בעידן הטכנולוגיה והרשתות החברתיות צריך ללמוד ולדעת איך להתנהל, מה מותר ומה אסור לומר או לכתוב. עם הזמן נחקקו חוקים חדשים בנוגע להתנהלות שמתחילה מאחורי המקלדת ובצד האנונימי של המסך.. עורך דין לשון הרע חיפה (או בכל עיר אחרת בארץ) הוא הכתובת לפנות אליה כאשר יש חשש או חשד לכך שנאמרו או נכתבו דברים פוגעניים שיש בהם כדי לגרום לנזק לשמו הטוב של אדם או עסק. בעזרת ייעוץ מקצועי של עורך דין אפשר לדעת איך יהיה הכי נכון להתנהל.

החשיבות של קבלת ייעוץ מקצועי של עורך דין לשון הרע חיפה

מי שנכתב, נאמר או פורסם עליו דברי בלע והכפשה לצד שלישי,  א צריך לקבל ייעוץ משפטי של עורך דין לשון הרע חיפה על מנת להבין בדיוק מה המשמעויות וההשלכות של המעשה. יש מקרים שבהם יהיה צורך להוכיח נזק שנגרם ובמקרים אחרים אין חובת הוכחת נזק אלא בעצם פרסום הדברים יש משום עבירה על החוק. עורך הדין יבחן את מה שנאמר או נכתב, את הפלטפורמה ואת תפוצת הקהל שהייתה חשופה לדברים האלה. כל מקרה כזה צריך להיבחן לעומק לגופו על פי המאפיינים הייחודיים שלו ומכאן החשיבות של פנייה לעורך דין.

לא לנסות להתמודד לבד עם הנושא של לשון הרע

לא בכדי נחקקו כמה וכמה חוקים שקשורים להתנהלות ציבורית ופומבית ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות. המחוקק אוסר על פגיעה בשמו הטוב של אדם או עסק, בין אם בכוונה תחילה ובין אם שלא במתכוון ויש חשיבות גבוהה להבנה של מה מותר ואיך מותר להתבטא בצורה פומבית. בעזרת עורך דין לשון הרע חיפה אפשר להבין את המשמעויות של מקרה כזה או אחר שקרה.

נתקלתם במקרה של לשון הרע? פנו למשרד עו"ד חיים ברוטמן, משרד עם ותק וניסיון עשירים בתחום זה וקבלו ייעוץ פרטני שיתאים לנסיבות שלכם.

דיני עבודה בעולם המשפט בישראל מסדירים את מערכת היחסים המותרת והחוקית בין עובדים לבין המעסיקים שלהם. יש חוקים וכללים שכל עובד וכל מעביד חייבים לעמוד בהם ולפעול על פיהם ויש גם מקום לתוספות או שינויים אישיים כפי שיוסכמו על ידי הצדדים אך גם הם צריכים להיות תואמים ללשון החוק. לאף אחד מהצדדים אין את הרשות או הזכות לבצע שינויים או לחרוג ממה שמותר ומקובל, ועבור מי שמתגורר בצפון הארץ עורך דין דיני עבודה בקריות יהיה הכתובת לפנות אליה במידה ואכן יש חריגה כזאת או שמתעורר חשד שמי מהצדדים מפר את הסכם העבודה.

באילו נושאים צריך לפנות אל עורך דין דיני עבודה בקריות?

בכל הנוגע עורך דין דיני עבודה בקריות יכול לסייע בנושאים כמו תשלום עבור שעות נוספות, חריגה משעות עבודה ומנוחה מקובלות, נושאים שקשורים לתשלום נסיעות וכל מה שנראה למי מהצדדים כחריגה או הפרה של הסעיפים בהסכם ההעסקה. עורך הדין יבחן את ההסכם, יוודא שהוא חוקי ונכון, ישמע את טענות הצדדים וימליץ על הדרך הנכונה להתנהל.

החשיבות של קבלת ייעוץ מקצועי ממוקד

יש עובדים שחתמו על הסכם עבודה  קיבוצי ויש כאלה שחתמו על הסכם עבודה פרטני ואישי. כך או כך – ההסכם הוא הבסיס למערכת היחסים שבינם לבין המעסיק שלהם ולכן חשוב מאד שהם יידעו שהם יכולים לפנות אל עורך דין דיני עבודה בקריות (או בכל מקום אחר בארץ) על מנת לקבל ייעוץ, לבחון לעומק סוגיה כזאת או אחרת ולוודא שאכן גם הם וגם המעסיק פועלים על פי החוק וכמו שמותר ומתבקש.

במשרד עו"ד חיים ברוטמן שמים את הלקוח במרכז ודואגים לספק לו את השירות המשפטי המקצועי הטוב ביותר והמתאים ביותר לו ולנסיבות המקרה שלו.

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מבינים את החשיבות של עריכת מסמך שנקרא ייפוי כוח מתמשך והוא מייפה את כוחם של אנשים לבצע פעולות ולקבל החלטות עבור אדם בעודו בחיים אך במצב שבו הוא לא כשיר או לא מסוגל לעשות את הדברים האלה בעצמו. עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות (או בכל אזור אחר בארץ) הוא איש המקצוע לפנות אליו על מנת לערוך את המסמך או כדי לקבל ייעוץ ומענה על שאלות קריטיות בנושא זה. לא כל עורך דין שמתמחה בדיני משפחה יהיה מוסמך גם לערוך ייפוי כוח מתמשך וחשוב מאד לדעת את זה.

מה תהליך העבודה עם עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות?

מי שמתגורר באזור הקריות או חיפה יצטרך למצוא עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות ובאזור, שכן עריכת ייפוי כוח מתמשך דורשת הגעה למשרדו של עורך הדין. לשם יגיע המייפה והמיופה או המיופים על פי שיקול דעתו והם כבר צריכים לדעת שהם עומדים להיות מיופי כוחו של אותו אדם. בפגישה עם עורך הדין הוא יסביר להם את המשמעויות, את הנושאים שבהם תהיה להם סמכות לפעול ואיך בדיוק זה קורה. יש שאלות או סעיפים הניתנים לבחירה אישית ועורך הדין יסביר בדיוק את המשמעויות על מנת שהבחירה תהיה נכונה, מושכלת ומדויקת.

לא לוותר על עריכת המסמך

חשוב מאד לדעת על קיומו של המסמך על מנת לפנות אל עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות ולקבוע פגישה. יש משמעות קריטית להיותו של אדם בלתי כשיר לקבל החלטות או לבצע פעולות בלי שיש מי מטעמו שמוסמך ומיופה כוח לעשות את זה עבורו ולכן חשוב שכל אדם ימצא את הפנאי לעשות את זה. אחרי עריכת המסמך אפשר להרגיש רוגע ושקט נפשי בידיעה ששום מצב לא יצריך מינוי אפוטרופוס חיצוני על-ידי בתי המשפט.

במשרד עו"ד חיים ברוטמן מציעים עריכת ייפוי כוח מתמשך עם הסמכה ספציפית, יחס אישי ומתן שירות מקצועי.

פטירתו של אדם היא רק ההתחלה של תהליך בירוקרטי בנוסף לפן הרגשי שצריכים לעבור בני המשפחה הקרובים אליו. עליהם להתאבל, להתחיל את החיים מחדש ולהתרגל למציאות שהם לא מכירים. בנוסף לכל אלה עליהם גם לטפל בנושא הבירוקרטי של חלוקת העיזבון שלו. מי שמתגורר באזור חיפה והקריות צריך לפנות אל עורך דין לענייני ירושה בחיפה על מנת לקבל ליווי מקצועי פרטני ומלא ברגישות בנוגע לגילוי צוואה והתנהלות נכונה וחוקית אל מול חלוקת הירושה. חשוב מאד להתנהל עם עורך דין צמוד שמכיר את התחום ויידע לסייע בצורה הטובה ביותר.

במה יכול לסייע עורך דין לענייני ירושה בחיפה ללקוחותיו?

צוואה וירושה הן עניינים משפטיים לכל דבר ולכן חשוב ומומלץ להיות מלווים בעורכי דין שעוסקים בתחומים אלה, מכירים את החוקים והתקנות ויוכלו לסייע בכל מקרה פרטני שמתעורר. עורך דין לענייני ירושה בחיפה הוא מי שצריך לפנות אליו אחרי פטירתו של אדם ולקראת גילוי הצוואה. יתכן ויש או שאין צוואה, שהעיזבון יחולק על פי הצוואה או על פי חוק הירושה, יהיה מי שינסה להתנגד לצוואה של נפטר זה או אחר ויש גם את האפשרות לייצוג של קבוצת יורשים שכולם, בהסכמה מלאה, רוצים לחלק ביניהם את הירושה בצורה אחרת. כל שאלה או בירור חייבים להיענות רק על ידי עורך דין מוסמך ומנוסה.

הרגישות של טיפול בנושאי ירושות

אין ספק שטיפול בהעברת הירושה ליורשים הוא עניין רגיש ולא פשוט. יחד עם זאת, כאשר פונים אל עורך דין לענייני ירושה בחיפה (או בכל מקום אחר בארץ על פי הנוחות של הלקוח) אפשר להיות בטוחים שהוא יידע להוביל את התהליך ולדאוג ללקוחות שלו בצורה הטובה ביותר וכמובן על פי החוק. רק עורך דין מקצועי ומנוסה יידע להבין לעומק את הדקויות של כל מקרה ומקרה ולהציע את הסיוע המשפטי בהתאם.

משרד עו"ד חיים ברוטמן מציע מגוון שירותים משפטיים בהתאמה אישית ללקוח תוך כדי הקשבה מלאה ויחס אישי.

חוזה הוא הסכם שיש לו סעיפים מותאמים לסיטואציה שעל הפרק וכולם צריכים להיות מוסכמים בעל פה על הצדדים החתומים על החוזה. אפשר לומר שכל מסמך שיש בו תנאים וחתימות של הצדדים הוא סוג של הסכם ובהחלט יהיה לו תוקף משפטי אך כאשר רוצים לעגן הסכמות משמעותיות עדיף לעשות את זה עם עורך דין חוזים בחיפה (או בכל עיר אחרת שנוח להיפגש בה). לא על עורך דין עוסק בניסוח ועריכה של חוזים והסכמים ולכן חשוב מאד לוודא שפונים אל עורך דין בעל הידע והניסיון הדרושים. כל חוזה חייב להיות מותאם אישית להסכמות המדוברות, מה שייתן שקט נפשי לצדדים החתומים.

לערוך חוזה בהתאמה לנסיבות והסיטואציה

גם מי שיש לו ידע נרחב בהתנסחות בשפה העברית יעדיף לפנות אל עורך דין חוזים בחיפה על מנת לנסח חוזה משמעותי, שלא לומר קריטי שיש לו השלכות ומשמעויות הרות גורל. כך הדבר בכל עסקת מכירה או קנייה המלווה בסכום כסף גבוה ובכל הסכמה אחרת בנושאים מגוונים. מערכת שלמה של חובות וזכויות בין אנשים או בין גופים יכולה לבוא לידי ביטוי בחוזה משפטי ולכן רצוי וחשוב שעורך דין שמתמחה בתחום זה יהיה בתמונה. זה מה שיבטיח שאכן כל ההסכמות תהיינה מפורטות ושני הצדדים יוכלו להיות בראש שקט בנוגע לעניין שביניהם.

איך בוחרים את עורך הדין הנכון?

חשוב מאד לדעת שהתמחות בניסוח ועריכה של חוזים היא התמחות שלא עורך דין יכול להציע ולכן עורך דין חוזים בחיפה יהיה בעל ידע נרחב וניסיון עשיר בניסוח חוזים והסכמים בדיוק כפי שהלקוחות שלו רוצים או מצפים. הוא גם יכול להיות איש המקצוע שיקרא חוזה לפני שהלקוח חותם עליו על מנת לוודא שהוא מתאים ונכון לסיטואציה, עומד בקריטריונים וכמובן הניסוח בו חד משמעי ואי אפשר יהיה להבין ממנו דברים אחרים.

במשרד עו"ד חיים ברוטמן מציעים מגוון שירותים משפטים ללקוחות, עם יחס אישי, העמדת טובת הלקוח במרכז וסיוע גם בנושאים כמו ניסוח ועריכה של חוזים.

ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך בעל תוקף משפטי שייכנס לתוקף כאשר אדם זה או אחר לא יהיה כשיר ומסוגל מבחינה פיזית או קוגניטיבית לבצע פעולות או לנהל את העניינים השגרתיים שלו, לרבות כאלה שקשורים לכספים, לרכוש ולקבלת החלטות רפואיות בנוגע לעצמו והכל בשים לב להוראות עורך ייפוי הכוח המתמשך. אין מדובר אחרי פטירתו אלא כאשר בחייו עת הוא חסר יכולת לקבל החלטות עבור עצמו ודרוש שמישהו אחר יקבל החלטות בענייניו השגרתיים. יש לפנות לצורך זה אל עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה ולערוך את המסמך בצורה מותאמת אישית ותוך כדי קבלת כל ההסברים בנוגע לדרך הכנסתו לתוקף והסמכויות הנתונות בידיהם של המיופים.

מה צריך לדעת על השירות של עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה?

מה שהכי חשוב לדעת זה שלא כל עורך דין הוא גם עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה ולא כל עורך דין עוסק בנושא זה או מוסמך לו. מדובר באחד מתתי התחומים של דיני המשפחה ונדרשת לשם כך הסמכה מיוחדת שלא לכל עורך דין יש. מכאן שחשוב מאד לוודא שפונים לעורך דין שאכן יש לו את ההסמכה והוא מנוסה ויידע להסביר לצדדים את כל מה שהם צריכים לדעת. יש משמעות והשלכות משפטיות ומשמעותיות לנושא של תיקוף ייפוי כוח מתמשך ולכן הניסיון של עורך הדין יהיה חשוב וקריטי.

המשמעות של ייפוי כוח מתמשך

על מנת להבין את המשמעות של עריכת ייפוי כוח מתמשך צריך להבין את המצב שבו אין את המסמך. אדם שמכל סיבה שהיא לא יתפקד בצורה תקינה (ויהיו לכך אישורים רפואיים כנדרש) – יהיה צורך למנות עבורו אפוטרופוס חיצוני מטעם בית המשפט על מנת לקבל עבורו החלטות שנוגעות למצבו הבריאותי, לכספים או הרכוש שלו. זה בדיוק ההסבר שמקבלים דרך עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה בעת  עריכת המסמך על מנת שהמיופים יבינו בדיוק מה יהיה בסמכותם לעשות.

מתעניינים בעריכת ייפוי כוח מתמשך? פנו למשרד עו"ד חיים ברוטמן, משרד עם ניסיון רב, יחס אישי והקשבה לכל לקוח.

עורך דין פיצויי פיטורין

דיני עבודה מעגנים בחוק את מערכת החובות והזכויות של עובדים ומעסיקים.. יש נושאים כלליים שאסור לסטות מהם והם מחייבים את כלל העובדים והמעבידים ויש נושאים שניתן להפעיל בהם שיקול דעת ולפעול על פי טובת העובד או מקום העבודה. במקרים שבהם יש חשש או חשד שהעובד או המעסיק חרג מחוזה ההעסקה. ולא פועל על פי החוק, הכתובת היא עורך דין דיני עבודה פיטורים שיוכל לסייע, לבחון לעומק את המקרה שקרה ואם מדובר בטענה על פיטורים לא מוצדקים – הוא ינחה את הלקוח שלו מה לעשות ואיך לפעול.

העבודה המורכבת של עורך דין דיני עבודה פיטורים

הנושא של פיטורים הוא רק אחד מבין כל הנושאים שבהם עוסק עורך דין המתמחה בדיני עבודה אך ללא ספק יש הרבה מה לדעת על פיטורים. החוק מפרט בצורה מאד ברורה ומפורשת מה ההליך הנכון והתקין של פיטורי עובד, מה הנסיבות ואיך זה מתבצע. המעסיק מחויב להליך זה ואין לו את הרשות או הזכות להפעיל שיקול דעת ולהחליט שהוא מבצע הליך פיטורים בדרך אחרת. עורך דין דיני עבודה פיטורים יבחן לעומק את ההליך שהתקיים ויוכל לסייע ללקוח שלו למצות את הדין במידה והפיטורים לא היו מסודרים, חוקיים או התבצעו על פי החוק. גם המעסיקים יודעים שעליהם לציית לחוק.

מתי כדאי לפנות לעצתו של עורך דין?

מי שחושב שהליך הפיטורים שלו לא היה תקין או חוקי צריך לפנות עם כל המסמכים, הניירת והתיעוד אל עורך דין דיני עבודה פיטורים כדי שיבחן לעומק את המקרה וימליץ על דרך הפעולה הנכונה. יש מקרים שבהם יסתבר שההליך אכן היה תקין ובוצע על פי החוק בניגוד להתרשמותו של העובד ובמקרים אחרים יתברר שאכן ההליך לא בוצע כמו שצריך ויש מקום להגשת תביעה כנגד המעסיק בבית הדין לעבודה.

אם אתם צריכים ייעוץ בנוגע לדיני עבודה או פיטורים פנו למשרד עו"ד חיים ברוטמן ותקבלו ייעוץ פרטני ומקצועי בלתי מתפשר.

מכירה של דירה היא תהליך שיש בו שני צדדים וכל אחד מהם צריך שיהיו לצידו אנשי המקצוע שילוו אותו ויגנו על האינטרסים שלו. עורך דין מכירת דירה הוא אחת מדמויות החובה בתהליך של מכירת דירה, של ניסוח הסכם המכר ושל ביצוע כל הפעולות הבירוקרטיות הנדרשות לשם השלמת העסקה לשביעות רצונם של שני הצדדים. יש גם פעולות בירוקרטיות שצריכות להתבצע ועורך הדין שיש לו את הניסיון והידע בנוגע לנדל"ן יידע אל מי לפנות, איך לקבל מידע או תשובות לנושאים מהותיים וכך אט אט העסקה תתקדם לעבר סיומה המוצלח והרצוי.

מתי צריך לפנות אל עורך דין מכירת דירה?

ברגע שרואים דירה שאוהבים, שמגיעים הקונים המתאימים ורוצים להתקדם בקנייה או המכירה של הדירה – זה הזמן לפנות אל עורך דין מכירת דירה שיגיע ויהפוך להיות חלק בלתי נפרד מהתהליך. הוא יבחן את רישומה של הדירה במוסדות, יוודא שאכן מי שמציג את עצמו כקונה הוא אדם לגיטימי שיוכל להשלים את הקנייה ללא תקלות, יבצע את כל הפעולות הבירוקרטיות מול מנהל מקרקעי ישראל או כל גוף אחר ובאופן כללי ישגיח שהעסקה המתהווה היא עסקה כשרה ונכונה וששני הצדדים פועלים על פי החוק וכפי שמצופה מהם. בעסקה שיש לה משמעות כלכלית קריטית חשוב שיהיה איש מקצוע שמייצג את החוק.

החשיבות של קבלת ייעוץ פרטני בנוגע למכירת דירה

גם עבור מי שמוכר דירה מדובר בסכום כסף גבוה במיוחד ובעסקה שיש לה משמעות על מהלך החיים כולו. אלה רק חלק מהסיבות אשר בגינן חשוב מאד שיהיה לצידו עורך דין מכירת דירה שיוודא שהעסקה מתקדמת כפי שרוצים ויגן על האינטרסים של הלקוח שלו. חשוב לוודא שפונים אל עורך דין שעיסוק בנדל"ן הוא העיקרי או אפילו הבלעדי שלו, מה שיבטיח ניסיון רב וידע עשיר במגוון הנושאים שבהם הוא יכול להציע ייעוץ.

במשרד עו"ד חיים ברוטמן מציבים את הלקוח במרכז ומסייעים בצורה אישית ופרטנית בנושאי נדל"ן ונושאים נוספים.

עורך דין לענייני צוואה ילווה אותנו בכל הנוגע לצוואה אותה נרצה לערוך. כמו כן, עורך הדין הנבחר יטפל באותה צוואה כאשר במועד קיומה. עו"ד לענייני צוואה עוסק בתחום הירושות ובכל הנובע מהן. עורך דין חיים ברוטמן, העוסק בתחום דיני ירושה וצוואה, בקיא בתחום זה ויודע לתת את המענה המקצועי והיעיל ביותר עבור לקוחותיו בעקבות ניסיונו רב השנים בתחום.

משרד עורך דין צוואה

עורך דין העוסק בתחום הצוואה מתמחה בעיקר בתחום המשפט האזרחי. תחום המשפט האזרחי הינו תחום רחב וכולל בתוכו את כלל הנושאים במשפט הפרטי מלבד המשפט פלילי ותחומים נוספים.

לרוב, עורך דין לענייני צוואה עוסק הן בדיני ירושות וצוואות ובמקביל בתחומים נוספים כגון דיני מקרקעין. דינים אלו קשורים והולכים יחדיו עם תחום הירושות. חוץ מכספים אותם מורישים הורים לילדיהם, לעיתים קרובות נכסי העיזבון כוללים נכסי מקרקעין. ועל כן, יש להתחיל תהליך מסוג אחר הקשור לתחום דיני מקרקעין. יש לרשום את אותו נכס על שם היורש החוקי, להעביר את הרישום בטאבו ולטפל בכלל המסמכים אל מול הרשויות המנהלות את הקרקעות כגון מנהל מקרקעי ישראל. בנוסף, יש לקוחות אשר צריכים לשלם מיסים מסוימים בגין קבלת נכס כזה או אחר. אלו סוגיות מורכבות ולכן על עורך דין לענייני צוואה להבין בכמה נושאים במקביל. כך יוכל לפרוס בפני לקוחותיו את כל המידע הרלוונטי עבורם.

מהן התכונות החשובות לעורך דין לענייני צוואה?

צוואות וירושות הינו תחום שיש להתמקצע בו. זהו תחום מורכב המלווה בסוגיות שונות. לכן, על עו"ד העוסק בו, להבין היטב בדינים המצויים בחוק. עו"ד חיים ברוטמן, עורך דין לענייני צוואה, טוען כי עורך דין העוסק בתחום זה צריך לגלות מעבר למקצועיות- אנושיות, רגישות ועדינות. לעיתים מגיעים למשרדו לקוחות אבודים לאחר שאיבדו את האדם היקר להם מכל. ברגעים אלה, בעל מקצוע שאינו רגיש ושאינו יודע לגלות אמפתיה עבור לקוחותיו, זהו חסרון עצום עבורו ועבור הלקוחות העתידים לבחור בו.

ישנם מגוון רחב של חוזים, בהם חוזים מסחריים, חוזים לרכישה ומכירת דירה, חוזה שכירות ועוד.

בהרבה מקרים, הצדדים חותמים על זיכרון דברים בטרם חתימה על החוזה העיקרי, וטועים (לעיתים) לחשוב כי זהו מסמך סתמי שאינו מחייב אותם.

אמנם אין כלל אצבע לגבי תוקפו של זיכרון דברים, אך בטרם אתם חותמים על מסמך כזה כדאי מאוד להתייעץ עם עורך דין חוזים בחיפה או בכל מקום אחר בארץ אשר יוכל לייעץ לכם כיצד נכון להתנהל.

האם זיכרון דברים הוא מחייב ולמעשה משמש כחוזה לרכישת נכס?

בפסק דין שניתן לאחרונה נדונה סוגיה מעניינת לפיה מספר רב של יורשים אשר טרם נרשמו כבעלים של דירה, ערכו זיכרון דברים על רוכשים.  יצוין כי לחלק מן היורשים אף לא הוצא צו ירושה ועל פניו מדובר במוכרים תיאורטיים בלבד.

החוזה כלל את המרכיבים הבאים:  הנתבעים הוגדרו בו כ"מוכרים" והתובעים "כקונים";  נכתב בו שהנתבעים הצהירו כי "הינם היורשים החוקיים של בעלי הזכויות בנכס"; בסעיף 2.1 נכתב: "הקונים מקבלים זכות ראשונית לרכישת הנכס בסכום של 1,450,000 ₪ (מיליון ארבע מאות וחמישים אלף ₪) תוך שישה חודשים או תוך 30 ימים מיום רישום הזכויות בדירה על שם הקונים בלשכת רישום המקרקעין לפי המוקדם מבניהם (או למועד המוארך כאמור בסעיף 4.1)";  בסעיף 2.2 הוסכם כי דמי השכירות שישולמו על-פי הסכם השכירות יופחתו מהתמורה שהוסכמה בזיכרון הדברים;  2.3 הוסכם כי "היטל ההשבחה, ככל שיחול, ישולם על-ידי הצדדים בחלקים שווים";  בסעיף 3 נקבע, למעשה, פיצוי מוסכם במקרה של הפרה מצד הקונים (התובעים) בסך של 145,000 ₪;  בסעיף 4.1 נכתב: "הצדדים מתחייבים לחתום הסכם סופי, עד תאריך 14.8.2022 או תוך 30 יום מיום רישום הזכויות על שם היורשים בלשכת רישום המקרקעין לפי המוקדם (להלן – המועד להסכם הסופי). לקונים שמורה הזכות להאריך את התקופה עד ליום 14.11.2022".  בסעיף 7 נכתב: "היה ולא יצליחו המוכרים להעביר על שמם את הבעלות על הדירה תוך 6 חודשים מיום חתימת זיכרון דברים זה, הרי שזיכרון דברים זה בטל ומבוטל ולקונים לא תהיה כל טענה או דרישה כלפי המוכרים".  בית המשפט קבע כי התקיימו התנאים המהותיים להפיכת החוזה לבר תוקף.

מסקנה:

מהאמור עולה כי גם חתימה על זיכרון דברים יכול להוות חוזה אכיף, הגם שהצדדים לא חושבים כך בעת החתימה, לכן כדאי מאוד להתייעץ עם עורך דין חוזים בחיפה או כל עורך דין או עורך דין מעיר אחרת אשר מכיר את הדין לאשורו ויידע להעניק לכם את הייעוץ הטוב ביותר.

ישנן הרבה דרכים להתגונן מתובענה ייצוגית, אחת מהן היא להראות לבית המשפט (כאשר ישנה בקשה) או לתובע (כאשר נשלח מכתב) כי הוא אינו עומד בתנאים להגשת תובענה ייצוגית.

למעשה המחוקק הגביל את האפשרות להגיש תובענה ייצוגית וקבע תנאים מקדמיים ומצטברים שמהווים חסם להגשת תובענה ייצוגית.

ישנם הרבה תובעים ייצוגיים שלא עומדים בתנאים הללו ולמעשה זה מסייע להגנה מפני תובענה ייצוגית.

התנאים להגשת תובענה ייצוגית:

ראשית, על התובע הייצוגי להראות עניין אישי בתובענה, כלומר עליו התובע להראות נזק אישי.  למשל אדם שהלך בעצמו לסופר ורכוש גלילי נייר שאורכם נמוך מן הכתוב על גבי האריזה. חשוב להראות כי התובע הייצוגי הוא אדם תם לב ולא כזה שהלך ועשה ציד ראיות – כך ניתן לתקוף את תביעתו וזה מסייע להגנה מפני תובענה ייצוגית.

שנית, יש להראות שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה- כלומר העובדה שרכשת עגבנייה רקובה לא אומרת שכולם רכשו כאמור, צריך להראות דפוס רשלנות מצד החברה – הרבה מן התובעים נופלים בתנאי זה.

שלישית, קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה. במידה שהנתבעים ישיבו במענה מקיף ומלמד הדבר יכול לעורר ספק אצל בית המשפט וזה מסייע להגנה מפני תובענה ייצוגית.

רביעית, תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין, אם הנתבע יעלה טענות יצירתיות ניתן יהיה לתקוף תנאי זה ולמעשה זה יסייע בהגנה מפני תובענה ייצוגית.

חמישית, קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב, זהו תנאי חשוב מאוד, במקרים רבים ניתן להראות כי עורך הדין והתובע הם שחקנים חוזרים שרק רוצים להתעשר ולכן אם יש פגיעה צרכנית לכאורה ניתן יהיה לטעון שמטרתם היא התעשרות ולא סיוע לצרכן הפשוט.

סוף דבר:

תובנה ייצוגית היא מכשיר רב עוצמה ומשרדנו עוסק בהגנה מפני תובענה ייצוגית. ידע, ניסיון ויצירתיות יכולים לסיים לכם בכך.

התעסקות עם עיזבונו של נפטר היא לרוב התעסקות משפטית לכל דבר ועניין וחשוב מאד לדעת את זה. אחרי שאדם הלך לעולמו דיני הירושה הם אלה שמנחים איך לחלק את העיזבון שלו, זאת במידה והוא לא הותיר אחריו צוואה.. איש המקצוע הנכון לעסוק בתחום זה הוא עורך דין לענייני ירושה שידריך את הלקוחות שלו איך למנוע סכסוכים או מחלוקות ואיך יהיה הכי נכון להתנהל בכל מקרה ומקרה. ההמלצה החד משמעית כיום היא לערוך צוואה בכל גיל וזאת כדי למנוע מחלוקות עתידיות בין היורשים.

 אילו שירותים יכול להציע עורך דין לענייני ירושה?

לירושה יש כל מיני אספקטים ונושאים שקשורים בה. יש את הנושא של הצוואה ושל התוכן שמופיע בה, יש את עצם חשיפת הצוואה אחרי מותו של אותו אדם, יש את ההבנה כיצד המנוח רצה לחלק את הרכוש שלו ויש ההתנהלות בהמשך. קבלת הצוואה כמו שהיא או הטלת דופי בחוקיות שלה וניסיון לבטל אותה, מצריכה בדך כלל עורך דין לענייני ירושה וחשוב לקבל ייעוץ מקצועי לפני שמקבלים את ההחלטה לבצע כל פעולה. הצוואה מקבלת יחס של מסמך משפטי מחייב ומערכת המשפט בישראל לא ממהרת לבטל צוואה או לפעול בניגוד לכתוב בה. חובת ההוכחה תוטל על המתנגד לה ואין זה פשוט להוכיח.

לא מתעסקים לבד בנושאי צוואה

כאמור, מוסדות המדינה מתייחסים במלוא הכבוד לצוואה של אדם שנפטר ויש חוקים וכללים ברורים בנוגע להתנהלות גם במידה והנפטר לא הותיר צוואה. עורך דין לענייני ירושה יוכל לסייע במידה והלקוח שלו סבור שהוא צריך להיות יורש, במידה ויש חשד אמיתי לצוואה לא חוקית או מאוחרת יותר שבה מופיע תוכן אחר, וגן במקרים בהם יורשים רוצים בהסכמה מלאה לחלק אחרת את העיזבון שהותירו עבורם. במשרד חיים ברוטמן – עריכת דין עוסקים גם בדיני ירושות וצוואות ומומלץ להגיע לקבלת ייעוץ מקצועי ופרטני כדי להחליט איך יהיה נכון וכדאי להתנהל.

אין זה פשוט להתעסק עם ירושה של אדם שהלך לעולמו, בעיקר כאשר מדובר ביורשים שהם באופן טבעי אנשים שהיו קרובים אליו. נדרשת לא מעט רגישות מצד אנשי המקצוע שצריכים לקחת חלק בתהליך, בעיקר עורכי דין. הצוואה (במידה ויש) תיחשף והעיזבון של המנוח, בדרך כלל יחולק ליורשים על פי הצוואה. עורך דין לענייני ירושה בחיפה יכול להיות איש המקצוע שילווה את הלקוחות שלו אם הם היורשים וגם אם הם לא אבל חושדים שהצוואה המדוברת אינה חוקית או הושגה לאחר הפעלת לחץ. יש לא מעט נושאים שעורך דין זה יכול להתעסק בהם ולכן חשוב לבחור אותו בתבונה.

מתי צריך להיעזר בשירותיו של עורך דין לענייני ירושה בחיפה?

מי שמתגורר באזור חיפה והקריות יצטרך לפנות אל עורך דין לענייני ירושה בחיפה במגוון מצבים או מקרים – ראשית כאשר הוא רוצה להיות מיוצג בעת הגשת הבקשה למתן צו קיום של צוואה שהוא היורש בה, או אחד היורשים. יש מי שיטען לאי חוקיותה של צוואה ויצטרך לפעול עם עורך דין במישור הזה ויש גם מצב שבו קבוצת יורשים מעוניינת לחלק בצורה שונה את העיזבון המדובר תחת הסכמה של כלל היורשים וגם עניין זה חייב להתבצע בליווי צמוד של עורך דין או אפילו יותר מאחד. הנושא המשפטי של ירושות עשיר ומגוון.

החשיבות של פנייה לעורך דין מוסמך ומנוסה

אין זה פשוט להתעסק עם הפן המשפטי של ירושות ולכן כאשר מחפשים עורך דין חשוב מאד למצוא ולבחור על פי הידע והניסיון שצריכים להיות עשירים ומגוונים. לא כל עורך דין שעוסק בדיני משפחה גם יציע שירותים, ליווי או ייעוץ בנושאי צוואות וירושות ולכן חשוב לשים לב לנקודה הזאת. עורך דין לענייני ירושה בחיפה יכול להציע שירותים מותאמים אישיים ומקצועיים ללקוחות בכל רחבי הארץ וחשוב לבחון את הניסיון והידע שלו בתחום המורכב. במשרד עורכי חיים ברוטמן – עריכת דין מציעים שירותים אישיים ומקצועיים לכל לקוח במגוון תחומים, לרבות ירושות וצוואות. מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ פרטני.

בשנים האחרונות אי אפשר שלא לשים לב לכך שיש מודעות גבוהה בקרב הציבור הרחב בנוגע לנושאים שבעבר הס היה מלהזכיר אותם בקול רם – הנושא של צוואות וירושות או של שינוי פתאומי במצב הקוגניטיבי והגופני בשל כל סיבה שהיא. מי שמתגורר באזור חיפה והקריות יכול לחפש ולמצוא עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה גם כדי לקבל הסדר בנוגע לעריכת מסמך משפטי חשוב זה וגם כדי לעשות את זה הלכה למעשה. מדובר בייפוי כוח שמיועד לתקופה שבה האדם המייפה עדיין בחיים אך מסיבה כזאת או אחרת לא מבין בדבר ולא יהיה מסוגל לטפל בענייניו או לקבל החלטות שקשורות בו.

איך בוחרים עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה?

הנושא של ייפוי כוח יהיה מטופל בדרך כלל על ידי עורכי דין שגם עוסקים בצוואות או ירושות כך שבאופן כללי מדובר באחד מתתי התחומים של דיני המשפחה. עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה יהיה עורך דין שיש לו את הרישיון וההסמכה לעריכת ייפוי כוח מתמשך, שכן לא כל עורך דין יכול לעשות את זה. עורך הדין יוודא את הזהויות של האנשים שהגיעו אליו ויש לו את הדרכים גם לוודא שהמיופים נבחרו מרצונו החופשי של המייפה ולא בשל כל לחץ שהם הפעילו עליו. במהלך עריכת המסמך הוא יסביר להם את המשמעות של כל סעיף וסעיף.

החשיבות של ייפוי כוח מתמשך

במידה וקורה מקרה או אירוע כזה או אחר שמשפיע על מצבו הקוגניטיבי של אותו אדם, יהיה צריך שמישהו אחר יקבל עבורו החלטות. בדיוק לשם כך אנשים יפנו לקבלת שירות של עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה (או בסמיכות למקום המגורים שלהם). הוא יסביר להם איך בדיוק ייפוי הכוח נכנס לתוקף ותחת אילו מקרים או תנאים. בדרך זו המיופים יוכלו להמשיך להתנהל באותה הצורה של האדם שייפה אותם. במשרד דין חיים ברוטמן – עריכת דין ניתן לקבל שירות של עריכת ייפוי כוח מתמשך בצורה אישית, רגישה ודיסקרטית תוך כדי מתן הסברים והבהרות לכל נושא במסמך.

אנשי מקצוע רבים ובתוכם גם עורכי דין ממליצים מאד לכל אדם לערוך מסמך של ייפוי כוח מתמשך אשר מאפשר למיופים לבצע פעולות בשמו של אדם שמסיבה כזאת או אחרת לא כשיר מבחינה קוגניטיבית או גופנית לבצע אותן בעצמו. כיום אפשר למצוא עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות ובכל מקום בארץ ועריכת המסמך חייבת להתבצע בצורה פרונטלית במשרדו של עורך הדין או בביתו של המבקש במידה והוא אינו יכול להתנייד. עורך הדין יסביר בדיוק מה המטרה של המסמך, איך או מתי הוא נכנס לתוקף ומה המשמעות של כל סעיף וסעיף. חשוב מאד לדעת שלא כל עורך דין מוסמך לערוך את המסמך הזה.

מי צריך לפנות אל עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות?

מי שמתגורר באזור הקריות או חיפה יחפש עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות שיהיה נוח להגיע אל המשרד שלו לצורך עריכת המסמך החשוב. כיום מומלץ לכל אדם לערוך את המסמך, ללא קשר לגיל שלו או למצבו הבריאותי, הנפשי או הרגשי. ייפוי כוח מתמשך דומה מאד לצוואה – רק שמי שערך אותו עודנו בחיים. במסמך יפורט האופן שבו המיופים יוכלו לקבל החלטות עבור המייפה ובכלל זה מתן טיפולים רפואיים, מתן הוראות בעניינים אישיים, שימוש בכספו או רכושו ועוד.

ייפוי כוח חשוב עבור כל אדם

מציאת עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות ועריכת המסמך יכולה למנוע לא מעט מקרים של סכסוכים או מחלוקות בקרב בני משפחה בבואם לבצע פעולות בשם אדם שבשל מצבו הבריאותי לא מסוגל לקבל את ההחלטות האלה בעצמו. מכיוון שמדובר במסמך משפטי מחייב הרי שאי אפשר לחרוג ממנו והמיופים המופיעים בו הם האנשים הבלעדיים שיכולים לקבל החלטות ולבצע את הפעולות המדוברות. עורך הדין יסביר ללקוחות את המשמעות המדויקות ואת התנאים לתקפותו של המסמך. מעוניינים לערוך ייפוי כוח מתמשך? תוכלו לקבל שירות אישי ויחס קשוב ופרטני במשרד חיים ברוטמן – עריכת דין בנשר.

עסקאות נדל"ן הן עסקאות שגם מעורבים בהם סכומי כסף גדולים וגם יש להן הרבה משמעות וחשיבות. לא רק שני צדדים מעורבים בעסקה אלא במקרים רבים גם אנשי מקצוע כמו מומחי נדל"ן וקרקעות, פקידים ממנהל מקרקעי ישראל, עורכי דין ורואי חשבון ועוד. עורך דין נדלן חיפה הוא הכתובת המקצועית לפנות אליה כאשר נדרש ליווי משפטי מקצועי בעניין שקשור לנדל"ן ואין זה מומלץ לקחת חלק בכל עסקה כזאת ללא עורך דין צמוד. גם אנשים העוסקים בתחום הנד"ן שאינם עורך דין נדלן חיפה אינם בהכרח בעלי הידע הנדרש להבנת העסקה המתהווה ואפילו לא יידעו איך להגן על האינטרסים של עצמם.

במה יכול לעזור עורך דין נדלן חיפה?

כאשר מדברים עם אנשים על עסקאות נדל"ן הם מיד חושבים על מכירה או השכרה של דירה. זה נכון בהחלט אבל יש לא מעט נושאים נוספים שקשורים בדיני נדל"ן ומקרקעין ולכן עורך דין נדלן חיפה שפועל בתחום זה ויש לו ידע וניסיון עשירים – הוא הדמות המתאימה לשאול כל שאלה בנושא או לשכור את שירותי הייצוג שלו. הוא יידע לבדוק את העסקה על מנת לצלוח את העסקה ללא תקלות, יוודא שכל הסעיפים בהסכם מתאימים להסכמות שהושגו בעל פה, יגן על האינטרסים של הלקוח שלו וגם יוכל במקרים מסוימים להמליץ ללקוח שלו להתרחק מעסקה.

 לשכור עורך דין ולהיות שקטים ורגועים

ברגע שיש איש מקצוע מנוסה ובעל ידע נרחב כמו עורך דין נדלן חיפה אפשר להיות רגועים ולדעת שנמצאים בידיים טובות. לא כל עורך דין מציע שירותים בתחום הנדל"ן ולכן כאשר בוחנים לעומק את הניסיון והידע קל יותר לבחור את איש המקצוע המתאים. הוא זה שיידע לייצג את הלקוח שלו ולדאוג שהזכויות של הלקוח שלו נשמרות ושהעסקה שעל הפרק חוקית ומסודרת. מחפשים עורך דין שעוסק בנדל"ן? עורך הדין חיים ברוטמן הוא הכתובת שלכם, עם ניסיון רב בתחום, ידע נרחב ועשיר והמלצות רבות המבוססות על יחס אישי והקשבה.

כל עסקת מקרקעין חייבת להתבצע ולהיות מלווה על ידי עורך דין מקרקעין חיפה או על ידי עורך דין מכל מקום אחר בארץ. יש מי שיבחר עורך דין שהמשרד שלו ממוקם בסמיכות למקום המגורים או העבודה ויש מי שיבחר עורך דין על פי המיקום נשוא הדירה או הנכס. יש אנשים שחושבים שהם יכולים לגשת לעסקת מכירה או השכרה של דירה באופן עצמאי וכך לחסוך את ההוצאה של שירותי עורך הדין אך בפועל הם עלולים למצוא את עצמם מפסידים לא מעט כסף בשל סעיפים לא מובנים בחוזה שלהם. 

מתי צריך לפנות לשירותיו של עורך דין מקרקעין חיפה?

הדבר הנכון והחכם ביותר הוא לשכור שירותים של עורך דין מקרקעין חיפה שיש לו ניסיון בתחום המקרקעין על מנת שילווה את הלקוח שלו, ללא קשר אם הוא מוכר, קונה, משכיר או שוכר. עסקאות מקרקעין הן עסקאות שהמשמעות שלהן היא סכומי כסף גדולים מאד ולכן לא מומלץ להתנהל בהן ללא עורך דין. עורך הדין יסייע בניסוח החוזה, יקרא חוזה קיים ויוודא שהזכויות של הלקוח שלו נשמרות, שסעיפים נרשמים בהסמכה לאחר שהוסכם עליהם בעל פה ושהעסקה כשרה וחוקית. ישנן פעולות מקדימות שצריך לבצע והלקוח בעצמו לא בהכרח אפילו יידע עליהן. כאשר הוא יהיה מלווה על ידי עורך דין תהיה לו הכוונה צמודה. 

החשיבות של ליווי עורך דין

כאשר אדם ללא ידע או השכלה משפטיים לוקח לידיו חוזה או הסכם חשוב כמו הסכם שקשור למקרקעין לא בטוח שהוא יבין לעומק את המשמעות של הסעיפים המופיעים בהסכם ולכן הדבר הנכון עבורו יהיה שכירות שירותי עורך דין מקרקעין חיפה שילווה אותו, יוודא שהחוזה נכון, מדויק ומתאים לסיטואציה ובאופן כללי ידאג שהזכויות של הלקוח שלו נשמרות. שכר הטרחה של עורך הדין יהיה כאין וכאפס לעומת סכומי כסף גדולים שהלקוח יכול לחסוך. במשרד חיים ברוטמן – עריכת דין שמו למטרה להעמיד את הלקוח במרכז ולספק שירותים משפטיים ברמה גבוהה ועם ניסיון רב גם בתחום המקרקעין.

לא מעט אנשים מעוניינים לערוך צוואה בחייהם וזאת מכיוון שהם רוצים לשלוט בחלוקת באופן חלוקת הרכוש לאחר לכתם. אנשים המעוניינים לערוך צוואה לא פעם תוהים כיצד לעשות את זה בצורה נכונה. חשוב מאוד לדעת כי בכדי לערוך צוואה בצורה איכותית שתהיה תקפה מבחינה משפטית ולא תהיה אפשרות לערער עליה, יש לבחור בשירותיו של עורך דין לענייני צוואה. אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין לענייני צוואה בחיפה, חשוב שתבינו כיצד בוחרים אותו בצורה נכונה.

אין זה פשוט להתעסק עם הנושא של צוואות וירושות ויש אנשים שבאופן מודע נמנעים מכך. למרות הקושי לדבר על הנושא ולפעול כבר מעכשיו – חשוב מאד לקבל מידע וייעוץ מקצועי של עורך דין לענייני צוואה בחיפה (או בכל מקום אחר על פי הנוחות) על מנת לדעת בדיוק איך הכי נכון לפעול, להכיר סוגים שונים של צוואות ולהבין בדיוק איך פועל במדינת ישראל המנגנון של קיום הצוואה אחרי לכתו של אדם. כיום יש מודעות גבוהה לנושא ולכן חשוב למצוא את עורך הדין המתאים לפנות אליו.

במה יכול לסייע עורך דין לענייני צוואה בחיפה?

הנושא של עריכת צוואה או יישוב סכסוכי ירושות קשור לתחום של דיני משפחה אך תמיד מומלץ לוודא שעורך הדין שפונים אליו אכן עוסק בתחום זה. עורך דין לענייני צוואה בחיפה יהיה מודע לרגישויות בנוגע לעריכת צוואה או ייצוג לקוחות בעת חשיפת צוואה של אדם קרוב ואהוב שהלך לעולמו והוא גם הכתובת לבחינה מעמיקה בנוגע להטלת דופי בחוקיותה של צוואה מסוימת. למרות הקושי והאתגר הרגשי עורכי הדין שעוסקים בתחומי הצוואות יידעו להציע שירות רגיש ואמפתי והם יודעים שהלקוחות שפונים אליהם מגיעים כשהם במצב רגשי לא פשוט. זו גדולתו של איש מקצוע שיציע שירות לא פחות ממעולה.

מתי יש צורך בעורך דין לענייני צוואה?

גם אם אין מורכבות חריגה כלשהי בנכסי העזבון שלכם או בסטטוס המשפטי שלכם, עדיין לא כדאי שתנסו לערוך צוואה באופן עצמאי. כדאי מאוד להיעזר בעורך דין הן לצורך ניסוח הצוואה והן לצורך חתימה על הצוואה. צוואה אשר נערכת בנוכחות של עורך דין היא צוואה שיהיה הרבה יותר קשה לערער עליה בבוא היום. עורך דין לענייני צוואה בחיפה עוסק במגוון רחב של צוואות בין אם מורכבות ובין אם פשוטות. חשוב לדעת כי לא פעם עריכת צוואה כרוכה בכללים משפטיים לא פשוטים מהתחום של דיני ירושה ומשפחה ועל כן, חשוב לבחור עורך דין אשר מכיר היטב את כל הכללים והחוקים הללו. עורך דין מעין זה יכול לסייע לכם לערוך את הצוואה שלכם ולא משנה אם היא פשוטה או מורכבת בהתאם לכל החוקים והכללים. המטרה בסופו של דבר בעריכת צוואה היא לאפשר לכל אדם לדעת כי לאחר שהוא יעזוב את העולם הרכוש שלו יחולק בדיוק כפי שהוא רוצה ובכדי שזה אכן יקרה, יש לבחור עורך דין צוואות מקצועי.

כיצד תבחרו עורך דין לענייני צוואה בחיפה?

מכיוון שיש לא מעט עורכי דין אשר עוסקים בענייני צוואה, הרי שבבואכם לבחור עורך דין לענייני צוואה בחיפה עליכם לשים דגש על כמה דברים חשובים: ראשית, עליכם לוודא כי מדובר על עורך דין מקצועי ומנוסה בתחום. על אף שכל עורך דין אשר עוסק בדיני משפחה יכול לסייע לכם, הרי שלא כדאי לבחור בכל עורך דין העוסק בתחום באופן כללי, אלא בעורך דין שידוע שעוסק לא מעט בענייני ירושות וצוואות. כמובן שחשוב מאוד לבדוק מהו הותק שיש לו בתחום זה והאם יש לו לקוחות רבים שממליצים עליו וכן מוניטין בתחום.

בענייני צוואות פועלים רק עם עורכי דין

מי שיש לו בעיה כזאת או אחרת עם צוואה שהוא היורש שמופיע בה או מי שמתעניין בעריכת צוואה עבור עצמו צריך לפנות אל עורך דין לענייני צוואה בחיפה (או בסמיכות למקום המגורים שלו), להציג את העניין שעל הפרק ולקבל את המידע או הייעוץ הכי נכון ומתאים לו. עורכי דין פועלים תחת דיסקרטיות מקצועית מחמירה ולכן אפשר גם לברר מידע או לשאול שאלות ועל בסיס התשובות לגבש את אופן הפעולה הנכון ביותר. מחפשים מידע בנוגע לצוואה? פנו למשרד חיים ברוטמן – עריכת דין וקבלו את כל המידע המתאים והדרוש לכם מעורכי הדין המנוסים.

כל אדם חושש כי ביום אחד מהימים הוא לא יוכל לקבל החלטות הנוגעות לרכוש שלו או לעצמו וגופו באופן עצמאי. מדובר על מצב שבהחלט מעלה חששות בקרב כל אדם שכן, במקרה שבו הוא לא יוכל לקבל את ההחלטות הללו עבור עצמו, הרי שהוא ירצה לבחור את האדם שיקבל עבורו את ההחלטות הרלוונטיות. במקרה זה, כדאי מאוד שאדם יתייעץ עם עורך דין מקצועי ומנוסה בכל הנוגע לייפוי כוח מתמשך. אם אתם תוהים כיצד לבחור עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות, כדאי שתקראו את המאמר הבא.

ייפוי כוח מתמשך – במה מדובר?

בשנת 2106, תוקן חוק האפוטרופסות והכשרות המשפטית. מדובר על חוק אשר מאפשר לאדם בגיר להסמיך אדם אחר מראש שיקבל את ההחלטות שלו במידה ויבוא יום שבו לא תהיה לו יכולת לקבל החלטות לגבי עצמו. בשעת הצורך אותו אדם יהיה האפוטרופוס שלו. עד שתוקן החוק המדובר, בכדי לטפל בעניין אפוטרופסות היה צורך לפנות לבית משפט לצורך מינוי אפוטרופוס, מדובר על תהליך ארוך, כאשר לבסוף בית המשפט מינה על דעת עצמו את האדם שיקבל את ההחלטות לגבי האדם. לא מעט אנשים חוששים להגיע למצב שבו בית המשפט מקבל עבורם החלטה לגבי מי יהיה האפוטרופוס שלהם במקרה שחלילה יפגעו כתוצאה ממחלה או תאונה ובמקרה הזה, הם מעוניינים להחליט מראש מי ימונה לאפוטרופוס שלהם. תהליך זה נקרא ייפוי כוח מתמשך.

כיצד תבחרו עורך דין בקריות עבור ייפוי כוח מתמשך?

חשוב להבין כי ייפוי כוח מתמשך מאפשר לכל אדם לקבוע מי ידאג לו וכן מי יקבל את ההחלטות הנדרשות עבורו במידה ולא תהיה לו אפשרות לקבל החלטות כאלה בעתיד. במסגרת ייפוי כוח ניתן לתת הנחיות והוראות בתחומים שונים. האדם יכול להחליט שמיופה כוח אחד יהיה אחראי על החלטות הנוגעות לגופו ואילו אחר יהיה אחראי על קבלת החלטות הנוגעות לרכוש שלו. את כל זה הוא כמובן צריך לעשות באופן חוקי מול עורך דין הבקיא בתחום. אם אתם מחפשים עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות, חשוב מאוד לבחור אותו בקפידה. עליכם לבדוק איזה עורך דין מנוסה ומקצועי בתחום זה, לאיזה עורך דין יש המלצות בתחום ועוד.

אם אתם מחפשים עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות, כדאי מאוד שתבחרו את משרד עורכי דין חיים ברוטמן, אשר ידוע כמקצועי ומנוסה ביותר בתחום טיפול בבקשות ייפוי כוח מתמשך.

עו"ד לענייני ירושה מעניק ללקוחות שלו ייעוץ ושירות בנוגע לעניינים הנוגעים לאפוטרופסות, ירושות וצוואות ועוד. כאשר מדובר על ענייני ירושות וצוואות הרי שעורך הדין נדרש לטפל במקרים שונים של עריכת צוואה, בקשה לצו ירושה, בקשה לצו קיום צוואה, ייצוג של יורשים בהתנגדות לצו ירושה או לצו קיום צוואה ועוד. אם אתם תוהים כיצד בוחרים עורך דין מעין זה במקרה שבו אתם צריכים להגיש בקשה לצו קיום צוואה או ירושה, כדאי מאוד שתקראו את המאמר הבא.

מהו צו ירושה?

לאחר שהאדם נפטר העיזבון שלו עובר ליורשים על פי דין או צוואה. בכדי לחלק את העיזבון על היורשים להגיש בקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה במידה ויש צוואה שהוא הותיר אחריו. במקרה שאין צוואה הירושה תחולק בהתאם לסדר אשר מוגדר בחוק הירושה. בקשה לצו ירושה או לצו קיום צוואה מוגשת על גבי טופס אשר מיועד לכך. יש לשלם תשלום אגרה ויש להגיש את הבקשה בארבע העתקים כאשר כל הפרטים של הבקשה כתובים בצורה מלאה, מדויקת וברורה. כמו כן יש לצרף לבקשה את כל המסמכים הנדרשים לרבות תעודת פטירה ועוד. כל אחד מהיורשים יכול להגיש את הבקשה לצו ירושה כאשר יש לתת הודעה על כך בכתב לכל שאר היורשים. על מגיש הבקשה לצרף עותק מההודעה המדוברת וכן אישור שליחת ההודעה. כמו כן, ניתן להחתים את כל היורשים על מסמך אשר בו הם יצהירו שהם מודעים לכך שהוגשה בקשה לרשם הירושות.

מדוע חשוב להיעזר בשירותיו של עו"ד לענייני ירושה?

אין ספק כי הסיוע של עו"ד לענייני ירושה הוא חשוב ביותר במקרים שבהם מעוניינים להוציא צו ירושה או צו קיום צוואה לפועל. מכיוון שמדובר על הליך מורכב אשר יכול לקחת לא מעט זמן בלעדי ליווי של עורך דין וכן הוא עשוי לכלול לא מעט סיבוכים אפשריים. כמובן שלא פעם עולות התנגדויות לצוואה או לחלוקת הירושה בהתאם לדין ועורך דין מומחה בתחום ידע כיצד לייצג את הצדדים המתנגדים או הצדדים המבקשים לקיים את הצוואה. כך או כך, ישנה חשיבות רבה לשכור את שירותיו של עורך דין עבור התהליך ועל כן יש לבחור בו בקפידה. יש לבחור עורך דין לענייני ירושה מקצועי ביותר, אשר עוסק לא מעט שנים בתחום.

אם אתם מחפשים עו"ד לענייני ירושה אשר ידוע כמקצועי ומנוסה ביותר בתחום זה, כדאי שתכירו את: משרד עורכי הדין חיים ברוטמן.

אנו חיים בעולם שבו מרבית האנשים עובדים כשכירים ועל כן, חשוב מאוד לדעת שלכל שכיר קיימות זכויות שונות. יחד עם זאת, בכל מקרה שבו נפגעות הזכויות של השכיר במקום העבודה שלו על ידי המעסיק שלו, חשוב מאוד שהוא יבחר בשירותיו של עו"ד דיני עבודה שיסייע לו להגן על הזכויות שלו וכן לתבוע בגין הפרת הזכויות שלו. אם אתם זקוקים לשירותיו של עו"ד דיני עבודה באיזור חיפה ואתם תוהים כיצד לבחור אותו בצורה נכונה, כדאי מאוד שתקראו את המאמר הבא.

מהם דיני עבודה?

כאמור, מרבית האנשים מבלים חלק ניכר מהיום שלהם במקום העבודה, הם עובדים ומקבלים משכורת על העבודה, אך מעבר לכך הם גם חשים סיפוק אישי וכבוד עצמי. חשוב מאוד שכל שכיר בכל מקום עבודה יהיה מודע לכל הזכויות שיש לו. הזכויות של שכירים במדינת ישראל מאוגדות בחוק ויחד עם זאת, לא מעט עובדים אינם מכירים את כל הזכויות שיש להם ולא פעם הם כלל לא יודעים שהזכויות שלהם נרמסות על ידי המעסיק שלהם. אם פגיעה בזכויות של שכיר הובילה לפגיעה אישית או כלכלית בו, חשוב שידע כי הוא יכול לדרוש פיצוי הולם מהמעביד שלו. יחד עם זאת, לא כדאי שהוא יתבע את הזכויות שלו או יתבע בגין הזכויות שלו נפגעו ללא עו"ד דיני עבודה. אם אתם מחפשים עו"ד דיני עבודה בחיפה, חשוב מאוד שלא תבחרו בכל עורך דין באשר הוא, אלא בטוב ביותר בתחום.

מהי החשיבות של עורך דין דיני עבודה?

תחום דיני העבודה הוא ללא ספק תחום רחב למדי. חוסר ידיעה הנוגע לזכויות של שכיר הוא דבר שכיח ולא פעם זכויות של שכירים נרמסות. על כן, במקרה הזה אין ספק שחשוב מאוד לבחור עו"ד דיני עבודה. אם אתם מחפשים עו"ד דיני עבודה באיזור חיפה חשוב מאוד שתבחרו בעורך דין מקצועי ומנוסה, בעל וותק בתחום זה אשר ידע כיצד לסייע לכם להגן על הזכויות שלכם. עורך דיו מעין זה ידע כיצד לייצג אתכם בצורה הולמת ולטפל בצורה הטובה ביותר בעניינים משפטיים שונים הנוגעים לתחום דיני עבודה. יש לוודא כי עורך הדין ייצג לא מעט עובדים בתחום זה וידע כיצד לעשות את העבודה ברמה הגבוהה ביותר ולהשיג את המקסימום עבור המיוצג שלו.

אם אתם מחפשים עו"ד דיני עבודה באיזור חיפה אשר ידוע כמקצועי ביותר בתחום זה, שאכן יוכל לסייע לכם באופן מלא, כדאי שתבחרו בשירותיו של משרד עורכי דין חיים ברוטמן.

דיני חוזים הם דינים אשר מלווים את החיים שלנו במגוון רחב של נקודות ממשק. בין אם אנו רוכשים דירה, שוכרים דירה, מבצעים פעילות עסקית, כלכלית או אישית שחוזה מהווה חלק ממנה, הרי שחשוב מאוד לבחור בשירותיו של עורך דין חוזים מקצועי ומנוסה אשר יסייע לכם לבחון את החוזה ולהבין האם הוא הוגן ושומר על הזכויות שלכם בצורה הטובה ביותר. אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין חוזים באיזור חיפה, חשוב מאוד שתבחרו אותו בצורה הטובה ביותר, על מנת שיסייע לכם באופן מקסימלי.

מהם דיני חוזים?

דיני חוזים הם שילוב של חקיקה של הכנסת ופסיקה פרי בתי המשפט. דיני חוזים הם דינים שחולשים על הסכמות משפטיות שונות הנחתמו בכתב או בעל פה והם מהווים בסיס שעליו נשען בית המשפט כאשר עומדת על הפרק מחלוקת כלשהי בנוגע לחוזה מסוים. הדינים הללו למעשה קובעים מהו חוזה, כיצד כורתים חוזה, האם התקיימה בעריכת החוזה גמירות דעת ומסוימות בין הצדדים, האם כל חוזה נחשב למסמך משפטי מחייב, האם הצדדים שחתמו על החוזה עמדו בדרישה של עקרון תום הלב, באילו מקרים תהיה הפרת חוזה וכן האם וכיצד ניתן לבטל חוזה כלשהו בהתאם לדין. מכיוון שחוזה צריך לעמוד בכל הדינים הללו, אין ספק כי בכדי לערוך אותו חשוב ביותר לבחור בשירותיו של עורך דין חוזים. אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין חוזים בחיפה, חשוב מאוד שתבחרו אותו בקפידה.

מה התפקיד של עורך דין חוזים?

התפקיד של עורך דין חוזים הוא למעשה להעניק ללקוח שלו כלים שונים לצורך אכיפה וכן מנגנונים שונים הרלוונטיים לצורך שימוש בסנקציות משפטיות במקרה שבו החוזה מופר. עורך הדין חייב לנסח עבור הלקוחות שלו מסמך משפטי מקיף ואיכותי בהתאם לצרכים שלהם וכן בהתאם לחקיקה ולפסיקה הרלוונטיות. מעבר לכך תפקיד נוסף שלו הוא לגרום לאכיפת החוזה במידה ומפירים אותו. ניתן לעשות זאת בעיקר באמצעות תביעה בבית המשפט או במנגנונים נוספים אשר נקבעו בחוזה מלכתחילה. האחראיות של עורך דין חוזים נוגעת הן לתחום של יצירת החוזה והאכיפה שלו והן להיבטים שונים הנוגעים לתחום שבו עוסק החוזה. במסגרת העבודה שלו הוא נדרש להכיר בצורה עמוקה את התחום הספציפי שבו פועלים הצדדים החותמים על החוזה. על כן בטרם תבחרו עורך דין חוזים באיזור חיפה אשר יסייע לכם בעריכת חוזה כלשהו, חשוב שתוודאו שהוא מבין היטב בסוג החוזה העומד על הפרק וכי יש לו ניסיון משמעותי בתחום.

אם אתם מחפשים עורך דין חוזים באיזור חיפה, כדאי שתכירו את משרד עורכי הדין חיים ברוטמן הידועים כטובים בתחום.

כאשר אומרים עסקאות נדלן, מדובר למעשה על עסקאות אשר קשורות לקנייה או מכירה של מבנים שונים לרבות דירות מגורים. עורך דין נדלן הוא איש מקצוע שמלווה עסקאות נדלן ועליו לדאוג לאינטרסים של הלקוחות שלו בצורה הטובה ביותר. המטרה היא שהעסקה של הלקוח שלו העומדת על הפרק תתבצע בצורה הטובה ביותר עבורו. בשל החשיבות הרבה של עסקאות נדלן וכן בשל ההשלכות שיכולות להיות מאוד משמעותיות על כל אדם, החוק הישראלי יצר מגנונים סבוכים שונים בדרך לביצוע של העסקה המדוברת כאשר המטרה היא להגן על זכויות הקניין של כל המעורבים בעסקה. כל אדם שמעוניין לשמור על הזכויות שלו בצורה הטובה ביותר במהלך עסקת נדלן חייב לבחור עורך דין נדלן מקצועי ומומחה. אם אתם תוהים כיצד לבחור עורך דין נדלן חיפה, כדאי שתקראו את המאמר הבא.

מה תפקידו של עורך דין נדלן?

כאמור, התפקיד של עורך דין נדלן הוא ללוות כל אדם בעסקת נדלן העומדת על הפרק ולהבטיח כי הזכויות שלו יישמרו בעסקה המדוברת וכי היא תתנהל בצורה הטובה ביותר עבורו. הוא יכול ללוות רוכש דירה מקבלן או דירה יד שניה בהתאם לשלבי העסקה השונים, הוא יכול לסייע בבדיקת הדירה וכן בניסוח החוזה או בדיקתו עבור מוכר או קונה הדירה, הוא יכול לסייע בתביעה של רוכש דירה מקבלן בגין ליקויים שונים שנמצאו בדירה והקבלן איננו מוכן לתקן ועוד. עורך דין יעניק ייצוג גם בעסקאות הנוגעות לדירה שכורה הן לצד השוכר והן לצד אשר משכיר את הדירה, הוא יעניק ליווי וייצוג במקרים של הפרת חוזה שכירות של דירה, במקרים שבהם ישנו דייר סרבן ועוד. כמובן שעורך הדין המדובר מלווה גם עסקאות של מכירת קרקעות ועוד. חשוב מאוד לבחור את עורך הדין המדובר בצורה הטובה ביותר.

כיצד בוחרים עורך דין נדלן חיפה?

אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין נדלן חיפה, חשוב מאוד שתבחרו אותו בצורה נכונה. ראשית, בדקו האם מדובר על עורך דין מקצועי ביותר בתחום זה, האם הוא מלווה לא מעט עסקאות נדלן באופן מקצועי. מעבר לכך בדקו האם מדובר על עורך דין שעוסק שנים רבות בתחום זה ויש לו ניסיון ספציפי בעסקת הנדלן שעומדת על הפרק. כמובן, חשוב שתבדקו האם מדובר על עורך דין שיש לו המלצות רבות מהלקוחות שהוא ייצג וסייע להם.

אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין נדלן חיפה, כדאי מאוד שתכירו את הטובים ביותר בתחום זה. משרד עורכי דין חיים ברוטמן יסייעו לכם בליווי וייצוג מקצועי בכל עסקת נדלן באשר היא.

עורך דין דיני עבודה הוא איש מקצוע שיכול לסייע לכל אדם לשמור ולהגן על הזכויות שלו במקום העבודה שלו. בין אם הוא מתמודד עם בעיה כלשהי מול המעסיק שלו ובין אם הוא חווה הפרה כלשהי של הזכויות שלו, הרי שעורך הדין המדובר יכול לסייע לו לפתור את הבעיה בצורה הטובה ביותר ולחזור למסלול תקין. מעבר לכך הם מסייעים לעובדים בהבנת הזכויות המשפטיות שלהם וכן מסייעים להם בהגשה של תלונות וכן נקיטת צעדים משפטיים במידה ויש צורך בדבר. כמו כן, עורך דין דיני עבודה מעורב גם בתהליכי משא ומתן שונים, הוא מסייע בניסוח וניהול של משא ומתן הנוגע להסכמים קיבוציים, חוזי עבודה, הצעות עבודה ועוד. אם אתם תוהים כיצד בוחרים עורך דין דיני עבודה חיפה, כדאי שתקראו את המאמר הבא.

מדוע חשוב לבחור עורך דין דיני עבודה?

חשוב מאוד לדעת כי עורך דין דיני עבודה יכול לסייע לכם לשמור ולהגן על הזכויות שלכם במקום העבודה. הוא יכול לסייע לכם להתמודד עם חוקים שונים הנוגעים להיותכם עובדים במקום עבודה כזה או אחר. כל עובד צריך לדעת שיש לו לא מעט זכויות במקום העבודה שלו ואם הוא מרגיש שמפרים את הזכויות שלו באופן כלשהו, עליו לפנות לעורך דין דיני עבודה אשר יסייע לו להתמודד עם הפרת הזכויות שלו בצורה הטובה ביותר. כמו כן, אם אתם חוששים שהזכויות שלכם הופרו באופן כלשהו אך אינכם יודעים אם אכן הדבר נכון, כדאי מאוד שתעזרו בשירותיו של עורך דין וזאת בכדי להבין האם אכן הופרו הזכויות שלכם ומה עליכם לעשות בגין הפרת הזכויות.

כיצד בוחרים עורך דין דיני עבודה בחיפה?

אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין דיני עבודה בחיפה, חשוב מאוד שתבחרו אותו בצורה נכונה. כיום ניתן למצוא לא מעט עורכי דין אשר עוסקים בדיני עבודה ועל כן, אין ספק שחשוב לא לבחור את עורך הדין הרלוונטי לכם מבלי לבדוק היטב האם הוא מתאים לצרכים שלכם והאם הוא מקצועי ומומלץ. חשוב מאוד שתבדקו כמה שנים עוסק עורך הדין בתחום המדובר, האם הוא מנוסה בו, אם מדובר על עורך דין מקצועי אשר יודע להתמודד בצורה הטובה ביותר מול כל ההיבטים השונים הנוגעים לדיני עבודה ועוד. כמובן שגם המלצות על עורך דין דיני עבודה בחיפה מהוות דבר חשוב ביותר ועל כן, כדאי מאוד לבדוק האם מדובר על עורך דין מומלץ.

אם אתם מחפשים עורך דין דיני עבודה בחיפה, כדאי שתבחרו את הטוב ביותר בתחום זה הלא הוא: משרד עורכי דין חיים ברוטמן.

ענייני ירושה הם עניינים הרלוונטיים בלא מעט שלבים בחייו של האדם, בין אם בתור יורש ובין אם בתור אדם שדואג להעביר את נכסיו בצורה מסודרת לאחר שהוא יעזוב את העולם. חשוב לדעת כי העברת רכוש בין דורות איננה עניין של מה בכך וחשוב ביותר לתכנן מראש באמצעות עורך דין עבור ירושה וצוואות מקצועי ומנוסה איזה נכסים מעוניינים להעביר לדור הבא, באיזה צורה ומתי. יש להביא בחשבון את מערכת היחסים שבין המוריש ליורשים, את מערכת היחסים בין היורשים השונים ועוד. עורכי דין עבור ירושה הם חשובים ביותר הן לצורך עריכת צוואה של אדם והן לצורך דאגה לירושה עבור יורשים לאחר שאדם הלך עולמו, ייצוג בסכסוכי ירושה ועוד.

מה צריך לדעת על עורך דין ירושות?

כאשר אדם נפטר היורשים שלו צריכים להגיש בקשה לצו ירושה או בקשה לצו קיום צוואה וזאת במידה והוא הותיר צוואה אחריו. כמובן שטרם מגישים את הבקשה המדוברת כדאי וחשוב להתייעץ עם עורך דין צוואות וירושות מקצועי ומנוסה בתחום וזאת בשל כמה סיבות: ראשית כל, עורך הדין יכול לבדוק עבור היורשים האם הופקדה צוואה כלשהי על ידי האדם אצל רשם הירושה. כמו כן עורך הדין יכול לסייע להבין כיצד מתחלק העיזבון הן בהתאם לצוואה והן בהתאם לחוק הירושה וכן את ההשלכות הכלכליות של הבקשה שתוגש לרשם הירושות. כמובן שיש לבדוק את הזכויות בדירת המגורים של האדם וכן את ההשלכות הכלכליות של הבקשה המדוברת שמגישים לרבות הזכויות של היורשים על פי דין, הזכויות של בן הזוג ועוד. עורך דין לענייני ירושה גם יכול לסייע לכם להבין כיצד לחסוך מס וכן כיצד להימנע מחיוב של מיסים הן באמצעות הסכם של חלוקת עיזבון, הן בהתאם להסכם הסתלקות בירושה, העברה ללא תמורה או בכל דרך אחרת. מכיוון שתפקידו של עורך דין ירושה כל כך חשוב, יש לבחור אותו בקפידה.

כיצד בוחרים עורך דין עבור ירושה וצוואות?

אם אתם תוהים כיצד לבחור עורכי דין ירושה, חשוב שתדעו כי כיום ניתן למצוא לא מעט עורכי דין אשר עוסקים בתחום זה ועל כן, טרם אתם בוחרים בעורך הדין הרלוונטי לכם בדקו האם מדובר על עורך דין מקצועי ומנוסה בתחום, האם הוא עוסק בתחום שנים רבות ויש לו לא מעט המלצות מלקוחות מרוצים וכן האם יש לו מוניטין בתחום המדובר.

אם אתם מחפשים עורכי דין ירושה מקצועיים ומנוסים בתחום, כדאי שתכירו את משרד עורכי דין חיים ברוטמן.

עורך דין דיני עבודה הוא איש מקצוע אשר עוסק בין היתר בתחום חשוב ביותר אשר מגדיר כל אדם. לא מעט אנשים מגדירים את עצמם באמצעות המקצוע שלהם, הם שואפים להתקדם בו, להצליח להרחיב את ההכנסות שלהם ועוד. אלא שחשוב לדעת כי לא פעם יחסי העבודה אינם ברורים בצורה הטובה ביותר לשני הצדדים ועל כן יש צורך בשירותיו של עורך דין עבודה. אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין דיני עבודה בקריות, כדאי שתדעו כיצד לבחור אותו בצורה הטובה ביותר.

דיני עבודה- במה מדובר?

דיני עבודה הם דינים אשר עוסקים במערכת הזכויות והחובות שבין עובדים למעבידים וזאת מכוח חוקים, פסיקה, ספרות, הסכמים אישיים, קיבוציים ועוד. דיני העבודה כוללים מגוון רחב של תחומים משפטיים והם מהווים תחום משפט מרכזי אשר כורך סביבו אשכולות משפטיים כאלה ואחרים אשר דורשים ידע מקצועי מעמיק ביותר. בין היתר הם עוסקים בימי מחלה וחופשה, הסכמי העסקה ופרישה, טיפולי פוריות ולידה, אי תחרות, הסכמי סודיות ועוד. עורך דין דיני עבודה נדרש עבור מגוון מצבים שונים כגון הכרעה בסכסוכים בין מעסיקים לבין עובדים שהעילה שלהם קשורה לעבודה. מעבר לכך עורך דין מעין זה יכול לייצג עובדים בהליכי שימוע, בניהול משא ומתן לקראת עריכה של חוזה עבודה, לייצג בענייני העסקה שונים ופיטורים, לשון הרע במקום העבודה, התנכלות לעובד, אי מיצוי הזכויות של העובד ועוד. חשוב מאוד לזכור שהתחום של דיני עבודה הוא תחום מאוד דינאמי ומורכב ויש שינויים תכופים הן בחקיקה והן בפסיקה וכל כן, כאשר מחפשים עורך דין לענייני עבודה יש צורך לבחור עורך דין מקצועי ומנוסה בתחום אשר מעודכן בכל השינויים ובחקיקה ובפסיקה.

כיצד תבחרו עורך דין דיני עבודה באיזור הקריות?

אם אתם מחפשים עורך דין דיני עבודה באיזור הקריות, חשוב מאוד שתבחרו אותו בצורה הטובה ביותר. עליכם לבדוק איזה עורך דין ידוע כמקצועי ומנוסה מאוד בתחום המדובר. מעבר לכך, חשוב ביותר שתוודאו כי מדובר על עורך דין אשר מייצג לא מעט עובדים וכן שהלקוחות שלו יכולים להמליץ עליו בלב שלם. עורך הדין חייב להיות פנומנלי בתחום שלו ולבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר עבור הלקוח שלו ולא משנה באיזו סוגיה הנוגעת לדיני עבודה מדובר.

אם אתם מחפשים עורך דין דיני עבודה באיזור הקריות הידוע כמומלץ ומקצועי ביותר, חשוב מאוד שתכירו את משרד עורכי דין חיים ברוטמן.

עורכי דין אשר עוסקים בתחום, מציעים ללקוחות שלהם ייעוץ משפטי במגוון רחב של תחומים הנוגעים לענייני משפחה לרבות ענייני צוואות, ירושות, אפוטרופסות ועוד. חשוב מאוד לדעת כי בכל הנוגע לצוואות וירושות עורך הדין יעסוק בעיקר בכל מה שנוגע לעריכה של צוואה, בקשה לצו קיום צוואה, ייצוג בהתנגדויות שונות המוגשות כנגד צו ירושה, בקשה לצו קיום ירושה ועוד. אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין לענייני ירושה בחיפה, כדאי שלא תקלו ראש בבחירתו ותבחרו את הטוב ביותר בתחום, על מנת שהוא יעניק לכם את השירות הטוב ביותר.

מהו צו ירושה?

לאחר שאדם נפטר, העזבון שלו עובר ליורשים שלו. בכדי לחלק את העזבון בין היורשים עליהם לקבל צו ירושה או צו קיום צוואה במידה ויש צוואה. צו הירושה נדרש כאשר המנוח לא הותיר אחריו צוואה כלשהי המורה כיצד לחלק את הרכוש שלו ועל כן במקרה הזה העיזבון יחולק בהתאם לדין. את הבקשה לצו ירושה יש להגיש לרשם לענייני ירושה. מגיש הבקשה צריך לצרף לבקשה עותק של ההודעה המדוברת וכן אישור שליחה שלה. כמו כן, יש להחתים את כל היורשים על מסמך כלשהו שבו מצהירים כי הם מודעים  לכך שהוגשה בקשה לצו ירושה. ניתן לומר כי באופן כללי הטיפול בבקשה לצו ירושה מתבצע על ידי הרשם לענייני ירושה כאשר הוא יבדוק את הבקשה, יוודא כי כל פרטי הבקשה מולאו בצורה הטובה ביותר לרבות צירוף כלל המסמכים הנדרשים ולאחר מכן יעביר את הבקשה לבא כוח  היועץ המשפטי לממשלה כדי לקבל את האישור שלו למתן צו ירושה. במקביל תתפרסם הודעה בעיתון על כך שהוגשה בקשה לצו ירושה וזאת לצורך בדיקה האם מישהו מהציבור מתנגד למתן צו זה. את כל התהליך כדאי שינהל מול הרשם עורך דין מנוסה ומקצועי בתחום הירושות והצוואות.

חשיבותו של עורך דין ירושה

אם אתם תוהים מדוע חשוב לבחור עורך דין בענייני ירושה בכדי להגיש בקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה, חשוב שתדעו כי מדובר על עניין משפטי מורכב ולא פעם גם סבוך שכדאי מאוד שעורך דין מקצועי בלבד יטפל בה. ועל כן, יש לבחור בעורך הדין המדובר בקפידה ולוודא כי הוא מנוסה ומקצועי מאוד בתחום זה.

אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין בענייני ירושה, כדאי מאוד שתכירו את משרד עורכי דין עורכי דין חיים ברוטמן, המספקים שירות מקצועי ברמה גבוהה בתחום.

אם שמעתם כבר על ייפוי כוח, אתם בוודאי יודעים כי מדובר על הענקת הזכות לאדם אחר לפעול או לקבל החלטות בעניין שלשמו הוא מיופה הכוח בשמו של אדם אחר. ייפוי כוח מתמשך הוא למעשה ייפוי כוח אשר מטרתו היא לסייע לאנשים אשר מעוניינים להפקיד את העתיד שלהם בידי אדם שהם בוטחים בו. במסגרת ייפוי הכוח מתמשך ניתן לקבוע כי לאנשים שהם בגירים יש זכות לקבוע מבעוד מועד מי יהיה אחראי על קבלת החלטות הנוגעות לרבדים שונים בחיים שלהם במידה והם לא יהיו כשירים לקבל את ההחלטה המדוברת מבחינה גופנית או מנטלית. כמובן את ייפוי הכוח המדובר יש לבצע על ידי עורך דין מקצועי ומנוסה. אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין זה, חשוב מאוד שתבחרו אותו בצורה נכונה.

למי כדאי לבחור בייפוי כוח מתמשך?

לא מעט אנשים יכולים לבחור בייפוי כוח מתמשך, כך לדוגמא: אדם אשר סובל מהתחלה של בעיה נפשית כלשהי או שכלית אך בשלב הזה הוא עדיין בעל יכולת קוגניטיבית וכן הוא מספיק צלול בכדי לבחור את האנשים שהוא מעוניין שיקבלו עבורו החלטות במידה ויגיע למצב שבו הוא לא כשיר לקבל אותן. הוא יכול לבחור למנות בן משפחה, חבר או כל אדם אחר אשר יקבל את ההחלטות הרלוונטיות הנוגעות לכל נושא בחייו. הוא גם יכול לבחור כמה מיופי כוח לצורך קבלת החלטות בנושאים שונים בחייו של האדם לרבות החלטות הנוגעות לרכוש שלו, החלטות אשר נוגעות לגופו, לטיפול רפואי כלשהו ועוד. חשוב לדעת כי על אף שייפוי כוח מעניק למיופה כוח, כוח משמעותי ביותר להחליט בעניינים של אדם שלא יכול לקבל החלטות שונות, הרי שישנן הגבלות וכן איסורים רבים והתניות אשר נוגעות לפעולות אשר מותרות למיופה הכוח. מעבר לכך יש חידודים ותנאים שונים אשר רק בגינם מיופה הכוח יכול לפעול או לנהוג. בכדי להבין את כל העניינים הנוגעים לייפוי כוח מתמשך, יש לבחור עורך דין המומחה בתחום זה. אם אתם זקוקים לשירותיו של עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה, אל תתפשרו על פחות מהטוב ביותר בתחום.

מי יכול להיות מיופה כוח בייפוי כוח מתמשך?

לא כל אדם יכול לקבל את נטל האחראיות הכבדה אשר כרוכה בתפקיד הזה. מדובר על תפקיד גורלי לחלוטין ועל כן מיופה כוח חייב להיות בגיר, אסור לו לעסוק במקצוע שבו הוא מקבל תשלום ממייפה הכוח, אלא אם מדובר על בעל מקצוע שהוא גם בן משפחה. מעבר לכך אסור לאדם אשר משמש כבר כמיופה כוח של 3 אנשים שהם לא בני המשפחה שלו, להיות מיופה כוח של אדם נוסף. מעבר לכך, אסור לאדם שלקח חלק עקיף או ישיר בהיבט המקצועי הנוגע לייפוי הכוח להיות מיופה הכוח. כך לדוגמא: אסור לעורך הדין שערך את המסמך להיות מיופה כוח, לרופא או פסיכולוג שקבעו כי האדם זקוק לייפוי כוח ועוד.

אין ספק כי יש לא מעט עניינים הנוגעים לייפוי כוח מתמשך ועל כן חשוב מאוד לבחור עורך דין מקצועי ומנוסה בתחום. אם אתם מחפשים עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחברה, כדאי שתבחרו במשרד עורכי דין חיים ברוטמן, אשר מציע את עורכי הדין המקצועיים והמנוסים ביותר בתחום המדובר.

הרשתות החברתיות הביאו אל מרכז השיח הציבורי מגוון נושאים שקשורים להוצאת דיבה, ללשון הרע ולפגיעה בכבודו של אדם זה או אחר. המלצות או השמצות על אודות בתי עסק כאלה ואחרים וכמובן דברים מפורשים שיש בהם עלבון, פגיעה אישית וגם כל מה שעלול לגרור אחריו מעשה אלימות או המשך של הסתה – כל אלה הפכו לפעולות ומעשים כמעט שגרתיים ולא מעט אנשים אכן נפגעים מהם. כאשר יש חשש שמילים שנכתבו או נאמרו בפומבי הם פגיעה ממשית חשוב להתייעץ עם עורך דין לשון הרע חיפה (במידה וגרים באזור הצפון, חיפה והקריות) על מנת לבחון את האפשרויות להתמודד עם העניין.

מה התפקיד של עורך דין לשון הרע חיפה ובכל הארץ?

המחוקק הבהיר במפורש מתי מילים ייחשבו כהוצאת לשון הרע או כהוצאת דיבה, זאת בשל התרבות מקרים של תביעות ותלונות שמקורן בפעילות ברשתות החברתיות. יש גם לא מעט מקרים שבהם בהחלט אפשר להביע בכתב דעה שלילית והיא לא תיחשב כלשון הרע. בדיוק לשם כך צריך לקבל את חוות הדעת המקצועית של עורך דין לשון הרע חיפה (או בכל מקום שסמוך לאזור המגורים) והוא זה שיסביר את המצב, את המשמעות של הדברים שנכתבו ואת המשמעות המשפטית. הוא גם ימליץ איך כדאי להתקדם ומה יהיה הכי כדאי לעשות במקרה המדובר.

להימנע מלשון הרע ולעשות שימוש מושכל ברשת האינטרנט

מה שבאמת צריך לדעת זה את חוקי הוצאת לשון הרע על מנת להימנע מהם מלכתחילה. תמיד אפשר לפנות אל עורך דין לשון הרע חיפה או בכל הארץ ולקבל ייעוץ אך הכלל המנחה הוא שגם ביקורת שלילית צריכה להיות עניינית ולהתייחס לפן המקצועי של שירות שניתן ללא התייחסות אישית לאדם שממנו התקבל השירות. חשוב שכמה שיותר ממשתמשי הרשתות החברתיות יידעו את זה וכך יחסכו מעצמם לא מעט עוגמת נפש.

משרד עו"ד חיים ברוטמן מציע ליווי וייעוץ בנושאי הוצאת לשון הרע ומגוון תחומים משפטיים שקשורים לכל מעגלי החיים. כאן תקבלו שירות מעולה, דיסקרטי ואמין.

במידה והנכם מתגוררים באזור עמק זבולון והנכם מעורבים בסוגיה קשה מול המנהל שלכם במקום עבודתכם, אשר לא נהג עמכם כדין, וודאי תזדקקו לשירותיו של עורך דין דיני עבודה בקריות שיוכל לסייע לכם כיצד לפעול נכונה בעניין. עו"ד חיים ברוטמן הינו עו"ד המתמחה בדיני עבודה ומספק את שירותיו לכלל תושבי האזור: קריית ים, ביאליק, מוצקין ואתא. בקריות תוכלו למצוא שלל עורכי דין העוסקים בדיני עבודה אך החוכמה היא למצוא את הטוב ביותר עבורכם. עו"ד לענייני עבודה כמו עו"ד חיים ברוטמן, מספקים את שירותם בתחום דיני העבודה לעובדים ומעסיקים רבים במקצועיות רבה.

עורך דין לענייני עבודה בקריות

בין אם אתה עובד ובין אם אתה מעסיק המועסקים באזור הקריות, ונקלעתם למצב בו הנכם זקוקים ליד מכוונת במצב מורכב שנוצר במקום עבודתכם, עורך דין דיני עבודה בקריות יוכל לעזור ולסייע לכם ליישב את ההדורים והפערים שנוצרו בין העובד למעביד. לעיתים מדובר במצבים מורכבים שלא ניתנים להכרעה ללא טביעת ידו של עורך דין לדיני עבודה. צוות משרדו של עורך הדין ברוטמן הממוקם בחיפה, יסייע לכם להבהיר ולייצג אתכם בעת הצורך בבית דין לענייני עבודה בין אם אתה עובד או מעביד. עורך דין לדיני עבודה יבדוק את כל נתוני המקרה שלכם בבסיסו האם קיימים יחסי עובד מעביד תקינים המעוגנים בתוך החוזה והאם קיימת חקיקת מגן המגינה על העובד והיא גוברת על כל ההסכמות החוזיות בין הצדדים. תושבי הקריות, אם ברצונכם למצוא עורך דין  מקצועי המתמחה בדיני עבודה באזור הקריות, צוות עורכי הדין ממשרדו של עורך דין ברוטמן הממוקם בצ'ק פוסט חיפה, יעניק לכם סיוע  ופתרונות יצירתיים לסוגיות משפטיות סבוכות בגישות משפטיות חדשניות.

משרד עורך דין דיני עבודה בקריות

כאשר נקלעים למצבים של פערי יחס עובד מעביד, העניין מצריך את שרותיו של עורך דין דיני עבודה בקריות, משום שמצבים מורכבים עלולים להתגלות בתוך מקום עבודה. עורך דין לדיני עבודה מייצג גם את העובד וגם את המעביד, כל עניין לגופו. מעבר להיותו של העובד החוליה החלשה הנה עוד כמה הצדקות לנתינת מתן הגנה לעובד בתוך החוזה:

• הגנה על העובד היא הגנה על כבודו של העובד. היחס אל מקום עבודתו של העובד היא כמקום להבעת יצירתו של העובד, מקום עבודה שאינו מאפשר זאת נקרא מקום עבודה מנוכר
• עצם מהותם של דיני העבודה, הם למען שמירת האיזון בנוגע לפערים הקיימים בין עובד למעסיק. תפקידם של דיני העבודה הוא לאזן בין פערים אלו.
• נימוק פילוסופי פוליטי מעלה את סוגיית הסולידריות שאומרת כי על כל אחד מבני האדם לדאוג  לאנשים החיים כקולקטיב שיחיו בכבוד אנושי זאת, על פי ההנחה של הליברליזם.

עו"ד דיני עבודה בקריות

אם נקלעתם למצב סבוך בין עובד למעביד, אינכם צריכים לטרוח ולחפש רחוק. תוכלו למצוא עורך דין דיני עבודה בקריות. כל מקום עבודה המכבד עצמו, מחויב על פי חוק לערוך חוזה עבודה עם עובדיו. ישנו חוזה עבודה פרטי בו נכתבים ונחתמים חובותיו וזכויותיו של כל אחד מהצדדים. כאשר גם בכתיבת חוזה עבודה פרטי בין עובד למעביד, הנטייה היא לטובת תנאי העסקתו של העובד הנחשב כחוליה החלשה לעומת המעסיק. אם נקלעתם למצב המצריך את שרותיו של עורך דין דיני עבודה בקריות, תוכלו להיעזר בשרותיו של משרד עורך הדין חיים ברוטמן. צוות עורכי הדין ממשרדו של עורך הדין ברוטמן ישמח לסייע לכם במצבים הסבוכים האלו של דיני העבודה.

האם עורך דין עבודה בקריות יכול לספק את שירותיו בכל הארץ?

כל עורך דין, בוחר את האזור בו יספק את שירותיו. קיימים עורכי דין שונים אשר עובדים ומייצגים לקוחות בכל הארץ- מדן ועד אילת. בעידן המודרני, התחבורה עברה שדרוג באופן ניכר ולכן כל עו"ד יכול לייצג את לקוחותיו בבתי המשפט השונים הנמצאים לאורך כל רחבי הארץ, בנושאים הקשורים למשפט העבודה ודיני עבודה שונים. כמו כן, מדינת ישראל הינה מדינה קטנה יחסית ולכן במידה ולקוח מעוניין בייצוג עורך דין דיני עבודה בקריות אף על פי שאינו מתגורר באזור- זהו מצב בר ביצוע.

האם כל עורך דין בקריות העוסק בליטיגציה?

ליטיגציה הינו מושג המתאר מצב בו עורך דין מייצג את לקוחותיו בבית המשפט אל מול הצד השני. עו"ד חיים ברוטמן אשר עוסק בליטיגציה, הינו עורך דין מומחה אשר יודע להציג בפני בתי המשפט את העובדות והנסיבות הרלוונטיות בכדי לגרום להצלחת לקוחותיו בתיקים השונים. ניתן לומר כי לא כל עורכי הדין עוסקים בליטיגציה ומייצגים את לקוחותיהם בפני בתי המשפט. בסופו של יום רוב הלקוחות לא מגיעים להסכמות בניהם באופן עצמאי ולכן בית המשפט הוא אחת הברירות לפתרון סכסוכים באופן חוקי. צרו קשר עם משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה שם לו ליעד לסייע לכל לקוח ולקוח באופן המיטבי והמקיף ביותר. מענה זה מתבסס על פתרונות יצירתיים ויעילים עבור מגוון סוגיות משפטיות מורכבות.

משרד עו"ד דיני עבודה בחיפה

כמו כן, עורך דין דיני עבודה חיפה יוכל לסייע לנו במידה ואנו בעלי עסק ואיננו יודעים כיצד עלינו לנהוג בעובדינו מבחינה חוקית. קיימים מעסקים אשר זקוקים לייעוץ והכוונה מעורך דין מקצועי אשר בקיא בתחום זה. לעיתים ייעוץ מקצועי שווה סכום גדול יותר מאשר הסכום אותו גובה עורך הדין המייעץ. זאת מפני שהוא מונע מאותו מעסיק לבצע טעויות מהותיות שיכולות לעלות לו כסף רב מול עובדיו. לאורך כל אזור חיפה ניתן למצוא אינספור עורכי דין המספקים את שירותם בתחום דיני העבודה. כמו כן, כל עורך דין גובה סכום אחר עקב שונות המקרה. לא קיים סכום אחיד אותו יש לשלם עבור עו"ד העוסק בדיני עבודה. עו"ד חיים ברוטמן טוען כי עלות שכר טרחתו משתנה מלקוח ללקוח בעקבות מורכבות המקרה וזמן ההשקעה בתיק.

עורך דין דיני עבודה בחיפה טלפון

אמנם החלק החלש בחוליית הקשר שבין העובד למעביד היא העובד, ועל כן יש להגן על זכויות העובד מפני ניצול העלול להיות בידי המעביד, אך לא רק. ישנם מקרים בהם החוק יוצא גם להגנתו של המעסיק בעת הצורך. אם נקלעתם לסוגיה שכזו בתוך מקום עבודתכם, פנו לעורך דין לענייני עבודה. תושבי חיפה, ניתן להיעזר בשרות משרדו של עורך דין חיים ברוטמן הממוקם בצ'ק פוסט חיפה. חוקי דיני מורכבים, ולא תמיד ניתן להתמודד בסוגיות אלו לבד. סיוע של איש מקצוע המתמחה בדיני עבודה, הוא הכתובת. צרו קשר בטלפון : 04-8100170 וקבעו פגישה עוד היום.

עורך דין דיני עבודה חיפה והצפון

אם כן, עריכת חוזה שבין עובד למעביד הוא עניין שבהכרח ולו רק בכדי לעגן כחוק בחוזה את זכויותיו של העובד לעומת המעביד, כמו היקף שעות העובדה, הגנת שכר, דמי מחלה, שכר מינימום, חופשות והטלת הגבלות כלליות לשם שמירת ביטחונם ובריאותם של העובדים. אך מה קורה במקרים בהם מופר האיזון בין העובד למעביד  כמו במקרים הבאים:

• אי שוויון בין העובד למעביד –  במשא ומתן בין העובד למעביד, מדברים על הפערים הקיימים. החוק מתערב להגנת העובד, בכדי לתקן את עיוות אי השוויון שהתקבל בין העובד למעביד.
• פערים במעמדות-  כאשר יש חוסר שוויון בין עובדים. ניצול פערים בין מעמדות העובדים לדוגמא עובדי היי טק  שאינם ניתנים לרמת ניצול מאסיבית לעומת עובדי ניקיון שם פער הניצול יהיה גבוה יותר. על כן נדרשת הסדרת רגולציה לכל העובדים לא משנה מעמדם בתוך העבודה. עדיין ללא הסדר המעוגן כחוק בתוך חוזה, תהיה קיימת פריצה לניצול העובדים.
• ניצול העובד –  ישנם מקומות בהם יש הסדרה של חוזים אך לא של דיני עבודה ועל כן ישנה פירצה לניצול העובד כגון עבודת ילדים, עבודת כפייה, תנאי עבודה לא בריאותיים ועוד. דיני עבודה מספקים הגנה לעובד מפני תופעות אלו. חוזה פרטי בין עובד למעביד הוא חוזה בו נחתמות חובות כל אחד מהצדדים. עורך דין דיני עבודה חיפה, ידע היטב כיצד לשמור על זכויותיכם.

עו"ד דיני עבודה חיפה

קורים מקרים בהם מתגלים פערים וסוגיות סבוכות במקום העבודה הדורשים את שרותיו של עו"ד דיני עבודה. תושבי חיפה, הקריאה הזו היא עבורכם. עו"ד דיני עבודה חיפה, תוכלו למצוא בקלות. לשם קבלת סיוע משפטי, משרדו של עורך הדין ברוטמן ישמח לעזור לכם בכל הקשור לעולם דיני העבודה. אם אינכם בטוחים לגבי החוזה עליו חתמתם בתחילת דרככם במקום העבודה, וכעת מתגלים פערים ביחסי עובד מעביד או שהנכם מרגישים סוג של ניצול מידי המעסיק, עו"ד דיני עבודה חיפה, הוא התשובה אותה אתם מחפשים. במצבים מורכבים מעין אלו דרושים פתרונות יצירתיים למקרים הסבוכים. כמובן בנוסף למתן שרות מקצועי אמין ויעיל.

לבחור בגורם המקצועי שייצג אותנו בהצלחה בפני בית המשפט

במידה ואיננו יודעים באיזה עורך דין עלינו לבחור מתוך מגוון עורכי הדין העומדים לרשותנו, נוכל לבצע כמה פעולות. כעת נסקור את אותן פעולות אשר יוכלו לכוון אתכם לביצוע בחירת עו"ד המתאים ביותר עבורכם. תחילה, נוכל לבקש המלצות מחברים, משפחה ומהרשתות החברתיות בהן נקבל מידע באופן המהיר ביותר. שנית, תוכלו לקבוע פגישות ייעוץ עם מספר עורכי דין בנושא בכדי לקבל ייעוץ בסוגיה העומדת בפניכם. בפגישות אלה תתרשמו מעורכי הדין.

משרד עורכי דין דיני עבודה חיפה

כחלק מנושא דיני עבודה, ישנו חוזה הנערך בין עובד למעביד אשר מעגן בתוכו את החובות והזכויות ובפרט חקיקת מגן המיועדת להגן על העובד. חוקי מגן הם חוקים המגינים על העובדים ומחייבים את המעביד להעניק תנאי עבודה מינימליים. ,.  חוקי מגן נועדו להגן על זכויותיהם של העובדים, ההסכם נחתם בחוזה אישי בין עובד למעביד, כאשר יסודו של ההסכם הוא, שהעובד יעבוד והמעביד ישלם לעובד בגין עבודתו. כאשר יש צורך לגשת לערכאות משפטיות בדיני עבודה, הן נערכות בערכאות נפרדות בבית דין לענייני עבודה. עורך דין דיני עבודה חיפה מנוסה, ניתן למצוא במשרד עורך הדין חיים ברוטמן בו ישמחו לסייע לכם בכל הקשור לדיני עבודה בין אם אתם עובד ובין אם מעביד. צוות עורכי הדין יסייע לכם לפתור את מורכבות בעייתכם. גם לכם מגיע להיעזר בשרות עורכי הדין הטובים ביותר ממשרדו של עורך הדין חיים ברוטמן.

עורכי דין דיני עבודה חיפה

• במאה ה-19 בה הונהגו שוק עבדים פשוטו כמשמעו עד המהפכה התעשייתית. בני המעמד הגבוה התעמרו בעובדים ניצלו אותם שרותיהם עד תום במינימום שכר, שלא לומר שכר זעום.
• ההתייחסות אל העובד באותם זמנים היו ללא התחשבות מינימאלית בזכויות בסיסיות כגון זכויות ורצונות. תנאי העבודה היו מחפירים שסיכנו את בריאותו של העובד במיוחד אם העובד הועסק במפעלי התעשייה ובמכרות. 
• עובד שנפצע בעת מהלך עבודתו פוטר ממקום עבודתו ללא מתן פיצויים וזכויות. במקום זאת הועסקו ילדיו של ההורה המפוטר, אך גם ילדי המפוטר לא זכו ליחס הוגן ולכבוד במקום העבודה.
• נשים נאלצו לצאת אל שוק העבודה אך יחד עם זאת גם לדאוג למשק הבית.
• מצבים אלו אכן מבהירים לנו עד כמה נכון הדבר ליצור מערכת חוקית בה מעוגנים בחוק זכויות העובד. ומתחדדים אף עוד בימינו אלה. באם הנכם מתגוררים בחיפה, תוכלו לשכור את שירותיו של עו"ד דיני עבודה חיפה.

משרד עו"ד דיני עבודה חיפה 

כמו בשאר העולם גם מדינת ישראל חוקקה מערך חוקים של דיני עבודה, המסדרים את היחס שבין העובד למעסיק. ניתן לראות כי החוזים הנחתמים בין עובד למעביד מוטים ובצדק, לטובת הגנתו של העובד הנחשב לחוליה החלשה במערכת זו שבין העובד למעביד. אך מעבר לזה מהן הסיבות בגינן נוצרו חוזי הגנה אלו הנחתמים בין עובד למעביד, הנה כמה נקודות היסטוריה:

האם עורך דין דיני עבודה מומלץ עוסק במקרה של "פיטורים שלא כדין"?

חשוב מאוד שתבדקו מראש את סכום שכר הטרחה אותו גובה עו"ד. אל תשכחו כי כל תביעה אשר תוגש בשמכם לביהמ"ש לרוב תהיה כרוכה באגרה מסוימת (במידה והמקרה לא פטור מאגרה. לכן קחו בחשבון שתאלצו לשלם שני תשלומים כבדים- הן לעורך הדין והן עבור אגרת בית משפט המשולמת באמצעות מזכירות בתי המשפט. עליכם כמובן לעמוד בתשלומים אלה ולשם כך עליכם לשכור עורך דין המתאים בהחלט לתקציב שלכם. במידה ולא, תמצאו את עצמכם בבעיה כלכלית בנוסף לסוגיה הסבוכה בה הנכם מעורבים. בהחלט. עורך הדין חיים ברוטמן הינו עורך דין דיני עבודה מומלץ ועוסק שנים בסוגיות אלה. בין שלל הנושאים בהם הוא מטפל, הינו עוסק בתיקים בנושאי פיטורים שלא כדין. לכן במידה והנכם נקלעים למקרה מצער שכזה, פנו לעורך דין ברוטמן עוד היום ותזכו ליחס מקצועי אשר יגרום להצלחה בתיקכם.

עורך דין דיני עבודה בחיפה מומלץ

במידה ונתקלם בסוגיה מורכבת מול העובד שלכם, תזדקקו לשירותיו של עורך דין דיני עבודה מומלץ – אליו תוכלו לפנות בכדי שייעץ לכם בדרך המקצועית והיעילה ביותר כיצד עליכם לנהוג. מקרים מורכבים גורמים לא פעם לתסבוכות בין שני הצדדים. אלו מקרים מהם היו מעדיפים להימנע מרבית המעסיקים. עו"ד חיים ברוטמן נתקל במקרים שונים באופן יום יומי במשך שנותיו המקצועיות. הוא יודע לכוון את המעסיקים לדרך הנכונה אשר תביא את התוצאות הטובות ביותר עבור המעסיק.

עורך דין דיני עבודה חיפה

אדם אשר גר בשכונת נווה שאנן בחיפה או במרכז הכרמל והסתכסך עם מנהלו האישי בעבודה, יחפש עורך דין דיני עבודה חיפה. עורך דין שכזה יהיה עתיר בניסיון בתחום דיני העבודה ולעיתים אף יעסוק בליטיגציה. עורך הדין חיים ברוטמן עוסק במשך שנים רבות בתחום דיני העבודה וצולח בתיקים סבוכים וקשים. הוא יודע לייצג את לקוחותיו בצורה מקצועית, יעילה והכי חשוב-יצירתית. לשם קבלת מידע נוסף בתחום זה, ניתן לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד מוביל זה מציע סל שירותים בתחום העבודה, המקרקעין, המיסוי, הגבייה, צוואות וירושות והתחום המסחרי. לכל שאלה ובעיה, אתם מוזמנים ליצור קשר.

עורך דין לדיני עבודה בסביבת העיר חיפה

עורך דין דיני עבודה חיפה עוסק במקרים אשר התרחשו במקום עבודתכם או בסיטואציות שונות שנוצרו כתוצאה מיחסי עובד ומעביד. ישנם מצבים בהם עו"ד המתמחים בדיני עבודה עוסקים במקביל במשפט הפלילי. זאת עקב מקרים שונים בהם עובדים גנבו ממקום עבודתם או לחלופין נהגו באלימות אשר חייבו את המשטרה להתערב. כאשר מתנהלים שני הליכים במקביל, עו"ד אשר עוסקים במשפט האזרחי מייצגים את לקוחותיהם גם בהליך הפלילי. זכרו כי במשפט הפלילי המדינה היא זו שתובעת ומאשימה שלא כמו במישור האזרחי. בו אדם פרטי יכול להגיש תביעה אזרחית כנגד אדם אחר בעקבות הנזק שנגרם לו.

משרד עו"ד דיני עבודה בחיפה חיים ברוטמן

כמו כן, עורך דין דיני עבודה חיפה יוכל לסייע לנו במידה ואנו בעלי עסק ואיננו יודעים כיצד עלינו לנהוג בעובדינו מבחינה חוקית. קיימים מעסקים אשר זקוקים לייעוץ והכוונה מעורך דין מקצועי אשר בקיא בתחום זה. לעיתים ייעוץ מקצועי שווה סכום גדול יותר מאשר הסכום אותו גובה עורך הדין המייעץ. זאת מפני שהוא מונע מאותו מעסיק לבצע טעויות מהותיות שיכולות לעלות לו כסף רב מול עובדיו. לאורך כל אזור חיפה ניתן למצוא אינספור עורכי דין המספקים את שירותם בתחום דיני העבודה. כמו כן, כל עורך דין גובה סכום אחר עקב שונות המקרה. לא קיים סכום אחיד אותו יש לשלם עבור עו"ד העוסק בדיני עבודה. עו"ד חיים ברוטמן טוען כי עלות שכר טרחתו משתנה מלקוח ללקוח בעקבות מורכבות המקרה וזמן ההשקעה בתיק.

משרד עורכי דין לענייני עבודה המוביל באזור חיפה

ראשית, בכדי שמשפטן יהפוך להיות עורך דין בעל רישיון כחוק, עליו לסיים תואר אקדמאי – תואר ראשון במסלול משפטים הנמשך לפחות שלוש וחצי שנים. לאחר סיום התואר, עורך הדין בוחר היכן הוא הולך להתמחות במשך שנה החל מסיום לימודיו. לאחר שנה זו, עורך הדין לומד במשך מספר חודשים עובר בחינות הלשכה מטעם לשכת עורכי הדין. בחינות אלה כוללות את שלל נושאי הלימוד הרבים אותם למד במשך 3.5 שנים. בחינות הלשכה נחשבות לבחינות קשות ומאתגרות במיוחד ורק עורכי דין אשר בקיאים היטב בכל הנושאים, צולחים בבחינה זו. לאחר סיום הבחינה טוען עורך הדין חיים ברוטמן כי מתחילים חייו האמיתיים והמקצועיים של עורכי דין לענייני עבודה. החל מהרגע בו סיימו את בחינות הלשכה, מגיע השלב בו עליהם לרכוש ידע וניסיון בכדי לייצג לקוחותיהם בצורה המקצועית ביותר.

עורכי דין לענייני עבודה בחיפה

חוקי מגן המגינים על אוכלוסיות ספציפיות במקום עבודתם, הסכמים קיבוציים בחברות שונות ובמשרדים ממשלתיים, צווי הרחבה אשר מרחיבים את כלל ההסכמים הקיבוצים, דמי הבראה, תשלום עבור נסיעות, ביטוחים פנסיונים, הפרשות לקרן פנסיה, חוזי עבודה אישיים בין מעסיק לעובד, תקנון ספציפי במקום עבודה ועוד. אלו הנושאים העיקרים בגינם מוגשות רוב התביעות בבית הדין לעבודה. כדי שתוכלו לקבל מענה משפטי מקצועי בנושא זה, צרו קשר עם משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה שם לו ליעד לסייע לכל לקוח ולקוח באופן המיטבי והמקיף ביותר. מענה זה מתבסס על פתרונות יצירתיים ויעילים עבור מגוון סוגיות משפטיות מורכבות.

עורכי דין לענייני עבודה

לעורכי דין חדשים בעיקר, חשוב מאוד להשתתף בקורסים והשתלמויות בנושא דיני עבודה. יחד עם זאת לעורכי דין ותיקים יותר גם חשוב לבצע ריענון אחת לתקופה. דרך הכשרות אלו אותם עורכי דין לענייני עבודה ילמדו את הנושאים הנדרשים לעומק ויהיו מודעים לשינויי החקיקה הקיימים. עורכי דין לענייני עבודה עוסקים בין השאר ביחסים שבין מעסיק לעובדיו. כיום, כל עובד ומעסיק מודע הן לזכויותיו והן לחובותיו. לכן ניתן לראות שבשנים האחרונות יותר ויותר עובדים ומעסיקים פונים לערכאות משפטיות כאשר אלו נתקלים בסוגיות שונות. עו"ד לענייני עבודה כמו עו"ד חיים ברוטמן, מספקים את שירותם בתחום דיני העבודה לעובדים ומעסיקים רבים במקצועיות רבה.

עורך דין עבודה

באילו מקרים ניתן לפנות אל עורך דין עבודה? החל מפיטורין שלא כדין, התעמרות בעובדים, עבודה בשעות נוספות ועוד – במקרים אלו ואחרים ניתן ואף רצוי להסתייע בשירותיו של עורך דין מנוסה בתחום דיני עבודה. כדי שתוכלו לקבל מענה משפטי מקצועי בנושא זה, צרו קשר עם משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה שם לו ליעד לסייע לכל לקוח ולקוח באופן המיטבי והמקיף ביותר. מענה זה מתבסס על פתרונות יצירתיים ויעילים עבור מגוון סוגיות משפטיות מורכבות.

