לקבלת יעוץ ותיאום פגישה

השאירו את הפרטים ונחזור אליכם בהקדם

    גניבה ממעסיק

    הקדמה:

    התובע, מר איגור אביאייב (להלן: "התובע"), פוטר על ידי הנתבעת, חברת ליסקו-אטלס שירותי לוגיסטיקה בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בגין מעשי גניבה ממעסיק שהנתבעת מייחסת לו.

    בתביעה זו, עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים (לרבות פיצויי הלנה), פדיון ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי-עריכת שימוע כדין והפרשי הפרשות לפנסיה.

    הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה היא עותרת למתן סעד הצהרתי שלפיו התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת נוכח מעשי גניבה שיטתיים שהיא מייחסת לו; בהתאם הנתבעת עותרת גם למתן סעד הצהרתי שלפיו היא זכאית להשבת רכיב הפיצויים שהפרישה לזכות התובע בקופת הגמל. בנוסף, עותרת הנתבעת לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה במעשי הגניבה השיטתיים שהיא מייחסת לתובע.

    רקע עובדתי

    התובע, יליד 1983, נשוי ואב לשני ילדים, הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד נהג הפצה למשך למעלה מעשור, בתחילה הועסק התובע על ידי חברת ש.א. פרומט סחר ושירותים (1994) בע"מ (להלן: "פרומט"), והחל מיום 1.1.2016 הועסק על ידי הנתבעת, תוך שמירה על רצף זכויות.

    בשלב מסוים של עבודצ התובע, התגלו חסרים בלתי מוסברים בסחורה המאוחסנת אצל הנתבעת, עניין אשר העלה את חשדה של הנתבעת לאירועי גניבה שיטתיים. בעקבות כך, נערכו ספירות מלאי אשר הצביעו על חסרים שאינם מגובים בתנועות במערכת הממוחשבת. בהמשך לכך ערכה הנתבעת בדיקות מטעמה, לרבות בדיקת מצלמות האבטחה. בעקבות ממצאי הבדיקות, הנתבעת חשדה כי התובע, ביחד עם עובד נוסף (מחסנאי), מר גבריאל בנאבנטה (להלן: "מר בנאבנטה"), היה שותף למעשי גניבה שיטתיים ממנה. נוכח הדברים, הגישה הנתבעת תלונה במשטרה והעבירה למשטרה את חומרי מצלמות האבטחה לצורך הטיפול בתלונה. במקביל, ערכה הנתבעת בירור עם מר בנאבנטה; במסגרת שיחת הבירור, הודה מר בנאבנטה כי מעל באמון הנתבעת וגנב ממנה סחורות. מר בנאבנטה הוסיף וטען, כי גניבת הסחורה בוצעה בשיתוף עם התובע, באופן שמר בנאבנטה היה מוציא את הסחורה מהמחסנים ומוסר אותה לתובע והתובע היה משלם לו בתמורה 300 ₪ לקרטון .

    ביום 8.10.2017 זומנו התובע ומר בנאבנטה ל"שיחת השלמה", שלאחריה הוחלט לפטרם לאלתר.

    אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובע פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.

    טענות הצדדים

    התובע מכחיש כל קשר לאירועי הגניבה המיוחסים לו על ידי הנתבעת. לטענתו, העדות הישירה היחידה כנגדו היא זו של מר בנאבנטה, שטוען כי התובע היה שותף למעשי הגניבה שביצע ובהם הודה. המדובר בעבריין, בעל עבר אלים ומכור לסמים ואלכוהול (כפי שהעיד על עצמו), שהוגש כנגדו כתב אישום, ושעדותו בבית הדין הייתה כללית ולא הצביעה על אירוע גניבה ספציפי אותו ביצע לכאורה התובע ביחד עימו. על כן, יש ליתן לעדותו משקל נמוך, אם בכלל.  כנגד התובע לא הוגש כתב אישום.

    ההקלטות והסרטונים שצירפה הנתבעת לתצהירי העדים מטעמה, אינם מוכיחים כי לתובע היה חלק במעשי הגניבה, ולכל היותר מדובר בראיות נסיבתיות בלבד. כך, מתוך ארבע הקלטות שיחות שצורפו על ידי הנתבעת, באחת מהן (הקלטה מס' 4) אין מחלוקת כי התובע אינו צד לשיחה, ובשלוש ההקלטות האחרות אין כדי להוכיח מעשה גניבה כלשהו על ידי התובע, ואף אין בהן הודאה מטעם התובע לביצוע מעשה שכזה. אשר לסרטונים שצורפו, טוען התובע, כי גם לשיטת הנתבעת מדובר בראיה משנית, שכן הם אינם הסרטונים ממצלמות האבטחה, אלא הם צולמו על ידי עד הנתבעת, מר אלעד אקוע (להלן: "מר אקוע"), באמצעות מכשירו הסלולרי ובניגוד לכלל הראיה הטובה ביותר.

