201917.01
0

מעשים אשר עלולים לפגוע בפרנסתו של אדם הינם לשון הרע

ת"א 32151-06-15 פלום ואח' נ' פרד ואח (פורסם law data)

התובעים, המתגוררים בחיפה בבית משותף עם הנתבעים, הגישו נגדם תביעה כספית בעילות שונות על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 ופקודת הנזיקין בגין ביצוע עוולות של מטרד ליחיד, שקר במפגיע והפרת חובה חקוקה.

כתב התביעה

בכתב התביעה הועלתה הגרסה העובדתית הבאה: הנתבעים, זוג פנסיונרים ובנם כבן 40, נוהגים להטריד את התובעים בדרכים שונות, כמו עמידה במרפסת דירתם וצפייה בתובעת בעת שהיא יוצאת למרפסת דירתה, והטרדתה במקום עבודתה. בנוסף, הוציאו הנתבעים לשון הרע על התובעים באמצעות פרסומים רבים, שארבעה מהם פורטו בכתב התביעה כדלהלן:

  1. במכתבם של הנתבעים מיום 26.5.2012 לוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה, בו ביקשו הצמדת פקח שישגיח על עבודות בנייה בהיתר של התובעים, הם כינו אותם כמי ש"ידועים כפורעי חוק".
  2. אחד הנתבעים השמיע באוזני מזכירת הוראה בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, שהוא מקום עבודתה של התובעת, ביטויים רוויי שנאה כלפיה, וכינה אותה "אדם רע ואכזרי, אשר עושה צרות לכל הסובבים אותו, מסוכנת";
  3. נתבע אחר העביר לדיקן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון מידע על הליך משפטי שהתנהל בין התובעים לנתבעים בבית משפט לתביעות קטנות, כינה את התובעת "שקרנית" וטען כי מינוייה לתפקיד בפקולטה הינו "שגיאה קשה";
  4. הנתבעים השמיצו את התובעים במסעדה באזור מגוריהם, והנתבעת אף אמרה: "אין סיכוי שמהנדסת מלומדת תהיה חברה של מוכרת במסעדה".

נטען כי הפרסומים מהווים ניסיון להשפיל את התובעים, לעשותם לשנאה, לבוז וללעג, על מנת לפגוע בדמותם בהליכים המתנהלים בפני הרשות המקומית, לפגוע במשלח ידה של התובעת בטכניון ולהכפישם ברמה האישית בביתם ובאזור מגוריהם. הודגש כי אין לבחון כל אחד מהפרסומים ב"חלל ריק", אלא יש לראותם כחלק ממסכת מתוכננת ומכוונת שנועדה ליצירת מומנטום שלילי נגד התובעים בכל מקום אליו יפנו – בעבודה, בבית ומחוצה לו. מאחר והפרסומים נעשו בכוונה לפגוע ובזדון, נתבע בגין כל אחד מארבעת הפרסומים שפורטו פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.

התובעים הוסיפו וטענו כי התנהלות חריגה של הנתבעים כלפיהם – נעיצת מבטים בתובעת בהיותה במרפסת דירתה, הטרדת התובעת בעת שעבדה במכון המים בטכניון, והפרעה לתמרוני חנייה של התובעים בחניית הבית המשותף – עולה כדי פגיעה בפרטיותם ללא הסכמתם ובכוונה לפגוע בהם, ובגינה נתבע פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות. עוד נטען כי התנהגות הנתבעים פוגעת בהנאת התובעים מדירתם, ועולה כדי עוולה של מטרד ליחיד, הקבועה בסעיף 44 לפקודת הנזיקין. התובעים אף טענו כי הפרסומים שנעשו על-ידי הנתבעים כללו שקרים, וככאלה היוו ביצוע עוולת שקר במפגיע, הקבועה בסעיף 58 לפקודה. כן צוין כי מאחר והתנהגות הנתבעים מהווה אף הפרה של האיסורים הכלולים בחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, יש לראותם כמי שאף ביצעו עוולה של הפרת חובה חקוקה, הקבועה בסעיף 63 לפקודה.

כתב ההגנה

בכתב ההגנה הודו הנתבעים בפרסום הראשון והכחישו את שלושת הפרסומים האחרים. אשר לפרסום הראשון, נטען כי אין מדובר בלשון הרע, ובכל מקרה עומדת להם הגנת "אמת דיברתי", מאחר והתובעים פעלו בניגוד להיתר בנייה ואף הוגש נגדם כתב אישום על-ידי הוועדה המקומית. אשר לפרסום השלישי, נטען שנתבע מס' 1 היה בעבר חבר סגל זוטר בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, ולפיכך הוא רשאי להביע ללא חשש את דעתו בפני דיקן הפקולטה. הוכחש כי נאמר על התובעת שהינה "שקרנית", אך לחילופין הועלתה טענת הגנה של "אמת דיברתי".
עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבע מס' 3 אינו מתגורר בבית הוריו. אשר לטענות בכתב התביעה בנוגע למקרים נוספים ודומים, הודגש בכתב ההגנה כי אין מקום לדון בהם ולהביאם בחשבון כל עוד לא פורטו בכתב התביעה.