עורך דין עבודה בחיפה

כל אחד ואחת מאתנו שואפים לממש את הפוטנציאל שלנו בהיבט המקצועי. לשם כך, אנו לומדים במשך שנים רבות, צוברים ניסיון תעסוקתי ובסופו של דבר – מתראיינים למשרות שיקדמו אותנו הלאה. כאשר הרגע המיוחל מגיע ואנו מתחילים לעבוד בעבודות חלומותינו – אין מאושרים מאתנו. בפועל, לעיתים קרובות מדי נדמה שמקום העבודה איננו זוהר ומכבד כפי שדמיינו. לאורך השנים האחרונות, נדמה כי יותר ויותר עובדים מתחומי עיסוק שונים מלינים על המעסיקים שלהם – לאור מגוון נסיבות וזכויות אותן לא קיבלו. לשם קבלת מידע נוסף בתחום זה, ניתן לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד מוביל זה מציע סל שירותים בתחום העבודה, המקרקעין, המיסוי, הגבייה, צוואות וירושות והתחום המסחרי. לכל שאלה ובעיה, אתם מוזמנים ליצור קשר.

משרד עו"ד עבודה מומלץ

כאשר אנו מדברים על זכויותיו של העובד, הכוונה היא בין היתר להחזר הוצאות נסיעה, התלמדות ותקופת חפיפה, חופשת מחלה, פיצויי פיטורים, הזכות לדמי אבטלה ועוד. במקרים בהם זכויותיכם נפגעו, חשוב לא לוותר עליהם – ולפנות אל עורך דין עבודה. זאת, לשם קבלת ייעוץ וליווי משפטי מקצועי. יחסי עובד-מעסיק תקינים הם לא עניין של מה בכך. בהתאם, במקרים בהם זכויותיכם במקום העבודה נפגעות, יש למצות את הדין. חשוב לא להתמודד עם אתגרים אלו לבד – כאשר פניה אל עורך דין הינה השלב הנכון עבורכם.

להתמודד עם הבירוקרטיה של האובדן

כאשר אדם אשר יקר לנו הולך לעולמו, בין אם בעקבות מחלה, תאונה או בשיבה טובה, בנוסף להתמודדות עם האבל על לכתו יהיה עלינו לטפל בעניינים בירוקרטיים כמו ארגון הלוויה למנוח, סידור קבורתו וטיפול בעיזבונו. אם המנוח לא כתב צוואה בה הוא מחלק את רכושו, נכסיו וממונו ליורשים שבחר טרם מותו, יהיה עליכם לפנות אל רשם הירושות ולהגיש בקשה לצו ירושה. צו הירושה למעשה יחלק את העיזבון של המנוח בין יורשיו החוקיים לפי הנהלים הקיימים במדינת ישראל, בהתחשב במצבו המשפחתי. עם זאת, פעמים רבות האובדן קשה מנשוא לבני המשפחה של המנוח, והם יעדיפו לייפות את כוחו של עורך דין לענייני ירושה בחיפה או באזור מגוריהם, על מנת שינהל בעבורם את ההליכים הבירוקרטיים ויתנהל מול רשם הירושות עד להוצאת צו הירושה.

עו"ד ירושה בחיפה

החשיבות של כתיבת צוואה

המחוקק קבע בחוק הירושה כי ישנן 4 דרכים לכתיבת צוואה כך שיהיה לה תוקף משפטי מחייב – צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה שניתן לבחור ביניהן באופן חופשי (מלבד צוואה בעל פה, אשר תהיה תקפה בתנאים מסוימים הכתובים בחוק), על מנת להקל על פעולת כתיבת הצוואה ולאפשר לאנשים לעשות כן גם ללא ייעוץ משפטי. בסופו של יום, כתיבת צוואה היא פעולה בעלת חשיבות רבה, הן לאדם המנוח והן למשפחתו – הצוואה למעשה משקפת את רצונותיו של המנוח בכל הנוגע לחלוקת רכושו, נכסיו וממונו ליורשים שיבחר, כאשר הוא אף יכול להציב תנאים מסוימים לקיומה בהתאם להשקפותיו. מן הצד השני, הצוואה גם יכולה להקל באופן משמעותי על משפחת המנוח ואף למנוע סכסוכי ירושה משפחתיים, בזכות ההוראות הברורות של היקף הרכוש וחלוקתו לזוכים אשר כלולות בה. כך, כתיבת צוואה תמנע את הצורך לשכור את שירותיו של חוקר פרטי ולשלם כספים רבים על מנת לאתר את הנכסים והחשבונות של המנוח גם אם לא שמר רישום מסודר של מסמכים.

תחום המקרקעין הוא תחום נרחב בעולם המשפט. ישנם עורכי דין מקרקעין וישנם עורכי דין העוסקים במשפט האזרחי בלבד ויש מן המשותף בין השניים אך גם יש הרבה מן השונה. עורך דין מקרקעין עוסק בתחום קניה ומכירת קרקעות מקבלן לקונה ונכסים, כאשר עורך דין מקרקעין מלווה את כל תהליך ההעברה של הקרקע. בנוסף לכך על עורך הדין למקרקעין להיות בקיא בכל חוקי המיסוי הקיימים והנוגעים לעניין המקרקעין. לעומת זאת עורך דין אזרחי בתחום, עוסק בעיקר סביב הסכמים שנערכו בין אזרחים. נהוג לחשוב שעיקר הפעילות מתרחשת במרכז הארץ. אך לא כך הדבר. ניתן בהחלט למצוא עורך דין מקרקעין בחיפה כמשרדו של עורך הדין חיים ברוטמן הממוקמת בחיפה, עוסק משרדו בתחום מיסוי המקרקעין.

עו"ד מקרקעין חיפה

ישנם לא מעט עורכי דין העוסקים בתחום המקרקעין. אך לא כל עורך דין הממוקם באזור מרכז הארץ מעיד על טיבו. ניתן למצוא עורך דין מקרקעין חיפה, עבור כל מי שמתגורר באזור. כך שאם אתם תושבי חיפה והסביבה , אינכם צריכים למהר ולנסוע למרכז הארץ בכדי לקבל את שרותיו של עורך דין מקרקעין. אך מעבר למיקום ולנגישות שמקלה מאוד, ישנם גם פרמטרים נוספים החשובים לצורך בחירת עורך דין מקרקעין. עורך דין מקרקעין יסייע לכם בכל הקשור במערכת המיסוי מקרקעין כמו מס שבח, מס רכישה, היטל השבחה. ישנם מקרים בהם החוק מתיר פטורים בחלק מהעסקאות על מיסים אלו, על כן חשוב להיוועץ עם עורך דין מקרקעין שילווה אתכם בכל התהליך.

• בררו אילו פרויקטים לקח ועסק עורך דין לענייני מקרקעין.
• כדאי לבדוק יחד עם עורך הדין מקרקעין  באילו תיקים צבר ניסיון בתחום המקרקעין, כמו ליווי יזמים, רכישה מקבלנים או שעיקר התמחותו היא עם לקוחות פרטיים ומתווכים.
• חוות דעת חיובית והמלצות הם תמיד ערך מוסף בבחירת עורך הדין איתו תרצו לעבוד ולקבל את שרותיו וכמובן התרשמות ותקשורת טובה בין הלקוח לעורך הדין.

משרד עו"ד מקרקעין חיפה

דיני מקרקעין ומיסוי לא מה שחשבתם

למי מתושבי חיפה המחפשים אחר עורך דין מקרקעין חיפה, הכירו את משרדו של לעורך הדין חיים ברוטמן, הממוקם בצ'ק פוסט חיפה. צוות עורכי הדין המומחים לענייניי מקרקעין ומיסוי, ישמחו לעזור ולסייע לכם בעת רכישת או מכירת קרקע, וליידע אתכם בפרטים הקטנים והחשובים שתדעו לפני ביצוע עסקת מקרקעין. משרד עורך הדין ברוטמן דוגל במצוינות בשרות ובמקצועיות, תוך כדי שימת דגש על רצונותיו של הלקוח ומתן פתרונות יעילים לסוגיות משפטיות סבוכות. צרו קשר עם משרדו של עורך הדין ברוטמן וחסכו מעצמכם את חוסר הידיעה שעלול להתגלות מאוחר מידי. 

עורך דין נדל"ן חיפה

רוב האוכלוסייה יודעת היטב שכשאומרים נדל"ן, הכוונה היא לבתים. וכשאדם מעוניין לקנות בית מגורים או לשם עסק, השאלה שעולה היא מדוע בעצם צריך עורך דין לנדל"ן? מדוע בעצם לא לקיים את העסקה בין שני אנשים כשהאחד מעוניין למכור והשני לקנות. מה הצורך בעורך דין נדל"ן בעניין קנייה ומכירה של מבנה? ובכן העניין הוא שכאשר אדם מעוניין לקנות בית לצורך מגוריו או לצורך עסק, עליו לדעת שמתוקף חוקי המדינה עליו לשלם מיסוי מקרקעין. עורך דין נדל"ן הוא עורך דין הבקיא בכל מיסוי המקרקעין, ועל כן רצוי מאד שאת תהליך המכירה והקנייה ילווה עורך דין מקרקעין. בכל הנוגע לטיפול עורך דין נדלן חיפה, ניתן למצוא את משרדו של עורך הדין חיים ברוטמן, הממוקם בחיפה. משרד עורך הדין חיים ברוטמן שם לו לייעד ללוות את כל לקוחותיו בשרות אישי וצמוד על יד עורכי דין מקצועיים, בה ניתנת ללקוח חבילת שירותים מותאמת אישית. בין אם מדובר על עו"ד לענייני ירושה או חוזים , תושבי חיפה והסביבה, אם חיפשתם עורך דין נדלן חיפה, תדעו כי מבוקשכם נמצא במשרדו של עורך הדין ברוטמן.

עו"ד נדלן חיפה

מהו נכס נדלני?

השאלה אם מיטלטלין המחוברים לקרקע נחשבת למקרקעין, היא שאלה שהתחבטו בה רבות בעולם המשפט. על פ החוק בישראל המגדיר מהו מקרקעין, ישנם שתי הגדרות שונות לעניין המתייחס למקרקעין. תושבי חיפה והצפון, אתם צריכים עורך דין נדלן חיפה שילווה אתכם בעת רכישת או מכירת מקרקעין. כך תוכלו לעמוד על ההבדלים בין מיטלטלין הנחשבים כמקרקעין ובין אלו שלא. נביא חלק מהקריטריונים המעמידים את המטלטלים כנכס נדלני או לא:

• מבחן הכוונה- זהו המבחן העיקרי המאפשר לזהות האם המבנה הבנוי על הקרקע נכלל בהגדרת מקרקעין  או לא, והיא כאשר הייתה כוונה לכתחילה בחיבורו של האובייקט לקרקע כחיבור קבוע או ארעי
• המבחן הפיסי-  האם ניתן לנתק את האובייקט מהקרקע ללא גרימת נזק לאובייקט או למקרקעין
• מבחן זהות המקרקעין וערכם הכלכלי לאחר ניתוק האובייקט- מבחן זה רוצה לבדוק האם בעת ניתוק המיטלטלין מן הקרקע יאבד ערך המקרקעין את זהותם ומאפייניו באופן  ניכר.

ובכן כל אלו הן סוגיות עליהן יש לתת את הדעת בעת קניה ומכירה של מיטלטלין, שרק עורך דין העוסק בחוקי מקרקעין ידע לענות על כך. תושבי חיפה והסביבה, אין זה אומר שכעת עליכם לחפש ליווי עורך דין מקרקעין באזור המרכז, עורך דין נדלן חיפה תוכלו למצוא בקלות. משרדו של חיים ברוטמן מתמחה בדיני מקרקעין ונכסי דלא ניידי, ואנשי הצוות ידעו לענות לכם על סוגיות סבוכות אלו.

משרד עו"ד נדל"ן חיפה

תושבי חיפה והסביבה

המדינה עוברת כעת גל הפשרת קרקעות, ובנייה מסיבית בכל הארץ בכלל ובצפון בפרט. לשם כך ישנה חשיבות מרובה לקיום תהליך המכירה והקנייה של מקרקעין בצורה קלה וידידותית בעזרת עורך דין נדל"ן שילווה אתכם בתהליך. עורך דין נדל"ן חיפה, זהו משרדו של עורך הדין חיים ברוטמן , המתמחה  בדיני מקרקעין ומיסוי מקרקעין. תקבלו שרות אמין מקצועי ברמה הגבוהה ביותר, ופתרונות יצירתיים לבעיות משפטיות סבוכות. מעוניינים לדעת  מה דין המיטלטלין שלכם? צרו קשר עם משרד עורך דין חיים ברוטמן  וקבלו תמונה מדויקת על הצעד הבא שתעשו.

עורך דין מקרקעין בצפון

הנושא של קרקעות ומקרקעין הוא נושא שמהווה חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט וכאשר מתגבשת עסקה כזאת או אחרת שקשורה לשטח, ללא קשר אם מדובר בעסקים, נדל"ן למגורים או קרקע שהייעוד שלה הוא חקלאות תמיד צריך להיות בתמונה עורך דין מקרקעין בצפון (או מכל אזור אחר הארץ) על מנת לסייע ללקוח שלו לצלוח את העסקה ללא תקלות וכיד לוודא ולהשגיח שכל השלבים של התהליך מבוצעים על פי החוק וכפי שמתבקש על ידי מוסדות המדינה. נושאי מקרקעין נחשבים למאתגרים ומורכבים ואדם מן היישוב לא בהכרח יידע איך לנווט את עצמו בתוך נושא מהותי שכזה.

מתי צריך לפנות אל עורך דין מקרקעין בצפון?

כאשר מדובר בשירותים של עורך דין מקרקעין בצפון יתכן שיהיה מדובר בקרקע חקלאית, בנושאים שקשורים לבן ממשיך במושב או קיבוץ, בקבלת אישור ממנהל מקרקעי ישראל על הפשרת קרקע זו או אחרת או בליווי בקבוצת רכישה. יש מקרים שבהם עורך דין זה יעסוק גם בנדל"ן, שכן יש לא מעט נושאים משיקים בין הנדל"ן לבין המקרקעין אך בסופו של דבר צריך לשים לב לניסיון והידע שלו בתחום ובהכרות שלו עם הנושא שעל הפרק. רק עורכי דין מנוסים יכירו על בוריים את החוקים שקשורים לקרקעות ואת האופן שבו המדינה מתנהלת ולכן הם חייבים להיות חלק מכל תהליך.

עורך דין שיכול להציל את המצב ואת הלקוח שלו

יש לא מעט אנשים שחושבים שעדיף להם לחסוך את התשלום שישלמו לעורך דין וכך ירוויחו לא מעט. בפועל זו טעות קשה מאד, שכן שכר הטרחה של עורך דין מקרקעין בצפון יכול להיות נמוך בהרבה מהמחיר שישלם הלקוח על טעויות שהוא יבצע בעצמו, על קבלת החלטות ללא ביסוס או על בחירות שאין בהן את הידע הנדרש. בזכות עורך הדין הלקוח יכול לחסוך הרבה מאד כסף בטווח הארוך וזה חשוב מאד.

עורך הדין חיים ברוטמן עוסק במקרקעין ומציע שירותים אישיים ומקצועיים לכל לקוח שפונה אליו באופן אישי ופרטני, עם הקשבה מלאה וגיבוש אסטרטגיית פעולה.

במידה ואתם רוצים להכין צוואה, לפתוח בקשה לקיום צוואה או להוציא צו ירושה, תצטרכו עו"ד צוואות וירושות, המתמחה בתחום זה שיוכל ללוות אתכם בהליך. ישנם סוגים שונים של צוואות ולעתים ישנם מקרים של כמה יורשים מכיוונים שונים העשויים להתנגד לקיום של ירושה/צוואה מסוימת ובאופן כללי הרי שמדובר בהליך שכדאי להתלוות לעורך דין מנוסה. משרד עורכי הדין חיים ברוטמן ישמח ללוות אתכם בהליך במקצועיות רבה ולייצג אתכם נאמנה. צרו עמנו קשר באתר או בטלפון ונשמח לתת לכם שירות.

עו"ד צוואות וירושות

הנושא של ירושה וצוואה הוא עניין משפטי לכל דבר ולא תמיד אנשים מבינים את המשמעות שלו. אי אפשר לזכות בעיזבונו של אדם שנפטר ללא הסתמכות על צוואה או הדין וללא שמוסדות המדינה מעורבים בעניין. עו"ד צוואות וירושות הוא איש המקצוע שיסייע לאדם זה או אחר לערוך צוואה, להסביר על אודות ההבדלים השונים בין סוגי הצוואות ולהבהיר ליורשים שלו איך יהיה הכי נכון להתנהל לאחר פטירתו. הנושא של צוואות וירושות שייך לעולם דיני המשפחה אך חשוב מאד לוודא שעורך דין שפונים אליו אכן עוסק בנושאים אלה. הוא יידע בדיוק באיזו דרך התנהלות יהיה הכי נכון בכל מקרה ומקרה שמגיע אליו.

עו"ד צוואות וירושות לעריכת צוואה חדשה:

אין לדעת מתי אדם ילך לעולמו וכאשר אדם עדיין בריא ושקול בדעתו, זה לא נעים לחשוב על נושא זה. למרות זאת, אנשים רבים המעוניינים לדאוג בעודם בחיים שהרכוש עליו עמלו כל החיים, ילך אל הידיים הנכונות מבחינתם לאחר לכתם, הרי שהם ירצו להכין מראש צוואה תקיפה וחוקית. הצוואה היא מסמך משפטי המכיל מפרט לכל העיזבונות שהאדם ישאיר אחריו וכיצד הוא רוצה לחלק אותם. במידה ויהיה רכוש נוסף שלא יוזכר בצוואה, הרי שרכוש זה יתחלק על פי דין ולא על פי הצוואה, כיוון שהוא אינו מוזכר בה. מה שכן יוזכר בצוואה יתחלק על פי בקשתו של המנוח. לכן חשוב להכין את הצוואה בליווי עו"ד צוואות וירושות מוסמך ומנוסה (לקריאה נוספת : עורך דין חוזים בחיפה), שיעזור לכם לנסח היטב את הצוואה כדי לא להשאיר פתחים קטנים לעתיד, העשויים להוביל לפסילת הצוואה או חלק ממנה, בשל ניסוחים חלקיים או בעייתיים ולעורר התנגדויות וסכסוכי ירושה שונים. 

שירותים מגוונים של עו"ד צוואות וירושות

יש כמה וכמה מקרים שבהם עו"ד צוואות וירושות יהיה איש המקצוע הנכון והמתאים ביותר לפנות אליו – עריכת צוואה, חתימה על ייפוי כוח מתמשך (דורש הסמכה נפרדת וחשוב לוודא שיש לו אותה), ייצוג בעת ניסיון לבטל צוואה או להטיל דופי בחוקיות שלה או ייצוג קבוצת יורשים במידה והם מקבלים החלטה משותפת ומוסכמת לחלק אחרת את העיזבון המופיע בצוואה זו או אחרת. מכיוון שמוסדות המדינה מתייחסים לצוואה כמסמך משפטי מחייב במיוחד – כל פעולה או החלטה שקשורה לצוואה חייבת להתבצע תוך כדי ייצוג על ידי עורך דין או לכל הפחות לאחר קבלת ייעוץ פרטני ואישי.

פתיחת צו קיום צוואה או צו ירושה:

שירות נוסף וחשוב של עו"ד צוואות וירושות, הוא כמובן פתיחת התיק אצל הרשם לענייני ירושה ובקשה לפתיחת צו קיום צוואה או צו ירושה. את הבקשה מגישים לרשם לענייני ירושה בהתאם לסוג הבקשה הנדרש. עורך הדין מטעמכם יעדכן אתכם במסמכים הנדרשים בצירוף לבקשה ובהליך (עליו גם תוכלו לקרוא בהרחבה בכתבה אחרת באתר שלנו אם תרצו) ובסופו של תהליך לקבל את הצו המיוחל. משרד עורכי דין חיים ברוטמן, הוא משרד מוביל בתחום זה, ובאמתחתו תיקים רבים שנוהלו בהצלחה. פנו אלינו עוד היום.

החשיבות של פנייה לעורך דין

מכיוון שבכל עניין שקשור לירושה או צוואה צריך לפעול מול מוסדות המדינה הרי שחובה לעשות זאת בעזרת עו"ד צוואות וירושות בעל הסמכה וכמובן שכדאי שיהיה לו כמה שיותר ניסיון בתחום. פנייה ישירה של אדם זה או אחר בניסיון לבטל צוואה או לחלק אחרת עיזבון בסבירות נמוכה תתקבל אם היא לא תגיע באמצעות עורך דין מקצועי ומנוסה בשל החוקים והכללים הברורים והנוקשים בתחום זה. ייעוץ מקדים יכול לשפוך הרבה אור על כל נושא ומכאן החשיבות. עורך הדין חיים ברוטמן עוסק בין היתר גם בצוואות וירושות והוא בעל ניסיון רב בתחום זה. מומלץ לפנות למשרדו לשם קבלת כל ייעוץ או מענה.

מקור: וורדפרס

מי אנחנו

משרד עורכי הדין חיים ברוטמן, כתובת אתר האינטרנט שלנו:www.brotman.co.il  מספר הטלפון ליצירת קשר הינו: 04-8100170, כתובתנו: דרך בר יהודה 52, ת.ד. 508, נשר 3660302.

המידע האישי שאנו אוספים:

המשתמש מוזמן לפנות אלינו ולהשאיר את פרטיו באתר, למטרות שונות. המידע שיועבר אל עו"ד חיים ברוטמן (להלן: "בעל האתר") ו/או מי מטעמו ישמש לטובת הבקשה בלבד, והוא עשוי להיחשף לצד שלישי לצורך ביצוע הבקשה. המשתמש יודע שהמידע שיספק עשוי לשמש גם למטרות שיווקיות. הוא רשאי להודיע כי אינו מעוניין בכך במעמד הפנייה. בעל האתר ימנע ככל האפשר ממסירת פרטיו של המשתמש לצד שלישי.

טפסי יצירת קשר

המידע שמועבר בטופס יצירת קשר ישמר לתקופה מסוימת לצרכים של שירות לקוחות, אך לא ייעשה בו שימוש למטרות שיווקיות.

עוגיות ואנליטיקה

האתר עושה שימוש ב'עוגיות' Cookies)) לצורך תפעולו השגרתי, ובאמצעותן נאספים נתונים סטטיסטיים על אודות השימוש בו, לעיתים כדי לאמת פרטים ולהתאמת האתר להעדפותיו של המשתמש וכן לצרכי אבטחה ועוד.

העוגיות הללו הן קבצים שהדפדפן מייצר לפי בקשת האתר והן יכולות לכלול מידע על אודות הדפים בהם ביקר המשתמש, משך זמן שהייתו באתר ובעמודיו, הקישור שממנו הגיע וכן המידע שבו הוא צפה ועיין וכו'.

האתר מסתייע גם בעוגיות שנוצרות בצדדים שלישיים כגון: Google Analytics, שירותים אחרים של חברת גוגל, ורשתות חברתיות כגון פייסבוק ועוד. זאת, כדי להתאים למשתמש הצגת פרסומי מודעות, שרותים אחרים ותכנים בהתאם לפעילותו באינטרנט. להרחבה בעניינים אלה ניתן לעיין במדיניות העוגיות והפרטיות של פייסבוק וגוגל.

באפשרות המשתמש להימנע משימוש האתר בעוגיות וזאת בין היתר ע"י שינוי ההגדרות בדפדפן – להרחבה ראה "עזרה" בדפדפן. באפשרות המשתמש גם להסירו משירות האנליטיקה והפרסום של גוגל ומשרותי האנליטיקה והפרסום של פייסבוק.

כמו כן, בכתיבת תגובה באתר שלנו, באפשרותך להחליט אם לאפשר לנו לשמור את השם שלך, כתובת האימייל שלך וכתובת האתר שלך בקבצי עוגיות (cookies). השמירה תתבצע לנוחיותך, על מנת שלא יהיה צורך למלא את הפרטים שלך שוב בכתיבת תגובה נוספת. קבצי העוגיות ישמרו לשנה.

אם יש לך חשבון ואתה מתחבר לאתר זה, נגדיר קובץ 'עוגיה' זמני על מנת לבדוק אם הדפדפן שלך מקבל קבצי עוגיות. קובץ עוגיה זה אינו מכיל נתונים אישיים והוא נמחק בעת סגירת הדפדפן.

כאשר תתחבר, אנחנו גם נגדיר מספר 'עוגיות' על מנת לשמור את פרטי ההתחברות שלך ואת בחירות התצוגה שלך. עוגיות התחברות תקפות ליומיים, ועוגיות אפשרויות מסך תקפות לשנה. אם תבחר באפשרות "זכור אותי", פרטי ההתחברות שלך יהיו תקפים למשך שבועיים. אם תתנתק מהחשבון שלך, עוגיות ההתחברות יימחקו.

תוכן מוטמע מאתרים אחרים

כתבות או פוסטים באתר זה עשויים לכלול תוכן מוטבע (לדוגמה, קטעי וידאו, תמונות, מאמרים, וכו'). תוכן מוטבע מאתרי אינטרנט אחרים דינו כביקור הקורא באתרי האינטרנט מהם מוטבע התוכן. אתרים אלו עשויים לאסוף נתונים אודותיך, להשתמש בקבצי 'עוגיות', להטמיע מעקב של צד שלישי נוסף, ולנטר את האינטראקציה שלך עם תוכן מוטמע זה, לרבות מעקב אחר האינטראקציה שלך עם התוכן המוטמע, אם יש לך חשבון ואתה מחובר לאתר זה.

במידה ותגיב/י על תוכן באתר, התגובה והנתונים אודותיה יישמרו ללא הגבלת זמן, כדי שנוכל לזהות ולאשר את כל התגובות העוקבות באופן אוטומטי.תגובות מבקרים עלולות להיבדק על ידי שירות אוטומטי למניעת תגובות זבל.

כיצד אנו מגנים על המידע שלך:

בעלי האתר מייחס חשיבות רבה לאבטחת המידע. מעבר להפעלת מערכות ויישומים לאבטחת המידע המיועדים להפחתת הסיכונים מפני הדלפתו, בעלי האתר גם מונע זאת מלכתחילה. למעשה, מלבד הקישור לאמצעי קשר חיצוניים דוגמת מספר טלפון, בעלי האתר לא מבקש ולא יבקש ליצור כל תקשורת באמצעות האתר או מערכותיו. על המשתמש לשים לב שלא להעביר מידע באופן שאינו מתיישב עם האמור.

למרות האמור, אין וודאות שדרך זו תבטיח באופן מוחלט שמידע אישי לא ייחשף או ייגנב בדרך זו או אחרת. בעל האתר לא יכול להתחייב והמשתמש גם לא יכול לצפות, שהמערכות והשרותים יהיו חסינים באופן מוחלט מפני גישה אסורה. בעצם השימוש באתר, המשתמש מודע ומסכים למגבלות אלו.למותר לציין כי אתר זה יפעל בהתאם לדין ובכלל זה חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.

הגבלת אחריות ופרטיות:

אין האתר אחראי על המידע המפורסם מטעמו באזורים השונים באתר, לרבות נכונותו, דיוקו, או שלמותו. המידע ו/או התכנים באתר, או כל חלק בהם, אינם מהווים ייעוץ משפטי או תחליף לו או ייעוץ אחר ואינו מהווה חוות דעת או המלצה לנקוט ו/או להימנע מפעולה מסוג כלשהו, משפטית או אחרת. השימוש שהנך עושה באתר או בתכנים או בחומרים המקושרים או בכתבות לאתר או בכל מידע אחר המפורסם באתר וממנו הם על אחריותך בלבד ואין המשרד אחראי לתוצאות שייגרמו בגין שימוש שכזה.

המשתמש מצהיר כי ידוע לו שבעל האתר אינו אחראי על תכנים שלו ושל צדדים שלישיים, וירוסים או מרכיבים מזיקים אחרים, שגיאות ולא תהיה לך כל טענה או דרישה בקשר לכל נזק או הפסד אשר נגרם כתוצאה מהסתמכותך על התכנים והמידע באתר, והשימוש באתר ובתכנים הוא על אחריותך בלבד.

הרשמה

המשתמש מסכים ומאשר בזאת שעורך דין חיים ברוטמן ו/או עורכי הדין ממשרדו ומטעמו ישתמשו בפרטים שנמסרו על ידיו תוך הגנה על הפרטיות, וזאת מבלי לפגוע מזכותו להעביר פרטים אחרים שאינם אישיים, כן רשאי לעשות שימוש בפרטיו לצורך יצירת קשר עימו, ואישורו כעת יהווה אישור  לשלוח אליו הצעות לשירותים עסקיים באמצעות הדואר האלקטרוני ו/או הפקס ו/או מערכת חיוג אוטומטי בהתאם לפרטיו כפי שמסר באתר. בנוסף, המשתמש מאשר שהסכמתו לתקנון זה מבטלת הודעות קודמות שלו, באם היו, בדבר אי רצונו לקבל הצעות ו/או מידע כאמור לעיל בסעיף זה. ככל והמשתמש מעוניין להסירו מרשימת התפוצה הוא מתבקש להודיע זאת לעורך דין חיים ברוטמן בדואר האלקטרוני brotman-AT-brotman.co.il.

בטרם דברים נציין כי אנו מודים לך על שבחרת להתעניין באתר הבית שבבעלותו של  עורך דין חיים ברוטמן (להלן: "בעל האתר") ונשמח לעמוד לשירותך בכל עת.

הכותרות בתקנון זה נרשמו מטעמי נוחות בלבד ואין לייחס להן משמעות שונה מהתוכן. כן, אין לפרש את התוכן בהתאם לכותרת בלבד.

תנאי שימוש:

כל המידע המצוי באתר www.brotman.co.il (להלן: "האתר") הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

תנאי השימוש המפורטים להלן מהווים חלק בלתי נפרד מהאתר וחלים על כל התכנים המצויים באתר. למען הסר ספק, במידה ואינך מסכים לתנאי מתנאי השימוש המופעים להלן נבקש כי תחדל מהשימוש באתר בזו העת.

אתר זה משתמש בקובצי Cookie כדי לפקח על העדפות הגלישה. אם תאשר שימוש בקובצי Cookie, המידע האישי הבא עשוי להיות מאוחסן על-ידינו לשימוש צד שלישי.

אתר זה מכיל חומר שנמצא בבעלותנו או מורשה לנו. חומר זה כולל, אך לא רק, את העיצוב, הפריסה,  המראה והגרפיקה.

תנאים כלליים:

אתר זה מכיל מידע ושירותים משפטיים (להלן: "המידע") והשימוש בו כפוף לתנאים שיפורטו להלן. המשתמשים באתר מאשרים בזאת כי כניסתם לאתר מהווה הסכמה לתנאים האמורים בכפוף לשינויים מעת לעת.

בעל האתר שומר לעצמו את הזכות לשנות מידי פעם את תוכן התקנון. התנאים המפורטים במסגרת תקנון זה חלים כעת ויהיו תקפים בעתיד, למעט במקרה של שינוי שיזם בעל האתר.

למשתמשי האתר לא עומדת הזכות לקבול על שינויים בתקנון. האחריות על בדיקת התקנון מוטלת על כתפי המשתמשים. כל פעולה שתתבצע באתר כמוה כהסכמה לתנאי התקנון והסכמה לתנאי התקנון מחייבת כל משתמש לנהוג לפיו.

בעל האתר רשאי לקבוע כי גולש מסוים לא יוכל להשתמש בשירותים המוצעים בו, בהתאם לשיקולו  ללא צורך בהודעה על כך. המשתמש מתחייב שלא להטמיע באתר וירוסים, להעלות תוכן פוגעני או לעשות כל דבר אשר יש בו כדי לחבל בפעולת האתר או לפגוע בשאר המשתמשים. משתמש הפגוע באתר צפוי לשאת בנזקים לפי כל דין בתוספת הוצאות לרבות שכר טרחת עו"ד ונלוות.

השימוש באתר:

כמשתמש באתר מוענקת לך רשות לגישה ושימוש באתר ובתכנים. למשתמש לא יהיו כל זכויות ו/או בעלות על מידע כלשהו המצוי באתר. הסכם זה הוא הרשאה בלבד להשתמש באתר. זכויות הבעלות באתר, כולל כל זכויות הקניין הרוחני, סימני המסחר וכו' יוותרו בכל עת בבעלות עו"ד חיים ברוטמן- בעל האתר.

כאמור לעיל, רשות השימוש ניתנת לביטול בכל עת על-ידי עו"ד בעת האתר, מכל סיבה שהיא, ואינה ניתנת להעברה על ידי המשתמש. רשות השימוש ניתנת למימוש על ידיכם אך ורק בהתאם לאמור בתנאי השימוש ובכפוף להם. כל שימוש שהוא באתר יהיה באחריות המשתמש. בעיות או ליקויים שנוצרו בתום לב לא יהיו על אחריות בעל האתר.

כמו כן בעל האתר אינו מתחייב שלא ייווצרו תקלות בהפעלת האתר או שהשימוש בו יהיה מוגן לחלוטין מפני מעשים לא חוקיים שיבוצעו בידי גורם שאינו בעל האתר עצמו. המשתמש מתחייב שלא להפעיל כל תוכנה או כלי אשר יש בהם כדי לפגוע בפעילות האתר או לשבש את פעילותו התקינה.

הגבלת רשות השימוש באתר:

השימוש באתר הינו לצרכיו הפרטיים של המשתמש בלבד, ואין לעשות באתר שימוש מסחרי מכל סוג שהוא ללא למעט פניה לעורך דין חיים ברוטמן לקבלת ייעוץ ושירות משפטי.

המשתמש אינו רשאי לשנות, למחוק, להעתיק, לצלם, לשכפל, להעלות, להוריד, לשכתב, להוסיף, לתקן, לפרסם, לשלוף, ליצור נגזרות, לתמצת, להעביר, להשכיר, להחכיר, להשאיל, למכור, למסור לצד שלישי או לעשות כל שימוש אחר, מסחרי או לא מסחרי בתכנים המתפרסמים על ידי הכותבים ו/או בעלי זכויות היוצרים בתכנים, לרבות מאמרים וייעוץ ראשוני, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של בעל האתר.

כל התוכן המצוי באתר לרבות כתבי עת, סרטונים, תמונות וכו' (להלן: "התוכן") הינו רכושו הבלעדי של המשרד, כל העתקה ו/או העברה ו/או הפצה ו/או שכפול ו/או פרסום של התוכן המוצג באתר מהווה הפרת זכויות הקניין הרוחני של המשרד ותגרור אחריה אחריות אזרחית ו/או נזיקית ו/או פלילית.

איסור שימוש בלתי חוקי, מפריע או מזיק

המשתמש מתחייב שלא להעלות, לאחסן או להפיץ באמצעות האתר תכנים הנמנים אם אחד או יותר מהבאים, או ליצור קשר למטרות הבאות. פעולה מבין אלו תיחשב כשימוש לרעה באתר, בלתי חוקי, מפריע או מזיק ובחוסר תום לב:

1. תכנים בלתי חוקיים או שנועדו לביצוע פעולות לא חוקיות.
2. תכנים הכוללים וירוסים ותוכנות הפוגעות או עלולות לפגוע בפעילות האתר או במשתמשיו,    לרבות תכנים בעלי אופי הטרדה, הסתה, פגיעה, השמצה וכו'.
3. תכנים הכוללים וירוסים ותכנות העלולות לפגוע באתר או במשתמשיו.
4. תכנים המפרים או הפוגעים בזכויות היוצרים.
5. הפצת דואר זבל (SPAM) שלנמענו אין בו צורך כך או בניגוד להוראות החוק העוסקות בכך.
6. המשתמש מתחייב לספק פרטים נכונים בלבד להרשמה לאתר.
7. הצעות ו/או פניות בתחום שיווק רשתי, פרסומות, הצעות למכירה, הצעות הצטרפות לאינדקסים, תרומות, הדרכות או כל יצירת קשר אחרת שלא למטרת קבלת שירות משפטי מעורך דין חיים ברוטמן.
8. אינך רשאי לעשות כל פעולה שיש בה כדי להשיג או לנסות להשיג תכנים או מידע כלשהו באמצעים שלא הועמדו לרשותך במפורש בתנאי השימוש.

המשתמש מצהיר בזאת ומתחייב לשפות את עורך דין חיים ברוטמן  בגין כל נזק ו/או הפסד שייגרם לו, שינבעו כתוצאה משימוש בלתי ראוי ו/או מוטעה, הפרעה ו/או כישלון ו/או כל פעולה אסורה על פי חוק המחשבים, התשנ"ה-1995, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ו/או על פי כל דין, שיעשה באתר ו/או באמצעותו, ו/או במידע בו.

הסכם זה כפוף לחוקי מדינת ישראל. סמכות השיפוט הבלעדית לדון בכל סכסוך העולה מהסכם זה תהיה נתונה לבית המשפט בחיפה. על הסכם זה יחולו הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

הגבלת אחריות:

בעל האתר אינו אחראי לנזק, עגמת נפש או כל נזק אשר יגרם באופן כזה או אחר למשתמש.  אין לראות במידע אשר מובא באתר ייעוץ משפטי או לבר משפטי. כל המידע הרשום באתר זה הינו מידע כללי בלבד, ואינו משמש תחליף לייעוץ משפטי וכל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר כל אחריות מבעל אתר זה. יצוין כי ייתכנו שגיאות בתכנים, עובדות לא מדויקות וכדומה יחד עם זאת בעל האתר יעשה ככל  שלאל ידו כדי שזה לא יקרה, ובכל מקרה המשתמש לא יוכל לטעון כנגד תוכן כזה או אחר ולהסתמך על בעל האתר ולא יהיו למשתמש טענות על בעיות או נזקים שנגרמו כתוצאה משימוש במידע זה.

האתר נוצר באמצעות פלטפורמת שירותי בניית אתרים וורדפרס [WordPress] על כן ככל וישנם תנאים ספציפיים לפלטפורמה זו הרי שהם חלים גם כאן.

המידע הכלול המסופק על ידי עו"ד חיים ברוטמן ו/או מי מטעמו באתר זה נועד למטרות מידע כללי בלבד. אנו נשתדל לשמור על מידע מעודכן ונכון, אך יחד עם זאת אין אנו נושאים באחריות מכל סוג שהוא, מפורשת או משתמעת, על השלמות, הדיוק, האמינות, ההתאמה או הזמינות  לאתר או למידע, למוצרים, לשירותים או לגרפיקה הקשורה לאתר, לכל מטרה שהיא. כל הסתמכות על מידע שכזה היא על אחריותך בלבד. בשום מקרה לא נהיה אחראים לכל אובדן או נזק, לרבות אך לא רק, אובדן או נזק עקיף או תוצאתי, או אובדן או נזק כלשהם הנובעים מאובדן נתונים או רווחים הנובעים מהשימוש באתר זה או בקשר אליו . באמצעות אתר זה ניתן לעיתים להכניס לאתרים אחרים דרך קישור שאינו תחת שליטה של ​​בעלי האתר ואולם אין לנו שליטה על אופי, תוכן וזמינות של אתרים אלה. ויצוין כי הכללתם של קישורים כלשהם אינה מעידה בהכרח על המלצה או על הדעות המובעות בהם.

נעשה כל מאמץ כדי לשמור על האתר ולהפעילו בצורה חלקה. עם זאת בעל האתר אינו נוטל על עצמו אחריות כלשהי ואינו אחראי על כך שהאתר אינו זמין באופן זמני עקב בעיות טכניות שאינן בשליטתנו.

בקשה לצו קיום צוואה/ בקשה לצו ירושה

לאחר שאדם הולך לעולמו חשוב לפנות לבית הדין הרבני או לרשם הירושה כדי שיצהיר מיהם יורשי הנפטר בהתאם לדין הכתוב.

על אף האמור, במידה שקיימת צוואה על היורשים העתידיים להגיש בקשה לצו קיום צוואה אשר יהיה חתום על-ידי הרשויות.

כל אדם הרואה עצמו נפגע מצו קיום הצוואה יכול לפנות בהתאם לסעיף 67 לחוק הירושה לרשם הירושה בבקשת התנגדות. הרשם יעביר את ההתנגדות  לבית המשפט לענייני משפחה.

בקשה לצו קיום צוואה והתנגדות לצוואה ראוי כי תיעשה באמצעות עורך דין צוואות ויורשות בעל ניסיון בדינים המיוחדים הקשורים בכך.

משרדינו, חיים ברוטמן עורכי דין בעל ניסיון רב בעריכת בקשת לצו קיום צוואה ובקשה לצו ירושה ואנו נשמח לעמוד לשירותכם בכל עת.

פנו אלינו כבר עתה לטלפון מספר 04-8100170

בקשה לביטול צו ירושה

מקרים בהם יורשים פועלים למען ביטול צו ירושה, מתרחשים לרוב במצבים של סכסוך ירושה. עולם הירושות טומן בחובו סכסוכים רבים בנושאים שונים. המרכזי בניהם הוא התנגדות לצוואה מסוימת שנכתבה בידי אדם שכבר אינו בן החיים על ידי קרובי משפחתו. עורך הדין חיים ברוטמן הינו עו"ד המייצג במשך שנים רבות משפחות בסכסוכי ירושה. בין השאר הוא עוסק במקרים של ביטול צו הירושה או צו קיום צוואה שניתן או נמצא בהליך.

באילו דרכים ניתן לפעול במצבים של סכסוכי ירושה המתבטאים בבקשה של ביטול צו ירושה?

1. הליך גישור – הליך גישור הינו הליך שמתרחש לרוב בהתחלה וטרם הצדדים מגיעים לדיונים מתקדמים בין כותלי בית המשפט. בהליך זה כל צד יושב ומציג את עמדתו בעוד המגשר בעזרת כישוריו אותם למד עם השנים, מציג בפניהם חלופות נוספות למען פתרון הסוגיה בדרכי נעם. לרוב, בהליכים אלה אנשים מרגישים חופשיים יותר להתבטא כרצונם. בעת ההליך, הצדדים ימצאו בחדר המגשר. בו האווירה פתוחה יותר לעומת בית המשפט. המגשר ישמע את שני הצדדים ובסוף ינסה לגשר בין הפערים.
2. הליך בוררות – בשונה מהליך הגישור, בו ניתן להפסיק בכל עת כאשר מי מהצדדים מעוניין בכך, כאשר הצדדים מסכימים למינוי בורר עליהם להמשיך בהליך עד לתום הליך הבוררות. הליך זה דומה בניהולו לבית משפט והוא פחות גמיש מאשר תהליך הגישור.
3. הליך משפטי – בו כל צד שוכר את שירותיו של עו"ד על מנת לייצגו כראוי בפני בית המשפט למען קבלת פס"ד הנוטה לטובתו אשר יתבטא בביטול צו ירושה.

כיצד נדע לבחור בהליך המתאים עבורנו?

עורך הדין חיים ברוטמן טוען כי עורך דין מקצועי ובעל ניסיון בתחום, יכול בהחלט לבחון את הנסיבות ולפי ראות עיניו להציע לצדדים לפנות לדרך מסוימת על מנת ליישב את הסכסוך. כל צד יגיע למשרד של עורך דינו, יציג בפניו את כלל הפרטים והעובדות ועל ידי כך אותו עורך דין יידע כיצד לגרום לפתרון הסכסוך בנושא ביטול צו ירושה. כמובן שבאותה עת ייקבע שכר טרחתו של עו"ד טרם התחלת ההליך המשפטי הנבחר.

ביטול צו קיום צוואה

ביטול צו קיום צוואה יכול בהחלט להתרחש במצב בו משפחתו של המנוח או האדם הקרוב אליו ביותר פועל למען ביטול הצוואה אותה כתב בימיו האחרונים. מצבים של ביטול צו קיום הצוואה מתרחשים כאשר מי מהצדדים מרגיש כי עריכת הצוואה לא נעשתה בתום לב ו/או בכפייה ו/או בניגוד לדין או שהייתה בעיה מסוימת בלהוציא אותה לפעול. עו"ד חיים ברוטמן הוא עו"ד העוסק בעולם הצוואות והירושות, ונתקל אינספור פעמים בחייו בתיקים סבוכים העוסקים, בין היתר, בביטול צו קיום צוואה.

באילו מצבים פועלים למען ביטול צו קיום צוואה?

מקרים רבים אשר מגיעים לפתחו של בית המשפט בהם משפחת המנוח פונה בבקשה לביטול צו קיום צוואה אשר ניתנה על ידי המנוח. ישנם מצבים בהם לפתע לאחר מות המוריש, נתגלה כי הצוואה לא משקפת את רצון המנוח המדויק וזאת על פי היכרות מוקדמת. לדוגמא; ישנם מטפלים זרים אשר סעדו קשיש בשנים האחרונות לחייו. במצבים אלו לרוב המטפל נמצא עם הקשיש לבדו ברוב שעות היום. מצב שיכול לגרום לכך שאותו מטפל החתים את המנוח על צוואה מבלי שהבין מלכתחילה על מה הוא חותם. לאחר מכן, כאשר הזקן נפטר אותו מטפל מציג את הצוואה המדומה וכך זוכה בכל הירושה שהותיר אחריו המנוח. לעיתים ישנם מקרים מצערים בהם המטפלים אכן מנצחים וזוכים בירושה בעוד שהנפטר הותיר אחריו ילדים, נכדים ואישה שאליהם הייתה אמורה ללכת הירושה.
מקרה נוסף שקורה במשפחות מרובות ילדים – לרוב יש אח אחד דומיננטי אשר מטפל בהורה מסוים. ייתכן ואותו ילד מחתים את ההורה על צוואה אשר מורה על חלוקה גדולה יותר של הרכוש לאותו ילד ביחס לשאר הילדים. מצב כזה יכול לגרום למלחמות קשות בין חלקי המשפחה ואף יכול להוביל לפירוקה.

מהו תחום עיסוקו העיקרי של עו"ד המטפל בביטול צו קיום צוואה?

עורכי דין העוסקים בביטול צו קיום צוואה עוסקים בין השאר בכל תחום הצוואות והירושות. עורכים צוואות ומבצעים מספר פגישות אל מול כותבי הצוואה, עוסקים בצווי ירושה, בייצוג לקוחותיהם בפני שופטי בית המשפט בסוגיות מורכבות ועוד.

הקדמה

כאשר אדם הולך לעולמו הוא מותיר אחריו במרבית הפעמים חובות, זכויות ונכסים, סך כל אלה למעט זכויות גמל, פנסיה וכספי ביטוח מכונים בשפה המשפטית עזבון. כלומר האדם משאיר לאחר מותו את מה שעזב בלכתו.

באופן עקרוני כאשר אדם הולך לעולמו כל עזבנו עובר ליורשיו על פי דין, למעט אם השאיר אחריו צוואה בה הוא מצווה את רכושו לפלוני אלמוני.

חוק הירושה קובע כי חלוקת העזבון ליורשים לפי הדין או הזוכים לפי הצוואה תיעשה רק לאחר שנוכו ההוצאות הכרוכות בקבורה ובלוויית המוריש – הוצאות צו הירושה או צו קיום הצוואה, חובות נוספים שהיו למוריש לפני מותו לרבות כאלו שנוצרו בעקבות קשר אישות.

חשוב לציין כי במידה והחובות עולים על הזכויות אין היורשים חייבים בחובות העיזבון.

מהי ירושה?

כאמור, כאשר אדם הלך לעולמו הוא מותיר אחריו עיזבון. ירושה היא בעצם הדרך לקבל את המצוי בו אם זה ע"פ הדין או על פי צוואה כתובה – חשוב לציין כי בשני המקרים על הטוען לירושה להגיע לרשם הירושות ולהגיש בקשת קיום אם לירושה ואם לצוואה.

כשירים לרשת את האדם כל מי שהיה בחיים בזמן שמת ומי שנולד תוך 300 ימים לאחר מותו, אלא אם כן הוכח שהוא נוצר לאחר מכן. זכויות הירושה של הילד, לא תלויות בשאלה אם ההורים שלו היו נשואים או לא, מכאן כי גם ילדים מאומצים זכאים לרשת את הוריהם המאמצים והביולוגיים.

שיטת הירושה עליה מבוסס החוק הישראלי היא מעגלי הקרבה למוריש.ילדיו של המוריש יירשו אותו לפני ההורים שלו וההורים שלו יירשו אותו לפני ההורים שלהם. כל אחד מקרובי המשפחה למעגלי הירושה השונים ייחלקו את החלק שלהם ביניהם. ילד מאומץ יכול לרשת את הוריו הביולוגים והוריו יכולים לרשת אותו.

צוואה:

צוואה היא מסמך משפטי שמאפשר לאדם להעביר את העיזבון לאנשים על פי רצונו ובלא קשר לרשימת היורשים שלו לפי הדין ולחלק אותו כראות עיניו. החוק מכיר בארבע דרכים ליצירת צוואה.

סוגי צוואות:

• צוואה בכתב יד – צוואה בכתב יד פשוטה כמשמעה  צריכה להיכתב על ידי המצווה בלבד. סעיף 19 לחוק הירושה מורה כי במסגרת הצוואה המצווה חייב לכתוב את תאריך עריכתה ולחתום עליה. כך לדוגמא אין המצווה יכול להדפיסה ואין הוא יכול להכתיב את הצוואה לצד ג'. חשוב להדגיש כי בתי המשפט אישרו צוואות בכתב יד גם כאשר הן לא נשאו תאריך או חתימה אך הן היו כתובות בידי המצווה. המסקנה היא שדרישת הכתב היא יסודית ואילו הדרישות האחרות הן צורניות בלבד ( סעיף 25(ב)(1) לחוק הירושה).
• צוואה בעדים – צוואה בעדים היא הצוואה הנפוצה ביותר מאחר והיא נערכת בדרך כלל על ידי עורך דין מומחה לעריכת צוואות. צוואה מסוג זה צריכה לשאת תאריך וחתימה של המצווה ושני עדיו באותו מעמד (סעיף 20 לחוק הירושה). צוואה בעדים כאמור היא השכיחה ביותר והיא מבטאת את רצון המצווה בצורה הטובה ביותר שכן עורך הצוואה הוא בדרך כלל אדם מיומן לעריכת צוואות והוא מניסיונו יכול לצפות את התקלות העתידיות.
• צוואה בפני רשות – צוואה בפני רשות היא אינה נפוצה כלל ועיקר משום שהיא כרוכה בבירוקרטיה מורכבת יותר שכן היא אמורה להיות בפני בפני רשות, כמו למשל שופט, רשם של בית משפט, רשם לענייני ירושה, חבר בית דין בתי ו/או נוטריון. לצוואה מסוג זה שתי דרכים עיקריות, הראשונה היא הקראת הצוואה בפני נציג הרשות שאמור לתעד את הדברים בכתב. או הגשת הצוואה בכתב לידי הרשות.
• צוואה בעל פה – צוואה בעל פה מתקיימת רק בשני מקרים חריגים: 1. שהאדם שכיב מרע, חולה אנוש הנוטה למות- נפוצה בעיקר במצבים שאדם מצוי במצב של חולי קשה ומעוניין לערוך צוואה. 2. שהאדם חושב שהוא עומד למות כאשר הוא מצוי בסכנת מוות ממשית כמו שדה קרב.

צוואה מסוג זה צריכה להיאמר בפני שני עדים ולהיכתב על ידם. לאחר מכן על הדים לחתום על מה שנכתב ולהפקיד את האמור אצל הרשם לענייני ירושה, כאשר עליהם לכתוב ולהגיש לרשם את הצוואה מהר ככל הניתן.

צוואה מסוג זה מתבטלת מאליה כאשר חלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה, חלף חודש ממועד חלוף הנסיבות והמצווה עודנו בחיים.

חשוב לציין שהסמכות לדון בצוואה מסוג זה מסורה לבית המשפט בלבד ולא לרשם לענייני ירושה.

צוואה הדדית:

צוואה הדדית היא צוואה הנערכת בין בני זוג מתוך הסתמכות הדדית מתוך הסתמכות האחד על השניה. יצוין כי צוואה הדדית תקפה בין אם ההורשה היא לבן הזוג או לצד ג'.

מניסיוננו אנו יכולים להגיד כי הצורך בצוואה הדדית נובע מתוך רצון של הצדדים להגביל אחד את השני לאחר מות מי מהם.

לצוואה הדדית שתי צורות עיקריות האחד היא כתיבת הצוואה ועריכתה במסמך אחד או עריכה של צוואה בני מסמכים נפרדים (סעיף 8א(א) לחוק הירושה).

ביטול צוואה הדדית – כאשר שני בני הזוג בחיים על המבקש לבטל את הצוואה למסור לצד השני בכתב על רצונו לבטל את הצוואה. לאחר מסירת הצוואה בטלות שני הצוואה ההדדיות.

לאחר מות אחד מבני הזוג – אם העזבון טרם חולק יבצע המבקש לבטל את הצוואה הסתלקות כללית מהעיזבון.

אן העיזבון כבר חולק ואחד המצווים מעוניין לבטל את עליו להשיב לעיזבון את מה שלקח בעין ואם זה אינו אפשרי אז את השווי של מה לקח.

המומחים ממליצים:

משרדנו המתמחה בצוואות ממליץ כי לאחר כתיבת צוואה או עריכת צוואה בעדים היא תופקד בידי הרשם לענייני ירושה. יצוין כי הפקדת הצוואה תיעשה רק על ידי המצווה בעצמו ולא על ידי אדם אחר (סעיף 21(א) לחוק הירושה).
הפקדת צוואה בידי הרשם מהווה ראיה לכאורה לכך שהאדם ששמו רשום בצוואה הוא שרשם את הצוואה. הפקדת צוואה יכולה למנוע ויכוחים עתידיים בוודאי כאשר ישנם עותקים נוספים של הצוואה וניסיונות רמייה של צדדים הרוצים ברע.

יוזכר כי צוואה בפני רשות יכולה להיות מופקדת על ידי כל אדם שהוא לאו דווקא המצווה. וצוואה בעל פה צריכה להיות מופקדת על ידי העדים שרשמו את זיכרון הדברים של האדם שציווה את הוראותיו.

כשרות הצוואה:

הכלל החשוב ביותר בצוואה היא החופש לצוות ועל כן התחייבות של אדם לערוך צוואה לשנותה, או לבטלה, וכן התחייבות של אדם שלא לערוך צוואה להימנע מלשנותה או להימנע מלבטלה. כמו כן הוראה בצוואה המגבילה או השוללת את הזכות לבטלה או לשנותה אינה תקפה.

היעדר כשרות לצוות:

חוק הירושה בסעיף 26 קובע מספר אנשים שאין בכוחם לערוך צוואה כדלהלן:

1. קטין שטרם מלאו לו 18 שנים.
2. מי שהוכרז פסול דין על ידי בית המשפט – גם אם לאחר מכן הכרזתו בוטלה וגם אם נקבע כי בעת שהוכרז פסול דין נפלה טעות ( ראו לעניין זה ע"א 2328/91).
3. אדם שבשעת עריכת הצוואה לא ידע להבין את טיבה, את מצבת הנכסים שיש ברשותה. כמו למשל אדם שהוא חולה דמנטי.

הסכם חלוקה בין יורשים:

חשוב להבחין בין שני מצבם האחד חוק הירושה אוסר לערוך עסקה בירושה, היינו – עסקה המעניקה ירושה או שוללת אותה, כך למשל אין לכרות הסכם שענייננו הפיכת אדם ליורש, ביטול זכותו של אדם לרשת או העברת הזכות לאחר. לדוגמא חוזה בין מוריש לבין אחד מהיורשים המבטל את זכותו של אותו יורש לרשת, חוזה בין מוריש לאדם שלישי הקובע כי לאותו אדם יהיה חלק בירושה. הסכם בדבר זכות הירושה או ויתור על זכות הירושה בחיי המוריש בטלים .

על אף האמור מותר ליורש לעשות בחיי המוריש עסקה בנכסי העיזבון, כלומר בנכסים שעתידים לעבור אליו לאחר מות המוריש בשונה מעסקה על הזכות לרשת, עסקה על נכסים עתידיים היא לא נוגעת לעצם הזכות לרשת אותם אלא היא עסקה בנכסים לאחר שהיורש ירש אותם בעצמו.

כמו כן, לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון יורש יכול להעביר את חלקו בעיזבון כולו או מקצתו או לשעבד אותו על –ידי עריכת הסכם בכתב .

חשוב לציין כי הסכם זה הוא בר חשיבות מיוחדת שכן בד"כ מדובר בהסכמים שמתקיים בין בני משפחה ועל כן ישנה חשיבות מכרעת לרגישות של עריכת הסכם מסוג זה.

הסתלקות מן הירושה:

יורש רשאי לוותר על חלקו בעיזבון באופן מלא או חלקי לאחר מות המוריש , כאשר יורש מסתלק הסתלקות כללית/מלאה – רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה וכאשר מדובר בירושה על פי דין חלקו מתווסף לחלקם של שאר היורשים על פי יחס חלקיהם, בירושה על פי צוואה הוראת הצוואה לטובתו מבוטלת וחלקו עובר לשאר היורשים על פי דין אלא אם כתוב אחרת בצוואה ולמעט במקרים בהם נכתב כי יבוא במקומו יורש חלופי.

חשוב לציין שאפשר להסתלק רק לטובת אדם מסוים – בן זוג של המוריש, ילדו ואחיו.

מועד ההסתלקות יכול להיעשות לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון, מכאן שאפשר להסתלק אף לאחר מתן צו ירושה או צו קיום צוואה ובלבד שהעיזבון לא חולק.

ביטול צוואה:

מכוח עקרון חופש הציווי המצווה יכול לבטל את צוואתו בכל עת באחת מהדרכים הבאות:

1. השמדתה של הצוואה.
2. ביטול על ידי עשיית צוואה חדשה בהתאם לחוק, עם זאת לעיתים בתי המשפט יכולים לראות בצוואה החדשה כמוסיפה על הישנה ולא מבטלת אותה ולכן יש לעשות זאת באמצעות מומחה לעריכת צוואה.

התנגדות לצוואה:

לעיתים, קורה כי יורש מגיש צוואה אך צד אחר בדרך כלל הצד המנושל, מתנגד לה ומעוניין לעצור את ההליך, במקרה כזה אם הבקשה לקיום צוואה הוגשה לרשם לענייני ירושה, ופלוני מגיש התנגדות, על הרשם להעביר זאת באופן מידי לבית המשפט לענייני משפחה.

התנגדות לצוואה הינה הליך קריטי אשר יכול להשליך על חיים שלמים, על כן חשוב לפעול בטקטיקה מיוחדת במינה כדי להיכנס להליך כאשר ידך על העליונה.

טענות להתנגדות לצוואה:

• השפעה בלתי הוגנת – הטענה הראשונה והשכיחה ביותר להתנגדות הינה שהצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת לרבות אונס, איום, תחבולה או תרמית. בתי המשפט לאורך השנים קבעו מספר מבחנים להבחנה בין השפעה כשרה לבין השפעה בלתי הוגנת. א. מבחן התלות – האם במועד עריכת הצוואה היה המצווה במצב של תלות גופנית ונפשית באדם אחר. ב מבחן הסיוע האם המצווה הסתייע באדם אחר ומה מידת התלות של המצווה באותו סיוע. ג. מבחן הקשרים עם אחרים- האם המצווה היה מצוי בבידוד חברתי או שהוא היה מיודד עם אנשים רבים. בתי המשפט בוחנים את הצוואה בהתאם לנסיבות ובאמצעות המבחנים הנ"ל.
• טעות בצוואה – התנגדות לצוואה מחמת טעות בעשייתה בעובדה או בדין. יחד עם זאת אם ניתן לקבוע בבירור מה היה מצווה המוריש לולא הטעות, בתי המשפט יכולים לתקן את הצוואה במקום בו נעשתה הטעות  ולהורות על קיומה.
• צוואה סתומה– הוראה בצוואה שלא ניתן להבין את משמעותה, מי היורש מה הרכוש שניתן לו היא בטלה (סעיף 33 לחוק הירושה).
• צוואה בלתי חוקית – כאשר אדם מצווה בצוואתו הוראה שהיא בלתי חוקית מבחינת החוק הישראלי או שהיא נוגדת את תקנת הציבור תהא בטלה. כך למשל הוראת צוואה הקובעת שאדם יירש רק אם ירצח מישהו מסוים היא בטלה.

מעורבות פסולה בצוואה:

ישנם מקרים בהם על בתי המשפט להורות על ביטולה של הצוואה כאשר ישנה מעורבות פסולה של הזוכה: 1. זוכה שערך או ניסח את הצוואה. 2. עד פורמלי של הצוואה. 3. מעורבות גבוהה של הנהנה מכוח הצוואה. 4. בן זוג של אחד מאלה לעיל למעט בצוואה בעל פה.

סיכום:

דיני ירושה הם מהמורכבים במדינת ישראל, ועל כן חשוב מאוד להתייעץ עם עו"ד בטרם עורכים צוואה ו/או מתכוונים להתנגד לצוואה. בתי המשפט במדינת ישראל שמו על נס את רצון המת ולכן קשה מאוד להתנגד לצוואה ויש לפעול בטקטיקה משפטית מעולה כדי להצליח בכך.

יחד עם זאת, ראוי כי עריכת צוואה תיעשה בתשומת לב מיוחדת כדי למנוע סכסוכים עתידיים.

התקשר עתה לעורך דין מומחה בדיני צוואות וירושות – 04-8100170

ככלל חל"ת היא יציאת העובד לחופשה בהסכמה של המעסיק מבלי שיחסי העבודה ינותקו כליל. ואולם בעקבות משבר הקורונה המדינה ביקשה להשתמש בכלי זה כדי ל"עדן" את הקפאת יחסי העבודה בין הצדדים בכך שהיא יזמה את האפשרות להוציא עובדים לחל"ת.

בטרם דברים, חשוב לציין שמתכונת העבודה במשק הישראלי היא מגוונת מאוד ולכן לעיתים חלים על עובדים הסכמים קיבוציים הקובעים אחרת מן האמור, בוודאי בכל הנוגע לעובדי מדינה לפיכך ראוי להיוועץ בעורך דין בעת מחלוקת עם מקום העבודה. כמו כן בחוק עבודת נשים ישנו מנגנון מיוחד לנושא של הוצאה לחל"ת ופיטורין אליו לא נתייחס בחלק זה.

ככלל עובד בגיל שבין 67-18 שיוצא לחל"ת במצב רגיל אינו זכאי לדמי אבטלה, אלא שכעת, כאמור, המדינה מאפשרת למעסיק להוציא את העובד לחל"ת ולהעניק לו דמי אבטלה בהתאם לשיעורים המשתנים ביחס למצב משפחתי, גיל והכנסה.

כיום, עובד שהוצא לחל"ת לתקופה שמעל 30 יום יהיה זכאי לדמי אבטלה כאילו פוטר ואילו מיום 01/08/2020 מספיק שהעובד הוצא לחל"ת בן 14 ימים כדי להיות זכאי לדמי אבטלה. חשוב לציין שמדובר על ימים רצופים, לכן עובד שחזר לעבוד למספר ימים באמצע החל"ת לא יהיה זכאי לדמי אבטלה והוא יהיה חייב להתחיל את ספירת ימי החל"ת מחדש.

בהערת אגב, ייאמר כי עובדים בגיל הפנסיה שבאופן רגיל עבדו בטרם משבר הקורונה יהיו זכאים למענקים למיניהם בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי.

חשוב מאוד לציין כי המדינה האריכה את תקופת החל"ת עד ליום 30/06/2021 אלא שבמקרים מסוימים הימים עלולים להסתיים לפני (בעיקר בנוגע למובטלים חוזרים וכדומה).

בכל אופן, גובה התשלום עתיד להשתנות לפי קצב החזרה לשגרה – על כן אנו ממליצים לכולם לא להמתין ולחפש עבודה ככול וזה אפשרי – חשוב למאוד לא להסתמך על הרשויות שכן אין לדעת מה צופן העתיד.

כאמור, חל"ת צריכה להיות בהסכמה, אי לכך אם המעסיק מבקש להוציא את העובד לחל"ת ואילו העובד מתנגד, עומדות למעסיק שתי אפשרויות, האחת להשיבו לעבודה והשניה לפטרו.  במקרים מסוימים ניתן להוציא עובד לחל"ת כפויה למשך תקופה קצובה בזמן מבלי שזה ייחשב כפיטורים. כמובן שחופשה כפויה מערערת את יחסי העסקה והיא אינה מומלצת. כך או כך, הדין מכיר בכך שהוצאה לח"לת היא הרעת תנאים ממילא ולכן כמעט תמיד תהא לעובד אפשרות להתפטר בדין מפוטר בהתאם לתנאים הקבועים בחוק.

חשוב לציין שפיטורי עובד בזמן שהותו בחל"ת אינו גורע מהחובות המוטלות על המעסיק, לרבות קיום שימוע כדין הודעה מוקדמת ועוד. כמו כן תקופה משברית זו אינה מעקרת את האיסור החל על פיטורי עובדת לפי חוק עבודת נשים ו/או עובד ששהה במילואים וכדומה.

התוצאה של הוצאת עובד לחל"ת היא למעשה הקפאת יחסי עובד מעסיק אבל לא ניתוקם, כלומר עובד לא יהיה זכאי לתנאים סוציאליים כגון ימי חופשה, מחלה ו/או הטבות שונות המעוגנות בחוזה שבין הצדדים כגון מכשיר סלולארי, רכב וכדומה.

יוער כי הקפאת היחסים בתקופת החל"ת מתבטאת באופן כזה שהוותק של העובד אינו "מתאפס" אך מנגד הוא אינו "צובר" וותק בתקופת החל"ת לצורך זכויות סוציאליות למעט בנוגע לפיטורים כפי שיתואר להלן.

במקרה בו העובד חולה והמעסיק מעוניין להוציאו לחל"ת, ימי המחלה של העובד נפסקים והוא נחשב כמי שהוצא לחל"ת. באותו משקל, עובד אשר מצוי בחל"ת ונעשה חולה אינו זכאי לדמי מחלה עבור תקופת המחלה שכן יחסי העסקה מוקפאים והוא אינו זכאי לדמי מחלה לפי החוק.

על אף האמור, במקרה בו העובד הוצא לחל"ת, ימשיך לחול מניין הימים לצורך זכאות העובד לפיצויי פיטורים במקום העובדה. כמו כן, מי שהוצא לחל"ת למשך 14 ימים בלבד כפי שהוסכם במתכונת מיום 01/08/2020, הוותק יישמר לעניין חישוב הכספים בעת פיטורים עתידיים.

בעניין פנסיה, חשוב לציין כי המעסיק אינו חייב להמשיך ולהפריש כספים לקופת הפנסיה לטובת העובד אך עליו למלא טופס ולהודיע על כך לקופת הפנסיה. כמו כן, אנו מציעים כי העובד (ככול וישנה אפשרות) ימשיך להפריש כספים לקופת הפנסיה לטובת המשך רציפות הקופה ושמירה על זכויותיו העתידיות.

קצת אנרגיות חיוביות – מהן הזכויות לאחר חזרת העובד לעבודה:

נגמרה התקופה בה אתם שוהים בחל"ת והוחזרתם לעבודה – איזו שמחה.

ככלל על המעסיק להשיבכם לאותו תפקיד ובאותה מתכונת. אלא שהמעסיק הוא בעל הפררוגטיבה לניהול עסקו ולכן הוא יכול לערוך שינויים במתכונת העבודה. כמובן, שאם השינוי הוא הרעה מוחשית בתנאי העבודה ניתן יהיה במקרים מסוימים ובהתאם לדין להתפטר בדין מפוטר (חשוב! לא לעשות כן לפני היוועצות עם עו"ד).

במקרה בו עובד עבד אצל שני מעסיקים והוצא לחל"ת, אך חזר לעבוד אצל מעסיק אחד. ייתכן כי הוא יהיה זכאי לקבל "השלמת" דמי אבטלה. יש לעמוד בקריטריונים מסוימים ולמעשה מדובר בקיזוז המשכורת המשולמת מדמי האבטלה שהעובד זכאי להם והעברת ההפרש לידי העובד.

בנימה אישית, ייאמר כי אנו מצויים בתקופה רגישה בה העובדים והמעסיקים מצויים בחוסר וודאות ולכן חשוב לשמור על יחסים תקינים ככול האפשר.

למען הסר ספק, האמור לעיל אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי והוא מהווה מידע כללי בלבד שאינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית ע"פ המידע והפרטים האמורים לעיל הינה על אחריות המשתמש בלבד.

לצורך מענה מלא פנו אלינו כבר עתה לטלפון 04-8100170

אתם יכולים לקבוע מה ייעשה כאשר תגיעו לאי כשירות  – כבר כעת!

בניגוד למה שהיה נהוג בעבר, כיום כולם יכולים לשלוט על עתידים מבלי שלבית משפט ולאפוטרופוס תהיה אפשרות להתערב בחייהם.

חשוב לציין שלא רק אנשים מבוגרים בוחרים לעשות ייפוי כוח מתמשך אלא גם צעירים אשר מעוניינים להבטיח את עתידם.

מהו ייפוי כוח מתמשך? ומדוע כדאי לכם לעשות אותו בהקדם?

מדובר במסמך שהאדם עורך עוד בחייו בזמן שהוא כשיר ולמעשה הוא קובע מי האדם  שיקבע את אורח חייו לאחר שהוא יהיה בלתי כשיר. מדובר בכל העניינים הרכושיים והרפואיים.

במסגרת התהליך, אנו נפגש אתכם נסביר לכם את התהליך, נציג בפניכם את האפשרויות ולאחר שתחליטו לערוך ייפוי כוח מתמשך אנו נערוך אותו עבורכם תוך שיתוף בני המשפחה.

בסיום התהליך, עורך הדין פונה לאפוטרופוס ומפקיד את ייפוי הכוח אשר מקבל אישור ולמעשה ממתין ליום פקודה.

משרדנו בעל ניסיון רב בעריכת ייפוי כוח מתמשך ואנו נשמח להיפגש עמכם ולהעניק לכם את השירות הרגיש והמקצועי ביותר.

פנו אלינו כבר עתה לטלפון 04-8100170

לאחרונה, פורסם באמצעי התקשרות כי חברת ולט אנטרפרייזס ישראל בע"מ העוסקת במתן שירותי שליחים אינה משלמת לעובדיה זכויות סוציאליות. למעשה החברה טוענת שמדובר בעובדים "פרילנסרים" או עצמאיים" אשר אינם זכאים לתשלום זכויות סוציאליות.

אנו סבורים כי במידה ומקרה מסוג זה יגיע לפתחו של בית הדין לעבודה ישנה סבירות גבוהה כי יקבע שהשליחים הם עובדים של וולט ומגיעות להם זכויות סוציאליות.

כדי לבאר את הנושא להלן המבחנים הכללים החלים בפסיקת בתי הדין לעבודה אשר מהווים כלי עזר לבחינה האם מתקיימים בין העובד והמעסיק יחסי עבודה המוכרים לצורך זכאות לזכויות:

בחינת קיומם של יחסי עובד מעביד:

המבחן שנעשה לאורך השנים מושתת על מהות היחסים בין הצדדים ולאו דווקא בשל הכינוי שניתן לאותו אדם, כך שבעצם פלוני שמכונה עובד יכול להימצא ללא הגנה חוקית ואלמוני המכונה עובד קבלן או מיקור חוץ יכול למצוא עצמו ככזה שכן זכאי להגנה מעצם מהות היחסים אשר מקנים להעסקה אופי של עובד- מעביד.

מבחן ההשתלבות במפעל: במבחן ההשתלבות בתי הדין בוחנים שני פנים, שלילי וחיובי . הפן החיובי בודק את היותו של העובד חלק ממפעל יצרני כאשר אין בלתו, דהיינו אדם ייחשב כעובד כאשר המפעל נשען עבודתו והפסקתה תגרום להפסקת העבודה במפעל, ברור כי בד"כ מפעל מבוסס על מספר רב של עובדים אבל השאלה היא האם עבודתו של העובד נחוצה להמשך הייצור או שבעצם הוא גורם חיצוני ומשלים למפעל כמו נותן שירותי חשמל חיצוני. במקרה של וולט דומה כי עבודת השליחות של העובד המסוים נחוצה להמשך השליחות.

הפן השלילי מבוסס על מבחן האם האדם שעובד אינו בעל עסק עצמאי חיצוני אשר נותן שירות למפעל כמעטפת חיצונית, גם אם מדובר בגורם חשוב עבור המפעל. בעניין זה השאלה היא האם העובד נתון לשליטה ופיקוח של המעביד, כך שבצעם עובדת היותו נותן שירותים לאנשים נוספים או עובד מהבית אינה גורעת לעיתים מהיותו עובד – גם במקרה זה ניתן לצלוח את המשוכה ולטעון שהשליח נתון למרות וולט, הם יכולים להעניק לו עבודה או לא. הם יכולים לטעון כנגדו בטענות וכדומה.

מבחן כלי העזר לביצוע העבודה: במקרים מסוימים, ישנם נותני שירותים אשר משתמשים בכלי עזר כגון משאית או דחפור, על כן בעניין זה ניתן להיעזר במבחן לבדיקה בבעלות מי כלי העזר ומה גובה ההשקעה והאם היא עיקרית או טפלה לביצוע העובדה, כך ככל שההשקעה גבוה יותר וההישענות על כלי העזר היא קריטית ככל הנראה מודבר בעסק עצמאי גם אם מדובר בנהג הסעות אשר נותן שירות רק לחברה אחת. במקרה זה אכן ישנה בעיה כי ככול הידוע למשרדנו "כלי העזר" הוא בבעלו "העובד" ואולם זה אינו מבחן שאין בלתו והוא לא מצטבר, הכל נגזר מעקרונות יסוד ואנו סמוכים ובטוחים כי ניתן להתגבר על מבחן זה.

מבחן הקשר האישי: מבחן הבודק את הקרבה בין הצדדים ועד כמה מדובר ביחסים אישיים, ראוי לציין שלא כל יחסים אינטימיים יובילו למסקנה שאכן מדובר ביחסי עובד מעביד. כך למשל הזכות להעביר את העבודה לאדם אחר בדרך כלל שוללת את יחסי העבודה למעט מקרים בהם אדם נעזר במחליף באופן שולי.

צורת תשלום השכר: בדרך כלל, יחסי עובד מעביד כוללים חובה של העובד לשלם משכורת עבור העבודה, חשוב לציין כי תלוש משכורות או חשבונית מס אינם מעידים על היות האדם עובד או לא.

ניכוי מס הכנסה ותשלומים סוציאליים: ניכוי מס הכנסה במקור או תשלומים למס הכנסה  מע"מ וביטוח לאומי יכולים להעיד על עובדת היותו של עובד שכיר או עצמאי, אך אין בהם לשלול או לקבוע כי מדובר בעובד שכיר.

לסיום, יצוין כי זו אינה רשימה סגורה ולכן כדי לקבל את הזכויות המגיעות לכם יש להיעזר בעורך דין העוסק בדיני עבודה – פנו אלינו עובדי וולט ואנו נשמח לסייע לכם

לקבלת יעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

לאחרונה, משרדנו קיבל לידו תיק שהתנהל בבית הדין לעבודה במסגרתו נדחתה תביעתו של עובד לפיצויים תוך השתת הוצאות כבדות.

בחנו את התיק והחלטנו להגיש בראשית הדברים בקשה להארכת מועד ועיכוב ביצוע כדי לתכנן את צעדינו כנדרש.

בית הדין קיבל את הבקשה ונתן החלטה שניתן להבין ממנה כי הטענות של המערער הן חזקות. נוכח בקשה זו המשיבה הסכימה להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית הדין.

חלקים מהבקשה:

בית הדין הנכבד מתבקש בזאת להורות על הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי  לעבודה בחיפה בהתאם לסמכותו לפי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)  תשנ"ב-1991 (להלן:" התקנות")  מן הטעמים המיוחדים והמהותיים שיובאו להלן:

בקשה זו מוגשת במסגרת המועד הקבוע בדין להגשת ערעור .

כן מתבקש בית הדין הנכבד להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין בהתאם לסמכותו לפי תקנה 129(2) לתקנות אשר מפנה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984(להלן: "תקסד"א") ולמעשה לתקנה 467 ו/או כל דין אחר ,אשר במסגרתם לבית הדין הנכבד הסמכות לעכב את ביצועו של פסק הדין.

א. עובדות פסק הדין בקצרה:

1. ביום 12/2019/25 ניתן פסק הדין, במסגרתו נדחתה תביעת המבקש והוא חויב בהוצאות גבוהות.

2. המבקש הוא עובד כפיים בעבודה פיזית אצל המשיבה תבע סך של 194,983 ש"ח עבור שעות עבודה נוספות אותן עבד מביתו, עוגמת נפש וכן פיצוי עבור שירותי מומחה ועוד.
3. במסגרת פסק הדין הוכח פוזיטיבית כי המבקש אכן עבד שעות נוספות (ראו ס '33, 46 לפסק הדין) ואף נקבע שאין מדובר בזוטי דברים (סעיף 57 לפסק הדין) כמו גם החליף שלושה עובדים בתפקיד זה (סעיף 57 לפסק הדין) אך לקביעת בית הדין הנכבד המבקש נכשל בהוכחת כלל היקף השעות שעבד ובשל כך נדחתה תביעתו .
4. חשוב לציין כי בית הדין קבע שהמשיבה ידעה שהמערער עבד שעות נוספות ואף נתנה לכך מעין הסכמה, כך שלמעשה השאלה כולה הצטמצמה לכדי קביעת היקף השעות בלבד כאמור. (ראו ס '34 לפסק הדין)
5. בית הדין התייחס למאמר אליו הפנה המבקש של כב' השופטת אופק גנדלר (חני גנדלר, "ענוחה – בין עבודה למנוחה בעידן הדיגיטאלי "עיוני משפט 5 (2016), וקבע כי לא ניתן לשקלל בזמן עבודתו של התובע "מוכנות נפשית" לפני ואחרי קבלת ההודעות והטלפונים (ראו סעיף 59 לפסק הדין). בית הדין קבע כי הוא לא פוסל גישה המאמר אך בפועל ולמעשה ,הוא דחה גישה זו וכן סטה מהוראת החוק הקובעת שאין לכמת זמן עבודה בפועל אלא לחשב את הזמן שעומד העובד לרשות העבודה, לעיתים בדרך של אומדנא.
6. המערער פונה לכב' בית הדין הארצי, ותוהה, כיצד יעלה על הדעת, כי חברה כה גדולה כמו המשיבה חוטאת ויוצאת נשכרת ? איך זה ייתכן כי על אף שיש קביעה פוזיטיבית שהמערער עבד הוא אינו זכאי לתשלום, וחמור מכך הוא "נענש" על עבודתו בדמות השתת הוצאות כבדות.
7. תחושת המבקש קשה מאוד. הוא נתן ממרצו משך שנים בשעות נוספות לתועלת הנתבעת שנהנתה משירותיו – וזאת הוכח גם הוכח. עם זאת ,הוא נאלץ להוסיף עוד מכיסו ולשלם לה בנוסף.
8. גם אם לכאורה עסקינן במערער אשר תבע סעד באומדן שגוי לקביעת ביה"ד, אין זה סביר, בכל הכבוד, להשית עליו הוצאות כבדות, בוודאי שעה שהעילה המרכזית שעולה בתביעתו – עבודה בשעות נוספות – הוכחה כאמור. קל וחומר, כאשר עילת הדחייה היא גם עניין של מדיניות שיפוטית, עניין שבעל דין לבטח לא יכול לנבאו בטרם פסק דין (ראה סעיף 59 לפס"ד).
9. המבקש סבור כי בית הדין קמא שגא בקביעותיו המשפטיות ובתוצאותיהן כמו גם סטה מהלכות משפטיות מחייבות. אלו בין היתר הובילו לקיפוח זכויותיו הדיוניות המהותיות וגרמו לו עיוות דין קשה.
10. נוכח האמור המבקש פונה בזאת לבית הדין הנכבד בשתי בקשות האחת, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור והשניה היא עיכוב ביצוע פסק הדין.

ב. בקשה להארכת מועד להגשת הודעת ערעור:

11. נוכח מורכבותו של התיק והזמן שלקח ללימוד וניתוח פסק הדין, תוך שימת דגש על היותו של המבקש אדם דל אמצעים אשר צריך היה לשקול את הדברים בכובד ראש, דרושים לח"מ 30 ימים נוספים על מנת להגיש ערעור ענייני ומנומק.
12. יוער כי הח"מ מצוי בעיצומו של עריכת הערעור ובכלל זה חקירה ודרישה מעמיקות בכלל ההיבטים שהועלו במסגרת פסק הדין. למותר לציין כי פסק הדין ניתן לאחר כחמישה חודשים מתום הגשת כתב הסיכומים האחרון דבר אשר מעיד על מורכבותו של התיק.
13. עוד חשוב לציין כי במהלך הדיון בבית הדין קמא הוענקו למשיבה הארכות מועד רבות, כאשר משך כל ההליך התובע עמד במרבית המועדים שנקבעו. כלומר אין עסקינן במבקש בעל דפוס דחייני אלא באדם ששקל בכובד ראש את סיכויי הערעור ועתה, נוכח מורכבות התיק והחקירה הנדרשת, אין סיפק בידו לעמוד בזמנים.
14. בעניין זה חשוב להזכיר כי בקשה זו מוגשת עוד בטרם חלף המועד להגשת ערעור, דבר אשר מעיד על שקידתו של המבקש לטפל בענייניו ובקשה זו אף מונעת מהמשיבה לפתח ציפיות בדבר סופיות ההליכים, נוכח העובדה שהמבקש הודיע לה על כוונתו להגיש ערעור (ראו בעניין זה בש"א 1468/99 בנק הפועלים בע"מ נ' בוני התיכון בע"מ (פורסם law data, 10/06/1999). עוד נקבע כי בקשה בטרם חלוף המועד להגשת ערעור מהווה טעם מיוחד כשלעצמו (ראו בעניין זה בש"א 3094/01 שמואל שמואלי נ' עתים – סוכנות י החדשות הישראלית (פורסם law data, 08/05/2001).
15. מכאן כי מתקיימים שלל טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת ערעור כאשר ברור לכל שמתן הארכה המבוקשת לא תגרום נזק למשיבה.
16. יצוין כי נעשתה פנייה למשיבה לפני מספר ימים בעניין בקשות אלה. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה להארכת המועד ולעיכוב ביצוע.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין:

17. בהמשך ובשים לב לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, המבקש מבקש בזאת לעכב את ביצועו של פסק הדין.
18. הכלל הוא, כי על-מנת להצדיק עיכוב ביצוע, על המבקש להצביע על כך, שבבחינת מאזן הנזקים נוטה הכף לזכותו וכן כי סיכוייו להצליח בערעור טובים. להלן יפרט המבקש את טענותיו בשני מישורים אלו.

(1) סיכויי הערעור: הטעויות המהותיות בפסק הדין:

19. כפי שהובהר בחלק העובדתי של הבקשה בית הדין הנכבד קבע קביעות עובדתיות אשר יש בהן כדי להוכיח את זכאותו של המבקש בשכר עבודה ובהתאם לקבל סעד בתביעתו. ואולם בית הדין קבע, הגם אין חולק שהמבקש עבד שעות נוספות, כי משלא הצליח המבקש להוכיח את ההיקף המלא של שעות העבודה אותן תבע אין הוא זכאי לסעד המבוקש.
20. ביה"ד נשען על קביעות משפטיות ועובדתיות כעוגנים והגיע לתוצאות המשפטיות אליהן הגיע .אלא שהרבה מעוגנים אלה התאפשרו בין היתר, עקב קיפוח זכויותיו הדיוניות של המבקש, התנהלותה הבלתי הוגנת והמתישה של המשיבה וסטיות ביה"ד מהלכות מחייבות. בכך קופחה זכותו של המבקש להליך ולדיון הוגנים.
21. בית הדין קמא הגיע למסקנה משפטית שאינה עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת שיצאה תחת ידי בית הדין הארצי בפסק הדין ע"ע 14-09-47715 רעיני נ' אליאסי שיווק בע"מ (29/03/2017) (להלן:" הלכת רעיני"), במסגרתו נקבעו ארבעה מצבים ביחס לקביעת היקף שעות נוספות. לדידו של המבקש הוא נכנס בגדר המצב השני וכדלהלן:

"המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא  חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות ש בועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות"

22. בהקשר האמור חשוב לציין כי המשיבה לא ערכה רישום כלשהו עבור השעות הנוספות על אף שהוכח שהיא ידעה שהמבקש עובד שעות נוספות ואף הסכימה לכך, על כן בית הדין היה צריך לפסוק בהתאם לחזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 ובהתאם להלכת ריעני.
23. כמו כן ,ביה"ד נסמך אך על מסמך יחיד וחלקי ביותר שאינו יכול לשקף את היקף העבודה. וכבר נזכר בבית דין זה כי לא ניתן להסתמך בהקשר זה על מסמך יחיד (ראה: ע"ע 18-12-18024 יורם אביחסרה נ' יעקב זכאי).
24. הנה כי כן בית הדין קמא סטה, מהלכת ריעני ופסיקות קשורות אחרות והגיע לתוצאה משפטית שגויה.
25. בנוסף, בית הדין סטה מהחלטת ביניים ופסק בניגוד לה.
26. בהחלטת הביניים נקבע כי אין להיעתר לבקשה מכיוון שהנטל להוכיח מי שילם על הקו גם כך חל על המשיבה מתוקף היותה הבעלים של הקו, תוך שהרשם קובע כי ההתכתבות בין נציגת המשיבה לחברת הסלולאר אינה מספיקה להוכחת העובדה שהמשיבה לא שילמה על הקו – ואילו בפסק הדין בסעיף 38 נקבע כי המשיבה הוכיחה שהמבקש שילם על הקו. זאת בטענה כי הדבר הוכח – כאמור, באמצעות אותן ראיות בלתי מספקות שהיו בפני ביה"ד עת נתן החלטתו על היפוך הנטל .
27. כלומר, ביד אחת בית הדין דחה את בקשה המבקש לגילוי מסמכים אובייקטיבים מהמבקש ובעצם איין את יכולתו להוכיח טענותיו. ביד השניה בית הדין פטר את המשיבה מלהוכיח עובדות בנתונים אובייקטיבים והסתפק בתצהיר של נציגתה ובאותה טענה שהיתה בפניו קודם, שבעקבותיה הועבר הנטל.
28. משכך ושעה שהמבקש טען בתצהירו כי הוא לא שילם על הקו, נותרו כפות המאזניים מאוינות ולכן היה לבכר את עדותו של המבקש בהתאם לכלל הידוע שידו של מי שהנטל לא עליו והתוצאה היא שוויון ראייתי ידו על העליונה. לא זו אף זו, במידה ובית הדין בחר לשנות מהחלטת הביניים היה עליו לנמק זאת (ראו לעניין זה דב״ע ארצי נו 190-3 אילנה בן עזרא נ׳ מדינת ישראל) .
29. בהקשר האמור ייאמר כי החלטה נוספת של בית הדין קמא אשר טמונה בה שגיאה אינהרנטית היא ביחס לפסיקת ההוצאות הגבוהה אשר לקחה בחשבון את" החלטתו של כב' הרשם חסנין מיום 13.11.18 אשר דחתה בקשת ביניים של התובע לגילוי מסמכים וקבעה כי שאלת ההוצאות תידחה לסוף ההליך".

במה דברים אמורים?

30. בטרם הבקשה לגילוי מסמכים בית הדין נמנע מלקבוע רשימת פלוגתות כמתחייב מימים ימימה ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 684/05 יאיר גולן – אשור חברה ליבוא עצים ומסחר בע"מ (פורסם בנבו ,23/07/2006). מטעמים שלא נומקו, בית הדין הנכבד קבע סדר דיון שונה. על כן, משכל טענות הצדדים קטנות כגדולות היו שנויות במחלוקת, לא היה בידי המבקש אלא לעתור בבקשה לגילוי מסמכים בהתאם למסגרת כתבי הטענות, שכן לא הייתה לו יכולת לצמצם את דרישתו. מאחר שבמועד הבקשה לגילוי מסמכים לא היתה רשימת פלוגתות לא ייתכן שיוטל סכום הוצאות כה משמעותי על המבקש שעה שהכלל כי הגילוי לא יחרוג מרשימת הפלוגתות לא יכול להתקיים ממילא (בר"ע (ארצי) 12-10-55638 מקורות חברת המים הלאומית בע"מ – חיים מולד, ס' 14(פורסם בנבו ,08/01/2013).
31. המבקש גם פנה למשיבה בבקשה לקבוע פלוגתות וזו לא השיבה לו. בנוסף, הוא נימק בקשתו לגילוי נוכח היעדר רשימת הפלוגתות .ויוזכר, כי שלב הדיון היה לאחר הדיון המקדמי ולאחר מתן צו לגילוי הדדי בטרם הוכחות. למעשה, רק לאחר הבקשה לגילוי, נעתר ביה"ד וקבע פלוגתות במסגרת החלטתו תוך קביעת הוצאות. ואם הרי זו מלכתחילה זכותו הדיונית של המבקש, כחלק מההליך ההוגן, מדוע יש להשית בגין כך הוצאות.
32. כך מבלי משים ,עת קבע ביה"ד הוצאות עבור זכות דיונית בסיסית, נוצר מאזן אימה מפני המשך הגשת בקשות נדרשות היסודיות לניהול הליך הוגן. בנסיבות אלה, בין היתר לאור קביעות היפוך הנטל על כתפי המשיבה, טענת ביה"ד בפסק הדין כי המבקש יכל לעתור לגילוי מסמכים נוספים אינה הוגנת למצער.
33. זאת ועוד, בית הדין הנכבד סטה ממוסכמות והודיות והעלה טענות עובדתיות שסותרות את הראשונות.

כך לצורך הדוגמא בסעיף 60.1 לפסק הדין קבע בית הדין כי" היו שיחות רבות שאינן קשורות כלל למערך ההסעות" אלא שהמשיבה בעצמה לא הכחישה שהשיחות כולן ו/או רובן היו בענייני עבודה. כך עלה מסעיף 82.ב. לתגובת המשיבה לבקשה לגילוי מסמכים:" מכתב ההגנה עולה בבירור, כי הנתבעת לא טענה שהתובע לא שוחח עם עובדים, והיא אף לא טענה שהוא לא שוחח עם עובדים או גורמים נוספים בנושא ההסעות. טענתה של החברה היא, כי התובע התבקש לא לעשות זאת, אך הוא עשה זאת בניגוד להנחיות ובשלב מסוים אף כפה עצמו על מערך ההסעות. בהתחשב באמור, בצירוף העובדה שהתובע הינו חבר ועד העובדים ומטבע הדברים פלט ההתקשרויות יראה שיחות מרובות עם עובדים ועם מנהליו ,ברור שלא ניתן יהיה להסתייע בפלט המבוקש" לומר, המשיבה הודתה בטענת המבקש והדבר היווה הודאת בעל דין לעניין זה .

34. בפשיטא ישאל, הכיצד זה בית הדין קמא קובע קביעות עובדתיות בניגוד להודאת בעל דין ולמעשה מעלה מיוזמתו עובדה חדשה, לכל הפחות היה מוטל על בית הדיו הנכבד להעניק למבקש הזדמנות להשיב לקביעה עובדתית זו (ראו לעניין זה דב״ע (ארצי) נו /201-3 שמש ירושלים בע״מ מאיר ניסימיאן).
35. כמו כן, ולפי ההלכה הידועה, יש סוגי עניינים שביה"ד מחוייב לדון בהם בשלבים מטבעם המורכב. לאחר קביעת הפלוגתות ,בשלב שני ,היה על ביה"ד לקבוע האם הוכח בעסקת התובע בשעות נוספות ובאיזו מידה עליו להוכיח את ההיקף. בשלב אחרון, שלב המשפט וההוכחות להוכיח את ההיקף כאמור. לא היה בענייננו סדר כזה. הנתבעת כמובן תרמה למצב דברים זה וביכרה אותו – מאחר שהנפגע העיקרי ממצב זה הינו התובע שנכפה עליו לנהל את תיקו במסגרת עמימות זו ובלא כל סדר מוכתב בהתאם לכללים וההלכות המחייבות.
36. השלכה ישירה של חוסר הסדר בניהול הדיון בשלבים היא אילוצו של המבקש לנחש, שרק תקופה מסויימת תוכר ע"י ביה"ד כ"תקופה מזכה". משלא קלע לתוצאה אליה הגיע ביה"ד, שכאמור הושתתה תוך קיפוח זכויות המבקש – נדחתה מלוא תביעתו .הדבר לא היה קורה אילו העניין היה נדון בשלבים כאמור שאז היה באפשרות המבקש לנקוט בהליכים שהיו מאפשרים גילוי מסמכים נדרשים. ובכל מקרה ,היה ראוי לקחת בחשבון את הפרשי המעמדות והפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים, במיוחד כאשר מירב המסמכים הנדרשים לגילוי האמת מצויים בידי המשיבה.
37. מכל האמור עולה כי נפלו טעויות משפטיות רבות בפסק הדין, וכי סיכויי הערעור להתקבל הינם טובים ביותר. כאמור, בית הדין קבע קביעות ללא קוהרנטיות להחלטות קודמות בהליך ולדין הקיים לרבות להלכת ריעני; בית הדין הסיק מסקנות משפטיות שגויות, דבר שהתאפשר נוכח קיפוח זכויותיו של המבקש. ולבסוף, ביה"ד הטיל על המבקש הוצאות כבדות למרות שכבר הוכח כי שילם ממרצו למשיבה בשעות נוספות.
38. יתר על כן ,באשר לשאלת משך "התקופה המזכה" כהגדרת ביה"ד, הוא ביכר את גירסת משיבה שלא נתמכה במסמכים חד-משמעיים, והתעלם ממסמך משמעותי ביותר אשר מפריך לחלוטין את גרסת הנתבעת .
39. בשולי הדברים יאמר, כי טעם נוסף שיש לקחתו בחשבון הוא בהתאם להלכת המבט התוצאתי מ"מעוף הציפור". בפן האחד, הוא כאמור אותה תוצאה בלתי סבירה, כי למרות שהוכח שהעובד עבד בשעות נוספות, עליו לשלם למעסיקתו .בפן השני, בית הדין התייחס לתובע ולנתבעת כשווים בכוחם ועל כן ,נוסף על האמור, ביסס פסיקתו על מתווה ראייתי בלתי אובייקטיבי. שיטתיות המשיבה ותחכומה בשזירת ראיות וטענות בעלי עניין בלתי אובייקטיביות, כפי שעולה מפסה"ד ,עלותה להוות מדריך לכל מעסיק איך להתחמק מתשלום זכויות לעובד חרף ניצולו .
40. מכל האמור לעיל, וטרם עמדנו על הכל, שכן הרחבת היריעה תיעשה בהודעת הערעור, המבקש יטען כי דינו של פסק הדין להתבטל וכי הסיכויים לכך, בשים לב למפורט לעיל, טובים. המבקש סבור בין היתר, כי אם בית הדין הנכבד קמא לא היה שוגה כפי שפורט בתמצית לעיל, הרי שהתוצאות המשפטיות אליהן היה מגיע היו שונות בהחלט.

(2) מאזן האינטרסים של הצדדים ומאזן הנוחות:

41. כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, עיכוב ביצוע החלטה או פסק דין יהא מוצדק כאשר בבחינת מאזן הנזקים ,הנוחות והאינטרסים של הצדדים נוטה הכף לזכות מבקש עיכוב הביצוע, כאשר בביצוע פסק הדין ייגרם נזק שיהיה קשה להפכו אם יתקבל הערעור או כאשר לא תתאפשר החזרת המצב לקדמותו (נר ר' למשל ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובצניק, פ"ד לח4 572.

עיכוב ביצוע פסק הדין לא יפגע בכיסה של המשיבה כלל ועיקר שכן עסקינן בחברה בעלת אמצעים רבים אשר יכולה להמתין עד להכרעה בערעור מבלי להינזק. 

42. מאידך גיסא, הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין הנכבד יהיה קשה ביותר ואף בלתי הפיך שכן עסקינן באדם  שיתקשה לשלם את הפסק בתשלום אחד. למעלה מכך ראוי לציין כי המבקש עדיין עובד בשירות המשיבה ועל כן לא קיים כל חשש עתידי לגביית ההוצאות שנפסקו.
43. חשוב גם לומר, כי ביה"ד הצניע את טענות המבקש אשר למוחלשותו והציג אותו כחזק.
44. נוכח האמור לעיל, ברי כי בבחינת מאזן הנזקים, הנוחות והאינטרסים של הצדדים, נוטה הכף בבירור לטובת המבקש, ובכך יש כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.
45. המבקש יטען, כי הסיכויים שטענותיו יתקבלו במסגרת הערעור שיוגש על ידו, טובים ,הן בשל הטעויות המשפטיות שנפלו בפסק הדין והן בשל עובדות המקרה, כפי שפורטו לעיל, ובמיוחד נוכח העובדה שהמבקש הוכיח כי עבד ולא זכה להליך הוגן שהיה מזכה אותו בסעד שביקש.
46. מן הדין ומן הצדק להיעתר לשתי הבקשות גם יחד.

להגשת ערעורים פנו למשרדינו בהקדם ואנו נדע לתת מענה איכותי – 04-8100170

המדובר בעתירה שנסובה על תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945. במסגרתה הוצא צו לצורך הריסת בית המחבל שהרג בכוונת תחילה את החייל הלוחם עמית בן יגאל ז"ל.

כתב האישום שהתנהל במסגרת תיק זה מתאר מסכת עובדתית ברורה, המחבל שמע קולות חיילים בסמוך לביתו, נטל לבנה שהייתה בגג ביתו והשליכה לעבר החיילים במטרה להרוג מי מהם.

ויודגש מדובר על צו מנהלי שאינו קשור בזיקה ישירה לכתב האישום וכי בגינו ניתן להישען על ראיות מנהליות בלבד.

בטרם הגשת העתירה הוגשה השגה שנדחתה על ידי יועמ"ש לאזור יהודה ושומרון תוך הפניה למסמכי מהנדסים שקבעו כי בהריסת בית המחבל לא ייגרם נזק של ממש לסביבה ולרכוש של חפים מפשע.

השופטת וילנר קבעה בדעת מיעוט כי יש לדחות העתירה ולהורות על הריסת בית המחבל – בקצרה ייאמר כי כבוד השופטת קבעה שיש לדחות העתירה מן הטעם העקרוני שמפקד יהודה ושומרון עשה שימוש כדין בתקנה 119, כמו כן, היא קבעה כי גלי הטרור שפוקדים את המדינה מחייבים הרתעה ולבסוף ולגופו של הצו היא קבעה שמדובר בהרתעה מידתית נוכח נסיבות המקרה.

מנגד כבוד השופט מזוז קבע כי יש קושי עם תקנה 119 תוך שהוא מפנה למשפט בינלאומי פומבי. מכל מקום, הוא קובע כי סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד – כלומר גם אם יש סמכות להורות על הריסה עדיין יש לבחון אותה בשק"ד ובכל מקרה ונסיבותיו. לטענת מזוז ישנה בעיה עם העובדה שמשפחתו של המפגע תיפגע מהריסת הבית גם נוכח היותה משפחת קשת יום – הוא טוען כי יש למתן את המידתיות ומציע לבטן את ביתו של המחבל באופן חלקי.

בדומה למזוז גם כבוד השופט קרא קובע כי אין להרוס את בית המחבל בשל העובדה שמדובר בפגיעה במשפט הבינלאומי ויש לבחון זאת גם בשל העובדה כי מדובר בשימוש חוזרה ונשנה של המפקד בסנקציית הריסת בית המחבלים אשר הופכת אותה לענישה ולא להרתעה.

פסיקה זה מוכיחה פעם נוספת כי טענות ממוחזרות בתיקים דומים אינה נכונה בכל מצב וכי בכל מקרה יש ליצור "יש מאין" חדש לטובת הלקוח כדי להוביל את בית המשפט הנכבד לפסוק לטובתו.

אנו במשרד חיים ברוטמן דוגלים בגישת משפט יצירתית אשר מובילה לזכיות רבות.

חשוב לציין כי המשרד לא ייצג מי מהצדדים בתיק דנן וכי אין בו הבעת עמדה כלשהי.

חדלת (ת"א) 26076-02-20 עו"ד ישראל בכר, נאמן לחברת עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ (בהפעלה זמנית) נ' בשיר ובניו בע"מ (פורסם בנבו, 08/07/2020).

במסגרת החלטה בהליך של חדלות פירעון, נדרש בית המשפט לשאלה האם ניתן לפטור עסק מתשלום דמי שכירות עקב המשבר הכלכלי שנותר בשל נגיף הקורונה החדש אשר היכה בעולם לרבות מדינת ישראל.

הפטור המבוקש הוא בגין התקופה החל מיום 19.3.2020 (ולחלופין מיום 25.3.2020), וכלה ביום 15.4.2020, היא התקופה בה החנות היתה מושבתת מפעילות בעטיו של משבר הקורונה (להלן: "תקופת ההשבתה").

יחד עם זאת, חשוב לציין כי עסקינן בבקשת פטור מתשלום ולא ביטול חוזה שכן הנאמן יכול היה לעשות כן אך הוא ביכר להותיר בחזקתו את המושכר ולא ביקש לבטל את חוזה השכירות, למרות שהיה רשאי לעשות כן בהתאם לס' 67 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018, כאמור.  ובכך להשתחרר מהחיוב לשלם דמי שכירות לפי החוזה.

טענות הנאמן

לטענת הנאמן, יש לפטור אותו מתשלום דמי השכירות בגין תקופת ההשבתה, וזאת מכוח סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה התשל"א-1971 (להלן: "חוק השכירות") וכן מכוח הוראת הסיכול הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"). כל זאת, מכיוון שנוכח משבר הקורונה, שלא היה ניתן לצפותו בשום צורה ואופן, הנאמן נאלץ לסגור את כל החנויות שהפעילה החברה ובכך נמנעה החברה מעשיית שימוש כלשהו בהן בתקופת ההשבתה, תקופה בה נאסר על אזרחי ישראל לצאת מביתם למעט לצורך פעילויות ספציפיות בלבד.

הנאמן אף סומך ידיו על נייר העמדה מטעם לשכת עורכי הדין "השלכות משפטיות (חוזיות) של מגיפת ה-Covid-19 (סיכול, התאמת חוזה לנסיבות משתנות, תום לב, פרשנות וכוח עליון)" סעיפים 117-115 (להלן: "נייר העמדה"). לפי נייר העמדה, חוזי שכירות של עסקים שתחיקת החירום הורתה על השבתתם המוחלטת מחמת מהות פעילותם, ושעקב כך אפשרות השוכרים לעשות שימוש במושכר סוכלה באופן מלא, אזיי המניעות המשפטית להשתמש במושכר או בדרכי הגישה אליו מקימה לשוכרים מסוג זה את הזכות לפטור עצמם מתשלום דמי שכירות באופן זמני עד להסרת המניעה.

דיון והכרעה

בחינת הטענה לפי סעיף 15  לחוק השכירות. מדובר בדין סיכול ספציפי של חוזה שכירות, אשר קובע:

"(א) היה הנכס המושכר מקרקעין ונמנע מן השוכר להשתמש בו למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו והשוכר לא ביטל את החוזה בשל כך, פטור הוא מתשלום דמי השכירות בעד הזמן שהשימוש נמנע כאמור; המשכיר רשאי, כעבור זמן סביר בנסיבות הענין, לבטל את החוזה, זולת אם הודיע לו השוכר לפני כן שהוא מוותר על הפטור מתשלום דמי השכירות.

(ב)  הפטור האמור יחול רק אם בעת כריתת החוזה לא ידע השוכר על הנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) ולא היה עליו לדעת עליהן, או לא ראה אותן ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען."

נקבע כי הוראה זו חלה רק כאשר סיכולה של מטרת השכירות נבע מנסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו. ברם, במקרה דנן, סיכולה של מטרת השכירות מבחינתו של הנאמן לא נבע מנסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו, אלא בעטיו של משבר הקורונה, שהוא משבר גלובלי ואין לו קשר למושכר זה או אחר, ולייתר דיוק, בעקבות פרסום תקנות שעת החירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) התש"ף-2020, שאסרו על פתיחתן של חנויות שלא לצרכים חיוניים מסוימים.

ואכן, בע"א 4893/14 זועבי נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (פורסם בנבו, 3.3.2016) (להלן: "עניין זועבי") נפסק מפורשות כי סעיף 15 לחוק השכירות חל רק במקרים בהם אין באפשרות השוכר להפיק הנאה או תועלת מהמושכר עקב נסיבות חיצוניות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו. משבר בריאותי עולמי הוא אומנם נסיבה חיצונית, אך הוא אינו קשור למושכר או לדרכי הגישה אליו:

"סעיף 15 לחוק השכירות אינו מכסה סיטואציות של סיכול מטרת הסכם השכירות, כאשר הנסיבות המסכלות אינן קשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו. לדוגמה, סטודנט התקשר בהסכם לשכירות דירה במעונות הסטודנטים בבאר שבע לקראת שנת הלימודים הקרובה בפקולטה לרפואה, והוא מבקש לבטל את הסכם השכירות מן הטעם שהפקולטה נסגרה. מטרת הסכם השכירות סוכלה מבחינתו של הסטודנט אך איננו נכנסים בגדרו של סעיף 15 לחוק השכירות" (עניין זועבי, פס' 29).

וכן:

"סעיף 15 לחוק השכירות נסב על נסיבות הקשורות במושכר, להבדיל מנסיבות הקשורות "במצב הכללי, כמו בצורת, מגפה, שביתת מסחר כללית, מצב מלחמה…" (אברהם סוכובולסקי "על שכירות מקרקעין לאחר  צאת חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971" משפטים ד 440, 442 (תשל"ב-תשל"ג)). לכן, כאשר המצב הביטחוני בארץ או בעיר מסוימת גורם לירידה רבתי במספר הלקוחות, או גורם לחשש של העובדים או של הלקוחות להגיע למושכר, יחולו דיני הסיכול הרגילים." (שם, פס' 43) (ההדגשות אינן במקור, ח.ב.).

משכך, נדחתה בקשתו של הנאמן לפטור מתשלום דמי השכירות מכוחו של סעיף 15 לחוק השכירות.

זאת ועוד, בית המשפט קבע כי גם אם עסקינן בנסיבות הקשורות במושכר עצמו אשר מנעו ממנו את האפשרות לפתוח את החנות לקהל הרחב, עדיין לא ניתן לקבוע כי מתקיים התנאי הנוסף הנדרש לפי סעיף 15 לחוק השכירות, קרי, התנאי של מניעת שימוש, וזאת מן הטעם שקופת ההפעלה של החברה באמצעות הנאמן הפיקה בסופו של דבר תועלת כלכלית לא מבוטלת מהמשך החזקתו של הנאמן במושכר גם בתקופת ההשבתה. אמנם, החנות היתה סגורה לקהל הרחב במשך כל תקופת ההשבתה אלא שהחנות היוותה את הפלטפורמה העיקרית שעליה ביסס הנאמן את פנייתו למציעים לשם קבלת הצעות לרכישת החברה ופעילותה, והיא זו שאיפשרה בסופו של דבר לנאמן למכור את הפעילות, זכויות השכירות והמלאי של החברה.

 האם עומדת לנאמן הגנת הסיכול לפי סעיף 18 לחוק התרופות?

סעיף 18 לחוק התרופות קובע:

"(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו."

הוראת סעיף 18 לחוק התרופות מפרטת איפוא שלושה תנאים מצטברים לתחולתה של הגנת הסיכול: 1. קיומן של נסיבות מסכלות ההופכות את קיום החוזה לבלתי אפשרי או לשונה באופן יסודי ממה שהוסכם בין הצדדים; 2. העדר ידיעה או יכולת לצפות, בעת כריתת החוזה, את הנסיבות המסכלות; 3. חוסר יכולת של המפר למנוע את אותן נסיבות.