    לאור האמור, משלא הוכחה מעורבותו של התובע במעשי הגניבה, ומשאין חולק שהנתבעת לא שילמה לתובע כל תשלום עובר לפיטוריו, על הנתבעת לשלם לתובע את רכיבי התביעה.

    עיקר טענות הנתבעת, הנתבעת טוענת כי התובע לא הציג ראיות לסתור את הראיות שהביאה, ואשר מוכיחות באופן חד משמעי את מעורבותו במעשי גניבה שיטתיים המיוחסים לו על ידה. התובע הסתפק בהכחשה כללית שהוא אינו מעורב במעשים; הן במהלך השימוע והן בחקירתו הנגדית, התובע סיפק תשובות מתחמקות לשאלות שנועדו לברר את מידת מעורבותו בגניבה. התנהלות זו אינה של אדם חסר אשמה, וחזקה שהיה מתקומם וזועק כנגד האשמות אלו במידה ואכן לא היה מעורב במעשי הגניבה.

    זאת ועוד, סרטוני מצלמות האבטחה מראים כי התובע ומר בנאבנטה פעלו בניגוד לרצף פעולות הליקוט והכנת הסחורה הנוהגות בנתבעת, באופן המוכיח שנעשו שלא במסגרת עבודתם השוטפת. טענתו של התובע שלפיה האדם המצולם בסרטונים אינו הוא, אין בה ממש וזאת לנוכח גרסתו בחקירת המשטרה ובדיון קדם המשפט מיום 9.5.2018, שם הודה כי הוא זה המופיע בסרטונים. לזאת יש להוסיף, את תמלולי השיחות שצורפו על ידי הנתבעת, מהם עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים שהתובע יזם את מעשי הגניבה ומכר את המוצרים הגנובים שאוחסנו אצל הנתבעת לגורמים שלישיים, תוך גריפת רווח אישי. מעשיו אלו של התובע אף מהווים הפרה של הסכם העבודה, אשר בסעיף 4 (ד) לו נכתב כי "מחובתו של המועסק לשרת את החברה ביושר ונאמנות ולא להעמיד את עצמו בכל דרך שהיא במצב של ניגוד עניינים עם החברה…". עוד נטען, כי בניגוד לדברי התובע, כנגד התובע הוגש כתב אישום, וזאת במסגרת ת.פ. 62524-05-19.

    התובע פוטר בגין אירועי גניבת ציוד שיטתיים וחמורים, תוך גרימת נזק בסכום של 153,574 ₪. בהתאם לסעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), רשאית הייתה הנתבעת לשלול מהתובע בגין מעשים אלו את זכאותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בהתאמה. לאחר קיזוז פדיון חופשה בסכום של 8,510 ₪ מהסכום האמור, יוצא כי על התובע לשלם לנתבעת סכום של 145,064 ₪ עבור הנזקים שגרם לה.

    אשר לתביעה להפרשי הפרשות לפנסיה, מדובר בטענה כללית שלא פורטה, והתובע לא צירף ראשית ראיה בנוגע אליה. הנתבעת ביצעה את כל ההפרשות הפנסיוניות להן זכאי היה התובע לאורך תקופת ההעסקה, ולכן דין התביעה אף ביחס לרכיב זה להידחות.

    דיון והכרעה

    השאלה הראשונה שעמדה להכרעה הינה האם הוכח כי התובע היה שותף, ביחד עם מר בנאבנטה, למעשי גניבה מהנתבעת. בהמשך, ככל שייקבע כי התובע אכן היה שותף לגניבה מהנתבעת, תוכרע שאלת זכאותו של התובע לתשלום זכויות סוציאליות הנובעות מסיום העסקתו, זכויות אשר אין מחלוקת כי נשללו ממנו; ותביעתה שכנגד של הנתבעת לחיוב התובע בנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה ממעשי הגניבה הנטענים.

