201903.03
0

ביטוח לאומי נלחם כדי לא להכיר בפגיעה בגב כמיקרו-טראומה

עב"ל (ארצי) 25457-06-18 ויקטור עמוס – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו 05/02/19)

המדובר בערעור לבית הדין הארצי במסגרתו התבקש בית הדין להכיר בליקויי המערער בעמוד השדרה בגבו כפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע כמשמעותה בחוק. לטענת המערער הליקוי בגבו הוא על רקע עבודתו במכשירים רוטטים במסגרת תפקידו בנמל אשדוד. במוקדו של הערעור מצויה שאלת היקף התפרסותו של פריט 14 בחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן: התקנות, התוספת השניה ו-פריט 14 בהתאם), האם חל רק על פגיעות בגפיים או שמא חל גם על פגיעות בשאר איברים.

מסגרת נורמטיבית כללית

המחוקק קבע בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995 (להלן: החוק), כי "פגיעה בעבודה" הינה "תאונת עבודה או מחלת מקצוע". "מחלת מקצוע" מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא [המבוטח – תוספת שלנו] חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו…".
סעיף 85(ב) לחוק מסמיך את השר לקבוע נסיבות "שבהן מחלה פלונית היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו כל עוד לא הוכח ההיפך". זה המקום לציין כי החזקה שנקבעה בסעיף 85(ב) אינה חלוטה אלא ניתנת לסתירה. כך למשל, ומבלי למצות, כאשר המומחה הרפואי קובע שגורמי המחלה כלל אינם קשורים לעבודה, עשויה להיסתר החזקה (ראו למשל עב"ל (ארצי) 1150/04‏ שרה רגב – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (27.12.05)). ואולם, אם בית הדין אינו משתכנע בכך, אזי החזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 85(ב) אינה נסתרת, והמסקנה היא שקיימת זיקה סיבתית בין העבודה למחלה. על משמעותה של חזקת הסיבתיות והנטל הנדרש להפרכתה אין מקום להרחיב.
בין "תאונת עבודה" ובין "מחלת מקצוע", המוכרות כמקימות פגיעה בעבודה, קיים מתחם בו נגרמת פגיעה על ידי העבודה אך זו אינה מוכרת כתאונת עבודה. מטעמי צדק, צמצמה ההלכה הפסוקה את מימדי מתחם זה באמצעות אימוץ תורת המיקרוטראומה. על פי תורה זו גם פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות במבוטח, שנגרמו לו עקב ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף ואשר ניתן לבודד אותן משאר הפעולות והתנועות שביצע במהלך יום העבודה – עשויות להוות "פגיעה בעבודה". רצף התנועות החוזרות ונשנות מהווה "תאונות זעירות" הגורמות ל"נזקים זעירים" (ראו עב"ל (ארצי) 38256-06-14 סטיב חילו- המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (21.3.16().

הרקע העובדתי

המערער עבד משנת 1970 ועובר להגשת התביעה בנמל אשדוד במספר תפקידים: 1970 – 1991 כסוואר (סבל ימי) במחלקת תפעול; 1991 – 1995 כמפעיל ציוד מכני; 1995 – 1999 כבקר אוניות במחלקת ציוד מכני; ומשנת 1999 ואילך כבקר במחלקת ציוד מכני. ביום 16.5.12 הגיש המערער תביעה במוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה ב"עמוד שדרה, צוואר וגב תחתון" כפגיעה בעבודה. ביום 13.8.12 דחה פקיד התביעות את התביעה בנימוק כי:
"על פי המסמכים שבידינו לא הוכח אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, ואשר הביאו לבעיות בגב ובצוואר. מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתך לבין עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה".
בעקבות החלטת פקיד התביעות הוגשה תובענה לבית הדין האזורי הן על יסוד עילת המיקרוטראומה והן על יסוד פריט 14. בית הדין האזורי דחה את התובענה על כפל פניה. אשר לעילת המיקרוטראומה, נקבע (סעיפים 19 – 21) כי התרומה הסיבתית של העבודה במכשירים רוטטים להתהוות הפגיעה בגב אינה משמעותית ביחס לרקע התחלואתי הטבעי