קולמוסים רבים נשברו אגב פרשנותה של הוראה זו. ניתן לקצר ולומר כי בעבר הסתמנה בפסיקת בתי המשפט פרשנות צרה ומאוד דווקנית לתנאי של העדר ידיעה או צפייה אודות הנסיבות המסכלות. הגישה הרווחת הייתה כי למעשה אין אירוע שאינו ניתן לצפייה וכי כמעט "הכל צפוי", כולל מלחמת יום הכיפורים, שאפילו קברניטי המדינה דאז לא צפו אותה מראש (ע"א 715/78 כץ נ' נצחוני, פ"ד לג(3) 639 (1979)), וכולל גירוש ישראלים מאוגנדה בשנת 1972 עקב הפיכה שלטונית שהתרחשה שם, משום ש"יש להניח ששני הצדדים כבעלי עסק מפוכחים היטיבו לדעת שבמדינה כאוגנדה, בעלת השלטון הדיקטטורי החשוך, עלולות להתרחש מהפכות ותהפוכות פתאומיות …" (ע"א 101/74 חירם לנדאו עבודות כבישים ופתוח בע"מ נ' פתוח מקורות מים (ארצות חוץ) בע"מ, פ"ד ל(3) 661, 667 (1976)). באופן זה, הגנת הסיכול כמעט והפכה לאות מתה בספר החוקים (שלו וצמח, דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019), ע' 769 (להלן: "שלו וצמח"). כך למשל, למרות שבמציאות הבטחונית בישראל ניתן היה להצביע לא אחת על נסיבות מסכלות בתחום הכלכלי, כמו האינתיפאדה או סגר בשטחים, בתי המשפט דחו טענות סיכול ולא איפשרו למפירים להתגבר על התנאי של העדר צפייה כתנאי לתחולתה של הגנת הסיכול (שלו וצמח, ע' 782).

ברם, בחלוף הזמן נראה שהגישה בנוגע למבחן הצפייה התרככה במקצת, תוך שנמתחה ביקורת על הגישה הדווקנית שמשלה בכיפה קודם לכן. כך למשל, בע"א 6328/97 רגב נ' משרד הבטחון, פ"ד נד(5) 506, 517 (2000), הובעה הדעה כי מדובר בגישה נוקשה מדי וכי יש להחיל את מבחן הצפיות לא על עצם קרות האירוע המסכל, אלא על ההשלכה המעשית שלו על היחסים החוזיים. גם בענין זועבי נפסק, מבלי לקבוע מסמרות, כי דומה שיש מקום לרכך את הפרשנות הנוקשה שניתנה לרכיב של "צפיות בכח" (בפס' 30).

על כל פנים, האמירה הברורה ביותר שניתן לומר על פסיקת בתי המשפט בסוגיית הסיכול היא ששורר בסוגיה חוסר בהירות (ראו: משרד המשפטים מסקנות הצוות הבין-משרדי לבחינת השפעות משבר הקורונה על קיום חוזים פס' 17-10 (7.7.2020) (להלן: "הצוות הבין-משרדי"); נייר העמדה, פס' 31-22)).

דומה כי הגם שניתן היה לצפות במועד כריתתו של חוזה השכירות את עצם התפרצותן האפשרית של מגיפות כאלה ואחרות, הרי שקשה להלום שאדם בר דעת היה יכול או צריך לצפות את מלוא השלכותיה מרחיקות הלכת של מגיפת הקורונה, בין השאר על הכלכלה וחיי המסחר, בישראל ובעולם כולו. עסקינן במגיפה שאין לה אח ורע במאה השנים האחרונות. משכך, בכל הנוגע לתנאי של העדר צפיית הנסיבות המסכלות בעת כריתת החוזה, דומה שהוא בהחלט מתקיים בכל הנוגע למגיפת הקורונה. יחד עם זאת, כדי לבסס את הגנת הסיכול לא די בכך שהשלכותיה של מגיפת הקורונה לא היו ניתנות לצפייה. מדובר בתנאי אחד בלבד מבין שלושה תנאים.

האם אכן מתקיים בעניננו התנאי השני – קיומן של נסיבות מסכלות ההופכות את קיום החוזה לבלתי אפשרי או לשונה באופן יסודי ממה שהוסכם בין הצדדים?

ספק אם תנאי זה מתקיים כאשר מדובר בסיכול מטרתו של החוזה מבחינתו של השוכר (כלומר, מה שסוכל הוא המניע שלו או התכלית הכלכלית שלו לכריתת החוזה), להבדיל ממצב בו עצם קיומו של החוזה איננו אפשרי עוד או שהוא שונה באופן יסודי מן המוסכם; שהרי סעיף 18 דן במצב שבו "קיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים", ואילו סיכול מטרתו של החוזה כלל איננו נזכר בו. זאת, בשונה מדין הסיכול הספציפי של חוזה שכירות לפי סעיף 15 לחוק השכירות, שחל כאשר נמנע מן השוכר להשתמש במושכר "למטרת השכירות". ניתן לגרוס ולומר כי מתוך שוני לשוני זה בין חוק התרופות מזה, לבין חוק השכירות מזה, ניתן ללמוד שכאשר עסקינן בחוזה שכירות, כמו בעניננו, וכאשר הטענה היא שסוכלה מטרתו של החוזה, יש לבחון את הגנת הסיכול אך ורק לפי הדין הספציפי של סעיף 15 לחוק השכירות, ולא במשבצת הגיאומטרית של סעיף 18 לחוק התרופות, בבחינת דין ספציפי הגובר על דין כללי. על פי השקפה זו, סיכול מטרת החוזה איננו סיכול במובנו של סעיף 18 לחוק התרופות. תימוכין להשקפה לפיה סיכול מטרת החוזה איננו בא בגדרה של הגנת הסיכול לפי סעיף 18 לחוק התרופות, ניתן למצוא בעמדתו של פרופ' גד טדסקי, שסבר כי תורת סיכול המטרה אינה חלה בישראל (שלו וצמח, ע' 782; ענין זועבי, בפס' 29).

מאידך, ניתן לטעון כי כאשר מטרתו של חוזה השכירות סוכלה, הדבר עולה כדי מצב בו קיום החוזה הפך להיות שונה באופן יסודי ממה שהוסכם בין הצדדים, מה שמחזיר אותנו אל מתחת כנפיה של הגנת הסיכול לפי סעיף 18 לחוק התרופות, וזאת גם אם לא מתמלאים תנאי הסיכול לפי סעיף 15 לחוק השכירות; למשל, משום שנסיבות הסיכול אינן קשורות דווקא למושכר או לדרכי הגישה אליו. מצב דברים זה מניח כי ייתכנו מקרים בהם תידחה טענת הסיכול לפי סעיף 15 לחוק השכירות, אך הגנת הסיכול תוכר לפי סעיף 18 לחוק התרופות. קו הגבול בין שני המקרים – סיכול מטרתו של צד אחד לחוזה, שאיננו מהווה סיכול לפי סעיף 18 לחוק התרופות (אלא לכל היותר סיכול לפי סעיף 15 לחוק השכירות), למול קיום חוזה השונה באופן יסודי ממה שהוסכם, המהווה בסיס להגנת הסיכול לפי סעיף 18 – איננו ברור ואיננו קל לתיחום.

דוגמא למצב בו סיכול מטרתו של צד אחד לחוזה עולה כדי קיום השונה באופן יסודי ממה שהוסכם, מובאת במאמרו הנ"ל של ברק מדינה בנוגע למשפטי ההכתרה באנגליה, שם נשכרו דירות לשם צפייה בתהלוכת הכתרתו של המלך האנגלי, תהלוכה שנדחתה למועד אחר, ונפסק כי חוזי השכירות סוכלו, משום שלא היה מדובר בחוזה להשכרת דירות גרידא, אלא בהשכרת דירות שמהן ניתן להשקיף על התהלוכה, וכי היה מדובר במטרה משותפת למשכיר ולשוכר גם יחד, אשר סוכלה. בעניננו, ניתן מחד להשקיף על חוזה השכירות כעל חוזה שלא סוכל, משום שמבחינתה של המשכירה, היא העמידה לרשות החברה את המושכר ובכך יצאה ידי חובתה החוזית. העובדה שמחמת מגיפת הקורונה החנות לא נפתחה לקהל הרחב אינה מעלה או מורידה, משמע, אמנם סוכלה מטרתה הסובייקטיבית של החברה, אך לא סוכל חוזה השכירות כשלעצמו. מאידך, ניתן להשקיף על חוזה השכירות ככזה שהיתה לו מטרה משותפת, הן של החברה והן של המשכירה, והיא, שהמושכר יוכל לשמש את החברה לשם מכירת מוצריה לקהל הרחב. במובן הזה, קיום החוזה הפך שונה באופן יסודי בעטיו של משבר הקורונה ואזי תעמוד לחברה הגנת הסיכול לפי סעיף 18 לחוק התרופות.

מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה סבוכה זו שיש לה פנים לכאן ולכאן, במקרה דנן אין מקום להחלתה של הגנת הסיכול לפי סעיף 18 לחוק התרופות, משום שכפי שכבר צויין קודם, החברה הפיקה טובת הנאה כלכלית מובהקת מהמשך החזקתה במושכר בתקופת ההשבתה, גם בתקופה שבה חל איסור מוחלט לפתוח את החנות לקהל הרחב.

עוד חשוב לציין בהקשר זה כי הגם שהחברה, בעת שנכרת חוזה השכירות, לא צפתה וגם לא היתה יכולה לצפות כי אי שם בעתיד יפרוץ משבר קורונה, וגם לא את השלכותיו ההרסניות של המשבר הזה, הרי שהנאמן ידע גם ידע היטב, בסמוך לאחר שקיבל את מושכות ההפעלה לידיו, על משבר הקורונה. 

זאת ועוד, בשל בחירתו זו של הנאמן להמשיך ולהפעיל את החנות גם לאחר שנודע אודות קיומו של משבר הקורונה במהלך חודש פברואר 2020, ספק אם מתקיים לגביו התנאי השלישי הנדרש לשם ביסוס הגנת הסיכול – העדר יכולת למנוע את הנסיבות המסכלות.

לבסוף יש לציין כי המשכירה אינה הבעלים של המושכר, אלא היא עצמה שוכרת אותו מן הבעלים, ולטענתה, בכל תקופת ההשבתה היא נאלצה לשלם דמי שכירות מלאים לבעלים. יצוין כי גם כאשר מדובר בחוזה שסוכל, הרי שלפי סעיף 18(ב) לחוק התרופות רשאי בית המשפט לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו.

לסיכום:

דומה כי בהתאם לרוח פסק הדין ניתן לעשות "שימוש" במשבר הקורונה לצורך ביטול חוזים בוודאי כאשר עסקינן בחוזים שאינן קשורים למקרקעין זאת תוך שימוש בטענות יצירתיות.

רוצים לבטל חוזה? ביטלו חוזה שהייתם צד לו? פנו אלינו כבר עתה לטלפון מספר 04-8100170

במסגרת הליך משפטי אשר עסק בדיני לשון הרע, עלתה השאלה האם סימון אצבע משולשת מהווה הטרדה מינית?

עסקינן בעובדת עירייה אשר סימנה לעברו של עובד אחר, הכפוף לה אצבע משולשלת. העובד מצידו סיפר לשתי עובדות נוספות באותה מחלקה כי הוא הרגיש שהוטרד מינית, וכן שלח מייל לבכירים בעירייה וטען כי התנהגות העובדת גובלת בהטרדה מינית וביקש כי יעבירו לידו את צילומי האבטחה מאזור האירוע כדי שיוכל להוכיח את טענתו.

בית הדין קבע כי שליחת המייל לבכירים בעירייה וכן העובדה כי הנתבע סיפר את שאירע לשתי עובדות עירייה נוספות הוא פרסום לשון הרע. אלא מאי, במסגרת הדיון בטענת הגנת אמת דיברתי עלתה השאלה האם סימון אצבע משולשת מהווה הטרדה מינית, וכך כתב בית הדין:

"האם הצגת אצבע משולשת מהווה מעשה פרובוקטיבי? האם מדובר במעשה הגובל בהטרדה מינית? תשובתנו לכך היא בחיוב"

בית הדין התייחס לכך ביתר שאת בהמשך פסק הדין ויצק את תוכן המקרה לחוק הטרדה מינית בסעיף 3(א)(4) כאשר קבע כי:

"מעשיה של התובעת גובלים בהטרדה מינית … לא רק התחושה הסובייקטיבית של הנתבע עומדת בבסיס קביעתנו זו אלא, כפי שציינו, ברור לנו, כי אף האדם הסביר היה רואה בתנועה זו שביצעה התובעת לעברו של הנתבע כתנועה מגונה שמטרתה לבזות ולהשפיל את הנתבע, כלשון החוק למניעת הטרדה מינית"

הנה כי כן בית הדין הנכבד קובע באופן מפורש כי סימון אצבע משולשת מהווה הטרדה מינית בהתאם לחוק – כמובן שלא כל סימון אצבע משולשת יהווה הטרדה מינית וכי יש לבחון את ביצוע התנועה בהתאם לנסיבות האירוע כולו.

משרדנו עוסק באופן מקצועי בדיני עבודה לרבות הטרדה מינית בעבודה – פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

מספר ימי החופשה הקבועים בחוק:

ימי החופשה קבועים בחוק חופשה שנתית למעט במקרים בהם חל במקום העבודה של העובדה צו הרחבה אשר מטיב עם העובדים – ויודגש, עובד יהא זכאי לימי חופשה על הצד הגבוה יותר ולכן אם צו ההרחבה קובע ימי חופשה מועטים יותר מהחוק, העובד יהא זכאי לימי החופשה הקבועים בחוק.

חשוב לציין כי ימי החופשה שקבועים בחוק הם מספר הימים ברוטו שכן הם כוללים את ימי החופשה שקיימים ממילא – שישי שבת. למעשה עובד במקום עבודה שבו מונהגים חמישה ימי עבודה זכאי ל-5 ימי היעדרות נטו מעבודה על כל 7 ימי חופשה שצבר על-פי החוק שכן כאמור ימי החופשה כוללים את שישי שבת.

כיצד נקבעים ימי החופשה:

בכל שנה מלאה מינואר ועד דצמבר, צובר העובד ימי חופשה בהתאם ל-4 קריטריונים:

1. משך העבודה במהלך השנה – במסגרת קריטריון זה, בודקים אם במשך כל השנה התקיימו יחסי עובד – מעביד בין הצדדים, או שיחסי העובד- מעביד התקיימו רק בחלק מהשנה בשל פיטורים, התפטרות, או תחילת עבודה במהלך השנה.
2. מספר הימים בפועל שעבד העובד במהלך השנה גם אם מדובר בחצי משרה או בחצי יום ואף בימי מחלה אשר נחשבים כיום רגיל.
3. הוותק של העובד במקום העבודה – סעיף 1 לחוק חופשה שנתית מגדיר "שנת עבודה" כפרק זמן של 12 חודשים, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה. לכן, לצורך חישוב החופשה השנתית, הוותק אינו משך הזמן שהעובד עובד במקום העבודה, אלא כמה שנים קלנדריות עבד במקום העבודה.
4. עובד אשר עבד המשך כל השנה אך פחות מ-200 ימי עבודה יהא זכאי לימי חופש בהתאם לחישוב הבא : ימי זכאות לפי חוק כפול ימי עובדה בפועל חלקי 240 במידה ולא מתקבל מספר עגול הוא יעוגל כלפי מטה.

ימי החופשה בעבודה חלקית:

חשוב להדגיש שעובד אשר עבד רק בחלק מהשנה עדיין זכאי לימי חופשה, באופן הבא:

עובד שהקשר המשפטי עם מעסיקו נמשך רק בחלק מהשנה, ועבד לפחות 240 ימים באותה שנה, זכאי לחופשה שנתית בהתאם לימים שצוינו בטבלאות.

עובד שהקשר המשפטי עם מעסיקו נמשך רק בחלק מהשנה, ועבד פחות מ-240 ימים באותה שנה, זכאי לחלק היחסי של מספר ימי החופשה המפורטים בחוק  והחישוב ייעשה באופן הבא.

מספר ימי החופשה בחוק כפול מספר ימי העובדה שעבד בפועל חלקי 240.

על אף האמור:

עובד במשרה חלקית זכאי לצבירת ימי חופשה בהתאם לחוק ואולם התשלום בפועל יהיה בהתאם להיקף משרתו, כמו כן ישנם מקומות עבודה בהם צבירת ימי החופשה לעובדים בחצי משרה יהא בהתאם למשרה עצמה.

עובד לפי שכר יומי או שעתי זכאי לימי חופשה במידה ועמד באחד מהקריטריונים הבאים:

1. עבד אצל מעסיק לפחות 75 ימים רצופים במשך שנה או שנתיים.
2. בינו ובין המעסיק חוזה עבודה ל- 74 יום לפחות, ניתן לפנות לעורך דין חוזים למיד נוסף בנושא.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי עובד אשר עבד אצל מעסיק למעלה מ – 74 ימים  או שיש בינו לבין המעסיק הסכם כתוב להעסקתו במשך תקופה ארוכה מ-74 ימים, זכאי לחופשה שנתית, גם אם מספר ימי העבודה שלו בפועל נמוך מ-75 ימים.

במידה ועובד אינו עונה על הקריטריונים הללו ולמעשה עבד פחות מ-75 ימים, הוא יהא זכאי לקבל 4% מהשכר שקיבל תקופת עבודתו.

לסיכום:

לעובדים זכויות סוציאליות רבות ומגוונות ועל כן חשוב מאוד להיוועץ עם עורך דין עבודה בטרם פונים לבקשה מאת המעסיק. יש לערוך חישוב מדויק של המגיע לכם.

משרדנו מורכב מעורכי דין בעלי אוריינטציה כלכלית ואנו נדע לתת לכם את הטיפול הטוב ביותר.

רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון

גובה תשלום המס ברכישת דירה

עם כניסת שנת 2020, נעשו עדכונים בנוגע לסכומי המס בעת רכישת דירה אי לכך, יחד אשר רוכש דירה יחידה בהתאם לקבוע בחוק מיום 16/01/2020 ועד יום 15/01/2021 ישלם מס רכישה בהתאם למדרגות הבאות:

1. על חלק השווי שעד 1,744,505 ₪ – לא ישולם מס.
2. על החלק השווי העולה על 1,744,505 ₪ ועד 2,069,205 ₪ – 3.5%
3. על החלק השווי העולה על 2,069,205 ₪ ועד 5,338,290 ₪ – 5%
4. על החלק השווי העולה על 5,338,290 ₪ ועד 17,794,305 ₪ – 8%
5. על החלק השווי העולה על 17,794,305 ₪ – 10%

יחיד אשר רוכש דירה שנייה בהתאם לחוק ישלם:

1. על החלק השווי שעד 5,340,425 ₪ – 8%
2. על החלק השווי העולה על 5,340,425 ₪ – 10%

כמו כן, ובהתאם לתקנה 12 לתקנות מס רכישה עולה זכאי להקלה במס רכישה בעת קניית דירה או עסק בתקופה המתחילה בשנה שלפני עלייתו לישראל ועד 7 שנים לאחר עלייתו.

1. על החלק השווי שעד 1,838,615 ₪ – 0.5%.
2. על החלק השווי שעולה על 1,838,615 ₪ – 5%

בהתאם להוראות תקנה 16 לתקנות מס רכישה, הרוכש זכות במקרקעין לשם ייסוד משק חקלאי או קיומו, זכאי להקלה במס רכישה.  הזכאי להטבה יחויב במס רכישה לגבי החלק שאינו בניין המשמש למגורים, אשר לגביו ישלם מס רכישה בהתאם לשיעורי מס הרכישה החלים על רכישת דירת מגורים  לפי המדרגות הבאות:

1. על החלק השווי שאינו עולה 443,480 ₪ – 0.5%.
2. על החלק השווי שעולה על 443,480 ₪ – 5%.

מס הרכישה המטיב עם השוכרים

עינינו הרואות כי עורך דין עבודה  המתמחה במיסוי מקרקעין עדכנו את סכומי מס הרכישה אשר מטיבים עם הרוכשים שכן עתה ניתן לרכוש דירה במחיר גבוה יותר ולא לשלם עליה מס, יצויין כי תשלום המס הוא סכום משמעותי אשר יכול לשנות החלטות בעת רכישת דירה על כן בטרם רוכשים דירה כדאי להיוועץ בעורך דין מיסוי מקרקעין לרבות במיסוי מקרקעין כדי להפחית עד כמה שניתן את תשלום המס.

סע"ש 8864-04-18 יהודה נ' פזגז בע"מ

האם התובעת הופלתה מחמת הריונה והורותה? האם הנתבעת התעמרה בתובעת משך חמישה חודשים לאחר שובה מחופשת הלידה? אלו השאלות שעמדו להכרעה.

התשתית העובדתית

התובעת, המתגוררת ברמת גן, הועסקה אצל הנתבעת, העוסקת בשיווק, אספקה ומכירה של גז, החל מיום 17.2.2004; בתחילה כנציגת שירות לקוחות; בהמשך, בשנת 2008 עברה לתפקיד נציגה במחלקת גז מרכזי.

ברוב תקופת העסקתה, הועסקה התובעת בסניף תל אביב של הנתבעת.

ביום 22.7.2016, יצאה התובעת לחופשת לידה. במהלך חופשת לידה, יצרה קשר פלונית עם התובעת ושוחחה עמה בטלפון,  לאחר חופשת הלידה סיפרה התובעת למר אלי צמח, מנהל המרחב ולמנהלת משאבי אנוש במרחב (להלן- יעל) על אודות השיחה.

ביום 2.1.2017, בתום חופשת הלידה, שבה התובעת לתפקידה עובר ליציאתה לחופשת לידה – כנציגת שירות במחלקה הטכנית, אך היא נתבקשה לשבת בחדרה של פלונית, בסמוך אליה, בסמיכות לחדר שבו ישבה קודם לכן.

ביום 28.2.2017, נקראה התובעת על ידי פלונית לשיחה נוכח התנהלותה של הראשונה. לאחר השיחה שלחה פלונית, עוד באותו יום, הודעת דוא"ל לתובעת, במסגרתה נרשם כך:

"שוחחנו על תגובותייך כשמשהו אינו לרוחך, סיכמנו שלהבא את פונה אליי ולא צועקת או מרימה קול, במידת הצורך יוזמת איתי שיחה…יש לבצע שימור ולהתקשר לכלל הלקוחות לפני שמעבירים בקשה לביטול ההזמנות ולא רק לחלק מהם."

ביום 6.3.2017, התקיימה שיחה נוספת בין התובעת לבין פלונית, הפעם גם בנוכחותה של יעל . לאחר השיחה שלחה יעל, עוד באותו יום, הודעת דוא"ל לתובעת, במסגרתה נרשם כך:

"…אני מקווה ומאמינה שנוכל לצאת לדרך חדשה עם שיתוף פעולה מלא וסביבת עבודה נעימה. הדבר תלוי כמובן ברצון ובשיתוף הפעולה וכן בשקיפות ובתקשורת פתוחה" ובהמשך כתבה לה את הדברים שסוכמו בהם שת"פ, לעבודה באופן נינוח ועוד.

ביום 7.3.2017 ,ביצעה פלונית בדיקת בקרה, במהלכה מצאה כי "התובעת טיפלה וסגרה קריאות שירות שלא שויכו אליה, אשר היו יחסית קלות לביצוע, ורק לאחר מכן טיפלה בקריאות שלה". באותו חודש וביום 21.5.2017, התקיימה שיחה נוספת עם התובעת בקשר להתנהלותה. לאחר שיחה זו, נתבקשה התובעת לחתום על "דוח פעולה מתקנת" אשר אמור לשקף את הנאמר בשיחה והדרוש תיקון, אך התובעת סירבה לחתום עליו.

ביום 11.6.2017, זימנו יעל ופלונית את התובעת, על מנת למסור לה מכתב שימוע לפני פיטורים. באותו מעמד הבהירה התובעת כי היא בהריון. נוכח האמור מכתב הזימון לא נמסר לתובעת וההליך הופסק. באותו יום או ביום למחרת, פנתה התובעת ליעל וביקשה לבחון אפשרות להעביר אותה לתפקיד אחר; שכן לדבריה היא לא הייתה מסוגלת להמשיך לעבוד בניהולה של פלונית.

ביום 15.6.2017, התקיימה שיחה נוספת בין יעל לבין התובעת, במהלכה הציעה יעל לתובעת לעבור לתפקיד אחר שהתפנה, באופן זמני (עקב חופשת לידה צפויה של גב' כוכבית כהן), החל מיום 18.6.2017, במחלקת שירות ומכירה בראשון לציון, תחת ניהולה של גב' אליס מריזנדה. במסגרת שיחה זו, סוכם, כי עם חזרתה של גב' כהן, התובעת תחזור לתפקידה במחלקה הטכנית, אלא אם יימצא עבורה תפקיד אחר שיוסכם על כל הצדדים.

ביום 4.7.2017, קיבלה התובעת מכתב ממנכ"ל הנתבעת, שלפיו "כאות וכהערכה לפועלך ותרומתך להישגי חברת פז גז בשנת 2016, הוחלט להעניק לך סך של 5,400 ₪. הסכום יומר ליחידות למניות חסומות.

באותו יום, קיבלה התובעת הודעה על שינוי בתנאי עבודתה, כך שהחל ממשכורת חודש אוגוסט 2017 רכיב משכורת י"ג יכלל במסגרת שכר הבסיס, וכי ממועד זה תעודכן ההפרשה לקרן השתלמות, כך שזו תעמוד על 5% חלף 2%. הודעות אלו נמסרו לעשרות עובדים ביניהם התובעת.

ביום 17.7.2017, הודיעה התובעת לגב' מריזנדה, כי לאחר בדיקות נוספות הסתבר שהיא איננה בהריון. לבקשת התובעת, גב' מריזנדה הודיעה על כך ליעל.

נוכח הודעת התובעת, ביום 20.7.2017 קיבלה התובעת הזמנה להמשך הליך השימוע ליום 24.7.2017. זאת מן הטעם כי "יחסיך עם הממונים עליך לקויים ואינם מאפשרים עבודה משותפת; אינך פועלת בהתאם לנהלי העבודה במחלקה; התנהגות שאינה הולמת עובדת החברה."

ביום 24.7.2017, התובעת לא הגיעה לעבודה, ובמענה להודעת ווטסאפ של יעל מאותו יום האם בכוונתה להגיע לשימוע, היא השיבה "הי יעל, מתנצלת לא אגיע אני במחלה מאתמול."

ביום 30.7.2017, שבה התובעת לעבודה וזומנה לישיבת שימוע ליום מחרת. התובעת הודיעה באמצעות מסרון, כי היא מוותרת על השימוע ומבקשת לסיים את התהליך במהרה.

ביום 6.8.2017, הודיעה פלונית לתובעת, כי לנוכח הודעתה שאין בכוונתה להגיע לשימוע אשר נקבע ליום 31.7.2017, הנתבעת קיבלה החלטה על פי החומר שבפניה, שלפיה ביום 5.9.2017 תסתיים העסקתה בנתבעת.

ניהול ההליך

ביום 8.4.2018, הוגש כתב התביעה, במסגרתו נתבקש סעד של פיצוי בגין "הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה; ובניגוד לחוק עבודת נשים חרף העובדה כי לכאורה פוטרה התובעת בתקופה שבה חוק עבודת נשים אינו חל; כמו כן עתרה התובעת לפיצוי בגין ההתעמרות שנאלצה לספוג מאת הממונים עליה ובסה"כ עתרה התובעת לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין שני ראשי הנזק הנ"ל". עוד ביקשה התובעת כי הנתבעת תשלם לה "סך של 87,750 ₪ כפיצויי פיטורים".

דיון והכרעה

שוויון הזדמנויות בעבודה

סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח -1988 (להלן- חוק שוויון הזדמנויות) קובע איסור על המעסיק להפלות את עובדיו, בין היתר, מחמת הריון והיותם הורים. סייג מסוים להוראת סעיף 2(א) קבוע בסעיף 2(ג) לחוק שוויון הזדמנויות הקובע כי: "אין רואים הפלייה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה". סוגיית נטל ההוכחה בתביעות לפי חוק שוויון הזדמנויות מוסדרת בסעיף 9 (א)(2) לחוק שקובע, בין היתר, כי בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראת סעיף 2 – לענין פיטורים מהעבודה "אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".

כדי להוכיח את עילת התביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות שומה, אפוא, על העובד להוכיח כי אחד השיקולים ששקל המעסיק בעניינו של העובד (לגבי אחד מהתחומים המפורטים בסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות) הוא שיקול אסור. בהקשר זה חשוב להדגיש כי חוק שוויון הזדמנויות אינו דורש הוכחת כוונה של המעסיק להפלות את העובד כתנאי לגיבוש עילת התביעה. על כן די בכך שהמעסיק התחשב באחד השיקולים המנויים בסעיף 2(א) לחוק לשם קבלת ההחלטה בעניינו של העובד כדי שתקום לעובד עילת תביעה לפי סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות. היינו, אף בהעדר כוונה להפלות את העובד עצם ההתחשבות במינו של העובד, גילו, דתו או כל אחד מהשיקולים האחרים המנויים בסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות היא אסורה; זאת, אלא אם מדובר בשיקול המתחייב "מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה", כאמור בסעיף 2(ג) לחוק. זאת ועוד, נוכח הקושי שקיים לא אחת בהוכחת השיקולים עליהם התבססה החלטת המעסיק, קובע סעיף 9(א) לחוק שוויון הזדמנויות, כי אם יוכיח העובד כי נתקיימו בו התנאים או הכישורים שקבע המעביד יועבר הנטל למעסיק לסתור את טענת ההפלייה, ולהוכיח כי ההחלטה בעניינו של העובד לא התבססה על שיקול אסור (בג"צ 1758/11 אורית גורן נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ [פורסם בנבו] (17.5.12); שרון רבין-מרגליות "המקרה החמקמק של אפליה בעבודה – כיצד מוכיחים את קיומה" הפרקליט מד (תשנ"ח-תש"ס) 529, 543-539).

הוראה בדבר "היפוך" הנטל היא הוראה חשובה ומהותית ליכולתו של אדם מופלה להוכיח את תובענתו ולאכוף את זכויותיו, ויכול שזו מתבקשת ממהותה של התובענה שנדרשת להוכחתן של צפונות הלב והמחשבה. לפיכך, ככלל, מעבר למתחייב מהוראות סעיף 9 ו- 20א (ב) לחוק שוויון הזדמנויות, משהעובד מצביע על קיומה של ראשית ראיה לקיומה של אפליה, מתבקש להעביר אל כתפי המעסיק הנטל להביא ראיות שיוכיחו אחרת (ע"ע 30585-09-12 חברת ישום פתרונות אנושיים בע"מ ואח' – אורית בוסי [פורסם בנבו] (מיום 4.8.2013)). בד בבד, לפי סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות, העברת הנטל אל המעסיק להוכיח כי הפיטורים נעשו שלא בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות תעשה רק לאחר שהעובד הוכיח "שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". כך לדוגמא, סמיכות זמנים בין הודעת העובדת על הריונה לבין הודעת הפיטורים היא ראייה נסיבתית משמעותית, אך אין בה לבדה כדי להעביר את נטל אל המעסיק במובן סעיף 9 האמור, אם כי יכול ובנסיבות מסוימות יהיה בו כדי להקים ראיה לכאורה של קשר סיבתי (ע"ע 26535-09-14 שדמית הר-זהב – ר.א.ש. (אלקטרואופטיקה) בע"מ (מיום 6.6.2016). עוד נקבע שם, כי גם אם עבר הנטל אל כתפי המעסיק כאמור, יכול ויעלה בידי המעסיק להרים את הנטל גם אם לא הוכיח חוסר שביעות רצון ממנו בצורה קיצונית.

לטענת התובעת, העובדה שעוד במהלך חופשת הלידה נמסר לה על ידי פלונית בשיחתם הטלפונית כאמור, כי מוטב שלא תשוב לעבודתה, זאת מאחר שהיא מטופלת עם 5 ילדים ואחר לידה, תוך מתן פיצויים מוגדלים, גילתה הנתבעת את כוונתה האמיתית שלא לאפשר לתובעת להשתלב בעבודתה; וחמור מכך – "הנתבעת ציפתה כי התובעת תתפטר מרצונה". בהקשר זה מוסיפה התובעת וטוענת, כי לא היתה בהתנהגותה או במעשיה משום עילה לפיטוריה וכי כתב התביעה מדבר בעד עצמו, ויש בו ראשית ראיה כי ההחלטה לפטרה נוגעת להריונה ולהורותה. על כן, טוענת התובעת, כי עובר הנטל לנתבעת להוכיח כי התובעת סיימה את עבודתה אצל הנתבעת מסיבות ענייניות ולא מחמת אפליה. התובעת סבורה כי "לכל הפחות, עוד במהלך חופשת הלידה גמרה הנתבעת אומר לפטרני ו/או לכל הפחות להעבירני "חינוך מחדש" בהתאם לרצונותיה של פלונית". בזיקה לכך, טענה התובעת, כי בהיעדר עדות מטעם פלונית בעצמה, שתספר את עמדתה ו/או תסתור את טענותיה של התובעת לעניין זה, יש לקבל את גרסת התובעת, לעניין תוכנה של שיחת הטלפון, ככתבה וכלשונה. תוכנה של שיחת הטלפון, מהווה, גישה סטראוטיפית כלפי התובעת בזמן שהותה בחופשת לידה, ומהווה את הקרקע להפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה על ידי הנתבעת.

עוד טוענת התובעת, כי המתנה של פרק זמן של כמה חודשים לאחר ששבה מחופשת הלידה, רק להימנע מהחלת סנקציות הכרוכות בפיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד -1954, בעוד שהמעסיק או הממונה הופך את חיי התובעת לבלתי נסבלים במקום העבודה, הינו מעשה פסול מכל וכל ובית הדין מתבקש בזאת להוקיע מדיניות זו, בין היתר על ידי פסיקת פיצויים ראויים לעובדת אשר חווה יחס משפיל ומבזה במהלך התקופה שבה "ממתין" המעסיק ל"אור ירוק" לפטרה.

מוסיפה התובעת וטוענת, כי לא הגיוני כי משך 14 שנה הייתה עובדת טובה ומקצועית, ורק עם שובה מחופשת הלידה האחרונה החלו טענות כלפיה במישור האישי והמקצועי. הממונה ביקשה לדחוק את רגליה החוצה. הנתבעת טמנה ראשה בחול וביכרה לגבות את הממונה החדשה.

לבסוף טוענת התובעת, כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הפרת חובתה לאפשר שילובה האמיתי וההוגן של התובעת עם שובה מחופשת הלידה; ובגין העדר מאמציה לבחון את טענותיה של התובעת, על רקע שובה מחופשת הלידה, שיחת הטלפון שנערכה עמה, האופן שבו התנהלו היחסים בינה לבין הממונה, והירידה בתפקודה של התובעת וזאת למול אופן ניהולה של הממונה החדשה. נציגי הנתבעת בחרו לגבות את הממונה החדשה באופן מלא ועיוור, במקום לשאול את עצמם שאלות מחויבות המציאות.

לטענת הנתבעת, עובדות בנתבעת הרו, יצאו לחופשת לידה ושבו לעבודה, כדבר שבשגרה. פזגז אינה מפלה עובדים ועובדות. צעירים וצעירות מבוגרים ומבוגרות בפזגז מועסקים שנים רבות. עוד טוענת הנתבעת, כי טענות התובעת בדבר התנהלות בלתי חוקית והפרת חובה חקוקה מוכחשות מכל וכל; מכל מקום, התובעת שבחרה שלא להתייצב לישיבת שימוע אליה הוזמנה כדין, אינה יכולה להישמע בטענה בדבר פגמים בהליך השימוע.

מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי התובעת נהגה באופן בלתי ראוי ובלתי הגון לאחר שובה מחופשת הלידה בתחילת שנת 2017, תוך פגיעה בחבריה לצוות והתבטאות בצורה בלתי ראויה כלפי הממונה עליה וכלפי חבריה לעבודה, תוך התעלמות מהנחיותיה, זלזול בממונה בפרהסיה ותוך גלגול עיניים. על אף ניסיונות חוזרים של הנתבעת להביא לשיפור בהתנהלותה, התובעת בחרה שלא לשתף פעולה, המשיכה בהתנהלותה הלקויה והביאה בהתנהגותה לסיום העסקתה.

45. אין יסוד לטענה, שלפיה כביכול הנתבעת החליטה לפטר את התובעת בעת שהייתה בחופשת לידה. שכן חלפו למעלה מחמישה חודשים מהיום בו שבה התובעת מחופשת הלידה ועד הכוונה לזמנה לשימוע ביום 11.6.2017. התובעת התקשתה להסתגל לעבודה בניהולה של פלונית שהתקבלה לעבודה לפני צאתה של התובעת לחופשת לידה. היו חיכוכים בין התובעת לבין פלונית. לדוגמא: הנוהל החדש, שחל על כל נציגי השירות במחלקה, לפיו, הפניות למתן שירות תועברנה לפלונית ולא באופן ישיר לנציגות ושינוי אופן קליטת קריאות השירות וחלוקתן לטיפול בין הנציגים. רק לאחר שהתברר כי ניסיונותיה של הנתבעת להביא לידי שיפור בהתנהלות התובעת לא צלחו, החליטה הנתבעת לזמן את התובעת לשימוע לפני פיטורים, על מנת לשמוע את דבריה בטרם תתקבל החלטה בעניין זה. אך כאמור, התובעת החליטה שלא להשתתף בישיבת השימוע.

לבסוף, טוענת הנתבעת, כי אין יסוד אף לטענות התובעת, כי הנתבעת או מי מטעמה פעלו על מנת למנוע ממנה או לא אפשרו לה להשתלב בעבודה בעת שובה מחופשת הלידה, כמו גם לטענתה כי לא ידעה על הנהלים וסדרי העבודה החדשים.

לאחר שבית המשפט שקל את טענות הצדדים, בחן את המסכת הראייתית והתרשם מעדויות הצדדים הגיע לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

54. מכאן לשיקולים אשר לאורם יש לדחות את טענות התובעת בעילת השוויון:

ראשית, התובעת ילדה את חמשת ילדיה במהלך 13.5 שנות עבודתה בנתבעת; כאשר לאחר כל לידה, בתורה, נעדרה לחופשת לידה בת חצי שנה .

56. שנית, טענת התובעת, כביכול בתום כל תקופת לידה הועברה לתפקיד אחר, הובררה כלא נכונה, שכן לא זו בלבד שבשלוש הלידות האחרונות עבדה במחלקת גז מרכזי באותו תפקיד, אלא שלא התלוננה על כך עובר להגשת התביעה. ואולם וזה העיקר, על מנת ליצור נופך של אפליה לתביעה, טענה התובעת כאילו לאחר תום חופשת הלידה האחרונה היא הועברה לתפקיד אחר, אלא שהוכח כי התובעת הוחזרה בדיוק לאותו תפקיד עובר לחופשת לידה. עוד הודגש, כי התובעת היא זו שביקשה מהנתבעת העברה לתפקיד בראשון לציון, כך שטענתה שלפיה הורחקה מתפקידה אינה נכונה כלל ועיקר (ע' 19 ש' 20-30).

שלישית, טענת התובעת כי לאחר חזרתה מחופשת הלידה הועלה שכרה בחודש יולי 2017, דבר המעיד כאילו לא היה פגם בהתנהלותה אינה מדויקת, שכן הוכח כי העלאה זו ניתנה ליתר העובדים בנתבעת, גם לעובדים סבירים ; ומכל מקום ברי כי הדבר מחזק את טענת הנתבעת דווקא שלא הופלתה מחמת הריונה והורותה.

רביעית, טענת התובעת כי אפלייתה מחמת לידה והורות מתבטאת, באי שילובה עם שובה מחופשת הלידה האחרונה, הוכחה כלא נכונה. התובעת לא הסתגלה לשינוי דפוס העבודה במחלקה בראשותה של פלונית, אשר החלה לנהל את המחלקה כשלושה שבועות טרם יציאתה של התובעת לחופשת לידה ואשר ביקשה להטמיע נהלים חדשים במחלקה, זאת על מנת לייעל את עבודת המחלקה, לתעל את הפניות לפי הצרכים והקלה על עובדי המחלקה. בעיקר את הנוהל, שחל על כל נציגות המחלקה, שלפיו הפניות למתן שירות תועברנה אליה ולא באופן ישיר לנציגות והיא, כמרכזת הפניות, תפנה את הקריאות לטיפול הנציגות, בהתאם לצורך ולמידת העומס

בית המשפט התרשם, כי התובעת מיאנה להשלים עם סדרי העבודה החדשים. אכן, הנוהל החדש, הביא ל"מידור" של עובדות המחלקה ובכללן התובעת מול הממשקים שעובדים איתן, ואף סרבול ועיכוב של הליכי העבודה, אך יש בו מאידך, להביא לייעול המחלקה, תיעול הפניות על פי הצרכים באופן הוגן ושוויוני והקלה על נציגות המחלקה כך שיוכלו לעמוד ביעדים. מכל מקום, הדבר מצוי בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק; ובית הדין לא אמור להחליף את שיקול דעת המעסיק בשיקול דעתו (ע"ע (ארצי) 22802-04-16 הודיה שושנה לגאמי- בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום 12.9.2018)(להלן – עניין לגאמי); ע"ע (ארצי) 8636-05-15 המשביר בתי כל בו בע"מ – טליה קיסין (מיום 13.7.2016).

יוער כי לא נעלמה מעיני בימ"ש טענת התובעת כי "מרגע ש"איום ההריון"  הוסר, פוטרה בהינף יד" ו- "הונפק לתובעת מכתב פיטורים". עם זאת, התובעת לא חזרה על טענותיה אלה בסיכומיה, למצער, לא מיקדה את טענותיה בבקשה לבחון חלופות להשארתה בנתבעת, על רקע אי תלונות כנגדה בסניף ראשון לציון, שכן לכתחילה הוסכם כי התובעת תמלא מקום באופן זמני בראשון לציון ועם חזרתה של העובדת היא תחזור לעבודתה הקודמת. ואולם וזה העיקר, התובעת לא פוטרה בהינף יד, שכן הוכח שהתובעת זומנה לשימוע, אך ויתרה על זכותה לשימוע, כך שלאחר מכן נתקבלה החלטה על סיום עבודתה.

60. אשר על כן, בימ"ש הגיע לכלל מסקנה, כי אין יסוד לטענת התובעת לאפלייתה ואי שילובה במקום העבודה מחמת הורות ולידה; ולפיכך טענת התובעת הנסובה על עילת השוויון מכוח חוק שוויון הזדמנויות דינה להידחות.

התעמרות בעבודה?

בפסק הדין סע"ש 36775-04-18 אמיל תובל – עיריית תל אביב (מיום 24.10.2019) (להלן – עניין תובל) עמד בית דין זה (מותב בראשות אב בית הדין – הח"מ) על הרקע, הסמכות ומנעד עילת ההתעמרות בעבודה, בראי הצעות החוק, הפסיקה ומאמרי מלומדים. בעניין תובל נקבעו, בין היתר, הדברים הבאים:

המבחן שבגדרו בוחנים האם בפנינו התעמרות בעבודה, אם לאו, הוא מבחן אובייקטיבי, בהתאם לכללי התנהגות רווחים ומקובלים של "מקום העבודה הסביר". ככלל, מעשה ההתעמרות צריך להיות אקטיבי. שם נקבע, כי אין לפרק כל אירוע בעבודה לרסיס עד כדי שהיער ילך כליל לאיבוד, אלא יש להרכיב מן הפרטים את המכלול השלם של ההתנהלות במקום העבודה. לשון אחרת, מדובר בצבר אירועים פוגעניים קשים, הנמשכים על פני תקופה שניתן לתוחמה, היוצרים מסה קריטית של אירועים. ברי, כי לא כל התנהלות של מעסיק ממנה נפגע העובד מהווה התעמרות בעבודה. יחס נוקשה (אך לא נוגש), הרמת קול חוזרת ונשנית ופגיעות קלות בפרטיותו של העובד, לא תהוונה בהכרח התעמרות בעבודה המצדיקות התערבות משפטית. גם הצקה כזו אחרת מצד ממונה או עמית לעבודה או התעלמות או התנכרות לא תוכר  בהכרח כהתעמרות בעבודה.

יש להיזהר בהכללת היבטים ניהוליים רוחביים – אפילו מדובר בניהול דורשני או שמא ניהול דורסני, כהתעמרות בעבודה. כך גם בכל הנוגע לשינויים תזזיתיים רוחביים מתמשכים של הנחיות עבודה, שבעטיים עובד עלול לחוות קושי ביכולותיו המקצועיות. במילים אחרות, מדיניות של מעסיק, הנגזרת מהפררוגטיבה הניהולית שלו המופעלת כלפי כלל העובדים, והרלוונטית לעבודתם, ככלל, לא תחשב כהתעמרות בעבודה. בד בבד, יש גם להיזהר מ"משפוט" ו"משטור" יתר של יחסים בין אישיים במקום העבודה, שמא עילת ההתעמרות תקפל בחובה פגיעות "רכות" ותחושות שליליות סובייקטיביות של העובד.

מכל מקום, המעסיק הסביר "אינו יכול לנקוט במדיניות של עצימת עיניים לגבי סביבת עבודה לא תקינה" השוררת במקום (סע"ש (ת"א) 25115-02-15 שובל – שניר אפיקי ניהול בע"מ (מיום 5.4.2018); ועליו לפעול בהגינות, בסבירות ובתום לב על מנת למנוע התעמרות בעובד, בין על ידי הממונה עליו ובין על ידי עמיתיו לעבודה ולטפל בתלונתו ביעילות ובמהירות המתבקשת; אחרת יצטרך לשאת באחריות למחדלו, תוך תשלום פיצויים בגין נזקי ההתעמרות.

בעניין זה

לטענת התובעת, ממועד שובה מחופשת הלידה, היא נאלצה לספוג מהנתבעת ומפלונית יחס משפיל ומבזה. החל בשינוי מקום מושבה שאליו הורגלה במשך 14 שנים – העברתה לחדר השני, כך שפלונית תוכל לפקח עליה מקרוב ולדאוג לכך שאיש לא ישוחח עמה; עבור בכך שפלונית אסרה על עובדים אחרים לשוחח ולהתייעץ עמה (חרף הניסיון והידע שלה כעובדת ותיקה, בעוד שפלונית לא באה מעולם הגז), לחפש טעויות במחשב שכביכול ביצעה התובעת, תוך האשמתה בנטילת בונוסים של עובדים אחרים; וכלה בכך שהחניה שהיתה ברשותה עוד טרם מונתה פלונית למנהלת, ניטלה ממנה.

עוד טוענת התובעת, כי בכל יום קמה מכיסאה על מנת לתת דרור לבכי החנוק בגרונה. ואולם עם המעבר לסניף ראשל"צ, חרף המרחק הגיאוגרפי, הרחק מהתעמרותה של המנהלת, הביאה לרווחה נפשית אצל התובעת, דבר שהוביל להעלאת שכר ובמניות שקיבלה התובעת .

בנוסף, טוענת התובעת, כי התברר לה, "תוך כדי תנועה", כי פלונית שינתה נהלים בתקופת היעדרותה, זאת מבלי שטרחה לערוך עמה שיחה בשובה לעבודה, דבר שסיפק לפלונית סיבות לכעוס עליה. כך בכל הנוגע לסגירת קריאות שאינן נמצאות לכתחילה ברשימת הטיפול של העובד. רק ביום 7.3.2017 ובגין יום זה בלבד, העירה פלונית לתובעת בקשר לכך, ומאותו מועד הדבר לא נעשה מעולם.

לגבי הבונוסים טוענת התובעת, כי הבונוסים נחלקים בסופו של חודש באופן שווה בין העובדים, אז גם אם נכונה הטענה (המוכחשת), הרי שהתובעת פעלה למען הגדלת הסגירות. לא ברור אם כן כיצד הדבר פגע ביתר העובדים, שהרי מתבקשת המסקנה ההפוכה. המעיין בתלושי השכר לא יכול שלא להבחין כי הבונוס המדובר היה בגובה אחיד ועגול כל חודש.

לטענת הנתבעת, היא לא התעמרה בתובעת אלא דרשה ממנה לפעול בהתאם להנחיות, להימנע מהרמת קול בעבודה ולהימנע מביצוע מטלות שהוקצו לעובדים אחרים בצוות, תוך פגיעה בזכותם לבונוסים. הודעת הנתבעת מיום 4.7.2017 מלמדת, כי הנתבעת לא הפלתה את התובעת לרעה ולא התעמרה בה, אלא נהגה בה כבכל עובדיה.

לגבי הטענה שהתובעת הועברה ממקום מושבה, הרי שמדובר בטענת הבל, שכן לכתחילה העובדים יושבים בשני חדרים סמוכים, אלא שלאחר שובה נדרשה לשבת בסמיכות למקום מושבה של פלונית (הנמצא בחדר השני). זאת, הן כדי לאפשר לתובעת תקשורת נגישה עמה, שעה שבתקופת חופשת הלידה, נערכו שינויים בתהליכי העבודה והיה צורך להביאם לידיעת התובעת, והן בשל אילוצי מקום, שכן במהלך חופשת הלידה החל לעבוד בחברה עובד חדש, כמחליפה של התובעת בחופשת לידה. העובד המחליף התבקש להמשיך בעבודתו בחברה, לאחר שובה של התובעת מחופשת הלידה, עקב יציאתה הצפויה של עובדת נוספת לחופשת לידה.

אשר לטענת "המידור", הרי שלדידה של הנתבעת אין יסוד לטענה והיא נולדה לצורך המשפט ולשוות נופך לתביעתה. שכן פלונית ביקשה לקבוע נוהל חדש, לפיו, הפניות למתן שירות תועברנה אליה ולא באופן ישיר לנציגים, והיא כמרכזת הפניות, תפנה את הקריאות לטיפול הנציגים, בהתאם לצורך. הצגת הנוהל החדש, ככזה המכוון לתובעת באופן ספציפי, וכניסיון למדר את התובעת או "לאסור על עובדים אחרים לשוחח איתה", חסרת יסוד, שכן הוא חל על כל הנציגים במחלקה. מטרת הנוהל היתה ייעול עבודת המחלקה, תיעול הפניות לפי הצרכים והקלה על עובדי המחלקה.

בהתייחס לטענה בדבר חיפוש טעויות שביצעה פלונית אצל התובעת, הרי שלדידה של הנתבעת התובעת מנסה ליצור מצג שווא, שכן פלונית ביקשה לייעל את עבודת המחלקה, לבצע בקרות על עבודת המחלקה ולצמצם שגיאות. פלונית ביקרה את עבודתה כפי שעשתה לגבי יתר הנציגים במחלקה.

אשר לטענת התובעת בדבר האשמת שווא בנטילת בונוסים – אחת מהטענות שהועלו על ידי נציגי הצוות היא שהתובעת אשר לרוב הגיעה לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות, נהגה לקחת לטיפולה את קריאות השירות הקלות לטיפול, והשאירה לשאר הצוות את הקריאות הקשות והמורכבות. באופן זה הגדילה התובעת את סכומי הבונוסים שקיבלה והקשתה על חבריה לצוות. לפיכך, שונה אופן קליטת קריאות השירות כך שחולקו שמית על ידי פלונית באופן שוויוני. כל עובד קיבל רשימה של קריאות שירות לביצוע. למרות האמור, המשיכה התובעת לטפל בקריאות קלות יחסית אשר נמסרו לביצועם של עובדים אחרים. ודוק, ביום 7.3.2017 נקראה התובעת לפלונית בעניין זה, וטענה כי לא ידעה שאופן העבודה שונה. זאת, חרף העובדה שמנהלת המחלקה שוחחה עמה בעניין זה פעמים אחדות בישיבות הבוקר של המחלקה. התובעת המשיכה לעבוד בניגוד לנוהל. הנתבעת מוסיפה בהקשר זה, כי "אמנם הבונוסים נחלקו באופן שווה בין עובדות המחלקה, אלא שלא כל נציגה היתה זכאית לקבל בונוס. הזכאות בחלק מתקופת העבודה הייתה תלויה כאמור בשני תנאים מצטברים: עמידה ביעד המחלקתי וביצוע אישי של סגירת לפחות 70 קריאות שירות ביום".

לגבי החניה – אין יסוד לטענת התובעת בעניין זה. ביום 1.4.2015, זמן רב לפני יציאתה של התובעת לחופשת לידה, החליט מנהל המרחב, מר עמוס באר, לבטל את החניות "הקבועות" בנתבעת שאינם משכבת ההנהלה הבכירה במרחב, זאת על מנת לצמצם את ההוצאות המיותרות בגין חניות בלתי מנוצלות. הודעה על כך נמסרה כבר ביום 10.3.2015. הנתבעת הקצתה מספר מקומות חניה מסומנים בשלטי "פזגז" עבור העובדים, על בסיס מקום פנוי. עובד שהגיע לעבודה עם רכבו יכול היה להחנות באחד מהם. גם התובעת השתמשה באחד ממקומות החניה האלה. אף אם יצא שהתובעת השתמשה מדי יום באותו מקום חניה, אין משמעות הדבר כי היתה זכאית למקום חניה קבוע השמור לה.

גם בראש נזק זה נדחתה התביעה

בסופו של יום, ובאותה נקודת זמן בה זומנה התובעת לשימוע, העדיפה הנתבעת את המשך העסקתה של פלונית על פני זו של התובעת. הנתבעת לא פעלה בניגוד לדין עת קיבלה את החלטתה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת שילמה לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ליעוץ ראשוני ללא עלות פנה למשרדינו בטלפון 04-810170

ע"ע 47156-06/14 אלמונית חברה בע"מ נ' אלמונית, פלוני (פרוסם law data 06/11/2019)

תא (ת"א) 4903-05-17 ציון דלל נ' אוניל בניה בע"מ (פורסם 08/09/19)

הקדמה

התובעים טענו בכתב התביעה שהוגש ביום 4.5.17 כי הדירה שרכשו מהנתבעות נמסרה באיחור של כשמונה חודשים ולכן ביקשו לחייבן בתשלום פיצוי בסך של 127,557 ₪, ונכון ליום 27.4.17 סך של 129,790 ₪.

עוד נטען כי בהתאם לחוות דעת שמאי נגרמה לדירת המגורים ירידת ערך בשל מספר ליקויים תכנוניים, כאשר לצרכי אגרה הם העמידו תביעתם בגין ירידת ערך על סך של 100,000 ₪.

סה"כ סכום התביעה 229,790 ₪.

לטענת הנתבעות בעניין התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך, נטען כי התובעים התנהגו באופן רשלני ויהיר, מכרו דירתם ברווח גדול ואף המחו זכויות התביעה כאן לקוני הזכויות בדירה מהם ה"ה פיינשטיין (להלן: "פיינשטיין") והנזקים טרם התגבשו שכן טרם חלפה תקופת הבדק.

לעניין התביעה לפיצוי בגין מסירה באיחור, נטען כי מועד המסירה נדחה עקב נסיבות שלא קשורות ותלויות בנתבעות, אלא בשל הוראות רשויות שמחייבות את הצדדים על פי ההסכם ואף ובעיקר בשל התנהגות התובעים עצמם, לרבות אי תשלום התמורה במועד, וכן שהתובעים הסכימו לדחיית מועד המסירה. לכן, נטען כי התובעים הם שהפרו ההסכם באופן יסודי בכך שגרמו למסירה באיחור.

דיון והכרעה

על בימ"ש לדון במחלוקות שלהלן:

• האם התובעים איבדו זכות התביעה עקב המחאתה לה"ה פיינשטיין, קוני הזכויות בדירה מהם?
• האם הנתבעות מסרו הדירה באיחור ואם כן האם קמה להן סיבה מוצדקת למלוא האיחור, או חלקו, ומה הוא גובה הפיצוי?
• האם יש לחייב הנתבעות בגין ירידת ערך הדירה ואם כן מה הוא שווי ירידת הערך?
• האם וככל שהנתבעות יחויבו בפיצוי התובעים, עומדת להם טענה לקיזוז?

כאמור לעיל, הנתבעות הגישו בקשה לסילוק על הסף בטענה כי התובעים איבדו זכות התביעה בעניין הדירה עקב המחאתה לרוכשי הזכויות בדירה מהם, ה"ה פיינשטיין. במהלך הדיון הראשון, הבקשה נמחקה, אך הנתבעות עמדו בסיכומיהם על הטענה כי בסעיף 2.8.4 להסכם המכר לרוכשי הדירה, התובעים המחו להם את כלל זכויותיהם לתבוע בגין אבדן הערך שנגרם מליקויי הבניה. סעיף 2.8.5 לאותו הסכם מחריג הזכות לפיצוי בגין איחור במסירה וירידת ערך מהמחאת הזכויות לקונים ועל כך נטען ע"י הנתבעות כי ה"ההפרדה נוגדת את סעיף 5 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט – 1969 " (להלן : "חוק המחאת חיובים"). עוד נטען כי בהסכם העברת זכויות בין הנתבעות, התובעים ורוכשי הדירה, התובעים "מוותרים על כל זכויותיהם בדירה. מאחר וזכות התביעה היא זכות חוזית בחתימתם על הסכם העברת זכויות חוזיות וויתרו התובעים על זכויותיהם לתבוע את הנתבעות". בית המשפט קבע כי הטענה שהתובעים המחו זכויות התביעה כאן לאחרים, נדחית.

האם הנתבעות מסרו הדירה באיחור ואם כן האם קמה להן סיבה מוצדקת למלוא האיחור או חלקו, ומה הוא גובה הפיצוי ? כאמור לעיל, התביעה מורכבת משתי עילות תביעה, האחת איחור במסירה והשנייה, ירידת ערך.

תחילה, נדונה הטענה כי הנתבעות מסרו באיחור הדירה.

על פי הסכם המכר, לרבות סעיף7א' שעוסק במועד המסירה, היה על הנתבעות למסור לתובעים במסגרת מיזם "תמ"א 38" שבצעו הנתבעות ברחובות ששת הימים 74- 78 ברמת השרון, דירת פנטהאוז, בשטח של 161 מ"ר, הממוקמת בקומות הרביעית והחמישית, בבניין שברח' ששת הימים 76, תוך תשעה חודשים ממועד חתימת ההסכם ביום 27.11.14, דהיינו, עד יום 30.8.15.

הדירה לא נמסרה עד יום 30.8.15 ומכאן שנמסרה באיחור.

הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי התנהלותם של התובעים אשר מהרגע הראשון לא עמדו בהתחייבויותיהם והתנהלו בצורה רשלנית ומבולבלת היא שגרמה לדחייה במסירת הדירה לתובעים. הנתבעות טענו, כי למרות זאת, הן הפגינו אורך רוח כלפי התובעים והתנהלותם גסת הרוח והיהירה ואף העניקו להם הטבות בסך של עשרות אלפי ש"ח למרות שאינם זכאים לכך על פי ההסכם. יתר על כן, הנתבעות אפשרו לתובעים לבצע עבודות השלמה פרטיות בדירה בטרם נמסרה להם הדירה.

עוד נטען כי הנתבעות עמדו בזמנים כפי שהתחייבו בהסכם. עם זאת, מועד המסירה נדחה בשל נסיבות שלא קשורות ותלויות בנתבעות, אלא בשל הוראות רשויות שמחייבות את הצדדים על פי ההסכם ואף ובעיקר בשל התנהגות התובעים עצמם שאף הסכימו לדחיית מועד המסירה.

על פי הפסיקה, היה על הנתבעות לשכנע בימ"ש כי האיחור מוצדק. מכיוון שלגבי חלק מהטענות על בימ"ש להיעזר במומחה ללוחות זמנים בבנייה, בימ"ש, מינה מומחה מטעמו לבחינת הטענות.

טענת הנתבעות כי התובעים זכאים לפיצוי רק עד למועד שהוצע להם דיור חלופי

הטענה הראשונה, מבין מספר טענות, שהעלו הנתבעות להצדקת האיחור, הייתה שהם הציעו לתובעים במכתב ב"כ מיום 6.10.15 דיור חלוף, אולם התובעים סירבו להצעה זו. לכן, נטען, ככל שהתובעים זכאים לפיצוי כלשהו בגין האיחור במסירת הדירה הרי שהם זכאים לפיצוי עד לאותו מועד, דהיינו, 36 ימי איחור.

התובעים הפנו בסיכומי התשובה לטענתם בכתב התשובה לפיה הדירה שהוצעה "לא עמדה בסטנדרט שנקבע בהסכם, כדוגמת דירה במלון מנדרין, ולא הייתה רלוונטית בשלב ההוא, שכן הייתה משאירה את התובעים ללא קורת גג לאחר שלושה חודשים".

בשים לב לכך שהמסירה בוצעה ביום 19.5.16, הצעת הנתבעות לתובעים, יותר משבעה חודשים קודם לכן, לעבור לדיור חלוף למשך שלושה חודשים, כהוראת סעיף 7ב להסכם המכר, כאשר באותו שלב אף לא היה טופס 4, ובחלוף שלושה חודשים "מדברים" כגרסת גב' פורת, אינה סבירה. מכאן שאין לקבל טענת הנתבעות, כי למרות השלב המקדמי בו הוצע הדיור החלוף ביחס למועד קבלת טופס 4, היה על התובעים להסכים לעבור לדיור חלוף באותו שלב לשלושה חודשים. מכיוון שההסכם סייג מתן דיור חלוף בהעמדת דירה בסטנדרט מסוים, מכאן שגם מסיבה זו, דין הטענה להידחות. הטענה כי התובעים היו אמורים לבחור הדירה, לא מעוגנת במכתב עליו הסתמכו הנתבעות, או בכל מסמך אחר. לכן, גם טענה זו נדחית.

טענת הנתבעות כי התובעים הסכימו בהסכם המכר לדחייה של שלושה חודשים במסירת הדירה:

הנתבעות טענו כי סעיף 7ב' להסכם זיכה אותן בפטור מתשלום פיצוי בגין איחור במסירה "ובלבד שתעמיד לרשות הרוכש דיור חלופי של שלושה חדרים לפחות (כדוגמת מלון מנדרין) ותישא בעלות הובלה אל הדיור החלופי וממנו וזאת אך ורק לתקופה של שלושה חודשים". לאחר איחור של שבעה חודשים וחצי, הנתבעות העמידו דיור חלופי לתובעים ובגין תקופה זאת, התובעים לא ביקשו פיצוי. אין מקום לטענת הנתבעות כי סעיף 7ב' זיכה אותן בפטור מפיצוי בגין איחור במסירה במשך שלושה חודשים, ללא קשר לפרק הזמן בו ניתן הדיור החלוף בפועל שכן קבלת טענה זו מעניקה לנתבעות פטור מתשלום פיצוי הקבוע בחוק, ללא הצדקה. בימ"ש מצא חיזוק למסקנה זו בעובדה שסעיף 7ב' המקורי אכן קבע פרק זמן של דחיה בת 3 חודשים, אולם הסעיף נמחק. מכאן שלא הייתה הסכמה ליתן לתובעים דחיה "על החלק" בת 3 חודשים ללא תלות בדיור חלוף בפועל.

טענה נוספת של הנתבעות, היא שהתובעים הסכימו בהסכם השינויים שנחתם ביום 22.6.15 לדחיית מועד המסירה בתשעים ימי עבודה שהם 4.6 חודשים.

גרסת הנתבעות

הנתבעות ייחדו משקל רב לטענה זאת כמפורט להלן:

התובעים דרשו מהן לבצע שינויים רבים בדירתם ועם זאת, התעכבו זמן רב בכל פעולה שהיה עליהם לבצע וגררו רגליהם תוך שהם מנסים לחפות על מחדליהם ואזלת ידם על ידי הקפדה יתרה ובלתי מתפשרת להלין כלפי הנתבעות ונציגיהם.

על פי ההסכם, התחייבו התובעים שלא לבצע כל עבודה ו/או תוספת ו/או שינוי בדירה מעבר לאמור בהסכם, במפרט ובתוכניות, אלא בהסכמת הנתבעות ובהתאם להסכם שינויים שייחתם בין התובעים לבין הקבלן המבצע. כן הוסכם כי הנתבעות יוכלו על פי שיקול דעתן הבלעדי להסכים ו/או לסרב לביצוע השינויים.

הוסכם והובהר כי הנתבעות לא יהיו אחראיות לשינויים ו/או לטיב החומרים ו/או הפריטים ו/או האביזרים שיוזמנו על ידי התובעים בקשר לביצוע השינויים ו/או לנזקים שייגרמו כתוצאה מהם ולא תהיה לתובעים זכות תביעה ו/או טענה כלפי הנתבעות בגין כל האמור והנתבעות לא יישאו בכל אחריות שהיא בקשר לכל שינוי.

למרות האמור לעיל, הן אפשרו לתובעים לבצע עבודות השלמה פרטיות בדירה בטרם קיבלו החזקה על הדירה על מנת להקל עליהם ולאפשר להם להיכנס לדירה מידית עם קבלת אישור אכלוס וזאת למרות שהדבר אינו מקובל כלל וכלל.

יתרה מכך, על אף שלא היו מחויבות לכך לפי כל הסכם ו/או דין, הסכימו הנתבעות, לפנים משורת הדין, אף לשינויים ו/או תוספות שדרשו התובעים וכן הסכימו לבקשות התובעים ל"שידרוג" אביזרים שלא נכללו כלל בהסכם, במפרט ובתוכניות, כאשר הנתבעות לא חייבו את התובעים בגין שדרוגים אלה וספגו על עצמן את ההוצאות הרבות הכרוכות בכך. כך למשל, הסכימו הנתבעות לדרישת התובעים להתקין פרקט בדירתם במקום הריצוף לו התחייבו במפרט ואף שילמו על כך הנתבעות מכיסן. הכל מתוך רצון טוב וכוונה לבוא לקראת התובעים. בעניין זה, ציינו הנתבעות, כי עומדת להן הזכות לקזז את שווי הפרקט מכל סכום שיקבע בית המשפט הנכבד, ככל שיקבע, לתובעים. נוכח דרישות התובעים לביצוע שינויים רבים בדירה, הם גרמו בעצמם לדחייה במסירת הדירה והם יודעים זאת היטב ומודעים לכך. יתרה מכך, הדבר הוסבר והובהר להם עוד במעמד החתימה והתובעים הסכימו כי בשל דרישותיהם לשינויים ידחה מועד המסירה.

בכל שלבי הבניה, נאמר לתובעים לא אחת על ידי נציגים מטעם הנתבעות כי התמהמהותם בהזמנת השינויים וסיפוקם לנתבעות לצורך התקנתם גורמת לדחיית המסירה שכן הנתבעות לא יכולות לסיים את העבודות ללא הזמנת השינויים וסיפוק המוצרים.

התובעים בחרו בחוסר תום לב משווע להסתיר מידע רב מבית המשפט ולהפנות את מלוא האשמה לנתבעות בטענתם כי נגרם איחור במסירת הדירה עקב התנהלות הנתבעות, קבלן המשנה והספקים השונים, דבר שאין בו דבר וחצי דבר וחוטא לאמת ולעובדות.

התובעים דרשו מהן לבצע שינויים רבים וביניהם: הנמכת גבס בתקרות, הזזת דלת, פתיחה ותיקון עבור גופי תאורה, שינויים בתוכניות החשמל, עבודות אינסטלציה שונות כגון: ביטול אמבטיה והחלפת מקלחון, התקנת תעלות ניקוז בחדרי רחצה, התקנת תעלות ניקוז, ועוד. נטען כי אין מדובר בשינויים "סתמיים" ושטחיים כטענת התובעים. מדובר בשינויים שרובם מורכבים ומכל מקום, ברור כי כל אלו מאריכים משמעותית את זמן העבודה.

התובעים התנהלו בעצלתיים, התמהמהו זמן רב בבחירת והספקת המוצרים ולמרות דרישות חוזרות ונשנות מצד הנתבעות והקבלן המשיכו בהתנהלותם האיטית והמבולבלת בכל הקשור לשינויים שביקשו ומשכך לא יכלו הנתבעות לסיים את העבודות.

כך למשל, כבר ביום 26.1.2015 פנו הנתבעות לתובעים במכתב בו מבקשות הנתבעות מהתובעים לזרז את בחירת חומרי הגלם והזמנת השינויים עד לא יאוחר מיום 10.2.2015. זאת, לאחר שכבר נתנו להם הנתבעות, לפנים משורת הדין, ארכה עד ליום 31.12.2014 להחליט על בחירותיהם ולהעביר אליהן את תכניות השינויים. עם זאת, התובעים המשיכו בהתנהלותם הקלוקלת וכך עוד בחודש מרץ 2016, ואף לאחר מכן, לא בחרו התובעים את כל השינויים שביקשו לבצע בדירתם ולא סיפקו את המוצרים שהיה עליהם ובאחריותם לספק לצורך התקנתם.

עד לחודש מרץ 2016, לכל הפחות, דהיינו, 6 חודשים ממועד המסירה הראשוני המצוין בהסכם, התובעים לא העבירו לנתבעות הזמנת שינויים וכן לא סיפקו את המוצרים ואזי על פי ההסכם נדחה מועד המסירה לתקופה זו לכל הפחות.

מטעם זה ובהתאם לכך, אף הסכימו התובעים כי דחייה של 90 ימים לא תהווה איחור במסירת הדירה.

גרסת התובעים:

התובעים טענו כי לאחר חתימת החוזה פעלו באמצעות מעצבת פנים מוסמכת מטעמם להכנת תכנית חשמל ותוכנית שינויים. התוכניות הוגשו לנציגי הנתבעות עוד ביום 18.1.2015. מהרגע שהועברו התוכניות, נדרשו לנתבעות חודשים ארוכים עד שגיבשו מהן הצעת מחיר. בהמשך התגלו בעיות קשות עם הספקים אליהם הופנו התובעים. הספקים לא ידעו מה המוצרים הכלולים בסטנדרט ולא היה בידיהם מחירון זיכויים, פשוט מכיוון שהנתבעות לא טרחו לסכם עניינים אלו מולם מראש.

ביום 15.4.2016, נאלצו התובעים לפנות את דירתם הקודמת ולמוסרה לקונים. בחוסר ברירה ארזו התובעים את כל רכושם והעבירו אותו לאחסון, כאשר הם עוברים לגור על מזוודות בחדר במלון.

התובעים נאלצו לגור בצפיפות עם ילדיהם בחדר מלון הכולל חדר שינה וסלון בלבד, נדרשו להסיע את ילדיהם יום יום לרמת השרון, ולהוציא הוצאות מיותרות על מזון, תוך שנגרמת להם עוגמת נפש לא מבוטלת.

לפי סיכום מול מר פטריק אדרי מטעם הנתבעות, נשאו הנתבעות בעלות בסך של 15,000 ₪ בגין המלון והאחסון, בכפוף לחשבוניות שהוצגו להן. מסירת הדירה נעשתה לבסוף רק ביום 19.5.2016, שמונה חודשים וחצי לאחר מועד המסירה בהסכם.

בימ"ש אימץ מסקנת המומחה, כי אין קשר סיבתי בין טענות הנתבעות לגבי בקשות התובעים לשינויים לבין האיחור במסירה. כאן המקום להזכיר מושכלות יסוד לגבי מעמד חוו"ד של מומחה מטעם בימ"ש. על פי הפסיקה, בית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה שמינה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו] 31.12.88, בר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון [פורסם בנבו] 31.12.07, א' גורן סוגיות בסד"א 496 (מהדורה 11, 2013).

בימ"ש מקבל עמדת התובעים לפיה אי זימון מר זינגר יוצר חזקה לפיה אילו התייצב לחקירה, עדותו הייתה פועלת נגד הנתבעות. (ראה ע"א 4697/05 גבאו אסטבלישמנט נ' דוד דודאי [פורסם בנבו] (27.8.12)). הדברים יפים גבי לגבי אי העדת מר אדרי, שכמפורט בראיות הנתבעות, היה מעורב אישית בתכתובת, לקראת מסירת הדירה.

המומחה מטעם בימ"ש העריך בעמוד 35 פרק הזמן של ביצוע השינויים בשבועיים בלבד. הנתבעות שהטילו האחריות לאיחור בהוצאת טופס 4 לבניין על התובעים, על עיריית רמת השרון ובמידה מסוימת חזרו בהם מטענה זו (ראה עדות ליננברג), על מכון התקנים, ולטענת התובעים, גם על בעלי הדירות המקוריים בבניין, טענו בסיכומיהם שהמומחה אינו מומחה ללוחות זמנים. המומחה העיד בעמוד 20 כי "במשך 25 שנה ניהלתי פרויקטים למכביר, גם של יחידות דיור, כך שלוחות זמנים קרובים ללבי ואני מכיר אותם.". הנתבעים לא העמידו ראיות לשלול עדות זאת, לרבות פסיקה ובה ביקורת על חוסר התאמת המומחה למשימה שבימ"ש הטיל עליו.

לנוכח האמור לעיל, בימ"ש דחה את טענת הנתבעות לפיה האיחור במסירת הדירה נגרם עקב מחדלי התובעים להגיש תכניות השינויים, או בגין מחדלים אחרים של התובעים. כאן המקום לציין, כי גם אם בפרקי זמן מסוימים, הנתבעות המתינו לביצוע פעולות ע"י התובעים, באותם מועדים, ממילא, הנתבעות לא השיגו טופס 4 לאכלוס הבניין.

בנוסף למחדל המהותי לגבי מועד קבלת טופס 4 לאכלוס הבניין, שלא נטען ולכן לא הוכח שנובע ממחדלים או מעשים של התובעים, וקביעת לוח זמנים בהסכם עם התובעים שלא הביא בחשבון מורכבות הבנייה על בניין קיים, וחוסר ניסיונן של הנתבעות בבניה בתנאים אלה, עבודת הנתבעות הייתה רשלנית. לנוכח האמור לעיל, בימ"ש דוחה הטענה של הנתבעות כי התובעים גרמו לאיחור במסירת הדירה.

הטענה כי הסכם השינויים עצר מניין הימים לעניין תקופת האיחור המזכה בפיצוי

הנתבעות טענו בנוסף שהסכם השינויים עצר מניין הימים מכוח סעיף 1.11 שקבע כי "בגין השינויים אותם הרוכש מבקש לבצע ע"פ הסכם זה, מועד המסירה יתאחר ב – 90 (ימי עבודה) ממועד חתימת הסכם זה.".התובעים שללו עמדה זאת והפנו בסיכומיהם, מסעיף 51, לפסיקה העקבית שדרשה מהקבלנים לשכנע כי פרק הזמן לגביו קיבל הקבלן הפטור מתשלום פיצוי היה סביר וכי אכן נעשו עבודות בפועל לבקשת הקונה, שהצדיקו מתן הפטור.

לעניין זה יש להפנות לסיכום הפסיקה לגבי התניה על מועד המסירה ברע"א 6605/15 שמש ואח' נ' ספייס בניה (פורסם בנבו):

"נקודת המוצא לדיון בענייננו היא הזהירות היתרה שבה יש לנהוג בכל הקשור להגנה על זכויותיהם של רוכשי דירות. כפי שצוין בע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין [פורסם בנבו] (12.4.2011): "חשוב לשוב ולהדגיש כי רכישתה של דירת מגורים בישראל היא העסקה המשמעותית ביותר בחייה של משפחה ממוצעת ועל כן סוגיה זו מצריכה פיקוח שיפוטי מיוחד לשם הגנה על האינטרס הציבורי" (שם, בפסקה 16. כן ראו: ע"א 148/77 רוט נ' ישופה, פ"ד לג(1) 617, 624 (1979) (להלן: עניין רוט)). הדברים יפים היום כביום כתיבתם, ואף ביתר שאת."

בעניין שמש, בימ"ש העליון מצא להתייחס לאפשרות בה קבלן ינסה לפטור עצמו מתשלום פיצוי על פי חוק המכר (דירות) תשל"ג 1973 (להלן :"חוק המכר דירות") ע"י יצירת תניית פטור "המתחפשת" לתנייה שעניינה יצירת מועד מסירה חדש:

"לכאורה, עצם האפשרות לקבוע מועד חוזי חדש אינה נוגדת את הוראות החוק, שהרי האיחור במסירת הדירה יימנה על פי החוק רק מן היום שעליו הוסכם כיום המסירה. זאת, בשונה מתניית פטור מחבות בגין איחור במסירה. יש אפוא לבחון בכל מקרה ומקרה האם בפנינו הסכמה עדכנית על מועד המסירה או שמא תניית פטור "המוצגת" או "המתחפשת" לתניה שעניינה הסכמה על מועד מסירה חדש, אך בפועל נועדה לפטור את הקבלן מחובת הפיצויים המוטלת עליו מכוח החוק."

67. לענייננו, וכאמור לעיל, מברור טענות הנתבעות לגבי התמשכות עבודות השינויים עלה כי טענות אלה אינן מעלות או מורידות, לעניין ציפית הנתבעות לעצירת מניין הימים לגבי חובתן לפצות התובעים שכן פרק הזמן שהוקדש לביצוע השינויים נבלע בתוך תקופת האיחור. לא העיסוק בביצוע השינויים גרם לאיחור, אלא מחדלן של הנתבעות לקבל היתר בניה לשינויים וטופס 4.

מכאן שהניסיון של הנתבעות לפטור עצמן מתשלום פיצוי, ללא קשר לסיבה לאיחור במועד המסירה, נועד בפועל לפטור את הקבלן מחובת הפיצוי בגין איחור במסירה המוטלת עליו מכוח חוק המכר הדירות.

69. אשר על כן, גם הטענה כי התובעים הסכימו כביכול לוותר על זכותם לקבלת פיצוי בגין איחור במסירה, כנגד הסכמת הנתבעות לביצוע שינויים בדירה, נדחתה.

הטענה כי התובעים לא שילמו התמורה במועד:

הנתבעות טענו כי התובעים לא עמדו במלוא התחייבויותיהם על פי ההסכם ולא שילמו את התמורה במועדה כפי שהתחייבו, ולכן אין הנתבעות מחויבות לסד הזמנים הקבוע בהסכם.

הנתבעות טענו בנוסף כי, לכל הפחות, האיחור הניכר של התובעים את מועדי תשלום התמורה גורר דחייה של מועד המסירה בתקופה הזהה לתקופת האיחור, דהיינו, דחייה של 60 ימים לפחות.

התובעים טענו בכתב התשובה לכתב ההגנה כי הנתבעות איתרו בדף התשלומים איחור לכאורה בביצוע אחד התשלומים, וכעת מנסות להיתלות בעניין זה כדי להצדיק את מחדליהן. דא עקא, התשלום נעשה במועד בו נעשה בהסכמה ולא באיחור. בסיכומיהם, התובעים טענו כי אין קשר בין האיחור בתשלום לבין האיחור במסירה.

הנתבעות עמדו בסיכומיהן על הטענה כי התובעים הפרו הסכם המכר, ולכן, לכל הפחות, נדחה מועד מסירת הדירה ב -60 יום. זאת מכיוון ש"מלוא" התשלום בסך של 370,000 ₪ שאמור היה להיות משולם ביום 24.2.15, שולם רק ביום 24.4.15.

לא פורט כמה שולם ומתי עד תשלום "מלוא" הסכום. גם לא הוצגה לפני בימ"ש התראה של הנתבעות שנשלחה אל התובעים בה הוזהרו התובעים עקב הפרת ההסכם לעניין תשלום "מלוא" הסכום במועדו, כי ההסכם יבוטל עקב הפרתו. לכן, נראה לכאורה, שיש ממש בטענת התובעים כי הנתבעות לא ייחסו לאיחור בתשלום "מלוא" הסכום חשיבות רבה ומכאן שיתכן ואף הסכימו לאיחור בתשלום.

74. אולם, חשוב מכך, גם בעניין זה, אי תשלום "מלוא" הסכום עד יום 24.4.15, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין האיחור במסירת הדירה שכן באותו מועד טרם התקבל היתר בנייה לשינויים, היתר שהתקבל ביום 3.11.15, או טופס 4, שהתקבל במרץ 2016. גם לא נטען שאי התשלום של "מלוא" הסכום עד אפריל 2015, הוא שגרם למחדל הנתבעות לעניין מועד קבלת היתר השינויים וטופס 4.

לכן, הטענה כי אין לחייב הנתבעות בחודשיים פיצוי בגין איחור במסירה, נדחתה.

לסיכום עמדתם של התובעים לגבי טענת הנתבעות כי התובעים גרמו לאיחור, התובעים טענו כי ככל שנגרם עיכוב על-ידי התובעים (והדבר הוכחש על ידם), היה זאת עקב חוסר המוכנות ו/או המקצועיות של הנתבעות. הדיון בטענות אחת לאחת, מלמד שגם אם היו כשלים בהתנהלות התובעים, ממילא אין בהם כדי להועיל לנתבעות לנוכח מועד מתן ההיתר לשינויים והמועד בו ניתן טופס 4. גם הטענות למתן הסכמת התובעים לאיחור במסירה, נדחו אחת לאחת.

הטענה כי הנתבעות פטורות מתשלום פיצוי בגין האיחור בשל הוראה של הרשות:

הנתבעות הוסיפו וטענו כי מסירת הדירה נדחתה בשל שינוי דרישות מכון התקנים הישראלי בנוגע למעלית, דרישה המחייבת את הצדדים.

התובעים טענו בכתב התשובה לכתב ההגנה כי מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה בבירור, כי בניגוד לדין תוכננו המעליות באופן בו הן נפתחות למבואות חסומים, מה שאינו תקני, מכיוון שאינו מאפשר חילוץ. מסיכום ישיבה מיום 30.11.2015 עולה כי לפנים משורת הדין הסכים מכון התקנים לבטל את הדרישה, בכפוף לביצוע מספר פעולות. במצב זה ברור כי אין למכון התקנים כל אשמה בעיכוב הארוך. ברי, כי ככל שמכון התקנים היה אשם בעיכוב, היה על הנתבעות להפנות את התביעה כלפי מכון התקנים בדרך של שליחת הודעה. העובדה שהנתבעות לא עשו כן, מדברת בעד עצמה ומלמדת על קלישות הנטען.  בנוסף, התובעים הפנו בסיכומיהם לחקירת גב' פורת בעמוד 61 עת אישרה כי הסעיף לגבי מתן פטור לנתבעות מפיצוי בגין איחור במסירה מסיבה שאינה בשליטת הנתבעות, נמחק לדרישת התובעים ולא היווה חלק מההסכם.

התובעים הסבירו בסעיף 18 לסיכומיהם הסכמת הנתבעות לוותר על אותו סעיף בכך שהנתבעות התקשו במכירת דירות בבניין והתובעים היו הראשונים לרכוש דירה (עובדה זאת אושרה בחקירת גב' פורת) ולכן היה חשוב לנתבעות לרצות אותם עד למועד המכירה.

הנתבעות עמדו בסיכומיהן על הטענה לפטור מאחריות עקב הוראת רשות מחייבת שכן "המעלית תוכננה בהתאם לדרישות הנתבעות של מכון התקנים הישראלי ובהתאם לתכנון זהה בפרויקטים אחרים, במסגרת בדיקת מעליות בבניין שבוצעה ביום 25.10.15 שינה מכון התקנים את דרישותיו ודרש ביצוע שינויים לצורך הפעלת המעליות".

מכאן, גם שהטענה למחדל כביכול של מכון התקנים לא הוכחה מעבר להעלאת הטענה, וגם אם הייתה מוכחת, לא היה בה כדי להביא להצדקת האיחור ולכל היותר, היה על הנתבעות לשלוח הודעה למכון התקנים לצורך שיפוי.

עדות האדריכל ליננברג, והעובדה שלא נשלחה הודעה ולא ניתנה למכון התקנים הזדמנות לומר דברו, מלמדת שאילו הייתה נשלחת הודעה, או היה מזומן עד מטעם מכון התקנים, הוא היה סותר הטענה למחדל של מכון התקנים.

בנוסף, הנתבעות לא השיבו בסיכומיהן לטענה כי וויתרו על הסעיף הפוטר אותן מאחריות עקב אירוע שאינו בשליטתן. אולם, כאמור לעיל, כאשר איחור נגרם על ידי שינוי מדיניות מפתיע כביכול, אין לקבל עמדת הקבלן כי מי שיישא בנזק, יהיה רוכש הדירה. על הקבלן לפצות רוכש הדירה ולתבוע שיפוי ממי שגרם לנזק.

אשר על כן, נדחית גם הטענה לפטור מפיצוי בגין איחור עקב "הוראת רשות המחייבת הצדדים".

חישוב סכום הפיצוי בגין האיחור:

86. לנוכח דחיית כל טענות הנתבעות לפטור מתשלום מלוא הפיצוי בגין מלוא תקופת האיחור, יש לחשב גובה הפיצוי על פי שבעה חודשים וחצי.

87. התובעים טענו בכתב התביעה כי בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמם, דמי השכירות של דירה במיקומה ובגודלה של הדירה הינם בסך של 11,300 ₪ לחודש.

תקופת האיחור עד המועד בו עברו התובעים למלון ביום 15.4.16 הינה 229 ימים, שהם כ- 7.53 חודשים. נזקם של התובעים בגין אי תשלום הפיצוי הקבוע בחוק למשך תקופה זו הינו בסך של 127,557 ₪.

התובעים טענו כי סכום זה כשהוא משוערך ליום 27.4.17 עומד על סך של 129,790 ₪.

הנתבעות חלקו על חובתן לשלם פיצוי בגין איחור במסירה ולכן לא העמידו חישוב נגדי.

כאמור לעיל, בימ"ש מינה מומחה מטעמו והטיל עליו לבחון לצד סוגית הסיבות לאיחור במסירה, גם גובה דמי השכירות הראויים.  במהלך חקירת המומחה מטעם בימ"ש, הנתבעות עימתו אותו עם מסמכים שהוצגו לראשונה במעמד החקירה, לפיהם נפלו טעויות ברישומי רשויות המס עליהם התבסס המומחה. התובעים התנגדו לכך ובצדק, אולם בימ"ש החליט בעמוד 11 לדיון מיום 20.2.19 לאפשר לנתבעות לעמת המומחה עם המסמכים. זאת, למרות שלא מצאו להפנות למומחה שאלות הבהרה (ראה החלטת בימ"ש מעמוד 21).

בתום הדיון, בימ"ש הורה למומחה מטעמו להגיש חוו"ד משלימה. המומחה שהינו גם שמאי מקרקעין, אמד בעמוד 23 דמי השכירות נכון לחודש אוגוסט בגבולות של 10,000 ₪ לחודש. הנתבעות ביקשו לחקור המומחה שוב, ואכן המומחה נחקר שוב. התובעים הלינו בסיכומיהם כי המומחה עיגל התוצאה מטה "מסיבה לא מוסברת" על אף שהגיע לתוצאה בסך של 10,135 ₪. כמו כן, טענו כי מכיוון שהנתבעות לא חלקו על חוו"ד מטעמם, יש להעמיד דמי השכירות על הסך של 11,300 ₪.

הנתבעות, ייחדו שני עמודים בסיכומיהן כדי לנסות לשכנע בימ"ש שאין לקבל חוו"ד לעניין דמי שכירות ראויים. התובעים טענו כי המומחה "לא ביסס חווו"ד על עסקאות שבוצעו בפועל (בניגוד למתחייב לפי ההלכה הפסוקה)".

כאמור לעיל, לאחר חקירתו הנגדית הראשונה, המומחה תיקן חוו"ד, אולם הנתבעות שבו על טענתן כי אין לקבל חוו"ד. נטען כי ביסס חוו"ד על עסקאות בהרצליה, ולא על עסקאות ברמת השרון, או בתל אביב.

הנתבעות אישרו בסיכומיהן שהמומחה עשה שימוש ב"שיטה הטובה והמקובלת ביותר", אך הלינו על כך ש"לא נתן כל התייחסות ל'קונה מרצון ומוכר מרצון'" ובכך טעה.

הנה כי כן, המומחה מטעם בימ"ש, לאחר חקירתו הנגדית הראשונה, לא התבצר בעמדתו, תיקן אותה ועדיין הנתבעות אינן שבעות רצון. הנתבעות לא הסבירו כיצד היה אמור המומחה לאתר הסכמי שכירות בפועל להבדיל מסכומים שננקבו במודעות ובאתר נדלן, בשים לב שלעניין שכירות, לא ניתן להסתייע בדיווח לרשויות המס. לעניין זה ראה הסבר המומחה בעמוד 21 לחוו"ד לגבי הקושי בהשגת הסכמי שכירות/ נתוני שכירות.

מכיוון שהנתבעות יצאו מנקודת הנחה שאינן חבות דבר לתובעים, הן לא העמידו שומה נגדית ולכן לא היה מקום להסתפק בביקורת על עבודת המומחה מטעם בימ"ש, ללא הצגת חוו"ד נגדית או עסקאות שכירות נגדיות, כדי לשכנע בימ"ש שקיים הבדל משמעותי בין השומה שהכין המומחה מטעם בימ"ש לבין דמי השכירות הראויים שעל בימ"ש לפסוק, לשיטתן.

כטענה חלופית, הנתבעות טענו שיש להסתפק בסכום שומה נמוך יותר, הוא "אומדן דמי שכירות ראויים בגישת התשואה הכלכלית". אולם, המומחה הסביר בעמוד 21 כי בחר לבצע שומה "בשיעור היוון/תשואה סבירה ומקובלת על הצד הזהיר של 2.8%".בימ"ש לא מצא טעות בולטת בשומת המומחה שאיזנה בין שיטה אחת לפיה התוצאה שהתקבלה עמדה על סך של כתשעת אלפים ₪ לבין שיטה שניה שלפיה התוצאה עמדה על סך של 11,500 ₪.

גם הטענה להבדלים משמעותיים כביכול בין עסקאות בהרצליה לבין רמת השרון, ערים שדבוקות זו לזו, לא הוכחה.  אשר על כן, בימ"ש אישר השומה של המומחה מטעם בימ"ש. בשים לב לתוספת של חמישים אחוז לכל חודש פיצוי, על הנתבעות לשלם לתובעים הסך של 112,500 ₪ צמודים כדין מהמועד שבו היה על הנתבעות לשלם הפיצוי, דהיינו, בחלוף 7.5 חודשים מיום 30.8.15.

הטענה לירידת ערך:

כאמור לעיל, בנוסף לתביעה לפיצוי בגין איחור במסירה, התובעים תבעו גם פיצוי בגין ירידת ערך עקב אי התאמת הדירה להתחייבויות הנתבעות בהסכם המכר.

התובעים טענו בכתב התביעה כי עם קבלת הדירה התברר כי הוספת שכבת הבטון באמבטיה יצרה נזק משתייר, וכי קיימים מוקדים נוספים שנבנו באופן שאינו תואם לתקנים ובחריגה מהמידות שהובטחו לתובעים.

טענת הנתבעות כי עילת התביעה בשל הליקויים לא התגבשה כי טרם חלפה תקופת הבדק

הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי התובעים מסתירים מבית המשפט כי ביחס לליקויים טרם התגבשה עילת התביעה הואיל ותקופת הבדק טרם הסתיימה. הנתבעות אף כללו טענה זו בבקשה לסילוק על הסף, שכאמור לעיל, נמחקה במעמד הדיון הראשון בתובענה. אולם, בשונה מהטענה הנוספת שנכללה בבקשה לסילוק על הסף, לעניין המחאת הזכויות עליה עמדו הנתבעות בסיכומיהן, הטענה כי עילת התביעה טרם נתגבשה, נזנחה.

כך או כך, גם אם היו עומדות על הטענה, מקובלת על בימ"ש עמדת התובעים כי טענה זו סותרת את הפרשנות שניתנה בפסיקה לסעיף 4 לחוק המכר דירות אשר קובעת כי סעיף זה כלל אינו מקים עילת תביעה עצמאית.

טענת הנתבעות כי לא הייתה ירידת ערך

התובעים הסתמכו בכתב התביעה על חוות דעת שמאי מטעמם לפיה נגרמה לדירת המגורים ירידת ערך בשל מספר ליקויים תכנוניים, כאשר לצרכי אגרה הם מעמידים את תביעתם בגין ירידת ערך על סך של 100,000 ₪.

הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי חוות הדעת מטעם התובעים מתעלמת מעסקת המכירה של התובעים לצד שלישי לפיה, התובעים קיבלו תמורת הדירה סך של 4,100,000 ₪, בעוד שהתובעים עצמם שילמו לנתבעות עבור הדירה מספר חודשים קודם לכן, סך של 3,800,000 ₪ בלבד.

עוד נטען כי חוות הדעת מטעם התובעים היא עדות מפי השמועה ואין ליתן לה כל משקל שכן כפי שעולה מחוות הדעת מטעם התובעים עצמה, עורך חוות הדעת כלל לא נכח בדירה ולא קלט באחד מחושיו את העובדות ולפיכך אינו יכול לאמוד את ירידת הערך. עוד נטען כי, יתרה מכך, חוות הדעת מטעם התובעים לוקה בליקוי חמור ומהותי. חוות הדעת מטעם התובעים מתייחסת לשטח דירה של 171 מ"ר בעוד שבכתב התביעה מודים התובעים כי דירתם היא בשטח של 161 מ"ר בלבד.

בכתב התשובה לכתב ההגנה, התובעים טענו כי על אף הנסיקה החדה במחירי הדיור ממועד רכישת הדירה ועד מסירתה, הדירה לא נמכרה ברווח, אלא בהפסד לא מבוטל. רשויות המס הכירו בהפסד ניכר של יותר מסך של 48,000 ₪ אשר נגרם לתובעים במכירת הדירה. לכן, לא חויבו התובעים במס שבח בגין המכירה. עוד נטען, כי טענת הנתבעות הינה חרב פיפיות, אשר מוטב ולא הייתה נטענת. האמת המרה היא כי על-אף ההאמרה במחירי הדיור יצאו התובעים מהעסקה עם הנתבעות בהפסד ניכר, כשידיהם על ראשם.

לנוכח המחלוקת, בימ"ש הורה למומחה מטעמו לבדוק בנוסף לבדיקתו טענות הנתבעות לגבי איחור מוצדק, והמחלוקת לגבי דמי השכירות הראויים, גם הטענה לירידת ערך. המומחה מטעם בימ"ש סקר הטענות לליקויים, ונימק מסקנותיו אחת לאחת. לעניין רום ושלח ומספר מדרגות, קבע שקיים ליקוי, לעניין מזקף ראש קבע שאין ליקוי, לעניין הממ"ד ורוחב חדר רחצה הורים קבע שיש ליקוי ולעניין גובה חדר רחצה הורים קבע שאין ליקוי. לגבי הפרוזדור קבע שאין ליקוי ולגבי ליקוי מבני ברצפת חדר רחצה כללי קבע כי קיים ליקוי.

המומחה קבע אומדן ירידת ערך והעמיד שוויו בעמוד 13 לחוו"ד על הסך של 41,261 ₪. התובעים לא חלקו בסיכומיהם על שומת המומחה מטעם בימ"ש, למרות הפער הניכר בין השומה עליה הסתמכו, לבין שומת המומחה מטעם בימ"ש, והתמקדו בהדיפת הטענה העיקרית של הנתבעות לפיה מכרו ברווח הדירה ולכן אין הם זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך.

הנתבעות שבו בסיכומיהן על הטענה כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך שכן מכרו דירתם ברווח. הנתבעות טענו כי הוכח שהתובעים שיקרו ביחס לטענה כי קיבלו פטור ממס שבח עקב ירידת ערך, או כי השקיעו בדירה סך של 400,000 ₪. הנתבעות טענו שהוכח כי התובעים הרוויחו מהמכירה הסך של 120,000 ₪.

בימ"ש מקבל טענת הנתבעות כי היה מקום לבצע החישוב על פי נתונים בסמוך למועד מסירת החזקה במאי 2016, אולם הנתבעות לא העמידו חישוב נגדי שכן התנערו לחלוטין מחובתן לשלם פיצוי בגין ירידת ערך. גם לא נטען בשים לב לסכום הנמוך יחסית שנקבע, ופער הזמנים שעומד על כשנה, בין מועד מסירת החזקה לבין המועדים עליהם מבוססים הנתונים, כי קיים פער משמעותי.

למרות חקירה שתי וערב של המומחה מטעם בימ"ש, בימ"ש לא מצא טעות בולטת בחישוביו של המומחה מטעם בימ"ש בחוו"ד המשלימה, ולכן מאמץ חוו"ד בעניין זה במלואה.

המומחה מטעם בימ"ש נדרש גם לטענה כי הרווח בו נמכרה הדירה שולל הטענה לירידת ערך. המומחה קבע בסעיף 3.4 לתשובתו מיום 15.5.19 כי "התובעים יכלו באופן עקרוני לקבל סכום גבוה יותר בגין מכירת הנכס אילולא הליקויים/ירידת ערך הקיימים בנכס (שנרשמו בהסכם המכר בין התובעים לקונה)".

בימ"ש לא מצא טעות גלויה על פניה במסקנת המומחה. להפך, היא מתיישבת עם ההיגיון שבקיום הבחנה בין שינוי במחיר דירה בשוק עקב עליית מחירים כללית, או אזורית, על יסוד היצע וביקוש לדירות, כללי, או אזורי, לבין השפעת ליקויים בדירה על מחירה. מכאן שגם אם מחיר הדירה עלה עקב עליית מחירים כללית או אזורית, מסקנת המומחה, כי לולא הליקויים, המחיר שניתן היה לקבל עבורה היה גבוה יותר, מתיישבת עם ההיגיון. בנוסף, הנתבעות לא ביקשו לשוב ולחקור המומחה פעם נוספת עקב מתן תשובתו.

מכאן, שהדיון בסוגיה האם התובעים שילמו שבח, או לא, אינו מעלה או מוריד. בנוסף, התובעים עמדו בסיכומי התשובה על כך שלמרות המכירה במחיר גבוה מהמחיר בו נרכשה הדירה, הם לא שילמו מס שבח עקב הוצאות בהן נשאו. בהעדר הליך גילוי מסמכים בסוגיה, לא הובאה ראיה כי טענה זו אינה נכונה.

119. אשר על כן, בימ"ש מאמץ חוו"ד של המומחה מטעם בימ"ש ומחייב הנתבעות לשלם לתובעים הסך של 41,261 ₪ צמודים כדין מיום 19.5.16.

האם עומדת לנתבעות טענה לקיזוז?

מכיוון שבימ"ש קיבל חלקית התביעות לחיוב הנתבעות בפיצוי בגין איחור במסירה וירידת ערך, יש לדון בטענת הנתבעות כי עומדת להן הזכות לקיזוז.

כאמור לעיל, במסגרת טענות הנתבעות ביחס לאיחור במסירה הן טענו כי הסכימו לבקשות התובעים ל"שידרוג" אביזרים שלא נכללו כלל בהסכם, במפרט ובתוכניות כאשר הנתבעות לא חייבו את התובעים בגין שדרוגים אלה וספגו על עצמן את ההוצאות הרבות הכרוכות בכך. כך למשל, הסכימו הנתבעות לדרישת התובעים להתקין פרקט בדירתם במקום הריצוף לו התחייבו במפרט ואף שילמו על כך הנתבעות מכיסן. הכל מתוך רצון טוב וכוונה לבוא לקראת התובעים. בעניין זה, ציינו הנתבעות, כי עומדת להן הזכות לקזז את שווי הפרקט מכל סכום שיקבע בית המשפט הנכבד, ככל שיקבע, לתובעים. הטענה לגבי "שדרוג אביזרים" לא פורטה ולכן נדחית.

לגבי הפרקט, נטען ע"י התובעים כי הוא לא ניתן כמחווה, אלא כפיצוי בגין אי התאמה בין מצג הנתבעות לגבי מספר החדרים במו"מ לבין המציאות. התובעים טענו כי במסגרת להיטות הנתבעות להחתים רוכש ראשון, מר ליננברג הבטיח זאת במעמד החתימה. מר ליננברג לא שלל זאת בתצהירו.

מכיוון שההסכמה בעניין הפרקט לא הותנתה בוויתור של התובעים על זכותם לפיצוי בגין איחור במסירה, או ירידת ערך, גם טענת הקיזוז בעניין הפרקט נדחית.

הנתבעות העלו טענה נוספת לקיזוז בגין העלות הכרוכה במתן דיור חלוף המעוגן בסעיף 28 להסכם וטענו כי הדיור החלוף היה "משודרג" וניתנו "אקסטרות". העד שסיכם הדיור החלוף עם התובעים מטעם הנתבעות היה מר אדרי והוא לא העיד, כפי שכבר צוין קודם לכן. בנוסף, ככל שהנתבעות ביקשו להתנות מתן דיור חלוף "משודרג" בוויתור התובעים על זכותם בפיצוי בגין איחור במסירה או בגין ירידת ערך, היה עליהם לעגן סיכום זה בכתובים. לכן, העלאת הטענה בדיעבד כצעד "עונשין" על כך שהתובעים עומדים על זכויותיהם, נדחית.

דיון בהוצאות

לעניין קביעת ההוצאות, בימ"ש מביא בחשבון התנהלות הנתבעות שיצאו מנקודת מוצא ש"התובעים שרכשו דירת מגורים מהנתבעות ומכרו אותה לאחר תקופה קצרה בת פחות משנה אחת ברווח של מאות אלפי ₪, אינם מסתפקים בכך ומבקשים להמשיך ולמלא את כיסיהם על חשבון הנתבעות תוך שהם עותרים ברוב יוהרתם לפיצוי בגין ירידת ערך."

עוד נטען כי הנתבעות "הפגינו אורך רוח כלפי התובעים והתנהלותם גסת הרוח והיהירה ואף העניקו להם הטבות בסך של עשרות אלפי ש"ח למרות שאינם זכאים לכך על פי ההסכם. יתר על כן, הנתבעות אפשרו לתובעים לבצע עבודות השלמה פרטיות בדירה בטרם נמסרה להם הדירה."

בימ"ש הגיע למסקנה שונה. התובעים עמדו על זכויותיהם עקב קביעת לוח זמנים שלא תאם צפי סביר בשים לב לחוסר ניסיונן של הנתבעות בבניה על בניין מגורים קיים והצורך להביא בשל כך בחשבון תקלות שקשה לצפות מלכתחילה. לוח הזמנים הקצר נקבע עקב הצורך לשווק הדירה הראשונה במיזם מהר ככל האפשר ויהי מה.

התובעים טענו ובצדק כי הנתבעות העלו טענות מן "הגורן ומן היקב" ובכך גרמו להארכת ההתדיינות ללא הצדקה תוך התשת התובעים, וצריכת זמן שיפוטי יקר ערך ללא הלימה להיקף המחלוקת. כך למשל, למרות שכתב התביעה החזיק 7 עמודים, כתב ההגנה החזיק 28 עמודים. זאת, כאשר התעקשות הנתבעות לפרוש הראיות לפני בימ"ש חשפה התרשלות רבתי בתכנון ובביצוע של הבניה.

מכיוון שטענות הנתבעות נדחו בעיקרן אחת לאחת, התרשמות בימ"ש היא כי מרגע שהנתבעות הצליחו לשווק הנכס, הן ראו בקשר עם התובעים, הלקוחות, עול, ובקשות לקוח, שעל פניהן, נראות סבירות ומקובלות, נתפסו בעיניהן כטרחה ואולי אף טרדה, והיענותן לבקשות, "מחווה".  בנוסף, הנתבעות הקדישו חלק ניכר מהטיעון כדי להשחיר פני התובעים כמפורט לעיל, לרבות טענה לחוסר אמינות התובעים. מן הראוי היה שהנתבעות יטלו קורה מבין עיניהן שכן במהלך שמיעת הראיות התברר שהגרסה לגבי מתן פרקט כ"מחווה", הייתה רחוקה מהאמת, בלשון המעטה.  בנוסף, הנתבעות לא בחלו אף בניצול לרעה בכוחן כדי לנסות לקבל במסגרת חתימה על הסכם שינויים פטור מתשלום פיצוי בגין אי מסירה במועד למשך פרק זמן רב בגלל שינויים בהיקף קטן וכן ניסו לנצל מעמדן כמי שמופקדות על הרישום הזמני של זכויות הקונים, כדי לטעון שהקונים "וויתרו מרצון חופשי" על זכויותיהם כלפי הנתבעות.  בנוסף, למרות שבימ"ש הבהיר כי המומחה יבדוק גם הסיבה לאיחור לפני מינוי המומחה, הנתבעות לא העלו מיד הטענה כי המומחה, אינו מומחה ללוחות זמנים ולא התנגדו למינויו.  בנוסף, על מותב זה ליישם בנוסף החלטת המותב הקודם שקבע כי בעת מתן פסק הדין תובא בחשבון מחיקת הבקשה לסילוק על הסף.

145. בנסיבות העניין, בית המשפט חייב  את הנתבעות בהוצאות התובעים כלהלן:

• אגרת ביהמ"ש בסך של 5,785 ₪.
• שכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש עבור הכנת חוו"ד בלבד בסך של 5,850 ₪.
• שכ"ט שמאי מטעם התובעים בסך של 2,340 ₪
• שכ"ט מהנדס מטעם התובעים בסך של 1,404 ₪.
• שכ"ט עד מומחה בסך של 1,404 ₪.

ההוצאות בגין תשלום למומחים מטעם התובעים ישולמו כנגד הצגת קבלות תשלום.בנוסף, בימ"ש מחייב את הנתבעות לשלם שכ"ט בא כוח התובעים בסך של 25,000 ₪.

סוף דבר

147. בימ"ש מחייב הנתבעות לשלם לתובעים כלהלן:

• הסך של 112,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.8.15.
• הסך של 41,261 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19.5.16.
• הסך של 5,785 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועדי תשלום האגרות.
• הסך של 5,850 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הפקדת הערבון בקופת בימ"ש.
• הסך של 2,340 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום למומחה התובעים.
• הסך של 1,404 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום למומחה הנוסף מטעם התובעים.
• הסך של 25,000 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין.

משרד חיים ברוטמן בעל ניסיון רב בשנים בניהול תיקים נגד קבלנים ואנחנו נשמח לעמוד לשירותך – 04-8100170

הקדמה:

המדובר בתביעה על סך 300,000 ₪. אשר עוסקת ברשלנות הנתבעת ובהפרת החוזה.

עובדות:

התובע בנה את ביתו בצור הדסה, והתקשר עם הנתבעת לצורך אספקה והתקנה של מערכת לחימום תת רצפתי. התובע טוען שהמערכת לא מחממת כראוי ולכן הוא נאלץ להתקין אמצעי חימום נוספים, לטענת התובע המערכת שהנתבעת מכרה והתקינה לו סובלת ממספר ליקויים. ראשית המערכת שסופקה לו אינה תואמת את ההסכם שנכרת בין הצדדים: בעוד שהנתבעת התחייבה לספק לו משאבה בעלת הספק של 18 קוט"ש הרי שהיא סיפקה לו משאבה קטנה יותר בעלת 17 קוט"ש בלבד. עוד טוען התובע כי הנתבעת לא הניחה צינורות חימום בכל המקומות הנדרשים מתחת לריצוף, וגם שבחלק מהמקומות לא הונח בידוד מתאים, שלם ורציף.

הנתבעת בתחילה הכחישה את טענות התובע, אך בחקירה הנגדית של ספק המשאבות חום התברר כי אין משאבה של 18 קוט"ש והמשאבה שרכשה הנתבעת, ומכרה לתובע היא של 17.5 קוט"ש. לטענת הנתבעת הבדל זה בהספק של המשאבה הוא הבדל זניח. כמו כן התברר כי הנתבעת אכן לא הניחה צינורות חימום מתחת לכל הריצוף, ואף היו מקומות שבהם לא דאגה להתקנת בידוד, וזאת בניגוד לטענתה הראשונית.