    האם הוכח כי התובע גנב סחורה מהנתבעת? בהתאם להלכה הפסוקה, "כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות" . הדרישה לצורך במידת הוכחה מוגברת הוסברה על ידי בית הדין הארצי בעניין חמיד. לעניין חובת ההוכחה במקרה של טענת גניבה ממעסיק, נקבע:

    "נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי – צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת – כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען".

    כאמור, הנתבעת טוענת כי התובע היה מעורב במעשי גניבה שיטתיים של סחורה המאוחסנת אצלה, והשייכת לחברות אחרות בקבוצת "זבידה". המדובר בטענות חמורות המיוחסות לתובע. על כן, נקודת המוצא לצורך הדיון היא, כי הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח את טענותיה הינו נטל מוגבר ואינו הנטל המוטל במשפט אזרחי רגיל.

    בית המשפט קבע : עיון בטענות הנתבעת מעלה, כי לצורך ההוכחה שהתובע גנב ממנה סחורה, היא נסמכת בעיקר על שלושה אדנים: הודאתו של מר בנאבנטה בביצוע מעשי הגניבה במשותף עם התובע ובכלל זה עדותו של מר בנאבנטה בהליך דנן; סרטוני מצלמות האבטחה הנמצאות במרלו"ג; והקלטות שיחות טלפון בין התובע לבין מר בנאבנטה, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת.

    שאלת זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת:

    התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הנתבעת מצדה עתרה למתן סעד הצהרתי שלפיו התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת נוכח פיטוריו על רקע מעשי גניבה שיטתיים מהנתבעת. לעניין שלילת פיצויי פיטורים מעובד, קובע סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים כדלקמן:

    "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".

    סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת קובע כי חובת מתן הודעה מוקדמת או תמורת הודעה מוקדמת לא תחול "על מעסיק, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי".

    הנתבעת טענה כי בענייננו לא חל הסכם קיבוצי ספציפי, ולכן בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים יש להחיל את הוראות "הסכם קיבוצי כללי – תקנון העבודה", מיום 19.9.62 (שתוקן ביום 18.6.78) שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "תקנון העבודה"), שהינו "ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף". התובע לא טען כנגד החלת ההסכם האמור, ולפיכך התקבלה טענת הנתבעת בעניין זה.

    סעיפים 51 עד 53 לתקנון העבודה עוסקים ברשימת עבירות המשמעת והעונשים הצפויים עליהם.

    סעיף 53 קובע כדלקמן:

    "53. עשה עובד אחת מאלו:

    א. הפר משמעת באופן חמור;

    […]

    ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;

    […]

    י. עבר עבירה פלילית חמורה.

    יהיה צפוי:

    א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;

    ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;

    ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים"

    לאור האמור, ניתן עקרונית לשלול פיצויי פיטורים מעובד שגנב ממעסיקו. בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל להוכחת קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת או הפחתת פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק.

    בית המשפט החליט  שלא לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע מכיוון שהנתבעת לא הוכיחה את משך התקופה בה בוצעו מעשי הגניבה, את מספר מעשי הגניבה, את ההיקף המדויק של מעשי הגניבה והנזק שנגרם לה בגינם (ראו להלן), זאת, על אף שלכאורה, היה בידי הנתבעת לברר פרטים מדויקים יותר אודות מעשי הגניבה הנטענים בדרך של בדיקת מצלמות האבטחה למשך התקופה שלפני מועד הבדיקה.

    אי לכך משנקבע כי שיעור פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע הינו בגובה 20% מרכיב הפיצויים שנצבר לזכותו של התובע בקרן הפנסיה, יש אף לקבוע שהנתבעת זכאית להחזר 80% מהסכומים שהפרישה לזכות התובע על חשבון פיצויי הפיטורים. כך עולה מסעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כדלקמן:

    "סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה –

    (1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה"

    עריכת שימוע שלא כדין

    התובע טוען שפוטר מעבודתו שלא כדין, שכן הנתבעת לא ערכה לו שימוע בלב פתוח ונפש חפצה, ואף לא בחנה חלופות לפיטוריו. כמו כן, במהלך השימוע לא הוצגו בפני התובע הראיות שהיו לנתבעת כנגדו והוא לא עומת עימן. יתר על כן, על הנתבעת היה להודיע לתובע במכתב ההזמנה לשימוע ובמעמד השימוע, או לכל הפחות במכתב הפיטורים, על כוונתה לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים.

