201901.09
0

ידועה בציבור זכאית לקצבת שארים

קג 32455-05/16 דליה הילה בר נ' עיריית ירושלים

עובדות המקרה

המנוח היה גמלאי של עיריית ירושלים עד שנפטר ביום 20.7.2015. המנוח והתובעת היו בני זוג בתקופה השנויה במחלוקת בין הצדדים. בין המנוח לתובעת נחתם הסכם ממון בו קיימת, בין היתר, הצהרה על מגורים משותפים מינואר 2012. הסכם הממון קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה ביום 20.3.14. תביעתה של התובעת מיום 27.7.2015 לקבלת קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי על יסוד טענה להיותה ידועה בציבור של המנוח אושרה, ובני הזוג הוכרו כידועים בציבור החל מיום 1.1.2012.

טענות העירייה

התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות"), הדורש להוכיח מגורים משותפים של שלוש שנים לפחות עובר לפטירתו של המנוח כתנאי להכרה בבני הזוג כידועים בציבור. אין די בהכרה של המוסד לביטוח לאומי בבני הזוג כידועים בציבור, והרף הנדרש על ידי המוסד לביטוח לאומי נמוך מזה על פי חוק הגמלאות.

ההליך בבית הדין

התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לשלם לה קצבת שאירים, והנתבעת התנתה את התשלום בפסק דין של בית משפט לענייני משפחה הקובע כי היא ידועה בציבור של המנוח.
בהחלטת בית דין זה מיום 23.11.16 נמתחה ביקורת על התנהלות הנתבעת שלא ביררה את זכאותה של התובעת ולא קבלה החלטה בעניינה טרם הגשת התביעה. בית הדין הורה לממונה על פרישת עובדים וגמלאות בעיריית ירושלים לקבל החלטה בשאלת זכאותה של התובעת לקצבת שאירים לאחר שזו תמציא לה את כל המסמכים שעמדו בבסיס החלטת המוסד לביטוח לאומי וכל מסמך אחר שיש ברשותה ושיכול להעיד על היותה ידועה בציבור של המנוח.
ביום 22.1.17 הודיעה הנתבעת כי לאחר בירור וחקירה, הממונה על פרישה וגמלאות החליטה שלא לאשר את תביעתה של התובעת, על יסוד הקביעה כי לא הורם הנטל המוטל עליה להוכיח את זכאותה על פי חוק הגמלאות. ביום 23.4.17 התקיים דיון מקדמי בפני אב בית הדין, במסגרתו הודיעה הנתבעת, כדלקמן:
"על יסוד מלוא מהמסמכים שהונחו לפנינו אנחנו מסכימים כי המנוח והתובעת היו בני זוג והתגוררו יחדיו לפחות בשנה וחצי האחרונות לפני פטירתו."
במסגרת הדיון הנ"ל סוכם בין הצדדים כי התובעת תעביר לידי הנתבעת מסמכים נוספים ואלה ינהלו מו"מ לסיום המחלוקת מחוץ לכותלי בית הדין. ביום 20.7.17 הודיעה הנתבעת כי החלטת הממונה על הגמלאות בעינה עומדת. לפיכך, ניתן צו להגשת תצהירים והתיק נקבע להוכחות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינו היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמענו את עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ונימוקינו מפורטים להלן. מהראיות שהונחו בפני בית הדין התרשמנו כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, והנתבעת לא הביאה ראיות סותרות ולא הזימה את הראיות שהוצגו על ידי התובעת.
סעיף 4(א)(1) ו-(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות") קובע מי הם שאיריו של נפטר לעניין החוק כדלקמן:
"(א) אלה הם שאיריו של נפטר, לענין חוק זה:
(1) מי שהיתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהיתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה ולמעט מי שבשעת מותו היתה פרודה של קבע שלו (להלן – אלמנה);
(2) מי שהיה בעלה בשעת מותה, לרבות מי שהיה ידוע בציבור כבעלה וגר עמה אותה שעה ולמעט מי שבשעת מותו היה פרוד של קבע שלה (להלן – אלמן);"
לפיכך, תובע המבקש להיחשב כשאיר לעניין חוק הגמלאות ולא היה נשוי לנפטר, חייב להוכיח כי בינו לבין המנוח התקיימו יחסים של ידועים בציבור והתגוררו יחדיו.
סעיף 28 לחוק הגמלאות דן בזכאותו של שאיר לקצבה מכוח חוק הגמלאות וקובע כדלקמן:
"28. (א) זכאי לקצבת פרישה שנפטר – תשולם לשאיריו כל תקופת הזמן המפורשת בסעיף זה, ובכפוף להוראות סעיף 109 (ב) (2), קצבה באחוזים מהקצבה שהיתה מגיעה לזכאי אילולא נפטר, והם –
(1) לבן זוג, אם היה בן זוגו לפחות שלוש שנים שקדמו לפטירתו או נולד להם ילד…".
לפיכך, התובע, המבקש להוכיח זכאותו לקצבה מכוח חוק הגמלאות, נדרש להוכיח כי הוא והמנוח היו ידועים בציבור במשך שלוש שנים לפחות מיום פטירת המנוח.
העיקרון החוזר בפסיקת בית הדין הארצי לעניין הכרה ב"ידועה בציבור" הינו:
"השאלה בדבר הכרה באישה כ"ידועה בציבור" כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות.
בעניין זה בית הדין הארצי בפרשת קסידסיד קבע את הדברים הבאים:
"המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול: ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים". (דב"ע נ"ג/ 6 -7 בטר – קג"מ, פד"ע כ"ז 135 בעמ' 140; דב"ע 6 – 37/ 97 פוגל – מבטחים, פד"ע לב' 372 עמ' 376).