מנגד, הנתבעת טוענת שלא הוכח כשל בתוצאה הסופית, כלומר שהמערכת מחממת כנדרש. לכן אין שום משמעות לעובדה שבמקומות נקודתיים מסוימים לא הונח בידוד וגם לא הונחו צינורות חימום. זאת משום שבסופו של דבר החלל מחומם היטב. בכל זאת מספקת הנתבעת הסבר וטוענת שאמנם לא הונחו צינורות ובידוד במקומות מסוימים אבל היה זה משום שבתכניות שהציג התובע בפניה במהלך ההתקנה, תוכננו באותם מקומות ארונות מטבח ומדרגות כך שלא היה עניין לחמם את אותם אזורים ובכל מקרה התובע הוא שהורה לא להניח שם צינורות ובידוד. בהקשר זה, טוענת הנתבעת שהתכניות שהציג התובע לבית המשפט תומכות בטענותיה העובדתיות ומוכיחות שאמנם תוכננו באותם אזורים ארון מטבח ועמוד לתמיכת המדרגות. בהקשר זה, מציינת הנתבעת שהתובע אמנם טוען שהציג בזמן אמת תכניות אחרות אך הוא נמנע מלהציג תכניות אלו לבית המשפט ולכן פועלת לחובתו החזקה בדבר הימנעות מהבאת ראיות.

עוד טוענת הנתבעת שהתובע בנה קומת מרתף מתחת לחלל המחומם. לטענת הנתבעת, קומת המרתף נבנתה ללא היתר, ומבלי שהופיעה בתכניות שהוצגו לנתבעת. על כן טוענת הנתבעת כי היא לא ידעה שיהיה צורך בבידוד משמעותי, והנחת העבודה שלה היתה שהחלל אותו צריך לחמם הוא חלל שאין תחתיו כלום מלבד אדמה. לטענת הנתבעת, העובדה שנבנתה קומת מרתף משפיעה על יכולת החימום של המערכת ועל צריכת האנרגיה הנדרשת כדי להגיע לתוצאת החימום הרצויה.

מומחים מטעם התובע:

התובע צירף לכתב התביעה שתי חוות דעת: חוות דעת של המהנדס דוד נווה, יועץ למערכות אקלים וחוות דעת של המהנדס יאיר אברהמי, מהנדס אזרחי, שחיווה דעתו בנוגע לעלויות תיקון והחלפת מערכת החימום הביתי של התובע.

חוות דעתו של המהנדס דוד נווה – יועץ מערכות אקלים:

מר נווה ביקר בביתו של התובע ביום 20.1.16 בשעה 21:00. כלומר בשעת ערב של יום חורף. נווה ערך חישובים שונים והגיע למסקנה שכדי לחמם את הבית לטמפרטורה של 23 מעלות ידרשו כ-80,000 BTU בעוד שהמערכת עצמה מספקת 60,000 BTU בלבד, כך שאינה יעילה או שאינה מתאימה ולא מסוגלת לספק את התוצאה הרצויה.

מר נווה מדד את הטמפרטורה ברצפת הדירה של התובע והשווה אותה לטמפרטורה בתקרת קומת המרתף (אלו למעשה "שני צדדים של אותו המטבע": התקרה של קומת המרתף היא גם הרצפה של קומת הכניסה בדירת התובע). ממדידת הטמפרטורה הגיע מר נווה למסקנה שישנה בריחת חום מדירת התובע אל קומת המרתף (בדירת התובע נמדדו 23 מעלות ואילו בקומת המרתף נמדדו 26 מעלות). מדידה זו נעשתה מבלי להפעיל את מערכת החימום כלל וזאת כדי לבדוק את מעבר החום בין הקומות ולבחון את יעילות הבידוד.

עוד מסקנה שהגיע אליה מר נווה היא שישנם מקומות בדירת התובע שאינם מחוממים כלל. על-פי הסימון שסימן מר נווה בתכניות הדירה נראה שבאזור המטבח וכן באזור המדרגות אין חימום כלל. יוזכר כי בסופו של ההליך המשפטי אישר נציג הנתבעת כי אכן לא התקין צינורות לחימום באזור המטבח או המדרגות. מר נווה ציין שמערכת חימום המבוססת על משאבת חום – כדוגמת זו שהותקנה אצל התובע – איננה יעילה באזור המגורים של התובע ומשרד האנרגיה ממליץ שלא להשתמש במערכת מסוג זה באזורים אלו.

חוות דעתו של המהנדס יאיר אברהמי:

מר אברהמי איתר שלושה כשלים: כשל ראשון בכך שהבידוד אינו רצוף; כשל שני בכך שישנם חלקים שאינם מחוממים כלל, כלומר אין בהם צינורות חימום; כשל שלישי של חוסר התאמה בין הברזים לתרמוסטטים כך שאין התאמה בין אזורי החימום השונים וקשה לשלוט ולכוון את הטמפרטורה בכל אחד מחלקי הבית בנפרד. כדי להתגבר על הבעיה יש צורך בהתקנת "מעקפים" שלטענתו של מר אברהמי מקשים על אחזקת המערכת ומהווים מוקד כשל אפשרי נוסף.

אברהמי העריך את עלות תיקון והתקנה מחדש של מערכת החימום בכ-231,000 ₪. עלות זו כוללת בין היתר עלויות פירוק והרכבה של ארונות מטבח; פירוק והרכבה של מערכות ותשתיות תת ריצפתיות שונות הקיימות בדירה (כמו למשל שואב אבק ביתי); פירוק והחלפה של כל הריצוף בדירה; צביעה וסיוד של הדירה בתום העבודה ועוד.

מומחה מטעם הנתבעת

חוות דעתו של המהנדס מיכאל ברגמן:

ברגמן חולק על חוות הדעת של המומחים מטעם התובע, וטוען שהמערכת מחממת בצורה יעילה ואפקטיבית. לטענת ברגמן דווקא הממצאים שמצאו נווה ואברהמי מעידים על כך שהמערכת מחממת כראוי. נווה ביקר בדירה ביום חורפי כאשר בחוץ שררו כ-8 מעלות צלסיוס ואילו בתוך הדירה היו 21 מעלות. לטענתו של ברגמן הדבר מוביל למסקנה שהמערכת מחממת היטב.

לגבי בריחת החום לקומת המרתף – ברגמן טוען שכאשר יש שני חללים אחד מעל השני יש צורך בחימום של שני החללים כדי למנוע בריחת חום. זאת מכיוון שבאופן טבעי ישנה "השוואת חום" בין חללים סמוכים. לכן ככל שיש איבוד חום כלפי מטה הרי שהדבר נמצא באחריות התובע שצריך לדאוג לחימום של קומת המרתף. לגבי הכשל בבידוד והיעדר צנרת באזורים מסוימים – ברגמן טוען שרק כ-5% משטח הרצפה אינו מחופה בבידוד ואין בו צנרת כך שהדבר זניח ביותר ולא משפיע על הבידוד בצורה ממשית וגם לא על החימום. לגבי הכשל בהתאמה בין הברזים לתרמוסטטים – ברגמן טוען שהעניין תוקן וטופל. אכן מבירור התביעה עולה כי לאחר הגשתה הנתבע טיפל בעניין זה, ולתובע לא נותרו טענות בנושא. מסקנתו הסופית של ברגמן היא שלא הוכח כשל במערכת החימום והמערכת מחממת היטב. גם אם ישנו איבוד חום מסוים הוא לא משמעותי ובכל מקרה נמצא באחריותו של התובע שצריך לדאוג לחמם את קומת המרתף כדי למנוע איבוד חום שכזה.

מומחה מטעם בית המשפט

חוות דעתו של המהנדס אברהם בן עזרא:

המהנדס אברהם בן עזרא מונה מטעם בית המשפט. בן עזרא ביקר בדירת התובע פעמיים והשיב לשאלות הבהרה.

הביקור הראשון התקיים ביום 5.4.17 ולאחריו מסר בן עזרא את חוות דעתו בנוגע לחימום התת רצפתי בדירת התובע.

בסיכום חוות דעתו אמר בן עזרא כך:

"לאור כל האמור לעיל, ובעיקר – הליקוי בביצוע הבידוד החלקי תחת הצנרת התת רצפתית, אספקת משאבה בניגוד למוסכם (17 קוו"ט במקום 18 קוו"ט), הימנעות מתכנון המערכת, והתעלמות ההצעה מלכתחילה מהמבנה האדריכלי של הבית שחציו בקומת הכניסה הוא בגובה כפול – אני סבור שהתקנת  מערכת החימום התת רצפתית פגומה ואין אפשרות לתקנה מבלי לפרק את הריצוף ולבצע הכל מחדש."

בהמשך למסקנתו האמורה הציע המומחה לערוך תכנון הנדסי חדש למערכת החימום, לפרק את הריצוף, להוציא את המערכת הקיימת ולהתקין מערכת חימום תת רצפתית חדשה בהתאם לתכנון שיעשה בהתאם למבנה ולצרכים הייחודיים שלו. בחוות דעתו העריך המומחה את עלות התיקון בכ- 158,000 ₪.

לאחר שהתובע שלח למומחה שאלות הבהרה, העריך המומחה עלויות אפשריות נוספות בסך של כ-31,000 ₪. סכום זה כולל 26,000 ₪ עלות נוספת עבור ריצוף פרקט לעומת ריצוף קרמיקה. המומחה לא בדק את הנתונים והעלויות בעניין זה וציין רק שזו תהיה ההתייקרות אם אמנם טענותיו של התובע לגבי עלויות ריצוף בפרקט נכונות. 5,000 ₪ נוספים הם הערכת נזק אפשרית – אך לא הכרחית – לשיש במטבח שעלול להישבר או להינזק כתוצאה מהפירוק וההתקנה מחדש הנדרשים לצורך פירוק הריצוף וביצוע מחדש של מערכת החימום התת רצפתי.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית

מצגי שווא והפרת ההסכם:

35. הנתבעת טענה כי אין הבדל בין משאבת חום של 17.5 קוט"ש למשאבת חום של 18 קוט"ש. אין חולק כי יש הבדל פיזיקלי בין ההספקים ואין חולק כי הנתבעת הטעתה את התובע שעה שאמרה לו שתתקין משאבה בעלת הספק יותר גבוה מהמשאבה שהתקינה בפועל. אדגיש כי הטעיה זו גם מנעה מהתובע להשוות את ההצעה של הנתבעת להתקנת חימום תת רצפתי להצעות מקבילות, ואף מנעה מהתובע לשקול אמצעי חימום חלופיים שהיו יכולים להתגלות כיעלים יותר.

אם לא די בכך שהנתבעת הטעתה את התובע בעת ההתקשרות, הרי שהיא גם ביצעה את העבודה באופן שאינו מקצועי ואינו עונה על הדרישות של התובע. בניגוד לנטען על ידי הנתבעת הרי שהיא ידעה מהו שטח הבית שעליה לחמם, ידעה כיצד הוא מחולק, וכפי שיפורט בפרק הנוגע להתרשלות לא מילאה אחר חלקה המקצועי בהסכם. הנתבעת לא דאגה לבידוד רציף בכל המקומות, לא דאגה לצינורות בכל המקומות, ובוודאי לא לצינורות בצפיפות הנדרשת והיו אף כשלים בהתקנת המפצלים אשר תוקנו בהמשך.

שאלת ההתרשלות:

לדעת בית המשפט, אין מחלוקת של ממש בשאלת ההתרשלות. הנתבעת מיקדה את מירב מאמציה בהוכחת הטענה שבסופו של דבר ביתו של התובע מחומם היטב. לכן עמדה הנתבעת על דרישתה לבצע בדיקת טמפרטורה בבית. בדיקה זו נועדה להראות שגם אם היו כשלים בהתקנת מערכת החימום התת רצפתי – הרי שבמבחן התוצאה המערכת עובדת היטב והתוצאה הרצויה מושגת ולכן אין מקום לפצות את התובע. טענה נוספת בפי הנתבעת והיא שגם אם אמנם נגרם לתובע נזק כתוצאה מבידוד לקוי וצינורות לא רצופים – הרי שהאחריות לכך רובצת (גם) לפתחו של התובע שהנחה את הנתבעת שלא להניח צינורות ובידוד במקומות מסוימים, וכן שבנה קומת מרתף ללא היתר. כל אלו הן טענות העוסקות באשם תורם ובהיקף הנזק. הן אינן מכחישות את עצם הרשלנות. אדרבא, נראה שהן מניחות רשלנות כהנחת יסוד, שאלמלא כן לא היה צורך להתאמץ כל כך להראות שלמרות הכל המערכת עובדת היטב, או שהתובע אחראי אף הוא לתוצאה שאינה רצויה מבחינתו.

בסופו של דבר, לא הייתה מחלוקת שהיו כשלים בביצוע ובהתקנת מערכת החימום התת רצפתי בביתו של התובע. הוכח שישנם לפחות שני מוקדים בבית בהם הבידוד לקוי, או לא קיים, וכן חסרים בהם צינורות חימום או שהצינורות לא הונחו בצפיפות הראויה. להבנתי די בכך כדי להוכיח את עצם הרשלנות של הנתבעת.

היקף הנזק והפיצוי:

 לעניין היקף הנזק, בית המשפט אימץ את חוות הדעת של מומחה בית המשפט ושל המומחים מטעם התובע וקבע כי ההספק של המערכת אינו מגיע להספק הנדרש, וכי הבית בשל מיקומו וחלוקת הקומות שלו אינו מחומם כראוי.

גובה הפיצוי:

התובע דרש פיצויי הכולל החלפת כל המערכת, הרצפה, פירוק והתקנה של ארונות, החלפת שיש, דיור חלופי ופיצויי בגין עוגמת נפש בסכום כולל שקרוב ל-300,000 ₪. מומחה בית המשפט קבע כי באם התובע יבקש לפרק את כל המערכת, לרבות הרצפה, הזזת ארונות וכדומה הרי שהעלות תהא בסכום של כ-190,000 ₪. בשים לב לכך שחלק מההוצאות שפסק המומחה מבוססות על טענות התובע או על הנחה תיאורטית כי יגרמו נזקים בעת הפירוק, למשל שהשיש במטבח ישבר, הרי שאני קובעת על דרך האומדנה כי ההוצאות הנוספות שהוערכו במסגרת שאלות ההבהרה יפסקו באופן חלקי. מכאן שבסך הכל על הנתבעת לשלם לתובע סך של 180,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.5.17 ועד התשלום בפועל.

בנוסף, תישא הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע ולבני ביתו כתוצאה מכך שביתם לא היה מחומם כראוי במשך שנים, וכתוצאה מהנזקים שנגרמו לבית תוך כדי בדיקתו ופירוק מרצפות בו לדרישת הנתבעת. הפיצוי בגין עוגמת נפש יהיה במלוא הסכום הנתבע ויעמוד על סך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבעת תישא גם בהוצאות התובע בסך 12,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוח התובע בסך 35,000 ₪ כולל מע"מ.

לסיכום – משרדנו בעל ניסיון רב בניהול תיקי בית משפט בכל הנוגע לסכסוכים אזרחיים בין צדדים.

פנו אלינו כבר עתה לטלפון 04-8100170

הקדמה:

התובע, מר איגור אביאייב (להלן: "התובע"), פוטר על ידי הנתבעת, חברת ליסקו-אטלס שירותי לוגיסטיקה בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בגין מעשי גניבה ממעסיק שהנתבעת מייחסת לו.

בתביעה זו, עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים (לרבות פיצויי הלנה), פדיון ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי-עריכת שימוע כדין והפרשי הפרשות לפנסיה.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה היא עותרת למתן סעד הצהרתי שלפיו התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת נוכח מעשי גניבה שיטתיים שהיא מייחסת לו; בהתאם הנתבעת עותרת גם למתן סעד הצהרתי שלפיו היא זכאית להשבת רכיב הפיצויים שהפרישה לזכות התובע בקופת הגמל. בנוסף, עותרת הנתבעת לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה במעשי הגניבה השיטתיים שהיא מייחסת לתובע.

רקע עובדתי

התובע, יליד 1983, נשוי ואב לשני ילדים, הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד נהג הפצה למשך למעלה מעשור, בתחילה הועסק התובע על ידי חברת ש.א. פרומט סחר ושירותים (1994) בע"מ (להלן: "פרומט"), והחל מיום 1.1.2016 הועסק על ידי הנתבעת, תוך שמירה על רצף זכויות.

בשלב מסוים של עבודצ התובע, התגלו חסרים בלתי מוסברים בסחורה המאוחסנת אצל הנתבעת, עניין אשר העלה את חשדה של הנתבעת לאירועי גניבה שיטתיים. בעקבות כך, נערכו ספירות מלאי אשר הצביעו על חסרים שאינם מגובים בתנועות במערכת הממוחשבת. בהמשך לכך ערכה הנתבעת בדיקות מטעמה, לרבות בדיקת מצלמות האבטחה. בעקבות ממצאי הבדיקות, הנתבעת חשדה כי התובע, ביחד עם עובד נוסף (מחסנאי), מר גבריאל בנאבנטה (להלן: "מר בנאבנטה"), היה שותף למעשי גניבה שיטתיים ממנה. נוכח הדברים, הגישה הנתבעת תלונה במשטרה והעבירה למשטרה את חומרי מצלמות האבטחה לצורך הטיפול בתלונה. במקביל, ערכה הנתבעת בירור עם מר בנאבנטה; במסגרת שיחת הבירור, הודה מר בנאבנטה כי מעל באמון הנתבעת וגנב ממנה סחורות. מר בנאבנטה הוסיף וטען, כי גניבת הסחורה בוצעה בשיתוף עם התובע, באופן שמר בנאבנטה היה מוציא את הסחורה מהמחסנים ומוסר אותה לתובע והתובע היה משלם לו בתמורה 300 ₪ לקרטון .

ביום 8.10.2017 זומנו התובע ומר בנאבנטה ל"שיחת השלמה", שלאחריה הוחלט לפטרם לאלתר.

אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובע פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.

טענות הצדדים

התובע מכחיש כל קשר לאירועי הגניבה המיוחסים לו על ידי הנתבעת. לטענתו, העדות הישירה היחידה כנגדו היא זו של מר בנאבנטה, שטוען כי התובע היה שותף למעשי הגניבה שביצע ובהם הודה. המדובר בעבריין, בעל עבר אלים ומכור לסמים ואלכוהול (כפי שהעיד על עצמו), שהוגש כנגדו כתב אישום, ושעדותו בבית הדין הייתה כללית ולא הצביעה על אירוע גניבה ספציפי אותו ביצע לכאורה התובע ביחד עימו. על כן, יש ליתן לעדותו משקל נמוך, אם בכלל.  כנגד התובע לא הוגש כתב אישום.

ההקלטות והסרטונים שצירפה הנתבעת לתצהירי העדים מטעמה, אינם מוכיחים כי לתובע היה חלק במעשי הגניבה, ולכל היותר מדובר בראיות נסיבתיות בלבד. כך, מתוך ארבע הקלטות שיחות שצורפו על ידי הנתבעת, באחת מהן (הקלטה מס' 4) אין מחלוקת כי התובע אינו צד לשיחה, ובשלוש ההקלטות האחרות אין כדי להוכיח מעשה גניבה כלשהו על ידי התובע, ואף אין בהן הודאה מטעם התובע לביצוע מעשה שכזה. אשר לסרטונים שצורפו, טוען התובע, כי גם לשיטת הנתבעת מדובר בראיה משנית, שכן הם אינם הסרטונים ממצלמות האבטחה, אלא הם צולמו על ידי עד הנתבעת, מר אלעד אקוע (להלן: "מר אקוע"), באמצעות מכשירו הסלולרי ובניגוד לכלל הראיה הטובה ביותר.

לאור האמור, משלא הוכחה מעורבותו של התובע במעשי הגניבה, ומשאין חולק שהנתבעת לא שילמה לתובע כל תשלום עובר לפיטוריו, על הנתבעת לשלם לתובע את רכיבי התביעה.

עיקר טענות הנתבעת, הנתבעת טוענת כי התובע לא הציג ראיות לסתור את הראיות שהביאה, ואשר מוכיחות באופן חד משמעי את מעורבותו במעשי גניבה שיטתיים המיוחסים לו על ידה. התובע הסתפק בהכחשה כללית שהוא אינו מעורב במעשים; הן במהלך השימוע והן בחקירתו הנגדית, התובע סיפק תשובות מתחמקות לשאלות שנועדו לברר את מידת מעורבותו בגניבה. התנהלות זו אינה של אדם חסר אשמה, וחזקה שהיה מתקומם וזועק כנגד האשמות אלו במידה ואכן לא היה מעורב במעשי הגניבה.

זאת ועוד, סרטוני מצלמות האבטחה מראים כי התובע ומר בנאבנטה פעלו בניגוד לרצף פעולות הליקוט והכנת הסחורה הנוהגות בנתבעת, באופן המוכיח שנעשו שלא במסגרת עבודתם השוטפת. טענתו של התובע שלפיה האדם המצולם בסרטונים אינו הוא, אין בה ממש וזאת לנוכח גרסתו בחקירת המשטרה ובדיון קדם המשפט מיום 9.5.2018, שם הודה כי הוא זה המופיע בסרטונים. לזאת יש להוסיף, את תמלולי השיחות שצורפו על ידי הנתבעת, מהם עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים שהתובע יזם את מעשי הגניבה ומכר את המוצרים הגנובים שאוחסנו אצל הנתבעת לגורמים שלישיים, תוך גריפת רווח אישי. מעשיו אלו של התובע אף מהווים הפרה של הסכם העבודה, אשר בסעיף 4 (ד) לו נכתב כי "מחובתו של המועסק לשרת את החברה ביושר ונאמנות ולא להעמיד את עצמו בכל דרך שהיא במצב של ניגוד עניינים עם החברה…". עוד נטען, כי בניגוד לדברי התובע, כנגד התובע הוגש כתב אישום, וזאת במסגרת ת.פ. 62524-05-19.

התובע פוטר בגין אירועי גניבת ציוד שיטתיים וחמורים, תוך גרימת נזק בסכום של 153,574 ₪. בהתאם לסעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), רשאית הייתה הנתבעת לשלול מהתובע בגין מעשים אלו את זכאותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בהתאמה. לאחר קיזוז פדיון חופשה בסכום של 8,510 ₪ מהסכום האמור, יוצא כי על התובע לשלם לנתבעת סכום של 145,064 ₪ עבור הנזקים שגרם לה.

אשר לתביעה להפרשי הפרשות לפנסיה, מדובר בטענה כללית שלא פורטה, והתובע לא צירף ראשית ראיה בנוגע אליה. הנתבעת ביצעה את כל ההפרשות הפנסיוניות להן זכאי היה התובע לאורך תקופת ההעסקה, ולכן דין התביעה אף ביחס לרכיב זה להידחות.

דיון והכרעה

השאלה הראשונה שעמדה להכרעה הינה האם הוכח כי התובע היה שותף, ביחד עם מר בנאבנטה, למעשי גניבה מהנתבעת. בהמשך, ככל שייקבע כי התובע אכן היה שותף לגניבה מהנתבעת, תוכרע שאלת זכאותו של התובע לתשלום זכויות סוציאליות הנובעות מסיום העסקתו, זכויות אשר אין מחלוקת כי נשללו ממנו; ותביעתה שכנגד של הנתבעת לחיוב התובע בנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה ממעשי הגניבה הנטענים.

האם הוכח כי התובע גנב סחורה מהנתבעת? בהתאם להלכה הפסוקה, "כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות" . הדרישה לצורך במידת הוכחה מוגברת הוסברה על ידי בית הדין הארצי בעניין חמיד. לעניין חובת ההוכחה במקרה של טענת גניבה ממעסיק, נקבע:

"נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי – צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת – כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען".

כאמור, הנתבעת טוענת כי התובע היה מעורב במעשי גניבה שיטתיים של סחורה המאוחסנת אצלה, והשייכת לחברות אחרות בקבוצת "זבידה". המדובר בטענות חמורות המיוחסות לתובע. על כן, נקודת המוצא לצורך הדיון היא, כי הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח את טענותיה הינו נטל מוגבר ואינו הנטל המוטל במשפט אזרחי רגיל.

בית המשפט קבע : עיון בטענות הנתבעת מעלה, כי לצורך ההוכחה שהתובע גנב ממנה סחורה, היא נסמכת בעיקר על שלושה אדנים: הודאתו של מר בנאבנטה בביצוע מעשי הגניבה במשותף עם התובע ובכלל זה עדותו של מר בנאבנטה בהליך דנן; סרטוני מצלמות האבטחה הנמצאות במרלו"ג; והקלטות שיחות טלפון בין התובע לבין מר בנאבנטה, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת.

שאלת זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת:

התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הנתבעת מצדה עתרה למתן סעד הצהרתי שלפיו התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת נוכח פיטוריו על רקע מעשי גניבה שיטתיים מהנתבעת. לעניין שלילת פיצויי פיטורים מעובד, קובע סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים כדלקמן:

"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".

סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת קובע כי חובת מתן הודעה מוקדמת או תמורת הודעה מוקדמת לא תחול "על מעסיק, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי".

הנתבעת טענה כי בענייננו לא חל הסכם קיבוצי ספציפי, ולכן בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים יש להחיל את הוראות "הסכם קיבוצי כללי – תקנון העבודה", מיום 19.9.62 (שתוקן ביום 18.6.78) שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "תקנון העבודה"), שהינו "ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף". התובע לא טען כנגד החלת ההסכם האמור, ולפיכך התקבלה טענת הנתבעת בעניין זה.

סעיפים 51 עד 53 לתקנון העבודה עוסקים ברשימת עבירות המשמעת והעונשים הצפויים עליהם.

סעיף 53 קובע כדלקמן:

"53. עשה עובד אחת מאלו:

א. הפר משמעת באופן חמור;

[…]

ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;

[…]

י. עבר עבירה פלילית חמורה.

יהיה צפוי:

א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;

ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;

ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים"

לאור האמור, ניתן עקרונית לשלול פיצויי פיטורים מעובד שגנב ממעסיקו. בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל להוכחת קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת או הפחתת פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק.

בית המשפט החליט  שלא לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע מכיוון שהנתבעת לא הוכיחה את משך התקופה בה בוצעו מעשי הגניבה, את מספר מעשי הגניבה, את ההיקף המדויק של מעשי הגניבה והנזק שנגרם לה בגינם (ראו להלן), זאת, על אף שלכאורה, היה בידי הנתבעת לברר פרטים מדויקים יותר אודות מעשי הגניבה הנטענים בדרך של בדיקת מצלמות האבטחה למשך התקופה שלפני מועד הבדיקה.

אי לכך משנקבע כי שיעור פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע הינו בגובה 20% מרכיב הפיצויים שנצבר לזכותו של התובע בקרן הפנסיה, יש אף לקבוע שהנתבעת זכאית להחזר 80% מהסכומים שהפרישה לזכות התובע על חשבון פיצויי הפיטורים. כך עולה מסעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כדלקמן:

"סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה –

(1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה"

עריכת שימוע שלא כדין

התובע טוען שפוטר מעבודתו שלא כדין, שכן הנתבעת לא ערכה לו שימוע בלב פתוח ונפש חפצה, ואף לא בחנה חלופות לפיטוריו. כמו כן, במהלך השימוע לא הוצגו בפני התובע הראיות שהיו לנתבעת כנגדו והוא לא עומת עימן. יתר על כן, על הנתבעת היה להודיע לתובע במכתב ההזמנה לשימוע ובמעמד השימוע, או לכל הפחות במכתב הפיטורים, על כוונתה לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים.

הנתבעת טוענת כי ערכה לתובע שימוע כדין, במסגרתו נתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, כשהוא בחר מסיבות השמורות עימו שלא לעשות כן. כמו כן, התובע לא פוטר מיד לאחר השימוע, אלא הנתבעת שקלה בכובד ראש את פיטוריו ורק לאחר שיחת השלמה שבוצעה מספר ימים לאחר השימוע התקבלה ההחלטה על הפיטורים.

84. זכות השימוע של עובד בטרם תתקבל החלטה הפוגעת במעמדו – קל וחומר המסיימת את העסקתו – הינה זכות יסוד בשיטתנו המשפטית. במסגרת מימוש הזכות, על המעסיק לשמוע את העובד בלב פתוח ונפש חפצה על מנת להעניק לו אפשרות אמיתית וכנה לנסות ולשכנע את המעביד לשנות מדעתו:

"זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" (ההדגשות במקור – ר.ג.)

בהתאם להלכה הפסוקה, זכות השימוע אינה תלויה בהתנהלות העובד וקיימת אף בנסיבות בהן היו הפרות חוזרות ונשנות של חוזה העבודה על ידי העובד, לרבות בכל הנוגע לתחום המשמעתי. אדרבה, "ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה".

85. אין מחלוקת כי הנתבעת מסרה לתובע מכתב זימון לשימוע, במסגרתו הודע לו, כי הנתבעת שוקלת את פיטוריו בשל חשד לגניבה. אשר למועד בו נמסר המכתב, העיד מר שטרית כי מדובר ביום 2.10.17, כשהשימוע עצמו נקבע ליום שלמחרת, 3.10.17.

אמנם, השימוע נקבע "מהיום למחר", פשוטו כמשמעו. עם זאת, לנוכח החשדות החמורים כנגד התובע, רשאית הייתה הנתבעת "לזרז" את הליך השימוע על מנת למנוע נזקים נוספים העלולים להיגרם מהמשך העסקתו של התובע. כמו כן, התובע יכל לבקש מהנתבעת לדחות את מועד השימוע, אך הוא לא עשה כן. לזאת יש להוסיף, כי ההחלטה הסופית על הפיטורים התקבלה ביום 8.10.17, לאחר שיחה נוספת עם התובע שגם במסגרתה יכול היה התובע להעלות את טענותיו. לאור האמור, נקבע כי אין בכך כל פגם. לאור האמור, התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין- נדחית.

התביעה שכנגד לתשלום הנזק

הנתבעת טענה כי בעקבות החסרים שהתגלו במחסן שלה לנוכח מעשי הגניבה של התובע ומר בנאבנטה, היא חויבה בעלות הסחורה החסרה ע"י שתי החברות שהסחורה הייתה שייכת להן – חברת "גלאור" וחברת "פרומט". לאחר קיזוז פדיון חופשה והבראה שאמור להיות משולם לתובע בסיום העסקתו, יוצא שהנזק הכולל עומד על סך 145,064 ₪ (8,510 – 153,574). לצורך ביסוס תביעתה צירפה הנתבעת שתי רשימות חסרים של כל אחת משתי החברות שסחורותיהן אבדו (להלן: "רשימות החסרים"), וכן שתי חשבוניות מס מיום 22.1.18 שהוצאו לנתבעת לאחר ששילמה על הסחורות האבודות.

ברשימת החסרים של חברת "גלאור", המסתכמת לכדי עלות של 77,866 ₪, לא מצוין כל תאריך. הרשימה נפתחת בכותרת "מצ"ב החוסרים של שר לאחר ספירת מלאי נוספת" ובסופה שמה של מנכ"ל החברה ללא חתימתו.

ברשימת החסרים של חברת "פרומט", המסתכמת לכדי עלות של 75,708 ₪, מצוין התאריך 15.10.17. הרשימה נפתחת בכותרת "הנדון: הערכת נזק" ובשורה מתחת – "להלן הערכת נזק למוצרים שנגנבו מאתנו".

כמו כן, צירפה הנתבעת כרטסת הנהלת חשבונות מטעמה, נכון לתקופה שמיום 1.1.18 ועד ליום 30.6.18, ובה, בין היתר, שתי שורות חיוב על סך הסכומים המופיעים ברשימות החסרים בתוספת מע"מ.

התובע טען בנוגע לרשימת החסרים מטעם חברת "גלאור" כי הרשימה אינה נושאת חתימה או תאריך; לא ידוע מהי "ספירת מלאי נוספת" ומי ביצע אותה; החברה אינה צד להליך ואיש מטעמה לא התייצב להעיד על החוסר הנטען. בנוגע לרשימת החסרים מטעם חברת "פרומט" טען התובע, כי היא הוצאה כשבועיים לאחר שהתובע הפסיק את עבודתו אצל הנתבעת, ובדומה ל"גלאור" אף היא אינה צד להליך ואיש מטעמה לא התייצב להעיד על החוסר הנטען. כמו כן, ספירות המלאי הספציפיות של שתי החברות הנ"ל והדו"חות המצויים במסופי המחשב של הנתבעת לא הוצגו.

לאור האמור, טען התובע, כי לא מדובר בחסרים אמיתיים ובוודאי לא כאלה שניתן ליחסם לתובע. בהקשר זה טוען התובע כי לא הוכח שהנתבעת ניזוקה והיא מהווה בעלת דין מלאכותית, שכן הניזוקות ה"אמיתיות" הן החברות שסחורותיהן אבדו ולא הנתבעת, שתפקידה מתמצה באחסון ושינוע סחורות אלו. כמו כן, תאריכי החשבוניות וכרטסת הנהלת החשבונות הינם מאוחרים למועד פיטורי התובע, כך שאף מטעם זה לא ניתן לייחס אותן לגניבות שביצע לכאורה התובע במהלך תקופת העסקתו.

הנתבעת טוענת כי טענותיו של התובע מופרכות ונובעות מחוסר בקיאות בהתנהלות חברות וגופים בסדר גודל זה. רשימות החסרים שהוגשו נערכו על ידי בעלי התפקידים הראויים לכך והן מדברות בעד עצמן. כמו כן, מעשי הגניבה נעשו בחצריה של הנתבעת והיא נאלצה לשלם עבור החסרים לחברות שהוזכרו לעיל, ולפיכך היא בעלת הדין הראויה לניהול ההליך דנן, שכן היא זו ששילמה את הנזק כתוצאה ממעשי התובע. ביחס לתאריכי רשימות המלאי והנפקת הדוחות, תהליכים אלה מטבע הדברים אינם מתרחשים במהלך יממה בודדת, ואין בפער הזמן שנוצר ממועד פיטורי התובע על מנת לנתק את הקשר בין החסרים שהוצגו לבין מעשי הגניבה של התובע.

בית המשפט קבע כי יש לדחות את תביעת הנגד של החברה מהטעמים הבאים:

לתמיכה בטענה כי נגרמו לנתבעת נזקים בשל חסרים במלאי, הציגה הנתבעת שתי רשימות חסרים; בהתאם להן שתי חשבוניות מס שהוצאו לה; וכרטסת הנה"ח המעידה על תנועות החיוב. עם זאת, לא הוכח כי התובע הינו אחראי על כלל החסרים שנגרמו לנתבעת. כעולה מתמלילי השיחות שנערכו בין מר בנאבנטה לתובע ובהתאם לתצהירו של מר בנאבנטה, מר בנאבנטה "מכר" לתובע סחורה המשתייכת לשלושה סוגים: שמנים, תוספי דלק וריחניות. ולכן ככול שהנתבעת רוצה ליחס לתובע גניבה של מוצרים אחרים עליה לעשות זאת באמצעות ראיות ומשלא עשתה כן דין תביעתה להידחות.

הפרשות לפנסיה

בכתב התביעה, טען התובע כי הנתבעת לא הפרישה עבורו את הסכומים המלאים המגיעים לו בגין תשלומי פנסיה. התובע הוסיף כי הוא "אינו יכול לערוך חישוב הואיל ואין בידו את כל תלושי השכר ומשכך יעמיד את תשלומי הפנסיה בסכום של 10,000 ₪ על פי טבלת צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיית חובה". הנתבעת טענה כי מדובר בטענות בעלמא, שכן התובע קיבל את כל תלושי השכר ואף קיבל עדכונים מחברת הביטוח כפי שמקבל כל עובד שנערך לו ביטוח מנהלים. לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי התובע קיבל את כל התשלומים להם היה זכאי על פי החוק.

בתצהיר העדות הראשית, טען התובע באופן כללי כי רכיב ה"שעות הנוספות הגלובאליות" שהופיע בתלושי המשכורת היווה דרך של הנתבעת להתחמק מתשלום מלוא ההפרשות לפנסיה.  בהתאם לפסיקה, מעסיק רשאי לשלם לעובדו גמול שעות נוספות גלובאליות. ראו למשל בעניין אלון:

"מותר למעביד לשלם מראש או להתחייב מראש (ולשלם) גמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, אם המוסכם לא יכלול גמול בעד שעות מעבר למותר לפי החוק וזאת אף אם ידוע ומוסכם שלא תמיד ולא בכל חודש, יעבוד העובד את מלא מכסת השעות הנוספות שבעדן שולם" .

התובע לא הוכיח כי תוספת שעות נוספות גלובליות אינה אמיתית התובע אף לא נתן פירוט כלשהו בקשר לשעות העבודה שלו. על כן התביעה לתשלום הפרשי הפרשות לפנסיה – נדחתה.

פדיון חופשה

הצדדים הסכימו כי התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה שלא מומשו בנתבעת, אך הנתבעת טענה כי קיזזה סכום זה מסכום הנזקים שנגרמו לה במסגרת התביעה שכנגד, ולכן בפועל לא שילמה לתובע עבור רכיב זה. משנדחתה התביעה הנגדית נקבע כי התובע זכאי לתשלום עבור פדיון ימי חופשה

הצדדים היו חלוקים באשר לגובה התשלום המגיע לתובע: התובע טען כי שכרו השעתי עמד על סך 52 ₪, ממילא שכרו היומי – עבור 9 שעות עבודה – עמד על סך 468 ₪ (= 9 X 52), ולפיכך על הנתבעת לשלם לו, עבור 23 ימי חופשה, סכום של 10,764 ₪ (= 468 X 23). הנתבעת טוענת כי בפועל שכרו של התובע היה נמוך יותר ועמד על 370 ₪ ליום, והתשלום עבור פדיון של 23 ימי חופשה עומד על סך 8,510 ₪ (= 23 X 370) בלבד.

סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד".

לעניין גובה דמי החופשה, קובע סעיף 10(א) לחוק כי "המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל", כש"השכר הרגיל לעניין סעיף זה הוא – לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד" (סעיף 10(ב)(1) לחוק).

מתלושי השכר שהוצגו בפנינו עולה, כי שכר העבודה "הרגיל" של התובע בסיום עבודתו היה 8,000 ₪ לחודש, ולפיכך התובע זכאי לסכום של 370 ₪ עבור יום חופשה (8,000 ₪ שכר קובע לחלק ל-21.67 ימי עבודה בחודש). יובהר כי בהתאם לפסיקה, בחישוב פדיון החופשה אין לקחת בחשבון גמול שעות נוספות, אף אם מדובר בתשלום גלובאלי, ככל שאכן נעשתה עבודה בשעות נוספות . כאמור בסעיף 120 לעיל, בהתאם לעדות התובע, הוא עבד שעות נוספות בפועל, ולכן אין לכלול את התשלום שקיבל עבור שעות אלו בחישוב פדיון החופשה.

124. אשר על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסכום של 8,510 ₪ (370 ₪ X 23 ימים). הסכום האמור ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.17 ועד התשלום המלא בפועל.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, התביעה והתביעה שכנגד התקבלו בחלקן, כדלקמן:

הנתבעת תשחרר לזכות התובע 20% מרכיב הפיצויים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה וזאת בתוך 30 ימים מיום שתקבל לידיה את פסק הדין.

הנתבעת רשאית לקבל לידיה 80% מרכיב הפיצויים שנצברו לזכותו של התובע בקרן הפנסיה. יש לראות בפסק דין זה כהוראה לקופת הפנסיה "מגדל", לשחרר עבור הנתבעת את סכום הפיצויים האמור (80% מרכיב הפיצויים).

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, פדיון חופשה בסכום של 8,510 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.17 ועד לתשלום המלא בפועל.

תביעות התובע לתשלום פיצויי פיטורים מלאים, הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין עריכת שימוע שלא כדין והפרשות לקרן הפנסיה – נדחו.

תביעת הנתבעת לתשלום פיצוי בגין נזקים שגרם התובע – נדחתה.

לסיום, ייאמר כי אנו במשרד חיים ברוטמן מנוסים ניהול תיקי גניבה ממעעסיק ואנו נדע לבחור עבורך את האסטרטגיה הנכונה ביותר  – 04-8100170

ת"א 9493-09-14 רובין ואח' נ' שגיא (פורסם ב-LawDataֽ 10/09/2019)

תלהמ 35553-03-17 ד.ד (קטין), נ.ד (קטינה), א.ד (קטינה) ואח' נ' ד.ד (אסיר) (25/09/19)

מדובר בתובענה נזיקית, לפיצוי בגין נזקי גוף ונפש שהגישו התובעים כנגד הנתבע, בגין התעללות מינית כלפי אשתו לשעבר, והתעללות פיזית ונפשית כלפי שלושת ילדיו הקטינים וכלפי בנו הבגיר, לאחר שהורשע בפס"ד פלילי חלוט בגין עבירות מין ואלימות במשפחה.

עובדות המקרה

התובעת 5 והנתבע הינם בני זוג לשעבר, אשר נישאו בשנת 1993, והתגרשו זמ"ז בשנת 2015, לאחר כ-22 שנות נישואים. מנישואים אלה, נולדו להם התובעים 1-4 ילידי 2000, 2003, 2005 ו-1998. ביום 16.06.16, הורשע הנתבע בהסדר טיעון, בעבירות של אינוס, התעללות, תקיפת קטין, איומים והיזק בזדון, כפי שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.  ביום 16.03.17, הגישו התובעים את התביעה דנן, בגין נזקים פיזיים ונפשיים שנגרמו לכל אחד מהם בגין המעשים נשוא כתב האישום.

בדיון שהתקיים ביום 18.02.19, הודיע ב"כ התובעים כי הוא מוותר על טענת הנכות, הבהיר כי הנזק היחיד הנטען הוא בגין כאב וסבל וביקש כי בית המשפט יתן פס"ד על סמך החומר הקיים בתיק. הנתבע ובא כוחו הסכימו לכך והודיעו כי אין בכוונת הנתבע להביא ראיות לסתור את פסק הדין.

קיומו של מעשה בי"ד:

לטענת הנתבע, הצדדים חתמו על הסכם גירושין במסגרתו סוכם במפורש כי אין ביניהם תביעות הדדיות נוספות, למרות שהיה ידוע לתובעת באותה העת כי תלוי ועומד כנגד הנתבע הליך פלילי. לטענתו, הסכם הגירושין יוצר מניעות והשתק מהגשת תביעות כנגד הנתבע, וכי ההסכם מהווה מעשה בית דין – בבחינת השתק עילה והשתק פלוגתא כלפי התובעת והילדים.

בימ"ש הפנה לפסק דין שיצא תחת ידו – (צפת) 52407-05-17 פ' ת' נ' מ' ת' (07.02.2018) ואמר שכלל מעשה בית דין מבוסס על הרעיון של סופיות הדיון, ולפיו בכוחו של פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי, להוביל לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים באותו הליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל ענין או שאלה שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן.

הדוקטרינה של מעשה בית דין נחלקת לשני כללים עיקריים:

• האחד – עניינו ב"השתק עילה" ולפיו פסק דין סופי שניתן לגופו של עניין, מעניק לנתבע (או לחליפו) חסינות מפני תביעה נוספת של התובע (או חליפו) בגין אותה עילת תביעה. בהקשר זה ניתנה למושג "עילת תביעה" משמעות רחבה מעבר למשמעות המקובלת, במטרה להגשים את תכלית הכלל ולמנוע את הטרדת הנתבע בתביעות חוזרות בשל אותו מעשה, כאשר המבחן הוא מבחן של זהות העילה ולא זהות הסעד.
• השני – "השתק פלוגתא", ולפיו כאשר פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, הוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק דין סופי (במפורש או מכללא), ההכרעה היתה חיונית לתוצאה הסופית ולבעלי הדין "היה יומם" ביחס לאותה פלוגתה, יהיו בעלי הדין (או חליפיהם) מושתקים מלהתדיין לגביה שוב.

ועל כן, הגיע בימ"ש למסקנה ברורה כי אין ממש בטענת הנתבע: הנתבע צירף פרוטוקול הדיון מיום 01.11.2015 בבית הדין הרבני, בו ציינו הצדדים את הסכמותיהם בעניין המזונות, המשמורת וחלוקת הרכוש, אשר נכרכו בתביעת המזונות. במועד הדיון ביה"ד ערך לצדדים הסכם גירושין אשר פורט בפרוטוקול, הצדדים ביקשו ליתן להסכמות תוקף של פס"ד. בפרוטוקול צויין כי הסכם הגירושין יאושר ויקבל תוקף של פס"ד.

העילה, שעליה נשענת התובענה הנוכחית שהינה נזיקית, כלל לא נידונה בתביעת הגירושין, ובוודאי שלא הוכרעה בהליך הקודם, מדובר בהתדיינויות שונות בעניינים שונים וממילא התובעת לא היתה יכולה להגיש תביעתה הנזיקית בבית הדין הרבני שאינו מוסמך לדון בה. אין זהות בפלוגתאות לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה משפטית, התביעה הנזיקית לא הוכרעה ולתובעים לא היה את יומם בהתייחס אליה. זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, על בן זוג הטוען לויתור של בן הזוג האחר על זכות ממונית, מוטל נטל ראייתי להוכיח שאכן בן הזוג האחר ידע אודות הזכות המגיעה לו וויתר עליה באופן מודע ומתוך גמירות דעת (ר' בג"צ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול, (21.12.06); בע"מ (י-ם) 222/08 ש' א' נ' ש' ד' 2.2.2010). במקרה זה הסכם הגירושין לא כלל ויתור מפורש על זכות התביעה הנזיקית. לא למותר לציין כי בשלב זה הנתבע טרם הורשע.

 מהטעמים לעיל, דחה בימ"ש את טענת הנתבע לקיומו של מעשה בית דין.

דיון לגופו של עניין:

עובדות כתב האישום המתוקן:

בכתב האישום המתוקן אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת (תפ"ח 14930-06-15), צוין כי הנתבע "השליט אווירה של פחד, נהג להכות באופן תדיר את הילדים – סטר להם בחוזקה, הכה במכות אגרוף ובעט בהם. בחלק מן המקרים נגרמו לילדים סימני חבלה. כן נהג הנאשם לצעוק על הילדים, להשפילם, לאיים עליהם ולהשליך לעברם חפצים. הנאשם כפה על בני המשפחה כללי התנהגות נוקשים. כך למשל, אסר על בני המשפחה לדבר סביב שולחן האוכל עת דיבר דברי תורה. במקרים בהם "הפרו" בני המשפחה את הכללים היו לנאשם התפרצויות זעם במהלכן צעק והיכה את הילדים".

עוד צויין בכתב האישום כי ח' – התובע מס' 4, שנחשב מבחינת הנאשם כילד החצוף מבין האחרים, הוכה על ידו באופן תכוף יותר וספג סטירות, אגרופים וחניקות, וכי בשל יחסיו המעורערים עם הנתבע, נמנע ח' מלהגיע אל הבית במשך כ- 3 חודשים במהלך שנת 2015 עת יצא לחופשות מהפנימייה בה למד, ושהה במהלך החופשות בבית סבו.

הנתבע נהג להאשים את התובעת בחינוכם הכושל, לטענתו, של הילדים, להשפיל אותה לקלל אותה ולכנותה בשמות גנאי אף בפני הילדים. כך נהג לומר למתלוננת כי היא לבטח תשים קץ לחייה כמו אמה שעשתה כן.

בין היתר תוארו המעשים הבאים:

כשהבן ח' היה בן כ 13 וחצי שנים, הנתבע חנק אותו והצמידו בכוח למיטה, על רקע סירובו ללבוש מכנסיים שרכש לו הנתבע, לאחר מריבה בין אחים הנתבע כעס על הבן ח' (שהיה בן כ-14 שנים), הפיל אותו על הרצפה, היכה אותו בגבו וחנק אותו, בהמשך, לקח לידיו בקבוק זכוכית, ואיים להרביץ באמצעותו לח' אשר נמלט מפניו כשהוא זוחל על ארבע. האם נחלצה לעזרתו של בנה ומנעה ממנו להמשיך במעשיו והנתבע הענישו בדרך של הוצאתו מן הבית למשך מס' שעות. עוד תואר כי הנתבע, זרק לעבר ח' כוס פלסטיק שפגעה במצחו.

בהזדמנות אחרת, כעס האב על הבנות א' ו' נ' שנותרו ערות עד שעה מאוחרת, והיכה אותן. כן היכה אותן בידיהן בפעם נוספת כאשר רבו ביניהן. הנתבע סטר לבן ד' בחוזקה, לאחר שדיבר במהלך תפילה בבית הכנסת, על אף שהעיר לו.

במהלך חופשת קיץ, תיקן ח' את דברי אביו בפגישה בוועדה מטעם עליית הנוער, בעקבות התנהגות זו של ח', היכה האב את בנו בחזהו כשהיו ברכב, והוסיף: "תשתוק לפני שאני אזרוק אותך מהאוטו". הנתבע ציין בפני בני משפחה אחרים, במהלך ביקור בבית אימו (ביקור בו הבן ח' לא השתתף) כי "אם ח' לא היה בנו, הרי שעפ"י דין תורה אפשר היה להרוג אותו בשל היותו בן סורר, חצוף ועז פנים כמו אמו".

הנתבע היכה את א' בראשה, כאשר במהלך חג פורים העירה אותו בשוגג, ובחג פסח, קשר את ידיה באמצעות דבק סלוטייפ, על מנת שתירגע לאחר מריבה בינה לבין אחותה. בהזדמנויות אחרות היכה את נ' מספר פעמים לאחר שהגיעו דיווחים מבית ספרה, סתם את הפה של הבנות נ' ו' א כאשר השתוללו באמצעות דבק סלוטייפ עבה ואיים עליהן לבל יורידו אותו.

אשר לעבירות מין כלפי התובעת מס' 5, תואר בכתב האישום כי הנתבע האשים את התובעת בבעיות בתפקודו המיני, ונוכח מחלוקת בין בני הזוג בשאלת תדירות קיום יחסי מין, הגיעו להסכמות לאחר התייעצות עם רב, אשר כללו כי בתקופות בהן האישה אינה בנידה היא תוכל לצאת מן הבית רק לאחר שתקבל את רשותו של הנתבע, על מנת שתהיה "זמינה" לו.

לאחר התפרצויות הזעם של הנתבע במהלך חג הפסח ביקשה התובעת 5 להתגרש ממנו, ואף עברה לחדר אחר בבית. הנתבע נכנס לחדר הבהיר לה שאם לא תקיים עימו יחסי מין תיחשב ל"סוררת" וישללו את זכויותיה, ובניגוד לרצונה החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, הגם שידע כי מדובר מבחינתה ב"קו אדום", כאשר היא בוכה ומתלוננת על כאבים ואומרת לו בבכי "מה אתה עושה", אולם הנתבע המשיך במעשיו עד אשר בא על סיפוקו כשהוא הורה לה להיות בשקט לבל תעיר את הבנות.

כאמור, בגין מעשים אלה הורשע הנתבע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), התעללות (עבירה לפי סעיף 368 (ג) סיפא לחוק העונשין), תקיפת קטין (עבירה לפי סעיף379+382(ב) לחוק העונשין, מס' רב של פעמים), איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, מס' רב של פעמים), והיזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין (מס' רב של פעמים).

אחריות הנתבע

סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 קובע כדלקמן:

"42א. (א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

(א1) …

(ב) הוראות סעיף זה אינן חלות על –

(1) פסק דין של בית משפט עירוני שלא ניתן מאת שופט של בית משפט שלום;

(2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין".

33. משלא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 42ג לפקודת הראיות, יש לראות בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן בהן הודה הנתבע, ועל פיהן הורשע, כממצאים של פסה"ד, הקבילים בהליך זה, כראיה לאמור בהם.  מעשים אלה מבססים את הן את עוולת הרשלנות והן עוולת התקיפה כלפי כל אחד מהתובעים.

תקיפה, מוגדרת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין באופן הבא:

"23. (א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו".

יסודות העילה הם: שימוש בכח מכל סוג שהוא; במתכוון (בעת ביצוע המעשה); ללא הסכמת ניזוק (ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח נ' בוחבוט, פ"ד מ"א (4) 327). העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן כפי שפורטו לעיל  מבססות את עילת התקיפה, על כל יסודותיה.

הנתבע לא הכחיש את קיום יסודות עוולת הרשלנות, למעט טענתו כי לא התקיים יסוד קיומו של נזק.

בהתאם להגדרת סעיף 2 לפקודת הנזיקין, "נזק" כולל נזק שאינו ממוני, כן נפסק כי פגיעה באוטונומיה של אדם מהווה ראש נזק בר פיצוי (ע"א 2781/93 דאקה נ' בית חולים כרמל (1999)). פגיעה בגוף האישה (בביצוע עבירת האינוס) ובגופם של הילדים (בביצוע מספר רב של תקיפות כמתואר לעיל) מהווים פגיעה בגופם ובאוטונומיה שלהם.

מעבר לכך, אשר לטענת הנתבע כי לא נגרם לתובעים כל נזק כתוצאה מהאירועים, יודגש כי בהתאם לפסיקה, בעוולת התקיפה, להבדיל מעוולות הסל (דוגמת רשלנות והפרת חובה חקוקה), אין הכרח בקיומו של נזק לשם פסיקת פיצוי ודי בעצם ביצוע העוולה, על מנת לזכות את הניזוק בפיצוי בגין כאב וסבל (ר' תמ"ש (ת"א) 4825-04-10 י' נ' ס' (25.02.14) וההפניות שם; תמ"ש חיפה 9250-11-08 האישה נ' הבעל 15.08.12 וההפניות שם).

על כן, מתקיימים יסודות עוולת התקיפה ועוולת הרשלנות.

גדר המחלוקת:

המחלוקת בין הצדדים, הינה בשאלת גובה הפיצוי, אם בכלל, לו זכאי כל אחד מהתובעים בגין כאב וסבל שנגרמו להם כתוצאה מהמעשים שפורטו לעיל. לטענת התובעים נגרם להם נזק לא ממוני ויש לפצותם בגין כאב וסבל, ואילו לטענת הנתבע אין הוא חייב בפיצוי התובעים במאום כיוון שלא הובאה ראיה כלשהי לנזק, הנזק לא פורט ולא הוכח ולא נקבעה לתובעים נכות, כן יש להתחשב בחוסר יכולתו להתפרנס במהלך תקופת מאסרו.

גובה הפיצוי בגין כאב וסבל במקרים של אלימות במשפחה:

הפסיקה החילה את דיני הנזיקין הכלליים על מקרים של אלימות במשפחה, והתייחסה לאלימות פיזית, אך גם מילולית ונפשית כגורמת לנזק, לרבות כאב וסבל, שהם ברי פיצוי. בתמ"ש (אשד') 6062/96 האישה נ' האיש (13.01.14), סקרה כב' השופטת ענת אלפסי את הפסיקה השונה, בעניין גובה הפיצוי שנפסק במספר פסקי דין בתביעות נזיקיות שהוגשו ע"י קורבן אלימות במשפחה, וסיכמה את השיקולים המרכזיים בעניין קביעת גובה הפיצוי בגין כאב וסבל בתביעות מסוג זה הכוללים את הנסיבות הקונקרטיות של הפגיעה, משך הפגיעה והשלכותיה העתידיות של הפגיעה. וכך סוכמה ההלכה:

"מהן אמות המידה לקביעת גובה הפיצוי בגין כאב וסבל? שאלה היא.

מדובר בעניין הנתון לאומדן ולהערכה, על פי נסיבותיה הקונקרטיות של אותה משפחה. יחד עם זאת, נראה כי ריבוי מקרי האלימות בעת האחרונה, והצורך למגר תופעה זו, מצריך קביעת אמות מידה אחידות, או לכל הפחות מנחות לגבי עניין זה.

בחינת הפסיקה מעלה שלושה שיקולים מרכזיים בקביעת גובה הפיצוי בגין כאב וסבל:

• האחד – בוחן את נסיבותיה הקונקרטיות של הפגיעה נשוא התובענה;
• השני – בוחן את משך הפגיעה, האם מדובר במקרה בודד, או שמא במסכת חיים אשר האלימות וההשפלה היתה חלק בלתי נפרד הימנה, שאז יש מקום להעלאת גובה הפיצוי;
• השלישי – בוחן את השלכותיה העתידיות של הפגיעה. בעניין זה, ניתן להסתייע בקביעת אחוזי הנכות שנקבעו בגין הפגיעה. אמנם מדובר בכלי שנועד להעריך את היקף הפגיעה במישור התעסוקתי, אך ניתן להסתייע בו גם כדי להעריך את היקף הפגיעה במישור הרגשי.

לשון אחר, מדובר בשלושה מימדי זמן המתייחסים לאותו עניין: ההווה, העבר והעתיד".  כן ר' הפסיקה שצוטטה בתמ"ש (ת"א) 4825-04-10 י' נ' ס' (25.02.14).

כב' השופט נמרוד פלקס, סקר את מגמת הפסיקה להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם כתוצאה ממעשי אלימות במשפחה:

"סקירת פסיקת בתי המשפט, אשר דנה בשיעור הפיצוי הכספי שנקבע בגין נזק לא ממוני שגרם בן זוג אחד למשנהו נוכח מעשה אלימות שנקט כלפיו, תומכת אף היא במסקנה, לפיה המגמה היא להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני. כך בבע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית (31.12.13) לא התערב בית המשפט העליון בפיצוי בסך 500,000 ₪, אשר נפסק מפאת אלימות פיזית ונפשית השפלה וביזוי מתמשכים. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16 מ.ז.כ. נ' ע.ז.כ. (28.2.17) נקבע פיצוי בסך 100,000 ₪. פסק דין זה דן באלימות נקודתית בעת סערת רגשות. הערעור על פסק דין זה נדחה בבע"מ 2919/17 פלונית נ' פלוני (12.12.17) תוך שבית המשפט העליון מציין, כי הפיצוי נפסק על רף גבוה, למען יראו וייראו. בתמ"ש (חיפה) 9250-11-08 האשה נ' הבעל (15.8.12) חויב הנתבע בפיצוי בסך 220,000 ₪, בשל שבעה מעשי אלימות, עת מתוכם חויב בסך 100,000 ₪, בגין תקיפתה החמורה של התובעת בפרהסיה. בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 פלונית נ' אלמוני (1.8.17) חויב הנתבע בסך 20,000 ₪, בגין אירוע תקיפה חד פעמי ומינורי.

מקום בו עסקינן במקרה חד פעמי של אלימות ממשית (להבדיל מאלימות מינורית כגון זו שנדונה בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 הנ"ל, ולהבדיל ממסכת מתמשכת של אלימות פיזית ונפשית, כגון זו שנדונה בבע"מ 7073/13 הנ"ל), יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך 100,000 ₪, ברוח הפסיקה בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16.

מן הכלל אל הפרט:

מהאמור לעיל עולה כי על מנת לבחון את רף הפיצוי הראוי במקרה זה, קבע בימ"ש כי יש לבחון את המעשים בגינם הורשע הנתבע כפי שתוארו בכתב האישום, ולפסוק את הפיצוי בהתאם לחומרתם, תדירותם ואופיים. מעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי בכל הנוגע לתובעים 1-4, אין מדובר באירוע בודד וחד פעמי, אלא במסכת שלימה ומתמשכת של פגיעה בגופם ובכבודם של הילדים, פעמים רבות דווקא בחגי ישראל ובשבתות, בזמנים בהם הפער בין הציפייה של הקטינים להנאה ולשמחת החג, לבין ההשפלה והפגיעה ממעשיו של אביהם גדול במיוחד. מעשים יומיומיים של ילדים רכים בשנים, שינה בשעה מאוחרת, מריבה בין אחרים או מעשה משובה והשתוללות, זכו לתגובה קשה ולאלימות מצידו של האב.

היחס המחפיר לו זכה הבן ח', מכות חניקות והשפלה בפני שאר בני המשפחה היו מנת חלקו של הקטין (שבגר) ואשר סומן כילד "החצוף" מבין אחיו. שאלה היא מהו הסכום הראוי שיוכל לשקף את מידת הכאב בליבו של ילד, המסומן כ"בעייתי" מבין אחיו וזוכה בשל כך למנה מוגברת ומיוחדת של מכות מאביו מולידו.

אשר למעשה האינוס של התובע 5, הגם שמדובר באירוע חד פעמי, אמר בית המשפט כי אין צורך להכביר מילים בדבר חומרתו של המעשה. כידוע, תופעת האלימות במשפחה הוגדרה בפסיקה כ"נגע שיש למגרו" הן במישור הפלילי והן באמצעות דיני הנזיקין, כאשר בתי המשפט לא נרתעו מפסיקת פיצויים עונשיים.

בימ"ש קבע כי יש לגנות את מעשיו של הנתבע כלפי ילדיו וכלפי מי שהיתה אישתו, ורף הפיצוי בגין כאב וסבל צריך שישקף את גודל העוולה, ואת חומרת המעשים, וכבר נפסק כי תכלית הפיצוי במקרה של אלימות במשפחה נועד, בין היתר, לשם הרתעה ועל מנת לבטא סלידה מהתנהגות המזיק. כן נפסק כי על מנת לבער את נגע האלימות, על בית המשפט לעשות שימוש בפיצויים מוגברים או בפיצוי בגין כאב וסבל, לאחר בחינת כל מקרה לגופו (ר' תמ"ש 19229-07-11 פלונית נ' פלוני (14.12.15) וההפניות שם).

סיכום

בימ"ש חייב את הנתבע לשלם לתובעים את סכום הפיצוי הבא:

א. לכל אחד מהתובעים 1-3 סך של 25,000 ₪ (ובסה"כ סך של 75,000 ₪). מאחר שהתובעים קטינים, הסכום יופקד בחשבון בנקאי נפרד על שם כ"א מהם, שלא ניתן יהיה לפרעון לפני הגיע כ"א מהם לגיל 18 שנים.

לתובע 4, סך של 40,000 ₪.

לתובעת 5 סך 65,000 ₪.

משרדנו מנוסה בתביעות נזיקין ובהתגוננות מתביעות נזיקין ואנו כאן לשירותכם: 04-8100170

ת"א 10463-07-17 עודה ואח' נ' החברה להגנת הטבע (פורסם ב law data ביום 23/09/2019)

רקע ותמצית טענות הצדדים

ביום 29.4.2017, יצאו התובעים למסע דייג במי הים התיכון. את השלל ממסע זה, צילמו ופרסמו עוד באותו היום, באמצעות סרטונים ותמונות בעמוד הפייסבוק של התובע 1.

מספר ימים לאחר מכן, ביום 3.5.2017, פורסם בעמוד הפייסבוק המנוהל מטעם הנתבעת, בשם "דגים באחריות – הרפורמה להצלת הים התיכון", סרטון ותמונות שנלקחו מעמוד הפייסבוק של התובע 1, בהן נראים התובעים, על התמונות הוסף הכיתוב "זה לא ספורטיבי, זה פשע!" באותיות גדולות ובפרסום עצמו נכתב:

"להקה שלמה בזמן הרבייה – אין כבוד לים, עצוב מאוד. שתפו ובקשו משאר הדייגים להפסיק להרוס את הים – למרות שהשנה עונת הרבייה הוגדרה מ 01/05 עד 14/06 – הרבייה כבר החלה באזור אפריל. לא עושים דברים כאלה" (להלן: "הפרסום" או "הפרסום הראשון").

התובעים פנו לנתבעת, דרשו את הסרת הפרסום ואף הגיבו לתוכן הפרסום בעמוד הפייסבוק בו בוצע הפרסום. לאחר פניית התובעים, שינתה הנתבעת במקצת את נוסח הפרסום לנוסח כדלקמן:

"גם לעבור על מכסת השלל היומית בדיג ספורטיבי של עד 5KG או שני דגים גדולים וגם לדוג בזמן הרבייה – אין כבוד לים. עצוב מאוד. שתפו ובקשו משאר הדייגים להפסיק להרוס את הים- למרות שהשנה עונת הרבייה הוגדרה 01/05 ועד 14/06 – הרבייה כבר החלה באזור אפריל. לא עושים דברים כאלו" (להלן: "הפרסום השני", וביחד "הפרסומים").

מסגרת החוק

תקופת הרבייה נקבעה על ידי פקיד הדיג – מכוח סמכותו לפי תקנה 8א(ד) לתקנות הדיג 1937(להלן: "תקנות הדיג") – בהודעה לציבור מיום 3.4.2017, לתקופה שבין 1.5.2017 ועד 14.6.2017.

התובעים טוענים, כי הפרסומים מהווים לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), שכן הציג אותם כפושעים ויש בכך כדי להשפילם ולבזותם בעיני כל מי שנחשף לפרסומים.

התובעים טוענים, כי לנתבעת לא עומדת הגנת "אמת דיברתי". הנתבעת לא הוכיחה כי התובעים דגו "להקה שלמה", כפי שנטען בפרסום הראשון. מסע הדייג לא אירע בתקופת הרבייה אלא יומיים לפני תחילתה; אף אם נניח כי התובעים הפרו את ההוראות הנוגעות לדיג, אין הדבר הופך אותם לפושעים כפי שנכתב בפרסום, שהרי "פשע" מוגדר בסעיף 24(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, כעבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים, בעוד הפרות של פקודת הדייג, 1937 (להלן: "פקודת הדיג") ותקנות הדיג כרוכות בעונש מאסר עד שישה חודשים או קנס בלבד (סעיף 10 לפקודת הדיג וסעיף 9 לתקנות הדיג).

התובעים טוענים, כי לנתבעת לא עומדת הגנת "אמת דיברתי" גם ביחס לפרסום השני – לדידם רק שלושה דייגים- שהתובע 1 אינו נמנה עליהם-דגו באותו מסע. בנוסף, שלל הדגים עמד על שישה דגים בלבד, שכן אחד מן הדגים היה דג "צף". לפיכך, לא בוצעה הפרה של פקודת הדיג, המתירה דיג של עד שני דגים גדולים לכל דייג.

השימוש בתמונות ובסרטונים שנלקחו מעמוד הפייסבוק האישי של התובע 1, מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). הוספת הכיתוב על גבי התמונה מהווה הפרה של הזכויות המוסריות של התובעים בתמונות מכוח סעיף 46 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח- 2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים").

הנתבעת טוענת מנגד, כי אין בפרסומים משום לשון הרע או פגיעה בפרטיות.

למצער, עומדות לנתבעת ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע הגנת אמת הפרסום (ס' 14) והגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק, לרבות ס' 15(2) ו(3) וההגנה המנויה בסעיף 18(3) בחוק הגנת הפרטיות. בנוסף, אין לתובעים שם טוב או מוניטין שנפגעו מהפרסומים.

הנתבעת טוענת כי במועד הדייג לא היה לתובע 1 רישיון;

לתובעים לא היה רישיון דיג ספורטיבי לסירה, כמתחייב מסעיף ב(1) של נוהל רישיונות דיג המורה כי: "דיג באמצעות חכה, שאינו מהחוף, לרבות תוך שימוש בכל כלי ציפה שאינו מחויב ברישיון שיט כגון קיאק; כאשר מתבצע דיג לפי רישיון זה באמצעות יותר מ-3 חכות, נדרש שהדיג יתבצע מכלי שיט שניתן לגביו רישיון דיג ספורטיבי לספינה". חובת ההוכחה בעניין מוטלת על כתפי התובעים;

וכן, שלל הדייג כלל 7 (שבעה) דגים מסוג "דקר שינני", שמשקלו של כל אחד עולה על 7 ק"ג, ולפיכך התובעים הפרו את המגבלה שנקבעה בסעיף ב לנוהל הרישיונות: "ברישיונות דיג למטרות ספורט, בכל שיטות הדיג, תוגבל כמות השלל היומי לבעל רישיון לעד 5 ק"ג בסה"כ או לשני דגים סה"כ, אף אם משקל כל אחד מהם עולה על 5 ק"ג. ..".

טענת התובעים, כאילו היו עימם עוד שני דייגים באותו מסע, אינה נכונה וכל מטרתה "להלבין" את כמות הדגים מאותו מסע. אף אם אכן הצטרפו לאותו מסע דייגים נוספים, עדיין מדובר בחריגה מהמכסה המותרת, כיוון שלתובע 1, אשר נטל חלק פעיל בדיג, לא היה רישיון במועד הרלוונטי; הדג השביעי, לא היה דג צף כנטען, והתובעים דגו אותו באופן דומה ליתר הדגים.

גם אם מסע הדייג נערך בסמוך לפני תחילת תקופת הרבייה, תקופת הרבייה של דגי הדקר השינני החלה כבר בחודש אפריל 2017. מכל מקום, יש בדיג בתקופה שבה בוצע משום פגיעה משמעותית בדגה שבים התיכון, אף אם לא נקבע שתקופה זו הינה תקופת הרבייה הסטטוטורית.

15. הנתבעת רואה בפרסום כנגד מסע הדיג, חלק מחובתה הציבורית, המוסרית והחברתית.

הנתבעת טוענת כי יש להחיל בעניינו את העיקרון לפיו, מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה.

הנתבעת מוסיפה, כי אין לתובעים זכויות יוצרים או זכויות מוסריות בתמונות נשוא התביעה. לחלופין, פרסום התמונות אינו מהווה הפרה של הזכויות המוסריות, או למצער, עומדות לנתבעת ההגנות המנויות בחוק זכויות יוצרים (סעיפים 50[ב] ו-50[ג]).

דיון והכרעה

חוק איסור לשון הרע משקף את הצורך לאזן בין חופש הביטוי מחד לזכות לשם טוב מאידך. זכויות אלו מרכזיות לחיי האדם ובית המשפט העיר לא פעם כי זכויות אלו נגזרות מזכות האדם לכבוד (ראה ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' אלי עזור (פורסם בנבו, 22.07.2015), פס' 9 לפסק דינו של השופט פוגלמן וההפניות שם, להלן: "עניין עזור")).

סעיף 1 לחוק מגדיר "לשון הרע מהי":

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".

סעיף 7 לחוק קובע:

"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 -63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944".

בעניין עזור, נקבעו השלבים לבחינת תובענה בעילה של לשון הרע:"בשלב הראשון יש לבחון אם מה שפורסם עולה כדי "פרסום" במובנו של מונח זה בחוק לשון הרע; בשלב השני יש לבחון אם מה שפורסם מהווה "לשון הרע" כאמור בחוק זה, וזאת לפי משמעות הפרסומים בהקשר אובייקטיבי, קרי: לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר; ובשים לב לקביעותינו להלן בדבר מידת העניין הציבורי שבפרסום (וראו פסקה 12 לעיל). ככל שנמצא כי "פורסם" דבר מה מהווה "לשון הרע", יש להוסיף ולבחון בשלב השלישי את תחולתן של ההגנות השונות הנזכרות בחוק, שיש בכוחן לשלול את אחריותו של המפרסם בלשון הרע. אם לא קמות הגנות מסוג זה, בשלב הרביעי והאחרון ייקבע הסעד המתאים בנסיבות העניין.

בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שהפרסומים נעשו על ידי הנתבעת ומטעמה. מנספח ב' לכתב התביעה עולה כי הפרסום הראשון זכה ל-13 שיתופים, 45 תגובות ו-64 תגובות בתצורת חיבוב או רגשון אחר. מנספח ג' לכתב התביעה עולה כי הפרסום השני זכה ל-24 שיתופים, 78 תגובות ו-78 תגובות בתצורת חיבוב או רגשון אחר. אם כן, הפרסומים עונים להגדרה של פרסום בסעיף 2 לחוק (לסקירה מקיפה בסוגיית פרסום בפייסבוק, ראה: רע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו, ס' 6-3 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 15.04.2018).

את פרשנות הפרסום  הראשון קבע בית המשפט כי יש לבחון מנקודת מבטו של האדם הסביר, קרי, בהתאם לפרשנות שאדם סביר היה מייחס לאותו פרסום, בהקשר הכולל שבמסגרתו נאמרו הדברים הנטענים להיות לשון הרע, תוך בחינה האם הפרסום היה מובן על ידי האדם הסביר באופן הפוגע בשמו הטוב של התובע (ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, נו(2) 607 (2002), פס' 6 לפסק דינה של השופטת [כתוארה אז] ביניש וההפניות שם). או כפי שקבע כב' הנשיא א' ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון לוני הרציקוביץ', נח(3) 558 (2004):

"בעת ניתוח פרסום יש לעמוד, בשלב ראשון, על מובנו של הביטוי; על המשמעות הטמונה בו. יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה ולברר אם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר…

לכן, יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים לפי הקשרן תוך התחשבות באופייה של הסוגה ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר. עם זאת, כאשר בית-המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע. אולם, בכך אין די. בשלב שני יש לברר אם משמעותו של הביטוי מקימה חבות בגין עוולת לשון הרע. שיקול חשוב נוסף שיש לשקול במסגרת זו הוא זהות הנפגע מן הביטוי, וביתר דיוק, היותו איש ציבור, דמות ציבורית או אדם פרטי".

אם כן, נקבע כי החלק הראשון בפרסום הראשון המייחס לתובעים חוסר כבוד לים, הרס הים, ודיג של להקה שלמה, יש לקרוא בהקשרו המלא תוך מתן פרשנות סבירה. לאור העובדה לפיה הפרסום התייחס לתמונה בה מוצגים שבעה דגים, פורסם בעמוד פייסבוק שעניינו דיג אחראי, המשמעות המסתברת בנסיבות העניין אינה שהים נהרס או שהתובעים דגו להקה שלמה. כמו כן, צוין במסגרת הפרסום, כי הדיג לא בוצע בזמן תקופת הרבייה הסטטוטורית. הפרסום אף מציין מהם המועדים בהם הוגדרה תקופת הרבייה, על מנת שהקורא יקרא וישפוט.

בהקשר זה, כך נקבע, אף לא יהיה זה נכון להיצמד למשמעות המשפטית של המילה "פשע" כפי שזו קבועה בחוק העונשין, קרי עבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים. האדם הסביר, בקוראו את הפרסומים, אינו מפרש את "פשע" כפעולה המהווה עבירה לפי חוק העונשין. בנסיבות מסוימות, גם פעולה שלא נקבע לה עונש כלל, אך היא מהווה הפרה של נורמה מוסרית או אתית, אף אם אינו מהווה עבירה- או מהווה עבירה מדרגה נמוכה- יכולה להיכלל בשימוש השגור במילה פשע. בעניינו, כאשר הפרסומים כללו את המילה "פשע" כמעין כותרת, ובגוף הפרסומים נזכרו הוראות מפקודת הדיג ומתקנות הדיג, הפרשנות האובייקטיבית למילה "פשע", תהא, שפעולות התובעים הביאו לפגיעה בים ובדגה.

על כן, אפילו אם יש לשון הרע בפרסומים, מדובר בלשון הרע בטווח הנמוך, אין המדובר בפרסום עוצמתי במיוחד – הן מבחינת איכות הביטוי והן מבחינת פוטנציאל תפוצתו. לתובנה זו משמעות רבה לעניין תחולתן של ההגנות הנטענות על ידי הנתבעת, כפי שעמד על כך כב' השופט י' עמית בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך (פורסם בנבו, 08.02.2012):

"בחינת כל אחד מהשלבים לא נעשית באופן "סטרילי" במנותק מהשלבים האחרים. יש יחסי גומלין בין השלבים השונים, והקו התוחם ביניהם איננו חד כפי שעשוי להשתמע. כך, לדוגמה, עוצמת הביטוי הפוגע, עשויה להשליך על העניין הציבורי במסגרת הגנת אמת דיברתי בסעיף 14 לחוק או בבחינת תום-הלב במסגרת סעיף 15 לחוק. בהשאלה מתחומי משפט אחרים, ניתן לומר כי יש "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים – ככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות הקבועות בסעיפים 14-15 לחוק, ולהיפך".

בית המשפט קבע כי לנתבעת עומדת הגנת אמת הפרסום –

סעיף 14 לחוק קובע כדלקמן: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

כדי שמפרסם יזכה להגנת אמת הפרסום, עליו להוכיח כי הדבר שפורסם היה אמת וכי היה בפרסום עניין ציבורי. לעניין אמיתות הפרסום, מדובר ביסוד עובדתי בעיקרו ועניינו השוואה בין תוכנו של הפרסום למציאות העובדתית. עם זאת, נקבע בפסיקה כי די בכך שהפרסום היה אמת לפי משמעותם הכללית של הדברים, וכי אין דרישה לזהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפרסום:

"בבואנו לבחון את יסוד אמיתות הפרסום, נזכור כי אין נדרשת זהות מוחלטת בין תוכן הפרסום לבין מצב הדברים העובדתי וכי די בהתאמה ביניהם באופן שמשמעותם הכללית של הדברים, כפי שהיה מאזין סביר או קורא סביר מפרשם, תתאם את תוכן הפרסום" (ראה ע"א 10281/03 אריה קורן נ' עמינדב ארגוב (פורסם בנבו, מיום 12.12.06); ת"א (שלום ת"א) 56211-03-16 בנימין נתניהו נ' יגאל סרנה (פורסם בנבו, 11.06.2017) להלן: "עניין סרנה").

עמדת בית המשפט לעיל בנוגע לפרשנות של האדם הסביר לפרסום הראשון, הינה כי היה בדיג, כאשר הוא בוצע בסמוך מאד לתקופה הרבייה הסטטוטורית, עת לדידה של הנתבעת כבר החלה תקופת הרבייה הלכה למעשה, משום פגיעה משמעותית ולא מוסרית בים ובדגה. כאמור, אין צורך למצוא התאמה מוחלטת בין הפרסום למציאות על מנת שתעמוד הגנת אמת הפרסום, כאשר המשמעות המסתברת בנסיבות העניין אינה שהים נהרס או שהתובעים דגו להקה שלמה, אלא שפעולות התובעים פגעו בים ובדגה. זאת ביתר שאת לאור העובדה שהפרסום פורסמה בדף פייסבוק העוסק בדיג אחראי.

משכך קבע בימ"ש שאת החלק בפרסום הראשון המייחס לתובעים חוסר כבוד לים, הרס הים, ודיג של להקה שלמה, יש לקרוא בהקשרו המלא תוך מתן פרשנות סבירה. לאור העובדה לפיה הפרסום התייחס לתמונה בה מוצגים שבעה דגים, פורסם בעמוד פייסבוק שעניינו דיג אחראי,  כי ישנה התאמה עובדתית מספיקה לצורך קיומה של הגנת אמת הפרסום.

יתירה מכך, קבע בימ"ש כי מהראיות הצטיירה תמונה לפיה עברו התובעים על הוראות פקודת הדיג.

כך, לתובע 1 לא היה רישיון כנדרש בס' 10(1)(א) לפקודת הדיג ובנוהל הרישינות. ס' 10(1)(א) לפקודת הדיג קובע: "הנדרש להיות בעל רשיון, והוא דג או מנסה לדוג או שיש ברשותו מכשירי דיג במסיבות המוכיחות לבית המשפט שלפניו הובא בדין שהיה בכוונתו להשתמש במכשיר לצורך דיג מבלי שקיבל רשיון בהתאם לפקודה זו"., הוראה שהפרתה כרוכה במאסר של עד שלושה חודשים או קנס.

זאת ועוד, התובעים חרגו ממכסת השלל המותרת, שכן דגו שבעה דגים, בעוד רק לשלושה היה רישיון דיג בהתאם לנוהל הרישיונות.

בפרק 2, סעיף ב' לנוהל הרישיונות נקבע: "ברישיונות דיג למטרות ספורט, בכל שיטות הדיג, תוגבל כמות השלל היומי לבעל רישיון לעד 5 ק"ג בסה"כ או לשני דגים סה"כ, אף אם משקל כל אחד מהם עולה על 5 ק"ג".

נוהל הרישיונות מורה אם כן, כי כמות השלל היומי לא תעלה על דג ששוקל עד 5 ק"ג או שני דגים גדולים ואינו מבחין בין דג חי למת. ממילא, לא שוכנע בימ"ש מגרסת התובעים המהווה אף הרחבת חזית, כי מדובר בדג צף שרק נאסף מן הים. אף שהפרסום השני ייחס לתובעים באופן מפורש, דיג מעבר למכסה המותרת, לא נטענה טענת הדג הצף במסגרת כתב התביעה.

במסגרת הפרסום השני, הסירה הנתבעת את המילים להקה שלמה והתמקדה בחריגה ממכסת השלל היומית:

"גם לעבור על מכסת השלל היומית בדיג ספורטיבי של עד 5KG או שני דגים גדולים וגם לדוג בזמן הרבייה – אין כבוד לים. עצוב מאוד. שתפו ובקשו משאר הדייגים להפסיק להרוס את הים- למרות שהשנה עונת הרבייה הוגדרה 01/05 ועד 14/06 – הרבייה כבר החלה באזור אפריל. לא עושים דברים כאלו".

בימ"ש קבע כי לאור העובדה שכמות השלל עלתה על המכסה המותרת, הרי שמדובר מדובר בעבירה על פקודת הדיג (ר' סעיף 10 (5), וממילא גם הפרסום השני, חוסה תחת הגנת אמת בפרסום.

נוכח החשיבות של שמירה על הטבע בכלל והדגה בפרט, מתקיים בענייננו גם התנאי השני להגנת אמת הפרסום לפיו יש בפרסום עניין ציבורי והפרסומים חוסים תחת הגנת אמת הפרסום.

אשר על כן, קבע כי דין התביעה בעילת לשון הרע, להידחות.

התייחסות של בימ"ש למעלה מן הצורך

לנתבעת עומדת הגנת תום הלב

אף פרסומים שאינם אמת עשויים לזכות להגנה מקום שבו הפרסום נעשה בתום לב לפי ס' 15 לחוק. החוק דורש כי יתקיימו שני תנאים מצטברים. ראשית, כי הפרסום נעשה בתום לב, והשני כי הפרסום נעשה בגדר אחת מהחלופות המנויות בסעיף.  ס' 16(א) לחוק קובע: "הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן הנסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב".

נקבע כי יש לקבל טענת הנתבעת לפיה קמה לה חובה מוסרית וציבורית למנוע פגיעה בדגה ולהעלות את המודעות בקרב הציבור למגבלות שמציב הדין לעניין דייג. לאור אופיה של הנתבעת ומטרותיה הציבוריות החשובות, אכן קיים אינטרס חשוב בהתבטאותה החופשית ומתן יד גמישה יותר לדיווחיה אודות פגיעות בדגה ועבירות על נהלי הדיג (ר' תא (ראשל"צ) 48263-11-13 יואל רונן ינ' עמותת "תנו לחיות לחיות" (פורסם בנבו 5.1.2016) סעיף 64 לפסק הדין).

לאור מעמדה הציבורי המוכח של הנתבעת בכל הקשור לשמירה על הטבע בכלל ועל הדגה בפרט, נחה דעתו של בימ"ש כי לנתבעת עניין אישי כשר בהקשר זה ושהפרסום נסב סביבו. לפיכך, ומשנקבע לעיל כי התובעת פעלה בתום לב, עומדת לה גם ההגנה המנויה בסעיף 15(3).

עילות תביעה נוספות

הטענה להפרת זכויות היוצרים בתמונות נטענה בעלמא. למעלה מהצורך ואף מבלי להיכנס לדיון בסוגית קיומן של זכויות יוצרים מלכתחילה, קבע בית המשפט שעומדת לנתבעת הגנת השימוש ההוגן.

סעיף 50(ב) לחוק זכויות יוצרים, קובע כך:

"על אף הוראות סעיף קטן (א), עשיית פעולה ביצירה הפוגעת בזכות המוסרית האמורה בסעיף 46(2) אינה מהווה הפרה של הזכות האמורה, אם הפעולה הייתה סבירה בנסיבות העניין, ולעניין גופן – גם אם הפעולה נעשתה בהתאם להוראות סעיף 28ב". לדעת בימ"ש הוספת הכיתוב על גבי התמונות, ושעה שמדובר בביקורת על התנהגות התובעים ובמיחוד מאחר והמימד האומנותי בתמונה נמוך עד כדי לא קיים, סבירה בנסיבות העניין.

משרדנו מורכב מעורכי דין לשון הרע אשר מנוסים בניהול תביעות לשון הרע: 04-8100170

אמ"צ 30/19 פלונית, פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

השאלה שעמדה  להכרעה הינה האם בית המשפט רשאי ליתן צו אימוץ, הגם שהבקשה הנה בהסכמה, עת המבקשים הנם גבר ואישה ידועים בציבור, אך אינם נשואים זל"ז, וזאת נוכח הוראת סעיף 3 רישא לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 הקובעת לעניין כשרות המאמץ כי: "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד…".

ובלשון אחר, האם בני זוג – איש ואישה ידועים בציבור כשירים לאמץ "כדרך המלך" הקבועה בסעיף 3 רישא לחוק או שמא מכוח החריגים הקבועים בחוק האימוץ?

עובדות המקרה:

ביום 02.12.18, במסגרת תיק אימוץ  הכריז בימ"ש על הקטינה כבת אימוץ הן כלפי אמה והן כלפי אב לא ידוע, וכן הורה על צמצום תוצאות האימוץ ביחס לאם הביולוגית ושני אחיה של הקטינה.

על פסק הדין לא הוגש ערעור והוא הפך לחלוט.

ביום 08.07.19, הגישו המבקשים בקשה למתן צו אימוץ ביחס לקטינה, והדיון נקבע ליום 15.09.19.

ביום 12.09.19, הגיש המשיב – ב"כ היועמ"ש המסמכים הנדרשים להשלמת בקשת המבקשים למתן צו אימוץ, ובכלל זה צורף תסקיר ע"ס לחוק האימוץ המפרט אודות המבקשים והקטינה והתומך בבקשה.

בדיון שהתקיים ביום 15.09.19, חזרו המבקשים על בקשתם, ובא כוח היועמ"ש והעו"ס לחוק האימוץ הודיעו כי הן תומכות בבקשתם ליתן צו אימוץ ביחס לקטינה.

מתסקיר העו"ס לחוק האימוץ ומדברי המבקשים עצמם, עלה כי המבקשים אינם נשואים זה לזה, חיים יחדיו כידועים בציבור משנת 2007, ומגדלים את הקטינה כמשפחת אומנה ימים ספורים לאחר לידתה.

עוד עלה מהתסקיר כי בני הזוג – המבקשים נקשרו מאוד לקטינה, שכאמור גדלה בביתם מיום לידתה. ניכר כי הם מעניקים לקטינה ביטחון, חום ואהבה, יציבות וקביעות ומספקים את צרכיה הרגשיים והפיסיים, אשר חשה אהובה ורצויה בביתם, והם רואים בה חלק בלתי נפרד מביתם.

עוד עלה מהתסקיר כי בני הזוג מטפלים בקטינה באהבה רבה ובמסירות, לא חסכו כל מאמץ על מנת לקדם אותה, וכיום היא ילדה שמחה ובעלת ביטחון עצמי רב.

מהתסקיר עלה כי בני הזוג מקיימים תא משפחתי יציב ומבטיח לקטינה.

דיון והכרעה:

במהלך הדיון ולשאלת בית המשפט מהו הבסיס המשפטי לבקשה המוסכמת למתן צו אימוץ של איש ואישה שאינם נשואים זל"ז אך מוכרים כידועים בציבור, וזאת נוכח ניסוחו של סעיף 3 לרישא חוק האימוץ, השיבו באת כוח היועמ"ש והעו"ס לחוק האימוץ כי זהו הנוהג הקיים, אך לא נתנו הסבר משפטי לנוהג זה. ב"כ היועמ"ש אף לא הפנתה לפסיקה המעגנת את הנוהג שאכן מתקיים בבתי המשפט למשפחה.

בחלוף השנים ונוכח הנוהג הקיים בבתי המשפט למשפחה והמכיר באפשרות של איש ואישה ידועים בציבור לאמץ ילדים, סבר בית המשפט כי הגיעה העת לעגן מצב זה בפסיקה מפורשת תוך התמודדות ישירה עם לשון סעיף 3 רישא לחוק האימוץ.

לדעת בימ"ש, איש ואישה ידועים בציבור המנהלים תא משפחתי יציב עונים להגדרת סעיף 3 רישא לחוק בבחינת "דרך המלך", ואין מקום להיזקק לשם כך לחריגים הקבועים בחוק לצורך הכשרת בקשתם לצו אימוץ. כלומר, איש ואישה ידועים בציבור עומדים במבחן הכשירות לאמץ בדיוק כמו איש ואישה הנשואים זל"ז, וצמד המילים

"איש ואשתו" שבסעיף 3 רישא לחוק האימוץ כולל בתוכו בני זוג – איש ואישה ידועים בציבור.

סעיף 3 (רישא) לחוק האימוץ, שעניינו "כשרות המאמץ" קובע כדרך המלך כי: "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד".

בע"א 1165/01 פלונית נ' היועמ"ש מיום 12.11.02 העלה כבוד הנשיא ברק את הסוגיה הפרשנית המתעוררת ביחס לשאלה האם ידועים בציבור עולים כדי "איש ואשתו" במובנו של סעיף 3 רישא לחוק האימוץ. אם כי בסופו של יום החליט כבוד הנשיא ברק כי אין הוא נדרש להכריע בשאלה זו, וזאת נוכח המקרה הספציפי שעמד בפניו והמענה שניתן שם מכוח הסייגים הקבועים בסעיף 3 סיפא ובסעיף 25 לחוק האימוץ.

בפסק הדין בע"א 10280/01 ירוס חקק נ' היועמ"ש מיום 10.01.05, הבהיר כבוד השופט מצא כי מעיון בדברי הכנסת ובדיוני וועדת השירותים הציבוריים של הכנסת שהכינה את חוק האימוץ, עולה כי בצירוף "איש ואשתו" כיוון המחוקק בבירור לבני זוג הנשואים כדין.

עוד ציין כבוד השופט מצא כי "דומה כי עד כה לא הועמד בית המשפט בפני ההכרח לדון בצדקה של הנחה פרשנית זו… ואף בענייננו צורך כזה אינו מתעורר", והמענה במקרה הספציפי שעמד בפני שופטי בית המשפט העליון ניתן גם הוא במסגרת החריגים הקבועים בחוק האימוץ.

בימ"ש קבע כי הוא ער לדברי כבוד השופט מצא שבצמד המילים "איש ואשתו " שבסעיף 3 רישא לחוק כיוון המחוקק לבני זוג הנשואים כדין (בין אם עסקינן בנישואין דתיים ובין אם עסקינן בנישואין אזרחיים).

נראה כי המחוקק עת נחקק חוק האימוץ לפני למעלה מ- 30 שנה, יצא מנקודת הנחה לפיה טובתו של קטין שהוכרז כבר אימוץ כי ימצא יציבות במשפחה הכוללת איש ואישה הנשואים זל"ז. המחוקק סבר, עת נחקק החוק, כי יש בנישואיי בני הזוג המבקשים לאמץ כדי להבטיח לקטין המאומץ יציבות שכה נדרשת לו להמשך חייו והתפתחותו הבריאה.

ההנחה לעיל בדבר יציבות תא משפחתי כאשר בני הזוג נשואים זל"ז ייתכן והיתה נכונה עת נחקק החוק, וברי כי היתה תואמת את התפיסה החברתית באותה עת. אך בימ"ש סבר כי במציאות כיום, בחלוף למעלה מ- 30 שנה מאז שנחקק החוק, ניתן לקרוא תיגר על הנחה זו.

ובכל מקרה, קבע בימ"ש, כי במציאות בה אנו חיים כיום עת התא המשפחתי מקבל צורות שונות, לרבות זוגות ידועים בציבור, לא ניתן לומר כי לתא משפחתי הכולל איש ואישה הנשואים זל"ז יציבות העולה על היציבות בתא משפחתי הכולל איש ואישה המקיימים מערכת זוגית של ידועים בציבור.

בחלוף השנים, מאז ניתן פסק הדין ירוס – חקק, הרי שדברי כבוד השופט חשין כמפורט להלן מקבלים משמעות עוצמתית יותר: "ימינו אלה אינם עוד כימים ההם. מאז נחקק חוק האימוץ התחוללו בחברה המערבית – ובחברה בישראל – תמורות כה רבות וארוכות עד שנתקשה להכיל על תופעות בימינו עת הוראות חוק האימוץ כפשוטן. נתבונן סביבנו וידענו כי האקלים והרקע החברתי השתנו מאוד, וכי בימינו נפגוש משפחות רבות שאינן רואות עוד עצמן סרות למשמעותו של הדגם לשעבר. וגם משפחות אלו יכולות – על דרך הכלל כמובן – לשרת את אינטרס הילד בדומה לאותו דגם של עבר".

בפסק הדין, ירוס חקק שפורט לעיל ציין כבוד השופט א. לוי כי "הלכה הנוהגת עמנו שנים הרבה היא שדבר חקיקה אינו כופה על שמריו, הוא משול ליצור חי, הפושט צורה ולובש צורה חדשנית על רקע האופן שבו משתקפת תכליתו בראי העיתים המשתנות".

הגם שבעת חקיקתו כיוון המחוקק בצמד המילים "איש ואשתו" לבני זוג נשואים, סבר בימ"מ כי ניתן ליישם במקרה של חוק האימוץ את דבריו של כבוד השופט לוי לעיל וליתן לסעיף 3 רישא לחוק פרשנות "תכליתית בראי העיתים המשתנות", ולכלול בתוכו גם איש ואישה ידועים בציבור.

המחוקק בחר שלא להגדיר את הביטוי "איש ואשתו" בחלק ההגדרות שבחוק האימוץ. כמו כן בניגוד לסעיף 3 (2) לחוק עת בחר המחוקק במפורש בצמד המילים "והבלתי נשוי", הרי שבסעיף 3 רישא לחוק לא ציין המחוקק "איש ואישה הנשואים זל"ז" אלא הסתפק בצמד המילים "איש ואשתו", ובכך למעשה התיר המחוקק פרשנות גמישה ותכליתית לצמד המילים העולה בקנה אחד עם ההתפתחות בתא המשפחתי.

יתרה מזו, סעיף 1 לחוק האימוץ הקובע כי "צו אימוץ וכל החלטה אחרת בהליכי האימוץ יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ", אף הוא מאפשר פרשנות מרחיבה ותכליתית לצמד המילים "איש ואשתו" שברישא של סעיף 3 לחוק באופן הכולל גם איש ואישה ידועים בציבור, בבחינת "הידועה בציבור" כ- "אשתו" .

גם בחוק האומנה לילדים תשע"ו -2016, שנחקק לאחרונה, יש כדי לתמוך בפרשנות לעיל, שכן חוק האומנה מאפשר גם לבני זוג, לאו דווקא בני זוג נישואים, לשמש כמשפחת אומנה.

בנימה אישית נקבע:

הניסיון מלמד כי משפחות אומנה רבות מבקשות לאמץ ילדים שנמצאים בחזקתן מזה תקופה (ולעיתים שנים) לאחר שהניסיון להחזירם לחיק משפחתם הביולוגית כשל והילדים הוכרזו בסופו של יום כברי אימוץ. משכך פרשנות חוק האימוץ צריך להיעשות ברוח חוק האומנה וזאת כדי לאפשר רצף טיפולי לילד שהפך מילד אומנה לילד מאומץ.

משחוק האומנה מאפשר לאיש ואישה ידועים בציבור לשמש כמשפחת אומנה, הרי שברי כי המחוקק לא התכוון כי ילד אשר נמצא במשפחת אומנה והוכרז בסופו של יום כבר אימוץ לא יימסר לאימוץ לאותה זוג ידועים בציבור המבקשים לאמצו וזאת רק מאחר ולא נישאו זל"ז, ויאלץ לעבור שוב למשפחה אחרת בה בני הזוג נישואים.

על כן, נקבע כי המבקשים עונים להגדרת "איש ואישה ידועים בציבור", מנהלים זוגיות יציבה ומענקים לקטינה מושא פסק הדין תא משפחתי יציב ואהוב, ומשכך הם עונים להגדרת הביטוי "איש ואשתו" שבסעיף 3 רישא לחוק האימוץ, וזכאים לאמץ הקטינה "בדרך המלך".

סיכום:

לאור האמור לעיל, משנתמלאו הקריטריונים לאימוץ הקטינה, ולאחר שנקבע כי טובת הקטינה שהיא תאומץ על ידי המבקשים אשר משמשים לה בפועל מאז לידתה כאב ואם, ניתן צו אימוץ, לפיו הקטינה תאומץ כבת למבקשים.

משרדנו בעל ניסיון רב בניהול תיקי אימוץ בבית המשפט לענייני משפחה – פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

אתם ניצולי שואה  מרומניה?  צאצאים של ניצולי שואה מרומניה?

אתם זכאים לתשלום(!)

לאחר מו"מ ארוך בין המשרד לשוויון חברתי בישראל לבין ממשלת גרמניה הגיעו הצדדים להבנות בכל הנוגע לפיצוי ניצולי שואה אשר שהו בגטאות ברומניה. הקצבאות הללו ישולמו למי ששהה בגטו פתוח ועבד מכורח המציאות.

ממשלת גרמניה הסכימה לשלם ל-8,000 ניצולי שואה מ-20 ערים ברומניה פיצויים רטרואקטיביים שינוע בין 750 מיליון ל-1.5 מיליארד שקל. בפועל הניצולים יזכו לקבל פיצוי רטרואקטיבי לעשרים השנים האחרונות כלומר כל ניצול יהא זכאי לקבל סכומים שינועו בין 90,000 ל 120,000 ש"ח. כמו כן הזכאים יוכלו לקבל קצבה חודשית מכובדת בסך של 400-800 ש"ח בחודש מהגשת התביעה ואילך.

יודגש כי כולם יכולים להגיש בקשה לקצבה מגרמניה גם  אזרחים ותיקים אשר כבר עתה זכאים לקצבה חודשית מהרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר.

אלה הם האפיקים לקבלת פיצוי:

1. קצבה חודשית מהרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר ככל שטרם הוכרתם עד כה כזכאים לתגמולים חודשיים בקשר עם הרדיפות.
2. קצבת זקנה לעובדי גטאות לשעבר שעבדו שלא תחת כפייה. הקצבה משולמת ע"י הביטוח לאומי גרמני לפי חוק הגטאות במסגרת חוק ZRBG.
3. פיצוי חד-פעמי ע"ס 2500 יורו מקרן "ילדות אבודה" המנוהל ע"י ועידת התביעות ומיועד לניצולי שואה אשר נולדו אחרי 1.1.1928.
4. מענק חד פעמי ממשרד האוצר הגרמני של כ-2,000 יורו לניצולי שואה עבור עבודה שלא בכפייה. ניצול שואה שלא נמצא זכאי לקבל קצבת זקנה לפי חוק הגטאות הגרמני (ZRBG) בשל אי השלמת תקופת האכשרה הדרושה, עשוי להיות זכאי לתוספת של 1,500 יורו.

מי זכאי לקצבה:

1. שהות כפויה במחנה שהוכר כגטו, בשטחי הכיבוש ו/או ההשפעה של גרמניה הנאצית.
2. ביצוע עבודה שלא בכפייה ע"י מגיש התביעה.

גובה הקיצבה:

גובה הקיצבה אינו קבוע ומשתנה בהתאם לתקופות הביטוחיות שצבר מגיש התביעה בארץ ובחו"ל. פרט לתקופת העבודה בגטו כוללות תקופות אלו גם את תקופת הרדיפות, תקופות של מגורים בישראל, תקופות בגין לימודים והכשרה מקצועית ואחרות.

תשלום רטרואקטיבי:

מועד הזכאות המוקדם ביותר לתשלום רטרואקטיבי הינו 1.7.1997 או לחילופין החל מהחודש העוקב לאחר יום הולדת 65 של מגיש התביעה כמאוחר מביניהם. לדוגמא, אדם אשר תאריך הולדתו 30.6.1935 ואשר מלאו לו 65 בחודש יוני 2000, יהיה זכאי לתשלום רטרואקטיבי החל מחודש יולי 2000.

קיצבת זיקנה שלא על בסיס חוק הגטאות:

מבוטחים שרכשו בשנות ה-80 וה-90 את הזכות לקבלת קיצבת זיקנה מגרמניה באמצעות האירגון למימוש האמנה הסוציאלית גרמניה-ישראל, עשויים להיות זכאים לחישוב מחדש של גובה הקיצבה בהתחשב בתקופות עבודה בגטו. זאת ככל ששקלול תקופת העבודה בגטו מוביל לחישוב קיצבה גבוה יותר מהקיצבה שמשולמת כיום.

עבודת ילדים בגטו:

ניצולי שואה שהוחזקו בגטאות בהיותם ילדים עשויים להיות זכאים לקיצבה. אף על פי שלא נקבע גיל מינימום רשמי, ילדים שהיו לכל הפחות בני 5-7 ומעלה בעלי סיכוי גבוה יותר לקבלת הכרה.
ילדים שהתלוו להוריהם בעת ביצוע עבודה בגטו אינם עומדים בתנאי הזכאות לקיצבה זו אלא עשויים להיות זכאים לפיצוי חד-פעמי ע"ס 2000 יורו בעילת העבודה בגטו.

ערעור לאחר דחיית תביעה:

ככל שהוגשה תביעה לקיצבה אולם נדחתה ניתן להגיש ערעור בתוך 3 חודשים ממועד החלטת הדחייה.

משרדנו עוסק רבות בהגשת בקשות לקצבאות אנו נשמח לעמוד לשירותכם – 04-8100170

(באדיבות המשרד לשוויון חברתי)

תמ"ש 25971-02- 17 ח' ח' ואח' נ' מרכז רפואי ע"ש בני ציון, היועמ"ש – חיפה פורסם בlaw data ביום 15/09/19)

בפסק דין זה, נשאלה השאלה האם המנוח רצה כי יוולד ילד בשם אורי מזרעו, אחרי מותו?

רקע עובדתי:

ביום 20.7.2013, הלך לבית עולמו המנוח ע.ח ז"ל, בהיותו גבר צעיר, רווק, בן 38 בלבד, וללא ילדים (להלן: "המנוח").  התובע מס' 1 הנו אביו של המנוח (להלן: "אביו של המנוח" או "התובע מס' 1") והתובעת מסי 2 הנה אמו של המנוח (להלן: "אמו של המנוח" או "התובעת מס' 2"), והנם זוג נשוי (שיקראו להלן יחד : "הורי המנוח"). התובעת מס' 3 הינה אחות המנוח בת 45, נשואה מזה כשנתיים וחשוכת ילדים (להלן: "אחות המנוח" או "התובעת מס' 3").

הנתבע מס' 1 מחזיק בזרעו של המנוח, אשר הוקפא בהסכמת המנוח, עת אובחן כחולה במחלת הסרטן וקודם לטיפולים כימותרפיים. הנתבע מס' 2 הנו היועץ המשפטי לממשלה האמון על עמדת המדינה בתיק.

ביום 1.12.2011, חתם המנוח על כרטיס "שומר זרע" בו נדרש לפרט את רצונו באשר לשימוש אשר ייעשה בזרעו. המנוח ביקש לסמן בטופס את הרובריקה הבאה: "השימוש בזרע לצורך עצמי יעשה בהתאם להוראותיי בכתב בלבד" וכן.. "במקרה של פטירתי, אינני מאשר שימוש בזרעי הקפוא ואני מורה לבנק הזרע להפשירו" (להלן: "הטופס" או "כרטיס שומר הזרע").

המקרה דנן עורר שאלות מורכבות אשר לא היו מתעוררות כלל אלמלא ההתפתחויות הטכנולוגיות של העשורים האחרונים בתחום ההולדה. התובעים באים בשעריו של בית המשפט למתן צו עשה המורה לנתבע מס' 1 לאפשר להם לעשות שימוש בזרעו של המנוח לצורך הפרייתו, בין אם בהליך פונדקאות מלא (באופן שהילד אשר ייוולד מהאם הפונדקאית מתרומת ביצית של אישה אחרת, יועבר לאפוטרופסותה של התובעת מס' 3 כאמו לכל דבר ועניין במסגרת הליך אימוץ) ובין אם באמצעות הפרייתו של הזרע בגופה של אישה אחרת מביצית שלה, כי אז יזכו התובעים בתור הסבים והדודה לקשר משפחתי עם הילד העתיד להיוולד.

ב"כ היועמ"ש התנגד למבוקש בהליך זה, שכן המנוח הביע את רצונו בכתב, לפיו לא יעשה שימוש בזרעו לאחר מותו. עוד נטען, כי האופציות המוצעות על ידי התובעים, לגבי השימוש בזרעו של המנוח, כמפורט לעיל, אינן עולות בקנה אחד עם הדין הקיים בישראל.

המתווה המשפטי הקיים:

בהיעדר דבר חקיקה הקובע נורמות משפטיות, בהן יש משום מענה למחלוקות הקיימות בין בעלי הדין בתביעה זו, יש לפנות אל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה הרלוונטית לסוגיה המונחת. המדובר בהסדר נורמטיבי אשר גם אם אינו מחייב את בית המשפט, משמש כאמת מידה מנחה. בהנחיית היועמ"ש שמספרה 1.2202 מיום 27.3.2003 בשם "נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו" היא פרי יוזמה של היועץ המשפטי לממשלה דאז, מר אליקים רובינשטיין. ההנחיה באה על רקע ריבוי המקרים בהם התעוררו שאלות הנוגעות לשימוש בזרעו של נפטר, הצורך והרצון לגבש אמות מידה נורמטיביות מנחות וברורות לכל המעורבים. עמדת היועץ המשפטי לממשלה מבוססת בעיקרה על שני יסודות מרכזיים:

1. כיבוד רצון הנפטר, הנובע מעקרון האוטונומיה של הפרט וזכות האדם על גופו.
2. רצונה של בת זוגו של הנפטר, במצבים בהם הייתה למנוח בת זוג, בהמשכיות, תוך מימוש שאיפתם המשותפת להביא צאצא משותף, שאיפה אשר נקטעה בעטיו של המוות בטרם עת. באשר למעמדם של גורמים אחרים – פרט לבת הזוג – נקבע בהנחיית היועמ"ש כי כשם שבחייו של אדם אין מקום להתערבותם של קרובים אחרים בהחלטה האינטימית באם להביא צאצא לעולם, וההחלטה היא של האדם ובת הזוג שלו בלבד, כך גם במותו של אדם.

12. בבע"מ 7141/15 פלונית נ' פלונית (להלן: "הלכת פלונית") נקבע ברוב דעות (השופטים א' חיות, י' דנציגר, י' עמית ו-מ' מזוז, כנגד דעתו החולקת של השופט ח' מלצר) כי מקום שבו נפטר אדם שהייתה לו בת זוג קבועה מבלי שנתן ביטוי מפורש (בכתב או בדרך אחרת) לרצונו או להסכמתו לעניין נטילת זרע מגופו ושימוש בו לאחר מותו, קמה חזקה הניתנת לסתירה לקיומו של "רצון משוער" של הנפטר להביא ילדים לעולם עם בת זוגו, גם לאחר מותו. לכן, ככלל, תהא בת הזוג ולא איש מלבדה – לרבות הורי הנפטר – רשאית לעשות שימוש בזרע לצורך הפרייתה היא.

באשר למנוח שנפטר ללא בת הזוג, ציינה כב' הנשיאה חיות כדלקמן:

"השאלה האם יש לאפשר להורים נטילת זרעו של נפטר ושימוש בו לאחר מותו מקום שבו לא הייתה לו בת זוג בחייו והוא לא הותיר אחריו צאצאים ואף לא הנחיות מפורשות בעניין זה, אינה צריכה הכרעה במקרה דנן אך דומני כי מוטב שלא לטעת מראש מסמרות קשיחים מדי בכל הנוגע אליה והמקרה שנדון בעניין משפחה חדשה יוכיח. כך גם בכל הנוגע למקרים חריגים אפשריים נוספים העשויים להתעורר בסוגיה רגישה ומורכבת זו של נטילת זרעו של נפטר והשימוש בו.