לשון הרע – אופן ניתוח העוולה

בית המשפט פסק כי הניתוח של טענת הפגיעה בשם טוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם מה שפורסם הינו "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק. בשלב השני יש לבחון אם הפרסום מהווה "לשון הרע", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. ככל שיתברר שמדובר ב"לשון הרע", יש לבחון בשלב השלישי את תחולתן של ההגנות השונות שבחוק. אם לא קמות הגנות אלו, יקבע בית משפט בשלב הרביעי את הסעד המתאים. (על שלבי הניתוח ראו: ע"א 89/07 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (פורסם בנבו, 4.8.2004); ע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' בכרי, פסקה 2 (פורסם בנבו, 27.7.2011); ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פסקה 6 (פורסם בנבו, 8.2.2012)).
אשר לשלב שני – עוד בפסיקה ישנה (שמקורה בפסיקה באנגליה) נקבע כי סוגיה זו של "לשון הרע" אינה שאלה עובדתית הנבחנת על-פי ראיות. בית המשפט הוא שיקבע ממצא בשאלה אם הפרסום מהווה לשון הרע, ללא שמיעת ראיות.

פרסום ראשון

בימ"ש קבע כי הנתבעים לא הסתפקו בביטוי 'עוברים על החוק' אלא בחרו בביטוי הקשה יותר 'פורעי חוק', ואולם, סבר בימ"ש כי למרות ההגזמה שבתיאור זה, אין לראותו כחציית קו המעבירה את הביטוי מהתבטאות המשקפת אמת להתבטאות העולה כדי לשון הרע. מעבר לדרוש העיר בימ"ש כי התובע הודה בחקירתו הנגדית כי אין מדובר במקרה בודד של אי-קיום החוק וכי היו מספר מקרים (חלקם מאוחרים למועד משלוח המכתב) בהם הוא ואשתו, או הוא לבדו, עברו על חוקי התכנון והבניה ותקנות התעבורה. ולכן בימ"ש הגיע למסקנה כי הנתבעים הוכיחו הגנה טובה כנגד הפרסום האמור.

פרסום שני

התובעים הוכיחו באמצעות עדה ניטראלית כי "פרסום" זה, בו הושמעו באוזניה התבטאויות שכללו אמירות על התובעת כ"רעה ואכזרית", "אדם שעושה צרות לכל הסובבים אותה" ו"מסוכנת", אכן התרחש.

הפרסום השלישי

דיקן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון העיד בתצהירו על פגישתו ביום 29.11.2012 עם הנתבעים, כך: "במסגרת הפגישה הוצג בפני קלסר המכיל מסמכים משפטיים שונים וצילומים המתעדים מקרים של מה שהייתי מכנה 'סכסוכי שכנים', הכל בניסיון להוכיח לי – כך לדברי הנתבעים – כי החלטת הפקולטה להעסיק את התובעת הייתה 'שגיאה קשה'.

הפרסום הרביעי

בעלת מסעדה ברמות בגין בחיפה, העידה בתצהירה על אירוע שהתרחש במסעדתה כאשר נכנסו אליה הנתבעים, כך:  "הנתבעים החלו לספר לי ולהתלונן באוזני בקול רם ובנוכחות לקוחות אחרים על משפחת פלום (התובעים) בכלל שהם גורמים להם נזקים, שהם אנשים רעים, אכזריים ומסוכנים, שהם ניסו להרוג אותם בהשלכת לבנה למרפסת שלהם. בעיקר הם דיברו על התובעת. הם הכפישו את שמה ודיברו בגנותה. בית המשפט בפסק דיונו סמך ידו על עדותה של בעת המסעדה.


פגיעה בפרטיות –

צפייה מהמרפסת של הנתבעים אל התובעת וכן מעקב אחריה לעבודתה בטכניון. בית המשפט העדיף את גרסתה של התובעת על פני זו של הנתבע בהיותה נתמכת בעדותו של עד מרכזי. בתצהירו של נתבע מס' 3 הוא הסתפק בטענה כי האמור בתצהיר העד אינו אמת, אולם לא מסר כל גרסה פוזיטיבית – האם נפגשו, האם שוחחו וכיו"ב. התנהגותו של נתבע זה עולה כדי הטרדה ופגיעה בפרטיות.

הפיצוי

התובעים עתרו לפסיקת הסכום המקסימלי הקבוע בחוק איסור לשון הרע כפיצוי בלא הוכחת הנזק לגבי כל אחד מהפרסומים ולפסיקת הסכום המקסימלי הקובע בחוק הגנת הפרטיות כפיצוי בלא הוכחת נזק לגבי כל פגיעה בפרטיותם. מאחר ולטענתם פעולות הנתבעים נעשו מתוך כוונה לפגוע, עתרו התובעים לפסיקת כפל הסכום המקסימלי הקבוע בחוקים אלו.

נקבע על-ידי בית המשפט כי עלה בידי התובעים להוכיח שלושה מקרים של פרסומי לשון הרע ושני מקרים של פגיעה בפרטיות, בנסיבות ספציפיות. בא-כוח התובעים הדגיש בסיכומיו בכתב כי מאחורי מעשים אלו של הנתבעים עומדת "סדרה ארוכה מאוד של מקרים נוספים, שלא היה בידי התובעים להוכיחם". ברור כי משלא הוכחו מקרים נוספים, אין הם יכולים להוות שיקול בעת קביעת סכום הפיצוי. כמו-כן בית המשפט לא התחשב  במסכת הסכסוכים הממושכת שהצדדים שרויים בה מזה זמן רב, ובתביעות ההדדיות שהגישו. אלו לא היו חלק מהפלוגתאות בתיק הנוכחי.

המסקנה העיקרית העולה מפסק הדין היא כי בתי המשפט במדינת ישראל רואים בחומרה ניסיון של אנשים לפגוע בתדמיתם ובפרסנתם של אחרים. על כן, במידה ונפגעת מלשון הרע פנה אלינו כבר עתה ונדע לפעול עבורך כבר מראשית התיק באופן אסטרטגי מותאם למקרה הספציפי, וזאת כדי לנצח ולהשיג את התוצאה הטובה ביותר במערכה המשפטית.

לפגישת יעוץ ראשונית ללא עלות אנא פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170