טענות הצדדים

לטענת המערער, יש לפרש את פריט 14 לתוספת השניה לתקנות כך שליקוי בעמוד השדרה בא בגדרו, שכן על פי סימני הפיסוק בתקנה- אין לומר שהמחלות המנויות בתחילתה ("מחלות עצמות, פרקים…") מתייחסות לאמור בסופה ("…של הגפיים"), אלא הן עומדות בפני עצמן. ואם כן, יש להכיר מכוח פריט זה גם במחלות עצמות בשל עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים שאינן בגפיים. פרשנות זו עולה גם מההבחנה מלשון מחוקק המשנה בפריט 26, שם לאחר פירוט המחלות ציין "הכל בכף היד" (הדגשה לא במקור), ואילו כאן לא ציין באופן דומה "הכל בגפיים". כך עולה גם מבר"ע (ארצי) 34033-12-12 גלובקוב גריגורי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (24.1.13) (להלן: ענין גלובקוב), שם הורה בית הדין הארצי להפנות למומחה הרפואי שאלות שעניינן פגיעות בגב ובברכיים בשל עבודה בכלים רוטטים. לטענת המערער, "אין היגיון להבדיל בין פגיעת רטט בגפיים לעמוד שדרה". אם כן, לשיטת המערער, מאחר שאין חולק שהמומחה הרפואי סבור שיש במקרה זה קשר סיבתי בין העבודה ברטט לבין פגיעתו של המערער, יש להכיר בפגיעתו בעמוד השדרה כמחלת מקצוע.
לטענת המוסד, יש לדחות את פרשנותו של המערער לפריט 14 שכן לשון הפריט "של הגפיים" ברורה וחד- משמעית, ומלמדת כי אין מדובר אלא במחלות גפיים בלבד. האמור בסיפת התקנה "של הגפיים" מתייחס לכל המחלות המנויות קודם לכן, ואין "לאלץ" את הטקסט על מנת שיכיל פירושים בלתי אפשריים. הפניית המערער לענין גלובקוב אינה נכונה, שכן שם מדובר היה בליקויים גם בברכיו, היינו – בגפיים, של המבוטח, ולא רק בגבו. לא בכדי לא הביא המערער כל דוגמה אחרת, שכן הן בית דין זה והן בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ מעולם לא החילו על פגיעות מעין אלו את מחלת המקצוע המפורטת בפריט 14. משכך, סומך המוסד את ידיו על פסיקת בית הדין האזורי, אשר פסק כי פריט 14 אינו חל במקרה זה.

דיון והכרעה

במוקד הערעור מצויה פרשנותו של פריט 14, כאמור, בו הוכרה מחלת עבודה של: "מחלות עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים – הנגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים". מכאן השאלה אם הרכיב "גפיים" המוזכר בסיפת הפריט מתייחס לכל סוגי המחלות המנויות קודם לכן בפריט 14 (כטענת המוסד) או שרכיב זה מתייחס אך למחלות "כלי דם או עצבים" המנויות בסמוך לו, כך ששאר סוגי המחלות יכולות למצוא את ביטוין בכל איברי הגוף לרבות הגב (כטענת המערער).
המערער טען כי המבנה הלשוני של פריט 14 תומך בטענתו, שכן הפסיק הבא בין המילה "שרירים" למילה "כלי דם" מלמד כי הרכיב "גפיים" מוסב אך על כלי דם ועצבים, שהם מעין יחידה פרשנית נפרדת שנוצרה בין הפסיק לנקודה בסוף המשפט בית הדין דחה זאת.
גם בטענה הנוספת של המערער לפיה אין היגיון לייחד את ההכרה במחלת המקצוע לגפיים בלבד נקבע ע"י בית הדין שאין בה ממש. ראשית, כיוון שגם פרשנות המערער לוקה בפגם הנטען על ידו, שכן ביחס לפרשנות המערער ניתן לתמוה מה ההיגיון בייחוד מחלות כלי הדם והעצבים לגפים, כך שמופעיהן של שאר המחלות הנקובות בפריט 14 עשויים להיות בכל הגוף. שנית, לאור ריבוי הגורמים למחלות הגב, הרי שהשאלה אם יש להחיל עליהן את חזקת הסיבתיות היא ענין של מדיניות, ובהעדר עוגן לשוני נקבע שאין מקום לעשות זאת מכללא.