ואולם נסיבות המקרה בפרשת "פלונית" שונות מהותית מנסיבות המקרה דנן; להבדיל מהמקרה דנן, עניינו של פסק הדין הנדון הנ"ל נסוב במקרה של מנוח אשר הייתה לו בת זוג במועד פטירתו והיה צורך לבחון האם המנוח רצה שיעשו שימוש בזרעו לאחר מותו לשם הפריית אישה שלא הייתה בת זוגו הקבועה בעת פטירתו. בית המשפט העליון קבע כאמור, כי התשתית העובדתית אשר הוצגה, אינה תומכת בתזה על פיה היה למנוח רצון משוער להמשכיות לאחר מותו שלא עם בת זוגו, להבדיל מרצון כללי להמשכיות. משכך, ובהעדר ראיות משמעותיות וברורות דיין על מנת לסתור את ההנחה הרגילה על פיה רצונו המשוער של המנוח הוא בהמשכיות עם בת הזוג ועמה בלבד – בית המשפט העליון קיבל את הערעור ולא התיר שימוש בזרעו של המנוח.

הסוגיה דנן מורכבת יותר, רגישה ונוגעת לשורש ההוויה האנושית;  בית המשפט אמר כי מין הראוי לאזן בין האינטרסים השונים והמגוונים הניצבים זה כנגד זה או אולי זה לצד זה:

• אינטרס המנוח (בעל הזרע) – לרבות ההכרעה בשאלה מה היה רצונו האמיתי של המנוח בעניין הבאת צאצאים אחרי מותו (וזאת תוך התייחסות לחתימתו על כרטיס "שומר זרע" וההוראות המפורטות בו ביחס למה יעשה בזרעו אחרי אריכות ימיו), משמעות החתימה הנ"ל, והשפעתה לבירור רצונו האמיתי של המנוח.
• אינטרס הוריו ואחותו של המנוח.
• אינטרס הצאצא העתידי / טובת הילד.
• האינטרס החברתי / טובת הציבור.

בית המשפט קבע כי השאלה היחידה שעמדה לדיון היא רצונו של המנוח כאמור:

דיון והכרעה

הטכנולוגיה המודרנית שינתה מן היסוד את ה"גבולות הטבעיים" של האדם כבן תמותה, בכל הסכסוכים המתעוררים בהקשרים אלה נדרש בית המשפט לעצב נורמה משפטית בסוגיות אשר מעצם טבען משלבות היבטים לבר משפטיים: מוסריים, חברתיים, דתיים ופילוסופיים.

שימוש בזרעו של אדם אשר נפטר לשם הבאת ילדים לעולם מתאפשר מבחינה משפטית בראש ובראשונה בשל עיקרון כיבוד רצון הנפטר, הנובע מהאוטונומיה של הפרט וזכות האדם על גופו. עסקינן בסוגיה מורכבת מאוד ודווקא מתוך ערכם הרב של החיים שיוצרו, כמו גם ערך האוטונומיה של הנפטר, יש לברר את רצונו של הנפטר, ככל שהנפטר הביע רצון זה בצורה מפורשת, ובהעדר הבעת רצון מפורשת יש להתחקות אחר רצונו המשוער של הנפטר על בסיס ראיות משמעותיות.

מהו, אם כן, רצונו המשוער של המנוח?

בראש ובראשונה, נבחן  כרטיס "שומר הזרע", עליו הוחתם, כאמור, המנוח ביום 1.12.2011. מועד החתימה היה בסמוך לאחר הניתוח להסרת גידול ממאיר מראשו של המנוח, ולפני שהחל בטיפולי הכימותרפיה. במסגרת חקירתו הנגדית, אישר ד"ר ח' כי הוא זה אשר ניגש לחדרו של המנוח, בו היה מאושפז בבית החולים, לשם החתמתו על המסמך.

לאחר בדיקת כלל העדויות, קבע בית המשפט כי רצונו המשוער של המנוח להתיר שימוש בזרעו לצורך הבאת צאצאים. רצון זה אינו חריג והוא תואם את הכמיהה האבולוציונית של המין האנושי להותיר דור המשך אחריו. כמיהה זו מקבלת משנה תוקף במשפחת התובעים, נוכח העובדה כי לתובעת 3 אין ילדים משלה ולא יהיו ואילו לתובעים 1,2 אין נכדים כלל, וגם לא יהיו, ככל שלא יותר השימוש בזרעו של המנוח.

לסיכום: לאחר ששקלתי את כלל הראיות כפי שהובאו בפניי, הנני קובעת כי רצונו המשוער של המנוח, לפחות בסמוך לפטירתו, היה להתיר שימוש בזרעו על מנת להביא צאצאים אחרי מותו.

משרדנו בעל ניסיון רב בשנים בניהול תיקי ליטגציה בבית המשפט בענייני ירושה – מומלץ להתייעץ עום עורך דין ירושה וצוואה בטרם ניהול הליך משפטי.

פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

(תא (קריות) 46548-07-14 לאה סימפסון נ' עיריית חיפה פורסם ביום 25/04/18)

עובדות המקרה

כפי העולה מכתב התביעה ביום 4.5.13, פסעה התובעת ברחוב יוסף בחיפה לכיוון מעונות גאולה.

כשהגיעה לקרבת צומת הרחובות יוסף- ארלוזרוב, התכוונה לחצות את הרחוב במעבר החצייה הסמוך. עת פסעה לכיוון מעבר החצייה, נתקלה רגלה במפגע במדרכה. כתוצאה מהתאונה, נפגעה התובעת בפניה, שיניה ושתי ידיה.

ממקום התאונה, הובהלה התובעת לבית החולים בני ציון- שם אובחנו פגיעות וחתכים בפניה, פגיעה בשיניים ושברים עם תזוזה בעצמות המרפק השמאלי ופגיעה בשורש כף היד.

לאור הפערים שהתגלו בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לתיק בית המשפט על ידי הצדדים, מינה בית המשפט שני מומחים מטעמו.

ד"ר רייכל מיכאל – מומחה בתחום האורתופדיה, אשר קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%.

ד"ר רם מירז – מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר קבע לתובעת 5% נכות זמנית למשך שנה ולאחר מכן 0% נכות.

סיכומי התובעת

לטענת התובעת, היות ועסקינן ברשות מקומית, הרי היא חבה חובת זהירות כלפי האזרחים הפוסעים ברחובותיה. הרשות המקומית מחויבת לעשות כל הדרוש לשמירה על ביטחון הציבור, במיוחד כאשר מדובר ברחובות העיר

לאור האמור טוענת התובעת, כי היא נפצעה כתוצאה מהתקלות רגלה במפגע ברור במדרכה והנתבעת, עיריית חיפה, התרשלה כשלא איתרה ותיקנה את המפגע.

לא זו אף זו, מר אהרון כהן, נציג הנתבעת, אשר בניגוד להחלטת בית המשפט, לא הגיש תצהיר, העיד בעדותו כי הגיע למקום קרות התאונה רק בחודש 4/18 ואישר כי מצבה של המדרכה נשאר כשהיה. עוד עלה מחקירתו, כי הנ"ל משמש כראש תחום תביעות אצל הנתבעת. הוא אינו מהנדס ו/או ממונה בטיחות ולפיכך הרי שאינו מומחה בניתוח מפגעים.

התובעת טענה כי על אף שמתגוררת סמוך למקום קרות התאונה ונוהגת היא להליך שם חדשות לבקרים, הרי שהדבר מחזק את טענתה לפיה, אין לה כל אשם תורם.

התובעת הלכה בראש מורם, כשפניה ועיניה מופנות קדימה ולא היתה צריכה לפעול אחרת, הן לאור העובדה שסמכה על הנתבעת שתעשה עבודתה כראוי ותתקן את המפגעים שמהווים סכנה, וככל שיש מפגעים, הרי שאלה לא מהווים סכנה, והן לאור העובדה שבכל הפעמים שהלכה סמוך למקום קרות התאונה, לא נתקלו רגליה במפגע כלשהו. אלא שהפעם, נפצעה התובעת.

לאור האמור, עותרת התובעת כי בית המשפט יקבע כי התובעת לא תרמה להתרחשות התאונה.

סיכומי הנתבעת

לטענת הנתבעת, התובעת טענה בכתב תביעתה ובתצהירים שהגישה כי התאונה אירעה ברחוב יוסף, מול בית מספר 57. לעומת זאת, בסיכומי טענותיה, טענה התובעת כי מצאה סדקים במדרכה מול בית מס' 59 (ולא 57). הנתבעת טוענת, כי מדובר בתצהירים עליהם חתמה התובעת ולא ניתן ליישב סתירה זו.

עוד מוסיפה הנתבעת לטעון, כי התובעת צירפה לכתבי טענותיה תמונות והתייחסה לאזור שלם מבלי לציין מקום ספציפי בו מעדה. רק במועד דיון ההוכחות, טענה התובעת לנפילה במקום שלא צולם בתמונות ולא הייתה התייחסות ספציפית לכך בתחשיבים ובתצהירים.

לאור כל האמור, טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה כי נפלה כתוצאה ממפגע במדרכה.

לחילופין טוענת הנתבעת, וככל שבית המשפט יסבור כי התובעת הוכיחה שנפלה כתוצאה ממפגע במדרכה, אזי יש לפסוק לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 50% לכל הפחות.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט קיבל את התביעה אך זאת בניכוי 25% רשלנות תורמת.

נימוקי בית המשפט

שאלת האחריות

הנתבעת טוענת כי קיימת סתירה בנוגע למס' הבית אשר נמצא סמוך למקום קרות התאונה, בין הנטען על ידי התובעת בכתב תביעתה ובתצהיריה לבין הנטען בסיכום טענותיה.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת, התובעת אומנם צירפה תמונות של מקום קרות התאונה, אולם הסתבר כי התובעת טענה לנפילה במקום שלא צולם.

לאור כל האמור, טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה כי נפלה כתוצאה ממפגע במדרכה.

בעניין זה, ציין בימ"ש הנכבד כי מדובר באירוע שאירע לפני כחמש שנים. התובעת העידה כי ייתכן שבזמן אמת, דהיינו בזמן קרות האירוע, הייתה "מעולפת". לאור האמור, ייתכן כי השילוב של מצבה הבריאותי ו/או הנפשי של התובעת בזמן קרות האירוע עם השנים שעברו ממועד קרות התאונה, הוביל לסתירה בכל הנוגע למס' הבית ו/או למקום הספציפי שצולם.

בימ"ש נתן את את אמונו בעדותה של התובעת שנתנה הסברים המניחים את הדעת לאופן בו נפגעה, ולעדותם של שני העדים שהעידו מטעמה. אני סבור כי עדותם היתה עקבית ולא נסתרה, וכי התובעת נפלה על המדרכה בשל מפגע שהיה על המדרכה וכתוצאה מנפילתה נפגעה בפניה, שיניה ובשתי ידיה.

רואולם התובעת לא בדקה האם קיים איזה שהוא מכשול שעלול להפילה, התובעת למעשה לא "העיפה" מבט, ולו חטוף, על המדרכה (יש לזכור כי מדובר ברחוב בו חולפים מספר רב של אנשים וכי קיים "בלאי" טבעי, אשר משפיע על המדרכה ועל תקינותה), התובעת הלכה כשפניה קדימה, לקחה על עצמה סיכון בכך שהלכה כשראשה מורם ולא העיפה כלל מבט על הארץ. על כן, מכל סכום שייפסק לה, יופחת 25% רשלנות תורמת.

שאלת הנזק

ראשי הנזק לפיצוי הם – לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה, נגרמו לה שברים עם תזוזה בעצמות המרפק, פגיעה בשורש כף יד שמאל פגיעות בפנים ובשיניים.

התובעת נאלצה לעבור מספר ניתוחים וכן נדרשה לשיקום ארוך ולטיפולים ממושכים.

לטענתה, היא המשיכה לסבול מכאבים עזים ומחוסר יכולת תפקוד ולפיכך, המשיכה בביקורים תכופים אצל רופאיה המטפלים.

עוד טוענת התובעת, כי בעקבות התאונה, החלה לפתח תסמונת פוסט טראומטית הכוללת בין היתר, חרדות, דיכאון, ירידת ערך עצמי, ירידת הביטחון העצמי, הזנחה, קשיים בשינה ועל כן הופנתה לטיפול במרפאה לבריאות הנפש.

לטענת התובעת, מצבה סמוך לאחר התאונה, לא אפשר לה להמשיך לעבוד וזאת על אף שהייתה אמורה להמשיך בעבודתה ולהתחיל לעבוד בפרויקט "עוז תמורה" שהיה מעלה את שכרה באופן ניכר והיה צפוי להיות 25,000 ₪ לכל הפחות.

לאור האמור, נאלצה התובעת להודיע למעסיקיה על פרישתה וזאת תוך וויתור על מעמדה, על הקריירה שלה, על משכורותיה ועל גידול שכרה במסגרת "עוז תמורה".

כאמור לעיל, משך שנתיים וחצי שהתה התובעת במצב של אי כושר עבודה מלא מוחלט המשולב ממגבלות פיזיות קשות ומגבלות נפשיות.

כאמור לעיל, התובעת שבה לעבוד (בגיל 66), תוך שהיא ממשיכה לסבול ממגבלות פיזיות ונפשיות. התובעת הצליחה למצוא עבודה במשרה חלקית בלבד בהוראת אנגלית כשהיא משתכרת בסך של 2,800 ₪ בלבד.

לטענת התובעת, היא היתה צפויה להמשיך לעבוד עד גיל 70 בשתי משרותיה אלמלא קרתה התאונה.

מנגד טוענת הנתבעת, כי התובעת נפגעה במרפק ידה השמאלית. היא טופלה, ידה גובסה והיא היתה באי כושר במשך 47 ימים ועד ליום 21.6.13.

כאמור לעיל, הנתבעת סבורה כי לא קיים כל קשר ומכל מקום, התובעת לא הוכיחה קשר כזה, בין קרות אירוע התאונה לבין הודעת התובעת על פרישתה.

בסיס השכר – לטענת התובעת, עובר למועד התאונה, השתכרה התובעת בסך של 15,088 ₪ במשולב (משרד החינוך ועיריית חיפה) והיא הייתה אמורה לטענתה, להשתכר בשנים שלאחר מכן שכר הולך וגדל עד לסך של 25,000 ₪. לפיכך, התובעת מעמידה את בסיס השכר (הפוטנציאלי) בסך של 20,000 ₪ לחודש.

התובעת מציינת, כי היא החלה לקבל תשלומי פנסיה חודשיים בסך של כ- 3,700 ₪ מקרן מבטחים במשך כשנה וחצי, ולאחר מכן החל מחודש דצמבר 2014 ואילך סך חודשי של כ- 4,600 ₪.

בנוסף, התובעת החלה לעבוד ומשתכרת בסך של 2,800 מש"ח החל מחודש ספטמבר 2015 ועד היום.

להלן עמדת בית המשפט בנוגע לפיצוי המגיע לתובעת בנוגע לראשי הנזק השונים:

1. כאב וסבל – הצדדים חלוקים בראש נזק זה באופן שהתובעת טוענת לפסיקה של כאב וסבל ואובדן הנאות חיים בסכום של 200,000 ₪ שעה שהנתבעת טוענת כי יש לפסוק סכום של 17,500 ₪ בלבד.

לאחר שנלקחו בחשבון נתוני התיק המתייחסים לגילה, נכותה של התובעת ונסיבות הכוללות של התיק, נפסק לה סך של 35,000 ₪ בראש נזק זה.

2. הפסדי השתכרות – התובעת טענה להפסדי השכר עצומים בשיעור של 218,280 ₪ וזאת על פי שיעור הנכות התפקודית המגיע לה פיצוי לפי 30%. למעשה הפסד השכר לו היא טוענת הוא בשיעור של למעלה מ- 700,000 ₪ וכן דרישה לפיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין העתיד ונגזרת של 12.5% מתוך הסכום האמור בגין פנסיה ותנאים סוציאליים.

הנתבעת מצידה טוענת שאין לפסוק בראש נזק זה דבר.

לאחר בחינת התיק, סבר בית המשפט שנכותה התפקודית של התובעת בתיק זה אינה עולה על 10% נכות כפי שנקבע על ידי המומחה בתחום האורטופדי.

התובעת העצימה עד מאוד את טיעוניה לעניין הנזק הנפשי שנגרם לה לרבות דכאונות ופגיעה באיכות חיים אך בעניין זה המומחה מטעם בית המשפט דחה למעשה את הטענות וקבע לה 0% נכות. אין קשר סיבתי בין הטענות האמורות או בין הפרישה מהעבודה ובין ארוע התאונה.

ההפסדים העצומים המוצגים בנושא הפסד השתכרות לא הוכחו ולא התקבלו.

זה נכון שהתובעת עובדת 20% משרה אחרי התאונה ומרוויחה סך של 2,800 ₪ אך הדבר נעשה לאחר שפרשה מעבודתה. הנסיון לבצע הפחתה בין מה שהיתה מרוויחה או מה שהיתה יכולה להרוויח כביכול ובין הסכום שהיא מרוויחה כיום, אינו משקף כלל את נתוני התיק. ראש נזק של הפסד השתכרות מוכר לצורך הפסד ההשתכרות בעבר בלבד. לתובעת לא מגיע כל פצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד או בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד.

נפסק לעניין ראש נזק של הפסד השתכרות כך: מיום התאונה חלפו 5 שנים לערך. (60 חודש).

במהלך תקופת אי הכושר של 47 יום עד תאריך 21.6.13. בהמשך פרשה מעבודתה במשרד החינוך והטענה היא כי הפרישה נעשתה על רקע של פגיעותיה כתוצאה מהתאונה. נקבע כי קשר שכזה המתייחס לקרות התאונה והודעת התובעת על פרישתה לא הוכח במשפט. עול ההוכחה בעניין זה הוא על התובעת אשר יכולה היתה בעניין זה להביא ולהעיד גורמים מוסמכים ממשרד החינוך אשר היו יכולים להעיד בסוגיה זו או להציג את תיקה האישי כמשקף את המציאות של פרישה על רקע בעיותיה הגופניות כתוצאה מהמקרה.

זאת ועוד, הטענה כי בסיס השכר שצריך להתקבל הינו בשיעור של 25,000 ₪ וכי יש להעמיד את בסיס השכר על סכומים הגבוהים מאלה שהוכחו במשפט, אין להם כל בסיס והם נדחו.

בסיס השכר אשר הוכח עובר לתאונה היה בשעור של 15,000 ₪ (משולב של משרד החינוך ועירית חיפה).

התאונה התרחשה בתאריך 4.5.13 כאשר התובעת בת 63 במועד התאונה.

כיום התובעת בת 68. ממועד התאונה חלפו 5 שנים. דהיינו כ-60 חודשים. התובעת היתה באי כושר במשך 47 יום, עד יום 21.6.13. התובעת פרשה מעבודתה לאחר אירוע התאונה. הטענה כי היתה יכולה לעבוד עד גיל 70 לא הוכחה ומכל מקום הפסדיה חושבו ביחס לעבר ועד מועד מתן פסק הדין. בגין אי כושר העבודה המלא נספק לה לה סך של 22,000 ₪.

בהמשך ועד מועד מתן פסק הדין, ובהתחשב בנכותה התפקודית ובסיס השכר נפסק לה לה סך של 50,000 ₪ נוספים, סה"כ נפסק בראש נזק זה – סך של 72,000 ₪.

3. עזרה צד ג' בעבר ובעתיד מוגברת – 25,000 ₪.

4. הוצאות רפואיות ונסיעות – 3,000 ₪.

סה"כ הסכום לפיצוי –135,000 ₪ כאשר מסכום זה יש לנכות 20% רשלנות תורמת, דהיינו 27,000 ₪ הסכום שנותר לפיצוי – 108,000 ₪.

לסיכום זה, יש להוסיף נוסף שכר טרחת עו"ד בשעור של 20% + מע"מ וכן החזר אגרה ששולמה.

משרדנו חיים ברוטמן עורך דין לתביעות נגד עירייה – פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

הקדמה

התנגדות לצוואה מתעוררת בדרך כלל כאשר ישנו צד מנושל אשר מרגיש שנעשה לו עוול, במקרה כזה אם הבקשה לקיום הצוואה הוגשה לרשם לענייני ירושה, ופלוני מגיש התנגדות, על הרשם להעביר זאת באופן מידי לבית המשפט לענייני משפחה. הטענה העיקרית להתנגדות לצוואה הינה "השפעה בלתי הוגנת"(ע"א 4902/91 גודמן),  במסגרתה מספר מבחנים בהם- תלות, סיוע, מבחן נסיבות עריכת הצוואה ועוד. כמו כן, מעטים יודעים שניתן לבקש ביטול צוואה באמצעות הידרשות לדיני הטעות מהעולם החוזי הרגיל, כך למשל כאשר ניתן להוכיח שבדיקה רפואית שבוצעה למצווה נעשתה תוך הנחה מוטעית, ניתן יהיה לבטל את הצוואה. יצוין כי בדרך כלל בתי המשפט נוטים לקבל התנגדות של יורש מכוח הדין ולהעניק לו נתח מסוים מהעיזבון.

התנגדות לצוואה הינה הליך קריטי אשר יכול להשליך על חיים שלמים, על כן חשוב לפעול בטקטיקה מיוחדת במינה ולהיכנס להליך כאשר ידך על העליונה.

משרדנו בעל ניסיון וידע רב בדיני צוואות וירושת על כלל סוגיהן ולו ניסיון רב בשנים בייצוג משפטי בכלל הערכאות. במידה וברצונכם להגיש בקשה לקיום צוואה, לערוך צוואה או להתנגד לה, פנו אלינו כבר עתה ונפעל ביעלות ובמהירות.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

המובן מאליו עליו להאמר, פלוני היודע כי הוא מתעתד לרשת אדם מסוים כדאי כי יבדוק עימו עוד בחייו לאן "נושבת הרוח" ולמי הוא מתכוון להוריש את נכסיו אם בכלל. זאת כדי להיערך עוד בחייו של המצווה להתנגדות לצוואה וגם כדי לא להיות מופתעים.

היורש העתידי יכול להתחיל לבצע פעולות לטובת הוכחת דברים טוב יותר, בעתיד. כך למשל ניתן להתחיל לאסוף ראיות, מסמכים, להקליט דין ודברים בין הצדדים הקשורים לצוואה, איסוף חומרים רפואיים על המצווה ועוד.

ניסון העבר מלמד כי כאשר מתחילים היורשים "המודרים" את הליך ההתנגדות עוד בחיי המוריש הם בדרך כלל מכינים "תיק" משפטי טוב יותר ולעיתים אף מוצאים מסמכים אשר הופכים את הקערה על פיה והופכים אותם ליורשים האמיתיים.

משרדנו לא אחת נתקל במצב בו הילדים מוצאים עצמם מודרים מהאם נוכח בני משפחה אחרים שמהלכים עליהם אימים. במצב מאין זה, יכולים הילדים עוד בחיים לאסוף ראיות הנוגעות לכך ואף להגיש בקשה לאפוטרופסות.

ניסיוננו מלמד כי כדאי ליורש "המודר" להיות כמה צעדים קדימה לפני היורשים שזכו לקבל את מנת חלקם מהעיזבון וזאת כדי לפעול עוד בטרם אלה התעוררו וביצעו פעולות הקשורות לצוואה. כך למשל יורש "מודר" יכול לדובב יורש זכאי עתידי באופן אשר יוכל לשמש נגדו בכל הקשור לצוואה.

באמצעות פעולות מאין אלה, ניתן לבחור אסטרטגיה נכונה לניהול ההליך, חשוב מאוד כבר בשלבים המוקדמים להיעווץ בעורך דין צוואה אשר יידע להניק לכם את הידע הנכון להתנהלות בתיק.

משרדנו חיים ברוטמן עורך דין צוואות ירושות, עורך דין התנגדות לצוואה, כאן בשבילכם – 04-8100170

התנגדות לביצוע צוואה

במשפחות בעלות מספר אחים, לעיתים קיים מצב של התנגדות לצוואה. כאשר ההורה משאיר בלכתו צוואה מסוימת ועל הילדים להתמודד לפתע עם רצונות ההורה שלא נמצא עוד בחיים, נוצרות סיטואציות קשות אשר מתרחשות בין היורשים. עו"ד חיים ברוטמן עוסק בדיני צוואה וירושה ומבצע את עבודתו ברגישות ואנושיות.

עילות התנגדות לצוואה

עולם הצוואות והירושות טומן בחובו קשיים לא פשוטים. התנגדות לצוואה הינה סיטואציה אשר מתרחשת בתדירות רבה בין בני משפחה. הורים אשר הלכו לעולמם משאירים צוואה ולאחר מותם, ילדיהם מבינים כי הרכוש לא חולק בצורה שווה והחל מאותו רגע מתחילה התנגדות לצוואה ומתחילות מלחמות בין כל חלקי המשפחה.

יחד עם זאת, לא כל אדם מוריש דווקא לילדיו החוקיים וישנם אנשים אשר בוחרים להוריש רכוש וקרקעות לאחיינים או לאנשים שונים כגון מטפלות, עוזרות בית ועוד.

התנגדות לצוואה זהו מקרה נפוץ ביותר אשר קיים בהמון משפחות. במיוחד כאשר אדם זקן מוריש למטפל/ת אשר סעדה אותו בשנותיו האחרונות. במקרים כאלה, הצוואה לא נראית אמיתית וככזאת שנעשתה בתום לב ובהתאם לדין. משפחות שנקלעו לסיטואציות אלה מביעות התנגדות לצוואה בעודן מבינות כי המטפל/ת החתימו את הקשיש על מסמך מבלי שידע על מה הוא חותם.

מהן הפעולות שיכולות לסייע לנו במניעת מצבים של התנגדות לצוואה?

עורך הדין חיים ברוטמן אשר מתמחה בתחום הצוואות והירושות טוען כי יש מספר פעולות שנוכל לבצע בכדי להימנע מסיטואציות של התנגדות לצוואה;

1. לערוך צוואה אצל עורך דין מומחה בתחום ולהביע בפניו את כל הדרישות שאנו רוצים.
2. על המורישים לדאוג שכל היורשים יקבלו העתק מהצוואה וכשיש מחלוקת על בריאות המוריש לצרף אישור רופא לעריכת הצוואה.
3. במקרים בהם המוריש מעוניין להוריש לאדם אחר מלבד ילדיו – במקרים כאלה על המוריש להיחשף לכל ההשלכות ולכן עליו להתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום צוואות וירושות.

ישנם מורישים אשר נמנעים מלבצע פעולות אלה משום שאינם מעוניינים להיכנס לסיטואציות קשות שמובילות לעיתים לנתק בין חלקי המשפחה או לניתוק יחסים ממשי בין הורים לילדיהם.

כל הורה שיש לו ילדים, עליו לעשות צוואה מסודרת ולחלקה בין ילדיו בעודו בחיים ובמצב נפשי תקין. מצב זה ימנע את התנגדות לצוואה.

עורך דין התנגדות לצוואה

משפחות אשר נקלעו לסיטואציה של סכסוך משפחתי בגין ירושה, וודאי יחפשו עורך דין התנגדות לצוואה שיסייע להם בסוגיה המצערת אליה נקלעו. עו"ד התנגדות לצוואה עוסק ומתמקצע בתחום דיני ירושה וצוואה. חיים ברוטמן הינו עו"ד וותיק העוסק בתחומים אלה. לאורך כל שנותיו במקצוע נתקל אינספור פעמים במשפחות שונות אשר התפרקו לחלוטין כתוצאה מכך שחלק מהמשפחה התנגדה לצוואה.

אילו פעולות נבצע טרם פגישתנו עם עורך דין התנגדות לצוואה?

תחילה, טרם נחפש עורך דין התנגדות לצוואה, רצוי כי נכתוב על גבי דף נייר בנקודות את עיקרי המקרה העומד בפנינו ואת הדגשים החשובים. כמו כן, נציין מי הן הנפשות הפועלות ונרשום לנו מידע כללי בנוגע למקרה בכדי שנעלה זאת בפגישתנו הראשונית מול עו"ד. בנוסף, רצוי שנרשום לנו שאלות נוספות עליהן חשבנו. כך נגיע מוכנים לקראת פגישתנו הראשונית עם עורך הדין. עורך דין התנגדות לצוואה יפגוש אתכם לראשונה במשרדו. הוא יבקש להבין את המקרה לפרטי פרטים (לכן הצענו תחילה כי תגיעו עם כלל הפרטים מוכנים מראש) ואת התמונה המלאה. בעודנו נפגשים עם עורך הדין, נוכל בהחלט להתרשם ממנו בעזרת צורת הדיבור שלו, עצותיו, שפת גופו ועוד. נוכל לקבל רושם ראשוני ובאותה העת כבר נדע האם עורך הדין הנוכחי רלוונטי ומתאים לנו. לאחר מסירת הפרטים הרלוונטיים למקרה, עורך הדין יסביר לנו מהן אפשרויות הפעולה העומדות בפנינו. כמובן שבפגישת הייעוץ הוא לא יסביר זאת בצורה מפורטת אלא על קצה המזלג – כל עוד לא החלטנו שאנו שוכרים את שירותיו. בסוף השיחה עו"ד יציין בפניכם את שכר הטרחה בגין אותו שירות. באפשרותכם לעבד את המידע אשר קבלתם ולחשוב האם הוא עורך דין אשר יתאים לכם עבור הטיפול בסיטואציה הנוכחית.

התנגדות לצוואה עם עורך דין

עו"ד חיים ברוטמן, נוהג להיפגש עם לקוחותיו ולהסביר להם בפגישה הראשונית לעניין התהליך אשר יעברו עימו. הוא פורס בפני לקוחותיו את כל המידע הרלוונטי והמקצועי ביותר בכדי שיוכלו בסופו של דבר לקבל החלטה מושכלת יחד בנוגע למקרה.

מוריש אשר רוצה לקבוע תניות בצוואה יכול לעשות זאת באמצעות קביעה כי אדם מסוים יהיה נאמן של הצוואה ויפעל בהתאם להוראותיו והכל בהתאם לסעיף 17(א)(2) לחוק הנאמנות התשל”ט-1979 (להלן: “חוק הנאמנות”).

מדוע לקבוע נאמן לצוואה?

אם יורש מסוים רוצה להוריש את כספו לשני ילדיו. אך, אחד מילדיו הוא בעל בעיות רפואיות כלשהן והוא רוצה שכספו לא יתכלה ולא יועבר לגורמים אשר יכולים להשפיע על ילדו לרעה. יכול ההורה לקבוע כי הילד השני יהיה נאמן בצוואה ויעביר את הכסף באופן מבוקר תוך שמירה על טובת הילד החולה.

מקרה נוסף בו ניתן לעשות שימוש בנאמנות הוא במצב בו אדם מסוים רוצה להוריש את נכסיו לצורך מסוים מבלי לנקוב בשם היורש מכל סיבה שהיא, ניתן יהיה לעשות זאת רק על ידי הקמת הקדש (נאמנות) שכן כידוע הוראות חוק הירושה בסעיף -33 לחוק הירושה קובעות כי : "הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה". אלא שחוק הנאמנות מעצם מהותו הוא ספציפי יותר והוראותיו גוברות על הוראות חוק הירושה ולכן ניתן להקים הקדש מכוח חוק הנאמנות.

כמו כן, הקמת נאמנות במסגרת צוואה היא פתרון לאנשים אשר רוצים להמשיך ולקבוע מה יעשה בכספם זמן רב לאחר מותם. כידוע בתי המשפט מגבילים את התערבותו של המת בחיים באמצעות דוקטרינה המכונה "שלטון היד המתה". ואולם הקמת הקדש מנטרלת את הדוקטרינה ובעצם מאריכה את כוחו של המוריש לקבוע מה ייעשה ברכוש אותו ציווה הרבה לאחר מותו.

כך למשל כלל ידוע הוא כי הורשה בדרך של יורש אחר יורש מותרת רק לשני אנשים בלבד (ראו סעיף 42 לחוק הירושה),ואולם על -ידי הקמת הקדש ו/או תאגיד ניתן לקבוע יורשים עתידיים רבים יותר.

משרדנו בעל ניסיון בכתיבת צוואות הכוללות פרק של נאמנות. חיים ברוטמן עורך דין צוואה וירושה בעלי ניסיון רב בשנים בעריכת צוואות המונעות סכסוכים עתידיים.

פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

צוואה היא מסמך משפטי מאוד מורכב. היא מעניקה למוריש את הכוח לבחור מה יעשה ברכושו לאחר מותו- אמנם בתי המשפט מונעים מהמוריש לשלוט על רכושו במה שמכונה "שלטון היד המתה". אך בעת עריכת צוואה ניתן להוסיף תניות ולבחור את מסלולי הצוואה – פעם כך ופעם אחרת.

חשיבה עתידית

חשיבה מתוכננת בטרם עריכת הצוואה היא המתכון הנכון ליישומה בעתיד. ומדוע? שכן ביום עריכת הצוואה המוריש פועל בהתאם למידע שמצוי באותה תקופה ואילו הוא אינו יכול לנבא את העתיד. על כן, עורך דין צוואה מיומן יידע להעניק למוריש את המידע שיעזור לו להחליט באיזה מסלול צוואה עליו לבחור.

לדוגמה, בזמן עריכת הצוואה המוריש נשוי ולו שני ילדים, במותו אחד הילדים הלך לעולמו, במקרה כזה צאצאי הילד באים בנעליו. ואולם ישנם מורישים אשר לא רוצים בכך בשל סיבה כזו או אחרת, ולכן ניתן לקבוע זאת בצוואה. כמו כן ניתן לקבוע כי נכס מסוים אשר לא יהיה קיים במסת הנכסים בירושה בעת מות המוריש יוחלף על ידי נכס אחר.

בנוסף לאמור המוריש יכול לקבוע בצוואתו תנאים מסוימים אשר רק בשעת התקיימותם יזכה היורש לחלקו בצוואה, וההפך, מצבים מסוימים אשר יפסיקו את היותו של היורש זכאי לנכסים. ראו לעניין זה חוק הירושה סעיפים 43, 44.

כמו כן, המוריש רשאי לקבוע בצוואתו חיובים שיחולו על היורש בנוגע למה שירש, כך למשל המוריש יכול לקבוע כי על היורש לחלק מלגות לכל הסטודנטים באוניברסיטת חיפה.

חוק הירושה לכל אורכו מעניק למוריש את האפשרות לקבוע מה יעשה בשעת מותו, אנו עורכי הדין במשרד חיים ברוטמן לוקחים את החוקים הללו והופכים אותם למילות ציווי עבור המורישים.

על אף האמור, עריכת צוואה בעלת תנאים רבים יכולה לעיתים להיות מבוטלת על ידי בית המשפט עקב היעדר מוסריות ופגיעה בתקנת הציבור. לכן יש לערוך צוואה בהתאם לחוק ולפסיקה כדי למנוע ביטול עתידי של בית משפט.

משרד חיים ברוטמן עורך דין צוואה – פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

בשנת 2017, תוקן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ונוסף לו פרק המסדיר את עניין האפוטרופסות בישראל. עד לשנה זו, ההחלטה על מינוי אפוטרופוס, שיקבל החלטות לגבי ענייניו הרפואיים או הרכושיים של האדם, היו בידיהם של רשויות המדינה ובית המשפט בלבד.

ייפוי כח מתמשך יפוי כוח מתמשך – צוואה בחיים עורך דין

לחץ על התמונה להורדת הטופס וההסבר מלא המדריך השלם לייפוי כח מתמשך מאת עו"ד חיים ברוטמן

עד לאחרונה, היו מספר מסמכים שנתנו מענה חלקי לבעיות של שארית החיים. למשל, אדם שכבר היה לו קשה להתנייד נאלץ לגשת לבנק ולהוסיף מיופה כח לחשבון וכן, לחתום על מסמכים שונים המרשים לאחרים לטפל בכל מיני עניינים שוטפים כמו איסוף תרופות מרשם ועוד. אך לבעיות אחרות, כמו הצורך במעבר לבית אבות או העסקת מטפלת בבית, לא היו כלל מענה ופתרונות. במקרים כאלו, קרוביו של האדם שמצבו הידרדר, נאלצו לעבור מסכת בירוקרטית קשה לפני כל החלטה שכזו.

מה זה ייפוי כוח מתמשך, למה הוא נועד ומה הוא מחליף?

החידוש הוא, שיפוי הכח המתמשך הוא מסמך אחד שנותן מענה שלם וכולל לכל העניינים – האישיים, הרכושיים והרפואיים – בתהליך אחד ובליווי צמוד של עורך דין המוסמך והמוכשר לכך. האפשרות לקבוע מראש לשארית החיים, מה יקרה כמעט בכל סיטואציה, בוודאי תיתן לך ולקרובים אליך שקט נפשי וודאות.

תהליך עריכת ייפוי הכח המתמשך כולל מספר מפגשים אל מול עורך הדין ואורך 4 – 6 שעות. במהלכו, עורך הדין מסביר לך את משמעויותיו של יפוי הכח המתמשך, מטרותיו ותוצאותיו ומלווה אותך צעד אחר צעד עד שתבטא ככל האפשר את רצונותיך ביפוי הכח המתמשך. כמו כן, אנשים שקרובים אליכם, ישותפו בתהליך ותוכלו לקבוע מי מהאנשים שאתם סומכים עליהם ישמש בעתיד מיופה הכח או יפקח במידת הצורך. בענייני בריאות ורפואה ישותפו בתהליך גם אנשי מקצוע מהתחום.

בסוף התהליך, עורך הדין מפקיד את יפוי הכח המתמשך במערכת המוגנת והשמורה של האפוטרופוס הכללי. לאחר ההפקדה, תמיד תוכלו להיכנס בעצמך למערכת האפוטרופוס באמצעות סיסמה שבחרת, לבחון את יפוי הכח ולבצע פעולות נוספות בקשר אליו.

כל האמור נכתב בכלליות בלבד ואין הוא ממצה את כל הנושא. מה שגם, יתרונותיו של ייפוי הכח המתמשך רבות ולא ניתן למנות את כולם כאן. לנוחותך, צירפתי כאן דוגמא למסמך יפויי כח מתמשך.

דוד הרטום נ' עיריית אשדוד, מדינת ישראל (פורסם law data ביום 15/08/2019)

מדובר על ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי באר-שבע במסגרתו נדחתה תביעתו של מר הרטום (להלן – הרטום), להפרשי שכר וזכויות שונות, הן בעד תקופת עבודתו והן בגמלה המשולמת לו מאז פרישתו לגמלאות. כמו כן, נתקבלה חלקית התביעה שכנגד שהגישה עיריית אשדוד (להלן – העירייה), כך שהרטום חויב להשיב לעירייה סך של 13,346 ₪, בגין דמי אש"ל, אשר שולמו לו ביתר. בנוסף, בית הדין האזורי העניק לעירייה סעד הצהרתי, שלפיו מגמלתו של הרטום יש להפחית סך של 103 ₪ בגין תוספת ותק שגויה, וזאת החל ממועד הגשת התובענה, קרי מיום 16.12.2015.

רקע ומסגרת עובדתית

הרטום הועסק, משך שנים ארוכות, במספר מקומות עבודה בשירות הציבורי. ביום 1.2.1985 החל לעבוד בעיריית צפת עד יום 1.8.1987, וממועד זה ועד יום 30.12.2012 הועסק בעירייה. בהקשר זה יוער, כי על העיריות דלעיל חל הסכם רציפות זכויות, שנחתם ביום 22.7.1976 בין מרכז השלטון המקומי ובין ממשלת ישראל. סעיף 3 להסכם האמור קובע כי למעט בסייגים שונים יש לראות בתקופות עבודה של עובד בעיריות השונות כתקופת עבודה רצופה אחת לכל דבר. עובר להעסקתו בעיריית צפת הועסק הרטום במספר מקומות עבודה, גם הם מהמגזר הציבורי, בכללם: משרד החינוך, האוניברסיטה העברית, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל (להלן – קק"ל) ומשרד הבינוי והשיכון.

מתחילת עבודתו בעירייה ועד יום 1.7.1999 הועסק הרטום בתפקידים שונים, שכרו שולם על בסיס דירוג (מח"ר) – דרגה, וחלו עליו בתקופה זו הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן- חוקת העבודה). ביום 1.11.1999, לאחר שמונה לראש אגף מינהל שירותי רווחה בעירייה, חתם הרטום על חוזה בכירים, בתוקף מיום 1.7.1999, כך שמיום 1.7.1999 ועד סיום העסקתו חלו עליו הוראות חוזה הבכירים. במרוצת השנים, נחתמו עם הרטום חוזי בכירים נוספים – האחד ביום 19.2.2007 והשני ביום 19.6.2012.

הרטום פרש לגמלאות מעבודתו ביום 31.12.2012, והיה זכאי לפנסיה תקציבית, עת בחוזה בכירים נקבעו הוראות בנוגע לאופן חישוב המשכורת הקובעת בעד תקופת עבודתו בדירוג – דרגה ובעד תקופת עבודתו בחוזה בכירים.

בתביעתו, עתר הרטום לקבלת כספים וזכויות שונות מהעירייה, שלטענתו נמנעו ממנו שלא כדין. בכלל אלו: עדכון דרגת הפרישה [לצורך קביעת המשכורת הקובעת לחישוב הגמלה לתקופת דירוג – דרגה] לדרגה 45+ או למצער לדרגה 45 בדירוג המח"ר; עדכון הוותק לשכר ל-36.67 שנים ולא 29.5 שנים כפי שנקבע על ידי העירייה; תשלום מענק יובל על פי הוראות חוקת העבודה; תשלום הפרשי שכר בגין אי תשלום שכר בכירים בגובה 80% משכר מנכ"ל החל מחודש ינואר 2007; חישוב הגמלה על בסיס תקופת העבודה הכוללת את התקופה בה הועסק בעיריית צפת; תשלום פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים בהתאם לחוזה בכירים; תשלום פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב התנהלות העירייה.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה מטעמה, במסגרתו טענה העירייה כי שילמה להרטום את כל זכויותיו כדין, הגישה העירייה גם תביעה שכנגד, במסגרתה תבעה השבה של סכומים חורגים לכאורה, אשר שולמו להרטום לאורך השנים. כך, העירייה עתרה להשבת שכר חורג בשיעור של 82.5% משכר מנכ"ל בחלק מתקופת העבודה; השבת תשלום יתר בגין אש"ל; השבת תשלום מענק יובל אשר לטענת העירייה שולם להרטום בטעות; השבת תשלום חורג של "השלמת משכורת"; השבת תשלום חורג בשל חישוב שגוי של וותק צבאי.

כאמור לעיל, בית הדין האזורי דחה את תביעתו של הרטום על כלל רכיביה, וקיבל חלקית את התביעה שכנגד שהגישה העירייה.

פסק דינו של בית הדין האזורי

בית הדין האזורי ציין כי לסוגיית ותקו של הרטום שני פנים – האחת בחינת ותקו לצורך זכאות למענק יובל והשנייה לצורך גובה שכרו עד למעבר לחוזה בכירים, וכפועל יוצא מכך שיעור הגמלה המגיעה לו בעד תקופת עבודה זו.

בית הדין האזורי בחן תחילה את ותקו התעסוקתי הכולל של הרטום וקבע כך:

ותק צבאי – 30 חודשים (2.5 שנים). יש למנות את ותקו של הרטום בדירוג המח"ר החל ממועד זכאותו לתואר ראשון – 6.7.1969.

בכל הנוגע לתקופות עבודה אצל מעסיקים קודמים, יש להעדיף את אישור המוסד לביטוח לאומי על תקופות העסקתו של הרטום (להלן – אישור המוסד) על פני הפירוט שנתן הרטום בתצהירו ונתמך באישורים ממעסיקיו (להלן- אישורי ההעסקה). זאת, כיוון שאישורי ההעסקה אינם עולים בקנה אחד עם הדיווחים למוסד לביטוח לאומי בנוגע לתקופות עבודתו.

יש להביא בחשבון גם את התקופה שבה שימש הרטום כשליח מטעם ההסתדרות הציונית העולמית בארגנטינה מיום 1.3.1974 עד יום 31.3.1977, למרות שבתקופה זו הרטום לא דווח כעובד במוסד לביטוח לאומי. לגרסת הרטום, תקופת עבודתו הכוללת בהסתדרות הציונית הייתה בת 36 חודשים. כיוון שבאישור המוסד דווח על 16 חודשים, יש להוסיף 20 חודשים לנתונים על פי אישור המוסד.

על יסוד כל האמור, קבע בית הדין האזורי כי ותקו של הרטום עובר לתחילת עבודתו בעירייה עמד על 16.6. שנים.

אשר לוותקו של הרטום לצורך הזכאות למענק יובל קבע בית הדין האזורי כך:

אין להביא בחשבון לצורך הזכאות למענק יובל את תקופת עבודתו של הרטום בחברת שיכון ופיתוח בע"מ. הטענה כי החברה הייתה חברת בת של משרד השיכון בתקופת פינוי ימית לא נטענה בתצהירו של הרטום, והוא לא הבהיר מה המקור להכיר בוותקו בחברה זו לצורך תשלום מענק יובל. כמו כן, בהסכם הקיבוצי שחל על שיכון ופיתוח בע"מ אין התייחסות למענק יובל.

לפיכך, נקבע כי יש לדחות את את תביעתו של הרטום למענק יובל.

טענות הצדדים בערעור:

בערעור ובסיכומים מטעמו חזר הרטום על הטענה כי כבר בחודש יולי 1999 עמד וותקו הכללי על 428 חודשים, שהם 36.67 שנים. זאת, בין היתר, בהתחשב באישורי ההעסקה, מהם עולה כי עבד תקופות נוספות על אלו שצוינו באישור המוסד. הרטום הדגיש כי בית הדין האזורי שגה שעה שבחר להתעלם מאישורי ההעסקה ולהעדיף על פניהם את אישור המוסד, שכן האמור באישור המוסד ניתן לסתירה והדברים אף עולים מאישור זה עצמו.

עוד טען הרטום כי בית הדין האזורי שגה בקובעו כי אין להביא בחשבון את תקופות עבודתו בחברת שיכון ופיתוח בע"מ (להלן – שיכון ופיתוח), בקק"ל ובסוכנות היהודית לצורך חישוב הוותק המזכה במענק יובל. לדידו של הרטום, תקופת העבודה בכל הגופים לעיל נחשבת לצורך הזכאות למענק יובל, כעולה מהוראות חוקת העבודה, התקשי"ר והוראות החשב הכללי לעניין זה, ולא נקבע סייג כלשהו שעניינו קיומם של הסכמים קיבוציים פרטיקולריים לעניין זכאות למענק יובל בכל אחד מן הגופים הללו דווקא. הרטום ציין, כי מהוראת סעיף 26.823(ו) לחוקת העבודה עולה בבירור כי תקופת עבודה בסוכנות היהודית נחשבת לעניין הזכאות למענק יובל, וכי נוכח ההסכם הקיבוצי החל בקק"ל, המחיל את כלל ההסדרים החלים על עובדי הסוכנות היהודית יש להביא בחשבון גם את תקופת עבודתו בקק"ל. בנוסף, יש להביא בחשבון את תקופת עבודתו בשיכון ופיתוח שהיא חברת בת של משרד השיכון, עת אין כל מחלוקת כי תקופת עבודה במשרד השיכון נכללת בחישוב הוותק לזכאות למענק יובל.

העירייה טענה כי הכללים בדבר תשלום מענק יובל, הקבועים בחוקת העבודה, רלוונטיים רק לעובדים בדירוג דרגה. כך, היות והרטום עבר להעסקה במסגרת חוזה בכירים כבר בחודש יולי 1999, הרי שיש לבחון את זכאותו למענק בנקודת זמן זו, דהיינו אם בחודש יולי 1999 צבר ותק של 30 שנות עבודה במקומות עבודה מזכים בתשלום מענק יובל. העירייה הוסיפה וטענה כי במועד זה הרטום לא עמד בתנאי הוותק האמור, משוותק זה נשען על עבודתו במקומות עבודה שאינם מנויים בסעיף 26.823 לחוקת העבודה, המהווה רשימה סגורה.

הכרעה:

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק, נקבע בבית  הדין האזורי כי הרטום זכאי למענק יובל בהתאם להוראות חוקת העבודה בשנה שבה פרש לגמלאות ובכל שנה שלאחר מכן.

אשר למקור הנורמטיבי לזכאות:

סעיף 26.821 לחוקת העבודה, שכותרתו: "מענק יובל לוותיקי השירות הציבורי" קובע כדלקמן:

"כמידי שנה בשנה, ישולם מענק יובל לוותיקי השירות במועד תשלום משכורת חודש ספטמבר."

בהמשך הדברים, מפרט סעיף 26.822 את הדירוגים, שהעובדים לפיהם זכאים במענק האמור:

"הדירוגים הזכאים למענק:

עובדים המדורגים בדירוגים הבאים: עובדי מנהל ושירותים, מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, מח"ר ועיתונאים."

הנה כי כן, על פי חוקת העבודה, בהיותו עובד בדירוג המח"ר, הרטום היה זכאי, עקרונית, למענק יובל, עת הועסק בדירוג דרגה, וכפועל יוצא מכך בגמלה המשולמת לו בחלקה בעד תקופת עבודתו בדירוג דרגה. זאת, ככל שעמד בתנאים לתשלום מענק יובל עובר לתחילת העסקתו בהסכם בכירים, דהיינו ביום 1.7.1999.

אשר לתנאים לזכאות למענק יובל:

הזכאות למענק יובל מותנית בקיומם של מספר תנאים מצטברים. תנאים אלו מפורטים בסעיף 26.823(ו) לחוקת העבודה:

"בתחולה משנה 1994, העובדים בשאר הדירוגים המזכים (מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, מח"ר ועיתונאים) המועסקים 30 שנה ומעלה ברשויות המקומיות (לרבות שירות חובה בצה"ל – ותק נגרר) זכאים למענק יובל.

עובדים אלו, למרות האמור בסעיף 26.821א המענק מתייחס לתקופה שבין 1 לינואר עד 31 לדצמבר.

החל מ-1.1.2000, יהיה מספר השנים המזכה במענק יובל לעובדי הרשויות המקומיות בדירוגים מח"ר, מהנדסים הנדסאים וטכנאים ועיתונאים 25 שנה ומעלה במקום 30 שנה.

לפיכך, העובדים המועסקים בדירוגים הנ"ל בשירות המעסיקים החתומים על ההסכם ולהם ותק 25 שנה ומעלה עד ליום 30 לספטמבר בשנה עבורה משולם המענק, זכאים למענק יובל.

המעסיקים החתומים על הסכם זה: המדינה, הרשויות המקומיות, לרבות 3 הערים הגדולות, הסוכנות היהודית, קופת חולים הכללית, המוסדות להשכלה גבוהה.

כמו כן, צורפו המעסיקים הבאים: רשות השידור, רשות שדות התעופה, המוסד לביטוח לאומי, רשות הדואר ושירות התעסוקה. כמו כן, המוסדות עפ"י החלטת ועדת המעקב (מוסדות ההסתדרות) 15.1.95.

כללי התשלום של המענק בנוגע לחלקיות משרה, משך הזמן במשך השנה וכו' נשארו בעינם."

על פי הוראות חוקת העבודה, התנאי הרלוונטי להרטום לצורך קבלת מענק יובל, הינו וותק של 30 שנה ומעלה עובר להעסקתו בדירוג דרגה –יולי 1999. זאת, כיוון שקיצור הוותק ל-25 שנה חל "החל מיום 1.1.2000" ובמועד זה הרטום כבר הועסק במסגרת חוזה בכירים, שאז הוראות חוקת העבודה לעניין מענק היובל כלל אינן רלוונטיות בנוגע אליו. בנוסף, הרטום נדרש להוכיח כי במשך 30 השנים האלה, הוא הועסק ב"מקומות עבודה מזכים", דהיינו אצל מעסיקים המפורטים בסעיף 26.823(ו) לחוקת העבודה.

כאמור לעיל, העירייה הסכימה כי עד חודש יולי 1999, עת עבר הרטום להעסקה בחוזה בכירים עמד הוותק שלו לעניין מענק יובל על 24.5 שנים. למעשה המחלוקת בין הצדדים מתמצית בשנים שבהן עבד הרטום בשיכון ופיתוח, ההסתדרות הציונית וקק"ל. מחד, טוען הרטום כי יש להביא בחשבון את הוותק שצבר במקומות עבודה אלו לצורך הזכאות למענק יובל, ומאידך העירייה טוענת שאין להביא בחשבון את הוותק שנצבר במקומות אלו.

אישור המוסד, עליו הסתמך בית הדין האזורי, ואשר צוין גם במסגרת כתב הערעור שכנגד מטעם העירייה כמסמך שניתן להסתמך עליו, פירט את מקומות העבודה בהם הועסק הרטום, ובכלל אלו הנהלת ההסתדרות הציונית בה הועסק במשך 16 חודשים, מיום 1.4.1976 עד יום 30.6.1977 ומיום 1.9.1977 עד יום 30.9.1977. ויוזכר, כי בית הדין האזורי קבע כי יש להוסיף על תקופה זו 20 חודשים, הגם שאינם מדווחים באישור המוסד בגין השליחות שביצע הרטום בארגנטינה. כמו כן, על פי אישור המוסד, עבד הרטום בקק"ל במשך 60 חודשים – מיום 1.1.1980 עד יום 31.10.1983 ומיום 1.1.1984 עד יום 28.2.1985.

נקבע כי יש להביא בחשבון את תקופות העבודה בהסתדרות הציונית ובקק"ל לעניין הזכאות למענק יובל. לפי הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 29.4.1994 (להלן – הסכם 1994), אשר הצדדים לו הם מצד המעסיקים, בין היתר, מרכז השלטון המקומי, וכן הסוכנות היהודית "בשמה ובשם ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד" ומצד ארגון העובדים הסתדרות האקדמאים במח"ר.

סעיף 2 להסכם 1994 קובע כי "הסכם זה יחול על כל העובדים המדורגים בדירוג האקדמאים במח"ר בשרות המעסיקים החתומים על הסכם זה וכן על המעסיקים האחרים במגזר הציבורי שיצטרפו להסכם זה". בסעיף 10 להסכם 1994, שכותרתו "מענק יובל" נקבע כך:

"החל מיום 1.1.94, יהיו העובדים המדורגים בדירוג האקדמאים במח"ר, המועסקים במצטבר 30 שנה ומעלה בשירות המעסיקים החתומים על ההסכם, זכאים ל"מענק יובל" בשיעור של 60% מהשכר המשולב והתוספות המהוות בסיס לחישוב ערך שעה. המענק ישולם מידי שנה בשנה במשכורת חודש ספטמבר. המענק ישולם יחסית לחלקיות המשרה. ותק לעניין המענק כולל ותק עבור שירות בצה"ל"

בנספח י"ג להסכם 1994, הוסכם בין הממונה על השכר אותה עת (מר שלום גרניט ז"ל) לבין מזכ"ל הסתדרות המח"ר אותה עת (מר יעקב אוניקובסקי ז"ל) על החלת הסכם 1994 גם על העובדים המדורגים בדירוג האקדמאים במח"ר המועסקים ברשות השידור, רשות שדות התעופה, המוסד לביטוח לאומי, רשות הדואר ושירות התעסוקה.

מהאמור עולה כי על פי הוראות הסכם 1994, גם העסקה בהסתדרות הציונית העולמית ובקק"ל, שנמנות עם המעסיקים עליהם חל הסכם 1994, שכן הסוכנות היהודית חתמה על הסכם 1994 גם בשמן, היא בגדר העסקה ב"מקום עבודה מזכה" בתשלום מענק יובל, דהיינו ההסתדרות הציונית וקק"ל הן מקומות עבודה שהוותק הנצבר בהם מובא בחשבון לצורך הזכאות למענק יובל. על כן, לוותק המוסכם על העירייה בחודש יולי 1999, שהינו בן 24.5 שנים, יש להוסיף את תקופות העסקתו של הרטום בהסתדרות הציונית ובקק"ל עד חודש יולי 1999, שהינן על פי אישור המוסד בנות 76 חודשים במצטבר (היינו, 6.4 שנים), וזאת אף ללא 20 החודשים שעבד הרטום במסגרת שליחותו בארגנטינה. סכום שנות הוותק עומד אפוא לפחות בן 30.9 שנים (ללא 20 חודש שבהם היה הרטום בשליחות בארגנטינה מטעם ההסתדרות הציונית). ותק זה מזכה את הרטום בתשלום מענק יובל.

מעבר להוראות הסכם 1994, במסקנה זו תומכת גם עמדת המדינה, אליה צורף מכתבו של מר יובל רכלבסקי מיום 21.8.2000, אשר כיהן במועד האמור כממונה על השכר והסכמי עבודה, אל מר מוטי מרוז, שהיה סגן בכיר לחשב הכללי במשרד האוצר באותה העת. עניינו של המכתב הוא יישום הסכם 2000, שהצדדים לו מצד המעסיקים הם, בין היתר, מרכז השלטון המקומי והסוכנות היהודית לארץ ישראל "בשמה ובשם ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד", ומצד ארגון העובדים הסתדרות המח"ר. בסעיף 2 למכתב זה מפורטת רשימת המעסיקים "ששנות עבודה בשירותם מובאות בחשבון לצורך מענק יובל" ואלו הם:

" – שירות המדינה (כולל צה"ל, משטרה ושב"ס);

– מרכז השלטון המקומי כולל העיריות, מועצות מקומיות ואזוריות;

– 3 הערים הגדולות (ירושלים, תל אביב וחיפה);

– הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד;

– המוסדות להשכלה גבוהה;

– שירותי בריאות כללית;

– בנק ישראל;

– רשות השידור;

– רשות שדות התעופה;

– רשות הדואר;

– המוסד לביטוח לאומי;

– שרות התעסוקה."

[ההדגשות הוספו – ל.ג]

אכן, מכתבו של מר רכלבסקי מתייחס להסכם 2000 שכאמור לא חל על הרטום. אולם, מהסכם 2000 עולה במפורש כי הוא לא שינה את תנאי הזכאות על פי הסכם 1994, למעט שינוי מספר שנות הוותק המזכה בתשלום מענק יובל מ- 30 שנה ל- 25 שנה. כך, בסעיפים 4.3 ו- 4.4. להסכם 2000 נקבע במפורש כך:

"4.3. למען הסר ספק, יתר התנאים החלים לעניין תשלום מענק יובל, הקבועים בסעיף 10 להסכם הקיבוצי מיום 29.4.1994 ולעניין המעסיקים אשר שנות שירות אצלם מוכרות כותק לצורך מענק יובל, ימשיכו לחול ללא שינוי.

4.4. לעניין סעיף 4.3 המעסיקים הנם – בנוסף למעסיקים החתומים על הסכם זה – המעסיקים הנזכרים בנספח יג' להסכם הקיבוצי מיום 29.4.94 והמעסיקים עליהם הוסכם כאמור בהחלטת ועדת המעקב מיום 17.1.95".

ממילא, רשימת המעסיקים המצוטטת במכתבו של מר רכלבסקי משקפת גם את המצב שהיה נוהג לפני כריתתו של הסכם 2000. שילוב הוראות הסכם 2000 והאמור במכתבו של מר רכלבסקי מהווה על כן ראייה התומכת בכך שההסתדרות הציונית העולמית והקק"ל הן בגדר המעסיקים החתומים על הסכם 1994 והסכם 2000, והוותק הנצבר בעבודה בהן מובא בחשבון לצורך הזכאות לתשלום מענק יובל על פי הוראות הסכם 1994, החל על הרטום.

בהתייחס לטענתה של העירייה כי ההוראות המחייבות אותה הן ההוראות שבחוקת העבודה בלבד, ולא הסכמים שנערכו בין גופים שונים: ראשית, מרכז השלטון המקומי הוא צד להסכם 1994 ולהסכם 2000, ועל כן הוראות הסכמים קיבוציים אלה מחייבות את העירייה, החברה במרכז השלטון המקומי. כמובהר, ההסתדרות הציונית וקק"ל הן בגדר "מעסיקים החתומים על הסכם זה", ועל כן הוותק הנצבר בעבודה בהן מזכה בתשלום מענק יובל. שנית, כמובהר לעיל, הוראת סעיף 26.823(ו) לחוקת העבודה משקפת את הוראות הסכם 1994 והסכם 2000. אכן, בחוקת העבודה צוינה רק "הסוכנות היהודית" בין המעסיקים החתומים על הסכם 1994 והסכם 2000 ולא צוינו בחוקת העבודה גם ההסתדרות הציונית וקק"ל וקרן היסוד, שהסוכנות היהודית חתמה גם בשמן. אולם, אין בהשמטה זו כדי לשנות את הוראות הסכם 1994 והסכם 2000 המחייבות את העירייה. למותר לציין, כי לא הובאה כל ראייה כי הוסכם בין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות המח"ר לשינוי כלשהו של הוראות הסכם 1994 והסכם 2000 בכלל, ושלא להכיר בוותק הנצבר בהסתדרות הציונית, בקק"ל ובקרן היסוד כתקופת עבודה המזכה בתשלום מענק יובל בפרט.

בהתייחס לקביעתו של בית הדין האזורי בעניין הוותק הנצבר בהסתדרות הציונית ובקק"ל נוסיף כי צודק הרטום בטענתו לפיה הוא לא נדרש להוכיח כי בתקופת עבודתו בהסתדרות הציונית ובקק"ל חל הסכם קיבוצי שקבע זכאות למענק יובל או כי הוא היה זכאי למענק יובל במהלך תקופת עבודתו במקומות עבודה אלה. על פי הסכם 1994, הזכאות למענק יובל קמה אם לאחר יום 1.1.1994 צבר העובד ותק בן שלושים שנה במקומות עבודה המנויים בהסכם, בין לפני יום 1.1.1994 או לאחר יום 1.1.1994. לפיכך, היה על הרטום להוכיח את תקופות עבודתו במקומות עבודה המנויים בהסכם 1994, ושעובר לחודש יולי 1999 – מועד המעבר להעסקה בחוזה בכירים צבר ותק בן שלושים שנה. מטבע הדברים, במקומות העבודה שבהם מועסק העובד בתחילת התקופה בת 30 או 25 שנה, הוא לא צבר ותק המזכה אותו בתשלום מענק יובל, אלא רק ותק שנצבר לו לצורך זכאות עתידית לתשלום מענק יובל, לאחר שישלים את מספר שנות העבודה הנדרשות – 30 שנה עד שנת 2000 ו- 25 שנה לאחר שנת 2000.

הצדדים הרחיבו בטיעוניהם לעניין תקופת עבודתו של הרטום בשיכון ופיתוח, והאם יש לראות בתקופת עבודה זו כתקופת עבודה במשרד השיכון, והרטום אף ביקש להגיש ראיות נוספות בעניין זה. נוכח המסקנה אליה הגענו, כי די בתקופת עבודתו של הרטום בהסתדרות הציונית ובקק"ל על מנת להקים לו זכאות למענק יובל, אין לנו צורך להידרש לטיעוני הצדדים בעניין זה.

סיכומו של דבר

משהוכח כי עובר למעבר להעסקה בחוזה בכירים, בחודש יולי 1999, צבר הרטום ותק העולה על 30 שנה, הרטום זכאי למענק יובל הן בעד השנה שבה פרש לגמלאות (על פי סעיף 26.828 (1) לחוקת העבודה) ובעד כל שנה שלאחר מכן (על פי סעיף 26.828(2) לחוקת העבודה). מענק היובל ישולם על בסיס דרגה 45, היא הדרגה המוסכמת לחישוב הגמלה בעד תקופת העסקתו של הרטום בדירוג דרגה.

סוף דבר

הרטום זכאי לתשלום מענק יובל הן בעד השנה שבה פרש לגמלאות ובעד כל שנה שלאחר מכן. מענק היובל ישולם על בסיס דרגה 45, היא הדרגה המוסכמת לחישוב הגמלה בעד תקופת העסקתו של הרטום בדירוג דרגה. התשלומים המגיעים להרטום בעד העבר ישולמו בתוך שלושים יום ממועד המצאת פסק הדין לעירייה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הזכאות לכל תשלום ועד למועד התשלום בפועל.

חיים ברוטמן הוא עורך דין לענייני עבודה ולו ניסיון רב  – פנו אליו כבר עתה 04-8100170

קג 32455-05/16 דליה הילה בר נ' עיריית ירושלים

האם אתם יורשים?

כפי שכבר הסברנו במאמר קודם ירושה היא כלל נכסיו של האדם לרבות כספים, מקרקעין, מיטלטלין בניכוי חובות ולמעט קופות גמל.

סעיף 10 לחוק הירושה מגדיר מי הם היורשים לפי דין:

בן הזוג בעת מות המוריש

ילדי המוריש וילדיהם, הוריו וילדיהם (אחיו) ואף הורי ההורים.

אם כן, סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי לאחר מותו של אדם יהא זכאי בן זוגו לחצי מעיזבונו בנוסף למכונית המשפחתית ולמיטלטלין. והחצי השני שנותר יחולק בחלקים שווים בין ילדיו של המוריש. במידה וילדיו של המוריש וצאצאיהם אינם בין החיים והחלוקה היא בין בן הזוג לבין הורי הורים (סבים סבתות) וצאצאיהם יזכה בן הזוג ל 2/3 והיתר אליהם. חשוב לציין כי במידה ומי מהיורשים לעיל לא יהיה בחיים נכנסים בנעליו צאצאיו בהתאם לעקרון הנציגות.

והכל בהתאם לסדר הבא:

1. מעגל ראשון: ילדי המוריש וצאצאיהם בחיים – בן הזוג יירש 50% והיתר אליהם.
2. מעגל שני: הורי המוריש וצאצאיהם בחיים – בן הזוג יירש 50% מהיזבון ויתר אליהם.
3. מעגל שלישי: הורי-הורים של המוריש וצאצאיהם – בן הזוג יירש 2/3 והיתר אליהם. כמו כן במידה וישנה דירת מגורים ששימשה את המנוח ובן הזוג והם התגוררו בדירה והיו נשואים שלוש שנים, הוא יירש את מלוא הזכויות בדירה בנוסף ל2/3 מיתר העיזבון.

חריג לעקרון הנציגות חל במצב בו המוריש הותיר אחריו בן זוג והורה או בן זוג וסב (סעיף 14(א) לחוק), לדוגמא: במידה ואדם הותיר אחריו בת זוג אב ואחות- בת הזוג תירש 50% והאב בלבד יירש 50% – כלומר עקרון הנציגות לא חל והאחות לא תירש דבר- יודגש כי הבת הייתה אמורה לרשת בשל העובדה שהיא נציגה של האם שנפטרה, ואולם חוק הירושה קובע כאמור חריג לעניין זה.

במקרה בו המנוח לא הותיר אחריו צוואה ויורשים על פי דין, כפי שפורטו לעיל. המדינה תוכר כיורשת החוקית עזבונו.

זכות הירושה של ידועים בציבור

סעיף 55 לחוק הירושה מתייחס לזכויות הירושה של ידועים בציבור: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש".

ראשית, בן הזוג שנותר בחיים צריך להוכיח, כי היה ידוע בציבור של בן הזוג שנפטר במועד פטירתו. בהתאם לחוק הירושה יהא עליו להוכיח כי בני הזוג חיו חיי משפחה ובנוסף ניהלו משק בית משותף. כמו כן כתנאי נוסף נקבע כי בשעת מותו של האדם לא היו בני הזוג הידועים בציבור נשואים.

החוק שותק לגבי פירוש המילים "חיי משפחה" וכן "משק בית", ואולם הפסיקה ברבות השנים יצקה תוכן למילים אלה ונקבע כי כדי להוכיח משק בית משותף יש להוכיח ניהול בית בשותפות מלאה ולא מתוך נוחות בלבד, יש להראות חיים אינטימיים כמו בין בעל ואשה המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. (ראו ע"א 107/87).

שנית, זכותו של ידוע בציבור לרשת את בן זוגו מותנית בכך, שלא קיימת כל הוראה בצוואה של המוריש, מפורשת או משתמעת, השוללת את זכותו של בן הזוג לרשת את בן זוגו.

זכותו של ילד מאומץ

מי שאומץ כדין נחשב, לעניין ירושה על פי דין, כאילו היה בן ביולוגי למשפחה המאמצת. דהיינו המאומץ וצאצאיו יורשים את המאמץ כאילו הוא ההורה הביולוגי שלו (סעיף 16(א) לחוק הירושה) כמו כן כמאומץ וצאצאיו זוכים בעיזבון של קרובי המאמץ כאילו היו יורשים, קרובי המאמץ זוכים בעיזבון המאומץ כאילו היו יורשים (סעיף 16(ב) לחוק הירושה).

לעניין האמור יש חריג מעניין הקובע שהמאומץ וצאצאיו זכאים לרשת על פי דין גם את בני המשפחה הביולוגית של המאמץ ואולם, בני המשפחה הביולוגית של המאמץ אינם זכאים לרשת את המאומץ וצאצאיו (סעיף 16(ג) לחוק).

לסיכום

במידה ואדם לא הותיר אחריו צוואה אנו צריכים להתחקות אחר חוק הירושה הסבוך אשר קובע כללים לעניין חלוקת העיזבון בדרך של מעגלי הקירבה כפי שהוצג לעיל. אנו במשרד חיים ברוטמן מומחים בניהול עיזבונות ויעוץ ליורשים בענייני צוואות.

ליעוץ מיידי פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

Credit Canva.com

עורך דין צוואות חיפה – משרד עו"ד חיים ברוטמן

מי שרוצה לערוך צוואה צריך להכיר את סוגי הצוואות המוכרות כיום בישראל, אלה שנחשבות לחוקיות ומכובדות אחרי פטירתו של המצווה. יש הרבה מה לדעת על סוגי הצוואות ועל הפרטים הטכניים שהן אמורות להכיל ולכן הדרך הנכונה ביותר היא לעשות את זה באמצעות עורך דין צוואות חיפה (או בכל מקום אחר על פי אזור המגורים). בניגוד לשירותים אחרים של עורכי דין – עריכת צוואה היא נושא שחייב להתבצע באופן פרונטלי במשרדו של עורך הדין ולא מרחוק. יש אנשים שעריכת הצוואה עבורם היא עניין טעון ורגיש ולכן עורכי הדין העוסקים בתחום זה יודעים לנקוט בזהירות והרגישות המתבקשת.

הידע הנרחב הנדרש מצדו של עורך דין צוואות חיפה

כאמור, יש הרבה מה לדעת על הנושא של צוואות ועריכת צוואה ומדובר בנושא מאד אישי ופרטי שכל אדם צריך לבחון לעומק כדי לקבל את ההחלטות שמתאימות לו. מי שעורך צוואה רוצה לדעת שהוא עושה כמיטב יכולתו כך שהרצון שלו יהיה ברור ומפורש ושאחרי פטירתו אכן העיזבון שלו יחולק בדיוק כפי שהוא רוצה וחולם. אם הוא מתגורר באזור הקריות או חיפה הרי שעליו למצוא עורך דין צוואות חיפה על מנת שיהיה לו נוח להגיע, להציג את עצמו ואת המצב הייחודי שלו וכך לקבל את הייעוץ המתאים לו ביותר.

עורכים צוואה עם עורך דין ויודעים שהיא חוקית

אנשים רבים חוששים מריבים או מחלוקות בין היורשים שלהם ולכן חשוב מאד לדעת שעריכת צוואה בצורה מותאמת אישית היא הדרך למזער ככל האפשר את הסיכון לכך. כאשר פונים אל עורך דין צוואות חיפה כדי להבין מה בדיוק צריכה הצוואה להכיל או שבוחרים לערוך אותה בנוכחות עורך הדין אין ספק שמקטינים ואפילו מעלימים לגמרי את הסיכון הקטן שבקטנים שאכן תהיה פרצה בהבנה של הדרך לחלוקת העיזבון וכך מתקבל הרבה שקט נפשי.

במשרד עו"ד חיים ברוטמן מציעים שירותים משפטיים בהתאמה אישית ותוך מתן תשומת לב מלאה ללקוח, גם בנושאים רגישים כמו צוואות וירושות.

עורך דין לענייני צוואה בחיפה

צוואה היא מסמך משפטי תקף (אם הוכנה בצורה חוקית וכשהאדם היה שקול בדעתו) הקובע כיצד יחולק עיזבונו של אדם לאחר לכתו. למעשה על פי החוק בית המשפט בישראל מכיר בחירותו של כל אדם להחליט מה יעלה בגורל רכושו אותו צבר לאורך חייו לאחר מותו. עריכת צוואה יכולה להיות החלטה חכמה וחשובה מאוד, שמן הסתם תשפיע על חלוקת העיזבון לאחר לכתו של אותו אדם שיוכל לבחור מי יקבל את הרכוש והכסף ואולי למנוע מאדם שעשוי להיחשב כיורש חוקי של הרכוש או חלק ממנו, לקבל את הרכוש. על מנת לערוך צוואה או לפתוח בקשה לצו קיום צוואה תוכלו להיעזר בשירותיו של עורך דין לענייני צוואה בחיפה, חיים ברוטמן.

היתרונות של עורך דין לענייני צוואה בחיפה חיים ברוטמן:

• משרד עורכי דין ותיק ומנוסה בתחום דיני המשפחה.
• התמחות בטיפול בענייני צוואות וירושות.
• שירותי מהיר, מקצועי ואישי לכל לקוח.
• הלקוח הוא במרכז.
• פתרונות יצירתיים ויעילים לסוגיות משפטיות שונות.
• ספרייה עשירה ואמצעים נוספים המאפשרים להעניק שירות משפטי ברמה הגבוהה ביותר לכל לקוח.

עורך דין לענייני צוואה בחיפה, ידאג לתת לך את הפתרונות המתאימים למצבך

מדוע חשוב לערוך צוואה?

כל זמן שאנו בחיים ואפילו מרגישים בריאים ושקולים בדעתנו, אף פעם לא יהיה נעים לערער בסיום תפקידנו בעולם הזה. על אף אי הנעימות לעתים מדובר בדבר חשוב מאוד ואחראיות כבדה על כתפיכם שכן אתם רוצים להיות בטוחים שהרכוש, הכסף והנכסים שצברתם לאורך החיים בעמל רב יגיעו אל הידיים הנכונות בבוא הזמן. לצורך כך חשוב לערוך צוואה ויפה שעה אחת קודם. במידה ולא תהיה צוואה ערוכה ותקפה, הירושה תחולק על פי דין ועשויה לגרור בעקבות כך גם סכסוכי ירושה ומלחמות בין בני המשפחה על הירושה.

סוגי צוואות:

כדאי לדעת כי יש סוגי צוואות שונות המוכרות על פי החוק. צוואה הנערכת בכתב יד וחתומה על ידי המצווה עם תאריך וכו'. אופציה נוספת היא צוואה בעדים, שכן המסמך דומה לצוואה בכתב יד ובא בחתימה בפני שני עדים ולרוב נחתמת גם בפני עורך דין. צוואה בפני רשות, היא צוואה קבילה נוספת אותם עורכים מול שופט, רשם או נוטריון והוא גורם מאשר שהצוואה היא חוקית ונערכה בפניו. בצוואה בעל פה, הסוג הרביעי של הצוואות המוכרות בישראל, הוא צוואה שבו אדם הרואה את עצמו בנסיבות מצדיקות עומד בפני המוות ולכן הוא מצווה בעל פה בפני שני עדים, אשר מכינים עבורו את הפרוטוקול, ולהפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. צוות משרדו של עו"ד חיים ברוטמן עומד לרשותכם בכל דבר ועניין. פנו אליו עוד היום לייעוץ.

לא לחשוש לפנות לעזרה משפטית

על אף שמטרתה של צוואה היא לשקף את רצונו של אדם בכל הנוגע לחלוקת רכושו, נכסיו וממונו לאחר מותו, ישנם מקרים בהם לאחר פטירתו של האדם מתגלה כי הצוואה שהשאיר אחריו לא משקפת את הרצונות שהביע בחייו. במקרים מעין אלו, חשוב לפנות אל עורך דין לענייני צוואה בחיפה או באזור מגוריכם על מנת להגיש לרשת הירושות התנגדות לצו קיום צוואה ובהמשך גם לקבל ייצוג בבית המשפט. עורך הדין יבנה בעבורכם אסטרטגיה משפטית וטיעונים מוצקים על מנת לשכנע את בית המשפט כי אכן נפל פגם בצוואה וכי יש למנוע את קיומה כלשונה. עורך הדין חיים ברוטמן הוא עורך דין אשר מתמחה מזה שנים רבות בדיני משפחה, וליווה אין ספור משפחות בהליכים משפטיים מורכבים ופשוטים כאחד במקצועיות ובמסירות. דיני המשפחה הם תחום מורכב, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על סכסוכים בתוך המשפחה כמו סכסוכי ירושה, התנגדות לצוואה ואפילו גירושין, ולכן עורך הדין ברוטמן חרט על דגלו להעניק לכל לקוח ולקוח יחס אדיב, מכיל, מבין ותומך, תוך שמירה על האינטרסים והזכויות שלו. לייעוץ משפטי ראשוני חייגו למספר 04-8100170 ונחזור אליכם בהקדם.

עו"ד צוואה

עו"ד צוואה הינו עורך דין העוסק בעולם עריכת צוואות וטיפולן. עורך דין צוואה עבר הכשרות רבות בתחום שהפכו אותו למקצוען בתחומו. עורך דין חיים ברוטמן עוסק בתחום זה ומסייע ללקוחותיו הרבים בעריכת צוואות ומייעץ להם כיצד לערוך צוואה הוגנת ונכונה על פי כל הכללים הנכונים. לעיתים עו"ד ברוטמן, מגיע לבתיהם של אותם לקוחות על מנת להחתים אותם על צוואות עקב העובדה שאינם מסוגלים להגיע מבחינה פיזית למשרדו.

באילו מקרים נזדקק לשכור את שירותיו של עו"ד צוואה?

לקוחות המעוניינים בעריכת צוואה בצורה מוסדרת וחוקית עליהם לפנות לעו"ד צוואה בכדי לקבל מענה על בקשתם. עו"ד צוואה יזמן את לקוחותיו למשרדו. שם ידונו בנושאים החשובים ביותר ללקוח אותם ירצה לכלול בצוואתו. יחד עם זאת, עורך דין מקצועי יסביר ללקוחותיו מה נכון וכיצד לכתוב פרטים שונים בצוואה. ייעוץ נכון של עו"ד צוואה מקצועי יכול למנוע בעתיד בעיות שונות כגון התנגדות לצו קיום צוואה או סיטואציות לא נעימות אחרות אשר מתרחשות לעיתים קרובות עקב הרצון לקיים את הצוואה אשר נכתבה בידי המנוח.

לא תמיד קל לקיים צוואה בדרך אותה רצה הנפטר ולעיתים עו"ד צוואה נתקל במקרים קשים בהם לא ניתן לקיים את הצוואה המבוקשת או לחלופין ישנם מקרים אשר מגיעים בסופו של יום לבתי המשפט. שם השופטים נאלצים להכריע בסוגיות מורכבות אותן אין באפשרות עורך הדין לפתור או לתת את הדין על כך.

אילו פרטים חשובים עלינו לבדוק כאשר אנו בוחרים עו"ד צוואה שייצג אותנו?

ענייני ירושה וצוואה הם אמנם הליכים מלאי בירוקרטיה אך יחד עם זאת טוען עורך דין חיים ברוטמן כי מאחורי כל בקשה לצו קיום צוואה עומדים בני אדם עם רגשות. לכן כאשר הנכם בוחרים עורך דין העוסק בתחום, וודאו לפני שמדובר בעורך דין אנושי, שיוכל להבין את מצבכם ואת מצב המשפחה כולה. לצד זאת, חשוב שיוכל לייעץ לכם ולפרוס בפניכם את כל המידע לו אתם זקוקים בכדי לסיים את הסאגה המשפטית הכרוכה בהמון תעצומות נפש מצדכם.

משרד חיים ברוטמן המצוי בנשר בעל ניסיון בניהול עיזבונות. המשרד נותן שירות לכלל תושבי חיפה והקריות המצויים בקרבת המשרד. ניתן להגיע למשרד באמצעות אוטובוס של אגד.

משרד חיים ברוטמן המצוי בנשר בעל ניסיון בניהול עזבונות. המשרד נותן שירות לכלל תושבי הקריות המצויים בקרבת המשרד. ניתן להגיע למשרד באמצעות אוטובוס של אגד:

1. הגעה מקרית מוצקין לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המחסר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).
2. הגעה מקרית אתא מרכז, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 27 ישירות לתחנה הסמוכה למשרדינו המצוי בדרך בר יהודה 52, נשר (בית עופר).
3. הגעה מקרית חיים, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המסחר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).
4. הגעה מקרית ים, לנשר: עולים על קו אוטובוס 23 בקרית ים ב' מרכז, יורדים בקרית אתא מרכז. משם לוקחים קו אוטובוס מספר 27 עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).
   הגעה מקרית ביאליק לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 261 עד למרכזית המפרץ . משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 72, 73, 73א 27, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר)

מנהל עיזבון

מנהל עיזבון הוא אדם שממונה על ידי בית המשפט לניהול עיזבונו של אדם – במטרה לרכז את נכסי העיזבון, לשלם את החובות ולחלק את שנותר. לעיתים המצווה בעצמו מורה על מנהל העיזבון בצוואתו ולעיתים בית המשפט ממנה אותו.

אם המנוח קבע בצוואתו את זהות מנהל העיזבון, בית המשפט או רשם הירושה ימנה אותו, אלא א"כ המועמד לא יכול להתמנות, הוא מסרב להתמנות, או שבית משפט או רשם הירושה השתכנעו שיש סיבות שלא למנותו.

ההבדל בין מנהל עיזבון קבוע לבין מנהל עיזבון זמני

תפקידו של מנהל עיזבון זמני הוא לשמור על נכסי העיזבון עד למתן צו קיום, ואילו מנהל עיזבון קבוע מוסמך לחלק את נכסי העיזבון וסמכויותיו רחבות יותר מסמכויותיו של מנהל עיזבון זמני.

מנהל עיזבון זמני ממונה בתקופה המיידית שלאחר פטירת המוריש כאשר ישנה דחיפות מיוחדת לטפל בנכסי העיזבון. דהיינו כאשר ישנו חשש לנזקים לנכסי העיזבון ויש צורך לגבות חובות. לרוב מינוי מנהל עיזבון זמני נעשה לזמן קצר, עד כששה חודשים, או עד למתן צו ירושה או צו קיום צוואה. ככל שישנו צורך בהמשך ניהול העיזבון מוגשת בקשה למינוי מנהל עזבון קבוע. שמיניו הינו לתקופה של שנתיים ובית המשפט יכול להאריך את המינוי. כמו כן מנהל עיזבון יכול להודיע לנושי העיזבון על בקשת חלוקת העיזבון ועל האפשרות שלה להגיד תביעות חוב.

תביעה על ידי מנהל עיזבון זמני

חשוב לציין שעיזבון אינו ישות משפטית ולכן הוא אינו יכול לתבוע ולהיתבע. על כן כאשר היורשים מעוניינים לתבוע בשם העיזבון הם מבקשים למנות מנהל עיזבון שהוא ינהל את ההליך המשפטי – מנהל עזבון זמני ייצג את העיזבון בעצמו או ע"י עו"ד שישכור כך שישמור על האינטרסים של העיזבון.

כמו כן, מנהל עזבון זמני יכול להגיש תביעה כנגד אחד היורשים שקיבל מתנות מהמנוח בחייו, כאשר הוא כבר לא היה כשיר קוגנטיבית. ובעצם להוביל לביטול המתנה.

בקשה למינוי מנהל עיזבון

לפי סעיף 78 לחוק הירושה, בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר, אף ללא הסכמת כל בעלי העניין, ליתן צו למינוי מנהל עזבון. אם בקשה למינוי מנהל עיזבון הינה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, הבקשה תוגש לרשם לענייני ירושה, אשר רשאי ליתן צו למינוי מנהל עזבון.

תפקידו של מנהל עזבון קבוע

בהתאם לסעיף 82 לחוק הירושה, נקבע כי : " מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת".

מתי מומלץ להגיש בקשה למינוי מנהל עיזבון?

חשוב לציין כי במרבית המקרים אין צורך במינוי, שכן היורשים יכולים לנהל את העיזבון בעצמם או על ידי מיופה כוח מטעמם ואין צורך שאותו אדם ימונה באופן רשמי כמנהל.

מי רשאי לבקש מינוי מנהל עזבון?

חוק הירושה קובע כי בקשה למינוי מנהל העיזבון יכול להגיש כל מי שמעוניין בדבר, לכן, זוכה על פי צוואה, יורש על פי דין, נושה של הנפטר או האפוטרופוס הכללי יכולים להגיש בקשה למינוי. למנהל העיזבון יכולים להתמנות אדם, תאגיד או האפוטרופוס הכללי (סעיף 79 לחוק).  צד שאינו מרוצה מזהות מנהל העיזבון שמונה יכול להגיש ערעור על כך.

פיקוח על מנהל העיזבון

מנהל העזבון חייב בדיווח לאפורטופוס הכללי במועדים שנקבעו בחוק ובתקנות. בין השאר חייב מנהל העיזבון להגיש "פרטה" המפרטת את נכסי העיזבון, להגיש דיווח על ניהול נכסי העיזבון וחלוקתם, ולדווח על ביצוע מטרות ציבוריות (ס' 84, 86 לחוק הירושה).

לסיכום

תפקידו של מנהל העיזבון הוא לקיים את רצון המנוח ולא של מי מהיורשים ולכן עליו להיות נאמן לנכסי המנוח. במידה ומתעוררת  מחלוקת בין יורשים, מוטל על מנהל העיזבון לנהל את הסכסוך באופן מקצועי ובנאמנות למנוח.

משרדינו בעל ניסיון בניהול עיזבונות וירושות – פנו אלינו כבר עתה ליעוץ 04-8100170

משרד חיים ברוטמן המצוי בנשר מעניק שירות בתור עורך דין הוצאות דיבה/לשון הרע לכלל תושבי הקריות המצויים בקרבת המשרד. ניתן להגיע למשרד באמצעות אוטובוס של אגד כדלהלן:

1. הגעה מקרית מוצקין לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המחסר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).
2. הגעה מקרית אתא מרכז, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 27 ישירות לתחנה הסמוכה למשרדינו המצוי בדרך בר יהודה 52, נשר (בית עופר).
3. הגעה מקרית חיים, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המסחר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר). הגעה מקרית ים, לנשר: עולים על קו אוטובוס 23 בקרית ים ב' מרכז, יורדים בקרית אתא מרכז. משם לוקחים קו אוטובוס מספר 27 עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).
4. הגעה מקרית ביאליק לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 261 עד למרכזית המפרץ . משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 72, 73, 73א 27, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר)

חוק איסור לשון הרע

חוק איסור לשון הרע נועד להגן על כבודו של אדם ועל שמו הטוב באמצעות איסור על פרסום ביטויים שעלולים להשפילו ולבזותו, הערכים המתנגשים הם חופש הביטוי מחד והזכות לכבוד ולשם טוב מאידך, לשון הרע מקים עוולה אזרחית וסנקציה פלילית אשר תנאי להתקיימותן הוא פרסום לשני נמנעים ומעלה תוך יסוד נפשי של כוונה. במסגרת לשון הרע ניתן לקבל 50,000 ₪ פיצויים ללא הוכחת נזק ואם לשון הרע הייתה בכוונה, ניתן לקבל גם 100,000 ₪ פיצויים ללא הוכחת נזק, כל זאת בנוסף על פיצויים להחזרת המצב לקדמותו ופיצויי נזק ישירים.

יסודות עוולת לשון הרע :

• אמצעי פרסום בע"פ, בכתב בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל או כל אמצעי אחר.
• שעשוי להגיע לאדם אחד למעט הנפגע, גם אם לא הגיע אליו בפועל.
• נושא הפרסום הוא אדם חי/מת או תאגיד, למעט פרסום על ציבור שאינו תאגיד, או פרסום על אדם לאחר מותו. יחד עם זאת  תביעה על פרסום נגד אדם בחייו כאשר לאחר מכן הוא מת, הינה מותרת והיא יכולה להתבצע על-ידי בן משפחתו תוך 6 חודשים ממותו.
• יש בפרסום לשון הרע (בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע) באופן שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזות אותו בשל מעשים או תכונות המיוחסים לו, לפגוע בו בעיסוקו ולבזות אותו בשל גזעו, מוצאו, דתו ומגוריו.

פסיקת בתי המשפט

חשוב לציין כי יסודות העוולה נבחנים באופן אובייקטיבי על פי מבחן האדם הסביר ולא על רגשות הנפגע המסוים, ואולם במקרים מיוחדים תבחן הפגיעה ע"פ אמות המידה של הקבוצה שעמה נמנה האדם הספציפי (ע"א 466/83 שאהה)

לשון הרע זהו עולם בפני עצמו בדיני הנזיקין, ולכן ראוי להתייעץ עם עורך דין מנוסה בדיני לשון הרע אשר יידע להתמודד עם הסוגיה ולפצח אותה בדרך הטובה ביותר עבור הלקוח.

אנו במשרד עורכי הדין חיים ברוטמן נשמח לעמוד לרשותכם ולתת מענה בשעה שנפגעתם או נתבעתם בעניין לשון הרע.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

משרד חיים ברוטמן המצוי בנשר נותן שירות לכלל תושבי הקריות המצויים בקרבת המשרד. ניתן להגיע למשרד באמצעות אוטובוס של אגד:

1. הגעה מקרית מוצקין לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המחסר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).
2. הגעה מקרית אתא מרכז, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 27 ישירות לתחנה הסמוכה למשרדינו המצוי בדרך בר יהודה 52, נשר (בית עופר).
3. הגעה מקרית חיים, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המסחר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).
4. הגעה מקרית ים, לנשר: עולים על קו אוטובוס 23 בקרית ים ב' מרכז, יורדים בקרית אתא מרכז. משם לוקחים קו אוטובוס מספר 27 עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).
5. הגעה מקרית ביאליק לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 261 עד למרכזית המפרץ . משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 72, 73, 73א 27, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר)

האם אתם יורשים?

כפי שכבר הסברנו במאמר קודם ירושה היא כלל נכסיו של האדם לרבות כספים, מקרקעין, מיטלטלין בניכוי חובות ולמעט קופות גמל.

סעיף 10 לחוק הירושה מגדיר מי הם היורשים לפי דין:

בן הזוג בעת מות המוריש

ילדי המוריש וילדיהם, הוריו וילדיהם (אחיו) ואף הורי ההורים.

אם כן, סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי לאחר מותו של אדם יהא זכאי בן זוגו לחצי מעיזבונו בנוסף למכונית המשפחתית ולמיטלטלין. והחצי השני שנותר יחולק בחלקים שווים בין ילדיו של המוריש. במידה וילדיו של המוריש וצאצאיהם אינם בין החיים והחלוקה היא בין בן הזוג לבין הורי הורים (סבים סבתות) וצאצאיהם יזכה בן הזוג ל 2/3 והיתר אליהם. חשוב לציין כי במידה ומי מהיורשים לעיל לא יהיה בחיים נכנסים בנעליו צאצאיו בהתאם לעקרון הנציגות.

והכל בהתאם לסדר הבא:

1. מעגל ראשון: ילדי המוריש וצאצאיהם בחיים – בן הזוג יירש 50% והיתר אליהם.
2. מעגל שני: הורי המוריש וצאצאיהם בחיים – בן הזוג יירש 50% מהיזבון ויתר אליהם.
3. מעגל שלישי: הורי-הורים של המוריש וצאצאיהם – בן הזוג יירש 2/3 והיתר אליהם. כמו כן במידה וישנה דירת מגורים ששימשה את המנוח ובן הזוג והם התגוררו בדירה והיו נשואים שלוש שנים, הוא יירש את מלוא הזכויות בדירה בנוסף ל2/3 מיתר העיזבון.

חריג לעקרון הנציגות חל במצב בו המוריש הותיר אחריו בן זוג והורה או בן זוג וסב (סעיף 14(א) לחוק), לדוגמא: במידה ואדם הותיר אחריו בת זוג אב ואחות- בת הזוג תירש 50% והאב בלבד יירש 50% – כלומר עקרון הנציגות לא חל והאחות לא תירש דבר- יודגש כי הבת הייתה אמורה לרשת בשל העובדה שהיא נציגה של האם שנפטרה, ואולם חוק הירושה קובע כאמור חריג לעניין זה.

במקרה בו המנוח לא הותיר אחריו צוואה ויורשים על פי דין, כפי שפורטו לעיל. המדינה תוכר כיורשת החוקית עזבונו.

זכות הירושה של ידועים בציבור

סעיף 55 לחוק הירושה מתייחס לזכויות הירושה של ידועים בציבור: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש".

ראשית, בן הזוג שנותר בחיים צריך להוכיח, כי היה ידוע בציבור של בן הזוג שנפטר במועד פטירתו. בהתאם לחוק הירושה יהא עליו להוכיח כי בני הזוג חיו חיי משפחה ובנוסף ניהלו משק בית משותף. כמו כן כתנאי נוסף נקבע כי בשעת מותו של האדם לא היו בני הזוג הידועים בציבור נשואים.

החוק שותק לגבי פירוש המילים "חיי משפחה" וכן "משק בית", ואולם הפסיקה ברבות השנים יצקה תוכן למילים אלה ונקבע כי כדי להוכיח משק בית משותף יש להוכיח ניהול בית בשותפות מלאה ולא מתוך נוחות בלבד, יש להראות חיים אינטימיים כמו בין בעל ואשה המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. (ראו ע"א 107/87).

שנית, זכותו של ידוע בציבור לרשת את בן זוגו מותנית בכך, שלא קיימת כל הוראה בצוואה של המוריש, מפורשת או משתמעת, השוללת את זכותו של בן הזוג לרשת את בן זוגו.

זכותו של ילד מאומץ

מי שאומץ כדין נחשב, לעניין ירושה על פי דין, כאילו היה בן ביולוגי למשפחה המאמצת. דהיינו המאומץ וצאצאיו יורשים את המאמץ כאילו הוא ההורה הביולוגי שלו (סעיף 16(א) לחוק הירושה) כמו כן כמאומץ וצאצאיו זוכים בעיזבון של קרובי המאמץ כאילו היו יורשים, קרובי המאמץ זוכים בעיזבון המאומץ כאילו היו יורשים (סעיף 16(ב) לחוק הירושה).

לעניין האמור יש חריג מעניין הקובע שהמאומץ וצאצאיו זכאים לרשת על פי דין גם את בני המשפחה הביולוגית של המאמץ ואולם, בני המשפחה הביולוגית של המאמץ אינם זכאים לרשת את המאומץ וצאצאיו (סעיף 16(ג) לחוק).

לסיכום

במידה ואדם לא הותיר אחריו צוואה אנו צריכים להתחקות אחר חוק הירושה הסבוך אשר קובע כללים לעניין חלוקת העיזבון בדרך של מעגלי הקירבה כפי שהוצג לעיל. אנו במשרד חיים ברוטמן מומחים בניהול עיזבונות ויעוץ ליורשים בענייני צוואות.

ליעוץ מיידי פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

הקדמה

מנהל עיזבון הוא אדם שממונה על ידי בית המשפט לניהול עיזבונו של אדם – במטרה לרכז את נכסי העיזבון, לשלם את החובות ולחלק את שנותר. לעיתים המצווה בעצמו מורה על מנהל העיזבון בצוואתו ולעיתים בית המשפט ממנה אותו.

אם המנוח קבע בצוואתו את זהות מנהל העיזבון, בית המשפט או רשם הירושה ימנה אותו, אלא א"כ המועמד לא יכול להתמנות, הוא מסרב להתמנות, או שבית משפט או רשם הירושה השתכנעו שיש סיבות שלא למנותו.

ההבדל בין מנהל עיזבון קבוע לבין מנהל עיזבון זמני

תפקידו של מנהל עיזבון זמני הוא לשמור על נכסי העיזבון עד למתן צו קיום, ואילו מנהל עיזבון קבוע מוסמך לחלק את נכסי העיזבון וסמכויותיו רחבות יותר מסמכויותיו של מנהל עיזבון זמני.

מנהל עיזבון זמני ממונה בתקופה המיידית שלאחר פטירת המוריש כאשר ישנה דחיפות מיוחדת לטפל בנכסי העיזבון. דהיינו כאשר ישנו חשש לנזקים לנכסי העיזבון ויש צורך לגבות חובות. לרוב מינוי מנהל עיזבון זמני נעשה לזמן קצר, עד כששה חודשים, או עד למתן צו ירושה או צו קיום צוואה. ככל שישנו צורך בהמשך ניהול העיזבון מוגשת בקשה למינוי מנהל עזבון קבוע. שמיניו הינו לתקופה של שנתיים ובית המשפט יכול להאריך את המינוי. כמו כן מנהל עיזבון יכול להודיע לנושי העיזבון על בקשת חלוקת העיזבון ועל האפשרות שלה להגיד תביעות חוב.

תביעה על ידי מנהל עיזבון זמני

חשוב לציין שעיזבון אינו ישות משפטית ולכן הוא אינו יכול לתבוע ולהיתבע. על כן, כאשר היורשים מעוניינים לתבוע בשם העיזבון הם מבקשים למנות מנהל עיזבון שהוא ינהל את ההליך המשפטי – מנהל עזבון זמני ייצג את העיזבון בעצמו או ע"י עו"ד שישכור כך שישמור על האינטרסים של העיזבון.

כמו כן, מנהל עזבון זמני יכול להגיש תביעה כנגד אחד היורשים שקיבל מתנות מהמנוח בחייו, כאשר הוא כבר לא היה כשיר קוגנטיבית. ובעצם להוביל לביטול המתנה.

בקשה למינוי מנהל עיזבון

לפי סעיף 78 לחוק הירושה, בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר, אף ללא הסכמת כל בעלי העניין, ליתן צו למינוי מנהל עזבון. אם בקשה למינוי מנהל עיזבון הינה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, הבקשה תוגש לרשם לענייני ירושה, אשר רשאי ליתן צו למינוי מנהל עזבון.

תפקידו של מנהל עזבון קבוע

בהתאם לסעיף 82 לחוק הירושה, נקבע כי : " מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת".

מתי מומלץ להגיש בקשה למינוי מנהל עיזבון?

חשוב לציין כי במרבית המקרים אין צורך במינוי, שכן היורשים יכולים לנהל את העיזבון בעצמם או על ידי מיופה כוח מטעמם ואין צורך שאותו אדם ימונה באופן רשמי כמנהל.

מי רשאי לבקש מינוי מנהל עזבון?

חוק הירושה קובע כי בקשה למינוי מנהל העיזבון יכול להגיש כל מי שמעוניין בדבר, לכן, זוכה על פי צוואה, יורש על פי דין, נושה של הנפטר או האפוטרופוס הכללי יכולים להגיש בקשה למינוי. למנהל העיזבון יכולים להתמנות אדם, תאגיד או האפוטרופוס הכללי (סעיף 79 לחוק).  צד שאינו מרוצה מזהות מנהל העיזבון שמונה יכול להגיש ערעור על כך.

פיקוח על מנהל העיזבון

מנהל העזבון חייב בדיווח לאפורטופוס הכללי במועדים שנקבעו בחוק ובתקנות. בין השאר חייב מנהל העיזבון להגיש "פרטה" המפרטת את נכסי העיזבון, להגיש דיווח על ניהול נכסי העיזבון וחלוקתם, ולדווח על ביצוע מטרות ציבוריות (ס' 84, 86 לחוק הירושה).

לסיכום

תפקידו של מנהל העיזבון הוא לקיים את רצון המנוח ולא של מי מהיורשים ולכן עליו להיות נאמן לנכסי המנוח. במידה ומתעוררת  מחלוקת בין יורשים, מוטל על מנהל העיזבון לנהל את הסכסוך באופן מקצועי ובנאמנות למנוח.

משרדינו בעל ניסיון רב בניהול עיזבונות וירושות – פנו אלינו כבר עתה ליעוץ 04-8100170

מסגרת החוק

כפי שכבר הסברנו במאמר קודם, ירושה היא כלל נכסיו של האדם בניכוי חובות וקופות גמל.

סעיף 10 לחוק הירושה מגדיר מי הם היורשים לפי דין:

בן הזוג בעת מות המוריש

ילדי המוריש וילדיהם, הוריו וילדיהם (אחיו) ואף הורי ההורים.

אם כן, סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי לאחר מותו של אדם יהא זכאי בן זוגו לחצי מעיזבונו בנוסף למכונית המשפחתית ולמיטלטלין. והחצי השני שנותר יחולק בחלקים שווים בין ילדיו של המוריש. במידה וילדיו של המוריש וצאצאיהם אינם בין החיים והחלוקה היא בין בן הזוג לבין הורי הורים (סבים סבתות) וצאצאיהם יזכה בן הזוג ל 2/3 והיתר אליהם. חשוב לציין כי במידה ומי מהיורשים לעיל לא יהיה בחיים נכנסים בנעליו צאצאיו בהתאם לעקרון הנציגות.

והכל בהתאם לסדר הבא:

1. מעגל ראשון: ילדי המוריש וצאצאיהם בחיים – בן הזוג יירש 50% והיתר אליהם.
2. מעגל שני: הורי המוריש וצאצאיהם בחיים – בן הזוג יירש 50% מהיזבון ויתר אליהם.
3. מעגל שלישי: הורי-הורים של המוריש וצאצאיהם – בן הזוג יירש 2/3 והיתר אליהם. כמו כן במידה וישנה דירת מגורים ששימשה את המנוח ובן הזוג והם התגוררו בדירה והיו נשואים שלוש שנים, הוא יירש את מלוא הזכויות בדירה בנוסף ל2/3 מיתר העיזבון.

חריג לעקרון הנציגות חל במצב בו המוריש הותיר אחריו בן זוג והורה או בן זוג וסב (סעיף 14(א) לחוק), לדוגמא: במידה ואדם הותיר אחריו בת זוג אב ואחות- בת הזוג תירש 50% והאב בלבד יירש 50% – כלומר עקרון הנציגות לא חל והאחות לא תירש דבר- יודגש כי הבת הייתה אמורה לרשת בשל העובדה שהיא נציגה של האם שנפטרה, ואולם חוק הירושה קובע כאמור חריג לעניין זה.

במקרה בו המנוח לא הותיר אחריו צוואה ויורשים על פי דין, כפי שפורטו לעיל. המדינה תוכר כיורשת החוקית עזבונו.

זכות הירושה של ידועים בציבור

סעיף 55 לחוק הירושה מתייחס לזכויות הירושה של ידועים בציבור:

"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש".

ראשית, בן הזוג שנותר בחיים צריך להוכיח, כי היה ידוע בציבור של בן הזוג שנפטר במועד פטירתו. בהתאם לחוק הירושה יהא עליו להוכיח כי בני הזוג חיו חיי משפחה ובנוסף ניהלו משק בית משותף. כמו כן כתנאי נוסף נקבע כי בשעת מותו של האדם לא היו בני הזוג הידועים בציבור נשואים.

החוק שותק לגבי פירוש המילים "חיי משפחה" וכן "משק בית", ואולם הפסיקה ברבות השנים יצקה תוכן למילים אלה ונקבע כי כדי להוכיח משק בית משותף יש להוכיח ניהול בית בשותפות מלאה ולא מתוך נוחות בלבד, יש להראות חיים אינטימיים כמו בין בעל ואשה המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. (ראו ע"א 107/87).

שנית, זכותו של ידוע בציבור לרשת את בן זוגו מותנית בכך, שלא קיימת כל הוראה בצוואה של המוריש, מפורשת או משתמעת, השוללת את זכותו של בן הזוג לרשת את בן זוגו.

זכותו של ילד מאומץ

מי שאומץ כדין נחשב, לעניין ירושה על פי דין, כאילו היה בן ביולוגי למשפחה המאמצת. דהיינו המאומץ וצאצאיו יורשים את המאמץ כאילו הוא ההורה הביולוגי שלו (סעיף 16(א) לחוק הירושה). כמו כן, כמאומץ וצאצאיו זוכים בעיזבון של קרובי המאמץ כאילו היו יורשים, קרובי המאמץ זוכים בעיזבון המאומץ כאילו היו יורשים (סעיף 16(ב) לחוק הירושה).

לעניין האמור יש חריג מעניין הקובע שהמאומץ וצאצאיו זכאים לרשת על פי דין גם את בני המשפחה הביולוגית של המאמץ ואולם, בני המשפחה הביולוגית של המאמץ אינם זכאים לרשת את המאומץ וצאצאיו (סעיף 16(ג) לחוק).

לסיכום

במידה ואדם לא הותיר אחריו צוואה, אנו צריכים להתחקות אחר חוק הירושה הסבוך אשר קובע כללים לעניין חלוקת העיזבון בדרך של מעגלי הקירבה כפי שהוצג לעיל. אנו במשרד חיים ברוטמן מומחים בניהול עיזבונות ויעוץ ליורשים בענייני צוואות.

ליעוץ מיידי פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

ת"ע 31925-07/14 פלוני נ' אלמוני (29/07/2019)

פסק דין זה עוסק בתוקפה של הודעת ביטול מיום 30.10.12, המורה על ביטול צוואה מיום 25.01.12.

רקע עובדתי רלוונטי

למנוחה היו חמישה ילדים. ביום 25.1.12, חתמה המנוחה על הצוואה, בפני שני עדים: עו"ד ז.ד, והגב' ר.א.. בצוואה החריגה המנוחה דירה לטובת ש', ואת יתר הרכוש הורישה לכל ילדיה בחלקים שווים.

ביום 30.10.12, חתמה המנוחה על הודעת הביטול בפני עו"ד ז.ד ועו"ד ב.מ.

ביום 9.1.15, נפטרה המנוחה.

עיקר טענות ש':

הודעת הביטול נעשתה שלא כדין. היא אינה מפרטת את ההשלכות של ההודעה על היורשים, את היקף הנכסים ולא צורפה אליה חוות דעת מומחה. ש' עזר בבניית הנכס מיסודותיו והשקיע כספים רבים בבנייתו.

המנוח (בעלה של המנוחה) אמר לש' כי הוא ייתן לו את הדירה, בתמורה לעזרה בבניית הנכס. משכך, התפטר ש' מעבודתו כנהג אגד והתפנה למלאכת הבנייה. כל בני המשפחה ידעו כי הדירה שייכת לש'. ש' סעד את המנוחה שנים ארוכות. א' (שטוענת לתקפות ביטול הצוואה) הפעילה על המנוחה מניפולציות כדי שתחתום על הודעת הביטול. המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הודעת הביטול, ולראייה, מסמך רפואי מיום 30.12.12 מבית החולים שערי צדק מלמד על חוסר הכשירות.

עיקר טענות התובעת א':

חודשים ספורים לאחר שהמנוחה חתמה על הצוואה, היא הורתה לעו"ד ז.ד לבטלה. ש' היה מודע להודעת הביטול ועשה ככל שלאל ידו כדי שלא לקבלה. המנוחה כעסה על ש' והייתה מסוכסכת עמו.

דיון והכרעה

שתי סוגיות עמדו להכרעה בשאלת תוקפה של הודעת הביטול: כשירות המנוחה והשפעת א' על המנוחה לערוך את הודעת הביטול.