מגורים משותפים

על מנת שתוכר זכאותו של ידוע בציבור לגמלת שאירים עליו להוכיח כי גר עם המנוח טרם פטירתו. יסוד המגורים המשותפים נדרש כאמור בסעיף 4(א)(1) לחוק הגמלאות. יסוד המגורים המשותפים הינו דינמי ומשתנה עם חלוף העיתים.

משק בית משותף

דרישה נוספת לצורך הוכחת היות התובעת והמנוח ידועים בציבור היא כי בני הזוג נהלו משק בית משותף. ההלכה הפסוקה הגדירה משמעות המונח משק בית משותף כדלקמן:
"משק בית משותף" פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו… היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף פעולה במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל

סוף דבר

אשר על כן, על יסוד כל האמור לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה ולהצהיר כי התובעת הייתה בת זוגתו של המנוח והתגוררה יחדיו עמו ב- 3 השנים עובר לפטירתו – על כן זכאית הוא לקצבת שאירים מהנתבעת.

מעשים הפוגעים בפרנסתו של אדם הינם לשון הרע

ת"א 32151-06-15 פלום ואח' נ' פרד ואח (פורסם law data)
התובעים, המתגוררים בחיפה בבית משותף עם הנתבעים, הגישו נגדם תביעת כספית בעילות שונות על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 ופקודת הנזיקין בגין ביצוע עוולות של מטרד ליחיד, שקר במפגיע והפרת חובה חקוקה.