מחלת הגב הינה מחלה שהגורמים לה רבים, והיא מוגדרת כ multiple-causation disease, כשחלק מהגורמים לה הם תחלואה טבעית וחלקם עלולים להיווצר כתוצאה מפעילות, לרבות תהליך עבודה. נוכח ריבוי גורמיה, מלכתחילה נרתעה הפסיקה באפשרות להכיר במחלת גב כפגיעה בעבודה במסגרת עילת המיקרוטראומה. ואולם במרוצת הזמן משוכה זו הוסרה ונקבע בדעת רוב שניתן להכיר בפגיעה בגב מכוח עילת המיקרוטראומה, וזאת כמובן בכפוף להוכחה – באמצעות חוות דעת מומחה לדבר – את וודאות התרומה הסיבתית של העבודה ואת מידת משמעותה בראי הגורמים האפשריים הנוספים. על מאפייני פגיעת הגב והגורמים לה, ראוי לציין את השופט (בדימוס) אדלר בעב"ל (ארצי) 338/96‏ המוסד לביטוח לאומי – עובדיה [פורסם בנבו] (13.11.00), שם היה בדעת מיעוט לעניין הסתייגות מהכרה בפגיעה בגב כמחלת מקצוע. וכך נאמר:
"…שיקול נוסף התומך במדיניות המוצעת הוא שקשה להוכיח בוודאות סבירה את הקשר בין העבודה לבין הופעות כאבי גב ופריצת דיסק אפילו אם קיימים מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה. הסיבה לקושי היא שמדובר במחלה תחלואתית הנגרמת על-ידי גורמים רבים… החמרה במחלת גב עלולה להתרחש במסגרת החיים הרגילים של המבוטח כתוצאה מגורמים רבים (שכן מדובר ב-multiple-causation disease), ואין חזקה כי הופעת המחלה בזמן העבודה קשורה לעבודה שבוצעה באותו רגע…" (הדגשה לא במקור).
נוכח ריבוי הגורמים למחלות הגב הרי שמסקנה פרשנית כי מחוקק המשנה ביקש להכלילה כמחלת מקצוע צריכה להישען על אדנים ברורים. זאת, כפי שנעשה לדוגמא בפריט 26 שאז מחוקק המשנה לא רק הגדיר במפורש את מחלת הגב, אלא יחד אותה לחוליה מסוימת בגב. בהעדר עוגן לשוני מפורש, ולאור ריבוי הגורמים לפגיעות בגב, יש לנקוט משנה זהירות טרם הכללת פגיעות בגב ברשימת מחלות המקצוע בדרך פרשנות מכללא.

מכל מקום, בפריט 4.10 לתקנות הדיווח נאמר "מחלה בגפיים ו/או בעמוד השדרה כתוצאה מרטט (ויברציה) בין שהיא מחלה בעצמות, בפרקים, בשרירים, בכלי הדם או בעצבים". הנה כי כן, מחוקק המשנה היה ער להשפעה אפשרית של מכשיר רוטט על הגפיים ועמוד השדרה, ואף הטיל חובת דיווח בגינה. ואולם – וזה העיקר – דווקא על רקע זאת, הצורך בהוספת "עמוד השדרה" בתקנות הדיווח, שהינן מאוחרות לתקנות הביטוח הלאומי, מלמד כי רכיב זה לא נכלל מלכתחילה בפריט 14, שהרי אם היה נכלל לא היה עולה הצורך בהוספתו המפורשת לתקנות הדיווח. בנוסף, הימנעות מחוקק המשנה מתיקון תקנות הביטוח הלאומי במקביל להתקנת תקנות הדיווח מלמדת כי חפץ ליתן להשלכות האפשריות של שימוש במכשירים רוטטים נפקות לצורך איסוף מידע על מחלות מקצוע, אך לא ראה מקום לקביעת חזקת סיבתיות ביחס לפגיעת גב בעובד הנדרש לשימוש במכשירים רוטטים. ודוק, אין בכך לשלול במקרה מתאים ועל יסוד חוות דעת רפואית קונקרטית את אפשרות ההכרה בפגיעה בגב כתוצאה משימוש במכשירים רוטטים, אלא שפגיעה בגב כאמור – בהיעדר עוגן לשוני מפורש בתקנות – אינה נהנית מחזקת סיבתיות כאמור.

בית הדין הדגיש כי ההימנעות מהכרה במחלת גב כמחלת מקצוע מונעת אך את החלת חזקת הסיבתיות, ואין היא מונעת הוכחת זיקה סיבתית במקרה קונקרטי על יסוד חוות דעת רפואית מכוח עילת המיקרוטראומה. במקרה דנן חוות הדעת הרפואית לא תמכה בקיומה של פגיעה בגב כאמור, שכן נקבע בה כי התרומה הסיבתית של השימוש במכשירים רוטטים ביחס לתחלואה הטבעית לא היה משמעותי אלא פחות מ-20%, ולכן נדחתה תביעתו של המערער בנסיבותיו המיוחדות של המקרה בעילה זו, כאשר על קביעה זו לא טען המערער בפנינו.
נוכח האמור נדחתה תביעתו של המערער.
מסקנת משרדנו היא שחוות דעת רפואית בעניין ביטוח לאומי מהווה אדן מרכזי בכל הנודע לקבל תביעות נכות לא כל שכן במיקרו טראומה. על כן ראוי להתייעץ עם מומחים טרם פתיחת הליך כדי לבדוק האם יש עילה אמיתי למחלת מקצוע או מיקרו טראומה.

ליעוץ מיידי בדיני ביטוח לאומי פנו אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170