כשירות המנוחה

ביום 23.5.17, מונה מומחה מטעם בית המשפט. המומחה התבקש לחוות את דעתו בשאלת היכולת הקוגניטיבית של המנוחה לערוך את הודעת הביטול. המומחה התייחס בחוות הדעת ליכולת הקוגניטיבית של המנוחה בתקופה שמיום 30.7.12 – שלושה חודשים לפני עריכת הודעת הביטול ועד ליום 30.1.13 – שלושה חודשים לאחר עריכת הודעת הביטול.

ביום 17.9.17, הוגשה חוות הדעת, ונקבע כי אין כל דרך לקבוע את היכולת הקוגניטיבית של המנוחה לערוך את הודעת הביטול. כידוע, חוות דעת רפואית היא איננה ראייה יחידה, ובית המשפט רשאי להסתייע בחומר ראיות אחר, ובכלל זה, עדויות של עדים.

לשם הוכחת טענותיו, הוגשו מטעם ש' תצהירו ותצהירים של עדים נוספים. בתצהירו הסתפק ש' בהצהרה סתמית שהמנוחה לא הייתה כשירה באותה העת. בתמיכה לטענה זו, צורף על ידי ש' מסמך מטעם בית חולים שערי צדק הנושא תאריך 30.12.12 חודשיים לאחר עריכת הודעת הביטול – בו נכתב, בין היתר, כדלהלן:

"החולה הועברה מחלקתנו, הייתה מבולבלת, נבדקה על ידי רופא פסיכיאטר, בנוכחות הרופא שקיבל את החולה למחלקה. ולאחר בדיקה התרשם שאינה כשירה לקבל החלטות הנוגעות לטיפול והמשך בירור רפואי והומלץ על הוצאת אפוטרופוס"

נקבע שלכאורה, מדובר במסמך רפואי מטעם מוסד רשמי במדינת ישראל. יחד עם זאת, המסמך עורר קשיים לא מעטים ולא ניתן היה לבסס עליו מסקנה כי המנוחה לא הייתה כשירה בעת עריכת הודעת הביטול.

לאור כל זאת ולאור חזקת הכשרות הקבועה בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, נקבע כי ש' לא עמד בנטל להוכיח את חוסר הכשרות של המנוחה. כאשר עסקינן בנטל כבד במיוחד, ובפרט בדיעבד ראו: ע"א 724/87 כלפה נ' גולד פ"ד מח(1) 22, 30.

השפעת א' על המנוחה

כאשר החליטה המנוחה לבטל את הצוואה, היא ביקשה מא' לקבוע פגישה עם עו"ד ז.ד ולהסיעה אליו. א' יצרה קשר עם עו"ד ז.ד והסיעה את המנוחה וזאת בידיעת יתר האחים.  ש.מ הוסיף כי המנוחה פנתה גם אליהם וביקשה להסיעה לעו"ד ז.ד. א' ליוותה את המנוחה לעו"ד ז.ד, אך לא התערבה בתוכן דרישתה לביטול הצוואה. בפגישה שנערכה בבית הקפה, א' ישבה במרחק וללא כל מעורבות מצידה בשיחה בין המנוחה לבין עו"ד ז.ד.

על פי עדותה של דודתם, הגב' ל.ל, א' קרעה את הצוואה בניגוד לרצון המנוחה. כאשר גילתה כי ישנם עותקים מקוריים נוספים כפתה את רצונה על המנוחה והחתימה אותה על הודעת הביטול.

א' הסתירה מבית המשפט כי היא יצרה קשר עם עו"ד ז.ד והכתיבה לו את תוכן הודעת הביטול, קבעה את מועד המפגש והסיעה את המנוחה לעו"ד ז.ד ראו.

נוכח האמור ועל רקע עדויות של עדי הודעת הביטול, נבחנה  מעורבותה של א' בעריכת הודעת הביטול ומידת השפעתה על המנוחה.

בהתקיים הנסיבות המתוארות בסעיף 35 לחוק הירושה, קמה חזקה חלוטה כי ננקטה פעולה אסורה כלפי המצווה וכי פעולה זו פגמה ברצונו החופשי. "זוהי חזקה שבדין שאין בלתה" ראו: ע"א 234/86 אמונה – תנועת האשה הדתית לאומית נ' שרה בלר פ"ד מב(4) 148).

מהעדויות, ניכר כי מעורבותה של א', לא הסתכמה ביצירת קשר עם עו"ד ז.ד ובהסעת המנוחה. על רקע כל אלה, נקבע כי א', הייתה מעורבת בעריכת הודעת הביטול ובהתאם להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, בשינויים המחייבים, להורות כי הודעת הביטול – מבוטלת.

טעמים נוספים לבטלות הודעת הביטול

במהלך שמיעת עדותו של עו"ד ז.ד, בלט השוני בין האופן בו נערכה הצוואה לבין האופן בו נערכה הודעת הביטול. לקראת הכנת הצוואה, המנוחה ישבה ביחד עם עו"ד ז.ד 4 או 5 שעות. רק לאחר שהיא הבינה את משמעות הצוואה, המנוחה חתמה עליה. זאת בשונה לגמרי מהודעת הביטול, אשר נערכה בפגישה אחת.

כמו כן, לפי סעיף 36 (א) לחוק הירושה המצווה רשאי לבטל צוואתו, בין היתר, באחת הצורות לעשיית צוואה. בענייננו, הודעת הביטול נערכה בפני שני עדים וחלים עליהם כללים הקבועים בסעיף 20 לחוק הירושה לפיו:

"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו. העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. עיון בהודעת הביטול הביא למסקנה כי המנוחה הצהירה רק בפני עו"ד ז.ד כי זו הודעת הביטול. לפיכך, נקבע כי לא מתקיים תנאי של הצהרה בפני שני עדים.

בנוסף, בהודעת הביטול נכתב כי המנוחה חתמה עליה לאחר שקראה בעיון את תוכנה. מנגד, העיד עו"ד ז.ד כי המנוחה לא קראה את הודעת הביטול.

כפועל יוצא, אי ההבנה משליכה על כוונת המנוחה לערוך את הודעת הביטול, כאשר כוונה זו היא דרישה מקדמית ובסיסית לעריכת הודעת הביטול. לאור ספק זה, לא ניתן לקיים את הודעת הביטול גם בשל הפגם הצורני.

סוף דבר

התוצאה היא כי הודעת הביטול מבוטלת בזאת. כפועל יוצא, ההתנגדות למתן צו קיום הצוואה נדחית.

ליעוץ בענייני צוואות וירושות פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

בג"ץ 2634/16 פלוני נ. פרקליטות המדינה (31.07.2019)

מדובר בפסק דין עקרוני אשר ישליך על עבירות עתידיות. במסגרת התיק דנן הוסכם על ידי הצדדים כי בית המשפט לא יתערב בשק"ד הפרקליטות אשר החליטה לסגור את התיק מחמת התיישנות. ואולם, מכיוון שמדובר היה בנושא משפטי שטרם הוכרע, סוכם כי העתירה תימחק אך השופטים יפרסמו את פסק הדין ויתייחסו במישור העקרוני לעמדת המדינה.

ככלל מנין תקופת ההתיישנות אינו מתחיל אלא לאחר שאדם הגיע לבגרותו, לאמור מנין תקופת ההתיישנות על הגשת תלונה של קטין נגד פוגע תחל מיום הגיעו לגיל 18 (ראו סעיף 10 לחוק ההתיישנות) תקופת ההתיישנות עצמה תלויה כמובן בסוג העבירה.

ואולם, במקרים מיוחדים קבע המחוקק כי תקופת ההתיישנות תחל ביום הגיע הקטין לגיל 28. המדובר בעבירות של אינוס, בעילה, מעשה סדום, מעשה מגונה ועוד שנעברו כנגד קטין וחסר ישע על ידי "אחראי" שאינו הורהו. (ראו סעיף 354 לחוק העונשין)

במקרה דנן העותרת, יצאה לפני כ-15 שנה למסע בפולין. אביו של אחד התלמידים הצטרף למשלחת כרופא מלווה ולפי תלונת העותרת, אז בת 16, באחד הערבים ביקש ממנה הרופא להגיע לחדרו ושם תקף אותה מינית. בית המשפט העליון קבע כי אותו הורה חוסה תחת המונח "אחראי על קטין" ולכן מנין תקופת התיישנות יחל ביום הגיעה לגיל 28 ובפועל ניתן להגיש תלונה עד גיל 38 במקרים דומים.

עד עתה "אחראי" היה אדם שהיה אמון על הקטין למשך תקופה מסוימת משמעותית ונתון למרותו, אלא שבג"ץ קבע כאמור שמשך זמן האחריות של הפוגע על קטין אינה מורידה מהיותו אחראי ובעל מרות כלפי הקטין, ולכן מנין תקופת ההתיישנות יחל ביום הגיעו לגיל 28 כאשר מנגנון ה"ריכוך" הוא אישורו של היועמ"ש להגשת כתב אישום כאשר חלפו 10 שנים מיום ביצוע העבירה.

מכאן כי בג"ץ הרחיב את המונח אחראי על קטין ובפועל גרם להארכת מנין תקופת ההתיישנות באופן משמעותי, דבר אשר יוכל להוות מזור עבור מתלוננים רבים.

לפגישת יעוץ אנא פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170 

ביום 1/1/2019, נכנס לתוקפו החוק לצמצום השימוש במזומן במטרה להילחם בהון השחור במדינה.

החוק חל על כולם וקובע הגבלות על תשלום במזומן – בשקלים ובמטבעות זרים כאשר הוא מופנה גם למשלם וגם למקבל. החוק קובע הגבלות על שימוש בשיקים וכן חובת דיווח על אמצעי התשלום בידי רוכש זכות במקרקעין.

הגבלת השימוש במזומן על פי החוק:

1. עוסק לא ייתן ולא יקבל תשלום במזומן עבור עסקה במסגרת עסקו, אם מחיר העסקה עולה על סך של 11,000 ש"ח.
2. אדם שאינו עוסק (לרבות עוסק שלא במסגרת עסקו), לא יקבל ולא ייתן תשלום במזומן עבור עסקה, אם מחיר העסקה עולה על סך של 50,000 ש"ח.
3. עוסק לא יקבל תשלום במזומן מתייר עבור עסקה במסגרת עסקו ותייר לא ייתן תשלום לעוסק בעבור עסקה במסגרת עסקו, אם מחיר העסקה עולה על סך של 55,000 ש"ח.
4. עו"ד או רו"ח לא יקבל, במסגרת מתן שירות עסקי ללקוח, כהגדרת המונח בסעיף 8ב לחוק איסור הלבנת הון, סכום במזומן העולה על סך של 11,000 ש"ח או 50,000 ש"ח, לפי העניין, לכל שירות עסקי.
5. אדם לא ייתן ולא יקבל תשלום במזומן כשכר עבודה, כתרומה או כהלוואה אם הם עולים על סך של 11,000 ש"ח.
6. אדם לא ייתן ולא יקבל תשלום במזומן כמתנה, אם הסכום עולה על סך של 50,000 ש"ח.

ההגבלות שנקבעו לשימוש במזומן לעיל לא יחולו על רשויות המדינה שייקבעו על ידי שר האוצר בצו, או על תשלום במזומן בין קרובי משפחה שאינו תשלום שכר עבודה.

הגבלה על רוכש מקרקעין:

רוכש זכות במקרקעין החייב בהגשת הצהרה לפי סעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין, יכלול בהצהרה אחד מאלה:

1. פרטי אמצעי התשלום שבו ניתנת התמורה בצירוף אסמכתאות.
2. הצהרה כי במועד מתן ההצהרה פרטי אמצעי התשלום אינם ידועים לו. אולם, הוא יהיה חייב לדווח על פרטי אמצעי התשלום תוך שישה חודשים, מהמועד שבו החזקה במקרקעין נמסרה לו או ניתנה לפקודתו.

הגבלה על שימוש בשיקים:

1. עוסק לא ייתן ולא יקבל, במסגרת עסקו, תשלום בשיק בעבור עסקה או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששמו נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין.
2. אדם שאינו עוסק לא יקבל ולא ייתן לאדם אחר תשלום בשיק העולה על סך של 5,000 ש"ח, בעבור עסקה או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששמו נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין.
3. אדם שאינו עוסק לא ייתן לעוסק ולא יקבל מעוסק במסגרת עסקו, תשלום בשיק בעבור עסקה או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששמו נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין.
4. אדם לא יסב ולא יקבל שיק מוסב, מבלי ששמו ומספר זהותו של המסב נקובים בשיק.
5. לבנק יהיה אסור לפרוע שיק ללא ששם הנפרע נקוב בו, או שיק מוסב שעולה על סך של 10,000 ש"ח אם הוא הוסב יותר מפעם אחת. או אם לא נקובים בו שמות המסב והנסב ומספר הזהות של המסב (תקף מיום 01/07/2019).

סנקציות על מפרי החוק:

סנקציות על עוסק – עיצום כספי אשר שיעורו ייגזר מסכום ההפרה: אם הסכום הוא עד 25,000 ₪ – שיעור העיצום הוא 15%, אם סכום ההפרה מעל 25,000 ₪ ועד 50,000 ₪ – שיעור העיצום הוא 20%, אם סכום ההפרה מעל 50,000 ₪ – שיעור העיצום הוא 30%.

כמו כן, ישנם קנסות מנהליים המוטלים על אדם שאינו עוסק על תייר ועל עו"ד ורו"ח במסגרת מתן שירות עסקי.

בנק ו/או בנק הדואר שפרע שיק בניגוד להגבלות ניתן יהיה להטיל עליו עיצום כספי בהתאם לאותם שיעורים.

בנוסף, נקבעה בחוק עבירה פלילית של מעשה מרמה במטרה להתחמק מהאיסורים הקבועים בחוק, עבירה שעונשה המירבי הוא שלוש שנות מאסר.

לסיכום, יציין כי החוק לצמצום השימוש במזומן נועד כדי להילחם מלחמת חורמה בהון השחור במדינת ישראל. הרשויות יעשו הכל על מנת לאכוף את החוק כדי לעמוד ביעד זה.

במידה ונקלעתם לבעיה מול רשות המסים לרבות בגין שימוש במוזמן או בשיקים בניגוד לחוק, משרדנו יידע לתת לכם מענה מיידי ולסייע לכם מול רשויות המס.

ליעוץ מיידי אנא פנו אלינו כבר עתה לטלפון 04-8100170

ביום 1/1/2019, נכנס לתוקפו החוק לצמצום השימוש במזומן במטרה להילחם בהון השחור במדינה. החוק חל על כולם וקובע הגבלות על תשלום במזומן – בשקלים ובמטבעות זרים כאשר הוא חל גם על המשלם וגם על המקבל.

בנוסף, החוק קובע הגבלות על שימוש בשיקים וכן חובת דיווח על אמצעי התשלום בידי רוכש זכות במקרקעין.

הגבלת השימוש במזומן על פי החוק:

עוסק לא ייתן ולא יקבל תשלום במזומן עבור עסקה במסגרת עסקו, אם מחיר העסקה עולה על סך של 11,000 ש"ח.

אדם שאינו עוסק (לרבות עוסק שלא במסגרת עסקו), לא יקבל ולא ייתן תשלום במזומן עבור עסקה, אם מחיר העסקה עולה על סך של 50,000 ש"ח.

עוסק לא יקבל תשלום במזומן מתייר עבור עסקה במסגרת עסקו ותייר לא ייתן תשלום לעוסק בעבור עסקה במסגרת עסקו, אם מחיר העסקה עולה על סך של 55,000 ש"ח.

עו"ד או רו"ח לא יקבל, במסגרת מתן שירות עסקי ללקוח, כהגדרת המונח בסעיף 8ב לחוק איסור הלבנת הון, סכום במזומן העולה על סך של 11,000 ש"ח או 50,000 ש"ח, לפי העניין, לכל שירות עסקי.

אדם לא ייתן ולא יקבל תשלום במזומן כשכר עבודה, כתרומה או כהלוואה אם הם עולים על סך של 11,000 ש"ח.

אדם לא ייתן ולא יקבל תשלום במזומן כמתנה, אם הסכום עולה על סך של 50,000 ש"ח.

ההגבלות שנקבעו לשימוש במזומן לעיל לא יחולו על רשויות המדינה שייקבעו על ידי שר האוצר בצו, או על תשלום במזומן בין קרובי משפחה שאינו תשלום שכר עבודה.

הגבלה על רוכש מקרקעין:

רוכש זכות במקרקעין החייב בהגשת הצהרה לפי סעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין, יכלול בהצהרה אחד מאלה:

1. פרטי אמצעי התשלום שבו ניתנת התמורה בצירוף אסמכתאות.
2. הצהרה כי במועד מתן ההצהרה פרטי אמצעי התשלום אינם ידועים לו. אולם, הוא יהיה חייב לדווח על פרטי אמצעי התשלום תוך שישה חודשים, מהמועד שבו החזקה במקרקעין נמסרה לו או ניתנה לפקודתו.

הגבלה על שימוש בשיקים:

עוסק לא ייתן ולא יקבל, במסגרת עסקו, תשלום בשיק בעבור עסקה או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששמו נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין.

אדם שאינו עוסק לא יקבל ולא ייתן לאדם אחר תשלום בשיק העולה על סך של 5,000 ש"ח, בעבור עסקה או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששמו נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין.

אדם שאינו עוסק לא ייתן לעוסק ולא יקבל מעוסק במסגרת עסקו, תשלום בשיק בעבור עסקה או כשכר עבודה, כתרומה, כהלוואה או כמתנה, בלי ששמו נקוב בשיק כנפרע או כנסב, לפי העניין.

אדם לא יסב ולא יקבל שיק מוסב, מבלי ששמו ומספר זהותו של המסב נקובים בשיק.

לבנק יהיה אסור לפרוע שיק ללא ששם הנפרע נקוב בו, או שיק מוסב שעולה על סך של 10,000 ש"ח אם הוא הוסב יותר מפעם אחת (או פעמיים אם ההיסב השני הוא לגוף פיננסי מפוקח), או אם לא נקובים בו שמות המסב והנסב ומספר הזהות של המסב (תקף מיום 01/07/2019)

סנקציות על מפרי החוק:

סנקציות על עוסק – עיצום כספי אשר שיעורו ייגזר מסכום ההפרה: אם הסכום הוא עד 25,000 ₪ – שיעור העיצום הוא 15%, אם סכום ההפרה מעל 25,000 ₪ ועד 50,000 ₪ – שיעור העיצום הוא 20%, אם סכום ההפרה מעל 50,000 ₪ – שיעור העיצום הוא 30%.

כמו כן, ישנם קנסות מנהליים המוטלים על אדם שאינו עוסק על תייר ועל עו"ד ורו"ח במסגרת מתן שירות עסקי. בנק ו/או בנק הדואר שפרע שיק בניגוד להגבלות ניתן יהיה להטיל עליו עיצום כספי בהתאם לאותם שיעורים.

בנוסף, נקבעה בחוק עבירה פלילית של מעשה מרמה במטרה להתחמק מהאיסורים הקבועים בחוק, עבירה שעונשה המירבי הוא שלוש שנות מאסר.

לסיכום, יציין כי החוק לצמצום השימוש במזומן נועד כדי להילחם מלחמת חורמה בהון השחור במדינת ישראל, והרשויות יעשו הכל על מנת לאכוף את החוק כדי לעמוד ביעד זה. במידה ונקלעתם לבעיה מול רשות המסים לרבות בגין שימוש במוזמן או בשיקים בניגוד לחוק, משרדנו יידע לתת לכם מענה מיידי ולסייע לכם מול רשויות המס.

ליעוץ מיידי אנא פנו אלינו כבר עתה לטלפון 04-8100170

התיישנות:

ככלל התיישנות חלה 7 שנים מיום שנולדה עילת תביעה למעט במקרים מיוחדים. כך למשל התיישנות לא תפגע בזכויות של נושים בעלי שעבוד, או כאשר אדם הוטעה ביודעין בנוגע לעובדות מסוימות אשר "דוחות" את גילוי עילת התביעה או כאשר הוא אינו מודע לעובדות אלה, או אז, המרוץ יתחיל ביום גילוין. כמו כן, ניתן להחליט בהסכם בין הצדדים על תקופת התיישנות ארוכה מן החוק ואף קצרה מן החוק למעט בתביעות מקרקעין ולא פחות מ-6 חודשים.

התיישנות היא בעיה היוצרת מחסום דיוני מפני הגשת תביעה משפטית. יחד עם זאת, אם הגשנו תביעה לאחר שהעילה התיישנה, והצד השני לא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה שניתנה לו. (ראו לעניין זה רע"א 4049/97 אסורנס) התביעה לא תידחה שכן חוק ההתיישנות הוא דיוני גרידא וההתיישנות אינה מפקיעה את הזכות עצמה.

עוד ראוי לציין כי לא ניתן לטעון טענת התיישנות נגד  טענת קיזוז ו/או תביעה שכנגד, שעה שהתביעה העיקרית לא התיישנה, או שלא נטען לגביה התיישנות כאשר היא באותו נושא או אותן נסיבות של התביעה העיקרית. קרי המחוקק בחר לצעוד רק בדרך הדיונית עת חוקק את חוק ההתיישנות. לכן עת לא נטען כלפי תביעה שהיא התיישנה, גם התובע לא יוכל לטעון התיישנות על תביעה שכנגדו.

התיישנות – מקרים מיוחדים:

בתביעה נזיקית בגין נזק שנגרם עקב מעשה או מחדל, מרוץ 7 השנים יחל במועד קרות הנזק. ואולם, כאשר הנזק נתגלה במועד מאוחר יותר, המרוץ יחל מיום הגילוי, אלא שאז התביעה תתיישן מקסימום תוך 10 שנים מיום קרות הנזק. לאמור, תביעה שהנזק התגלה מאוחר יותר, תתיישן או תוך 10 שנים מיום קרות הנזק או 7 מיום שנתגלה, המוקדם מבניהם.

בתביעה שעילתה חוזית, מרוץ ההתיישנות ישתנה בהתאם לעילה גופה. המרוץ בעילת תביעה בגין הפרת חוזה יחל במועד ההפרה, בעילת השבה בגין ביטול יחל המרוץ מיום הביטול, ועילה בגין אי חוקיות או תנאי מקפח תתחיל מיום כריתת החוזה.

מרוץ ההתיישנות בזכות רשומה במקרקעין מוסדרים לא ייגמר לעולם, ואולם בזכות שאינה רשומה בטאבו תקופת ההתיישנות הינה 25 שנים ובמקרקעין לא מוסדרים 15 שנים בלבד.

התיישנות תביעות ביטוח היא 3 שנים מיום "מקרה הביטוח" כך גם בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בתביעה לפי חוק הגנת הפרטיות, שנתיים  ובתביעה לפי חוק הגנת הדייר שנה אחת בלבד.

תקופת התיישנות של פסק דין בעל ביצוע אופרטיבי היא 25 שנים ואילו תביעה בגין פסק דין שאינו נתון לביצוע לא מתיישנת לעולם.

מקרים חריגים:

תקופת ההתיישנות לא תספר כאשר אדם לוקה בשכלו או בנפשו והוא אינו יכול לדאוג לענייניו ואין לו אפוטרופוס כדין. בכל מקרה התביעה לא תתיישן שנתיים מיום שחדל העיכוב, גם אם חלפו 7 שנים. לדוגמא: עילת תביעה בשנת 2000, האדם היה לקוי משנת 2006 עד 2007, במקרה הרגיל ניתן יהיה להגיש תביעה עד 2008 ואולם במקרה הנדון לא תתיישן התביעה שנתיים מיום שחדל העיכוב דהיינו עד 2009.

בתביעה אזרחית של קטין, לא תבוא במניין תקופת הקטינות והמרוץ יתחיל מגיל 18. ואולם בתביעה אזרחית של קטין על עבירות מין שבוצעו בו או בתביעה של בגיר עד גיל 21 שבוצעו בו עבירות מין תוך יחסי מרות, מניין הימים יחל בגיל 28. אלא מאי, אם הוגש כתב אישום על התעללות בקטין או אינוס בבגיר עד גיל 21, תקופת ההתיישנות לא תסתיים בתום שנה מהיום שפסק הדין הפלילי הפך חלוט, ובכל מקרה לא תפחת מ- 7 שנים מהיום שהפך לבגיר (18).

לסיום, נדגיש כי למשרדנו ניסיון רב בשנים בכל הנוגע לתביעות שלכאורה התיישנו ויש לנו הכלים לפעול באסטרטגיה משפטית כדי לפתוח ללקוחותינו את הצוהר לאולם בית המשפט, ולהפך.

לפגישת יעוץ פנו אלינו כבר עתה לטלפון 04-8100170

ע"א 54064-01-19 יד עזר לחבר (ע"ר) נ' חיטובסקי.

נתוני רקע ותמצית המחלוקת

המערערת הינה עמותה רשומה ללא כוונות רווח, המסייעת לנזקקים ולניצולי שואה, בין היתר על ידי שכירת דירות והשכרתן להם בשכירות משנה, בדמי שכירות מופחתים. המשיב הינו הבעלים של בניין מגורים הכולל 7 דירות. במהלך השנים 2010 ו-2011, שכרה המערערת מהמשיב 5 דירות בבניין, ובכללן, דירה הנמצאת בקומה הרביעית בשטח של כ-60 מ"ר (להלן: "הדירה"). בשנת 2010, סייעה המערערת למנוח דוד לוי ז"ל (להלן: "המנוח") שנקלע לקשיים כלכליים והיה מחוסר דירה, ודאגה לו לקורת גג, על ידי שהשכירה לו את הדירה בה התגורר בגפו. ביום 1.11.14, בסביבות השעה 01:30 לפנות בוקר, פרצה בדירה שריפה שכילתה את תכולתה והסבה לה נזק רב (להלן: "האירוע"). לדאבון הלב, המנוח אשר שהה בדירה באותה עת, מצא את מותו באירוע (ככל הנראה שלח יד בנפשו). בעקבות האירוע והנזק שנגרם לדירה, הודיעה המערערת על החזרת החזקה בדירה למשיב ועל ביטול ההמחאות העתידיות שנמסרו לו בגין דמי השכירות. המשיב מצדו דרש את המערערת לשפץ את הדירה, להחזיר את המצב בה לקדמותו ולקיים את חוזה השכירות שנחתם בין הצדדים.

ההליך המשפטי

לאחר תיקון הנזקים בדירה, הגיש המשיב את תביעתו בפני בית משפט קמא, אותה ביסס על עילות נזיקיות וחוזיות, ובה עתר לחייב את המערערת בתשלום פיצוי בסך 173,492 ₪. בתביעתו, הסתמך המשיב על חוות דעתו של מהנדס ושמאי אשר העריך את עלות תיקון הנזקים בסך של 120,587 ₪, בתוספת רווח קבלני בשיעור 15% ובתוספת מע"מ. בנוסף, הגיש המשיב חוות דעת ערוכה בידי חוקר שריפות, בה נקבע כי הגורם לשריפה בסבירות גבוהה הינו הצתה שבוצעה בשני מוקדים בדירה. המערערת טענה מנגד כי לא יכולה הייתה לחזות את אירוע ההתאבדות של המנוח, אירוע שהוכחש על ידה, ומשכך לא ניתן לייחס לה רשלנות ו/או הפרת חוזה השכירות כלפי המשיב. לשיטתה, מידת השליטה שהייתה לה על הדירה אינה עולה על זו של המשיב כבעלים של הדירה, וגם מסיבה זו לא ניתן לייחס לה אחריות לאירוע. לעניין הגורם לפרוץ השריפה, סמכה המערערת ידיה על חוות דעת מטעם הרשות הארצית לכבאות והצלה, לפיה לא נמצאו ראיות ישירות או ראיות נסיבתיות המובילות למסקנה אחת באשר לנסיבות פרוץ הדליקה. באשר לגובה הנזק, הגישה המערערת חוות דעת ערוכה בידי מהנדס מטעמה שאמד את הנזק בדירה בסך 42,482 ₪, כולל מע"מ.

קביעת בית משפט השלום

שני המומחים, אשר הגישו חוות דעת מטעם הצדדים לעניין סיבת השריפה, העידו בפני בית משפט קמא. מר סלוצקי, מטעם המשיב, שביקר בדירה בחלוף כ-100 ימים ממועד האירוע, שלל את האפשרות שגורם השריפה הינו כשל חשמלי. לכן, קבע כי הסבירות הגבוהה ביותר לגורם השריפה, הינה מעשה הצתה שבוצע בדירה בשני מוקדים כאמור. בניגוד לעמדתו של מר סלוצקי, סבר המומחה מטעם המערערת כי מוקד הדליקה היה בחדר הצפוני וכי זו התפשטה מאותו חדר לעבר החדר המערבי ולמטבח. כמו כן, נאמר כי דלת הכניסה ננעלה על ידי המנוח, ומקום מציאת גופתו מלמד על כך שהלה היה בהכרה במהלך הדליקה. בסיכומו של דבר, קבע המומחה מטעם המערערת כי לא נמצאו ראיות ישירות או נסיבתיות המובילות למסקנה אחת ויחידה באשר לנסיבות פרוץ הדליקה. בית משפט קמא, בפניו נחקרו כאמור שני המומחים, קבע כי עדותו של מר סלוצקי הייתה עניינית, קוהרנטית וחד משמעית. לעומת זאת, עדותו של מומחה המערערת הייתה מתפתלת, מתחמקת ונעדרת מתודולוגיה ברורה. לאחר שבחן את עדותם של שני המומחים, ראה בית משפט קמא לאמץ את קביעותיו של המומחה מטעם המשיב, לפיה לא הוכח שהשריפה נגרמה כתוצאה מכשל חשמלי, וכי השריפה פרצה בשני מוקדים בדירה. בכך, נמצא חיזוק למסקנה כי מדובר במעשה יזום של הצתה ולא באירוע אקראי.

העילה החוזית

בהתייחס לעילה החוזית, קבע בית משפט קמא כי אחריותה של המערערת לשלמות הדירה ולהשבתה לידי המשיב במצב טוב ותקין, נובעת בראש ובראשונה מחוזה השכירות שנחתם בין הצדדים. בית משפט קמא קבע כי התחייבות המערערת להשיב את הדירה למשיב כשהיא במצב טוב ותקין, הינה התחייבות מוחלטת, ואי קיומה מהווה הפרה של חוזה השכירות. לצד זאת, נקבע כי יש לבחון באם התקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים") שיש בהן כדי לפטור את מפר החוזה מאכיפת החוזה או מתשלום פיצוי לצד המקיים. בית משפט קמא קבע כי השאלה הנשאלת בענייננו היא האם בעת כריתת חוזה השכירות לא ידעה המערערת ולא היה עליה לדעת את התממשות אירוע ההצתה. בהקשר לשאלה זו, ציין בית משפט קמא כי המערערת השכירה את הדירות ששכרה מאת המשיב, לניצולי שואה ולאנשים נזקקים שנקלעו למצוקות כלכליות ואחרות. בשל מצבם של הנזקקים, העניקה המערערת שירותי תמיכה נפשית ופסיכיאטרית לדייריה. נקבע כי מדובר באוכלוסייה בעלת פוטנציאל מוגבר להיקלע למצוקות נפשיות והניסיון לגרימת נזק עצמי, ולכן מעשה הצתה של מי מיחידיה, אינו בגדר סיכון רחוק שלא ניתן ו/או שלא היה צריך לצפותו.

העילה הנזיקית

במישור הנזיקי, קבע בית משפט קמא כי המערערת הינה במעמד של שומר שכר על פי חוק השומרים, התשכ"ז-1967 והינה פטורה מאחריות בגין הנזק שנגרם לדירה, רק אם יוכח שאותו נזק נגרם שלא ברשלנותה. נטל ההוכחה להיעדר רשלנות מצד המערערת רובץ לפתחה. בית משפט קמא ציין כי משנקבע כי אירוע ההצתה היה בגדר סיכון צפוי והמערערת לא נקטה אמצעים סבירים למניעתו, נשמט הבסיס מתחת לטענה לגבי היעדר רשלנות מצידה. לפיכך, קבע בית משפט קמא כי המערערת אחראית כלפי המשיב בגין הנזקים שנגרמו לדירתו כתוצאה מהאירוע.

תמצית טענות הצדדים בערעור

עילה חוזית

בהתייחס לסיבת פרוץ השריפה, טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר העדיף את חוות דעתו של סלוצקי על פני חוות דעתה של רשות הכבאות. ראשית, נאמר כי מדובר בחוות דעת שנערכה על ידי שלושה חוקרים מטעם הרשות, שהינם גורם אובייקטיבי בעוד שמר סלוצקי הינו מומחה מטעם המשיב. שנית, חוקרי הכבאות היו בדירה בליל השריפה כאשר כל הרהיטים והחפצים היו במקומם. לעומת זאת, מר סלוצקי ביקר בדירה בחלוף 100 ימים מהאירוע, כאשר היא נקייה מכל חפץ והמערערת אף החלה לבצע בה עבודות שיפוץ וצבע. עוד טענה המערערת בהקשר זה, כי בית משפט קמא התעלם מכך שחוקרי הכבאות לא מצאו עדות לשימוש בנוזל מזרז בעירה, בעוד שמר סלוצקי קבע כי היה שימוש בנוזל כאמור. המערערת הלינה על קביעת בית משפט קמא כי ידעה או היה עליה לדעת, בעת כריתת חוזה השכירות, את הסיכון להתממשות אירוע ההצתה. נאמר כי מדובר בקביעה שגויה עובדתית ומשפטית כאחת, שכן היא מתבססת על הנחה עובדתית בלתי נכונה לפיה האוכלוסייה הנעזרת בשירותי העמותה, היא בעלת פוטנציאל מוגבר להיקלע למצוקות נפשיות, והסיכון לגרימת נזק עצמי או סביבתי של מי מיחידיה, אינו בגדר סיכון רחוק שלא ניתן או לא היה צריך לצפותו. לטענת המערערת, לא הובאה כל תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס קביעה זו, לפיה אוכלוסיית הנזקקים לשירותי המערערת מועדת יותר לפגיעה עצמית או לגרימת נזק סביבתי. לטענת המערערת, מדובר בקביעה מרחיקת לכת. בנוסף, נטען כי המועד בו יש לבחון את התנהגות המפר הוא בעת כריתת החוזה, ואילו בית משפט קמא הביא בחשבון רק אירועים שהתרחשו שנים לאחר מכן.

עילה נזיקית

באשר לעילה הנזיקית טענה המערערת כי לא מוטלת עליה חובת זהירות מושגית לנזק שנגרם כאן. לשיטתה, בשונה מקיומה של חובת זהירות מושגית כאשר אדם מצוי בהשגחת מוסד ציבורי כגון בית סוהר או בית חולים, הרי אין זה ראוי, מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, להטיל על עמותת חסד המשכירה דירות לנזקקים, אחריות מושגית לשלומם הנפשי של דייריה. בהתייחס לחובת הזהירות הקונקרטית, טענה המערערת כי לא ניתן להתעלם מכך שבלב האירוע עומד אובדן חיי אדם. הנזק לדירה הוא משני לעומת הנזק המתבטא במותו של המנוח. לכן טענה כי השאלה המרכזית היא האם היא (המערערת) גרמה ברשלנותה למותו של המנוח? לפי המערערת התשובה לכך הינה שלילית באופן מוחלט. ראשית, נאמר כי לא הוצגה כל ראיה המלמדת על כך שהמנוח הראה סימן לאובדנות או לאיום בגרימת נזק. נהפוך הוא, המנוח היה מוכר היטב לפסיכיאטרית, ד"ר גרינברג, אשר התנדבה בעמותה וראתה את המנוח פעמיים במרפאתה בשנת 2012 ו-2014. בעדותה בפני בית משפט ציינה כי המנוח היה אדם אינטליגנטי ופעיל וכי במהלך בדיקתו לא נתגלו סימנים פסיכוטיים או כוונות אובדניות. הואיל והמשיב לא הגיש חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו, לא נסתרו ממצאי חוות דעתה של ד"ר גרינברג. עוד הוסיפה המערערת כי לא נמצא עיגון בראיות לקביעה כי המנוח שידר סימני אזהרה ומצוקה וכי היה במצב נפשי קשה. נטען כי בית משפט קמא תיאר את המציאות בראייה לאחור, בעוד שבזמן אמת לא היו בפני המערערת סימני אזהרה. בכל מקרה נטען כי קביעת בית משפט קמא שהמנוח הצית את האש מתוך מצוקה וגרם למותו, מהווה לפי ההלכה הפסוקה ניתוק של הקשר הסיבתי. המשיב טען כי אין בפסק דינו של בית משפט קמא כל קביעה לפיה המנוח התאבד, הגם שנקבע כי הלה היה במצוקה נפשית. לטענת המשיב, מה שנקבע הוא שחומר הראיות בתיק מצביע על כך שמנוח הצית את האש בדירה. מסקנה זו נקבעה לאחר שבית משפט קמא ראה להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב על פני חוות דעתו של מומחה המערערת. מדובר בקביעה עובדתית שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה.

דיון והכרעה

בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא בכל הנוגע לסיבה בשלה פרצה השריפה בדירה נשוא הדיון. מדובר בממצא עובדתי מובהק הנסמך על התרשמותו של בית המשפט מהראיות והעדים שבאו בפניו. הלכה מושרשת מימים ימימה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים הנקבעים על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים קיצוניים, בהם מסקנותיה אינן עומדות בהיגיון או במבחני השכל הישר או מקום בו התשתית עליה מסובבות המסקנות מופרכת או חסרת כל הגיון (ראו לדוגמא: ע"א 3733/16 ארד נ' שנלר (24.7.2018); ע"א 5234/13 כרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ (11.1.2015); 2ע"א 2976/12 בראל נ' קאופמן (23.11.2014)).בית משפט קמא ראה להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב.

חוזים יש לקיים

בהתאם להסכם השכירות שנחתם בין הצדדים, התחייבה המערערת לתקן על חשבונה כל נזק שייגרם לדירה תוך תקופת השכירות, בין שנגרם באשמתה ובין שנעשו עקב שימושה במושכר. בנוסף, התחייבה המערערת בתום תקופת השכירות להחזיר את הדירה למשיב כשהיא במצב טוב ותקין ואחרי סיוד. על כך שביסוד דיני החוזים עומד עיקרון חופש החוזים – ועל כך שמעיקרון זה נגזר במישרין עיקרון חשוב נוסף לפיו 'חוזים יש לקיים' – אין מי שיחלוק. זוהי נקודת המוצא בכל מחלוקת משפטית שעוסקת בדיני חוזים. יחד עם זאת, למפר עשויות לעמוד מספר טענות שבכוחן לפטור אותו מן החיוב החוזי, ובכללן טענת הסיכול הקבועה בסעיף 18(א) לחוק החוזים. סעיף זה מאפשר למחול למפר התחייבות חוזית, כאשר ההפרה נגרמה בשל נסיבות "שהמפר בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן….. או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים". בנסיבות המנויות בסעיף 18(א) הנ"ל, ייסוג הכלל לפיו "חוזים יש לקיים" מחמת סיכול החוזה. נקבע כי גם לפי המבחן הגמיש יותר שנקבע בע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5), 506 (2000) שם נקבע מבחן המחיל את מבחן הצפיות לא על עצם צפיות האירוע המסכל, אלא על ההשלכות המעשיות של האירוע על מהות היחסים החוזיים, הרי שלדעת בית המשפט לא התרחש באותו עניין אירוע מסכל. זאת משום שאין מקום לקבוע כי אירוע שריפה בנכס הנו מסוג האירועים שלא ניתן לצפות אותם. זאת, בין אם מדובר במעשה הצתה מכוון ובין אם עסקינן ברשלנות. לבסוף, נקבע כי מאחר והמערערת אינה חוסה בצלה של הגנת הסיכול, ברי כי היא נושאת באחריות החוזית להחזיר למשיב את המושכר במצב טוב, ראוי ותקין. הואיל והתחייבות זו הופרה, זכאי המשיב לתרופה מאת המערערת, המתבטאת בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות אירוע השריפה. כך נקבע לגבי דמי השכירות בגין יתרת תקופת השכירות. משנדחתה טענת הסיכול, ברי כי על המערערת לעמוד בחיוביה החוזיים, ובכללם תשלום דמי השכירות המגיעים עד תום תקופת השכירות החוזית. קביעה זו מתיישבת אף עם הוראות סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א – 1971. סעיף 15(א) לחוק הנ"ל קובע כי מקום שנמנע מהשוכר שימוש במושכר מחמת נסיבות הקשורות במושכר, הרי הוא פטור מתשלום דמי שכירות בעד הזמן שהשימוש נמנע כאמור. אלא שלפי סעיף 15(ב), הפטור הנ"ל יחול רק אם בעת כריתת החוזה לא ידע השוכר על הנסיבות האמורות ולא היה עליו לדעת עליהן או לא ראה אותן ולא היה עליו לראותן מראש. משנקבע כי אירוע השריפה אינו מסוג האירועים שלא ניתן היה לצפותם, ברי כי הוראות סעיף 15(א) הנ"ל אינן חלות.

לבסוף הערעור נדחה

תיק רגיש זה מלמדנו שני דברים חשובים, ראשית, עוד בטרם חתימת חוזה, כל חוזה, יש לנסות ולחשוב על כל התרחישים שיכולים להיווצר, בוודאי כאשר מדובר על מצב בו יש גורם חלש אשר יכול לפגוע בקיומו. שנית, בניהולהמשפטי יש לטעון את כלל הטיעונים בתחילה ולא לחכות להמשך הדיון ובוודאי שלא לערעור. משרדנו עוסק רבות בדיני חוזים ועוולות נזיקין ואנו נשמח להעניק לכם טיפול משפטי בנדון.

לפגישת ייעוץ אנא התקשרו כבר עתה 04-8100170

תמ"ש 63636-03-17 ע.נ. נ' י.נ. ואח' (ניתן ביום 14/03/19)

עובדות המקרה:

המדובר על תיק במסגרתו עתר תובע ליתן צו הקובע, כי הוא זה שיוכר ויאושר בהתאם להוראות ס' 114 לחוק הירושה כיורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק. כן ביקש לקבוע כי הנתבע בהתנהגותו ובהתנהלותו ויתר או מושתק מלטעון להיותו מי שיוכר כיורש המשק מכוח הוראות ס' 114 לחוק הירושה. התובע פירט כי הוא יכול ליצור לעצמו יכולת כלכלית להמשיך ולקיים את הנחלה בשלמות וביעילות ולהיות מוכר כיורש של המשק בהתאם לס' 114 לחוק הירושה. ויש לו יכולת כספית לממן את רכישת חלקו של הנתבע לפי סכום שייקבע. ביום 27.05.2018, התקיים דיון בנוכחות הצדדים וב"כ, שלאחריו ניתנה החלטה בה צוין כי במסגרת תגובת הנתבע לבקשה למינוי שמאי – פירט הנתבע כי התובע ורעייתו הוכרזו כ"לקוח מוגבל חמור". משכך ובניגוד לטענות בכתב התביעה, אין להם יכולת כלכלית לממן את רכישת חלקו של הנתבע במשק. בנסיבות האמורות, צוין בהחלטה כי יש צדק בטענת הנתבע לפיה, דין התביעה להיות מסולקת על הסף, בהיעדר יכולת כלכלית לתובע וכי מדובר בתביעת סרק. הודגש, כי אין בכוונת בית המשפט לבזבז זמן שיפוטי יקר בניהול ההליך. אי לכך, נקבע בהחלטה כי בטרם יקודם ההליך – יגיש התובע תצהיר, בצירוף אסמכתאות, בדבר היותו לקוח מוגבל חמור אם לאו, וכן אסמכתאות ליכולתו הכלכלית הנטענת בכתב תביעתו. בהתאם להחלטה האמורה, הגיש התובע ביום 11.06.2018 תצהיר לו צירף אישור בנק ולפיו, הוא ואשתו אינם מוגדרים כלקוח מוגבל בבנק.

קביעת בית המשפט

סעיף 114 לחוק הירושה קובע, כי בהיעדר הסכמה בין היורשים, יחליט בית המשפט עפ"י הנסיבות, מי מהם הוא היורש שיוכר כיורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי. אכן, כפי שהצביע התובע בעצמו – כבר נקבע בפסיקה כי המבחנים המסורתיים של יכולת ומסוגלות עפ"י ס' 114 לחוק הירושה תש כוחם, כאשר המשקים אינם משמשים עוד לייצור חקלאי אלא כנכס נדל"ן יקר ערך. במציאות כיום יש מקום לבחון את המסוגלות והיכולת במשקפיים כלכליים [ר' עמ"ש (חי') 54474-05-16] ש.ב. נ' פ.פ (פורסם בנבו, 21.12.2016 וההפניות שם]. התובע, כמפורט לעיל, שב וחזר במסגרת תגובותיו ותצהיריו שנתבקש להגיש – כי יש לו היכולת הכלכלית לעמוד בסכום שייקבע על מנת לממן את עלות מימון מימוש הנחלה בשלמותה ורכישת חלקו של הנתבע. בידי התובע מצויות כל הראיות להוכיח ולו לכאורה, על מצב כלכלי איתן, על היקף הכנסות גבוה אל מול ההוצאות, על יכולת לקבל מימון מבנק ממשכן ועל יכולת לשאת בהחזר חודשי של משכנתא. העובדה כי התובע בחר שלא להציג ראיות אלו ושלא לפרט דבר, לאחר שקיבל מספר הזדמנויות לעשות כן, פועלת כאמור לרעתו ומובילה אך ורק למסקנה יחידה כי יכולת התובע לשלם את הפיצוי ו/או להסדיר את החריגות במשק, הינה אך ורק מתוך מימוש המשק ומכירתו לצד ג'.

נוכח האמור התביעה סולקה על הסף

עינינו הרואות כי עם הישנות העיתים, המבחן הכלכלי לצורך הוכחת "מסוגל ויכול לקיים" בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה הפך בדיקה כלכלית גרידא נוכח העובדה שהמשקים לא מייצרים תוצרת אמיתית מכיוון שהפכו לנכס נדל"ן לכל דבר. לפיכך ירושה של משק חקלאי הפכה לקשה מבעבר ולכן אנו ממליצים לנסות וליצור חלוקה מקדמית עוד בטרם המוריש הולך לעולמו על ידי הסדרה בין היורשים.

ליעוץ בענייני ירושה בנחלה חקלאית פנו אלינו כבר עתה לטלפון 04-8100170

ו"ע 60313-05-17

עובדות המקרה:

המדובר בערר על החלטה בהשגה שניתנה על ידי מנהל מיסוי מקרקעין אזור המרכז (להלן: "המשיב") בעניין שומת מס רכישה שהוצאה לעוררת (להלן: "חברת אייוגה") בקשר עם עסקת העברת מניות בחברה שהיא חלק משותפות פרויקט תמ"א 38/2.

אייוגה הינה אחת מבעלי המניות בחברת לומינה ייזום בע"מ. לומינה, יחד עם חברות אחרות, הקימו שותפות לצורך יזום פרויקט התחדשות עירונית ברמת גן.

בתאריך 21.12.2013, התקשרה שותפות הפרויקט עם רוב בעלי הזכויות במקרקעין (להלן: "הדיירים") בהסכם תמ"א 38/2 במתווה של הריסה ובנייה מחדש (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, לאחר שייהרס הבניין הקיים, תבנה השותפות עד 94 דירות חדשות, כאשר חלקן יוקצו לדיירים והיתר יוקצו לשותפות הפרויקט.

ההסכם הותנה במספר תנאים מתלים, בהם – קבלת היתר בנייה וחתימת הסכם למימון הקמת הפרויקט בין שותפות הפרויקט לבין בנק מלווה. כן ניתנה ליזם אפשרות לבטל את ההסכם עם הדיירים בהתקיים אחד או יותר מהמקרים הבאים: רשויות התכנון יתירו בניית שטח עיקרי הנמוך מ-7,078 מ"; תחול חבות בהיטל השבחה בסכום העולה על 1,500,000 ₪, תחול חבות במס שבח מקרקעין בסכום המהווה חריגה של מעל 10% מהערכות יועצי המס של שותפות הפרויקט .

ביום 31.1.2016, חברת ד.ס הראל העבירה את כל מניותיה בחברת לומינה לעוררת (להלן: "העברת המניות"), בתמורה לערכן הנקוב של המניות. לטענת העוררת, תמורה זו נקבעה בהתאם להערכת שווי שנערכה ביום 31.12.2015 ולפיה שוויה של חברת לומינה הינו "אפס בקירוב".

שאלת המחלוקת

המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים היא בשאלה האם לומינה הינה "איגוד מקרקעין" כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"), והאם עסקת העברת המניות חייבת במס.

חשוב לציין כי בהתאם לסעיפים 1, 9 לחוק מיסוי מקרקעין "פעולה" באיגוד מקרקעין, ובכלל זה העברת מניות מהווה "מכירה המחייבת במס". העוררת טענה כי חרף העובדה שהסכם התמ"א נחתם בשנת 2013 עדיין קיים ספק ממשי אם הפרויקט ייצא לפועל שכן טרם אושרה תוכנית בניין עיר לפרויקט וטרם הוגשה בקשה להיתר בנייה לפרויקט. משכך, ברי כי אין מדובר בהמחאת זכויות גמורות ושלמות, שכן זכויות שותפות הפרויקט מכוח הסכם התמ"א הינן זכויות חוזיות ערטילאיות.

המסגרת הנורמטיבית

לאור המאפיינים הייחודיים של עסקאות תמ"א 38 רוויות הסיכונים, ולאור אי התגבשות הזכויות ב"תקופת הביניים" בה נדחה "יום המכירה", כמו גם בהתחשב בכך שלא התקיימו כל התנאים המתלים שנקבעו בהסכם, לא ניתן לקבוע שקיימות בידי שותפות הפרויקט ו/או חברת לומינה "זכויות במקרקעין", כמשמעותן בחוק מיסוי מקרקעין. בהתאם לכך לא ניתן לקבוע כי שותפות הפרויקט הינן בגדר "איגוד מקרקעין" ואף לא ניתן להטיל מס רכישה על פעולת העברת מניות בלומינה לידי העוררת.

ההסתמכות האמורה נשענה בין השאר על תוספת מספר 1 להוראת טיוטת להוראת ביצוע מיסוי מקרקעין מס' 10/2009 – תיקון 74 – החלת פרק חמישי לחוק על תמ"א 38/2 שפורסמה בחודש אפריל 2013 ואשר נציגת מיסוי מקרקעין אישרה בעדותה כי האמור בטיוטה שיקף את עמדת רשות המיסים באותה עת.

מהטיוטה, עולה כי רשות המיסים הכירה בכך כי "בתקופת הביניים" יש לראות את היזם במחזיק באופציה במקרקעין, כנגד תמורה כספית בדרך כלל, ובהתאם לכך העברת זכויות מיזם כאמור לצד שלישי תתחייב, לכל היותר, במס רכישה אך ורק בגין רכיב התמורה הכספית אשר שולמה בעד האופציה.

לתמיכה נוספת בגישה לפיה דחיית "יום המכירה" בעסקאות תמ"א 38 היא דחייה מהותית של אירוע מכירת/רכישת זכויות במקרקעין ראו ו"ע 25800-02-13 רותם שני יזמות והשקעות בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז [פורסם בנבו] (11.9.2014) (להלן: "עניין רותם שני"). שם נקבע כי לאור המאפיינים הייחודיים של עסקאות תמ"א 38, דחיית "יום המכירה" בהן משפיעה על מהות הזכות הנרכשת על ידי הקבלן בתקופת הביניים, כך שרק לאחר התקיימות התנאים המתלים, או מימוש האופציה לרכישת זכות במקרקעין, ניתן תוקף לעסקה.

טענות המשיב

המשיב טען שלפי החוק, פעולה באיגוד מקרקעין, שהוא איגוד שכל נכסיו הם זכויות במקרקעין, תחוב במס רכישה בדומה למכירת זכות במקרקעין. כמו כן, טען המשיב כי אין חולק שכל נכסי לומינה הינם הזכויות בשותפות הפרויקט ומאחר שלעמדת המשיב שותפות הפרויקט היא איגוד מקרקעין, הרי שגם לומינה נחשבת לאיגוד מקרקעין.

זכויות הבנייה הנמכרות מהדיירים ליזם בעסקאות תמ"א הינן "זכויות במקרקעין" כמשמעותן בחוק, בין אם אלו אושרו במועד המכירה ובין אם צפויות לקבל אישור, שהרי חוק מיסוי מקרקעין ממסה עסקאות בזכויות אובליגטוריות ולא רק בזכויות קנייניות. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי היו בידי שותפות הפרויקט זכויות במקרקעין, בעת העברת המניות בלומינה, כאשר אי התקיימות התנאים המתלים במועד זה אינה גורעת מהזכויות החוזיות התקפות שרכשה שותפות הפרויקט מהדיירים.

כמו כן, הוכח שחלק גדול מהדיירים בחרו, הלכה למעשה, במסלול פטור לפי פרק חמישי 1 לחוק מיסוי מקרקעין (פטור לדירת מגורים מזכה) ולא לפי פרק חמישי 5 לחוק מיסוי מקרקעין (פטור במכירת זכות במקרקעין שתמורתה מושפעת מזכויות בנייה לפי תמ"א 38) ועל כן יום המכירה לאלו כלל אינו נדחה.

סעיף 49לב1 לחוק מיסוי מקרקעין קובע כך:

"על אף האמור בחוק זה, הייתה המכירה של הזכות הנמכרת לפי סעיף 49לג או 49לג1, לפי העניין, מותנית בתנאי מתלה, או מכירה של זכות לרכישת זכות במקרקעין (בפרק זה – האופציה), יהיה יום המכירה המוקדם מבין אלה, ובלבד שנמסרה הודעה למנהל כאמור בסעיף 49לב2:

(1) המועד שבו התקיים התנאי או שבו מומשה האופציה, לפי העניין;

(2) המועד שבו הוחל במתן שירותי בנייה לפי תכנית החיזוק או המועד שבו החלה הבנייה לפי תכנית החיזוק בדרך של הריסה, לפי העניין".

אם כן, השאלה המרכזית והעקרונית שעמדה ביסוד ערר זה, היא האם קביעה זו שבסעיף בדבר "יום המכירה", חולשת על עניינים נוספים שבמסגרתם יש לבחון את מהות הזכויות נשוא הסכם תמ"א 38/2, כטענת העוררת, או שמא היא נוגעת אך ורק לעניין הקונקרטי של מועד החיוב במס שבח ובמס רכישה לצדדים להסכם תמ"א 38/2, כטענת המשיב.

בהתאם לסעיף 19 לחוק מיסוי מקרקעין "יום המכירה" לעניין חישוב השבח והמס הוא "היום שבו נעשתה המכירה או הפעולה באיגוד".

על כן, נקבע כי, דחיית יום המכירה בעסקאות תמ"א 38/2 עד למועד התקיימות התנאים, הגיון רב בצידה, והוא אותו הגיון שעומד ביסוד קביעת יום המכירה בסעיף 19 לחוק מיסוי מקרקעין. הסכם התמ"א נחתם עוד בשנת 2013, וכעולה מדברי העוררת, שהמשיב לא חלק עליהם, עדיין לא התקיימו התנאים להבשלתו – טרם אושרה תוכנית בניין עיר לפרויקט וטרם הוגשה בקשה להיתר בנייה לפרויקט.

על כן, נקבע כי העוררת צודקת שבמצב דברים זה, זכויות שותפות הפרויקט מכוח הסכם התמ"א הינן זכויות שטרם התגבשו ומצויות בראשית התהוותן; ממילא קשה לומר כי כבר בשלב זה התגבשה "הנאתם הכלכלית" של הצדדים מהעסקה.

המשיב טען כי על אף האמור במישור המעשי של המקרה דנן מדובר בשאלה תיאורטית גרידא, שכן הדיירים דיווחו על העסקה במסגרת פרק חמישי 1 תוך ניצול הפטורים "הרגילים" בגין מכירת דירות מגורים, ולא ביקשו ליהנות מדחיית יום המכירה לפי סעיף 49לב1 לחוק. על כך השיבה העוררת כי מהמסמכים עולה שהיו מבין הדיירים שביקשו את דחיית המס לפי סעיף 49לב1 הנ"ל, ולפיכך מדובר ב"דיווח מעורב", כך שטענת המשיב לפיה מדובר בעניין תיאורטי היא בבחינת "הרחבת חזית".

עוד טענה העוררת כי לפי מדיניותו של המשיב, ב"תקופת הביניים" שבין מועד הסכם התמ"א ובין מועד התקיימות התנאים המתלים, ניתן לתקן בדיעבד את אופן הדיווח ולהחליף בין הפטורים השונים והעוררת שומרת על זכותה לעשות כן.

לדעת הועדה, ענייננו של ערר זה הוא בשאלה האם היזם – קרי שותפות הפרויקט – ובעקבותיה חברת לומינה – הינה בגדר "איגוד מקרקעין" אם לאו, במועד בו לא התקיימו עדיין התנאים בעסקת תמ"א 38/2 נשוא הערר. לשאלה זו ניתנה תשובה המקבלת את עמדת העוררת. אין ולא יכול לחול שינוי בתשובה זו אך ורק בשל כך שמי מן הדיירים בפרויקט יבחר בפטור רגיל ולא בהסדר שלפי פרק חמישי לחוק.

למעלה מן הצורך, צוין כי בחירתו של דייר זה או אחר בפרויקט בפטור דירת מגורים מזכה – אינה יכולה לשנות את מהות ההתקשרות בין שותפות הפרויקט והדיירים, ובהתאמה, ספק אם יכולה לשנות את "יום המכירה"; מדובר בעסקת תמ"א 38/2 והוראת סעיף 49לב'1 לחוק חלה בעניינה וקובעת את "יום המכירה".

יתר על כן, עמדה לפיה בחירתו של דייר זה או אחר בפרויקט בניצול פטור "רגיל" תגרום לשינוי "יום המכירה" ביחס ליזם הפרויקט, אשר אין לו שליטה על בחירתו של אותו דייר לנצל את הפטור הרגיל – הינה עמדה מוקשית ובלתי סבירה.

נוכח האמור, הערר התקבל והחברה לא תחויב במס משל הייתה "איגוד במקרקעין".

לייעוץ בענייני מיסוי מקרקעין, פנה אלינו כבר עתה – 04-8100170

במאמר קודם, התייחסנו לאחריות המדינה בנזיקין. לאחר המאמר פנו אלינו אנשים רבים ושאלו אותנו: "אם נגרם לי נזק ע"י עובד הציבור את מי אני תובע אותו או את המדינה?"

ואכן לשאלה זו נפקות חשובה מאין כמותה, שכן עורכי דין רבים מתייחסים לפרוצדורה בקלות ראש, ואולם לעניות דעתנו הפרוצדורה הינה נשק קטלני אשר יכול להואיל ולסבך כאחד. בטרם דברים, חשוב להדגיש כי עובד ציבור הוא עובד מדינה, עובד רשות מוניציפאלית וגם עובד בדימוס שגרם לנזק שעה שהיה עובד ציבור.

תביעה נגד עובד ציבור

אם כן, ככלל אין להגיש תביעה בנזיקין כנגד עובד ציבור אם הוא גרם לנזק  תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור. יחד עם זאת, קיימים מספר חריגים בעטיים לא תקום לעובד הציבור חסינות  מהגשת תביעה כנגדו- כך למשל אם הוא עשה את המעשה ביודעין ומתוך כוונה לגרום נזק או כאשר פעל בשוויון נפש לאפשרות גרימת הנזק.

חשוב לציין כי החסינות החלה על עובד ציבור הינה דיונית בלבד כלומר החסינות לא גורעת מאחריות המדינה כמעסיקה, כ"שולחת" או לפי כל דין אחר (ראו לעניין זה סעיף 7א(ב) לפקודת הנזיקין).

מסגרת נורמיבטית לתביעה נגד עובד ציבור

אם בכל זאת הוגשה תביעה כנגד עובד ציבור יחולו ההוראות הבאות – אם הוגשה תביעה נגד עובד ציבור שמועסק במדינה והמדינה ביקשה לדחות כנגדו את התביעה בשל חסינות, על בית המשפט לדחות את התביעה והמדינה תהא הנתבעת, אלא אם התובע ביקש לטעון שלא קמה לעובד הציבור החסינות ואז שומה על בית המשפט לבדוק את החלטת המדינה בהתאם לעילות מהמשפט המנהלי כמו למשל חוסר סבירות.

אם המדינה לא ביקשה מבית המשפט לדחות התביעה כנגד העובד, יכול העובד לבקש זאת בעצמו ואז במקרה כזה המדינה תצורף כנתבעת באופן אוטומטי – בית המשפט יבדוק האם העובד עשה זאת בעת מילוי תפקידו, אם כן, התביעה כנגדו תידחה ואם לא התביעה כנגד המדינה תדחה.

כאשר עסקינן בעובד ציבור אחר – אין לרשות הציבורית כוח דומה כשם שיש למדינה, והיא אינה יכולה לדחות את התביעה כנגד העובד בפנייה לבית המשפט ותו לו, שכן שק"ד האם קמה לעובד הציבור חסינות נתונה בידי בית המשפט בלבד.

תביעות נזיקין כנגד המדינה הן כשלעצמן אינן פשוטות, ולכן יש לבחון עוד בראשית התיק את מי לתבוע וכיצד, כדי לא לגרום לסרבול ההליך ולפגיעה בלקוח.

משרדנו בעל ניסיון בהתמודדות עם תביעות מול רשויות המדינה ואנו נשמח לעמוד לשירותכם – 04-8100170

מקור האחריות

ככלל מדינת ישראל אחראית בנזיקין כמו כל אדם ו/או גוף אחר וזאת מכוח חוק הנזקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: "החוק"). החוק ביטל את החסינות שהייתה למדינה מפני אחריות בנזיקין ולכן כאשר המדינה חורגת מאמות מידה המצופות ממנה היא עשויה לשאת באחריות נזיקית (ראו למשל: ע"א 2906/01 עיריית חיפה).

כך למשל כאשר העירייה מספקת מים באיכות ירודה אשר פוגעת בגידולים חקלאיים היא עלולה לחוב בנזיקין (ראו למשל: ע"א 10078/03 שתיל).

חשוב לציין שאחריות המדינה משתרעת על כלל פעולותיה, והיא נובעת מכמה אופנים – אחריות ישירה (כמעוול), אחריות ישירה מכוח תורת האורגנים (אחריות על פעולות של בכירים) וכמובן אחריות כמעביד.

אחריות זו חלה על פעולות שלטוניות מובהקות, עוולות שביצעו עובדי מדינה, וכן פעולות בעלות אופי פרטי כגון התקשרות בחוזים. יחד עם זאת, כאשר מדובר בפעולות שיש בהן פיקוח בלבד, האחריות לפתחה של המדינה תקום במקרים חריגים, שכן מי שיחוב הוא הגוף המפוקח (ראו למשל: ע"א 915/91 לוי).

הגנות

חרף האמור לעיל, החוק קובע מספר חריגים המהווים למעשה "הגנות" לפעולות המדינה, כך למשל כאשר מדובר בפעולה שלטונית מובהקת המצריכה שיקול דעת משמעותי כגון עניין תקציבי הדורש שיקולי מדיניות רחבה, סביר להניח כי לא תוטל על המדינה אחריות אם מישהו יינזק אלא במקרים קיצוניים במיוחד.

המדינה אינה אחראית לנזק שנגרם עקב פעילות מלחמתית של צה"ל וכך היא אינה אחראית בנזק שנגרם עקב שירות צבאי. ואולם כאשר חייל ניזוק יש מסלול מיוחד אשר קבוע בחוק הנכים (תגמולים ושיקום).

בנוסף, אין המדינה אחראית על מעשה שעשתה בתחום הרשאה חוקית, למעט מצב פעולה ברשלנות. עוד יצוין כי אין המדינה אחראית לנזק שנגרם לאויב ופעיל בארגון מחבלים למעט במקרה בו הוא ניזוק במתקן של המדינה תחת אחריותה ובלבד שלא חזר לפעילות חבלנית.

חשוב לציין כי מקום בו המדינה אינה אחראית בנזיקין, הפטור יחול גם על השלוח של המדינה שביצע את המעשה, אך המדינה תוכל לקבל ממנו שיפוי אם היא זכאית לכך.

מסקנה

עינינו הרואות כי המדינה אחראית בנזיקין מכוח חוק מיוחד ולא מפקודת הנזיקין. כמו כן המדינה היא כיס עמוק ממנו ניתן לקבל פיצוי ביתר קלות. אך המסע הבירוקרטי בתביעה כנגד המדינה יכול להיות מעיק, לכן תנו לנו את הכוח לפעול למענכם.

למשרדנו ניסיון רב בתיקי נזק נגד המדינה ואנו נשמח לעמוד לשירותכם – 04-8100170

כאשר מתקבל פסק דין בתביעות בבית הדין לעבודה המזכה בפיצוי, יכול ויוטל על הזוכה חיוב במס הכנסה וביטוח לאומי, זאת בשל העובדה שרשויות המדינה רואות בפיצוי זה שכר עבודה לכל דבר. על כן, כאשר מתכוננים לצאת לקרב משפטי יש לבחון מתחילתו כיצד עלינו לקבל את הפיצוי בסופו.

לאחרונה, בית הדין לעבודה פסק כי תובע יזכה לקבל תשלום מסוים במסגרת ראש נזק של "עוגמת נפש" אשר אינו מחויב במס היות ומדובר בסכום הון אשר נתקבל כפיצויים כוללים על חבלה לפי סעיף 9(7) לפקודת מס הכנסה.

אלא מאי, ברשות המסים סברו כי הסכום הגבוה שהוגדר כעוגמת נפש אינו עומד במבחן ההיגיון ונועד להתחמק ממס ולכן הוטלה על הזוכה שומה כבדה.

הזוכה אשר סרב לקבל את רוע הגזירה ערער לבית המשפט – ע"מ 63585-11-17, ארז בן אנוש נ' פקיד שומה רמלה, (ניתן ביום 12.2.2019). במסגרת הדיון בתיק המסים לא התקבלו טענותיו של המערער – אשר סבר שאין להטיל עליו מס נוכח העובדה שבית הדין לעבודה הוא שיזם את הגדרת התשלום כרכיב "עוגמת נפש" וכי כבר בכתב התביעה לבית הדין לעבודה, תבע הוא סך גבוה בגין "עוגמת נפש ופיצויי פיטורים שלא כדין".

בית המשפט קבע שפסק הדין של בית הדין לעבודה, אינו מחייב את פקיד השומה או את בית המשפט של המסים והטיל על המערער להוכיח שאכן נגרמה לו עוגמת נפש בגובה שנפסק בבית הדין לעבודה ומשלא הצליח לעמוד בנטל, דחה בית המשפט את הערעור והשאיר את החלטת פקיד השומה על כנה.

עינינו הרואות קביעה משפטית, במסגרתה בית הדין לעבודה קובע מסמרות בכל הנוגע לרכיב עוגמת הנפש, ולפתע מגיח פקיד השומה וקובע ההפך. לכן, אסטרטגיה משפטית בנוגע לתיק אינה אלא אך נדבך אחד מתוך מספר נדבכים אשר צריך לקחת בחשבון עוד בטרם ניגשים לתיק.

ליעוץ מיידי פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

עמ"ש (חי') 46047-04-17 מ' נ' נ' (פורסם בנבו 05/02/19)

הנושא בערעור

מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. אשר קבע כי יש להתחקות אחר אומד דעת המנוח פ' ה' ז"ל (להלן: "המנוח"), שהוריש במסגרת צוואתו את כל הכספים המצויים בחשבון בנק המשותף לו ולמשיבה נ' (להלן: "נ'") לנ' בעצמה, כולל הכספים שעברו לחשבון ההשקעות מהחשבון המשותף.

לשון אחרת, על פי בית משפט קמא, העברת כספי החשבון המשותף לחשבון אחר, אינה מפקיעה את זכות הירושה של נ' בשלמות באותם כספים, וזאת בהתאם לעקרון העקיבה. מאחר ועדיין יש להתייחס אליהם כאל כספי אותו חשבון משותף, ולא כיתרת עזבונו של המנוח המתחלק בין נ' והמערערים, בחלקים שווים.

רקע ועובדות רלוונטיות:

המנוח ו- נ' נישאו בשנת 2002 כשלכל אחד מהם ילדים מנישואיהם הראשונים.

המערערים, מ' ג' (להלן: "מ'") וא' ה' (להלן: "א'") הינם ילדיו של המנוח.

עובר לעריכת הצוואות הראשונות, החזיקו המנוח ו- נ' בשני חשבונות נפרדים, חשבון אחד שאינו משותף עם נ' וחשבון בלעדי של נ', שאינו משותף עם המנוח.

ביום 25.11.2003, פתחו המנוח ו- נ' חשבון משותף לשניהם בבנק ד', ביום 13.2.2006 וביום 15.3.2006 ערכו המנוח ו- נ' שתי צוואות נפרדות, במסגרתן ניתנו הוראות בנוגע לחלוקת הכספים והרכוש שיותירו לאחר פטירתו של כל אחד מהם, ואופן חלוקתם בין יורשיהם – ילדיהם מהנישואין הראשונים ובן/בת הזוג הנותר בחיים, המנוח או נ' בהתאמה (להלן: "הצוואות הראשונות").

בצוואת המנוח הראשונה מיום 13.2.2006, נכתב בין היתר כדלקמן: "הנני מצווה, את כל רכושי מכל סוג ומין שהוא כדלקמן: "את זכויותיי בחשבוני בבנק, או לכל חשבון אחר אליו יועברו כספים וזכויות או חלקם מהזכויות בחשבון הנ"ל, הנני מצווה כדלקמן: לאשתי נ' יתרת שני השליש בחשבון הבנק הנני מצווה בחלקים שווים לשני ילדי. הנני מצווה את יתרת עזבוני לאשתי נ' – שליש, לבתי מ' – שליש, ולבני א' – שליש."

מהאמור מובן כי צוואתו הראשונה של המנוח הכילה הוראות מפורשות בנוגע לחשבונו הפרטי בבנק, אך לא ניתנו בגדרה הוראות כלשהן בנוגע לחשבון הבנק המשותף לו ול- נ'.

ביום 3.3.2014, ערכו המנוח ו- נ' שתי צוואות נפרדות, אשר שינו את הוראות הצוואות הראשונות. זה המקום לציין, כי יתרת הזכות בחשבון המשותף נכון ליום 2.3.2014, ערב עריכת צוואתו האחרונה של המנוח, עמדה על 1,000,000 ₪.

צוואתו האחרונה של המנוח

מפאת חשיבות צוואתו האחרונה של המנוח, העומדת במוקד ההתדיינות, להלן החלק הרלוונטי מתוכה: "הנני מצווה, את כל רכושי מכל סוג ומין שהוא כדלקמן: את זכויותיי בחשבוני בבנק, או לכל חשבון אחר אליו יועברו כספים וזכויות או חלקם מהזכויות בחשבון הנ"ל, הנני מצווה בחלקים שווים, לשני ילדיי: לבתי – מ' ג', ולבני – א' ה'. הנני מצווה לאשתי נ' : את זכויות הדיירות, השייכת לי, וגם לאשתי נ', כתוצאה ממגורים משותפים עם "אשתי נ'", את זכויותיי בחשבון המשותף עם "אשתי נ'", את זכויותיי במכונית או כל מכונית אחרת שתהיה בבעלותי או שיהיו לי בה זכויות. הנני מצווה את יתרת עזבוני לאשתי נ' – שליש, לבתי מ' – שליש, ולבני א' – שליש…"(להלן: "הצוואה האחרונה").

אם כן, במסגרת הצוואה האחרונה ציווה המנוח את כל הכספים והזכויות אשר בחשבונו הפרטי בבנק לשני ילדיו בלבד (1/2 לכל אחד), בשונה מהצוואה הראשונה שהורתה על חלוקה שווה של כספי החשבון הפרטי בין נ' לבין ילדיו (1/3 לכל אחד). בכך למעשה היטיבה הצוואה המאוחרת את מצבם של המערערים. כמו כן ובשונה מהצוואה הראשונה ששתקה בכל הנוגע לחשבון המשותף, ולכאורה זה נמנה על יתרת עזבונו בו זוכה נ' לשליש, הפעם התייחס המנוח במפורש לחשבון זה, והורה כי מלוא הכספים המופקדים בו יונחלו ל- נ'.

ביום 15.5.2014, כחודשיים וחצי לאחר עריכת הצוואה האחרונה, משכו המנוח ו- נ' את הכספים מתוכנית החיסכון שבחשבון המשותף בסך 1,001,500.13 ₪ ולמחרת, ביום 16.5.2014, העבירו את הסך של 1,000,000 ₪ לחשבון השקעות שאף הוא משותף לשניהם ובאותו בנק ד'. חשבון זה נוהל על ידי חברת ההשקעות – ט' בית השקעות בע"מ (להלן: "ט'").

ביום 26.11.2014, הלך המנוח לבית עולמו. ביום 5.2.2015, הפסיקה ט' לנהל את תיק ההשקעות, ולבקשת נ', העבירה את הכספים לניהול בנק ד'.

ביום 25.2.2015, קיימה נ' שיחת ייעוץ עם נציגים בבנק ד' בנוגע לכספי תיק ההשקעות. במהלך השיחה המליצו נציגי הבנק על תיק השקעות שיתאים לדרישות אותם העלתה נ' בשיחה בין הצדדים – תיק השקעות בעל סיכון נמוך. במסמכי סיכום הפגישה צוין כי מספר החשבון של תיק ניהול ההשקעות הנוכחי הינו יוחלף.

ביום 2.4.2015 ניתן צו לקיום צוואתו האחרונה של המנוח.

המחלוקת המשפטית

המחלוקת בין נ' לבין המערערים, ילדי המנוח, נסובה סביב גורל כספי תיק ההשקעות, האם חוסים הם תחת הוראת סע' 3.4 לצוואתו האחרונה של המנוח. לאמור, רואים בהם חלק מהזכויות שהיו למנוח עם נ' בחשבון המשותף, ו- נ' זוכה בהם בשלמות, או כחוסים תחת הוראת סע' 3.7 לאותה צוואה ונמנים על "יתרת" עזבונו של המנוח ומתחלקים שווה בשווה בין שלושת יורשיו – נ' ושני ילדיו המערערים.

לטענת נ', מקורם של הכספים שבתיק ההשקעות הינו בחשבון המשותף שהונחל לה באופן בלעדי בצוואתו האחרונה של המנוח, ועל כן אין בשינוי טכני של מספר החשבון שבוצע לאחר עריכת הצוואה, כדי לאיין זכות הירושה שלה ובשלמות בכספים אלה. לעומתה, טענו המערערים, כי יש לערוך הבחנה בין תיק ההשקעות אשר אינו מאוזכר בצוואתו האחרונה של המנוח, לבין החשבון המשותף הקודם.

פסק דינו של בית משפט קמא:

בית משפט קמא קיבל את עמדת נ' וקבע, כי היא זכאית לרשת את מלוא הכספים שהועברו מבית ההשקעות לבנק ד', יהיה אשר יהיה מספר החשבון תחתיו הם מופקדים. למסקנתו זו הגיע בית משפט קמא לאחר שמצא כי פרשנות צוואתו של המנוח וביחס לאותם סעיפים הרלוונטיים למחלוקת, מחייבת התחקות אחר רצונו, כאשר מלאכה זו "טומנת בחובה גם דיון בשאלת התחלוף (זכות העקיבה) של נכסים שאיבדו ולבשו צורה חדשה", תוך שהוא מפנה לעיקרון העקיבה שהוכר בע"א 37/80 באומן נ' נתן, פ"ד לח (4) 320 (1984), אשר הורחב גם ליורשים רגילים ולא כבעבר, ליורש אחר יורש.

הוסיף בית משפט קמא והפנה לכללי הפרשנות של צוואות וציין כי על רצונו ואומד דעתו של מצווה, רשאי בית המשפט ללמוד מכל מקור אמין והוא אינו מוגבל אך ללשון הצוואה. על פי בית משפט קמא, מאחר וניתן לעקוב אחר היסטוריית העברת הכספים ולזהות בבירור כי מקורם הוא בחשבון המשותף, יש לראותם כמי שחוסים תחת ההוראה העוסקת בחשבון המשותף. בתחילה, הכספים היו בתוכנית חיסכון בחשבון המשותף, בהמשך הם הועברו לחשבון אחר בניהול בית ההשקעות, ומשם, לאחר פטירת המנוח, חזרו לחשבון השקעות בעל מספר אחר בבנק ד'.

טענות המערערים:

פסק דינו של בית משפט קמא ניתן אך ורק על בסיס המסמכים שהוגשו לתיק וסיכומי הצדדים, מבלי שבעלי הדין נחקרו על תצהיריהם. מסיבה זו אין לערכאה הקודמת כל יתרון על פני ערכאת הערעור. שגה בית משפט קמא כשהתערב בלשון הצוואה הברורה, תוך התחקות אחר אומד דעתו ורצונו של המנוח. רק מקום שלשונה של הצוואה אינו ברור ונהיר, יש מקום לתור אחר כוונתו של המצווה, וזהו אינו המקרה בענייננו, בו למדים על אומד דעתו מהצוואה עצמה.

עוד טענו כי בית משפט קמא התעלם מהמטרה היחידה שהיתה למנוח בעריכת צוואתו האחרונה והיא שיפור מצבם הכלכלי של ילדיו לעומת מצבם על פי הצוואה הראשונה, וכי הדרך היחידה להגשים מטרה זו היא באמצעות קיומה כלשונה. אלא שפועל יוצא מפסק הדין הוא שאין כל שיפור במצבם של המערערים לעומת הצוואה הראשונה, כמו שאין כל וויתור מצידה של המשיבה על 1/3 ממה שהיה מגיע לה לפי הצוואה הראשונה והקודמת.

טענות המשיבה:

משטוענים המערערים כיום כי "אין מחלוקת על העובדות", הרי שאין עוד מחלוקת כי המנוח והמשיבה ניתבו את הכספים לחשבון השקעות לשם מקסום פירות ההשקעה בצורה טובה יותר, ולשם כך בלבד.

הצדדים הסכימו למתווה דיוני לפיו המצהירים לא ייחקרו תוך שמירה על הזכויות. בית משפט קמא קיבל את גרסת המשיבה בתצהירה במלואה בקובעו כי גרסתה על כל היבטיה מעוגנת במסמכים שצורפו.

דיון והכרעה:

בית המשפט דחה את הערעור, אולם קבע כי היו מספר שגיאות לגופו של עניין:

ראשית, משהפנה בית המשפט קמא לע"א 1900/96 טלמצ'ו נ' האפוטרופוס הכללי [פורסם בנבו] (12.5.1999), וראה בו הלכה מחייבת מכוחה "על רצונו/אומד דעתו של המצווה רשאי השופט ללמוד מכל מקור אמין ואין הוא מוגבל אך ללשון הצוואה".

שנית, משהתייחס לנספח א' להסכם ניהול תיק בבית ההשקעות, כאילו נערך ונחתם ע"י המנוח, בעוד שהוא נושא חתימת נ' אשר היתה אמונה על מילוי הטפסים ופתיחת החשבון שם.

שלישית, כאשר לא שת ליבו לעובדה, כי המילים "חשבון החיסכון המשותף" אינן מופיעות בצוואה האחרונה או בכל מסמך אחר, וכי החשבון המשותף מעולם לא כונה "חשבון חיסכון" או "חשבון החיסכון הנפרד", כשם שטענה נ'.

כמו כן, נקבע כי לא ניתן להתעלם מהקושי הכרוך ביישום תורת העקיבה, כפי שנהג בית משפט קמא, גם נוכח ההבדל בין ההוראות בצוואה האחרונה הנוגעות לחשבונו הפרטי של המנוח לבין ההוראות הנוגעות לחשבון המשותף. בכל הנוגע לזכויות בחשבונו הפרטי, הורה המנוח, כי הן יועברו במלואן לילדיו, גם אם הזכויות יועברו לחשבון אחר. בכך ניתן לומר, כי ביקש מפורשות להחיל "עקרון העקיבה" על כספים אלה, אך בחר שלא לכלול הוראה דומה ביחס לחשבון המשותף.

יחד עם זאת, אין בכל אלה כדי לשנות מהמסקנה והתוצאה הסופית אליה הגיע בית משפט קמא. זאת משום נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, ובעיקר, משום משקלה המשמעותי של תכתובת שערכו המערערים, המגוללת את רצונו ואומד דעתו האמיתי של המנוח, כפי שגילה לפניהם, ואשר הונחה לפני בית משפט קמא, אף שלא נדרש אליה במסגרת הנמקתו בפסק דינו.

לאור אותה תכתובת ולאור האמור בתצהיר עדותה הראשית של נ', הרי שעל אף לשונה הברורה של הצוואה האחרונה של המנוח, נכון היה לפנות אל מקורות מהימנים מחוץ לצוואה, לשם התחקות אחר אומד דעתו של המצווה, ביחס לאותם כספים שבמחלוקת.

מן הכלל אל הפרט

צוואתו האחרונה של המנוח ברורה כמו גם אומד דעתו הנלמד ממנה. הצוואה בכלל, וההוראות הרלוונטיות לענייננו בפרט, מנוסחות באופן בהיר ואינן מעוררות כל קושי בהבנת רצונו ואומד דעתו של מנסחה. הן קובעות כלל פשוט וחד: כספים שבחשבון המשותף יהיו מנת חלקה של נ' והיא תזכה בהם בשלמות; בכספים שבחשבון הפרטי או בכל חשבון אחר אליו יועברו כספים מהחשבון הנ"ל, זוכים המערערים בשלמות, ואילו הכספים שאינם באותם חשבונות, נמנים על יתרת עזבונו של המנוח ויתחלקו בין המערערים למשיבה. על כן ולכאורה, בפרשנות צוואתו האחרונה של המנוח, יש לעצור בשלב הראשון ולקבוע כי אומד דעת המנוח הוא זה אשר עולה באופן מפורש ממילותיה.

עם זאת, נקבע כי מקרה זה מיוחד בנסיבותיו, מאחר ובתכתובת בין המערערים לבין המשיבה, ציינו הראשונים מה היה רצונו ואומד דעתו של המנוח, וזה שונה מפירושה הפנימי, המילולי והדווקני של הצוואה.

על כן, בית משפט קמא ניתח נכונה את אומד דעתו של המנוח בהתבסס על המסמכים שהועמדו לעיונו והסיק נכונה כי מדובר בכספי חיסכון אשר מיועדים לשמש את המנוח ואת המשיבה לעת זקנתם ולאחר אריכות ימים, את בן הזוג שייוותר בחיים, כשם שציינה נ' בתצהירה, וכי הם ראו את כספי ההשקעות שהועברו לניהול בית ההשקעות כמוחרגים מהונם האישי שהופקד בחשבונותיהם הפרטיים.

נוכח כל האמור, בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי זהו מקרה בו הצוואה ברורה דיה, אך משום שיש ראיות אשר סותרות אותה באופן ברור ניתן ללמוד מהן על אומד דעתו של המצווה.

ליעוץ בעניין צוואות ירושות ועיזבונות אנא פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

עב"ל (ארצי) 25457-06-18 ויקטור עמוס – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו 05/02/19)

הקדמה

המדובר בערעור לבית הדין הארצי במסגרתו התבקש בית הדין להכיר בליקויי המערער בעמוד השדרה בגבו כפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). לטענת המערער הליקוי בגבו הוא על רקע עבודתו במכשירים רוטטים במסגרת תפקידו בנמל אשדוד. במוקד הערעור מצויה שאלת היקף התפרסותו של פריט 14 בחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן: התקנות, התוספת השניה ו-פריט 14 בהתאם), האם חל רק על פגיעות בגפיים או שמא חל גם על פגיעות בשאר איברים.

מסגרת נורמטיבית כללית

המחוקק קבע בסעיף 79 לחוק, כי "פגיעה בעבודה" הינה "תאונת עבודה או מחלת מקצוע". "מחלת מקצוע" מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 לחוק והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו…".

סעיף 85(ב) לחוק מסמיך את השר לקבוע נסיבות "שבהן מחלה פלונית היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו כל עוד לא הוכח ההיפך". זה המקום לציין כי החזקה שנקבעה בסעיף 85(ב) אינה חלוטה אלא ניתנת לסתירה. כך למשל, ומבלי למצות, כאשר המומחה הרפואי קובע שגורמי המחלה כלל אינם קשורים לעבודה, עשויה להיסתר החזקה (ראו למשל עב"ל (ארצי) 1150/04‏ שרה רגב – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (27.12.05)).

ואולם, אם בית הדין אינו משתכנע בכך, אזי החזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 85(ב) אינה נסתרת, והמסקנה היא שקיימת זיקה סיבתית בין העבודה למחלה. על משמעותה של חזקת הסיבתיות והנטל הנדרש להפרכתה אין מקום להרחיב.

בין "תאונת עבודה" ובין "מחלת מקצוע", המוכרות כמקימות פגיעה בעבודה, קיים מתחם בו נגרמת פגיעה על ידי העבודה אך זו אינה מוכרת כתאונת עבודה. מטעמי צדק, צמצמה ההלכה הפסוקה את מימדי מתחם זה באמצעות אימוץ תורת המיקרוטראומה. על פי תורה זו גם פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות במבוטח, שנגרמו לו עקב ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף ואשר ניתן לבודד אותן משאר הפעולות והתנועות שביצע במהלך יום העבודה – עשויות להוות "פגיעה בעבודה". רצף התנועות החוזרות ונשנות מהווה "תאונות זעירות" הגורמות ל"נזקים זעירים" (ראו עב"ל (ארצי) 38256-06-14 סטיב חילו – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (21.3.16).

הרקע העובדתי

המערער עבד משנת 1970 ועובר להגשת התביעה בנמל אשדוד במספר תפקידים: 1970 – 1991 כסוואר (סבל ימי) במחלקת תפעול; 1991 – 1995 כמפעיל ציוד מכני; 1995 – 1999 כבקר אוניות במחלקת ציוד מכני; ומשנת 1999 ואילך כבקר במחלקת ציוד מכני. ביום 16.5.12 הגיש המערער תביעה במוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה ב"עמוד שדרה, צוואר וגב תחתון" כפגיעה בעבודה. ביום 13.8.12 דחה פקיד התביעות את התביעה בנימוק כי:

"על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, ואשר הביאו לבעיות בגב ובצוואר. מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתך לבין עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה".

בעקבות החלטת פקיד התביעות, הוגשה תובענה לבית הדין האזורי הן על יסוד עילת המיקרוטראומה והן על יסוד פריט 14. בית הדין האזורי דחה את התובענה על כפל פניה. אשר לעילת המיקרוטראומה, נקבע (סעיפים 19 – 21) כי התרומה הסיבתית של העבודה במכשירים רוטטים להתהוות הפגיעה בגב אינה משמעותית ביחס לרקע התחלואתי הטבעי.

טענות הצדדים

לטענת המערער, יש לפרש את פריט 14 לתוספת השניה לתקנות כך שליקוי בעמוד השדרה בא בגדרו, שכן על פי סימני הפיסוק בתקנה- אין לומר שהמחלות המנויות בתחילתה ("מחלות עצמות, פרקים…") מתייחסות לאמור בסופה ("…של הגפיים"), אלא הן עומדות בפני עצמן. ואם כן, יש להכיר מכוח פריט זה גם במחלות עצמות בשל עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים שאינן בגפיים.

פרשנות זו עולה גם מההבחנה מלשון מחוקק המשנה בפריט 26, שם לאחר פירוט המחלות ציין "הכל בכף היד" , ואילו כאן לא ציין באופן דומה "הכל בגפיים". כך עולה גם מבר"ע (ארצי) 34033-12-12 גלובקוב גריגורי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (24.1.13) (להלן: ענין גלובקוב), שם הורה בית הדין הארצי להפנות למומחה הרפואי שאלות שעניינן פגיעות בגב ובברכיים בשל עבודה בכלים רוטטים. לטענת המערער, "אין היגיון להבדיל בין פגיעת רטט בגפיים לעמוד שדרה". אם כן, לשיטת המערער, מאחר שאין חולק שהמומחה הרפואי סבור שיש במקרה זה קשר סיבתי בין העבודה ברטט לבין פגיעתו של המערער, יש להכיר בפגיעתו בעמוד השדרה כמחלת מקצוע.

לטענת המל"ל, יש לדחות את פרשנותו של המערער לפריט 14 שכן לשון הפריט "של הגפיים" ברורה וחד- משמעית, ומלמדת כי אין מדובר אלא במחלות גפיים בלבד. האמור בסיפת התקנה "של הגפיים" מתייחס לכל המחלות המנויות קודם לכן, ואין "לאלץ" את הטקסט על מנת שיכיל פירושים בלתי אפשריים. הפניית המערער לענין גלובקוב אינה נכונה, שכן שם מדובר היה בליקויים גם בברכיו, היינו – בגפיים, של המבוטח, ולא רק בגבו. לא בכדי לא הביא המערער כל דוגמה אחרת, שכן הן בית דין זה והן בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ מעולם לא החילו על פגיעות מעין אלו את מחלת המקצוע המפורטת בפריט 14. משכך, סומך המוסד את ידיו על פסיקת בית הדין האזורי, אשר פסק כי פריט 14 אינו חל במקרה זה.

דיון והכרעה

במוקד הערעור, מצויה פרשנותו של פריט 14, כאמור, בו הוכרה מחלת עבודה של: "מחלות עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים – הנגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים". מכאן השאלה אם הרכיב "גפיים" המוזכר בסיפת הפריט מתייחס לכל סוגי המחלות המנויות קודם לכן בפריט 14 (כטענת המוסד) או שרכיב זה מתייחס אך למחלות "כלי דם או עצבים" המנויות בסמוך לו, כך ששאר סוגי המחלות יכולות למצוא את ביטוין בכל איברי הגוף לרבות הגב (כטענת המערער).

המערער טען כי המבנה הלשוני של פריט 14 תומך בטענתו, שכן הפסיק הבא בין המילה "שרירים" למילה "כלי דם" מלמד כי הרכיב "גפיים" מוסב אך על כלי דם ועצבים, שהם מעין יחידה פרשנית נפרדת שנוצרה בין הפסיק לנקודה בסוף המשפט – בית הדין דחה זאת.

גם בטענה הנוספת של המערער לפיה אין היגיון לייחד את ההכרה במחלת המקצוע לגפיים בלבד נקבע ע"י בית הדין שאין בה ממש. ראשית, כיוון שגם פרשנות המערער לוקה בפגם הנטען על ידו, שכן ביחס לפרשנות המערער ניתן לתמוה מה ההיגיון בייחוד מחלות כלי הדם והעצבים לגפים, כך שמופעיהן של שאר המחלות הנקובות בפריט 14 עשויים להיות בכל הגוף. שנית, לאור ריבוי הגורמים למחלות הגב, הרי שהשאלה אם יש להחיל עליהן את חזקת הסיבתיות היא ענין של מדיניות, ובהעדר עוגן לשוני נקבע שאין מקום לעשות זאת מכללא.

מחלת הגב הינה מחלה שהגורמים לה רבים, והיא מוגדרת כ multiple-causation disease, כשחלק מהגורמים לה הם תחלואה טבעית וחלקם עלולים להיווצר כתוצאה מפעילות, לרבות תהליך עבודה. נוכח ריבוי גורמיה, מלכתחילה נרתעה הפסיקה באפשרות להכיר במחלת גב כפגיעה בעבודה במסגרת עילת המיקרוטראומה. ואולם במרוצת הזמן משוכה זו הוסרה ונקבע בדעת רוב שניתן להכיר בפגיעה בגב מכוח עילת המיקרוטראומה, וזאת כמובן בכפוף להוכחה – באמצעות חוות דעת מומחה לדבר – את וודאות התרומה הסיבתית של העבודה ואת מידת משמעותה בראי הגורמים האפשריים הנוספים. על מאפייני פגיעת הגב והגורמים לה, ראוי לציין את השופט (בדימוס) אדלר בעב"ל (ארצי) 338/96‏ המוסד לביטוח לאומי – עובדיה [פורסם בנבו] (13.11.00), שם היה בדעת מיעוט לעניין הסתייגות מהכרה בפגיעה בגב כמחלת מקצוע. וכך נאמר:

"…שיקול נוסף התומך במדיניות המוצעת הוא שקשה להוכיח בוודאות סבירה את הקשר בין העבודה לבין הופעות כאבי גב ופריצת דיסק אפילו אם קיימים מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה. הסיבה לקושי היא שמדובר במחלה תחלואתית הנגרמת על-ידי גורמים רבים… החמרה במחלת גב עלולה להתרחש במסגרת החיים הרגילים של המבוטח כתוצאה מגורמים רבים (שכן מדובר ב-multiple-causation disease), ואין חזקה כי הופעת המחלה בזמן העבודה קשורה לעבודה שבוצעה באותו רגע…" (הדגשה לא במקור).

נוכח ריבוי הגורמים למחלות הגב הרי שמסקנה פרשנית כי מחוקק המשנה ביקש להכלילה כמחלת מקצוע צריכה להישען על אדנים ברורים. זאת, כפי שנעשה לדוגמא בפריט 26 שאז מחוקק המשנה לא רק הגדיר במפורש את מחלת הגב, אלא יחד אותה לחוליה מסוימת בגב. בהעדר עוגן לשוני מפורש, ולאור ריבוי הגורמים לפגיעות בגב, יש לנקוט משנה זהירות טרם הכללת פגיעות בגב ברשימת מחלות המקצוע בדרך פרשנות מכללא.

מכל מקום, בפריט 4.10 לתקנות הדיווח נאמר "מחלה בגפיים ו/או בעמוד השדרה כתוצאה מרטט (ויברציה) בין שהיא מחלה בעצמות, בפרקים, בשרירים, בכלי הדם או בעצבים". הנה כי כן, מחוקק המשנה היה ער להשפעה אפשרית של מכשיר רוטט על הגפיים ועמוד השדרה, ואף הטיל חובת דיווח בגינה. ואולם – וזה העיקר – דווקא על רקע זאת, הצורך בהוספת "עמוד השדרה" בתקנות הדיווח, שהינן מאוחרות לתקנות הביטוח הלאומי, מלמד כי רכיב זה לא נכלל מלכתחילה בפריט 14, שהרי אם היה נכלל לא היה עולה הצורך בהוספתו המפורשת לתקנות הדיווח.

בנוסף, הימנעות מחוקק המשנה מתיקון תקנות הביטוח הלאומי במקביל להתקנת תקנות הדיווח מלמדת כי חפץ ליתן להשלכות האפשריות של שימוש במכשירים רוטטים נפקות לצורך איסוף מידע על מחלות מקצוע, אך לא ראה מקום לקביעת חזקת סיבתיות ביחס לפגיעת גב בעובד הנדרש לשימוש במכשירים רוטטים. ודוק, אין בכך לשלול במקרה מתאים ועל יסוד חוות דעת רפואית קונקרטית את אפשרות ההכרה בפגיעה בגב כתוצאה משימוש במכשירים רוטטים, אלא שפגיעה בגב כאמור – בהיעדר עוגן לשוני מפורש בתקנות – אינה נהנית מחזקת סיבתיות כאמור.

בית הדין הדגיש כי ההימנעות מהכרה במחלת גב כמחלת מקצוע מונעת אך את החלת חזקת הסיבתיות, ואין היא מונעת הוכחת זיקה סיבתית במקרה קונקרטי על יסוד חוות דעת רפואית מכוח עילת המיקרוטראומה. במקרה דנן חוות הדעת הרפואית לא תמכה בקיומה של פגיעה בגב כאמור, שכן נקבע בה כי התרומה הסיבתית של השימוש במכשירים רוטטים ביחס לתחלואה הטבעית לא היה משמעותי אלא פחות מ-20%, ולכן נדחתה תביעתו של המערער בנסיבותיו המיוחדות של המקרה בעילה זו, כאשר על קביעה זו לא טען המערער בפנינו.

נוכח האמור נדחתה תביעתו של המערער.

מסקנת משרדנו היא שחוות דעת רפואית בעניין ביטוח לאומי מהווה אדן מרכזי בכל הנוגע לתביעות נכות לא כל שכן במיקרוטראומה. על כן ראוי להתייעץ עם עו"ד בעלי ניסיון טרם פתיחת הליך כדי לבדוק האם יש עילה אמיתית למחלת מקצוע או מיקרוטראומה.

ליעוץ מיידי בדיני ביטוח לאומי פנו אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

בע"מ 7861/17 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו 18/11/18)

"חוזה המשבצת" בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל והאגודה השיתופית של מושב -מסדיר כיצד מעבירים זכויות של בר רשות בנחלה במושב לאחר מותו. במקרה זה בת רשות, אשר קבעה בצוואתה כי אדם מסוים יקבל את זכויותיה. האם יש לכבד את הצוואה, או להעביר את הזכויות ליורשים על פי דין? בכך עסק ערעור זה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

פלונית (להלן: המנוחה) החזיקה במשק (להלן: המשק) שנמצא במשיב 3 (להלן: המושב), ובמכסת ייצור ביצים. קרקעות המושב, שהן בבחינת מקרקעי ישראל כמובנם בדין, מנוהלות על ידי המשיבה 5 (להלן: רמ"י). המשיבה 4 (להלן: הסוכנות) רמ"י והמושב התקשרו בהסכם משולש (להלן: חוזה המשבצת). חוזה המשבצת תקף לשלוש שנים, והוא מתחדש מעת לעת.

לפי חוזה המשבצת, רמ"י השכירה לסוכנות את הקרקעות, הסוכנות הקנתה רשות שימוש בקרקע למושב, והמושב הקנה זכויות "בר רשות" לחבריו. מוסכם על הצדדים כי המנוחה הייתה במעמד של בת רשות במשק.

סעיף 20(ה)(1) לחוזה המשבצת (להלן: סעיף 20(ה)(1)) קובע מה ייעשה בקרקע של חבר במושב עם פטירתו. לפי הסעיף, זכויות החבר יעברו לבן זוגו שנותר בחיים; באין בן זוג יעברו הזכויות לבן ממשיך; באין בן זוג ובן ממשיך יעברו הזכויות "בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה-1965". סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע כי אם בעיזבון יש משק חקלאי, את המשק החקלאי יירש היורש "המוכן ומסוגל לקיימו"; ואם שווי המשק עולה על החלק של היורש בעיזבון, יפצה אותו יורש את היורשים האחרים.

המבקשים 1–2 והמשיב 1 הם בניה של המנוחה. המבקש 3 הוא בנו של המבקש 2, והמשיב 2 הוא בנו של המשיב 1. ביום 2.12.2007 עשתה המנוחה צוואה ובה הורישה את כל רכושה למשיב 2. המנוחה הלכה לעולמה ביום 20.2.2008, וצו לקיום הצוואה ניתן ביום 21.1.2009. המבקשים 1–3 הגישו תביעה שעיקרה בקשה לסעדים הצהרתיים כי המבקש 3 הוא היורש "המוכן ומסוגל לקיים" את המשק, וכי הוא זכאי גם למכסת ייצור הביצים.

ביום 1.1.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה (כב' השופט א' קימלמן) את תביעת המבקשים וקבע כי המשיב 2 הוא היורש הבלעדי של המשק ושל מכסת ייצור הביצים. בית המשפט ציין כי הוכר בפסיקה הקשר בין סעיף 114 לסעיף 2 לחוק הירושה. מכוח סעיף 2, אם נקבע בצוואה זוכה אחד, רק הוא ייהנה מהעיזבון. נקבע כי מאחר שחוזה המשבצת אימץ את סעיף 114, אפשר להעביר את המשק ליורש המוזכר בצוואה, הוא המשיב 2. עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה כי מכסת ייצור הביצים היא זכות נפרדת מהמשק, וניתן לראות בה חלק מהעיזבון שניתן להורשה בצוואה למשיב 2.

ביום 20.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין. נקבע כי את סעיף 114 יש לקרוא עם סעיף 2 לחוק הירושה, כך שאם יש יורש יחיד על פי צוואה, המבקשים אינם יורשים של המנוחה בהתאם לסעיף 114. אשר למכסת ייצור הביצים, הוסיף בית המשפט המחוזי כי הדיון בשאלה התייתר שכן המבקשים אינם יורשים לפי סעיף 114, ומכל מקום מדובר בזכות נפרדת מהמשק.

טענות הצדדים

לטענת המבקשים, עניינם מעלה סוגיה שיש לה השפעה על כל המשקים החקלאיים בישראל, ושלא נדונה בעבר בבית משפט זה. לגישתם, זכות המנוחה במשק הייתה מכוח חוזה המשבצת, והיא אינה חלק מהעיזבון. בהמשך לכך, טוענים המבקשים, אי אפשר להוריש את זכות המנוחה באמצעות צוואה, כי אם בירושה על פי דין בלבד ובהתאם לעקרונות סעיף 114. מכוח עקרונות אלו, לשיטת המבקשים, יש לראות במבקש 3 "יורש המוכן והמסוגל לקיים" את המשק, ולהקצות לו אותו. אשר למכסת ייצור הביצים טוענים המבקשים כי יש לראות בה חלק מירושת המשק לצורך חישוב הפיצוי מכוח סעיף 114 לחוק הירושה. הם מבקשים כי אם המשיב 2 יוכרז יורש לפי הוראות סעיף 114, יהא עליו לפצות את המבקשים, גם בהתחשב בשווי מכסת ייצור הביצים.

המשיבים 1–2, סומכים את ידיהם על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לטענתם, גם בהעברת משק לפי חוזה המשבצת רשאי בר רשות להוריש את זכויותיו באמצעות צוואה. במצב זה אין חובה לפצות את שאר היורשים. אשר למכסת הביצים, נטען כי מדובר בזכות עצמאית שאינה חלק מהמשק ושאפשר להוריש בנפרד ממנו.

רמ"י טענה כי בני רשות בקרקע שחל עליה חוזה משבצת, רשאים להעביר את זכויותיהם רק בהתאם לו. היא הוסיפה כי באין בן זוג ובן ממשיך אך בהתקיים צוואה, אפשר להתחשב בהוראות הצוואה כדי לקבוע את זהות הגורם שיקבל את הזכויות במשק. כל זאת, ובלבד שהעברה כאמור עולה בקנה אחד עם הוראות חוזה המשבצת, עם עקרונות הרשות ועם נהליה. בנסיבות המקרה סבורה רמ"י כי העברת המשק למשיב 2 על פי צוואת המנוחה עומדת בתנאי זה, ולכן אין מניעה לכבדה. הסוכנות הצטרפה לאמור בתשובת רמ"י. המושב הותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.

הכרעת בית המשפט

נקבע כי חוזה המשבצת וחוזים דומים לו מסדירים את ההתיישבות החקלאית ביישובים רבים. הזכות של בר רשות בקרקע, שהיא זכות אישית, אינה חלק מעיזבונו, ולפיכך הוראות חוק הירושה אינן חלות במישרין על העברתה (ראו ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, פ"ד נ(3) 868, 871 (1996) (להלן: עניין ברמלי); ע"א 483/16 יהודאי נ' חלמיש – חברה ממשלתית-עירונית לדיור שיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 67 (3.10.2017)).

בר רשות בקרקע רשאי להעביר את זכותו בה כפוף להסכם הרישיון, ואת תנאי ההעברה יש לבחון בכל מקרה לגופו (ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 477, 481 (1991); ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל, פ"ד מג(1) 397, 407 (1985)). בנסיבות דנן הסכם הרישיון הוא חוזה המשבצת. חוזה זה מאפשר להעביר זכות שימוש בקרקע בתנאים שמפורטים בו (ראו למשל ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע, פ"ד נט(3) 337, 346 (2004) (להלן: עניין אלישע); ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 314–316 (2002) (להלן: עניין חיים); עניין ברמלי, בעמ' 871–872).

בעניין זה כך נקבע, מדובר בהעברת זכות שימוש לפי סעיף 20(ה)(1) לחוזה המשבצת. מאחר שהמנוחה לא השאירה אחריה בן זוג ובן ממשיך, יש להעביר את המשק בהתאם לעקרונות של סעיף 114 לחוק הירושה.

כמו כן, לפי סעיף 20(ה)(4) לחוזה המשבצת, מי שיקבל זכויות בנחלה לפי סעיף 20(ה) לחוזה המשבצת, "יהיה חייב לעמוד בתנאים הקבועים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל". אם לא יעמוד בהם, עליו להעביר תוך שנה את זכויותיו למי שיהיה כשיר לכך, וכפוף להוראות החוזה בדבר העברת זכויות. הוראה זו שומרת על האינטרסים של בעלת הזכויות בקרקע ושל הגורם המנהל את מקרקעי ישראל (רמ"י), כמו גם על אלו של הסוכנות אשר שכרה את המקרקעין . היא מקילה את הגשמת המדיניות שלהן בקרקע חקלאית. היא מדגישה את החשיבות שהן מייחסות לזהות המחזיקים ברשות להשתמש בקרקע.

מאחר שבר רשות רשאי להעביר את זכויותיו בקרקע רק בהתאם לחוזה, הוראה זו מגבילה את יכולתו להעביר את זכותו ליורשיו.

אי לכך, בענייננו יש להעביר את המשק בהתאם לעקרונות סעיף 114, סעיף זה מזכיר פעמים רבות את ה"יורשים" שלאחד מהם יש למסור את המשק החקלאי. מיהם אותם יורשים? התשובה לכך נמצאת בחוק הירושה עצמו (על פרשנות מונח בסעיף חוק על פי מובנו הכללי בחוק ראו למשל ע"פ 428/74 דדש נ' עירית ירושלים, פ"ד כט(2) 23, 25 (1975)). סעיף 2 רישה לחוק הירושה מורה: "היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה". הצדדים חלוקים בשאלה אם חלה כאן מגבלה על קבוצת "היורשים". לגישת המבקשים, יש להתחשב רק ביורשים על פי דין. לגישת המשיבים 1–2 ו-4–5, אף ליורשים על פי צוואה אפשר להעביר זכויות מכוח סעיף 20(ה)(1) סיפה לחוזה המסגרת.

בית המשפט קבע כי המשיבים הם אלה שצודקים ומפרשים נכון את הסעיף – כלומר לצורך סעיף 20(ה)(1) לחוזה המשבצת אפשר להתחשב גם ביורשים על פי צוואה. ראשית, אין בדיני הירושה ובחוזה המשבצת חריג לכלל שקבוע בסעיף 2 לחוק הירושה. יוצא שעמדת המבקשים חסרה עיגון לשוני בלשון החוק ובלשון החוזה. שנית, סעיף 114 נטוע בדיני הירושה. עקרון-על – במשפט הירושה, אין הוא אלא העיקרון המורה כי אדם, כל אדם, קונה חופש לצוות מה ייעשה בעיזבונו, והעיקרון הנגזר ממנו ולפיו מצוּוִים החיים לקיים את דברי המת ורצונו" (ע"א 4660/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' לישיצקי, פ"ד נה(1) 88, 115 (1999).

שלישית, חוק הירושה קובע כי סעיף 114 יחול רק באין הוראה אחרת בצוואת המוריש בדבר חלוקת נכסי העיזבון (סעיף 111(ג) לחוק הירושה). מכאן שאף המחוקק – שקבע את ההסדר בסעיף 114 ואת עקרונותיו – ראה בו הסדר שכפוף ל"עליונותה" של הצוואה.

המבקשים טענו טענת נגד נוספת: הזכות של המנוחה היא מכוח חוזה המשבצת, ולכן היא אינה חלק מהעיזבון ואי אפשר להוריש אותה בצוואה. בית המשפט קבע כי הטענה נכונה אולם היא אינה שלמה. את הזכות של בר רשות מכוח חוזה המשבצת אי אפשר להוריש במישרין בצוואה – ואף אי אפשר להוריש אותה במישרין ליורשים על פי דין. לעומת זאת, אפשר להעביר אותה בעקיפין, מכוח סעיף 20(ה)(1), ליורשים על פי דין – וליורשים על פי צוואה.

