201919.03
0

רכישת החלק שנותר בעיזבון מנחלה חקלאית

ביום 09.01.2018 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, במסגרתו עתר ליתן צו הקובע, כי הוא זה שיוכר ויאושר בהתאם להוראות ס' 114 לחוק הירושה כיורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק, וכן לקבוע כי הנתבע בהתנהגותו ובהתנהלותו ויתר או מושתק מלטעון להיותו מי שיוכר כיורש המשק מכוח הוראות ס' 114 לחוק הירושה. התובע הוסיף ופירט כי הוא פעל ליצור לעצמו יכולת כלכלית להמשיך ולקיים את הנחלה בשלמות וביעילות ולהיות מוכר כיורש של המשק בהתאם לס' 114 לחוק הירושה ויש לו יכולת כספית לממן את רכישת חלקו של הנתבע לפי סכום שייקבע.
ביום 27.05.2018 התקיים דיון בנוכחות הצדדים וב"כ, שלאחריו ניתנה החלטה בה צוין כי במסגרת תגובת הנתבע לבקשה למינוי שמאי – פירט הנתבע כי התובע ורעייתו הוכרזו כ"לקוח מוגבל חמור", ומשכך ובניגוד לטענות בכתב התביעה, אין להם יכולת כלכלית לממן את רכישת חלקו של הנתבע במשק.
בנסיבות האמורות, צוין בהחלטה כי יש צדק בטענת הנתבע לפיה, דין התביעה להיות מסולקת על הסף, בהיעדר יכולת כלכלית לתובע וכי מדובר בתביעת סרק. הודגש, כי אין בכוונת בית המשפט לבזבז זמן שיפוטי יקר בניהול הליך שאחד מיסודותיו הוא יכולת כלכלית – הן לקיים את המשק ולהכשיר את השימושים החורגים בו והן לשלם את הפיצוי לנתבע.
אי לכך, נקבע בהחלטה כי בטרם יקודם ההליך – יגיש התובע תצהיר, בצירוף אסמכתאות, בדבר היותו לקוח מוגבל חמור אם לאו, מועד ההכרזה, מועד פקיעת התוקף וכן אסמכתאות ליכולתו הכלכלית הנטענת בכתב תביעתו, קרי: כי יש ביכולתו לממן את רכישת חלקו של הנתבע במשק.
בהתאם להחלטה האמורה, הגיש התובע ביום 11.06.2018 תצהיר לו צירף אישור בנק ולפיו, הוא ואשתו אינם מוגדרים כלקוח מוגבל בבנק.
עם זאת מהאישור עולה כי עד לחודש אוקטובר 2017, היו התובע ואשתו לקוחות מוגבלים.
התובע חזר וטען בתצהירו כי הייתה ויש לו היכולת הכלכלית לעמוד בכל סכום שייקבע ע"י השמאי שימונה, כדי לממן את עלות מימוש הנחלה בשלמותה ורכישת חלקו של הנתבע ולדבריו, טרם הגשת התביעה דאג הוא כי: "…אדם בעל יכולת כלכלית בשם XXX יעמיד לרשותי תוך פרק זמן סביר לאחר מתן פסק הדין את סכום הכסף הנדרש לביצוע המימוש והרכישה הנ"ל, כאשר הסכום הנדרש לכך יעמוד עבורי כסכום נזיל בפרק הזמן הסביר".

עוד הובהר בהחלטה, כי התובע כלל לא המציא אסמכתא להסכם כלשהו הקיים בינו לבין אותו מממן; לא המציא אסמכתא לגבי יכולתו הכלכלית של המממן להעמיד את המימון הנדרש; לא המציא כל אסמכתא לאופי ההתקשרות עם אותו מממן – האם מדובר בהלוואה או שמא ברכישת המשק ע"י צד ג', וככל ומדובר בהלוואה – מהו סכומה, מה יהא ההחזר החודשי וכיצד יוכל התובע לעמוד בהחזר זה.

בית המשפט קבע כך: סעיף 114 לחוק הירושה קובע, כי בהיעדר הסכמה בין היורשים, יחליט בית המשפט עפ"י הנסיבות, מי מהם הוא היורש שיוכר כיורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי. אכן, כפי שהצביע התובע בעצמו – כבר נקבע בפסיקה כי המבחנים המסורתיים של יכולת ומסוגלות עפ"י ס' 114 לחוק הירושה תש כוחם, כאשר המשקים אינם משמשים עוד לייצור חקלאי אלא כנכס נדל"ן יקר ערך. הובא כי במציאות כיום יש מקום לבחון את המסוגלות והיכולת במשקפיים כלכליות [ר' עמ"ש (חי') 54474-05-16] ש.ב. נ' פ.פ (פורסם בנבו, 21.12.2016 וההפניות שם].
התובע, כמפורט לעיל, שב וחוזר במסגרת תגובותיו ותצהירים שנתבקש להגיש – כי הייתה ויש לו היכולת הכלכלית לעמוד בסכום שייקבע על מנת לממן את עלות מימון מימוש הנחלה בשלמותה ורכישת חלקו של הנתבע.בידי התובע מצויות כל הראיות להוכיח ולו לכאורה, על מצב כלכלי איתן, על היקף הכנסות גבוה אל מול ההוצאות, על יכולת לקבל מימון מבנק ממשכן, על יכולת לשאת בהחזר חודשי של משכנתא וכיוצ"ב.
העובדה כי התובע בחר שלא להציג ראיות אלו ושלא לפרט דבר, לאחר שקיבל מספר הזדמנויות לעשות כן, פועלת כאמור לרעתו ומובילה אך ורק למסקנה יחידה כי יכולת התובע לשלם את הפיצוי ו/או להסדיר את החריגות במשק, הינה אך ורק מתוך מימוש המשק ומכירתו לצד ג'.
נוכח האמור התביעה סולקה על הסף.
עינינו הרואות כי עם הישנות העיתים, המבחן הכלכלי לצורך הוכחת "מסוגל ויכול לקיים" בהתאם לסעיף 14 לחוק הירושה הפך בדיקה כלכלית גרידא נוכח העובדה שהמשקים לא מייצרים והם בעצם נדל"ן לכל דבר, לפיכך ירושה של משק חקלאי הפכה לקשה מבעבר, ולכן אנו ממליצים לנסות וליצור חלוקה מקדמית עוד בטרם המוריש הולך לעולמו.

לייעוץ בענייני ירושה בנחלה חקלאית פנו אלינו כבר עתה לטלפון 04-8100170