    הנתבעת טוענת כי ערכה לתובע שימוע כדין, במסגרתו נתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, כשהוא בחר מסיבות השמורות עימו שלא לעשות כן. כמו כן, התובע לא פוטר מיד לאחר השימוע, אלא הנתבעת שקלה בכובד ראש את פיטוריו ורק לאחר שיחת השלמה שבוצעה מספר ימים לאחר השימוע התקבלה ההחלטה על הפיטורים.

    84. זכות השימוע של עובד בטרם תתקבל החלטה הפוגעת במעמדו – קל וחומר המסיימת את העסקתו – הינה זכות יסוד בשיטתנו המשפטית. במסגרת מימוש הזכות, על המעסיק לשמוע את העובד בלב פתוח ונפש חפצה על מנת להעניק לו אפשרות אמיתית וכנה לנסות ולשכנע את המעביד לשנות מדעתו:

    "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" (ההדגשות במקור – ר.ג.)

    בהתאם להלכה הפסוקה, זכות השימוע אינה תלויה בהתנהלות העובד וקיימת אף בנסיבות בהן היו הפרות חוזרות ונשנות של חוזה העבודה על ידי העובד, לרבות בכל הנוגע לתחום המשמעתי. אדרבה, "ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה".

    85. אין מחלוקת כי הנתבעת מסרה לתובע מכתב זימון לשימוע, במסגרתו הודע לו, כי הנתבעת שוקלת את פיטוריו בשל חשד לגניבה. אשר למועד בו נמסר המכתב, העיד מר שטרית כי מדובר ביום 2.10.17, כשהשימוע עצמו נקבע ליום שלמחרת, 3.10.17.

    אמנם, השימוע נקבע "מהיום למחר", פשוטו כמשמעו. עם זאת, לנוכח החשדות החמורים כנגד התובע, רשאית הייתה הנתבעת "לזרז" את הליך השימוע על מנת למנוע נזקים נוספים העלולים להיגרם מהמשך העסקתו של התובע. כמו כן, התובע יכל לבקש מהנתבעת לדחות את מועד השימוע, אך הוא לא עשה כן. לזאת יש להוסיף, כי ההחלטה הסופית על הפיטורים התקבלה ביום 8.10.17, לאחר שיחה נוספת עם התובע שגם במסגרתה יכול היה התובע להעלות את טענותיו. לאור האמור, נקבע כי אין בכך כל פגם. לאור האמור, התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין- נדחית.

    התביעה שכנגד לתשלום הנזק

    הנתבעת טענה כי בעקבות החסרים שהתגלו במחסן שלה לנוכח מעשי הגניבה של התובע ומר בנאבנטה, היא חויבה בעלות הסחורה החסרה ע"י שתי החברות שהסחורה הייתה שייכת להן – חברת "גלאור" וחברת "פרומט". לאחר קיזוז פדיון חופשה והבראה שאמור להיות משולם לתובע בסיום העסקתו, יוצא שהנזק הכולל עומד על סך 145,064 ₪ (8,510 – 153,574). לצורך ביסוס תביעתה צירפה הנתבעת שתי רשימות חסרים של כל אחת משתי החברות שסחורותיהן אבדו (להלן: "רשימות החסרים"), וכן שתי חשבוניות מס מיום 22.1.18 שהוצאו לנתבעת לאחר ששילמה על הסחורות האבודות.

    ברשימת החסרים של חברת "גלאור", המסתכמת לכדי עלות של 77,866 ₪, לא מצוין כל תאריך. הרשימה נפתחת בכותרת "מצ"ב החוסרים של שר לאחר ספירת מלאי נוספת" ובסופה שמה של מנכ"ל החברה ללא חתימתו.

    ברשימת החסרים של חברת "פרומט", המסתכמת לכדי עלות של 75,708 ₪, מצוין התאריך 15.10.17. הרשימה נפתחת בכותרת "הנדון: הערכת נזק" ובשורה מתחת – "להלן הערכת נזק למוצרים שנגנבו מאתנו".

    כמו כן, צירפה הנתבעת כרטסת הנהלת חשבונות מטעמה, נכון לתקופה שמיום 1.1.18 ועד ליום 30.6.18, ובה, בין היתר, שתי שורות חיוב על סך הסכומים המופיעים ברשימות החסרים בתוספת מע"מ.