עוד נקבע, סעיף 2 סיפה לחוק הירושה קובע: "הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה". החוק הקנה עדיפות להוראות הצוואה על פני הירושה על פי דין.

נשאלת השאלה האם עדיפות זו קיימת גם לעניין העברת זכויות של בר רשות מכוח סעיף 20(ה)(1)? – ונקבע כך – ראשית, לחריג לעדיפות האמורה אין עיגון לשוני בחוק הירושה ובחוזה המסגרת. שנית, קיום רצון המוריש (ובענייננו: ההעדפה של בר הרשות למי להעביר את זכותו) מתבטא בירושה על פי צוואה וגובר על ברירת המחדל שבירושה על פי דין. שלישית, הכפפת סעיף 114 להוראות צוואה מדגימה את עדיפות הירושה על פי צוואה גם בקשר אליו.

אם בר רשות קבע בצוואה זוכה אחד במשק, אותו יורש על פי צוואה עדיף על פני כל היורשים על פי דין. סעיף 114 מסדיר הקצאה של נכס מסוים בעיזבון בין היורשים. על כן אם יש יורש אחד, אין צורך בהקצאה מיוחדת ואין תחולה לסעיף.

מן הכלל אל הפרט

המנוחה קבעה בצוואתה יורש אחד, הוא המשיב 2, והורישה לו את כל רכושה. הוא היורש היחיד שזכאי לקבל את זכויות המנוחה במשק, ורמ"י והסוכנות אינן מתנגדות להעברת הזכויות אליו. מאחר שיש במקרה זה יורש יחיד ואין תחולה לסעיף 114, אין מתעוררות השאלות מיהו יורש שמוכן לקיים את המשק ומסוגל לכך, ואם יש לכלול את מכסת ייצור הביצים בחישוב הפיצוי לפי סעיף 114.

נוכח האמור לעיל בית המשפט קבע כי מאחר שהיורש נקבע בהתאם לצוואה אין הוא מחויב להעביר תשלומי איזון כלשהם לשאר היורשים כפי שהיה עד היום.

לסיכום

מסקנת משרדנו היא שהדין בנוגע לזכויות בנחלה חקלאית הן מורכבת ביותר. חשוב עוד בטרם מגיעים לכתיבת צוואה להתייעץ עם עו"ד מנוסה בתחום. לעניות דעתנו על כל בעל נחלה המבקש למנוע סכסוכים ולהותיר אחריו מצב שוויוני, לנקוט פעולה משפטית טרם לכתו מן העולם. אחרת עלול להיווצר מצב שבו אחד הילדים יהיה המוטב של הנחלה, ואילו יתר הילדים ימצאו את עצמם ללא כל ירושה או פיצוי.

ליעוץ בעניין זכויות צוואה וירושה בנחלה חקלאית, פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

משרד חיים ברוטמן בעל ניסיון רב בתביעות נגד קבלני בניין. משרדינו המצוי בנשר נותן שירות לכלל תושבי הקריות המצויים בקרבת המשרד. ניתן להגיע למשרד באמצעות אוטובוס של אגד:

1. הגעה מקרית מוצקין לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המחסר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

הגעה מקרית אתא מרכז, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 27 ישירות לתחנה הסמוכה למשרדינו המצוי בדרך בר יהודה 52, נשר (בית עופר).

2. הגעה מקרית חיים, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המסחר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

הגעה מקרית ים, לנשר: עולים על קו אוטובוס 23 בקרית ים ב' מרכז, יורדים בקרית אתא מרכז. משם לוקחים קו אוטובוס מספר 27 עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

3. הגעה מקרית ביאליק לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 261 עד למרכזית המפרץ . משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 72, 73, 73א 27, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר)

תיק תביעה נגד קבלן דירות בקריות

ת"א (חי') 24198-05-15 ניר וינגרטן נ' בתי שיכון בזיכרון יעקב בע"מ (פורסם בנבו 31/01/19)

עובדות המקרה

ביום 7.4.2013, נכרת הסכם בין הנתבעות לבין התובעים, על-פיו רכשו התובעים מהנתבעות דירת מגורים. בהסכם התחייבו הנתבעות למסור לתובעים את הדירה בגמר תקופת הבנייה, שנקבעה ליום 31.5.2014. עוד נקבע כי תקופות הבדק והאחריות לפרטיה תהא בהתאם לחוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973 (להלן: חוק המכר דירות). הנתבעות מתחייבות לגרום לכך שהקבלן שיבנה את הדירה יתקן כיאות פגמים וקלקולים בדירה וכן אי-התאמות בין הדירה לבין המפרט שצורף להסכם, אשר יתגלו במשך תקופת הבדק והאחריות. ואשר עליהם יודיעו התובעים במועד הנדרש על-פי החוק, כי התובעות יבצעו באמצעות קבלן את אותם תיקונים שהן חייבות לבצע תוך זמן סביר מגמר השנה הראשונה אחרי השלמת הבית. כי בתום השנה הראשונה ייערך ביקור בדירה ובו יירשמו בפרוטוקול התלונות של התובעים והערות הנתבעות, וכי הנתבעות יגרמו לביצוע את התיקונים תוך זמן סביר.

בין התובעים לבין נתבעת מס' 2 נחתם ביום 29.12.2013 הסכם השינויים, על-פיו "הקבלן", שהוגדר בכותרת ההסכם בשם "אמירי גן", מקבל על עצמו לבצע "שינויים ותוספות המופיעים בהזמנה מצורפת להסכם זה כנספח א'". בהסכם השינויים נקבע כי הקבלן לא יהיה אחראי לחומרים שיסופקו על-ידי התובעים, וכי מועד מסירת הדירה אשר נקבע בהסכם הרכישה יידחה בשלושה חודשים. על גבי ההסכם נמחקה בכתב יד המילה "חודשים" ולצידה נרשם "72 ימים".

החל מיום 19.3.2014, הוחלפו בין התובעים לנציגת הנתבעות מיילים ומכתבים, בהם התריעו התובעים על קיום ליקויים בדירה שהייתה בשלבי בנייה. בפגישה ביום 4.8.2014 של התובעים עם נציג של הנתבעת מס' 2, נערך פרוטוקול בכתב של רשימת הליקויים והתיקונים הנדרשים בדירה (להלן: רשימת הליקויים ביום 4.8.2014), וביום 20.8.2014 ניתן על-ידי נציגת הנתבעות "אישור מסירת הדירה" לידי התובעים. באותו יום התובעים הודיעו במייל לנציגת הנתבעות כי טרם קיבלו את מפתחות הדירה וכי הדירה "עדיין אינה יכולה להימסר כיוון שהיא אינה ראויה למגורים". ביום 12.10.2014, קיבלו התובעים את מפתחות הדירה וביום 13.11.2014 הם נכנסו להתגורר בה. לאחר שהם המשיכו להתריע בפני נציגי הנתבעות על ליקויים בדירה, לרבות בעיות רטיבות, התייצבו בדירה נציגי הנתבעות ביום 10.2.2015 וביום 23.2.2015 במטרה לתעד את הליקויים בדירה. הליקויים לא תוקנו וכעבור כשלושה חודשים, ביום 13.5.2015, הגישו התובעים את התביעה שבפנינו.

טענות התובעים

בכתב התביעה, נטען כי כתוצאה מהתרשלות הנתבעות קיבלו התובעים לחזקתם דירה עתירת ליקויי בניה ובעיות רטיבות. כן טענו התובעים כי להקטנת נזקיהם הם הוציאו כספים מכיסם לתיקון חלק מהליקויים. עוד נטען כי החזקה בדירה נמסרה לידיהם באיחור, וכי על-פי תנאי הסכם הרכישה איחור זה מזכה אותם בקבלת פיצויים מהנתבעות בגובה דמי שכירות של דירה דומה בעבור תקופת האיחור.

התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבעות פעלו ללא ידיעתם וללא אישורם ודיווחו לרשות המקומית ולחברת החשמל על הדירה ככשירה למגורים, ועקב כך הם חויבו בתשלום ארנונה שלא כדין.

התובעים עתרו לסעד כספי בסך 289,396 ₪ בגין נזקיהם.

טענות הנתבעים

הנתבעים טענו כי לא חל איחור במועד מסירת החזקה בדירה לידי התובעים, וכי ככל שהיו קיימים ליקויים בדירה במועד זה, זכאיות הנתבעות לתקנם. עוד נטען כי התביעה הוגשה במהלך תקופת הבדק, בטרם חלפה שנה מיום 4.8.2014 (בו, לטענתן, נמסרה החזקה בדירה ונערכה רשימת הליקויים מיום 4.8.2014) ומבלי שניתנה לנתבעות הזדמנות לבצע תיקונים בדירה בהתאם לחוק המכר דירות ולהסכם הרכישה, ומבלי שהתאפשר להם לערוך פרוטוקול שנת בדק. הנתבעות הוסיפו וטענו כי התובעים לא זכאים לפיצוי בגין ליקויים בדירה מאחר והם פעלו בניגוד להתחייבותם בהסכם הרכישה ובחוק המכר דירות ומנעו מקבלן מטעם הנתבעות לבצע תיקונים של הליקויים בדירה.

זכות הנתבעות לביצוע תיקונים בדירה – המסגרת הנורמטיבית

סעיף 4ב לחוק המכר דירות קובע כי אם התגלתה אי-התאמה הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר. בע"א 472/95 זלוצ'ין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 (1996) (להלן: עניין זלוצ'ין) נקבע כי השאלה אם יש לאפשר ל"מוכר", כהגדרתו בחוק המכר דירות, לתקן את ליקויי הבניה או לחייבו בפיצויי תיקון, תלויה בעובדותיו של כל מקרה, אך ככלל – יש לאפשר לקבלן לתקן את הניתן לליקוי כאשר הוא מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן אותם היא רצינית. מאידך, לרוכש דירה קמה זכות לפיצוי כספי כאשר נכשלו ניסיונות תיקונים מצד הקבלן, או כאשר קבלן חולק על עצם אחריותו לתיקון.

במקרה זה נקבע על-ידי בית המשפט כי הנתבעות לא עמדו בתנאים שנקבעו בעניין זלוצ'ין למימוש זכות הקבלן לתקן את הליקויים.

עוד נקבע כי מסירת דירת מגורים לרוכשים, כאשר בגג שלה קיים חור, אינה יכולה להיחשב כמסירה תקינה. אין לצפות מרוכשים שייכנסו להתגורר בדירה חדשה שזה עתה רכשו ממיטב כספם כאשר בתקרת הדירה ישנו חור. אשר על כן, אין לראות ביום 4.8.2014 כמועד המסירה על-פי התחייבות הנתבעות. אשר ל"מסירה השנייה" ביום 12.10.2014 – לא נסתרה עדותו של התובע, לפיה במועד זה השאיר יעקובי בידיו סט מפתחות של הדירה לטובת הפועלים שיבצעו תיקונים. מסירת חזקה בדירה לידי רוכשים, תוך הותרת סט מפתחות בידי פועלים לשם ביצוע תיקונים – משמעותה המעשית היא שנמנעת מהתובעים החזקה הבלעדית על הדירה ונגרמת פגיעה בפרטיותם. נותרה, איפוא, על כנה גרסתם של התובעים, לפיה יש לראות את מועד קבלת החזקה בדירה ביום 13.11.2014 – הוא המועד בו נכנסו בפועל להתגורר בדירה.

סעיף 5א לחוק המכר דירות קובע כי קונה זכאי לפיצויים בלא הוכחת נזק "לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר". במקרה שבפנינו, מסירת הדירה ביום 13.11.2014 הינה באיחור של מעל 60 יום לאחר המועד החוזי שנקבע בהסכם השינויים, 8.8.2014. על-פי סעיף זה, הזכאות לפיצוי הינה החל "מהמועד החוזי", הווה אומר, החל מיום 8.8.2014. בענייננו, יש תחולה לחלופה (1) של גובה הפיצויים: "סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5". להוכחת גובה סכום הפיצויים הסתמכו התובעים על האמור במודעה על השכרת דירת דופלקס בזיכרון יעקוב בדמי שכירות חודשיים של 6,000 ₪. די בראיה זו כדי לעמוד ברף ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי. לפיכך, הנני קובע כי התובעים זכאים לפיצוי בגין שלושה חודשי איחור במסירת החזקה בסכום של 27,000 ₪.

אשר על כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי יש לקבל את התביעה מאחר שהדירה שנמסרה לא הייתה תקינה ומועד המסירה נדחה למועד אחר גם לאחר מסירת הדירה בפועל.

מסקנת משרדנו הינה שאין לראות במסירת דירה שיש בה פגם מהותי כמסירה תקינה ולכן גם אם המוכר קבע בחוזה המכר כי קבלת הדירה מהווה ראיה לתקינותה אין זה גורם מכריע ויש לבדוק את מצב הדברים בפועל.

מכל מקום, ראוי לזכור כי רכישת דירה מקבלן הינה מורכבת ובעלת מספר רב של נדבכים לכן מן הראוי הוא להיוועץ בעורך דין מנוסה בעסקאות מסוג זה כדי להימנע מתקלות עתידיות.

ליעוץ וליווי בעניין רכישת דירה מקבלן פנו אלינו כבר עתה לטלפון – 04-8100170

סע"ש (ת"א) 40226-12-16 מאי בינסטוק – מ.ד. תשובה סוכנות לביטוח (2008) בע"מ (פורסם בנבו 26/12/18)

התובעת תבעה סך של 100,000 ₪ בטענה כי הופלתה לרעה בקבלה לעבודה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "החוק").

העובדות הרלוונטיות

התובעת נרשמה כדורשת עבודה בלשכת התעסוקה, שולמו לה דמי אבטלה והיא הופנתה על ידי לשכת התעסוקה אל הנתבעת.

הנתבעת היא חברה, סוכנות ביטוח, שבמועדים הרלוונטיים פעלה לגיוס עובדות ועובדים. התובעת הופנתה לנתבעת על ידי שירות התעסוקה ושלחה דואר אלקטרוני בצירוף 'קורות חיים' אל הנתבעת.

ביום 10.11.16, התקיימה חליפת הודעות בדואר האלקטרוני בין התובעת לבין גב' בזיני. גב' בזיני שלחה הודעת דואר אלקטרוני אל התובעת בשעה 11:31, ציינה כי ניסתה להשיגה ללא הצלחה וביקשה שהתובעת תחזור אליה לתיאום ראיון. התובעת השיבה בשעה 11:50: "אמלי שלום, מתנצלת שלא יכולתי לענות, עדיין עם בחילות בוקר… התקשרתי אלייך שוב אך לא היה מענה. תרצי שנתאם ליום שני בצהריים? יש אצלכם חניה? תודה, מאי"

גב' בזיני שלחה בשעה 11:54 הודעת דואר אלקטרוני נוספת בה שאלה: "בחילות? האם את בהריון? התובעת השיבה בשעה 12:43: "עוד מוקדם מכדי לומר. אני חושבת שזה פחות מתאים למייל. תרצי שנקבע ליום שני? אני פנויה כל היום. וכמובן אשמח לתשובה לגבי החניה. זה יעזור לי מאוד. מאי "

לכך השיבה גב' בזיני בשעה 12:51: "מאי היי קודם כל אם יש הריון באופק אנחנו נוותר, תודה לך".

לאחר הדברים הללו, התובעת לא פנתה אל הנתבעת, התובעת לא היתה הרה במועד זה, התובעת מצאה עבודה אחרת בתחילת חודש 12/2016, התובעת הגישה תביעתה בבית הדין ביום 19.12.16, כאשר הגיעה התביעה אל שולחנו של מר תשובה (המנהל בנתבעת), הוא התקשר אל התובעת לברר את פשר התביעה וכן הציע לה עבודה שכן עדיין היה זקוק לעובדים. התובעת סירבה להצעתו בנימוק שמצאה עבודה.

הכרעת בית המשפט:

שתי שאלות עמדו להכרעת בית המשפט, האם הפרה הנתבעת את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 וככל שהפרה את הוראת החוק מהו הפיצוי הראוי בנסיבות.

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה חוקק על מנת למנוע אפליה בעבודה ואת הדרתן של אוכלוסיות עובדים מוגנות משוק העבודה. בהקשר של נשים הרות הוא מצטרף לחוק עבודת נשים, תשי"ד -1954 שניהם יחד נועדו למנוע פגיעה בעבודתן של נשים בשל הריון ולידה ולתת להן הזדמנות שווה להשתלב בחיי העבודה.

על פי הוראת סעיף 2 לחוק:

"(א)לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם.

לטענת הנתבעת, אפליה בשל הריון אינה רלוונטית בענייננו משום שהתובעת כלל לא הייתה הרה במועד בו נדחתה מועמדותה. לטענתה, העובדה שהתובעת לא היתה בהריון שומטת את הקרקע מתביעתה, ואולם בית המשפט דחה טענה זו. תשובתה של גב' בזיני אינה משאירה מקום לספק, גב' בזיני דחתה את מועמדותה של התובעת לתפקיד בשל כך שסברה שהיא בהריון או מתעתדת להיות בהריון. פסילת מועמדותה של אישה בשל עילה הנוגעת להריון אסורה. העובדה שהתובעת לא היתה הרה באותה עת, אף שככל הנראה סברה גב' בזיני אחרת, אינה משנה את העובדה שהדחיה נעשתה בשל הסברה שהתובעת הרה, די בכך כדי להפר את הוראת החוק קבע בית המשפט.

שאלת גובה הפיצוי

לאור מצוקת כוח אדם שהתפתחה בחברה ובהעדר מחלקת משאבי אנוש, מינה מר תשובה את גב' בזיני לתאם ראיונות למועמדים שהופנו על ידי לשכת התעסוקה. גב' בזיני קיבלה רשימת מועמדים והוטלה עליה המשימה לזמנם לראיונות, לא ניתנה לה הסמכות למיין או לקבוע מי מתאים לעבודה ומי אינו מתאים, על כן בית המשפט קבע כי זו אינה מדיניות של החברה אלא של גב' בזיני בלבד ואולם המנהל לא פעל לתקן את הטעות שיצרה גברת בזיני אך בית המשפט קבע כי זו לא מדיניות החברה.

בית המשפט קבע כי התובעת ניסתה בכוונה לנסות לגרום לתובעת לחשוב שהיא בהריון כדי לא להיפגע בקבלת דמי אבטלה, וזאת על אף שלא הייתה בהריון לכן יש בכך פגם בתם ליבה, וזאת גם בשל היעדר פניה מקדמית למנהל לנסות ולגרום לו לתקן את הפגם.

נוכח כל המור לעיל העמידו את פיצויי התובעת על סף של 15,000 שקלים וזאת בשל חוסר תום ליבה.

מסקנת משרדנו הינה כי בית הדין לעבודה רואה בחומרה אפליה בקבלה לעבודה עקב היריון, על כן עובדת או עובד אשר הופלו בקבלתם לעבודה או לאחר שהתחילו לעבוד, מוזמנים לפנות למשרדנו לטובת בחינת התיק והגשת תביעה ולמיצוי זכויות.

למיצוי זכויות בדיני עבודה – פנו אלינו כבר עתה טלפון 04-8100170

הקדמה:

ע"ר (ת"א) 24553-08-18 מנגליקה שריאני – גל סיעוד בע"מ (פורסם בנבו 05/02/19)

המדובר בערעור על פסק דינה של כבוד הרשמת מרב חבקין מיום 12.7.18, אשר קבעה כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעת המבקשת כנגד המשיבה ובהתאם לכך מחקה את התביעה. כן פסקה כבוד הרשמת כי המערערת תישא בהוצאות בסך של 2,500 ש"ח (להלן: "פסק הדין").

רקע עובדתי ודיוני

המערערת, עובדת זרה, הגישה ביום 19.7.17 כתב תביעה (ס"ע 44502-07-17) כנגד שלושה נתבעים – גב' נחום מזל (הנתבעת 1), מר נחום שאול (הנתבע 2), גב' נחום חנה (הנתבעת 3, הקשישה בה טיפלה התובעת) וכנגד המשיבה – לשכה פרטית לתיווך, הבאה וטיפול בעובדים זרים (הנתבעת 4).

בכתב התביעה, פירטה המערערת עילות תביעה שונות כנגד הנתבעים 1 – 3 ובהן: תשלום דמי חגים, הפרשי שכר, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים ועוד. עילת התביעה כנגד הנתבעת 4 הוגדרה בכתב התביעה כ"הפרת חובה חקוקה".

ביום 2.11.17, ניתן פסק דין חלקי אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין המערערת לבין הנתבעים 1 – 3 (המטופלת ובני משפחתה). נתבעת 4, היא המשיבה, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר סמכות. ביום 12.7.18, ניתן פסק דינה של כבוד הרשמת מירב חבקין במסגרתו קיבלה הרשמת את הבקשה והורתה על מחיקת התביעה.

בתמצית, קבעה הרשמת בפסק דינה כי מאחר שבין המערערת והמשיבה, לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק והואיל והעילה הנזיקית עליה מבוססת התביעה אינה עילה הקשורה "לסכסוך עבודה", בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.

טענות הצדדים

לטענת המערערת, פסק דינה של הרשמת ניתן בהיעדר סמכות, מאחר ועל פי סעיף 27א לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), לא הייתה מוסמכת הרשמת להורות על סילוק התביעה על הסף לפיכך, די בכך כדי להורות על ביטול פסק הדין.

לגופה של הסוגיה, טענה המערערת כי יש לדחות את בקשת הסילוק על הסף, מאחר ובהתאם לסעיף 65 וכן סעיף 82א לחוק שירות התעסוקה – תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק שירות התעסוקה"), לבית הדין סמכות לדון בתובענת המערערת כנגד המשיבה, מכוח עילת הפרת חובה חקוקה.

המערערת הוסיפה כי לא ניתן להקיש מפסק הדין בעניין רוחם, אשר ניתן על ידי בית המשפט העליון, עליו נסמכה הרשמת בפסק דינה (רע"א 2407/14 מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 26.4.15; להלן: ענין רוחם). לטענת המערערת, בפסק הדין בעניין רוחם, דובר בעילות גניבה ומעילה אשר אינן חלק מסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, בעוד עניינה של המערערת נוגע לעילת הפרת חובה חקוקה, עילה אשר מעוגנת בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה.

עוד טענה המערערת, כי התביעה לא נוסחה כתביעה נזיקית אלא כתביעה במשפט העבודה וגם מטעם זה מוקנית סמכות לבית הדין לעבודה.

במסגרת הערעור, עתרה המערערת אף לביטול חיוב ההוצאות אשר הוטל על ידי הרשמת, הואיל ולגישתה ואין מקום להטיל הוצאות כבדות על עובדת זרה אשר הינה חלק מאוכלוסייה מוחלשת כאשר מדובר במחלוקת משפטית.

מנגד, טענה המשיבה כי יש לדחות את הערעור מכל וכל. המשיבה הבהירה כי היא לשכה פרטית לתיווך, הבאה וטיפול בעובדים זרים, בעלת רישיון לתיווך והשמת עובדים זרים, הפועלת מכוח רישיון שניתן לה מאת רשות האוכלוסין. המשיבה הדגישה כי מעולם לא העסיקה את המערערת וכי אין ביניהם כל יחסי עבודה.

לעמדת המשיבה, התביעה הינה תביעת סרק, אשר מבוססת על טענה סתמית בדבר הפרת חובה חקוקה מבלי לציין איזו חובה הופרה ומבלי שפורטה כל מסכת עובדתית הקושרת את המשיבה לתביעה או המקנה לבית הדין סמכות.

דיון והכרעה

לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים בעניין סמכות הרשמת, הוא שוכנע כי הצדק עם המערערת ופסק דינה של הרשמת ניתן בהיעדר סמכות. סמכות השיפוט של הרשם כפי שעוגנה בסעיף 27 לחוק בית הדין לעבודה, אינה כוללת דחיית תביעה על הסף.

בהתאם לסעיף 27(ב) לחוק בית הדין לעבודה, לרשם סמכות לדון בתובענה כספית אשר עילתה הינה אחת מהעילות אשר הוגדרו בסעיף, דהיינו – שכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, תובענה לקצבה וכן בכל תובענה כספית אחרת שעניינה זכויות מכוח חוק הסכם קיבוצי או צו הרחבה שפורטו בתוספת החמישית לחוק, ובלבד שסכום התובענה אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים.

התוספת החמישית לחוק מונה שורה של חוקי מגן, כדוגמת, חוק הגנת השכר, חוק שעות עבודה ומנוחה, חופשה שנתית וכן שורה של הסכמים וצווי הרחבה, בעניינים כגון דמי נסיעות ודמי הבראה. עילת התובענה נוגעת להפרת חובה חקוקה של סעיף בחוק שירות התעסוקה. עילה זו אינה מנויה בתוספת החמישית על כן, נקבע כי לא הייתה הרשמת מוסמכת לדון בעילה זו.

זאת ועוד. נקבע כי טענת המשיבה לפיה המערערת הסכימה למתן פסק דין כנגד הנתבעים הנוספים על כן, היא מנועה מלהתנגד למתן פסק הדין בעניינה של המשיבה. סמכות הרשמת למתן פסק דין מוסכם, מעוגנת בס' 87 לחוק בתי המשפט, אליו מפנה ס' 27 לחוק בית הדין לעבודה. לפיכך, אין בכך כדי למנוע מהמערערת להעלות טענות בדבר היעדר סמכות הרשמת למתן פסק דין בעניינה, אשר לא ניתן בהסכמה.

ואולם בית הדין בחן את בקשת המשיבה לבקשה לסילוק על הסף לגופו של עניין וקבע כי יש לקבל את הבקשה.

תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") קובעת כי:"(א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:….

(2) חוסר סמכות;….. (ג) לא ייעתר בית הדין לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט.

סעיף 24(א) לחוק בתי הדין לעבודה קובע כי לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

"(1)בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];

(1ב)תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה".

בהתאם להלכה, הכלל המשפטי בעניין סמכותו של בית הדין הוא- "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה"

בית הדין התייחס למבחני הסמכות וקבע במקרה זה כך- השלב הראשון הוא מבחן זהות הצדדים: במקרה זה קבע לא התקיימו יחסי עבודה בין המערערת ובין המשיבה. טענת המשיבה כי הינה לשכת השמה ותיווך של עובדים זרים, לא הופרכה על ידי המערערת. נוסף על כך, בסעיף 30 להודעת הערעור, אף מציינת המערערת כי מדובר בשאלת סמכות עניינית "בין עובד לבין לשכת השמה פרטית".

המבחן השני, מבחן העילה: עיון בכתב התביעה מעלה כי התביעה כנגד הנתבעת 4 הוגשה בשל עילה של הפרת חובה חקוקה (ס' 31 לכתב התביעה): "הפרת חובה חקוקה. על הנתבעת 4 חלים החובות עפ"י ס' 65 לחוק שירות התעסוקה וכן הוראות נוהל 9.2.0001 של רשות האוכלוסין לפי סעיף 62 ו – 65 לחוק שירות התעסוקה. חובות אלה הופרו ע"י הנתבעת והיא לא עשתה דבר על פי חיוביה בקשר עם יחסי העבודה". בסעיף 44 לכתב התביעה טענה התובעת כי הינה זכאית לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה.

נקבע כי עילת התביעה כפי שנוסחה בכתב התביעה אינה נובעת מיחסי העבודה בין המערערת ובין מעסיקיה. מדובר בהפרת החובה במישור הנזיקי (או החוזי) אשר בין המערערת ובין המשיבה – הלשכה אשר הייתה אחראית להשמת המערערת אצל מעסיקתה של המערערת.

המערערת טענה כי ההפרה היא היעדר פיקוח של המשיבה על יחסי העבודה. בהתאם לכך, טענה המערערת כי חלה חובה על המשיבה ואולם נקבע כי טענת המערערת בדבר היעדר פיקוח של המשיבה, נובעת ממישור היחסים בין השתיים ולא מהמישור הקשור ביחסי העבודה.

המבחן השלישי – העילה המשפטית עליה מבוסס כתב התביעה היא עילת הפרת חובה חקוקה, עילה נזיקית. לפיכך, נקבע כי היא אינה במישור יחסי העבודה.

נוכח זאת, בנסיבות מקרה זה, בו לא מדובר ביחסי עובד ומעסיק וכאשר עילת התביעה אינה נובעת מיחסי העבודה, נקבע כי אין מקום לברר את התובענה בבית הדין לעבודה (ר' בהקשר זה, ברע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן נ' בסט שרותי קירור בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 3.4.17).

סוף דבר

לבסוף, נקבע כי בקשת המערערת לבטל את פסק דינה של הרשמת מתקבלת והתביעה תועבר לבית המשפט שלו הסמכות, יחד עם זאת בקשת המשיבה לסילוק על הסף תיוותר על כנה כי אכן נקבע לגופו של עניין כי לבית הדין אין סמכות לדון בכך.

מסקנת משרדנו היא שבית הדין לעבודה לא קונה סמכות יש מאין, וגם אם ברור שהסכסוך מצוי בגדר דיני עבודה עדיין יש לבחון את מהות הסכסוך ולא לפנות באופן ישיר לבית הדין לעבודה, שכן סילוק פסק דין מהווה מכה מוראלית לתובע, ויכול למסמס את התיק לחלוטין, לפיכך יש להידרש לסדרי הדין ביראת כבוד עוד בטרם מחליטים על הערכאה אליה פונים לטובת קבלת הפיצוי.

ליעוץ בעניין דיני עבודה אנא פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

משרד חיים ברוטמן בעל ניסיון בדיני עבודה לרבות בכל הנוגע לפיצויי פיטורין. משרדינו המצוי בנשר נותן שירות לכלל תושבי הקריות המצויים בקרבת המשרד. ניתן להגיע למשרד באמצעות אוטובוס של אגד:

1.  הגעה מקרית מוצקין לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המחסר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

הגעה מקרית אתא מרכז, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 27 ישירות לתחנה הסמוכה למשרדינו המצוי בדרך בר יהודה 52, נשר (בית עופר).

2. הגעה מקרית חיים, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המסחר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

הגעה מקרית ים, לנשר: עולים על קו אוטובוס 23 בקרית ים ב' מרכז, יורדים בקרית אתא מרכז. משם לוקחים קו אוטובוס מספר 27 עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

3. הגעה מקרית ביאליק לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 261 עד למרכזית המפרץ . משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 72, 73, 73א 27, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר)

תיק תביעה של עובד נגד מעסיק בשל פיטורין שלא כדין

סע"ש (ב"ש) 34260-05-17 נילי שם טוב – מ.ל.א. הנגב יזמות והשקעות בע"מ (פורסם בנבו 10/02/19)

עובדות המקרה:

הנתבעת היא חברה פרטית (להלן: החברה) אשר היתה היזם של פרויקט הקמת המרכז המסחרי "גראנד קניון" בבאר-שבע (להלן: הקניון) בתקופה הרלוונטית לתביעה, ניהלה החברה את הקניון. התובעת, עבדה בשירות הנתבעת החל מיום 1.6.12 ועד ליום 27.1.15 ואז פוטרה. התובעת עבדה 5 ימים בשבוע מהשעה 8:00 לעיתים עד לשעה 17:00-18:00. לעיתים, עבדה התובעת גם בימי שישי ומוצאי שבת.

בחודש ספטמבר 2013, מונתה לתפקיד מנכ"ל הקניון הגב' אביבית ויצמן (להלן: הגב' ויצמן) ובמהלך שיחה שהתקיימה בין התובעת לבין הגב' ויצמן בחודש דצמבר 2013, הודיעה גב' ויצמן לתובעת כי החליטה על העברתה לתפקיד של מנהלת חדר בקרה וכי שכרה יופחת. ביום 9.1.14, חתמה התובעת על מסמך שבו צוין כך: "הנני מודיעה שאני מוותרת על זכותי לשימוע, בגין הכוונה לסיים את העסקתי, מסיבות אשר נמסרו והובהרו לי, ומודיעה כי אינני מתנגדת לסיום העסקתי. הנ"ל בכפוף לתשלום כל הזכויות המגיעות לי, עם סיום העסקתי".

ביום 10.1.14, נחתם בין הצדדים הסכם עבודה אישי לתקופה בלתי קצובה לפיו תמלא התובעת תפקיד של מנהלת חדר בקרה בהיקף של משרה מלאה. בהסכם זה, נקבע כי תמורת עבודתה תקבל התובעת שכר יסוד בסך של 6,000 ₪ ותוספת של 2,000 ₪ ברוטו בעבור שעות נוספות גלובליות וכי שני הרכיבים יחד, הם בגדר "משכורת" (להלן: הסכם 2014). כמו כן, בוטל התשלום שקיבלה התובעת בסך של 2,000 ₪, בגין אחזקת הרכב.

ביום 14.12.15, התקשרה התובעת למזכירתה של הגב' ויצמן וביקשה לקבוע פגישה עם הגב' ויצמן. בו ביום בשעות אחר הצהריים, התקיימה פגישה בחדרה של הגב' ויצמן בנוכחות התובעת, הגב' ויצמן ומזכירתה, כאשר הגב' ויצמן מסרה לתובעת, כי מר להב שוקל לפטרה. למחרת, יום שישי בשבוע, התקשרה מזכירתה של הגב' ויצמן לתובעת והודיעה לה כי הגב' ויצמן ביקשה לקבוע מועד שימוע לתובעת. ביום 21.12.14, התקשרה מזכירתה של הגב' ויצמן לתובעת ומסרה לה כי נקבע לה שימוע בפני הגב' ויצמן בשעה 17:00. בהמשך הוקדמה שעת השימוע לשעה 16:00.

בפרוטוקול השימוע, נכתב כהאי לישנא:

"בהמשך לשיחה מיום החמישי האחרון… עקב צמצומים שנערכים הננו נאלצים לסיים את עבודתך בקניון. סיום עבודה: מידי. התראה מוקדמת: חודשיים. הערכה מבחינה מקצועית ואישית, המלצות סיבת הפיטורים – צמצום. ההחלטה התקבלה בישיבה משותפת שנערכה. הנעשה ידוע לכולם בקניון"

ביום 11.1.15, התקשרה אל התובעת מנהלת משאבי אנוש בנתבעת, הגב' שילה אלון וביקשה לזמנה לשימוע חדש שעתיד להתקיים למחרת בבוקר. התובעת השיבה כי היא מבקשת להתייעץ בעניין זה. למחרת, נמסר לתובעת בביתה מכתב בזה הלשון: "בהמשך לשיחות שקיימה עימך מנכלית הקניון בימים 18.12.14 ו- 21.12.14, ובהמשך לשיחתך עם הגב' שילה אלון ביום 11.1.15, הינך מוזמנת לשיחת שימוע, טרם קבלת החלטה לסיום העסתקך. כפי שנמסר לך החברה פועלת לביצוע צמצומים במצבת כח אדם, ובמסגרת זו בוחנת החברה את הפסקת העסקתך.

יחד עם זאת, בטרם תקבל החברה החלטה סופית בעניינך נבקש לקיים עמך החלטת שימוע, במסגרתה יתאפשר לך להעלות כל טענה או השגה מצידך בקשר עם בחינת האפשרות לסיים את העסתקך בחברה ולהציג מסמכים רלוונטיים וכל כיוצא בכך.

השימוע יתקיים ביום 13.1.15, בשעה 9:00 בבוקר במשרדי הנהלת הקניון בהשתתפות הגב' שילה אלון ומר שלמה פדידה. … לידיעתך, הינך רשאית גם להיות מיוצגת בשיחת השימוע על ידי נציג מטעמך אם רצונך בכך. במקרה כזה אנא דאגי להודיע על כך לגב' אלון מראש ובכתב".

ב"כ התובעת השיב בכתב לנתבעת ובין הצדדים התקיימה חליפת מכתבים עד ליום 27.1.15 שבו נמסרה לתובעת "הודעה בדבר סיום העסקה" כדלקמן: "בהמשך לשיחות שקיימה עמך מנכלית הקניון בימים 18.12.14 ו- 21.12.14, בקשר עם בחינת העסקתך בחברה, בהמשך לשיחתך עם הגב' שירה אלון ביום 11.1.15, בהמשך להזמנתך לשימוע שנקבע ליום 13.1.15, (אליו בחרת שלא להופיע) ובהמשך להזמנה הנוספת לשימוע שנקבע ליום 20.1.15 (אשר אף אליו בחרת שלא להופיע), הרינו מתכבדים להודיעך את הבאות: עקב החלטת החברה לצמצם את מצבת כח האדם, נבחנה בין היתר הפסקת העסקתך בחברה.

בקשת החברה לשמוע את עמדתך בנדון, לרבות כל טענה או הצגה אם ישנן אשר יכול שהיה בהם כדי להשפיע על שיקולי החברה, נדחתה על ידך. גם בקשה נוספת לקיים שימוע – נדחתה על ידך. משכך, רואה בך החברה כמי שוויתרה על זכות הטיעון בנדון והחברה קיבלה החלטה בעניינך, אף ללא שמיעת טענותייך. לאחר שקילת הנושא, החליטה החברה לפטרך מעבודתך בחברה, וניתנת לך בזה הודעה בדבר פיטוריך. מועד סיום העסקתך וסיום יחסי עובד – מעסיק יחול היום, יום 21.7.15. בגין זכותך להודעה מוקדמת בת 30 יום, תשלם לך החברה חלף הודעה מוקדמת במסגרת שכר ינואר 2015. הנ"ל כולל כל יתרה, ככל שנותרה לך, בגין ימי חופשה. הנך נדרשת בזה להשיב לידי החברה את מכשיר הטלפון הסלולארי שהועמד לרשותך באופן מיידי".

טענות הצדדים

לטענת התובעת, היא פוטרה באופן שרירותי מבלי שזומנה כדין לשימוע, מבלי שניתנה לה זכות הטיעון בשימוע ומבלי שניתנה לפיטוריה הנמקה ראויה. התובעת טוענת, כי במהלך ניהול התיק הציגה הנתבעת "גרסה מתפתחת" בניסיון להכפיש את התובעת ולעלוב בה תוך גרירת עובדים זוטרים לחתימה על תצהירים שאין בהם אמת.

התובעת העמידה את תביעתה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין על הסך של 30,000 ₪ וכן לפיצוי בגין הפרת חובת תום הליך בהליך הפיטורים ועוגמת נפש על הסך של 50,000 ₪.

לטענת הנתבעת, זומנה התובעת לשתי שיחות אצל מנכ"לית הקניון בקשר לכוונת הנתבעת לסיים את העסקתה וגם אם נפל פגם כלשהוא בשיחה השנייה, הרי שפגם זה נרפא עת זומנה התובעת פעמיים לשימוע מאוחר עליו העדיפה לוותר. לטענת הנתבעת, רק לאחר שהתובעת בחרה שלא להתייצב לשני מועדי שימוע אליהם זומנה, נמסר לידיה מכתב הפיטורים. מכאן, טוענת הנתבעת ומשהוכחה סיבה אמתית לפיטורים (צמצום) הרי שלא נפל כל פגם בהליך פיטוריה התובעת ובפיטורים עצמם.

הכרעת בית הדין

החלטה לפטר עובד מצויה, מעצם טבעה, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק. וכדברי בית הדין הארצי בפרשת ויזנר:

"… היא מושג המשקף את כוחו של המעסיק להכניס שינויים, לנייד עובדים ממקום למקום ומתפקיד לתפקיד, לקבוע חלוקת עבודה שונה וכיוצאים באלה עניינים" (ע"ע 674/05 ויזנר – מדינת ישראל, רשות השידור, בסעיף 19, ניתן ביום 28.3.07).

במסגרת הדיון, הוכח כי סיבת הצמצום שהעלתה הנתבעת בדין היא.

הליך הפיטורים

טענת התובעת שלפיה, לא נמסרה לה כל הודעה בעל פה או בכתב מהם הטעמים שבשלם נשקלים פיטוריה לא נסתרה. ונקבע שדי בכך כדי להוות פגם מהותי בהליך הפיטורים.

זאת ועוד, לא נסתרה גם טענת התובעת שלפיה, בישיבת השימוע עצמו נמסרה לה הודעה על פיטוריה לאלתר. טענתה זו אושרה בעדותה של הגב' וייצמן ונתמכת בדברי הגב' משה וכן בדוח הנוכחות לחודש 12/2014.

אי לכך נקבע כי מכלול הראיות מוביל למסקנה כי לתובעת לא ניתנה הזדמנות ראויה להתכונן לשימוע ולהציג את טענותיה. בפרשת גוטרמן נקבעה חובת המעסיק להציג בפני העובד את הטענות המועלות כלפיו ולשמוע את טיעוניו בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שיקבל הכרעה סופית ובלתי הדירה בעניינו, וכך נקבע:

"… זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד… זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טֶקֶס' גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו…

עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו" (ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח 448 (2003)).

עוד נקבע כי קיימת חובה ליתן לעובד זמן מספיק להתכונן לשימוע ולגבש התייחסותו לטענות המופנות כלפיו (ראו ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי – מ.ד.פ. ילו בע"מ (16.3.2008) בסעיף 35 לפסק הדין) ואילו בפרשת סולטני נקבע כי: "נוסיף ונטעים, כי חובת השימוע לעובד והנטל לקיומה הוא על המעסיק הבא לגרוע מזכויות העובד, או לפגוע בהן. בהעדר טעמים ענייניים של ממש, אין זה מן הראוי כי המעסיק יקבע סד זמנים דחוק שאינו מאפשר לעובד להיערך כנדרש להליך השימוע העלול לחרוץ את גורלו" (ע"ע14039-0711 חנה סולטני – מדינת ישראל, משרד החינוך, 19.12.2013).

במסגרת הדיון, הוכח שאין חולק כי הנתבעת לא פעלה כדין בהליך השימוע. עם זאת, לאחר פניית ב"כ התובעת אל הנתבעת, ביקשה הנתבעת לערוך לתובעת שימוע מאוחר. אכן, הפסיקה הכירה באפשרות, לפיה בנסיבות מסוימות, בידי המעסיק לרפא את הפגם שנפל בהחלטה בשל אי קיום זכות הטיעון כהלכתה, על ידי קיום שימוע מאוחר. אלא שבפרשת באקי עמד בית המשפט העליון מפי השופט י' זמיר על הקושי הטמון בעריכת שימוע מאוחר, וכך קבע:

"בשימוע מאוחר קיים קושי כפול. ראשית, קשה יותר לשנות את דעת הרשות המוסמכת לאחר שנתגבשה מאשר להשפיע עליה לפני שנתגבשה. שנית, קשה להניע את הרשות המוסמכת שתבטל החלטה שקיבלה, במיוחד אם ניתן לה פומבי, וכביכול תודה כי שגתה… נמצא כי מי שזכאי לשימוע מוקדם, והוא נאלץ להסתפק בשימוע מאוחר, מתקפח בזכותו. ולא זו בלבד. מי שזכאי לשימוע, והשימוע נדחה עד לאחר שנתקבלה החלטת הרשות, עצם ההחלטה עשויה לגרום לו נזק, לרכושו, לעסקו או למעמדו. והנזק הוא נזק, גם אם ההחלטה תשונה לאחר זמן בעקבות שימוע מאוחר. ועל כל אלה יש להוסיף כי שימוע מאוחר פוגם במראית פני הצדק, ולכן הוא עלול לפגוע באמון הציבור כלפי המינהל הציבורי" (בג"ץ 2911/94 סאמי עבדול באקי נ' עמרם קלעג'י, מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5), 291, 305 (1994).

בתיק זה, נקבע כי החלטת הנתבעת היתה מנויה וגמורה עימה עוד בטרם נשמעו טענות התובעת ואף בטרם זומנה לשימוע הראשון. נאמר כי הנתבעת לא הצביעה על כך שזימנה עובדים אחרים לשימוע וכי בחנה את האפשרות לבטל את פיטורי התובעת ולשקול פיטורי אדם אחר. מכאן, לא נסתרה טענת התובעת כי זימונה לשימוע (הן הראשון והן השני) נעשה מהשפה אל החוץ.

נכוח קביעתו זו של בית המשפט נקבע כי נפל פגם בהליך הפיטורים חויבה הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 30,000 ₪.

מסקנת משרדנו העולה מתיק זה היא שבתי הדין במדינת ישראל רואים בזכות השימוע כזכות יסוד בהליך הפיטורין, ושימוע מחויב להיות "בלב פתוח ונפש חפצה".

לפגישת יעוץ בדיני עבודה אנא פנו אלינו כבר עתה לטלפון – 04-8100170

משרדנו, בעל ניסיון רב בתביעות דיבה ולשון הרע ואנו מעניקים שירות משפטי לכלל תושבי חיפה והקריות המצויים בקרבת המשרד.

להגעה בתחבורה ציבורית אנא היכנסו ללינק

תיק תביעת דיבה/ לשון הרע

ת"א (ת"א) 63637-01-18 אילן נס נ' נאות מזרחי בע"מ (פורסם בנבו 08/02/19)

לפני בית המשפט עמדה תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק ") במסגרתה התבקש בית המשפט לפסוק פיצוי כספי בסך 100,000 ₪ בטענתה, כי החברה הוציאה דיבתם רעה באמצעות מכתב הנושא תאריך מיום 26.10.15. (להלן: "המכתב").

רקע עובדתי

התובעים רכשו מהנתבעת דירת דופלקס ברח' בסך של 2,650,000 ₪. לטענת התובעים, בדירה נמצאו ליקויי בנייה ואירועים חריגים, כגון: נפילת זכוכית גדולה ממרפסת הדירה, והם פנו אל הנתבעת בדרישה לתיקון הליקויים. בין הצדדים התנהל הליך שעניינו ליקויי הבניה (להלן: "תביעת ליקויי הבניה").

תמצית טענות התובעים

התובעים טוענים שהנתבעת לא התייחסה לפניותיהם בקשר לליקוי הבניה בדירה, ובמכתב מיום 26.10.15 איימה עליהם בעיכוב רישום הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין על שמם, וזאת, כאשר כתבה "שקרים ועכברים יהודים, זה לא כאן".

לטענת התובעים, עסקינן במילים פוגעניות, מעליבות ויש בהן נימה אנטישמית, שנכתבו כלפיהם רק מפני שפנו אל הנתבעת בטענה לליקויי בנייה. לטענתם, העתקים מהמכתב הופנו למכותבים במכתב, ומדובר בלשון הרע כמשמעה בחוק, שנועדה להשפילם ולעשותם מטרה ללעג ולבוז.

תמצית טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת, שהפרסום נשוא תביעה זו אינו מהווה פרסום אלא תכתובת בין הצדדים, שעניינו תיאור כללי המופנה לחלל האוויר שנאמר ביחס לציבור בני אדם, ואינו מכוון לתובעים, אינו מהווה הוצאת דיבה ו/או פרסום, שכן הוא מהווה התכתבות אישית בין הצדדים.

עוד טוענת הנתבעת, כי העובדות במכתב הן אמת, ולכן עומדת לה הגנת "אמת דיברתי", הדברים הינם בגדר הבעת דעה בתום לב מוחלט, והדברים נאמרו כהלך רוח ביחס כללי ולא מכוונים לתובעים ובוודאי לא באופן פומבי. לטענת הנתבעת, הסתבר כי הזכוכית במרפסת דירת התובעים נשברה כתוצאה מרשלנותם והם סירבו לשלם עבור התיקון שביצעה הנתבעת.

הכרעת בית המשפט

ניתוח עוולת לשון הרע ובפרט טענה לפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, בנוי מארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. בשלב השני, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב השלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע. בשלב הרביעי והאחרון, וככל שהפרסום ממלא אחר תנאי שלושת השלבים הקודמים, יש לבחון את שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע.

המכתב הפוגעני נשוא כתב התביעה, מיום 26.10.15 ממוען אל התובע, הנדון הינו "שקרים –דירה מס' 41 פרויקט "ווסט 2" חולון". המכתב הינו על לוגו של הנתבעת וחתום עליו "רוני מזרחי מנכ"ל קבוצת מזרחי". במכתב פונה הנתבעת אל התובעים ודורשת מהם לשלם בגין תיקון הזכוכית במרפסת סך 1,800 ₪ + מע"מ, ומציינת, ש"אם לא יתבצע התשלום עד 30.10.15 יתעכב וימנע רישום הדירה בטאבו. עליכם להסדיר חוב זה באופן מידי! שקרים "ועכברים יהודים" זה לא כאן".

מהו פרסום

מהמפורט במכתב עלה כי נשלחו ממנו עותקים כדלקמן: אבי מזרחי – מנכ"ל משותף, עו"ד עידית גורל, גס' אפרת אזואלוס – מח' רישומי טאבו, גב' מירי טרבלסי – מח' דיירים. מעדות רוני מזרחי עולה שהוא כתב את המכתב ומזכירתו, בתיה מוסרי, הדפיסה אותו.

מכאן, נקבע שמתקיים אלמנט הפרסום הנדרש בס' 1 חוק לשון הרע גם כאשר מדובר בקבוצה סגורה של ארבעה אנשים בלבד.

האם יש בפרסום לשון הרע

רוני מזרחי, מנכ"ל הנתבעת העיד, שהכתוב במכתב הינו "אמירה כללית שלא מכוונת לתובע, והכוונה הייתה לומר לתובע, שלא יתנהג בצורה לא מכובדת, והמכתב נכתב ברבים, אינו מכוון לתובע ומיוחס להתנהגות לא הוגנת של רבים".

בית המשפט קבע כי האמירה "שקרנים", ו"עכברים יהודים" נכתבה במכתב לגבי התובעים. וכן נקבע כי יש בהן משום לשון הרע. שכן מדובר בדיבור מכפיש, מעליב, ובוטה עם קונוטציות שליליות.

הגנות

בשלב זה על בית המשפט לבחון האם הנתבעת חוסה תחת הגנות החוק. ונקבע כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. הנתבעת אינה מפרטת בכתב ההגנה לאיזו הגנה מכוח סעיף 15 היא מכוונת והדברים נכתבו בצורה כללית, רפה ובלתי מפורטת.

סוף דבר

התביעה התקבלה בחלקה ובית המשפט גם השית על הנתבעת שכר טרחת עורך דין.

תיק זה מלמדנו כי בתי המשפט אינם מפרשים את החוק בצורה באופן דווקני וגם כאשר לשון הרע ממוען לקבוצה מצומצמת של אנשים יש בכך כדי להוות עוולה המזכה בפיצויי.

לפגישת יעוץ בעניין לשון הרע אנא פנה אלינו כבר עתה 04-8100170

ת"א (חי') 58747-10-15 ג'ריס עיסא נ' חאקא השקעות וניהול בע"מ (פורסם בנבו 10/02/19)

במרכז הדיון בבית המשפט, עמדה הכרעה בין עסקאות נוגדות באדמות כפר כסרא סמיע . התובע בקש לאכוף הסכם מכר מקרקעין אשר נכרת בינו לבין נתבעים 1 ו- 2, תוך ביטול הערות האזהרה הרשומות לטובת הנתבעים 3-5. הנתבעים 3ו-4 הגישו כתב תביעה שכנגד על מנת שבית המשפט יצהיר כי להם הזכות במקרקעין.

העובדות בתמצית

התובע הינו תושב כפר בעינה, אדם נכה הסובל מעיוורון מוחלט. התובע רשום, מיום 15.8.04, כבעלים של 6/10 חלקים מכלל הזכויות בחלקה 2 גוש 19216 בכפר כסרא-סמיע, ואשר שטחה הכולל הוא 9,664 מ"ר.

נתבעת 1 הינה חברה מוגבלת במניות (להלן: "החברה"), כאשר נתבע 2 (להלן "אסעד"), תושב ירכא, הוא בעל כל מניותיה ומנהלה היחיד. החברה רשומה מיום 12.7.05, כבעלים של 2/10 חלקים מכלל הזכויות בחלקה, המהווים מגרש אחד ששטחו 1,932.80 מ"ר (להלן: "המקרקעין").

ביום 28.8.08, נרשמה לטובת הנתבעים 3 ו- 4, שהם אחים תושבי כפר ירכא, (להלן "האחים חביש") הערת אזהרה על זכויותיה של החברה במקרקעין מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר שנתנה החברה לעו"ד עבאס עבסי ולנתבע 2 ביום 21.7.08, לשם רישום הערת אזהרה לטובת נתבעים אלו.

ביום 28.10.08, חודשיים לאחר רישום הערת האזהרה לטובת נתבעים 3 ו-4, נחתם בין התובע לבין החברה הסכם מכר לפיו מכרה החברה לתובע את זכויותיה במקרקעין. נרשם בהסכם כי במעמד החתימה על ההסכם, שילם התובע את מלוא תמורת המקרקעין – 105,000 שח – וחתימת המוכר על ההסכם מהווה אישור בדבר קבלת התמורה. העסקה דווחה ע"י התובע למשרד למיסוי מקרקעין, וכל המיסים החלים על העסקה לרבות מס שבח ומס רכישה שולמו במלואם. בהסכם המכר נקבע כי נתבע 2 יהיה ערב לקיום התחייבויותיה של החברה כלפי התובע.

באותו יום , 28.10.08 רכש התובע 2/10 חלקים נוספים מחלקה 2 מאדם בשם מאג'ד גביש. העסקה יצאה לפועל בתיווכו של נתבע 2. גם שם שלם התובע במזומן 105,000 ₪ והמוכר אישר זאת בחתימתו. מכל מקום, במועד זה סבר התובע שהשלים את רכישת כל חלקה 2.

ביום 27.4.09, לטענת התובע, פנה בא כוחו ללשכת רישום המקרקעין בנצרת על מנת להעביר את הזכויות במקרקעין על שמו אחרי שהשלים השגת כל האישורים הדרושים להעברה בטאבו. זכויות מאג'ד גביש בחלקה נרשמו על שם התובע באותו היום בנסח המקרקעין. באותו מעמד גילה לראשונה כי על המקרקעין רשומה הערת אזהרה לטובת נתבעים 3 ו- 4. התובע ובא כוחו, יצרו קשר עם נתבע 2, והאחרון התחייב לבטל את הרישום בהקדם, אך הרישום מסתבר לא בוטל.

ביום 14.5.09, נרשמה הערת אזהרה על זכויות החברה במקרקעין לטובת נתבע 5, המנוח עטאללה עדנאן (להלן "המנוח עדנאן"), אף הוא תושב ירכא, מכוח הסכם מכר שנטען שנכרת בינו לבין החברה ביום 1.8.07. באותו היום, 1.8.07 נטען שנכרת בין נתבע 5 לבין החברה הסכם מכר בנוגע לחלקה נוספת, חלקה מס' 1, שאיננו במוקד הדיון כאן. מכל מקום רישום הערת האזהרה היה רק לאחר שנודע ליורשי נתבע 5 על העסקה עם התובע, כך לפי עדות אחד מיורשי המנוח עדנאן, נג'יב עטאללה.

ביום 24.5.09, חצי שנה לאחר חתימת הסכם המכר עם התובע ועשרה ימים לאחר שנרשמה הערה לטובת נתבע 5, נרשמה לטובת התובע הערת אזהרה על זכויותיה של החברה במקרקעין, וזאת מכוח הסכם המכר וייפוי כוח בלתי חוזר שניתן על ידי החברה למען העברת הזכויות במקרקעין על שם התובע. התובע טוען כי במעמד רישום הערת האזהרה, הוא גילה לראשונה כי בתאריך 14.5.09, נרשמה הערת אזהרה נוספת לטובת נתבע 5.

הנתבעים 1,2 לא מחקו את הערות האזהרה לטובת נתבעים 3-5 , ולכן הגיש התובע את תביעתו זו, כשנתבעים 3,4 הגישו תביעה שכנגד.

העסקאות הנוגדות שעומדות במרכז הדיון

בליבת המחלוקת, תחרות זכויות בין שלוש עסקאות נוגדות כדלקמן:

1. הסכם מכר הנושא תאריך 1.8.07 לפיו החברה התחייבה למכור את מלוא זכויותיה במקרקעין למנוח מר עדנאן, מכוחו נרשמה הערת אזהרה בתאריך 14.5.09.
2. הסכם הנושא תאריך 7.7.08 שהסדיר מנגנון בטחון לתשלום פיצוי, ומכוחו ניתן ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת אחים חביש ביום 21.7.08, לרישום הערת אזהרה כבטוחה למילוי התחייבויות. ההערה נרשמה בתאריך 28.8.08.
3. הסכם מכר מתאריך 28.10.08 על פיו החברה מכרה את זכויותיה בחלקה 2 לתובע מר ג'יריס עיסא והערת אזהרה בקשר להסכם זה נרשמה בתאריך 24.5.09.

המסגרת המשפטית

הכלל הנוגע לעסקאות נוגדות נקבע בסעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן – "חוק המקרקעין"), וזו לשונו:

"התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום- לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב – זכותו עדיפה."

לכלל הקבוע בסעיף 9 לחוק המקרקעין נקבע חריג, וזאת על פי ההלכה שנפסקה בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, (2003) (להלן – "הלכת גנז").

נקבע בהלכת גנז כי, כחלק מחובת תום הלב החלה על מי שרכש זכות במקרקעין, על הרוכש לרשום הערת אזהרה, מקום בו הדבר אפשרי, כדי להגן על זכותו מפני עסקה נוגדת וכדי להתחשב באינטרס של צד שלישי תם לב, שעלול להתקשר בעסקה נוגדת. וכך נקבע בפסק הדין:

הלכת גנז איננה מתמצה בשאלת רישומה או אי-רישומה של הערת אזהרה בלבד ואפשר שתכלול גם התנהגויות אחרות של בעל העסקה הראשונה בזמן, העלולות להיחשב כסטייה מחובת תום הלב המוטלת עליו (ר' ע"א 580/10 ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים נ' עיריית הוד השרון (25.7.13)).

עם זאת, הלכת גנז איננה יוצרת זיקה אוטומטית בין אי-רישום הערת אזהרה לבין העדפת זכותו של בעל העסקה השנייה. התוצאה היא תלוית נסיבות. הכלל הוא כי אין הקונה השני בזמן קונה עדיפות בשל אי רישום הערת אזהרה על ידי הקונה הראשון, אם פעולת הקונה השני מאופיינת בהעדר תום לב.

לתום הלב הנדרש מהרוכש השני בזמן פן סובייקטיבי ואובייקטיבי. סובייקטיבי – במובן של אי ידיעה על העסקה הראשונה בעת עריכת עסקת המקרקעין. אין נדרשת ידיעה ממשית ודי ב"עצימת עיניים" בנסיבות בהן היה מתעורר חשדו של אדם סביר. הפן האובייקטיבי – בדיקה של הקונה השני בזמן בלשכת רישום המקרקעין או בדיקת מצב המקרקעין בשטח טרם עריכת העסקה . (פסק דין גנז, עמ' 404).

לגבי דרישת תום הלב של הזכאי המאוחר בתחום תחרות הזכויות, ההיבט המרכזי נוגע לקיומה או היעדרה של חובת בדיקה על ידי הזכאי המאוחר לגבי זכויות קודמות בזמן, וכן נוגע לשאלת היקף הבדיקה הנדרשת.

הנטל של נקיטת אמצעי זהירות ותום הלב נדרש באופן הדדי מהזכאי המוקדם ומהזכאי המאוחר, כאשר ההכרעה באשר לשאלה איזו תוצאה תבחר היא תלוית הנסיבות הכוללות של המקרה, בהתאם לעוצמת חוסר הנורמטיביות של פעולת הזכאי המאוחר והשקלול הכולל של האינטרסים של הצדדים.

פרטי העסקה הראשונה

בנו של המנוח עדנאן הצהיר כי ביום 1.8.07 רכש אביו מהנתבעת 1 את זכויותיה במקרקעין. צורף הסכם המכר. על ההסכם מופיעה חתימה בכתב הנחזית להיות חתימת עדנאן עטאללה לצד חתימת הנתבעת 1.

יורשי המנוח עדנאן טענו כי ביום 1.8.07 נחתמו בין החברה למנוח עדנאן שני הסכמי מכר: האחד לפיו מכרה החברה למנוח את המקרקעין נשוא התביעה – 2/10 חלקים מחלקה 2 גוש 19216. והשני, הסכם מכר בנוגע לחלקה נוספת – חלקה 1 גוש 19027. הערת אזהרה על זכויותיה של החברה במקרקעין נרשמה מכוח הסכם המכר לטובת המנוח ביום 14.5.09. דהיינו, כ- שנתיים לאחר הסכם המכר. באותו מועד ממש נרשמה הערת אזהרה גם על חלקה 1.

התובע טען כי הסכם המכר שנכרת כביכול בין החברה לנתבע 5 לגבי המקרקעין מושא התביעה, ואשר מכוחו נרשמה הערת אזהרה לטובת נתבע 5, הוא מזויף ואינו חתום על ידי המנוח אלא על ידי בנו, מר עטאללה נג'יב. נטען כי ההסכם נחתם במועד מאוחר יותר מהתאריך שצוין בהסכם עצמו במטרה לנשל את התובע מזכויותיו במקרקעין. לטענתו, המנוח עדנאן הכריז בפניו בטרם הלך לעולמו, כי הוא לא היה מודע כלל לעסקת המכר, וכי מי שמטפל בענייני קרקעות הוא בנו.

הנתבע 2, אסעד לא הכחיש את קיומם של שני ההסכמים אך טען כי ההסכמים נחתמו כבטחון להחזר הלוואה למנוח עדנאן בסך של 25,000 $ . אסעד טען כי סכום ההלוואה הוחזר על ידו באמצעות עמאד עטאללה- קרוב משפחה של המנוח. כבר עתה אציין כי לא הורם הנטל להוכחת טענה זו. אך גם עסקת המכר הנטענת לגבי חלקה 2 מעלה תמיהות וספקות נוכח הראיות שהובאו והעדויות שנשמעו. לא זו אף זו העדר דיווח לרשויות המס – הצדדים להסכם המכר לא דווחו לרשויות המס על העסקה ולא שילמו בגינה כל מס. רשמו הערת אזהרה רק לאחר שנתיים מובילים למסקנה כי ישנו היעדר תום לב.

די בכך כדי לקבוע כי הנתבע 5 בהתנהלותו אפשר תשתית לאירוע של "תאונה משפטית", שאפשרה לנתבע 2 לחזור ולמכור את אותה חלקת מקרקעין לאחרים, וגרמה לתובע להתקשר בעסקת מכר ללא ידיעה על קיומה של העסקה עם המנוח עדנאן.

פרטי העסקה השניה

האחים חביש טענו כי רכשו בשנת 2005 מאת נתבעת 1 שטח מחלקה 10 בגוש 18888 ושלמו בעבורו 185,000 ₪. החזקה היתה אמורה לעבור עם חתימת ההסכם. הוצגו שתי קבלות שקבלו האחים חביש מנתבעת 1 על הסכום האמור בחודש מאי ובחודש אוגוסט 2005. צורף נסח של חלקה 10 האמורה מיום 3.3.16 ממנו ניתן לראות כי השטח בשלמות היה רשום על שם הימנותא בע"מ ולא על שם נתבעת 1. ביום 14.4.08, נרשמה החלקה בשלמותה על שם בעלים אחרים, אביטל רן והזימה מחמד. או אז חתמה הנתבעת 1 באמצעות נתבע 2 על הסכם חדש עם האחים חביש הנושא את התאריך 7.7.08. (ת/3). יובהר כי האחים חביש נמנעו מלהציג הסכם זה, וראמי חביש אף הכחיש נמרצות קיומו של מסמך כזה במהלך חקירתו הנגדית, אך המסמך הוצג על ידי ב"כ התובע.

במסגרת ההסכם מיום 7.7.08, התחייבה הנתבעת 1 לפצות את האחים חביש בשל אי מסירת חלקה 10 ,על ידי העברת קרקע חלופית שהיא חלקה 9 בגוש 18888. נקבע בהסכם כי בתוך 60 יום תסיים הנתבעת 1 את עסקת החליפין לגבי חלקה 9 ותרשום הערת אזהרה לטובת האחים חביש על חלקה 9 בגוש 18888.

נקבע כי ההסכם בין האחים חביש ונתבעת 1 איננו הסכם מכר, מנוסח ההסכם ומהעדויות שנשמעו עלה כי בין הנתבעת והאחים חביש לא נחתם הסכם מכר לגבי המקרקעין . הזכויות במקרקעין היו אמורות לשמש רק כבטוחה לכך שימולאו התחייבויות אחרות של נתבעת 1 ,שהם תשלום פיצוי במקרה שלא יתבצע מכר של חלקה 9.

מסקה – הערת האזהרה אשר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 28.8.08 לפי ס' 126 לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 , נרשמה על מנת ליתן בטוחה לפיצוי שאמורה הנתבעת לשלם.

עסקה שלישית

הסכם מכר חתום – בהסכם המכר מיום 28.10.08 הצהירה החברה באמצעות מנהלה, הנתבע 2 כי "הנכס נקי מכל חוב ו/או שעבוד ו/או משכנתא ו/או עיקול ו/או הערת אזהרה ו/או הליכים משפטיים ו/או זכות צד שלישי." עוד הצהירה החברה באמצעות נתבע 2 כי לא התקשר בחוזה עם צד שלישי למכירת הנכס והוא מתחייב שלא למכור כל זכות או חלק מזכויותיו בנכס לצדדים שלישיים. עוד התחייבה החברה באמצעות נתבע 2 כי תמסור את הנכס לרוכש עם חתימת ההסכם כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ מכל עיקול או שעבוד ומכל זכות של צד שלישי. עוד התחייבה החברה באמצעות נתבע 2 לעשות את כל הדרוש על מנת להעביר ולרשום את הזכויות בנכס על שם הרוכש כשהוא נקי מכל עיקול משכנתא או התחייבות לרישום משכנתא. הנתבע 2 ערב להתחייבויות החברה.

התובע הצהיר כי במעמד העסקה עם הנתבע 2 והחברה, הציג בפניו הנתבע נסח רישום של המקרקעין ממנו עלה כי זכויות המוכרים היו נקיות מכל משכנתא או הערת אזהרה או כל הגבלה אחרת.

יצוין כי נתבע 2 היה פעיל בעסקי מקרקעין לאורך השנים, ופעל בין היתר כמתווך.

נתבע 2 תיווך בעבר בעסקת מכר קודמת הנוגעת לאותה חלקת קרקע כאשר בשנת 2003 רכש התובע 6/10 חלקים מהזכויות של מוסטפא עמאר סלמאן בחלקה. לאור האמור, נתן התובע ובא כוחו אמון מלא בנתבע 2 על בסיס העסקה הקודמת שהסתיימה ברישום בהצלחה. בנוסף, נוצרו יחסים טובים בין הצדדים, יחסי אמון, שכללו ביקורי חברות בבית התובע, וכן הזמנת התובע לחתונת בן הנתבע התובע ובא כוחו סמכו על הצהרת נתבע 2 בעת כריתת הסכם המכר נשוא התביעה, לפיה לא רשומה הערת אזהרה לטובת צד שלישי כלשהוא, וכן על נסח הרישום שהומצא לידיו על ידי נתבע 2 ואשר ממנו עולה כי המקרקעין נקיים ולא רשומה עליהם הערת אזהרה כלשהי.

תום לב בעסקת מקרקעין

העדר תום לב – ראשית, הסכם המכר הראשון, לגבי חלקה 10 איננו נושא תאריך. בנוסף העסקה היא רק בין נתבעת 1 לרמי חאביש. האח חסן חביש איננו צד להסכם למכר חלקה 10. במועד ההסכם , שרמי חביש טוען שהוא מאי 2005 , כלל לא היה לנתבע 1 זכות רשומה או לא רשומה בחלקה 10. רמי חביש אישר בעדותו כי לא בדק את נסח הרישום ולא ידע אם לנתבעת 1 זכות בחלקה. רמי חביש לא ידע כי הזכות היא של הימנותא, כמובן שלא קבל חזקה על אף שכתוב כך בגוף ההסכם, לא מינה עורך דין לטפל בעסקה, ולא דווח לרשויות עליה.

רמי חביש טען כי ההסכם הוא מחודש מאי 2005. בפועל הוצגו שתי קבלות האחת על סך של 105,000 ₪ מיום 18.5.05 והשניה על סך של 80,000 ₪ מיום 25.8.05. מועדי התשלום אינם מתיישבים עם תאריך ההסכם הנטען, שכן בגוף ההסכם נרשם כי במעמד ההסכם שולם הסך של 185,000ש"ח. ברור שעובדה זו איננה נכונה אם ההסכם הוא מחודש מאי 2005. גם אם ההסכם הוא מספטמבר 2005, אפשרות שהעלה רמי חביש בעדותו, הרי לא סביר ששילם סכום של 105,000 ₪ ארבעה חודשים קודם לקיומה של העסקה או קודם להסכם כתוב כלשהו. מתוך הסכום הכולל סך של כ-110,000 ₪ רשומים בקבלה כשקים דחויים, ולא הוכח שנפרעו.

על גבי הסכם מכר זה, אין אישור חתימות על ידי עורך דין. הנתבע 2 בעדותו לא יכול היה לאשר כי הסכם זה הוא משנת 2005. גם המש"חים שמולאו כביכול בעבור עסקה זו אינם נושאים תאריך כלשהו.

העסקה הראשונה של רמי חביש, תחילתה בהימור שיום אחד יהיו לנתבעת 1 זכויות בחלקה 10. הימור שנכזב. המשכה בהימור נוסף – שלנתבע 1 יהיו זכויות בחלקה 9 בעקבות עסקת חליפין. גם שם במועד העסקה לא הוכח שהיו לנתבע 1 זכויות כלשהן בחלקה 9. וגם הימור זה נכזב.

רמי חביש ניסה להסתיר מבית המשפט את קיומו של ההסכם שתמציתו היא רישום הערת אזהרה על חלקה 2 ועל חלקה נוספת למקרה שלא ישולם הפיצוי, וטען במצח נחושה כי מדובר בעסקת מכר מכוח יפוי כוח בלתי חוזר, טענה שהתבררה כלא נכונה.

המשמעות של רישום הערת האזהרה. ס' 126 לחוק המקרקעין קובע –

"(א)הוכח להנחת דעתו של הרשם כי בעל מקרקעין, או בעל זכות שכירות, שאילה, זיקת הנאה, זכות קדימה או משכנתה, התחייב בכתב לעשות בהם עסקה, או להימנע מעשות בהם עסקה, ירשום הרשם, על פי בקשת מי שהתחייב או מי שזכאי לפי ההתחייבות (להלן – הזכאי), הערה על כך; לענין זה אין נפקא מינה אם ההתחייבות היתה בהסכם, בהרשאה בלתי חוזרת או במסמך אחר, ואם היתה מפורשת או משתמעת, מוחלטת או מותנית.

דהיינו, מדובר ברישום התחייבות של בעל המקרקעין למעשה להימנע מלעשות בהם עסקה, עקב היות המקרקעין בטוחה לתשלום פיצוי.

ישנם חילוקי דעות לגבי אופן סיווגה של הזכות הנקראת "הערת אזהרה" והאם הינה זכות במקרקעין, אם לאו. ראו דברי כב' הנשיא ברק הלכת גנז.

"…..הנטייה בפסיקת בית-המשפט הינה לאמץ את הגישה שלפיה הערת אזהרה אינה בבחינת זכות במקרקעין, אלא כל עיקרה הוא במחסום שהיא יוצרת בפני רישום עסקאות סותרות במקרקעין. ככזו היא "זכות שלילית מעצם טבעה, למנוע מאחרים רכישת זכות קנינית במקרקעין ואין היא, כשלעצמה, יוצרת זכות בעלת תוכן קניני למאן דהוא" (דברי הנשיא לנדוי בע"א 68/76 אטיאס נ' הממונה על המרשם לפי חוק המקרקעין [29], בעמ' 532-531 וכן ע"א 1235/90 הנ"ל [10], בעמ' 672; ע"א 205/83 חובני נ' דיקלה חברה לבנין והשקעות בע"מ [30];

הערת האזהרה היא זכות נלווית לזכות המהותית, בגינה נרשמה ההערה ויש בכך כדי להשליך על מעמדה.

הערת האזהרה שנרשמה לטובת האחים חביש, איננה מבטאת זכות לרכישת המקרקעין, אלא באה כבטוחה בלבד לתשלום כספי לגבי עסקת מקרקעין המתייחסת למקום אחר.

התחרות בין העסקאות השונות

לגבי העסקה הראשונה, על אף קיומו של ספק בדבר אמיתותה מהסיבות שנמנו לעיל, מתייתרת ההכרעה לגבי תוקפו של אותו הסכם בשל כך שלא נרשמה הערת אזהרה על ידי הרוכשים בסמוך לעסקת המכר.

אי רישום הערת האזהרה יש בו כדי ליצור "תאונה משפטית" ובשל כך ניגפת עסקה זו מפני עסקאות מאוחרות יותר.

לגבי הערת האזהרה שנרשמה כבטוחה לפיצוי כספי – הערת האזהרה לא השתכללה לכדי משכון /משכנתא.

ס' 1 לחוק המשכון תשכ"ז 1967 קובע כי "מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב והוא מזכה את הנושה להיפרע מהמשכון אם לא סולק החיוב".

בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק המשכון, הוראות חוק המשכון יחולו על כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינויה של העסקה אשר יהא. יחד עם זאת, סעיף 2(א) קובע כי הוראות חוק המשכון לא יחולו כאשר קיימת בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון. הוראה מיוחדת קיימת בחוק המקרקעין התשכ"ט 1969. לפי סעיף 4 ו- 91 לחוק המקרקעין – משכון מקרקעין ייעשה בדרך של משכנתא הטעונה רישום בלשכת רישום המקרקעין. הנעשה על גבי טופס שנקבע בתקנה 8 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל-1969. בענייננו, רישום כזה לא בוצע בידי האחים וטופס כזה לא הוגש.

תום הלב הנדרש מהתובע

תום הלב בקונה המאוחר בתחרות בין זכויות, מתרכז במונח "ידיעה" שפרושה גם הימנעות מ"עצימת עיניים".

ניתן לראות כי פעילותו של התובע לאורך כל הדרך היתה בתום לב. כבר היתה עסקה קודמת שבה רכש מהנתבעת 6/10 מהחלקה באמצעות נתבע 2, והעסקה נרשמה ללא תקלה. בפעם השניה רכש שוב מהנתבעת באמצעות נתבע 2 2/10 נוספות במקרקעין ובכך למעשה השלים את הרכישה של כל חלקה 2 על ידי רכישה של 2/10 נוספים ממאג'ד גביש.

התובע ראה את הנסח שהציג לו הנתבע 2, כראיה להיעדר הערות אזהרה או שעבודים כלשהם וכהוכחה לרישום הבעלות על שם הנתבעת. זאת בנוסף להצהרה חד משמעית שנתן לו נתבע 2 באותו המעמד.

על כך שהתובע האמין בתום לב כי זה המצב מלמדת העובדה שדווח לרשויות, שילם את המסים, דאג להמצאת כל האישורים לצורך העברה בטאבו, גם אם אלו היו כרוכים בתשלום מצדו, ובפעם הראשונה שלמד על רישום הערת האזהרה היה ביום שהגיע לצורך רישום הזכויות בטאבו.

התנהלות התובע היתה אולי רשלנית במובן שלא הוציא נסח רישום ביום הסמוך לחתימה, אך עובדה זו איננה עולה לכדי העדר תום לב.

בית המשפט לא קיבל את עדותו של נתבע 2 שטען כי יידע את התובע אודות הערת אזהרה לטובת האחים חביש טרם חתימת ההסכם עמם, מה גם שבמקום אחר במהלך עדותו ציין שאיננו זוכר אם אמר לו.

התובע הינו הבעלים של שאר הזכויות במקרקעין (8/10) מאז ההסכם משנת 2008, זאת בנוסף למושא הדיון כאן שהם 2/10 נוספים באותה החלקה. התובע למעשה רכש את כל החלקה. בפועל מחזיק התובע בכל החלקה ללא התנגדות או עוררין מצד מי מהנתבעים. התובע הוא היחידי מבין הנפשות הפועלות אשר התנהל באופן מהימן ותקין – היחידי שדווח לשלטונות המס על עסקת המכר, שלם את המסים וההיטלים שנדרשו, וגרסתו בהליך המשפט תאמה את העובדות שנמצאו.

בחינת העדיפות בין עסקאות נוגדות מאפשרת לבית המשפט להפעיל שיקול דעת שיפוטי הנוגעת למוסד הערת האזהרה במקרה זה, וכן החלת שיקולי תום לב ושיקולי צדק מעבר ליסודות הקיימים בחקיקת העסקאות הנוגדות. לאחר פסק דין גנז נפתחה לדעת המחבר דוייטש הדרך לריכוך יסודות העדיפות בדיני העסקאות הנוגדות. ניתן לשקול שיקולים מגוונים ,הכוללים היבטים של צדק יחסי בין הרוכשים המתעמתים כגון התנהגות הצדדים, מידת הסתמכותם על העסקה, ושיקולים מתחום האינטרס הציבורי. (דוייטש, כרך ג' עמ' 297).

לבסוף, נקבע כי זכות הרוכש בעסקה הראשונה ניגפת מפני זכות הרוכש בעסקה השלישית, בשל אי רישום הערת אזהרה ללא כל הצדקה הנראית לעין.

כמו כן, זכות התובע בעסקה השלישית גוברת על זכות האחים חביש להיפרע מן המקרקעין כדי הפיצוי הכספי שהם סבורים שמגיע להם.

לסיכום

בתחרות בין העסקאות השונות גוברת העסקה השלישית על השתיים הקודמות לה.

מסקנת משרדנו – עסקת מקרקעין היא עניין שבמומחיות וחשוב מאוד לבצע עסקה זו באמצעות עורך דין הבקיא בכל המטריה הקניינית ובכל תהליכי המיסוי, משרדנו עוסק בשני התחומים גם יחד ואנו נשמח לסייע לכם בעניין.

התקשרו אלינו כבר עתה משרד עורכי הדין חיים ברוטמן ושות' 04-8100170

הקדמה

תמ"ש (ת"א) 27640-06-18 י.א נ' ש.ז (פורסם בנבו 29/10/18)

פסק הדין נסב על בקשה לדחייה על הסף בטענה של היעדר סמכות עניינית.

המבקש 1 והמשיבות הינם אחים. המחלוקת מושא התובענה דנא הינה בנוגע לנכס מקרקעין המצוי בירושלים (להלן: הדירה). הדירה רשומה על שם חתנו של המבקש 1. הוא המבקש 2.

לטענת המשיבות, המבקש 1 מכר דירה שהייתה בבעלות אבי הצדדים (להלן: האב), ובכספי התמורה רכש את הדירה. דירה זו נרשמה (כך לפי הנטען) למראית עין על צד ג'. המשיבות עותרות להצהיר, כי הדירה כלולה בעיזבון האב וכי יש לרושמה על שם יורשיו.

עובדות המקרה

המבקשים טוענים, כי דין התביעה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית. לטענת המבקשים, מאחר שהמשיבות וצד ג' אינם בני משפחה אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית לדון בתובענה.

ואכן המבקשים צודקים שהמשיבות וצד ג' אינם בני משפחה, כהגדרתם בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"כ-1995 (להלן: החוק). לכן, נאמר כי אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתובענה מכוח הסעיף האמור. אלא שנקבע שסמכותו של בית המשפט קמה מכוח סעיף 1(6)(ה) לחוק. סעיף זה קובע, כי המונח "ענייני משפחה" שבסעיף 3(א) לחוק כולל תובענה לפי "חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו".

דיון והכרעה

ההלכה הפסוקה בנוגע למונח "תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה" היא, שהוא כולל גם תובענה בנושא היקפו של העיזבון הנובע מהירושה, ובלבד שהסכסוך ה"ירושתי" תרם תרומה ממשית ליצירתה של עילת התביעה (רע"א 5267/14 אמיר דוד לוין נ' דליה שיוביץ (פורסם בנבו) השאלה בכגון דא הינה מהו היסוד הדומיננטי בסכסוך – זה האזרחי או זה ה"ירושתי". לשם כך, יש לבחון נתונים אובייקטיביים, כאופי הסכסוך והקשרוֹ לפטירת המנוח, אך ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את האופן שבו הצדדים עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם, האם כסכסוך הקשור לירושה או שמא כמחלוקת שעיקרה אזרחית.

מאחר שהמשיבות טענו, כי הדירה היא חלק מעיזבון האב שעה שנרכשה מכספי תמורת מכירת דירתו, הרי מדובר במחלוקת קלאסית בין יורשים בנוגע להיקף העיזבון. זאת ועוד, מבחינה מהותית המחלוקת ניטשה בין המבקש 1 לבין המשיבות, שהינם בני משפחה ויורשים. הטענה היא, שהמבקש 1 פעל כנאמנו של האב אך שלח ידו בכספיו.

עוד נקבע כי אין לקבל את טענת המבקשים, לפיה הגשת התביעה גם כנגד צד ג' (שאיננו יורש של האב) מאיינת את האפשרות לראות בהליך דנא "תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה". בפרשת לוין נפסק, כי בכפוף לכך שהתובענה הינה בעלת מאפיין ירושתי דומיננטי, אין הצדקה להגביל את סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענות בהן הצדדים הם יורשים בלבד. כאשר התובענה היא נגד צד ג' (מי שאינו בן משפחה או יורש), יש לבחון את עוצמת הקשר בין סכסוך הירושה (החזית בין היורשים לבין עצמם) לבין הסכסוך "האזרחי" (בין מי מהם לבין צד ג').

לאור כל האמור, נקבע כי הסכסוך בין המשיבות לבין ד' הינו "סכסוך בקשר לירושה", ולכן מצוי בסמכות בית משפט זה.

ניתן ללמוד מהאמור לעיל כי בבית המשפט לענייני משפחה אין פירוש דווקני למושג "בני משפחה" ודומה כי כאשר חלק מהנתבעים הם בני משפחה ועילת התביעה המרכזית היא סכסוך במשפחה הסמכות תהא לבית המשפט לענייני משפחה, צריך לזכור – בית המשפט לענייני משפחה הינו ערכאת שלום בה יושבים שופטים מיומנים במקרי משפחה, אך זה לא אומר שאינם יכולים לפתור מחלקות מהדין הכללי. לכן, אין כל טעם להעביר סכסוכים מאין אלה לדיון אזרחי גרידא.

ליעוץ והכוונה אסטרטגית בתיקי בית משפט אנא פנה למשרדנו כבר עתה בטלפון מספר 04-8100170

ב"ל (ת"א) 22294-03-17 שי אנג'ל – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו 26/01/19)

תמצית העובדות ומהלך ההתדיינות

התובע יליד 1986, עבד משנת 2007 בחברה המשפחתית 'אנג'ל קוסמטיקס' כאחראי תפעול והפצה. בשנת 2013, החל התובע לסבול מכאבים בכתפו עד שאובחן לבסוף עם קרע ברצועה בכתף שמאל. התובע עבר ניתוח לתיקון הרצועה בשנת 2015. תקופת ההחלמה מהניתוח ארכה כחמישה חודשים במהלכם התובע לא עבד. גם לאחר סיום תקופת ההחלמה, הוא המשיך לסבול מכאבים ועל כן עבר לעבוד בעבודה משרדית בה אינו נדרש לבצע עבודה פיזית.

ביום 14.2.16, הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה בגין פגימה בכתף שמאל לפי תורת המיקרוטראומה. ביום 23.2.16, נגבתה עדותו של התובע במקום, בו ביום נגבתה גם עדותו של אביו, הבעלים של החברה שבה הועסק התובע. ביום 29.2.16, דחה הנתבע (המוסד לביטוח לאומי) את התביעה, ומכאן התביעה שבפנינו.

תמצית טענות הצדדים

התובע טוען כי עבודתו כללה הרמת ארגזים השוקלים בין 15-30 ק"ג לגובה מעל לגובה הכתפיים וסידורם במדפים, וכן הורדת ארגזים מהמדפים כשחלק מפעולה זו נעשה מעל לגובה הכתפיים, וכל זאת ברציפות ובקביעות לאורך שנים, באופן העומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך מינוי מומחה בעילת המיקרוטראומה.

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנותה, שכן זו הוגשה בחלוף 12 חודשים מיום מסירת ההחלטה של פקיד התביעות לתובע. לגופה של התביעה, נטען כי עדותו של התובע בבית הדין סתרה דברים שמסר בחקירתו בפני המוסד, ואף את הטענות שהעלה בסיכומיו. לפי הנתבע, התובע לא הצביע על תנועות חוזרות ונשנות ועל כן לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

דיון והכרעה

התיישנות

הנתבע טען בסיכומיו כי מכתב הדחייה נשלח לתובע בחודש פברואר 2016, ואילו התביעה הוגשה במרץ 2017, ועל כן היא התיישנה. אלא שבית המשפט לא קיבל טענה זו בשל העובדה שהתאריך המופיע על מכתב הדחייה הינו 29.2.16, ואילו התביעה הוגשה ביום 10.3.17, דהיינו 12 חודשים ו-10 ימים לאחר התאריך המצוין במכתב. עם זאת, התובע טען בסעיף 15 לתצהירו שקיבל את מכתב הדחייה כשבועיים או שלושה לאחר התאריך הנקוב בו, ומכאן שהגיש את התביעה בזמן.

על פי ההלכה הפסוקה, קיימת חזקה עובדתית לפיה דברי דואר שנשלחים כמקובל, מגיעים למענם כעבור פרק זמן סביר, כאשר פרק זמן "סביר" עומד ככלל על כשלושה שבועות לאחר המועד הנקוב במכתב. מכאן, שבמקרה שלפנינו ניתן להניח שהמכתב התקבל אצל התובע ביום 21.3.16, ולכן הגשתה התביעה לבית-דין זה ביום 10.3.17 נעשתה בתוך תקופת ההתיישנות בת 12 החודשים הקבועה בחוק.

נשאלה השאלה האם הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה?

הלכה פסוקה היא (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יניב (2.11.99)), כי על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה נדרשים שני תנאים מצטברים:

האחד – הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודת הנפגע. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני – על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות-דעת של מומחה-רופא, היכול להבחין בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע.

עוד נפסק, כי הפעולות החוזרות ונשנות במהלך יום עבודה, אינן חייבות להיעשות ברציפות אלא די בכך שניתן לבודדן ממכלול הפעולות המבוצעות, כל עוד הפעולות החוזרות ונשנות נעשות בתדירות הנמשכת פרק זמן מספיק לגרימת נזק (עב"ל 465/07 יהודאי נ' המוסד לביטוח לאומי (20.12.07)). כן יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף (עב"ל 175/03 רחל סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי, (26.10.04); עב"ל 36970-07-17 סגרון נ' המוסד לביטוח לאומי (30.8.18)).

בעניין הרמת משא, נפסק כי יש להוכיח שמדובר בפעולות הרמה חוזרות ונשנות של משקל לגובה קבוע. כלומר, נדרש סדר תנועות רצוף, קבוע ואחיד בפעולות ההרמה המבוצעת במסגרת העבודה. כך שהרמה בתדירות לא קבועה של משקלים שונים ובגבהים ולצרכים שונים אינה מקימה עילת מיקרוטראומה (עב"ל 141/08 מסלטי נ' המוסד לביטוח לאומי (22.3.09); עב"ל 1012/00 שבח נ' המוסד לביטוח לאומי (28.7.02)).

הכרעה

התובע העיד כי העסק, שבבעלות אביו, הוא עסק של שיווק של מוצרים וכי כל המהות של החברה זה שיווק והפצה. בחקירתו בפני חוקר המוסד העיד כי הוא עובד כאיש שיווק ומכירות. גם אביו אישר בעדותו בפני חוקר המוסד כי תפקידו העיקרי של התובע הוא בהפצה. יצוין כי גם במסמכים הרפואיים שהגיש התובע, הוא מוגדר כאיש שיווק או כאיש מכירות. כלומר, התובע בזמן אמת רואה את עיקר תפקידו בשיווק ומכירה, ולא בסידור סחורה או מחסנאות.

מעדותו של התובע בפני חוקר המוסד, עלה עוד שהוא מפרק משטחי סחורה למחסן כשלוש פעמים בשבוע, ומהמחסן הוא מעביר את הסחורה לחנות בה מסודרת הסחורה על המדפים, פעולה המבוצעת מידי יום. כן העיד שאת הארגזים, שמגיעים עד משקל 30 ק"ג, הוא פורק מהמשטח שבגובה שלו ומעבירם למדפים שנמצאים עד לגובה של 2.5 מ'. עוד העיד שככל שמדובר במוצר בודד הוא מרימו ביד אחת, אולם ארגז הוא מרים בשתי ידיים.

עוד העיד התובע שמרבית זמנו הוקדש לפריקת הסחורה במחסן, כשבדרך כלל רוכזה ההפצה ביום אחד, ומקצתה בשאר הימים.

לסיכום

עבודתו של התובע הייתה מגוונת והוא עסק הן בסידור הסחורה במחסן והן בהפצת הסחורה ללקוחות. התובע לא הוכיח סדר תנועות רצוף, קבוע ואחיד בפעולות ההרמה שביצע בעבודתו. באופן ספציפי, הוא לא הוכיח שהארגזים שבהם מדובר היו במשקלים זהים או דומים, שנדרש להרימם בתדירות קבועה ולגובה אחיד, ומכאן שלא עמד בנטל להוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

נוכח האמור בית המשפט קבע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי תורת המיקרוטראומה התקיימה במקרה דנן.

מסקנת משרדנו הינה שכבר בעת הגשת התביעה הראשונה למוסד לביטוח לאומי יש לתכנן את ההליך באופן אסטרטגי ולצפות להיכן הוא יכול להגיע ומה יכולות להיות הטענות של המוסד לביטוח לאומי כבר בתחילה, כדי לדעת לגדר את המחלקות ולהביא לזכייה בתיק.

ליעוץ בנושא הביטוח הלאומי אנא פנה למשרדנו כבר עתה בטלפון – 04-8100170

ת"א (חד') 20601-09-17 סופיה קרסילניקוב נ' טל שטרן ( פורסם בנבו 23/01/19)

עובדות המקרה:

בבעלות הנתבע, דירה בת חמישה חדרים בחדרה (להלן הדירה). מדובר בדירה חדשה שהנתבע רכש מקבלן. מאחר שהנתבע מתגורר מחוץ לישראל, מטפל בענייניו – ובכלל זה בדירה, אביו.

התובעת, בן-זוגה ואמה שכרו את הדירה למגוריהם על-פי חוזה שכירות נושא תאריך 21.9.2014 החוזה נחתם על-ידי אביו של הנתבע-המשכיר על-פי יפוי-הכוח בו הוא מחזיק. חתימתו ותוכנו של החוזה אינם במחלוקת.

התובעת ובני-משפחתה גרו בדירה מיום 10.10.2014 עד חודש אפריל 2017; בתוך כך וכפי שיובהר להלן, האריכה התובעת את משך השכירות על-פי אופציה שנכללה בחוזה. התובעת ובני-משפחתה פונו מהדירה על-פי פסק-דין שניתן נגדם.

בתביעה דנן, שהוגשה ביום 10.9.2017 ביקשה התובעת לחייב את הנתבע לפצותה ב- 50,000 ₪ בשל נזקי רכוש שיוחסו למצב הדירה בתקופת השכירות ובשל עוגמת נפש.

הנתבע התגונן מפני התביעה באמצעות אביו וביקש לדחותה.

דיון בבית המשפט והכרעה

בחוזה, צוין ברחל-בתך-הקטנה כי מדובר בדירה חדשה שנרכשה מקבלן, היא נתונה לאחריות הקבלן ויהא על השוכר לשתף פעולה עם נציגי הקבלן בביצוע תיקונים, עבודות ובדק בית בדירה.

נוכח הוראה זו היה נהיר וגלוי לתובעת בעת חתימת החוזה כי קיימת סבירות גבוהה שבמהלך השכירות יתגלו ליקויים בדירה – בהיקף המקובל בדירה חדשה, וכי יהא עליה להיערך למתן מענה להם על-ידי הקבלן במסגרת אחריותו לדירה. היה ברור ומוסכם שבמקרה של תקלה עליה לפנות לבעל הדירה ולאפשר לקבלן ונציגיו לתקן את הטעון תיקון.

במצב דברים זה, אין כל יסוד לטרוניית התובעת על כך שהיה עליה ליטול ימי חופש כדי לאפשר כניסה של אנשי מקצוע לביצוע תיקונים בדירה . מדובר בעניין שהוסכם עליו בזמן חתימת החוזה, היה חלק מתנאי השכירות וחיובי השוכר על-פי החוזה, ולא היה כרוך בהפרת חיובי המשכיר.

על כן, נקבע כי אין לתובעת אלא להלין על עצמה בכך שנטלה על עצמה התחייבות לשכור דירה חדשה מקבלן אשר היה ידוע לה, ידוע היטב כלל החסרונות ובכלל זה שיתוף פעולה עם הקבלן למען תיקון הליקויים, וככל שליקויים אלה גרמו לה לנזקים אין המשכיר אחראי להם.

מסקנת משרדנו הינה, שכאשר אדם שוכר דירה חדשה שנרכשה על ידי צד ג' מקבלן עליו לקבוע בחוזה השכירות באופן חד משמעי כי בכל נזק אשר ייגרם עקב ליקויים שייוצרו בדירה יהא זכאי הוא לפיצוי וקיזוז נזקו, במידה והמשכיר אינו מעוניין להכניס סעיף כזה לחוזה על השוכר לדעת כי הוא צפוי להיות ניזוק ללא כל אפשרות לקבל פיצוי על כך.

ליעוץ ופגישה ראשונית ללא עלות פנו אלינו כבר עתה טלפון מספר 04-8100170

עובדות המקרה:

העוררת מכרה דירת מגורים בשנת 2012 וחויבה במס שבח. בשנת 2018 ביקשה העוררת את תיקון השומה, ומשנענתה בשלילה הוגש הערר. המשיב הגיש בקשה כי הערר ידחה על הסף, בשל טענת התיישנות מכוח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. טענת ההתיישנות מבוססת על כך שהשומה נושא הערר נקבעה לפני למעלה מארבע השנים הקבועות לתיקון שומה בסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963(להלן: "החוק"), ועל הטענה כי סעיף 107 לחוק, הקובע כי המנהל רשאי להאריך כל מועד הקבוע בחוק, אינו חל על המועד שנקבע בסעיף 85 לחוק.

השאלה העיקרית הדורשת הכרעה, היא האם ניתן להאריך את מועד ארבע השנים הקבוע בסעיף 85, מכוח הוראת סעיף 107 לחוק?

עיקרי טענות הצדדים

המשיב טוען כי סעיף 85 לחוק קובע את פרק הזמן המקסימאלי במסגרתו ניתן לתקן שומה. פרק זמן זה, עומד על 4 שנים ומעבר לו חלה התיישנות מהותית. לחיזוק עמדתו מפנה המשיב לפסיקה, אשר קבעה כי אין לחרוג ממסגרת תקופת ההתיישנות שנקבעה בחוקי המס, גם כאשר היה מדובר במצבים אנושיים לא פשוטים – כגון בהקשר של הטבות הניתנות במסגרת פקודת מס הכנסה לנכים (ראו לדוגמה, ע"א 3602/97, נציבות מס הכנסה ומס רכוש – משרד האוצר נ' דניאל שחר, פ"ד נו(2) 297 (2001)).

העוררת טענה מנגד כי ראוי לפרש את סעיף 107 לחוק, כמאפשר הארכת המועדים הקבועים בסעיף 85 לחוק. ובמילים אחרות, כתוצאה מסעיף 107 לחוק, אין זה נכון לומר כי המחוקק קבע התיישנות המונעת תיקון שומה, במקרים המתאימים, אף בחלוף ארבע שנים.

בנוסף, ובהתייחס לעובדות המקרה שלפנינו, העוררת טענה כי את הבקשה שהגישה להמרת הפטור שניתן בעת מכירת הדירה בחולון בחיוב במס והחלת הפטור בעת מכירת הבית בסביון, יש לפרש בהתאם למהותה, כבקשה לתיקון שומה. בקשה זו הוגשה בתוך מסגרת ארבע השנים הקבועות בסעיף 85 לחוק. העוררת טוענת כי בידיה ראיות להוכיח כי המשיב רואה בקשות מסוג זה כבקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85.

דיון והכרעה

סעיף 85 לחוק קובע:

"(א) המנהל רשאי, בין ביזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס, לתקן שומה שנעשתה לפי סעיף 78(ב) או (ג) או לפי סעיף 82, תוך ארבע שנים מיום שאושרה כשומה עצמית או מיום שנקבעה שומה לפי מיטב השפיטה.

סעיף 107(א) לחוק, הסעיף באמצעותו מתבקשת הרחבת גבולות הזמן שקבע סעיף 85 לחוק, קובע:

"המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה"

האם "כל מועד שנקבע בחוק" כולל גם את המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק? – זאת השאלה המרכזית שהעמיד המשיב בבקשתו?

מבחינת לשון החוק, אין ספק כי ניתן להגיע לתוצאה לפיה יש להשיב לשאלה זו בחיוב. המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק, נקבע, כלשונו של סעיף 107 – "בחוק זה", ומשכך מבחינת לשון החוק ניתן להסיק כי סעיף 107 מאפשר את הארכת ארבע השנים הקבועות בסעיף 85 לחוק, אלא שהתמונה מורכבת יותר.

על אף לשונו הגורפת של סעיף 107 לחוק, מקובלת הגישה לפיה לא את כל המועדים הקבועים בחוק רשאי המנהל להאריך. כך לדוגמה, נראה כי אין לאפשר למנהל להאריך מועד שנקבע בחוק והקובע כי עד מועד פלוני, יש לרכוש או למכור דירה כדי לזכות לפטור או הקלת מס (ראו לדוגמה, סעיף 9(ג1ג) לענין מס הרכישה החל בעת רכישת דירה יחידה, וסעיף 49ג לענין הפטור ממס שבח בעת מכירת דירה יחידה). אם לא תאמר כן אלא תאפשר למנהל להאריך אף מועדים מהותיים מסוג זה, התוצאה תהא כי לא ניתן יהיה ליישם את הוראות החוק באופן המקדם ודאות ושקיפות אודות אופן אכיפת החוק.

ההבחנה המקובלת היא בין סעיפים הקובעים הוראה הנוגעת לפרוצדורה – לגביהם ניתן להחיל את סעיף 107 לחוק ולהאריך את משך הזמן הקבוע בהם, לבין סעיפים הקובעים הוראה מהותית – לגביהם אין להחיל את הוראות הסעיף.

כיצד נדע האם מועד הקבוע בחוק הוא בבחינת הוראה פרוצדוראלית או האם הוא מהווה חלק מהותי ושורשי מהוראות הסעיף? – לעיתים התשובה לכך ברורה ולעיתים לא.

בהקשר שלפנינו, יש לשאול האם מועד ארבע השנים הקבוע בסעיף 85 הוא מועד מהותי הקובע מסגרת התיישנות שקבע המחוקק, או שמא מדובר במועד הקובע פרוצדורה – משך הזמן בו יש להגיש בקשה לתיקון שומה, בדומה למשך הזמן בו יש להגיש בקשות שונות אחרות הקבועות בחוק – זה ותו לא?

נראה כי בית המשפט העליון טרם קבע בענין זה הלכה מחייבת. כב' השופט אליקים רובינשטיין (כתוארו אז) הביע את דעתו בסוגיה זו, בע"א 7759/07, רות כספי ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (נבו, 12.4.2010) (להלן: "ענין כספי"):

"במחלוקת זו, דעתי כדעת הרוב בועדת הערר, כי ניתן להאריך את המועד המופיע בסעיף 85 באמצעות סעיף 107. לא מצאתי בלשון סעיף 107 דבר המגביל את תחולתו, ודומני כי אף יהא זה צודק, במקרים מסוימים – גם אם מועטים – לאפשר הארכת המועד הקבוע בסעיף 85. …"

אכן, עמדתו של כב' השופט רובינשטיין בענין כספי לא נדרשה לצורך ההכרעה בדיון שלפניו, ומשכך קבעו חבריו להרכב, כב' השופטים י' עמית וע' פוגלמן, כי הם מותירים שאלה זו לעת מצוא.

על כן נקבע בפסק הדין כי במקרים חריגים בלבד, ניתן להאריך את המועד הקבוע בסעיף 85 באמצעות ההוראה שבסעיף 107 לחוק. עמדה זו אפשרית לאור לשונו של החוק, והיא נדרשת לאור אופיו של חוק מיסוי מקרקעין.

מסקנת משרדנו היא שגם אם האזרח חושב שיש מחסומים מנהליים המונעים ממנו פניה לערכאות משפטיות ופוגעים פגיעה של ממש בקניינו ישנן אפשרויות משפטיות לעזור לו.

לפגישת יעוץ ללא עלות אנא פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

ערר (י-ם) 300/17 אילן מרדכי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (פורסם בנבו 11/12/18)

עובדות המקרה

המקרקעין היו בבעלות מלאה של בני הזוג שרון. בהתאם למצב התכנוני הקודם, תכנית 2022/ג, שפורסמה ברשומות ביום 30.7.1989, ניתן היה לבנות על המקרקעין 2 יח"ד בקיבולת בנייה של 56% משטח נטו של החלקה. מכיוון ששטח החלקה הינו 469 מ"ר, הרי שבמצב התכנוני הקודם ניתן היה לבנות על המקרקעין שתי יחידות דיור בשטח כולל של 262.64 מ"ר. ואכן, כפי שמפרט שמאי המשיבה בשומתו מיום 19.4.2017 (להלן: "השומה הראשונה") ביום 29.10.1996, הופק היתר בניה להקמת מבנה חדש הכולל 2 יח"ד; יחידת דיור קטנה בקומת הקרקע ויחידת קוטג' גדולה בקומות העליונות מעל קומת מסד הכוללת שטחי אחסנה ושטחים טכניים. השטח העיקרי של שתי יחידות הדיור הינו כ-262 מ"ר, המהווים 56% משטח המגרש; ניצול מלוא היקף התכנית בהתאם לזכויות המוקנות מכוחה של תכנית 2022ג' (המצב הקודם).

בדירה הגדולה, התגוררו בני הזוג שרון ובדירה הקטנה התגוררו העוררים בני הזוג אילן, שהינם הבת והחתן של בני הזוג שרון. ביום 31.12.2015, העבירו בני הזוג שרון חלק מזכויותיהם במקרקעין לבני הזוג אילן. העברת הזכויות דווחה כדין לרשות המיסים ובגינם קיבלו העוררים "אישור לרישום בפנקסי המקרקעין".

ביום 10.5.2016, לאחר העברת חלק מהמקרקעין מבני הזוג שרון לבני הזוג אילן, פורסמה ברשומות למתן תוקף תכנית 101-007792, המגדילה את שטחי הבניה ל-598.12 מ"ר (475.17 מ"ר עיקרי, 122.95 מ"ר שירות). התכנית קובעת תוספת בניה להרחבת יח"ד קיימות בכל מפלסי הבניין בהתאם לנספח בינוי. ביום 20.7.2016 הגישו בני הזוג אילן בקשה למתן היתר בניה בהתאם לתכנית 101-0007792, במסגרתה נתבקשו ובהמשך אושרה בקשתם.

בעקבות אישור הבקשה להיתר בנייה, נשלחה לעורר הודעת חיוב בהיטל השבחה על סך 600,360 ש"ח נכון ליום הקובע. הודעת החיוב התבססה על חוות דעתם של שמאי המשיבה בשומה הראשונה. הודעת החיוב מתייחסת לכלל זכויות הבניה ולא לוקחת בחשבון זכאות כלשהי לפטור (מותנה) מהיטל השבחה בהתאם לסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק. לטענת העוררים הם זכאים לפטור עד לשטח של 140 מ"ר.

הדיון הראשון התקיים ביום 21.12.2017 ובמסגרתו שטחו הצדדים את טענתם לעניין הפטור. לאחר הדיון נתנה הוועדה את ההחלטה הבאה:

"אנו סבורים שיש ליתן פטור מותנה מהיטל השבחה לעוררים עד ל-140 מ"ר, בהתאם לסעיף 19(ג) לתוספת השלישית. הועדה ממליצה למשיבה לבחון את עמדתה בשנית לאור הדברים שנאמרו בדיון, בטרם תינתן החלטה מנומקת. בהתאם לאמור, תערוך המשיבה חוות דעת חדשה שתיקח בחשבון את הפטור המותנה. במסגרת חוות הדעת, יערוך שמאי הועדה תחשיב בו יבחן את ההפרש לאחר שיחשב את השווי במצב הקודם ואת השווי במצב המוצע. במסגרת חוות הדעת, יילקחו בחשבון החניות, הן במצב הקודם והן במצב החדש, בהתאם למצב התכנוני התקף בשני מצבי התכנון. המשיבה תגיש בתוך 30 ימים מהיום, הן הודעה האם היא מקבלת את עמדת הועדה ביחס לפטור המותנה והן חוות דעת שמאית בהתאם לאמור לעיל. ככל ויהיו השגות לעוררים כנגד שומת הועדה, יהיו רשאים להגיש שומה נגדית תוך 21 יום ולאחר מכן יועבר הערר לבחינת שמאי מייעץ ככל שימצא לנכון"

בהודעתה מיום 8.3.2017, הודיעה המשיבה כדלקמן: "המשיבה מתכבדת להודיע לוועדת הערר הנכבדה כי היא מקבלת את המלצת ועדת הערר לעניין עצם הזכאות לפטור מהיטל השבחה, במובן זה שלעורר יינתן פטור מותנה מהיטל השבחה בהתאם לסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית – זאת כמובן על רקע נסיבותיו הקונקרטיות של תיק זה, תוך שמירה על כלל טענותיה, לרבות טענותיה העקרוניות בנושא זה, ומבלי להודות בכל טענה שהועלתה על ידי העורר במסגרת ההליך דנא."

במהלך הדיון השני בערר, התברר שלאחר הדיון הראשון הוציאה המשיבה שתי שומות סותרות. האחת בחודש דצמבר 2017 (להלן: "השומה השנייה") והשנייה בחודש מרץ 2018 (להלן: "השומה השלישית"). תחשיב המצב הקודם ותחשיב המצב החדש זהה בשתי השומות. ההבדל בין השומות נעוץ בתחשיב הפטור לעניין סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית.

דיון

הוועדה התחילה ואמרה כי המשיבה תיקנה את שומתה ללא סמכות. השומה השנייה בוטלה על ידי המשיבה, לאחר שזו נשלחה לעורר, ובמקומה הוציאה המשיבה שומה חדשה למעלה משלושה חודשים אחרי הוצאת השומה השניה וזאת ביום 8.3.2018. הוועדה הוסיפה כי התנהלות זו של המשיבה יצרה אצל העורר תחושה, מוצדקת, שהמשיבה סימנה את המטרה ולאחר מכן ירתה את החיצים או לייתר דיוק ירתה את החיצים ומשאלה לא פגעו במטרה המבוקשת השיבה אותם לאשפה וניסתה לקולעם שוב. כך במשך שלושה חודשים עד הוצאת השומה החדשה "שפגעה במטרה". דא עקא, "המטרה" שסומנה בשומה מיום 8.3.2018 , "השומה השלישית" התבררה, אפוא, כשגויה.

חירות זו שלקחה לעצמה המשיבה לתקן את שומתה השנייה לא ברורה סמכותה מהי וזאת נוכח סעיף 14(ו) לתוספת השלישית לחוק הקובע:

"הוועדה המקומית רשאית לשנות את השומה רק מנימוקים שעניינם טעות בפרטי המקרקעין, הנתונים הפיזיים של המקרקעין, התכניות החלות על המקרקעין או הזכויות שיש לחייב במקרקעין."