כתב התביעה

בכתב התביעה הועלתה הגרסה העובדתית הבאה: הנתבעים, זוג פנסיונרים ובנם כבן 40, נוהגים להטריד את התובעים בדרכים שונות, כמו עמידה במרפסת דירתם וצפייה בתובעת מס' 2 (להלן: התובעת) בעת שהיא יוצאת למרפסת דירתה, והטרדתה במקום עבודתה. בנוסף, הוציאו הנתבעים לשון הרע על התובעים באמצעות פרסומים רבים, שארבעה מהם פורטו בכתב התביעה:
במכתבם מיום 26.5.2012 של הנתבעים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה (להלן: הוועדה המקומית), בו ביקשו הצמדת פקח שישגיח על עבודות בנייה בהיתר של התובעים, הם כינו אותם כמי ש"ידועים כפורעי חוק". נתבע מס' 3 השמיע באוזני מזכירת הוראה בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, שהוא מקום עבודתה של התובעת, ביטויים רוויי שנאה כלפיה, וכינה אותה "אדם רע ואכזרי, אשר עושה צרות לכל הסובבים אותו, מסוכנת";
נתבע מס' 1 העביר לדיקן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון מידע על הליך משפטי שהתנהל בין התובעים לנתבעים בבית משפט לתביעות קטנות, כינה את התובעת "שקרנית" וטען כי מינוייה לתפקיד בפקולטה הינו "שגיאה קשה"; נתבעים מס' 2-1 השמיצו את התובעים במסעדה באזור מגוריהם, והנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת) אף אמרה: "אין סיכוי שמהנדסת מלומדת (התובעת – א"ג) תהיה חברה של מוכרת במסעדה".
נטען כי הפרסומים מהווים ניסיון להשפיל את התובעים, לעשותם לשנאה, לבוז וללעג, על מנת לפגוע בדמותם בהליכים המתנהלים בפני הרשות המקומית, לפגוע במשלח ידה של התובעת בטכניון ולהכפישם ברמה האישית בביתם ובאזור מגוריהם. הודגש כי אין לבחון כל אחד מהפרסומים ב"חלל ריק", אלא יש לראותם כחלק ממסכת מתוכננת ומכוונת שנועדה ליצירת מומנטום שלילי נגד התובעים בכל מקום אליו יפנו – בעבודה, בבית ומחוצה לו. מאחר והפרסומים נעשו בכוונה לפגוע ובזדון, נתבע בגין כל אחד מארבעת הפרסומים שפורטו פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.
התובעים הוסיפו וטענו כי התנהלות חריגה של הנתבעים כלפיהם – נעיצת מבטים בתובעת בהיותה במרפסת דירתה, הטרדת התובעת בעת שעבדה במכון המים בטכניון, והפרעה לתמרוני חנייה של התובעים בחניית הבית המשותף – עולה כדי פגיעה בפרטיותם ללא הסכמתם ובכוונה לפגוע בהם, ובגינה נתבע פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות. עוד נטען כי התנהגות הנתבעים פוגעת בהנאת התובעים מדירתם, ועולה כדי עוולה של מטרד ליחיד, הקבועה בסעיף 44 לפקודת הנזיקין. התובעים אף טענו כי הפרסומים שנעשו על-ידי הנתבעים כללו שקרים, וככאלה היוו ביצוע עוולת שקר במפגיע, הקבועה בסעיף 58 לפקודה. כן צוין כי מאחר והתנהגות הנתבעים מהווה אף הפרה של האיסורים הכלולים בחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, יש לראותם כמי שאף ביצעו עוולה של הפרת חובה חקוקה, הקבועה בסעיף 63 לפקודה.
כתב ההגנה
בכתב ההגנה הודו הנתבעים בפרסום הראשון והכחישו את שלושת הפרסומים האחרים. אשר לפרסום הראשון, נטען כי אין מדובר בלשון הרע, ובכל מקרה עומדת להם הגנת "אמת דיברתי", מאחר והתובעים פעלו בניגוד להיתר בנייה ואף הוגש נגדם כתב אישום על-ידי הוועדה המקומית. אשר לפרסום השלישי, נטען שנתבע מס' 1 היה בעבר חבר סגל זוטר בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, ולפיכך הוא רשאי להביע ללא חשש את דעתו בפני דיקן הפקולטה. הוכחש כי נאמר על התובעת שהינה "שקרנית", אך לחילופין הועלתה טענת הגנה של "אמת דיברתי".
עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבע מס' 3 אינו מתגורר בבית הוריו. אשר לטענות בכתב התביעה בנוגע למקרים נוספים ודומים, הודגש בכתב ההגנה כי אין מקום לדון בהם ולהביאם בחשבון כל עוד לא פורטו בכתב התביעה.

לשון הרע – אופן ניתוח העוולה

כידוע, הניתוח של טענת הפגיעה בשם טוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם מה שפורסם הינו "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק. בשלב השני יש לבחון אם הפרסום מהווה "לשון הרע", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. ככל שיתברר שמדובר ב"לשון הרע", יש לבחון בשלב השלישי את תחולתן של ההגנות השונות שבחוק. אם לא קמות הגנות אלו, יקבע בית משפט בשלב הרביעי את הסעד המתאים. (על שלבי הניתוח ראו: ע"א 89/07 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (פורסם בנבו, 4.8.2004); ע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' בכרי, פסקה 2 (פורסם בנבו, 27.7.2011); ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פסקה 6 (פורסם בנבו, 8.2.2012)).
אשר לשלב שני – עוד בפסיקה ישנה (שמקורה בפסיקה באנגליה) נקבע כי סוגיה זו של "לשון הרע" אינה שאלה עובדתית הנבחנת על-פי ראיות. בית המשפט הוא שיקבע ממצא בשאלה אם הפרסום מהווה לשון הרע, ללא שמיעת ראיות
פרסום ראשון
הנתבעים לא הסתפקו בביטוי 'עוברים על החוק' אלא בחרו בביטוי הקשה יותר 'פורעי חוק', אולם סבורני כי למרות ההגזמה שבתיאור זה, אין לראותו כחציית קו המעבירה את הביטוי מהתבטאות המשקפת אמת להתבטאות העולה כדי לשון הרע. מעבר לדרוש יוער כי התובע הודה בחקירתו הנגדית כי אין מדובר במקרה בודד של אי-קיום החוק וכי היו מספר מקרים (חלקם מאוחרים למועד משלוח המכתב) בהם הוא ואשתו, או הוא לבדו, עברו על חוקי התכנון והבניה ותקנות התעבורה. הגעתי, איפוא, למסקנה כי הנתבעים הוכיחו הגנה טובה כנגד הפרסום האמור.