    התובע טען בנוגע לרשימת החסרים מטעם חברת "גלאור" כי הרשימה אינה נושאת חתימה או תאריך; לא ידוע מהי "ספירת מלאי נוספת" ומי ביצע אותה; החברה אינה צד להליך ואיש מטעמה לא התייצב להעיד על החוסר הנטען. בנוגע לרשימת החסרים מטעם חברת "פרומט" טען התובע, כי היא הוצאה כשבועיים לאחר שהתובע הפסיק את עבודתו אצל הנתבעת, ובדומה ל"גלאור" אף היא אינה צד להליך ואיש מטעמה לא התייצב להעיד על החוסר הנטען. כמו כן, ספירות המלאי הספציפיות של שתי החברות הנ"ל והדו"חות המצויים במסופי המחשב של הנתבעת לא הוצגו.

    לאור האמור, טען התובע, כי לא מדובר בחסרים אמיתיים ובוודאי לא כאלה שניתן ליחסם לתובע. בהקשר זה טוען התובע כי לא הוכח שהנתבעת ניזוקה והיא מהווה בעלת דין מלאכותית, שכן הניזוקות ה"אמיתיות" הן החברות שסחורותיהן אבדו ולא הנתבעת, שתפקידה מתמצה באחסון ושינוע סחורות אלו. כמו כן, תאריכי החשבוניות וכרטסת הנהלת החשבונות הינם מאוחרים למועד פיטורי התובע, כך שאף מטעם זה לא ניתן לייחס אותן לגניבות שביצע לכאורה התובע במהלך תקופת העסקתו.

    הנתבעת טוענת כי טענותיו של התובע מופרכות ונובעות מחוסר בקיאות בהתנהלות חברות וגופים בסדר גודל זה. רשימות החסרים שהוגשו נערכו על ידי בעלי התפקידים הראויים לכך והן מדברות בעד עצמן. כמו כן, מעשי הגניבה נעשו בחצריה של הנתבעת והיא נאלצה לשלם עבור החסרים לחברות שהוזכרו לעיל, ולפיכך היא בעלת הדין הראויה לניהול ההליך דנן, שכן היא זו ששילמה את הנזק כתוצאה ממעשי התובע. ביחס לתאריכי רשימות המלאי והנפקת הדוחות, תהליכים אלה מטבע הדברים אינם מתרחשים במהלך יממה בודדת, ואין בפער הזמן שנוצר ממועד פיטורי התובע על מנת לנתק את הקשר בין החסרים שהוצגו לבין מעשי הגניבה של התובע.

    בית המשפט קבע כי יש לדחות את תביעת הנגד של החברה מהטעמים הבאים:

    לתמיכה בטענה כי נגרמו לנתבעת נזקים בשל חסרים במלאי, הציגה הנתבעת שתי רשימות חסרים; בהתאם להן שתי חשבוניות מס שהוצאו לה; וכרטסת הנה"ח המעידה על תנועות החיוב. עם זאת, לא הוכח כי התובע הינו אחראי על כלל החסרים שנגרמו לנתבעת. כעולה מתמלילי השיחות שנערכו בין מר בנאבנטה לתובע ובהתאם לתצהירו של מר בנאבנטה, מר בנאבנטה "מכר" לתובע סחורה המשתייכת לשלושה סוגים: שמנים, תוספי דלק וריחניות. ולכן ככול שהנתבעת רוצה ליחס לתובע גניבה של מוצרים אחרים עליה לעשות זאת באמצעות ראיות ומשלא עשתה כן דין תביעתה להידחות.

    הפרשות לפנסיה

    בכתב התביעה, טען התובע כי הנתבעת לא הפרישה עבורו את הסכומים המלאים המגיעים לו בגין תשלומי פנסיה. התובע הוסיף כי הוא "אינו יכול לערוך חישוב הואיל ואין בידו את כל תלושי השכר ומשכך יעמיד את תשלומי הפנסיה בסכום של 10,000 ₪ על פי טבלת צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיית חובה". הנתבעת טענה כי מדובר בטענות בעלמא, שכן התובע קיבל את כל תלושי השכר ואף קיבל עדכונים מחברת הביטוח כפי שמקבל כל עובד שנערך לו ביטוח מנהלים. לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי התובע קיבל את כל התשלומים להם היה זכאי על פי החוק.

    בתצהיר העדות הראשית, טען התובע באופן כללי כי רכיב ה"שעות הנוספות הגלובאליות" שהופיע בתלושי המשכורת היווה דרך של הנתבעת להתחמק מתשלום מלוא ההפרשות לפנסיה.  בהתאם לפסיקה, מעסיק רשאי לשלם לעובדו גמול שעות נוספות גלובאליות. ראו למשל בעניין אלון:

    "מותר למעביד לשלם מראש או להתחייב מראש (ולשלם) גמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, אם המוסכם לא יכלול גמול בעד שעות מעבר למותר לפי החוק וזאת אף אם ידוע ומוסכם שלא תמיד ולא בכל חודש, יעבוד העובד את מלא מכסת השעות הנוספות שבעדן שולם" .