פרסום שני

התובעים הוכיחו באמצעות עדה ניטראלית כי "פרסום" זה, בו הושמעו באוזניה התבטאויות שכללו אמירות על התובעת כ"רעה ואכזרית", "אדם שעושה צרות לכל הסובבים אותה" ו"מסוכנת", אכן התרחש.

הפרסום השלישי

פרופסור יעקב אושמן, שהיה דיקן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון העיד בתצהירו (ת/2) על פגישתו ביום 29.11.2012 עם הנתבע מס' 1: במפתיע, מבחינתי, גם רעייתו של מר פדר לקחה חלק בפגישה זו.

במסגרת הפגישה הוצג בפני קלסר המכיל מסמכים משפטיים שונים וצילומים המתעדים מקרים של מה שהייתי מכנה 'סכסוכי שכנים', הכל בניסיון להוכיח לי – כך לדברי בני הזוג פדר – כי החלטת הפקולטה להעסיק את הגב' פלום הייתה 'שגיאה קשה'.

הפרסום הרביעי

קלודין טנדלר, שהייתה בעלת מסעדה ברמות בגין בחיפה, העידה בתצהירה (ת/1) על אירוע שהתרחש במסעדתה כאשר נכנסו אליה הנתבעים מס' 2-1: הזוג פדר החלו לספר לי ולהתלונן באוזני בקול רם ובנוכחות לקוחות אחרים על משפחת פלום בכלל שהם גורמים להם נזקים, שהם אנשים רעים, אכזריים ומסוכנים, שהם ניסו להרוג אותם בהשלכת לבנה למרפסת שלהם. בעיקר הם דיברו על הגב' חנה פלום. הם הכפישו את שמה ודיברו בגנותה. בית המשפט סמך ידו על עדותה של קלודין

פגיעה בפרטיות – צפייה מהמרפסת של הנתבעים אל התובעת וכן מעקב אחריה לעבודתה בטכניון.

26. הנני מעדיף את גרסתה של התובעת על פני זו של נתבע מס' 3, בהיותה נתמכת בעדותו של שלום פייקש. בתצהירו של נתבע מס' 3 הוא הסתפק בטענה כי האמור בתצהיר פייקש אינו אמת, אולם לא מסר כל גרסה פוזיטיבית – האם נפגשו, האם שוחחו וכיו"ב. התנהגותו של נתבע זה עולה כדי הטרדה ופגיעה בפרטיות.

הפיצוי

התובעים עתרו לפסיקת הסכום המקסימלי הקבוע בחוק איסור לשון הרע כפיצוי בלא הוכחת הנזק לגבי כל אחד מהפרסומים ולפסיקת הסכום המקסימלי הקובע בחוק הגנת הפרטיות כפיצוי בלא הוכחת נזק לגבי כל פגיעה בפרטיותם. מאחר ולטענתם פעולות הנתבעים נעשו מתוך כוונה לפגוע, עתרו התובעים לפסיקת כפל הסכום המקסימלי הקבוע בחוקים אלו.
עלה בידי התובעים להוכיח שלושה מקרים של פרסומי לשון הרע ושני מקרים של פגיעה בפרטיות, בנסיבות ספציפיות. בא-כוח התובעים הדגיש בסיכומיו בכתב כי מאחורי מעשים אלו של הנתבעים עומדת "סדרה ארוכה מאוד של מקרים נוספים, שלא היה בידי התובעים להוכיחם". ברור כי משלא הוכחו מקרים נוספים, אין הם יכולים להוות שיקול בעת קביעת סכום הפיצוי. כמו-כן לא התחשבתי במסכת הסכסוכים הממושכת שהצדדים שרויים בה מזה זמן רב, ובתביעות ההדדיות שהגישו. אלו לא היו חלק מהפלוגתאות בתיק הנוכחי. שקלתי רק את נסיבותיהם של המקרים שהוכחו, כמפורט לעיל, את עצמת הפגיעה בתובעים, את התוצאות המעשיות של התנהגות הנתבעים ואת הפגיעה בערכים המוגנים בשני החוקים האמורים. הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את הפיצוי הכולל ללא הוכחת נזק על סך 20,000 ₪.

עינינו הרואות כי גם כאשר מדובר בעוולת לשון הרע הכוללת ראיות רבות, ואף בצירוף פגיעה בפרטיות, הסכומים הם יחסית נמוכים מאוד, על כן בתביעת לשון הרע יש לפעול באופן אסטרטגי עוד מראשית "המערכה".

לפגישת יעוץ ראשונית ללא עלות אנא פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170