    התובע לא הוכיח כי תוספת שעות נוספות גלובליות אינה אמיתית התובע אף לא נתן פירוט כלשהו בקשר לשעות העבודה שלו. על כן התביעה לתשלום הפרשי הפרשות לפנסיה – נדחתה.

    פדיון חופשה

    הצדדים הסכימו כי התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה שלא מומשו בנתבעת, אך הנתבעת טענה כי קיזזה סכום זה מסכום הנזקים שנגרמו לה במסגרת התביעה שכנגד, ולכן בפועל לא שילמה לתובע עבור רכיב זה. משנדחתה התביעה הנגדית נקבע כי התובע זכאי לתשלום עבור פדיון ימי חופשה

    הצדדים היו חלוקים באשר לגובה התשלום המגיע לתובע: התובע טען כי שכרו השעתי עמד על סך 52 ₪, ממילא שכרו היומי – עבור 9 שעות עבודה – עמד על סך 468 ₪ (= 9 X 52), ולפיכך על הנתבעת לשלם לו, עבור 23 ימי חופשה, סכום של 10,764 ₪ (= 468 X 23). הנתבעת טוענת כי בפועל שכרו של התובע היה נמוך יותר ועמד על 370 ₪ ליום, והתשלום עבור פדיון של 23 ימי חופשה עומד על סך 8,510 ₪ (= 23 X 370) בלבד.

    סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 קובע כדלקמן:

    "חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד".

    לעניין גובה דמי החופשה, קובע סעיף 10(א) לחוק כי "המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל", כש"השכר הרגיל לעניין סעיף זה הוא – לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד" (סעיף 10(ב)(1) לחוק).

    מתלושי השכר שהוצגו בפנינו עולה, כי שכר העבודה "הרגיל" של התובע בסיום עבודתו היה 8,000 ₪ לחודש, ולפיכך התובע זכאי לסכום של 370 ₪ עבור יום חופשה (8,000 ₪ שכר קובע לחלק ל-21.67 ימי עבודה בחודש). יובהר כי בהתאם לפסיקה, בחישוב פדיון החופשה אין לקחת בחשבון גמול שעות נוספות, אף אם מדובר בתשלום גלובאלי, ככל שאכן נעשתה עבודה בשעות נוספות . כאמור בסעיף 120 לעיל, בהתאם לעדות התובע, הוא עבד שעות נוספות בפועל, ולכן אין לכלול את התשלום שקיבל עבור שעות אלו בחישוב פדיון החופשה.

    124. אשר על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסכום של 8,510 ₪ (370 ₪ X 23 ימים). הסכום האמור ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.17 ועד התשלום המלא בפועל.

    סוף דבר

    לאור כל האמור לעיל, התביעה והתביעה שכנגד התקבלו בחלקן, כדלקמן:

    הנתבעת תשחרר לזכות התובע 20% מרכיב הפיצויים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה וזאת בתוך 30 ימים מיום שתקבל לידיה את פסק הדין.

    הנתבעת רשאית לקבל לידיה 80% מרכיב הפיצויים שנצברו לזכותו של התובע בקרן הפנסיה. יש לראות בפסק דין זה כהוראה לקופת הפנסיה "מגדל", לשחרר עבור הנתבעת את סכום הפיצויים האמור (80% מרכיב הפיצויים).

    הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, פדיון חופשה בסכום של 8,510 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.17 ועד לתשלום המלא בפועל.

    תביעות התובע לתשלום פיצויי פיטורים מלאים, הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין עריכת שימוע שלא כדין והפרשות לקרן הפנסיה – נדחו.

    תביעת הנתבעת לתשלום פיצוי בגין נזקים שגרם התובע – נדחתה.

    לסיום, ייאמר כי אנו במשרד חיים ברוטמן מנוסים ניהול תיקי גניבה ממעעסיק ואנו נדע לבחור עבורך את האסטרטגיה הנכונה ביותר  – 04-8100170

    לקבלת יעוץ ותיאום פגישה

    השאירו את הפרטים ונחזור אליכם בהקדם

      פרסום עורכי דין באינטרנט פרסום עורכי דין באינטרנט