לטענת המשיבה, אין העורר זכאי לפטור. עמדתה של המשיבה מתבססת על שתי הנחות מוצא. האחת, לטענת המשיבה העורר הינו "בבחינת מחזיק במשותף במקרקעין יחד עם הורי אשתו" ומשום כך נתפס העורר" כבעל הזכויות בכל שטח המקרקעין, שכן משמעותה של בעלות משותפת במקרקעין היא שבעלותו של כל אחד מהשותפים מתפשטת בכל אתר ואתר של המקרקעין, ואין לשום שותף חלק מסוים בהם". מכאן מסיקה המשיבה ש"העורר הנו בעל הזכויות במקרקעין ששטחם הבנוי עולה על 140 מ"ר, שהרי זכויותיו במקרקעין משתרעות על כל חלקי המקרקעין. כלומר, לטענת המשיבה, לעורר הועברו 40% מהזכויות במקרקעין ולא יחידת הדיור "הזעירה", כלשון המשיבה, ששטחה 38.59 מ"ר. השנייה, "העורר והורי אשתו הם בבחינת תא משפחתי אחד.

ועדת הערר קבעה כי דומה שהנחות המוצא של המשיבה לא נכונות הן עובדתית, הן משפטית והן שמאית ועומדות בסתירה לשומת המשיבה הראשונה;

ממכלול הנתונים, עולה שבני הזוג אילן קיבלו במתנה את הדירה הקטנה. לטענת המשיבה, כאמור, עסקינן בבעלות משותפת כמשמעותה בסעיף 27 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. אלא שבמקרה שבפנינו חלוקת המקרקעין בין בני הזוג שרון לבני הזוג אילן ברורה ומתוחמת וזאת בהתאם להסכמים ביניהם, שדווחו כדת וכדין לרשויות המס, ושבמסגרתם יוחדו חלקים מסוימים במקרקעין לכל אחד מהם. נדמה שבעניין זה טעתה המשיבה, לא מדובר בשותפים במושע השותפים בכל גרגר וגרגר מהמקרקעין. עסקינן בצדדים להסכם שעשו ביניהם הסכם מוגדר וברור של חלוקת המקרקעין.

לעניין הנחת המוצא השנייה של המשיבה, גם כאן המשיבה טועה אמרה הוועדה. המשיבה טוענת שבשים לב לכך שבעלי הזכויות הינם בני משפחה אחת ויתירה מכך זכותם במקרקעין במכר ללא תמורה מבעלי הזכויות המקוריים בחלקה, הרי שהמשפחה כולה זכאית לפטור אחד בלבד. זאת לטענתה בהתאם להלכת צרי, רע"א 7417/01 לאה צרי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, גבעתיים (פורסם בנבו, 26.3.03). ראשית, במקרה זה החבות בהשבחה נולדה לאחר שהעוררים קיבלו את הבעלות על המקרקעין. יתירה מכך, העוררים הינם בעלים של יחידת דיור מוגדרת ואינם שותפים במקרקעין. שנית, בעניין צרי, דובר על בעלים במשותף במקרקעין להבדיל מהמקרה שבפנינו בו מדובר בהרחבת דירת מגורים השייכת לעוררים בלבד.

לאור האמור, השאלה המשפטית הינה, האם בעלים של דירה זכאי להרחיב את דירתו לשטח של עד 140 מ"ר. נדמה ששאלה זו היא מהידועות שאינן צריכות ראיה או הרחבה והוראת סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית נהירה וברורה.

בהתאם לאמור, היטל ההשבחה נשוא ערר זה יעמדו על סך של 243,374 ₪ נכון למועד הקובע (25.5.2016).

מסקנת משרדנו

כאשר ישנם מקרים מורכבים הנוגעים להיטל השבחה, חשוב לבדוק את התיק המשפטי כמכלול עוד בטרם מגישים ערר, וזאת כדי לנסות ולצפות את טענות העירייה. עוד ניתן ללמוד מערר זה, שהשומות המוציאה העירייה תמיד נתונות לביקורת, וועדות הערר לומדות לקבל טענות מגוונות ולא להסתכל על המקרה בצמצום דווקני.

לפגישת ייעוץ פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

עסקינן בערעור של המוסד לביטוח לאומי כנגד החלטתו של בית הדין האזורי בנוגע לסעיפים 80-81 לחוק הביטוח הלאומי העוסקים בתאונת עבודה בדרך לעבודה.

עובדות המקרה

המדובר על אישה שנהגה להגיע לעבודה ברכב ובאוטובוס לסירוגין. ביום 23/5/12 בדרך לעבודה, אך לא בתוואי הרגיל, עצרה הנתבעת לבדיקה אצל רופא אורטופד. לאחר הגיעה סמוך למקום עבודתה חנתה בחניון בו הייתה חונה מידי יום, והחלה ללכת לכיוון העבודה, או אז נפלה הגברת במעבר החצייה, אך המשיכה למקום עבודתה.

עקב פציעתה הגישה תביעה לבית הדין לעבודה אשר קיבל את תביעתה של הגברת וקבע שמדובר על תאונת עבודה בשל הסמיכות למקום העבודה ובשל העובדה כי גם אם סטטה מתוואי הדרך וחזרה אליו בכוונה להגיע לעבודה, מדובר על זיקה למקום העבודה.

טענות המוסד לביטוח לאומי

ב"כ של המוסד לביטוח לאומי סבר כי מקרה זה אינו עולה כדי פגיעה בעבודה, בשל העובדה שהייתה סטייה מהמסלול הרגיל בדרך לעבודה ואין מקום להחיל את ההגנה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק, למעט בשני מקרים – תפילה והורדת ילד במסגרת חינוכית. עוד טען ב"כ המל"ל כי תכלית הנסיעה של הגברת בעת יציאתה מביתה הייתה להגיע למרפאה ורק לאחר מכן לעבודה, על כן זה מנטרל את העובדה שמדובר בנפגעת בדרך לעבודה. בטח כאשר העצירה סדרך לרופא הייתה משמעותית ולא אינצידנטלית לדרך עצמה ובכך בעצם לא ניתן לרפא את הסטייה גם אם חוזרים לתוואי הדרך הרגיל לעבודה.

טענת הנתבעת

הנתבעת טוענת כי החשיבות היא תכלית הנסיעה, אי לכך, בשל העובדה שבמקרה דנן תכלית הנסיעה הייתה להגיע לעבודה, גם אם הייתה עצירה בדרך ובטח כאשר היא חזרה למסלול הנסיעה הרגיל בדרכה לעבודה.

הכרעת בית הדין הארצי

בית הדין הארצי קבע כי במקרה דנן אין מדובר בתכלית של נסיעה לעבודה אלא בתכלית של נסיעה למרפאה ומהמרפאה לעבודה, נקבע כי בבחינת תאונה שארעה לעובד בדרך לעבודה או בחזרה ממנה בשל "סיכוני הדרך", יש לבחון אם העובד היה במקטע דרך שחל עליו החוק, האם עובד היה בדרך מהמעון לעבודה. במקרה דנן נקבע כי סטיית הנסיעה למקום אחר במקום לעבודה, הינה בגדר מטרה עצמאית נפרדת, כך שלא ניתן לראות את הפגיעה בתאונה בדרך לעבודה.

נשאלת השאלה מה משקלה של המטרה האחרת בעטיה יצא העובד ממעונו, ככל שעוסקים במטרה אינצידנטלית להיותו בדרך לעבודה, הרי שהנטייה תהא לראות בנסיעה כנסיעה אחת, אך ככל שהייתה לו מטרה עצמאית נפרד, אין התאונה תהא בגדרה של תאונת עבודה.

במקרה של הנתבעת דנן נקבע שהסטייה לא הייתה אינצידנטלית להגעה לעבודה.

בפסיקה מהדהדת זו בית הדין הארצי הפך החלטה מאוד ברורה של בית הדין האזורי ופירש את החוק בצורה שונה, על כן, שעה שנפגעתם בדרך לעבודה עליכם לפנות באופן מיידי לעורך דין העוסק בתחום אשר יידע לנסח את הבקשה להכרה כתאונת עבודה כבר מתחילת ההליך.

ליעוץ ופגישה ראשונית ללא עלות פנה אלינו כבר עתה – 04-8100170

תמ"ש 8972-05-16 ד.מ נ' א.מ (פורסם law data)

העובדות

המדובר על תובענה רכושית בין בני זוג, במסגרתה נותרה להכרעה השאלה, האם הנתבע זכאי להשבת כספי ההשקעה הראשונית בדירת הצדדים, כספים שמקורם בדירה שנרכשה ע"י אימו של הנתבע, ואשר כספי מכירתה שימשו לרכישת הבית המשותף, בין אם מכוח ההשקעה הראשונית ובין אם מכוח הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, נוכח הטענה לפערי השתכרות בין בני הזוג.

הצדדים נישאו ביום 15.8.02 מנישואיהם נולדו להם שלושה קטינים, ביום 28.9.16 הצדדים התגרשו. באשר למחלוקת הרכושית, מועד הקרע נקבע ליום 01.03.16. לאחר שנערכה חוו"ד אקטוארית, הסכימו הצדדים למתן תוקף של פס"ד לחלופה השניה בחווה"ד. בית הצדדים נמכר אף הוא בהסכמה.

נותרה במחלוקת השאלה האם הנתבע זכאי להשבת סך של 240,000 ₪, שמקורם בדירה שנרכשה ע"י אימו (להלן: "הדירה בלוד"), ואשר התמורה שהתקבלה ממכירתה, שימשה לרכישת הבית המשותף של בני הזוג. כ-11 שנה לפני שנישאו הצדדים, בשנת 1991, רכשו הורי הנתבע את הדירה בלוד. הזכויות בדירה בלוד נרשמו במנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל), על שם אימו של הנתבע.

הדירה בלוד נמכרה ביום 08.01.08, כשש שנים לאחר נישואי הצדדים. אין חולק כי כספי התמורה בסך של 240,000 ₪, הועברו ע"י אימו של הנתבע, במתנה ושימשו לרכישת ביתם המשותף של הצדדים. במסגרת הליך פירוק השיתוף, נמכר בית המגורים המשותף בסך של 1,965,000 ₪. לאחר כיסוי המשכנתא, התמורה חולקה בחלקים שווים (כל צד קיבל סך של כ-513,000 ש"ח), אולם נוכח המחלוקת באשר לסך של 240,000 ש"ח, נותר הסכום האמור בנאמנות בידי עוה"ד אשר יצג את הצדדים בעסקת המכר.

טענות התובעת

הדירה בלוד לא היתה בבעלות הנתבע אלא בבעלות אימו, לאחר שהדירה בלוד נמכרה, תמורתה הועברה לחשבון התא המשפחתי בשנת 2008 ע"י הנתבע, הסכום הוטמע ברכוש המשותף באמצעות רכישת הדירה המשותפת אשר הזכויות בה נרשמו בחלקים שווים ע"ש שני הצדדים. עוד טענה התובעת, כי כאשר הכניס הנתבע את הכסף לחשבון התא המשפחתי המשותף, הוא לא טען שיצטרך להחזיר לאימו את הכסף, והענקת הסכום מהאם לא הותנתה בתנאי כלשהו, ולא נערך כל הסכם בין הצדדים. יצוין כי עם קבלת הסכום התובעת היתה ערה לתצהיר שערכה אימו של הנתבע, לפיו הכסף ניתן במתנה לנתבע, אולם לטענתה נאמר לה בע"פ כי הכסף ניתן לשני בני הזוג.

עוד טענה התובעת כי הדירה בלוד נמכרה בסך של 240,000 ₪ ולכל היותר, אף אם תתקבל טענת הנתבע – הוא זכאי לסכום זה בלבד, ואין להצמידו למדד תשומות הבניה. באשר לפערי ההשתכרות, וחלוקה לא שוויונית ברכוש המשותף, טענה התובעת כי אין להחיל את חוק יחסי ממון בכל הנוגע לכספים שבמחלוקת, וכי לאחר מכירת הדירה נותרים בידי הנתבע סכומים נכבדים. כן טענה כי במהלך נישואיהם הנתבע לא עבד בעבודה מסודרת, רוב הפרנסה נפלה עליה כשהנתבע "חיפש את עצמו".

 טענות הנתבע

לטענת הנתבע, הדירה בלוד היתה בבעלותו והרישום של הזכויות בדירה ע"ש אימו, לא שיקף את הבעלות, שכן הדבר נעשה מטעמי נוחות בלבד. בפועל עם שובו מחו"ל נהג בדירה כמנהג בעלים, לפרקים התגורר בה ולפרקים השכיר אותה, וכל בני המשפחה ראו בדירה זו כדירתו.

על כן, יש להפחית ממסת הנכסים שלאיזון את תמורת מכר דירתו, סך של 240,000 ₪, כשסכום זה צמוד למדד תשומות הבניה, ובסה"כ 300,000 ₪, וזאת נוכח הוראת סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, שכן מדובר בנכס שהיה לנתבע ערב נישואיו. לטענת הנתבע מדובר בנכס נדל"ני אשר שימש להשקעה בנכס נדל"ני אחר ומכאן שיש להצמיד את תמורת מכר דירתו למדד תשומות הבניה.

עוד טען הנתבע כי בין הצדדים קיים חוסר איזון כלכלי מובהק. בעוד התובעת השקיעה את מיטב מרצה בפיתוח מקצועיותה במהלך חיי הנישואין, בעלת תארים אקדמיים המהווים "נכסי קריירה" ומשתכרת שכר העולה על סך של 10,000 ₪ לחודש, הנתבע עסק בעבודתו כמפיק סרטים, חסר השכלה אקדמאית, והשקיע במשק הבית, וגידול הילדים. בסיכומיו טען כי פוטנציאל השתכרותה של התובעת מגיע לכדי סך של 15,000 ₪ בחודש.

לפיכך ביקש הנתבע להחיל את הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון להורות על איזון משאבים שלא בדרך של מחצה על מחצה, אלא בדרך שיהא בה פיצוי ואיזון כלפי הנתבע אשר יוצא ממערכת היחסים, כמי שידו על התחתונה. בנסיבות אלה ביקש לקבוע איזון בלתי שוויוני בתמורת דירת המגורים המשותפת.

הדין החל במקרה דנן

הצדדים נישאו זל"ז בשנת 2002 ומשכך, חל עליהם משטר של איזון משאבים דחוי בהתאם להוראות חוק יחסי ממון. בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, הכלל הוא כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג ל"מחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג", למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, אשר מוצאים מבסיס האיזון. וכך קובע סעיף 5 לחוק יחסי ממון: "(א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

אמנם, בהתאם להוראת סעיף 5(א)(1) הנ"ל, כספי מתנה שמקבל כל אחד מבני הזוג במהלך חיי הנישואין אינם מהווים נכס בר איזון, אולם בהתאם להלכה הפסוקה, כספי מתנה שמוזגו והוטמעו ברכוש המשותף, הינם משותפים. במצב של עירוב ומיזוג נכסים של בני זוג, לרבות נכסים שמקורם במתנה או בירושה שקיבל אחד מבני הזוג, אשר מוטמעים בנכסים משותפים או בחשבון בנק משותף, כספים אלה הופכים להיות משותפים, ואין עוד מקום להתחקות אחר מקורם.

בענייננו באשר לדירת מגורים, כאשר נרשמת דירת מגורים משותפת על שם שני הצדדים בחלקים שווים ואין הסכם ממון הקובע אחרת, הדירה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים, ללא קשר למידת ההשקעה של מי מהצדדים ברכישה.

פסיקת בית המשפט

אין מחלוקת כי הדירה בלוד נמכרה וכי מלוא התמורה ממכירת הדירה (240,000 ₪) שימשה לרכישת הדירה המשותפת. בנסיבות אלה אינני רואה כל רלבנטיות לשאלת הבעלות על זכויות הדירה בלוד, ואין צורך להכריע בשאלה זו. השאלה היא מה דינם של כספי התמורה.

באשר לכספי התמורה, בית המשפט קיבל את עמדת הנתבע, לפיה אימו העניקה לו את הכספים במתנה. ע"פ תצהיר המתנה, אשר אין חולק כי התובעת היתה מודעת לו בזמן אמת, מלוא תמורת הדירה הועברה לנתבע דווקא, ע"י אימו. אשת הנתבע, התובעת, כלל לא מוזכרת בתצהיר המתנה. טענתה של התובעת, לפיה נאמר לה בע"פ שהמתנה ניתנת לשני בני הזוג חרף האמור בתצהיר, הינה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב, אשר נטענה בחצי פה, הן בתצהירה והן בעדותה. במקרה זה עדותה של האם לפיה כוונתה היתה שתמורת המכר תועבר לבנה במתנה, אמינה בעיני. לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע התובעת לא ביקשה לתקן בזמן אמת את האמור בתצהיר, ולהתאימו לדברים שנאמרו לה לטענתה באותה העת.

בית המשפט סבר כי הטענה שהכספים הוטמעו ברכוש המשותף היא נכונה במקרה זה. והעובדה שלאחר העברת תמורת הדירה בלוד לנתבע, כספים אלה הפכו לקניינו, ובחר הוא להטמיעם בנכס המשותף – היא זו אשר מכריעה מה יהא דינם של הכספים.

מהראיות שהובאו בפני בית המשפט, הוא שוכנע כי כספי הנתבע הוטמעו ברכוש המשותף, ולא הוכחה הסכמה בין הצדדים להשיבם לנתבע במקרה של פירוד: נסיבות החתימה על התצהיר לא הובררו די צורכן ע"י הנתבע ואימו, אשר טענה כי מדובר בדרישה של עוה"ד שביצע את הסכם המכר. לא נטען (הגם שהאם והנתבע נשאלו מפורשות בעניין זה) כי התצהיר נכתב במישור היחסים בין בני הזוג ועל מנת להבטיח כי סכום זה יושב לנתבע במקרה של פירוד.

לפיכך, אין בכוחו של תצהיר זה כדי להוות הסכם בין בני הזוג הקובע כי סכום זה לא יאוזן חרף הטמעתו ברכוש המשותף. בעניין זה ראוי לציין כי בהתאם לפסיקה, אין צורך כי הסכמת הצדדים להחרגת נכס מהסדר איזון המשאבים תאושר ע"י ערכאה שיפוטית בדרך שנקבעה לאישורו של הסכם ממון בחוק יחסי ממון, אלא די בכך שההסכמה בין בני הזוג תערך בכתב.

בנסיבות אלה ומהטעמים שפורטו בהרחבה לעיל, נקבע כי כספי תמורת מכר הדירה בלוד, ניתנו במתנה מהנתבע לתובעת, מתנה שהושלמה עם העברת הכספים ורישום הדירה על שמם בחלקים שווים. אין בעובדה שהנתבע תרם יותר מהתובעת לרכישת הנכס ממקורותיו העצמיים, כדי להפריך את הנחת השיתוף והאיזון העולה מרישום הנכס בבעלות משותפת.

טענתו החלופית של הנתבע – חלוקה לא שוויונית בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון:

לטענת הנתבע, מקרה זה מצדיק חלוקה בלתי שוויונית ברכוש המשותף, באופן שמלוא תמורת הבית בלוד, תושב לנתבע מכוח הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, זאת נוכח פערי ההשתכרות בין הצדדים.

פערי השתכרות וסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון – הדין החל:

בעבר נקבע בפסיקה כי פער השתכרות הינו נכס בר איזון (ר' בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (26.8.07)). יחד עם זאת, בתיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון, שנכנס לתוקף ביום 5.11.08, לא נכלל פער ההשתכרות בסעיף 5(ג) לחוק בהגדרת נכסי בני הזוג, אלא נכלל בנכסי עתיד במסגרת סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, לפיו בית המשפט רשאי לקבוע, שאיזון שווי הנכסים, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר, שיקבע בהתחשב בין היתר בנכסים עתידיים, לרבות בכושר השתכרות של כל אחד מבני הזוג.

באשר לשאלה האם לאחר תיקון מס' 4 כושר השתכרות הינו נכס המשפיע על אופן ביצוע האיזון או נכס שיש לאזנו באופן חשבוני, הדעה הרווחת בפסיקה הינה, כי נכסים עתידיים אינם בכלל נכסי בני הזוג, אלא משמשים אך גורם מתקן.

בפסיקה נקבעו תנאים באשר להתחשבות בהפרשים בכושר השתכרות במסגרת איזון המשאבים, לרבות קיומו של בן זוג "ביתי" לעומת בן זוג "קרייריסטי", "קיומו של "פער דרמטי" בכושר ההשתכרות של בני הזוג ונישואים לאורך זמן (בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית 26.08.07).

הנתבע הינו עצמאי, מפיק סרטים, וקיים קושי להעריך את פוטנציאל השתכרותו. לטענת הנתבע) הוא משתכר כמחצית מהתובעת אולם התרשמתי כי הנתבע היה זה שלא חשף את מלוא הכנסותיו (כך, למשל טענת התובעת לפיה הוא זכאי לקצבת נכות מהמל"ל בסך של 1800 ₪ לא זכתה להכחשה). הנתבע בן כחמישים שנים, ולאחר הפרידה מהם יוכל להגדיל את כושר השתכרותו והיקף עבודתו, אם רק ירצה בכך. באשר להכנסותיה של התובעת, ניסה הנתבע להאדיר את כישוריה ופוטנציאל השתכרותה, התארים שרכשה וטען כי כושר השתכרותה של התובעת עולה "לאין ערוך" על זה שלו. יחד עם זאת, מדובר בתובעת המשמשת כמורה בכירה בבי"ס, אשר הנתבע העריך את השתכרותה בכתב ההגנה בסך של 10,000 ₪ בחודש.

במקרה זה, מדובר בתובעת שהיא מורה ובנתבע העובד כמפיק סרטים. אם נבחן את פוטנציאל ההשתכרות של הצדדים (אשר ממומש יותר ע"י התובעת ופחות אצל הנתבע), ספק אם ניתן לדבר על פער בכושר השתכרות בוודאי שלא על פער דרמטי.

מרכיב הויתור – בן הזוג "הביתי": כאמור הנתבע הינו מפיק סרטים עצמאי, אולם העובדה כי עיקר עבודתו נעשתה בתוך הבית אינה הופכת אותו בהכרח לבן הזוג הביתי, בוודאי לא הוכח ויתור מצידו של הנתבע לטובת מתן אפשרות לתובעת להתקדם ולהגדיל את כושר השתכרותה. בהיבט זה לא הוכחה כל עזרה מצידו של הנתבע ולא הוכח שהוא סייע בשיפור כושר השתכרותה של התובעת. לא הוכח שהנתבע "נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו", כפי שנדרש בפסיקה.

יש לזכור כי הזכות לאזן את פער ההשתכרות של בני הזוג עם פקיעת הנישואין אינה עומדת בפני עצמה. יש לבדוק את הגורמים שהביאו לאי השוויון ורק בהתאם לכך תיבחן הזכאות הפעלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. במקרה שבפני לא הוכחו פערי השתכרות ובוודאי לא כאלה המצדיקים חלוקה לא שוויונית ברכוש בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

סוף דבר

בנסיבות אלה, בית המשפט הורה כי איזון המשאבים בין הצדדים ייעשה מחצה על מחצה ומלוא התמורה שהתקבלה ממכירת הבית המשותף תחולק בחלקים שווים ביניהם.

מסקנת משרדנו

נכסים שיתכן ובגלגולם הראשון היו נכסים שלא היו ברי איזון למשל כמו במקרה לעיל – דירה שהתקבלה במתנה, בגלגולם השני יאבדו את הייחוד שלהם ויהיו ברי איזון. על מנת להפריך את הנחת השיתוף והאיזון יש להוכיח הסכמה בין הצדדים – היינו בסכם ממון. אמנם נקבע כי לא חייב לאשר את הסכם הממון על-ידי בית המשפט במקרה זה, אך חייב להראות הסכם שהנכסים מהגלגול הראשון גם אם יתמזגו עם הרכוש המשותף, יישארו בחזקת הצד שקיבל אותם.

ליעוץ ראשוני ללא עלות, פנה אלינו כבר עתה – 04-8100170

ב"ל 10581-07/17 הולואגר גדמו בלטה נ' המוסד לביטוח לאומי

עובדות המקרה:

התובעת הגישה לנתבע (המוסד לביטוח לאומי) תביעה לתשלום גמלת שמירת היריון וזאת לתקופה החל מיום 5.12.16 ועד ליום 18.1.17 (מועד הלידה). תביעתה של התובעת נדחתה וזאת בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"). כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה לבית הדין.

במסגרת כתב ההגנה שהגיש, חזר הנתבע על האמור במכתב הדחיה והוסיף כי היעדרותה של התובעת מעבודתה בתקופה האמורה, לא הייתה מתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן אותה או את עוברה ולא הייתה מתחייבת בשל תנאי עבודתה, ומשכך, התובעת לא עמדה בהוראות סעיף 58 לחוק.

הדיון בבית הדין

ביום 22.11.17 התקיים דיון, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין כדי שיחווה את דעתו בשאלה, האם היעדרותה של התובעת בתקופה שבמחלוקת הייתה בעקבות מצב רפואי המסכן אותה או את עוברה.

בחוות דעתו, מיום 8.5.18, ציין המומחה בפרק "דיון ומסקנות" כך:

"במהלך ההיריון פיתחה התובעת סוכרת הריונית כתוצאה מההיריון, אשר אכן חלפה לאחר הלידה. סוכרת הריונית עלולה לגרום לסיבוכים במהלך ההיריון אשר מהווים סיכון ליולדת ולעובר, כפי שפורט ברשומה הרפואית של התובעת. מעקב רפואי במהלך ההיריון, בדיקות מעקב ומנוחה, עשויים למנוע את החמרת הסוכרת ואת הסיבוכים. לכן, הנני תומך בהמלצת הרופאים לאשר לתובעת גמלה לשמירת היריון לתקופה שדרשה".

בעקבות חוות הדעת, הנתבע הגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה. בהחלטתו מיום 4.9.18, נעתר בית הדין לבקשה באופן חלקי. השאלות עסקו בעיקר בניסיון להטיל דופי שחוות דעת המומחה באופן שבו המחלה של התובעת בזמן ההריון הוצגה כמשהו פעוט שכאשר מטפלים בו בזמן הסיכון הוא נמוך ביותר.

דיון והכרעה של בית הדין

בית הדין התחיל בסקירת החוק וקבע שהתנאי לזכאות לגמלת שמירת הריון מעוגן בסעיף 58 לחוק אשר קובע כי:

"'שמירת היריון' – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:

(1)מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;

(2)סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

בהתאם הפנה בית הדין לפסיקה, והעיר שתכלית גמלת שמירת היריון, היא לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין מצב המסכן אותה או את העובר, ולקבל על כך גמלה מחליפת הכנסה כך שהכנסתה לא תיפגע (ראו עב"ל 180/98 המוסד לביטוח לאומי – ענת רווח ( 1.6.04).

בעב"ל 36253-10-11 המוסד לביטוח לאומי – לימור קסטיאל (12.12.12), עמד בית הדין הארצי על כך, שכאשר מבוטחת טוענת לזכאותה לגמלת שמירת הריון, עליה להוכיח שני רכיבים באשר למצבה הבריאותי:

ראשית, שמדובר במצב רפואי הנובע מההריון, ושנית, שאותו מצב רפואי מסכן אותה או את עוברה.

טענה זו, הינה מטבע הדברים טענה שברפואה, ולכן מוטל על המבוטחת להמציא אישור רפואי בכתב למוסד לביטוח לאומי, על מנת לבסס טענה זו.

באשר למעמדו של האישור הרפואי בתביעה לתשלום הגמלה לשמירת הריון נקבע בעב"ל 1087/04 המוסד לביטוח לאומי – אסנת יוקר ( 2.3.05) כי:

"האישור הרפואי בתביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון יש לו מעמד כבד משקל, בדומה לתעודת אי כושר בתאונה בעבודה (עב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי – לימור גבאי עבודה ארצי, כרך לג(22), 31). האישור יוצר חזקה הניתנת אומנם לסתירה, של קיום התנאים המצדיקים שמירת הריון".

בית הדין קבע כי בעניין זה התובעת צירפה לכתב תביעתה אישור רפואי לעניין גמלה לשמירת הריון, מטעם פרופ' זהר נחום, מומחה לרפואת נשים. פרופ' נחום ציין באישור את הסיבות לשמירת ההיריון וקבע כי מדובר בהריון עם סיכון גבוה והמליץ על מנוחה ממושכת.

בהתאם לאמור בית הדין קבע כי תעודה רפואית זו לא נסתרה, כאמור בית הדין מינה מומחה אשר קבע כי סוכרת הריונית יכולה לגרום לסיבוכים ובעצם חיזק את ידו של פרופ' זהר נחום.

לאור האמור בית הדין קיבל את התביעה וקבע שהתובעת אכן עומדת בתנאי סעיף 58 לחוק.

מסקנת משרדנו:

אנו למדים מפסק הדין האמור כי לעיתים קרובות עניין שברפואה יכול להפוך למושא התדיינות משפטית על אף שמדובר במדע שאמור להיות מדויק, לתוך זה נכנסות טענות משפטיות אשר יכולות לשנות את הכף, כך למשל טענה משמעותית של המוסד לביטוח לאומי הייתה מביאה לסתירת חוות דעת המומחים. על כן, גם כאשר המצב הרפואי נראה ברור ראוי להתייעץ עם עורך דין אשר מבין את המטריה המשפטית בדיני הביטוח הלאומי.

לפגישת יעוץ ראשונית פנה אלינו כבר עתה 04-8100170

ת"א 32151-06-15 פלום ואח' נ' פרד ואח (פורסם law data) התובעים, המתגוררים בחיפה בבית משותף עם הנתבעים, הגישו נגדם תביעה כספית בעילות שונות על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 ופקודת הנזיקין בגין ביצוע עוולות של מטרד ליחיד, שקר במפגיע והפרת חובה חקוקה.

טענות התובעים

בכתב התביעה הועלתה הגרסה העובדתית הבאה: הנתבעים, זוג פנסיונרים ובנם כבן 40, נוהגים להטריד את התובעים בדרכים שונות, כמו עמידה במרפסת דירתם וצפייה בתובעת בעת שהיא יוצאת למרפסת דירתה. ואף הטרדתה במקום עבודתה. בנוסף, הוציאו הנתבעים לשון הרע על התובעים באמצעות פרסומים רבים, שארבעה מהם פורטו בכתב התביעה כדלהלן:

1. במכתבם של הנתבעים מיום 26.5.2012 לועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה, בו ביקשו הצמדת פקח שישגיח על עבודות בנייה בהיתר של התובעים, הם כינו אותם כמי ש"ידועים כפורעי חוק".
2. אחד הנתבעים השמיע באוזני מזכירת הוראה בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, שהוא מקום עבודתה של התובעת, ביטויים רוויי שנאה כלפיה, וכינה אותה "אדם רע ואכזרי, אשר עושה צרות לכל הסובבים אותו, מסוכנת";
3. נתבע אחר העביר לדיקן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון מידע על הליך משפטי שהתנהל בין התובעים לנתבעים בבית משפט לתביעות קטנות, כינה את התובעת "שקרנית" וטען כי מינוייה לתפקיד בפקולטה הינו "שגיאה קשה";
4. הנתבעים השמיצו את התובעים במסעדה באזור מגוריהם, והנתבעת אף אמרה: "אין סיכוי שמהנדסת מלומדת תהיה חברה של מוכרת במסעדה".

נטען כי הפרסומים מהווים ניסיון להשפיל את התובעים, לעשותם לשנאה, לבוז וללעג, על מנת לפגוע בדמותם בהליכים המתנהלים בפני הרשות המקומית, לפגוע במשלח ידה של התובעת בטכניון ולהכפישם ברמה האישית בביתם ובאזור מגוריהם. הודגש כי אין לבחון כל אחד מהפרסומים ב"חלל ריק", אלא יש לראותם כחלק ממסכת מתוכננת ומכוונת שנועדה ליצירת מומנטום שלילי נגד התובעים בכל מקום אליו יפנו – בעבודה, בבית ומחוצה לו. מאחר והפרסומים נעשו בכוונה לפגוע ובזדון, נתבע בגין כל אחד מארבעת הפרסומים שפורטו פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. התובעים הוסיפו וטענו כי התנהלות חריגה של הנתבעים כלפיהם – נעיצת מבטים בתובעת בהיותה במרפסת דירתה, הטרדת התובעת בעת שעבדה במכון המים בטכניון, והפרעה לתמרוני חנייה של התובעים בחניית הבית המשותף – עולה כדי פגיעה בפרטיותם ללא הסכמתם ובכוונה לפגוע בהם, ובגינה נתבע פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות. עוד נטען כי התנהגות הנתבעים פוגעת בהנאת התובעים מדירתם, ועולה כדי עוולה של מטרד ליחיד, הקבועה בסעיף 44 לפקודת הנזיקין. התובעים אף טענו כי הפרסומים שנעשו על-ידי הנתבעים כללו שקרים, וככאלה היוו ביצוע עוולת שקר במפגיע, הקבועה בסעיף 58 לפקודה. כן צוין כי מאחר והתנהגות הנתבעים מהווה אף הפרה של האיסורים הכלולים בחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, יש לראותם כמי שאף ביצעו עוולה של הפרת חובה חקוקה, הקבועה בסעיף 63 לפקודה.

טענות הנתבעים

בכתב ההגנה הודו הנתבעים בפרסום הראשון והכחישו את שלושת הפרסומים האחרים. אשר לפרסום הראשון, נטען כי אין מדובר בלשון הרע, ובכל מקרה עומדת להם הגנת "אמת דיברתי", מאחר והתובעים פעלו בניגוד להיתר בנייה ואף הוגש נגדם כתב אישום על-ידי הוועדה המקומית. אשר לפרסום השלישי, נטען שנתבע מס' 1 היה בעבר חבר סגל זוטר בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, ולפיכך הוא רשאי להביע ללא חשש את דעתו בפני דיקן הפקולטה. הוכחש כי נאמר על התובעת שהינה "שקרנית", אך לחילופין הועלתה טענת הגנה של "אמת דיברתי". עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבע מס' 3 אינו מתגורר בבית הוריו. אשר לטענות בכתב התביעה בנוגע למקרים נוספים ודומים, הודגש בכתב ההגנה כי אין מקום לדון בהם ולהביאם בחשבון כל עוד לא פורטו בכתב התביעה.

לשון הרע – אופן ניתוח העוולה

בית המשפט פסק כי הניתוח של טענת הפגיעה בשם טוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם מה שפורסם הינו "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק. בשלב השני יש לבחון אם הפרסום מהווה "לשון הרע", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. ככל שיתברר שמדובר ב"לשון הרע", יש לבחון בשלב השלישי את תחולתן של ההגנות השונות שבחוק. אם לא קמות הגנות אלו, יקבע בית משפט בשלב הרביעי את הסעד המתאים. (על שלבי הניתוח ראו: ע"א 89/07 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (פורסם בנבו, 4.8.2004); ע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' בכרי, פסקה 2 (פורסם בנבו, 27.7.2011); ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פסקה 6 (פורסם בנבו, 8.2.2012)). אשר לשלב שני – עוד בפסיקה ישנה (שמקורה בפסיקה באנגליה) נקבע כי סוגיה זו של "לשון הרע" אינה שאלה עובדתית הנבחנת על-פי ראיות. בית המשפט הוא שיקבע ממצא בשאלה אם הפרסום מהווה לשון הרע, ללא שמיעת ראיות.

פרסום ראשון

בימ"ש קבע כי הנתבעים לא הסתפקו בביטוי 'עוברים על החוק' אלא בחרו בביטוי הקשה יותר 'פורעי חוק', ואולם, סבר בימ"ש כי למרות ההגזמה שבתיאור זה, אין לראותו כחציית קו המעבירה את הביטוי מהתבטאות המשקפת אמת להתבטאות העולה כדי לשון הרע. מעבר לדרוש העיר בימ"ש כי התובע הודה בחקירתו הנגדית כי אין מדובר במקרה בודד של אי-קיום החוק וכי היו מספר מקרים (חלקם מאוחרים למועד משלוח המכתב) בהם הוא ואשתו, או הוא לבדו, עברו על חוקי התכנון והבניה ותקנות התעבורה. ולכן בימ"ש הגיע למסקנה כי הנתבעים הוכיחו הגנה טובה כנגד הפרסום האמור.

פרסום שני

התובעים הוכיחו באמצעות עדה ניטראלית כי "פרסום" זה, בו הושמעו באוזניה התבטאויות שכללו אמירות על התובעת כ"רעה ואכזרית", "אדם שעושה צרות לכל הסובבים אותה" ו"מסוכנת", אכן התרחש.

הפרסום השלישי

דיקן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון העיד בתצהירו על פגישתו ביום 29.11.2012 עם הנתבעים, כך: "במסגרת הפגישה הוצג בפני קלסר המכיל מסמכים משפטיים שונים וצילומים המתעדים מקרים של מה שהייתי מכנה 'סכסוכי שכנים', הכל בניסיון להוכיח לי – כך לדברי הנתבעים – כי החלטת הפקולטה להעסיק את התובעת הייתה 'שגיאה קשה'.

הפרסום הרביעי

בעלת מסעדה ברמות בגין בחיפה, העידה בתצהירה על אירוע שהתרחש במסעדתה כאשר נכנסו אליה הנתבעים, כך: "הנתבעים החלו לספר לי ולהתלונן באוזני בקול רם ובנוכחות לקוחות אחרים על משפחת פלום (התובעים) בכלל שהם גורמים להם נזקים, שהם אנשים רעים, אכזריים ומסוכנים, שהם ניסו להרוג אותם בהשלכת לבנה למרפסת שלהם. בעיקר הם דיברו על התובעת. הם הכפישו את שמה ודיברו בגנותה. בית המשפט בפסק דיונו סמך ידו על עדותה של בעת המסעדה.

פגיעה בפרטיות

צפייה מהמרפסת של הנתבעים אל התובעת וכן מעקב אחריה לעבודתה בטכניון. בית המשפט העדיף את גרסתה של התובעת על פני זו של הנתבע בהיותה נתמכת בעדותו של עד מרכזי. בתצהירו של נתבע מס' 3 הוא הסתפק בטענה כי האמור בתצהיר העד אינו אמת, אולם לא מסר כל גרסה פוזיטיבית – האם נפגשו, האם שוחחו וכיו"ב. התנהגותו של נתבע זה עולה כדי הטרדה ופגיעה בפרטיות.

הפיצוי

התובעים עתרו לפסיקת הסכום המקסימלי הקבוע בחוק איסור לשון הרע כפיצוי בלא הוכחת הנזק לגבי כל אחד מהפרסומים ולפסיקת הסכום המקסימלי הקובע בחוק הגנת הפרטיות כפיצוי בלא הוכחת נזק לגבי כל פגיעה בפרטיותם. מאחר ולטענתם פעולות הנתבעים נעשו מתוך כוונה לפגוע, עתרו התובעים לפסיקת כפל הסכום המקסימלי הקבוע בחוקים אלו. נקבע על-ידי בית המשפט כי עלה בידי התובעים להוכיח שלושה מקרים של פרסומי לשון הרע ושני מקרים של פגיעה בפרטיות, בנסיבות ספציפיות. בא-כוח התובעים הדגיש בסיכומיו בכתב כי מאחורי מעשים אלו של הנתבעים עומדת "סדרה ארוכה מאוד של מקרים נוספים, שלא היה בידי התובעים להוכיחם". ברור כי משלא הוכחו מקרים נוספים, אין הם יכולים להוות שיקול בעת קביעת סכום הפיצוי. כמו-כן בית המשפט לא התחשב במסכת הסכסוכים הממושכת שהצדדים שרויים בה מזה זמן רב, ובתביעות ההדדיות שהגישו. אלו לא היו חלק מהפלוגתאות בתיק הנוכחי.

לסיכום

המסקנה העיקרית העולה מפסק הדין היא כי בתי המשפט במדינת ישראל רואים בחומרה ניסיון של אנשים לפגוע בתדמיתם ובפרסנתם של אחרים. על כן, במידה ונפגעת מלשון הרע פנה אלינו כבר עתה ונדע לפעול עבורך כבר מראשית התיק באופן אסטרטגי מותאם למקרה הספציפי, וזאת כדי לנצח ולהשיג את התוצאה הטובה ביותר במערכה המשפטית.

לפגישת יעוץ ראשונית ללא עלות אנא פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

ק"ג 32455-05/16 דליה הילה בר נ' עיריית ירושלים (פורסם law data)

עובדות המקרה

המנוח היה גמלאי של עיריית ירושלים עד שנפטר ביום 20.7.2015. המנוח והתובעת היו בני זוג בתקופה השנויה במחלוקת בין הצדדים. בין המנוח לתובעת נחתם הסכם ממון בו קיימת, בין היתר, הצהרה על מגורים משותפים מינואר 2012. הסכם הממון קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה ביום 20.3.14. תביעתה של התובעת מיום 27.7.2015 לקבלת קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי על יסוד טענה להיותה ידועה בציבור של המנוח אושרה, ובני הזוג הוכרו כידועים בציבור החל מיום 1.1.2012.

טענות העירייה

התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות"), הדורש להוכיח מגורים משותפים של שלוש שנים לפחות עובר לפטירתו של המנוח כתנאי להכרה בבני הזוג כידועים בציבור. אין די בהכרה של המוסד לביטוח לאומי בבני הזוג כידועים בציבור, והרף הנדרש על ידי המוסד לביטוח לאומי נמוך מזה על פי חוק הגמלאות.

ההליך בבית הדין

התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לשלם לה קצבת שאירים, והנתבעת התנתה את התשלום בפסק דין של בית משפט לענייני משפחה הקובע כי היא ידועה בציבור של המנוח.

בהחלטת בית הדין מיום 23.11.16, נמתחה ביקורת על התנהלות הנתבעת שלא ביררה את זכאותה של התובעת ולא קבלה החלטה בעניינה טרם הגשת התביעה. בית הדין הורה לממונה על פרישת עובדים וגמלאות בעיריית ירושלים לקבל החלטה בשאלת זכאותה של התובעת לקצבת שאירים לאחר שזו תמציא לה את כל המסמכים שעמדו בבסיס החלטת המוסד לביטוח לאומי וכל מסמך אחר שיש ברשותה ושיכול להעיד על היותה ידועה בציבור של המנוח.

ביום 22.1.17, הודיעה הנתבעת כי לאחר בירור וחקירה, הממונה על פרישה וגמלאות החליטה שלא לאשר את תביעתה של התובעת, על יסוד הקביעה כי לא הורם הנטל המוטל עליה להוכיח את זכאותה על פי חוק הגמלאות.

ביום 23.4.17, התקיים דיון מקדמי בפני בית הדין, במסגרתו הודיעה הנתבעת, כדלקמן:

"על יסוד מלוא מהמסמכים שהונחו לפנינו אנחנו מסכימים כי המנוח והתובעת היו בני זוג והתגוררו יחדיו לפחות בשנה וחצי האחרונות לפני פטירתו."

במסגרת הדיון הנ"ל סוכם בין הצדדים כי התובעת תעביר לידי הנתבעת מסמכים נוספים ואלה ינהלו מו"מ לסיום המחלוקת מחוץ לכותלי בית הדין. ביום 20.7.17 הודיעה הנתבעת כי החלטת הממונה על הגמלאות בעינה עומדת.

לפיכך, ניתן צו להגשת תצהירים והתיק נקבע להוכחות.

דיון והכרעה

לאחר שבית הדין עיין היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמע את עדויות הצדדים, הגיע הוא לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בית הדין קבע כי מהראיות שהונחו בפניו התרשם הוא כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, והנתבעת לא הביאה ראיות סותרות ולא הזימה את הראיות שהוצגו על ידי התובעת.

הוזכר בפסק הדין כי סעיף 4(א)(1) ו-(2) לחוק הגמלאות קובע מי הם שאיריו של נפטר לעניין החוק כדלקמן:

"(א) אלה הם שאיריו של נפטר, לענין חוק זה:

(1) מי שהיתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהיתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה ולמעט מי שבשעת מותו היתה פרודה של קבע שלו.

(2) מי שהיה בעלה בשעת מותה, לרבות מי שהיה ידוע בציבור כבעלה וגר עמה אותה שעה ולמעט מי שבשעת מותו היה פרוד של קבע שלה ."

לפיכך, תובע המבקש להיחשב כשאיר לעניין חוק הגמלאות ולא היה נשוי לנפטר, חייב להוכיח כי בינו לבין המנוח התקיימו יחסים של ידועים בציבור והתגוררו יחדיו.

וכך גם סעיף 28 לחוק הגמלאות אשר דן בזכאותו של שאיר לקצבה מכוח חוק הגמלאות וקובע כדלקמן:

"28.(א) זכאי לקצבת פרישה שנפטר – תשולם לשאיריו כל תקופת הזמן המפורשת בסעיף זה, ובכפוף להוראות סעיף 109 (ב) (2), קצבה באחוזים מהקצבה שהיתה מגיעה לזכאי אילולא נפטר, והם – (1) לבן זוג, אם היה בן זוגו לפחות שלוש שנים שקדמו לפטירתו או נולד להם ילד…".

לפיכך, התובע, המבקש להוכיח זכאותו לקצבה מכוח חוק הגמלאות, נדרש להוכיח כי הוא והמנוח היו ידועים בציבור במשך שלוש שנים לפחות מיום פטירת המנוח.

בנוסף, העיר בית הדין כי העיקרון החוזר בפסיקת בית הדין הארצי לעניין הכרה ב"ידועה בציבור" הינו:

"השאלה בדבר הכרה באישה כ"ידועה בציבור" כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות.

בעניין זה, בית הדין הארצי באחת הפרשיות קבע את הדברים הבאים:

"המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול: ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים". (דב"ע נ"ג/ 6 -7 בטר – קג"מ, פד"ע כ"ז 135 בעמ' 140; דב"ע 6 – 37/ 97 פוגל – מבטחים, פד"ע לב' 372 עמ' 376).

ניתוח שאלת הידועים בציבור על ידי בית הדין:

מגורים משותפים

על מנת שתוכר זכאותו של ידוע בציבור לגמלת שאירים, עליו להוכיח כי גר עם המנוח טרם פטירתו. יסוד המגורים המשותפים נדרש כאמור בסעיף 4(א)(1) לחוק הגמלאות. יסוד המגורים המשותפים הינו דינמי ומשתנה עם חלוף העיתים.

משק בית משותף

דרישה נוספת לצורך הוכחת היות התובעת והמנוח ידועים בציבור היא כי בני הזוג נהלו משק בית משותף. ההלכה הפסוקה הגדירה משמעות המונח משק בית משותף כדלקמן:

"משק בית משותף" פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו… היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף פעולה במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל.

סוף דבר

אשר על כן, על יסוד כל האמור לעיל, בית הדין הגיע לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה ולהצהיר כי התובעת הייתה בת זוגתו של המנוח והתגוררה יחדיו עמו ב- 3 השנים עובר לפטירתו – על כן זכאית היא לקצבת שאירים מהנתבעת.

מסקנת משרדנו:

מפסק דין זה, אנו למדים כי קיים שוני פרשני ל"מוסד" הידועים בציבור בין הביטוח לאומי לבין מוסדות ממשלתיים אחרים, על כן טרם הגשת תביעת שארים יש להיערך באופן מיוחד לכל מקרה לגופו.

לקביעת פגישת יעוץ ראשונית ללא עלות, פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

הקדמה:

במדינת ישראל ישנם מספר רב של משקים חקלאיים. מרבית המשקים בישראל נמסרו למתיישבים כברי רשות בלבד ואינם בבעלותם. בהתאם לדין, זכויות בר רשות הן פחותות ושעה שמעוניינים להעביר את הזכויות בהם, מתעוררים קשיים רבים בעיקר בהורשה, בשל העובדה שישנה מערכת כללים מסועפת, ולעיתים אף לא מובנת, כך שאפילו בתי המשפט פוסקים בהתאם לכל מקרה לגופו.

ההסכם הדו צדדי וההסכם המשולש

בעבר נחתם סוג של הסכם מסגרת (משבצת) משולש בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות והאגודה (להלן- ההסכם), כאשר כל מושב הוסיף סעיפים ושינויים בהסכם, כדי להתאימו למקרים ספציפיים. יחד עם זאת במרבית ההסכמים סעיף 20 ה(1), קובע כי זכויות מוריש שהוא בר רשות יועברו במותו לבן/בת זוגו שנותר בחיים – ובמידה ואין כזה – יועברו הזכויות לבן ממשיך כפי שנקבע ע"י ההורים ואושר ע"י הסוכנות היהודית. שעה שאין בן ממשיך יועברו הזכויות בהתאם לעקרונות סעיף 114 לחוק הירושה.

בנוסף להסכם המשולש, ישנו הסכם דו צדדי בין רמ"י לבין האגודה, כאשר האגודה היא ברת רשות בלבד, ומכוח רשות זו היא נותנת למתיישב להיות בר רשות מכוחה.

מכוח שני הסכמים אלה ניתן ללמוד כי ההסכמים בין המדינה למתיישב הקצה, קובעים באופן מפורש כי אין זכות הורשה בנחלה, ועל כן חוק הירושה בעניינים אלה מתייתר. יחד עם זאת ראוי לציין כי בדרך כלל האגודה מותירה את הנחלה בידי המשפחה, בוודאי כאשר יש להם יכולת להמשיך ולנהל את המשק.

כך למשל ע"א 93 /3836 ברמלי נ' ברמלי בנוגע לזכויות בר רשות קובע:

"ברי כי גם זכויות של בר-רשות אינן ניתנות להורשה אם ההסכם מכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת. אם נותן הרשות מגביל את עבירות הזכות ואוסר על העברתה בירושה, הרי בר-הרשות אינו יכול להוריש את זכויותיו…לפיכך, כשחוזה החכירה או הרשות קובע את זכות החכירה או הרשות לתקופת חייו של המתיישב מבלי שאלה יהיו לחלק מעזבונו, התוצאה היא כי זכותו בנכס אכן אינה חלק מעזבונו.

וגם למשל – תמ"ש 06 /010530 נ.י נגד מ. ש:

"הוראות הסכם המשבצת גוברות על הוראות חוק הירושה- ומכאן שבענייננו- אין תחולה לסעיף 114 לחוק הירושה, החל רק כאשר הנחלה ו/או משק חקלאי מהווה חלק מעזבון המוריש"

זכויות הבן הממשיך

תקנה 3א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 מסדירה את מוסד הבן הממשיך וקובעת את רשימת הזכאים להיות מוכרים, על-ידי בעלי המשק, כבן ממשיך. במושבים בהם חוזה החכירה/שכירות קובע כך, ירשם הבן הממשיך כבעל הזכויות בנחלה באגודה השיתופיות, בסוכנות היהודית ובמינהל מקרקעי ישראל. מבחינה פרקטית כל הנדרש לרישום הזכויות הוא להציג תעודת פטירה של ההורים, במושבים בהם חוזה החכירה/שכירות אינם קובעים זאת במפורש, יכול מי מהיורשים להתנגד לרישום הבעלות במשק על שם הבן הממשיך ולבקש לרשום את עצמו כבעל הזכויות מכוח העקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה ו/או מכח הוראות החוזה שבין האגודה למינהל/סוכנות. במקרים שכאלה יאלץ ביהמ"ש להכריע עפ"י נסיבות כל מקרה ומקרה.

פיצוי היורש המקבל את זכויות המשק לשאר היורשים

בסעיף 114 לחוק נקבע כי "יורש" (גם מקבל זכות) שאינו בן זוג או בן ממשיך אשר קיבל את המשק החקלאי חייב לפצות את שאר היורשים, וזאת במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מהעיזבון.

הוראה זו טומנת בחובה לא אחת קשיים ביישומה, כאשר היורש (מקבל הזכות), אשר יקבל את המשק החקלאי משום שיהיה מוכן ומסוגל לקיימו, יהיה נעדר יכולת כלכלית לפצות, כספית, את יתר היורשים על חלקם בירושה של המשק החקלאי.

דרכים לפתרון ומניעת סכסוכים עתידיים

עינינו הרואות כי הורשת נחלה חקלאית היא בעיה כשלעצמה אם בכלל ניתן להורישה. על כן כבר בהתחלה ניתן למנוע את המחלוקות בין הצדדים באמצעות מערכת הסכמים בין כלל המשפחה, אשר במסגרתה נוכל לקבוע את חלוקת הנכסים של היורשים.

תחום דיני הירושה הוא מורכב וסבוך בוודאי כאשר במסגרת הירושה ישנה נחלה. אי לכך, בטרם מבצעים צוואה הכוללת נחלה, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין מנוסה בתחום.

לפגישת יעוץ פנה אלינו כבר עתה 04-8100170

הקדמה:

לדאבון הלב, זוגות רבים במדינת ישראל מוצאים עצמם בבתי הדין ובבתי המשפט לאחר הליך גירושין ארוך ומייגע בסופו ניתן פסק דין הקובע את חלוקת הרכוש בין הצדדים.

במקרה כזה, קובע סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") קובע כי בהעברה אגב פסק דין לגירושין בין בני זוג לא יחול מס שבח מאחר שאין לראות בה כמכירה בשל העובדה שהיא אינה מוגדרת כעסקה במקרקעין אשר מחייבת במס שבח.

כדי לבצע את רישום העברה בנכס, קרי לרשום את הזכויות בטאבו/במנהל/ בחברה המשכנת, יש לעשות את הפעולות הבאות:

1. לתת להסכם הגירושין תוקף בבית משפט.
2. לצרף לטאבו תעודת גירושין מעודכנת ומקורית.
3. לצרף אישור היעדר חוב ארנונה והיעדר חוב היטל השבחה.
4. לצרף שטרי מכר או לחלופין שטרי העברת זכות חכירה שכירות מאומתים ע"י עורך דין.
5. אם רובצת על הנכס משכנתא צריך לקבל את אישור הבנק.
6. תשלום אגרת טאבו.
7. במקרים של נכס הרשום במנהל ונכס שמנוהל ע"י חברה משכנת ישנם מסמכים נוספים שיש להעביר אך זה תלוי בכל מקרה לגופו.

יחד עם זאת, כאשר הצדדים מעוניינים למכור את הדירה תקום להם חבות במס שבח ככל וישנה, כך גם בנוגע למצב בו רק אחד הצדדים חייב במס שבח והוא העביר את זכויותיו בדירה לצד השני (שאינו חייב במס) יראו את המכירה של הצד השני כאילו נעשתה על ידי הצד שהעביר את הזכויות בה והיא תחויב במס שבח.

מה בנוגע לצדדים אשר באמת ובתמים רכשו את הדירה באחוזים שונים וכעת לאחר גירושין הם מעוניינים למכור אותה? פקיד שומה ימשיך לראות בדירה כנכס משותף של שני הצדדים מכוח חזקת התא המשפחתי, אלא אם יצליחו להוכיח באמצעות הסכם ממון את החלוקה האמיתית שנקבעה ביניהם מבעוד מועד.

החלטת מיסוי 34/07 – מיסוי מקרקעין – העברת זכות במקרקעין אגב גירושין – החלטת מיסוי בהסכם

להלן תמצית החלטת המיסוי:

בשנת 1998, התגרשו מר ר' (להלן: "בן הזוג") וגב' ל' (להלן: "בת הזוג") והסדירו את סיום הקשר ביניהם בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף בבית הדין הרבני (להלן: "הסכם הגירושין").
על פי הסכם הגירושין, זכויות הצדדים בדירת המגורים המשותפת אותה חכרו בני הזוג במשותף, מהמנהל ובה התגוררו – "יחולקו שווה בשווה בין בני הזוג".

עד כה בני הזוג טרם פירקו את השיתוף בדירת המגורים בהתאם להסכם הגירושין המקורי, והם נותרו שותפים בזכות החכירה בדירה (במושע).

דירת המגורים הושכרה, במשך מספר שנים, על ידי בני הזוג כאשר דמי השכירות התחלקו ביניהם שווה בשווה. מאוחר יותר הושכרה הדירה לבת הזוג, תמורת מחצית מדמי השכירות המקובלים בשוק.

בני הזוג מבקשים לפרק את השיתוף ביניהם, באופן שבת הזוג תעביר את זכויותיה בדירת המגורים לבן הזוג, ומנגד בן הזוג יתחייב, בתוך שנתיים, להעביר לכל אחד מילדיהם המשותפים סך של 50,000$, ולהעביר לבת הזוג סך של 250,000$, והכל בתוך שנתיים.

בני הזוג מבקשים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לתת תוקף להסכמה האמורה במסגרת הסכם הגירושין שביניהם.

פרטי הבקשה:

מאחר ובפועל טרם פירקו בני הזוג את השיתוף ביניהם בדירת המגורים וכעת הם מבקשים לעשות זאת בדרך של העברת זכויות ביניהם והסדר זה מהווה חלק מהסדר הגירושין בין בני הזוג, יחולו הוראות סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין על ההעברה כאמור.

החלטת המיסוי ותנאיה:

בכפוף לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה, כי ההסכמה האמורה הינה במסגרת הסכם הגירושין שביניהם, יחולו על ההעברה כאמור הוראות סעיף 4א לחוק.

משרד עורכי הדין חיים ברוטמן הינו משרד המתמחה בתחום דיני המסים, אנו פועלים ללא לאות לתכנן לקהל לקוחותינו את תשלומי המס שחלים עליהם.

ליעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה – 04-8100170

משרד חיים ברוטמן מתמחה בביטול צוואות וירושות. משרדינו המצוי בנשר נותן שירות לכלל תושבי הקריות המצויים בקרבת המשרד. ניתן להגיע למשרד באמצעות אוטובוס של אגד:

1.הגעה מקרית מוצקין לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המחסר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

הגעה מקרית אתא מרכז, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 27 ישירות לתחנה הסמוכה למשרדינו המצוי בדרך בר יהודה 52, נשר (בית עופר).

2.הגעה מקרית חיים, לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 143 עד לתחנה באזור המסחר והתעשייה בנשר. משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 76, 73א, 27, 72, 110, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

הגעה מקרית ים, לנשר: עולים על קו אוטובוס 23 בקרית ים ב' מרכז, יורדים בקרית אתא מרכז. משם לוקחים קו אוטובוס מספר 27 עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

3.הגעה מקרית ביאליק לנשר: עולים על קו אוטובוס מספר 261 עד למרכזית המפרץ . משם לוקחים קווי אוטובוס מספר 72, 73, 73א 27, עד לתחנה הסמוכה למשרד אשר נמצא בדרך בר יהודה 52, (בית עופר).

ביטול צוואה

כלל ידוע הוא כי הערך העליון בעריכת צוואה הוא חופש המצווה לצוות כראות עיניו, על כן הוראה בצוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את צוואתו או לבטלה – היא בטלה מעיקרא (ראו סעיף 27(ב) לחוק הירושה) בהתאם לאמור, חירותו של המצווה כוללת בתוכה גם את חירותו לבטל את הצוואה בכל עת שיחפוץ וצוואתו המאוחרת היא הגוברת.

יחד עם זאת ביטול צוואה ייעשה רק על ידי אחת הדרכים שנקבעו לעשיית צוואה (אין חובה שהביטול יהיה בעשיית צוואה באופן שבה נעשתה הצוואה הקודמת) או  באמצעות השמדתה – השמדה הכוונה לבער אותה ואין מספיק לקשקש עליה ולתת בה סימני ביטול (סעיף 36(א) לחוק הירושה).

בהקשר זה ראוי לציין כי במידה ופלוני עשה צוואה לטובת אלמונית ולאחר מכן יחסיהם עלו על שרטון, הוראות הצוואה אינן מתבטלות מאליהן ויש צורך לבטל את הצוואה באופן אופרטיבי בהתאם לחוק. (ראו לעניין זה (ע"א 760/86 רוזן נ' שולמן) כמו כן ראוי לציין כי קיימת חזקה שהשמדת הצוואה מבטאת את כוונת המצווה לעשות זאת, ואולם זו ניתנת לסתירה.

ביטול הביטול

יצוין כי מצווה אשר מעוניין להחיות צוואה שביטל, אינו יכול לעשות זאת בהוראה מאוחרת אלא עליו לערוך צוואה חדשה, ואולם צריך לשים דגש כי צוואה מאוחרת תבטל את קודמתה רק אם היא סותרת את הצוואה הקודמת (גם אם לא נאמר במפורש שהיא מבטלת אותה). למעט במקרים בהם ניתן להבחין כי מדובר בתוספת בלבד ואז יכולות להתקיים שתי הצוואות גם יחד (ראו לעניין זה ע"א 202/85 קליינה ביק נ' גולדברג).

לסיכום

נוכח האמור לעיל דומה כי פעולה פשוטה כגון ביטול צוואה יכולה לעיתים להיות סבוכה ולה השלכות קשות מנשוא. לכן אנו במשרד עורכי הדין חיים ברוטמן ממליצים להיוועץ בעורך דין גם טרם עריכת צוואה וגם בעת ביטולה.

ליעוץ בענייני ירושה פנה אלינו כבר עתה – 04-8100170

הקדמה:

כלל ידוע הוא כי במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו ונופל בחלקם (ראו ע"א 314/79 שליין נ' ברק וכן סעיף 1 לחוק). ואולם בשלב זה בעלותם של היורשים בעיזבון הינה ערטילאית שכן זהותם וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון ייקבעו רק לכשיינתן צו ירושה או צו קיום צוואה.

צו קיום צוואה וצו הירושה הינם דקלרטיביים בלבד אשר בין השאר קובעים את חלקו של כל אחד מהיורשים בעיזבון למעט חלקים שבוטלו על-ידי בית משפט.

זכות הנושים:

יצוין כי צווים שניתנו על נכסי המנוח לפני מותו, ימשיכו לחול על אף "נפילתם" לידי יורשיו, כלומר זכות הקניין של היורשים אינה מייתרת צווים שניתנו על נכסי המנוח לפני מותו, כך שבעצם זכותו של יורש לגבי נכס מסוים קמה רק לאחר סילוק החובות מן העיזבון. בהתאם, זכותו של יורש לגבי נכס מסוים קמה אפוא רק משחולקו נכסי העיזבון בהתאם לחוק (ראו לעניין זה ע"א 314/79 שליין נ' ברק ) מכאן כי חלקו של יורש בעיזבון לא ידוע בעת פטירת המוריש ובעצם כך, עקרון הנפילה הוא מושג מהותי אך ערטילאי שאינו קובע באופן חד משמעי מה יירש יורש מסוים.

מסקנה:

מהאמור עולה כי כאשר מעוניינים להגיש צו קיום צוואה או לקבל צו ירושה ראוי להיוועץ בעורך דין אשר יידע לפעול במסלול הטוב ביותר עבור היורש כדי שלא ייוצר מצב שנעשו טעויות בבקשת הקיום.

ליעוץ בענייני ירושה פנה אלינו כבר עתה – 04-8100170

הקדמה

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת איריס ארבל-אסל) מיום 22.11.17 (תיק 41727-09-17) לפיה המשיבים, ביצעו את כל הפעולות הסבירות ואף מעבר לכך על מנת לנסות ולאתר את יורשיה הפוטנציאליים של המנוחה רוטמן חיה ז"ל (להלן: המנוחה).

שילוב הזמן הרב שחלף ממועד פטירתה של המנוחה ומתן צו הירושה לפני למעלה מ-40 שנה, מבלי שהופיע כל דורש והזדהה כקרוב משפחה של המנוחה, מלמד כי הסיכוי לקיומם של יורשים פוטנציאליים אפסי ומשכך אין צורך במינוי גנואלוג.
בהתאם, נקבע כי המשיבים הינם היורשים של מלוא עיזבון המנוחה בחלקים שווים וכתיקון לצו הירושה אחר המנוחה אשר ניתן ביום 06.07.75 וכי הצו חל על נכסים המצויים בישראל בלבד.

עובדות המקרה

פרשה זו תחילתה בבקשה שהוגשה ע"י המשיב 1 עוד בשלהי שנת 1974 לבית המשפט המחוזי למתן צו ירושה אחר המנוחה אשר הלכה לבית עולמה ביום 05.11.74 וכאשר המשיבים ביקשו לרשת את המנוחה בבלעדיות, כך בהודעת הערעור וכאשר המשיבים הם אח ואחות ילדיו של המנוח אפיקי (קורוטניצקי) יוסף ז"ל (להלן: המנוח) ובני בן דודתה של המנוחה מצד אביה וכאשר עזבון המנוחה הינו מושא הערעור.

ביום 06.05.75 ניתן צו ירושה אחר המנוחה תוך קביעה כי כל אחד מהמשיבים זכאי לרשת רבע מעיזבון המנוחה ואילו המחצית השניה יועדה לצאצאים בלתי ידועים של הורי אם המנוחה וכאשר האפוטרופוס הכללי התמנה כמנהל העיזבון. כך גם הוסמך האפוטרופוס הכללי ביום 13.07.82 לנהל את חלקם של הצאצאים הבלתי ידועים.

ביום 18.09.17 הוגשה ע"י המשיבים בקשה לתיקון צו הירושה וכאשר בתגובת המערער צוין, בין היתר, כי הואיל והרכב משפחת המנוחה מצד האם טרם הוכח ע"י המשיבים אין מנוס ממינוי גנאולוג על מנת שיתחקה אחר הרכב משפחת המנוחה מצד אמה, אולם בית המשפט קמא קיבל את בקשת המשיבים, וכמפורט לעיל ובהתאם הוגש הערעור על ההחלטה האמורה שכמוה כפסק דין.

המערער טען, בין השאר, כי בית המשפט קמא טעה בהתעלמו מהעובדה שבקשת המשיבים נסמכה על אותם תצהירים אשר בזמנו לא היה בהם ליתן צו ירושה לפיו המשיבים הם היורשים הבלעדיים, כך גם כי אין בידי המשיבים כל מידע באשר לזהות הורי אם המנוחה והצאצאים וכי לא התקיימה הדרישה של "השקידה הסבירה" וכי לא די בעבור הזמן.
בסופו של הדיון הסכימו הצדדים לאשר הוצע ע"י בית משפט דהיינו כי אכן ימונה מומחה בתחום הגנאולוגי מתוך הרשימה המקובלת על האפוטרופוס הכללי כאשר עבודתו תוגבל ל-30 שעות וכאשר הוסכם כי "ככל שהמומחה לא יאתר כל זיקה ליורש פוטנציאלי זה או אחר במסגרת השעות האמורות, הערעור יידחה" ומנגד ככל שהמומחה יאתר יורשים אזי הערעור יתקבל ובאופן שהיורשים יידרשו לפעול מול המערער ישירות.

בפרק הסיכום והמסקנות, תיאר המומחה את ממצאיו באופן שנבנה עץ המשפחה של הורי אם המנוחה היא רבקה רוטמן, אשר היו לה שני אחים ואחות אחת אשר נישאה ולהם שישה ילדים וכאשר, ככל הנראה, המשפחה נספתה בשואה. כך גם בהתייחס לאח אם המנוחה אשר נישא ולא נולדו להם ילדים.

המשיבים התייחסו לעבודה המקצועית והרצינית, כלשונם, של המומחה אשר היה מקובל והוצע ע"י המערער וכאשר על פי ממצאיו אין בנמצא לכאורה יורשים למנוחה מצד הורי אמה ולאחר שנבנה עץ היוחסין ולא אותרו יורשים כלשהם ועל כן יש לפעול בהתאם לאשר הוסכם ובהתאם לצו הירושה שניתן בבית משפט קמא, ובהתאם לחלופה בה נקבע כי בהעדר איתור לזיקה ליורש פוטנציאלי במסגרת אשר הוקצב יידחה הערעור.

קביעת בית המשפט

בית המשפט תמך את ידו בעבודת המומחה וקבע כי בשל חלוף הזמן ובשל העובדה כי לא נמצאו יורשים פוטנציאלים נוספים יש להורות על תיקון צו הירושה ובהתאם נקבע כי המשיבים הם היורשים הבלעדיים.

מסקנה

משרדנו המתמחה בדיני ירושה מסיק כי בתי המשפט במדינת ישראל בודקים כל מקרה לגופו ונוטים להסתמך על עדויות מומחים אשר יכול להוות קלף מנצח בהליך משפטי. עוד אנו למדים כי בתי המשפט מקדשים את צוואת המצווה ואינם נוטים לקבוע מסמרות גם כאשר מדובר בחלוף זמן משמעותי.

ליעוץ בענייני ירושה פנה אלינו כבר עתה – 04-8100170

הקדמה

עמ"ש 40614-10/16 ד.פ, מ. פ, ש. פ. נ' כ. פ, ר. פ. (פורסם law data)

מפסק דין זה ניתן ללמוד כי גם כאשר ישנן ראיות רבות אשר המעידות כי היה לחץ בלתי הוגן על המצווה, ועל אף שבתי המשפט לא "אוהבים" צוואה מנשלת עדיין על עו"ד המכינים תיק צוואה להיערך בצורה מלאה ולנסות לצפות כל תרחיש.

עובדות המקרה

המנוח נשוא הירושה נפטר ביום 6.9.2011, בגיל 86, היה נשוי לכ.פ. (להלן: האלמנה) 64 שנים, עד פטירתו. למנוח היו 2 ילדים, ע. פ. (להלן: הבן) ור. פ. (להלן: הבת).

הבן היה נשוי לב. פ. (להלן: האם) וממנה נולדו לו 3 ילדים, הם המערערים, ד. פ., מ. פ. וש. פ.

הבן נהרג בשנת 1992 בתאונת מטוס.

בשנת 2007, מונתה הבת לאפוטרופוס לגוף ולרכוש של המנוח, עקב מחלתו, תוך התנגדות עזה של המערערים. למערערים נקבעו הסדרי שהיה של פעם בשבוע עם המנוח ובליווי של פקידת עו"ס.

באוקטובר 2010, הגישה הבת בקשה לביטול מינוי האפוטרופסות, גם לבקשה זו של ביטול המינוי התנגדו המערערים התנגדות נחרצת.

בדצמבר של אותה שנה, פסקו המפגשים של המערערים עם המנוח, עקב הוראתו של המנוח כי אינו מעוניין לפגוש אותם.

ביום 17.3.2011 החליט בית משפט קמא על ביטול האפוטרופסות עקב שיפור במצבו של המנוח. המערערים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נדחתה ביום 13.7.2011.

המנוח ערך מספר צוואות בחייו. שתיים מהן במוקד המחלוקת העיקרית שבין הצדדים: צוואת 2003 וצוואתו האחרונה משנת 2011. בכל הצוואות ציווה המנוח את עזבונו לבני משפחתו, כאשר בכולן נחלה האלמנה, אך היחס בין חלקה של האלמנה לשאר בני המשפחה השתנה עם השנים, עד לציווי מלוא עזבונו לאלמנה בצוואתו האחרונה.

להלן יפורטו בתמצית הצוואות שערך המנוח:

1. צוואה מיום 29.8.1992 – צוואה בכתב יד, לפיה ציווה שליש לאלמנה, שליש לבת ושליש ליורשי בנו (ללא ציון שמות הילדים), שנפטר כחודש טרם עריכתה.
2. צוואה מיום 31.8.2003 – אותה ביקשו המערערים לקיים – ובה ציווה שליש לאלמנה, שליש לבת ושליש למערערים תוך פירוט שמותיהם. בצוואה זו המנוח מציין שני חשבונות בנק בהם הפקיד כספים שאלו הם למעשה המנה של המערערים מהעיזבון, בכדי למנוע מחלוקות.
3. צוואה מיום 12.1.2004 – תוספת לצוואה משנת 2003 בה לבת יש נתח נוסף בחלקת מקרקעין לעומת השאר.
4. צוואה מיום 14.9.2006 – צוואה בכתב ידו של המנוח, בה הוא מבטל את כל הצוואות הקודמות במפורש ומוריש את כל רכושו לאלמנה, ואם ביום פטירתו היא לא תהיה בין החיים, בחינת יורש במקום יורש, לבת (להלן: צוואת 2006).
5. צוואה מיום 21.12.2010 – צוואה בכתב ידו של המנוח, בה ציין שערך את צוואת 2006 והוא חוזר ומאשר אותה, עורך את המסמך בפני נוטריון עו"ד ליפקין, עו"ד שצקי וד"ר גולדנברג.
6. צוואה מיום 27.3.2011 – מסמך ביטול בכתב ידו של צוואת 2003.
7. צוואה מיום 21.7.2011 – צוואתו האחרונה של המנוח – אותה ביקשו המשיבות לקיים ולה מתנגדים המערערים – צוואה בעדים בפני עוה"ד גרשון שניידר ועו"ד נטע לי איברי, בה ציווה כאמור את כל רכושו לאלמנה ואם ביום פטירתו היא לא תהיה בין החיים, לבת.

כאן אין מנוס מלהזכיר כי בעת הדיון ביום 1.3.2015 עם תחילת עדותה של האם, היא ביקשה להוסיף לתצהיר עדות הראשית מטעמה, פרטים נוספים. בתחילת עדותה חשפה האם את ה-"סוד המשפחתי": הטענה כי ד. פ., וייתכן גם שני המערערים הנוספים, הוא בנו של המנוח, תוצר של קשר זוגי שהיה ביניהם שנים ארוכות, מאז הייתה בת עשרה, לטענתה.

עוד נטען כי כל בני המשפחה ידעו, לכל הפחות בשנים האחרונות בטרם פטירתו של המנוח, על קשרי המשפחה האמיתיים שבין המנוח למי שהוצגו כנכדיו, ילדי בנו ז"ל.

יחד עם זאת, המערערים לא ביקשו לתקן את ההתנגדות בטענה זו בבית המשפט קמא, אך נתנו לה משקל רב מאוד בחקירות הנגדיות ובסיכומיהם. נטען על ידי המערערים כי יש חשיבות לקשר המשפחתי הנכון בינם לבין המנוח, בעת בחינת אומד דעתו בצוואותיו.

בעת מתן פסק הדין של בית המשפט קמא בין הצדדים התנהלו עוד שני הליכים נוספים:

1. תמ"ש 49443-06-14 – תביעה על סך 23 מיליון ₪ שתבעו המערערים את המשיבות בגין כספים שלטענתם היו אמורים להתקבל מהמנוח.
2. תמ"ש 61081-10-15 – תביעת אבהות שהגיש ד.פ. כלפי המנוח.

פסק הדין של בית משפט קמא:

בית המשפט קמא קבע כי שעה שלא נפלו פגמים בצוואה האחרונה, אשר הוגשה לקיום, נטל ההוכחה הינו על המערערים ואין המשיבות צריכות להוכיח את כשרותה של צוואת המנוח.
עוד נקבע כי הדרך המשפטית היחידה לביטול הצוואה הינה אך ורק בהתקיימות עילות ההתנגדות על פי החוק, ובפרט אלה אשר הועלו בהתנגדות המקורית אשר הוגשה על ידי המערערים, אשר תיקונה לא התבקש, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה.

על אף ניסיון המערערים להדגיש כי המנוח היה אביו של ד.פ. וכי לא ייתכן שהמנוח נישל את בנו ואת נכדיו מהצוואה, נקבע על ידי בית המשפט כי למעשה מדובר בצו קיום צוואה ולא מתן צו ירושה וכדי לבטל את צוואת המנוח האחרונה, המערערים היו צריכים לעמוד בנטלים ולהראות שהצוואה פגומה, והמערערים לא עמדו בכך.

בית המשפט קמא קבע כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת בעריכת הצוואה. וקבע כי הצוואה האחרונה אינה שונה מבחינה מהותית ואינה משנה את מצב הדברים כפי שהורה המנוח עוד בצוואת 2006 ובמסמכים שערך שוב ושוב, כאשר הוא שב ומצווה את כל רכושו לאלמנה.

יתרה מכך, נקבע על ידי בית המשפט כי הוכח שהמנוח חש חסר אונים אל מול הטענות החוזרות ונשנות של המערערים על זכותם ברכושו וכי חש צורך לחזור על רצונו שוב ושוב במסמכים שערך.
אשר על כן, בית המשפט קמא קיבל את בקשת המשיבות למתן צו קיום צוואתו האחרונה של המנוח ודחה את בקשת המערערים לצו קיום צוואת 2003 של המנוח.

טענות המערערים:

המערערים טענו כי שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מקלטות אותן הגישו המערערים, בהן נשמע המנוח מתבטא בקולו שלו עצמו, כשלדברים הנשמעים קיימת חשיבות עליונה להבנת מרקם היחסים המשפחתיים שבין הצדדים לתיק ולצורך בירור הסוגיות שהועמדו לפתחו של בית המשפט קמא.

עוד נטען כי לו היה בית המשפט קמא מאזין לשיחה מיום 16.11.2010 היה לומד על יחסו האותנטי של המנוח לנכדיו, על תפיסתו את חייו כשבוי בצינוק, ללא יכולת לשנות את גורלו, על בידודו ובדידותו ועל רוחו שכבר הייתה שבורה. נטען כי לאורך כל השיחה ביטא המנוח את יחסו החם והאוהב למערערים, שבועיים בלבד טרם המועד בו נטען כי בחר להתנתק מהם כליל, בשל כעסו עליהם.

יתר על כן, נטען כי שגה בית המשפט קמא בניתוח מאפייני ההשפעה הבלתי הוגנת, כמו גם יישום ההלכה הפסוקה הנוגעת לפגם זה על הראיות שנפרשו בפניו ובתפיסה הכוללת של העדויות. נטען על ידי המערערים כי בבוא בית המשפט לבחון אם התקיים רצונו האמיתי, העצמאי והחופשי של המצווה אין די בבחינת התקיימותן של כל אחת ואחת מהעילות לפסילת צוואה, אלא עליו להידרש לכך מתוך בחינה כוללת ורחבה של מכלול הנתונים גם בהקשר לעילות פסלות נוספות ואפילו אם אין בהן, כשלעצמן, כדי לבסס ביטול הצוואה בעילת פסלות עצמאית.

כך גם נטען כי בית המשפט קמא התעלם מקיומו של דפוס יחסים מיוחד בין הבת למנוח המקים כשלעצמו חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת ללא צורך בהוכחת תנאים נוספים.

עוד נטען על ידי המערערים כי שגה בית המשפט קמא ביישום מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות והסיוע וכאשר קבע כי המנוח קיים קשרים חברתיים רבים ולא היה מבודד.

נוסף על כך, המערערים טענו כי טעה בית המשפט קמא בקביעתו כי הנסיבות שהביאו לכתיבת הצוואה האחרונה ואי הכללתם בצוואה זו, הינן ניתוק הקשר עם הנכדים בשל הליכי ביטול האפוטרופסות וחילוקי הדעות ביניהם.

טענות המשיבות:

לטענת המשיבות צדק בית המשפט קמא כאשר פסק כי יש לקיים את צוואתו האחרונה של המנוח בעיקר לאור העובדה שעוד בחייו "זעק" המנוח בכל דרך אפשרית את רצונו – בכתב לבית המשפט, בעל פה לעדים, בצוואות חוזרות, ובדרכים נוספות, כל זאת על מנת שלא יהיה לבית המשפט כל ספק, כי צוואתו האחרונה משקפת את רצונו הצלול והברור.

דיון והכרעה:

המחלוקות שעמדו לפני בית משפט קמא, היו בעיקרן מחלוקות עובדתיות, והן האם נפלו פגמים בצוואה האחרונה, אשר הוגשה לקיום על ידי המשיבות. בהתאם לעילות אשר פורטו בהתנגדות אותה הגישו המערערים, ועל כן בחן בית המשפט קמא האם נפלו פגמים בצוואה האחרונה של המנוח בשל השפעה בלתי הוגנת או מעורבות פסולה של הבת.

בית המשפט קמא הכריע בפסק דין מנומק היטב ומפורט מאוד, כי הוכח שלא הייתה תלות של המנוח בבת, לא היה בידוד חברתי של המנוח, לא הייתה מעורבות של הבת בצוואתו האחרונה של המנוח, לא הייתה השפעה בלתי הוגנת וכי האמור בצוואתו האחרונה של המנוח שיקף את רצונו.

קביעות אלה של בית המשפט קמא הינן קביעות עובדתיות, שהתבססו על הראיות והעדויות שנשמעו לפניו, מהן התרשם באופן בלתי אמצעי, וכן התבססות ובחינה של חוות דעת המומחים שהונחו בפניו, על בסיסן קבע ממצאי מהימנות והעדיף את גרסת המשיבות על-פני גרסתם של המערערים באשר לאומד דעתו הברור והמפורש של המנוח.

כידוע, רק לעיתים רחוקות תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, המקרה שלפנינו אינו בכלל חריגים אלה

האמור יפה אף ביתר שאת בכל הקשור לטענת המערערים כי בית המשפט קמא התעלם מהקלטות אשר הגישו ולא האזין להן, בשל כך שקבע כי המערערים השמיטו במכוון חלקים בתמלילי הקלטות.

ראשית, מקריאת פסק הדין עולה בבירור כי בית המשפט קמא האזין לקלטות וקרא את התמלילים. שנית, הפגמים המכוונים שנפלו בתמלולי הקלטות לא היו הסיבה היחידה להחלטת בית המשפט קמא לתת להן משקל מופחת, בית המשפט קמא הדגיש כי ההקלטות לא הוגשו ב-"זמן אמת" בחיי המנוח, באופן שלמנוח ניתנה האפשרות להסביר אותן.

יצוין, כי אכן משמיעת ההקלטה מיום 16.11.2010 עולה כי המנוח אהב מאוד את המערערים, כי אין באפשרותו לצאת מביתו וכי הוא חש ייאוש ממצבו.

יחד עם זאת, בניגוד למסקנת המערערים וניסיונם בשיחה זו להפיל את האשמה לייאוש על הבת, הרי שהמנוח הבהיר באופן חד משמעי כי הייאוש כלל לא קשור למי מהמשיבות, אלא לצער בשל מצבו הבריאותי ואף ציין "ככה רוצה אלוהים". כמו כן, המנוח אף הדגיש כי הניתוק שהוא חווה, נבע מהתלות במכונת ההנשמה והקטטר, אשר מרתקים אותו לביתו.

צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי לצורך פסק הדין אינו נדרש להכריע מה הם קשרי המשפחה האמיתיים בין המנוח לבין המערערים. גם אם נניח כי המנוח ידע שהמערערים או מי מיהם ילדיו והיה מודע לקשרי המשפחה הנכונים בעת שערך את צוואותיו, הרי לכל היותר יש בכך על מנת להשליך על סבירות הצוואה ורצונו של המצווה.

בית המשפט קמא יצא מנקודת הנחה שהמנוח ידע מי הם צאצאיו והיה מודע לקשרי המשפחה הנכונים בעת שערך את צוואותיו, ובכל זאת קבע כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת והתערבות פסולה בצוואה מצד הבת, ולכן אין כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בקביעה זו.

סיכום:

לאור האמור לעיל, מצאתי כי המקרה שבפנינו אינו מהמקרים החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדויות והתרשמה התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים.

גם משמיעת ההקלטות וקריאת התמלילים עולה כי אין בהם לעורר "ספק ולו הקל שבקלים", ובטח שלא הוכחה טענת המערערים כי הייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח או התערבות פסולה בצוואה, עילות ההתנגדות שכללו המערערים בהתנגדותם.

כך גם המערערים לא הציגו חזקה משפטית לקיומה של תלות, הקמה כתוצאה מכך שבתו של המנוח שימשה כאפוטרופסית עליו, המערערים לא הוכיחו כי קיים כל פער בין המציאות האובייקטיבית לבין תפישתו הסובייקטיבית ופרשנותו של המנוח למציאות.

וכעיקר מצווה עלינו לקיים את רצונו של המנוח, כפי שבא לידי ביטוי בצוואתו האחרונה, ומעת שמהערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, להוכחת עילה לביטולה. על אחת כמה, לאחר שהוכח מנגד אודות המניע לאשר ציווה המנוח לרבות נוכח התנהלות המערערים.

מבקשים להתנגד לצוואה? חיים ברוטמן משרד עורכי דין, לייעוץ ותיאם פגישה פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

הקדמה

ב"ל 35414-07/16 סוניה חיים נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם law data)

ביה"ד לעבודה קיבל את תביעתה של קופאית ראשית ומנהלת כספים במועצה המקומית ""אזור" והכיר בפגיעתה כתאונת עבודה לאחר שהרימה גלון כבד של מי עדן מלא במים, במטרה להחליף את הגלון הריק במתקן המים.

ביה"ד אימץ את חוות דעת המומחה שקבע כי טבע האדם, היות האדם צמא ומבקש מקור להרוות את צימאונו, הוא שעמד בבסיס האירוע התאונתי שארע לתובעת; מאחר ולא היו מים בכד המים שהיה מונח על מתקן המים והתובעת הייתה מאוד צמאה, לא המתינה עד שחברתה תתפנה משיחתה והחליפה, לבדה, את המים במתקן; לא מדובר באירוע חריג, אלא בפעולה הקשורה לנוהג ומנהג במקום העבודה ולחלק מטבע האדם ולמעשה חלק מן הפעולות הסבירות שעשוי אדם לעשות במקום העבודה ובמהלך העבודה.

חשוב להדגיש ביתר שאת את העובדה שאדם עושה במהלך עבודתו פעולות אנושיות טבעיות שגם אם לא קשורות ישירות לביצוע העבודה חלים עליהם דיני העבודה השונים. בפסק הדין עלתה השאלה האם ניתן לסווג את האירוע שהתרחש כאירוע שארע "עקב" עבודתה של התובעת. בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995

נקבעה חזקה אשר בהתאם לה "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה אם לא הוכח ההיפך".

לבסוף נקבע כי התביעה להכרה בנזק בכתף ובמרפק יד ימין של התובעת כתאונת עבודה מתקבלת.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

הקדמה

ת"ע 25797-12/15 ז.ק.ק נ' ג.ס (law data)

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה שנכתבה בכתב יד על ידי המנוחה לאחר שנקבע כי המסמך אינו עומד בכל הדרישות של סעיף 19 לחוק הירושה משעה שהוא לא נחתם על ידי המנוחה, והדבר מטיל ספק בכוונת המנוחה לערוך את הצוואה. בנוסף, המנוחה לא גמרה בדעתה לערוך את הצוואה;

חשוב לציין שעריכת צוואה הינה הליך משפטי מורכב מאוד במסגרתו יש לעמוד במספר כללים ברורים כדי שבעתיד רצון המצווה יתקיים, בתי המשפט למדים על אומד דעתו של המצווה מתוכן הצוואה וצורתה, כך נקבע בפסק הדין שבכותרת במסגרתו קבע בית המשפט כי מאחר שהמצווה לא עמדה בכלל הדרישות הצורניות לצוואה בכתב יד אין הצוואה תקפה ולכן הירושה תחולק בהתאם לדין.

צוואה בכתב יד דורשת כמה תנאים לקיומה בהם: כתיבתה על ידי המצווה, תאריך, וחתימה, חשוב לציין שהדפסה על ידי המצווה או כתיבה על ידי אדם אחר לא תתקבל.

משרדנו בעל ניסיון רב בכתיבת צוואות מגוונות אשר מגשימות את רצון המצווה. חשוב להדגיש כי כתיבת צוואה היא מאין ניבוי עתידי של כל התקלות שיכולות להתעורר בעתיד בין הצד הזוכה לצד המנושל, ולכן צריך לכתוב צוואה בזהירות הדרושה.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

הקדמה

א 4784-11/16 גיטה רוז, רונית ואיליה קגן, שולמית פרייזר ואח' נ' עינת ארנן, יורם ישראלי (פורסם law data)

בית משפט השלום קיבל את תביעתם של בעלי יחידות דיור בבית משותף בתל אביב וקבע כי תכנית מתאר בתל אביב, המעניקה זכויות בניה לבניית חדר על גגות בתים משותפים ברחבי העיר, הינה זכות בניה השייכות לכלל דיירי הבית המשותף ולא לבעלי דירת הגג בלבד.

ההלכה הברורה במקרה שכזה הינה כי בהיעדר אמירה מפורשת בתקנון הבית המשותף בדבר הצמדה של זכויות הבניה למי מהדירות, הרי שזכויות הבניה משותפות לכלל הדיירים, וזאת אף אם קיימת הצמדה של שטח הגג עצמו למי מהדירות .

בפסק הדין שבכותרת ניתן צו הצהרתי ע"י בית המשפט שהתובעים, במשותף עם יתר בעלי הדירות בבית המשותף, הינם בעלי הזכויות בכל זכויות הבניה הקיימות ו/או העתידיות של הבניין.

חשוב להבחין בין הזכות הקניינית שיש לאדם בדירתו שלו ובכל המחובר לה, לבין הזכות המשותפת שיש לו עם כלל דיירי הבניין ובכלל זה הרכוש המשותף הכולל בתוכו גם את זכויות הבניה, כך יוצא כי גם אם אדם גר בקומה ראשונה ויש לו יציאה לגינה שאינה פרטית, המדובר בשטח של כלל הדיירים ואסור לו למנוע מהם שימוש סביר באותו שטח אחרת ניתן יהיה להוציא כנגדו צו לסילוק יד.

משרדנו עוסק רבות בסכסוכי בית משותף ואנו נשמח ליעץ לכם בכל הנוגע לזכויות ולחובות בבית המשותף.

לקבלת יעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

ע"א 8942/15 יחזקאל (איזי) שירצקי, רון בנימין ז"ל נ' פקיד שומה ת"א (פורסם law data)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור בדונו בשאלה האם מכירת מניות הינה רווח הוני הפטור ממס, פקיד השומה דחה את טענת המערערים בדבר היות המכירה הונית וסבר כי מדובר ברווח מעסק – עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.

קביעת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי ממכלול הנסיבות האופפות את העסקה לפיהן מדובר בעסקה שהניבה הכנסה 'פירותית'. המערערים רכשו באופן ישיר את מניות החברה שהכירו היטב ושלטו בה, וזמן קצר לאחר מכן הפיצו אותן בשוק ההון באמצעות גורם מקצועי, ברווח ניכר.עסקה שהניבה למערערים הכנסה 'פירותית' ולא 'הונית'. העסקה שערכו המערערים אינה דומה לעסקה טיפוסית שאדם פרטי מבצע בניירות ערך ומפיק ממנה הכנסה הונית.

מהי הכנסה פירותית ומהי הכנסה הונית?

לאורך כל ההיסטוריה המשפטית במדינת ישראל מתקיימת מלחמה עיקשת בין נישומים לרשות המסים, בדבר סיווג הכנסות במדינת ישראל, כאשר לעצם הסיווג ישנה נפקות כבירה בדיני המס.

המבחנים להבחנה בין הכנסה הונית להכנסה פירותית:

• מבחן הנסיבות המיוחדות – המבחן שישנה את הקערה על פיה – זהו המבחן החשוב ביותר במסגרתו נבדק ל מקרה לגופו ובית המשפט מנסה לבחון את כוונתו של הנישום בביצוע העסקה.
• מבחן טיב הנכס – בודק את טיב העסק, האם העסק יותר הוני או פירותי – מניות הן בעלות אופי השקעתי, ביהמ"ש אומר שבד"כ שני"ע הן לצורכי השקעה, עם זאת יש כול מיני סוגי ני"ע, כמו כאלה בעלות אופי ספקולטיבי יותר, כאשר השקעה בד"כ היא יותר שקולה היא יותר תחשב כהכנסה הונית , ואילו כאשר יש יותר סיכון זה מעיד יותר על פירותי.
• מבחן היקף העסקאות – אמנם מדובר בעסקה חד פעמית אך ההיקף שלה מצביע על פירותי, כי מדובר בעסקה גדולה מאוד.
• מבחן המימון – מימון זר או מימון עצמי, ככל שמדובר במימון זר = פירותי עסקי, ככל שמדובר במימון עצמי = השקעתי הוני – אם בעלי המניות השקיעו מההון האישי שלהם זה תיאורטית מעיד על הוני, וזה בד"כ בגופים עסקיים לא נותנים מההון האישי אלא לוקחים הלוואות. פה הם לקחו כסף עצמי שלהם, זה מעיד על הוני, אך למרות זאת ביהמ"ש לא נתן לכך משקל, כי לא מצביע בהכרח על פעילות.
• מבחן התדירות – תדירות רבה יותר = פירותי, תדירות נמוכה = השקעה (הוני).
• מבחן הארגון והבקיאות – שני המבחנים מתקשרים יחד. מבחן הארגון מדבר על המנגנון לניהול הפעילות – ככל שיש מנגנון מאורגן יותר = פירותי עסקי. במבחן הבקיאות – ככל שאדם בקיא יותר בפעילות שהוא מבצע אזי הוא יותר פירותי (לא רק האדם עצמו אלא גם שלוח שלו).
• מבחן משך הזמן – כמה זמן אנו מחזקים בנכס הזמן לפני המכירה. ככל שאנחנו מחזיקים יותר זמן – הוני
• מבחן הרישום בספרים – נעזרים בדיקה החשבונאית כיצד הנכס רשום, רכוש קבוע = הוני, רכוש שוטף = פירותי

לסיכום

עינינו הרואות כי ישנם מבחנים רבים לבדיקת עצם ההכנסה, ולכן בטרם מדווחים על עסקה בסיווג כזה או אחר ראוי להתייעץ עם עורך דין מנוסה בדיני מס ואף לקבל חוות דעת מסודרת לאופן הפעולה. יצוין כי חוות דעת יכול לנטרל את ההיבט הפלילי במקרים מסוימים.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

הקדמה

רבות נכתב על דיני צוואות וירושות, אך מעט דובר על העובדה שצוואה מנשלת קרוב לוודאי תגיע לפתחו של בית המשפט ויתקיים דיון האם לאשרה או לבטלה.

צוואה מנשלת, בעיקר כזו המדירה ילדים מן העיזבון היא מעשה קשה מנשוא אשר יכול ללוות את היורש המודר לשארית חייו ואף לגרום לסכסוך בינו לבין שאר היורשים.

על כן, בעת עריכת צוואה מנשלת עלינו להתחיל לאסוף ראיות למשפט שבדרך כבר בחייו של המצווה – כך ממש. מניסיוננו ברור כי צוואה (בעיקר בעיזבון עם ממון רב) המנשלת יורש כדין תגיע לבית המשפט בוודאות קרובה.

עורך דין אשר מתיישב לערוך צוואה מנשלת צריך לבדוק מדוע המצווה בוחר לנשל יורש כדין וצריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות כדי לא לגרום לצוואה שערך להגיע לבית המשפט ואולי חלילה להוביל למצב כי רצון המצווה אינו מוגשם.

גם בתי המשפט קבעו כי צוואה מנשלת אמורה להדליק אורות אדומים (ע"א 347/84 צימט נ' בנימין), לכן אנו כעורכי דין חייבים לבדוק את המטריה סביב עריכת הצוואה ולא לפעול כטכנוקרטים אשר כותבים מסמך וממשיכים הלאה, עלינו לזכור כי צוואה היא מסמך חשוב מאוד בחייו ובמותו של אדם ויש להתייחס אליה "בכבוד" הראוי, בשל כך יש לנסות ולצפות את כל הבעיות שיכולות להתעורר בעתיד.

נקודות חשובות שיש להתייחס אליהן בצוואה מנשלת:

1. לשוחח עם המצווה ולהסביר לו את הקושי שיש בכך ואולי לגרום לו להוריש רכוש מסוים לילד או בן הזוג המנושל.
2. להתייחס בתוכן הצוואה לעובדה שהמנוח יודע שיש לו יורש כדין אך הוא בכל זאת מעוניין להדיר אותו.
3. לכתוב שגם אם המנוח טעה לגבי עובדה מסוימת עדיין הוא רוצה שצוואתו תקוים מילה במילה.
4. ניתן לצלם את המנוח בווידאו עם תאריך, כדי לייצר אותנטיות ולגרום לבית המשפט להבין כי רצונו של המצווה היה לנשל את היורש כדין.

לסיכום

אנו במשרד עורכי הדין חיים ברוטמן ממליצים לקהל לקוחותינו ולקהל עורכי הדין להימנע מלערוך צוואה מנשלת בהיעדר ייעוץ עם עורך דין מנוסה בעריכת צוואות, שכן לצוואה השלכות כבדות משקל.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

העובדות:

שותפות א' (להלן: "השותפות הקולטת"), הינה שותפות רשומה, תושבת ישראל אשר יחידות ההשתתפות שלה רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

שותפות ב' (להלן: "השותפות הנעברת"), הינה שותפות רשומה, תושבת ישראל אשר יחידות ההשתתפות שלה רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

הן לשותפות א' והן לשותפות ב', יש פעילות עסקית ממשית והן עוסקות באותו תחום פעילות ואף

יש ברשותן נכסים בבעלות (חלקית (משותפת) להלן:"הפעילות הסינרגטית"). כל אחת מהשותפויות מעסיקה כ 10 עובדים.

יצוין כי שתי השותפויות מצויות תחת שליטה משותפת תחת אותו בעל שליטה (במישרין ובעקיפין) תוך שיתוף פעולה מלא בניהול הנכסים המשותפים.

שותפות א' מוחזקת בשיעור של כ 70% (במישרין ובעקיפין) ע"י בעל השליטה וכ -30% על-ידי הציבור. שותפות ב' מוחזקת בשיעור של כ – 60% (במישרין ובעקיפין) ע"י בעל השליטה וכ – 40% על-ידי הציבור.

כמו כן על השותפויות חלות הוראות חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע התשע"א-2011 (להלן: "חוק מיסוי רווחי נפט וגז").

מתווה שינוי המבנה:

בכוונת השותפויות למזג את הפעילות הסינרגטית של שתי השותפויות המוזכרות לעיל לצורך ייעול תפעולי וניהולי, הגברת סחירות היחידות וייעול יכולת גיוס משאבים.

בהתאם להחלטת האספות הכלליות של שתי השותפויות תעביר שותפות ב' (להלן: "השותפות המעבירה") את כל נכסיה והתחייבויותיה, לרבות התחייבויותיה בגין העובדים (להלן: "העובדים המועברים"), לשותפות א' (להלן: "השותפות הקולטת"), בתמורה להקצאת יחידות השתתפותבלבד בשותפות הקולטת למי שהיו בעלי יחידות השתתפות בשותפות המעבירה, וזאת ללא חיובבמס, בהתאם להוראות סעיף 103ב ו 103א(א) לפקודה, תוך חיסולה ללא פירוק של השותפותהמעבירה (להלן: "המיזוג").

השותפות המעבירה והשותפות הקולטת יקראו להלן ביחד: "השותפויות המתמזגות".שינוי המבנה נועד לתכלית עסקית וכלכלית, ולא לשם הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותה, בין היתר צפוי כי שינוי המבנה יביא לפיתוח הפעילות הסינרגטית, יצירת יתרון לגודל בתחום זה,צמצום עלויות ושיפור תנאים מסחריים.

תנאי המתווה– השותפות הקולטת והשותפות המעבירה מצהירות כי הן עומדות ביחסי הגודל הקבועים בסעיף 103ג(6) לפקודה וזאת בהתאם להערכת שווי "מומחה", כהגדרתו בכללי מס הכנסה (בקשה לאישור מראש לתכנית מיזוג), התשנ"ה – 1995, אשר הוגשה על ידי השותפויות המתמזגות.

השותפויות המתמזגות מצהירות כי לא ניתנה תמורה כלשהי במישרין ו/או בעקיפין לרוכשת ו/אולנרכשת ו/או לצד הקשור אליהן בשל שינוי המבנה, לרבות בדרך של הקטנת התחייבויות, חו"זוכיו"ב', למעט יחידות ההשתתפות המוקצות לבעלי יחידות ההשתתפות הקיימים בשותפותהמעבירה ערב המיזוג.

השותפויות המתמזגות מצהירות, כי שינוי המבנה אינו מטיב את מצבם של בעלי הזכויות בשותפות לעומת המצב הקיים ערב שינוי המבנה ביחס לחוק מיסוי רווחי נפט וגז.

הבקשה: לאשר, כי מיזוג השותפות המעבירה עם ולתוך השותפות הקולטת אינו חייב במס בהתאםלהוראות סעיף 103ב לפקודה, ולקבוע את מועד המיזוג.

לאשר את העברת העובדים מהשותפות המעבירה לשותפות הקולטת בהתאם להוראות סעיף 103טז.ה

החלטת המיסוי ותנאיה:

ניתן אישור למיזוג מכוח סעיף 103ט(ד) ו 103א(א) לפקודה ובכפוף להתקיימות התנאים המפורטים בסעיף 103ג לפקודה ובהחלטת המיסוי. נקבע, כי מועד המיזוג יהא ביום 31.12.2016.

כמו כן, נקבע כי הפעילות העסקית שהייתה בכל אחת מהשותפויות המשתתפות במיזוג תימשך בשותפות הקולטת לאחר המיזוג.

עוד נקבע, כי על הנכסים המועברים מהשותפות המעבירה לשותפות הקולטת יחולו הוראות סעיף 103ה לפקודה, כלומר, יום הרכישה והמחיר המקורי של הנכסים המועברים יהיו כפי שהם היו בידי השותפות המעבירה ולא ייוחס להם סכום נוסף מעבר למחירם המקורי כפי שהיה בידי השותפות המעבירה.

נקבע, כי במכירת יחידת השתתפות בשותפות המעבירה, על ידי מי שהוקצו לו יחידות השתתפות בשותפות הקולטת, יחולו הוראות סעיף 103ו לפקודה ותקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה ומכירה של יחידות השתתפות בשותפות לחיפוש נפט) התשמ"ט-1988, בשינויים המחויבים להחזקה בשותפות באופן שיהיה רצף מס בכל הנוגע לעלות היחידה ויום הרכישה.

עוד נקבע כי לעניין ניכוי המס במקור בידי חברי הבורסה, החלפת יחידות ההשתתפות של השותפות המעבירה ביחידות השתתפות של השותפות הקולטת לא תחויב במס במועד העברה ויחול רצף מס כך שלצורך ניכוי המס במקור במכירה לראשונה לאחר מועד המיזוג, יראו כמחיר המקורי ויום הרכישה של יחידות השתתפות של השותפות הקולטת, את המחיר המקורי ויום הרכישה של היחידות השתתפות של השותפות המעבירה כפי שהיו למחזיק בטרם המיזוג.

נקבע כי על החזקות בעלי שליטה יחולו הוראות סעיף 103ג(8), ואילו בעלי יחידות השתתפות מקרב הציבור, שאינם עונים להגדרת "בעל שליטה", שוחררו ממגבלות. ניתן אישור להעברת עובדים מהשותפות המעבירה לשותפות הקולטת בהתאם ובכפוף לעמידה בתנאים שנקבעו בתמצית החלטת מיסוי שמספרה 7845/11.

משרדנו, חיים ברוטמן ושות', מתמחה בהכנת תיק משפטי ובפניות לרשות המסים במטרה לקבל החלטות מקדמיות בטרם מבצעים מהלכים עסקיים.

ליעוץ בענייני מסים פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

העובדות:

המדובר על חברה שעוסקת במכירת מוצרי דלק (להלן: "החברה") באמצעות מערכתאוטומטית לניהול תשלום עסקאות דלק באמצעות כרטיסי "דלקן" (להלן: "המערכת" ו/או "דלקן").

אחת לחודש החברה עורכת סיכום עסקאות שבסופו מפיקה היא  דו"ח ריכוז חודשי של מוצרי דלק (להלן- "דוח ריכוז חודשי"). התשלום לחברה מתבצע באמצעות ובזיקה לדוח זה.

לחברה זו לקוחות רבים בהם לקוחות אשר בבעלותם לי רכב כבדים המונעים על ידי מנוע דיזל ובשל כך מחויבים להשתמש בתוסף דלק בהתאם לסעיף 2(ב) לתקנות אוויר נקי (זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), התשע"ב-2012 (להלן: "תקנות אוויר נקי").

התוסף מסופק בעמדות נפרדות בתחנות החברה, המחוברות גם הן למערכת המזהה את פרטי הרכב כמו כן התוסף נמצא ברכב במיכל נפרד ויעודי.

הבקשה:  

החברה ביקשה את אישורה של הרשות כי דו"ח הריכוז החודשי המונפק על ידה  בגין עסקאות התדלוק יכלול גם את עסקאות מכירת התוסף, וכי דו"ח זה יוכר כ"מסמך אחר" לצורך ניכוי מס תשומות בהתאם לסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק").

המסגרת הנורמטיבית: הוראת סעיף 38(א) לחוק ובהוראות חוזר מע"מ 32/87 – בנושא "דוח ריכוז חודשי של מוצרי דלק" (להלן: "החוזר").מוצרי הדלק המפורטים בחוזר כוללים בנזין, סולר ושמנים בלבד.

סעיף 38(א) לחוק קובע כי:

"עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין או ברשימון יבוא או במסמך אחר שאישר לעניין זה המנהל"

כמו כן, ביום 7.2.1986 פורסמה הודעה בדבר אישור מסמך (להלן: "ההודעה"), בה אישר מנהל רשות המסים, בתוקף סמכותו על פי סעיף 38 לחוק את "דו"ח ריכוז חודשי של מוצרי דלק" כ"מסמך אחר" לצורך ניכוי מס תשומות בהתקיים התנאים שפורטו בהודעה.

החלטת רשות המסים:

לאור האמור, מאחר והתוסף הינו חובה ונרכש כחלק מכלל התדלוק ונרשם באמצעות מערכת המזהה את הלקוח בדומה לרכישה ולחיוב של מכירת מוצרי דלק כאמור בחוזר, נקבע כי החברה תהא רשאית לכלול בדו"ח הריכוז החודשי המונפק על ידה, את חיובי צריכת התוסף בגין עסקאות התדלוק והכל בהתאם לתאים המופיעים בחוזר.

לסיכום

משרדנו בעל ניסיון רב בהכנת תיק משפטי בטרם פניה לרשות המסים בעניין החלטות מיסוי מקדמיות.

ליעוץ משפטי פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

רצון המחוקק:

כידוע, ממשלות ישראל האחרונות מנסות "לסמן" תרומות המגיעות לעמותות בישראל, בעיקר כאלה המגיעות מישויות זרות, והכל במטרה למנוע "התערבות" של מדינה זרה במרקם היחסים העדין של המדינה. אמנם, התיקון לחוק רוכך כך שנציגי עמותות הממומנות על ידי מדינות זרות לא יידרשו לענוד תגי זיהוי בדיונים בכנסת או במשרדי הממשלה, אך יש כאלה שטוענים כי חוק זה מזכיר הוראות ממשטרים אפלים ומטרתו "לסמן" את האויבים מבית, ולפגוע באלה המנסים לערער את השלטון השולט.

החוק המצוי:

כדי לבאר את הסוגיה,  נפנה תחילה לחוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות") אשר קובע בס' 36א(ב) כי על עמותה ישראלית אשר מקבלת תרומות העולות על 20,000 ₪  מישות זרה, חלה החובה להודיע לרשם העמותות כדי שזה יפרסם את נותן התרומה, כמו כן עליה לציין את מטרת התרומה, תנאיי התרומה, וכמובן את סכום התרומה הכולל. בניגוד לאמור, במידה ואין מדובר בישות זרה, החוק קובע כי ישנם מצבים בהם אין חובה לפרסם את זהות התורם, למשל תרומה הנמוכה מ- 20,000 ₪ לשנה וכן על-ידי בקשה מנומקת לשר המציינת מדוע יש להסיר את שמו של התורם.

גם ס' 2  לחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, תשע"א-2011 (להלן "חוק חובת גילוי")  קובע כי מי שקיבל תרומה  מישות זרה כלשהי מחויב בגילוי התורם, סכום התרומה ומטרתה, ואף נקבע כי עמותה שרובה נתמכת על-ידי מדינה זרה מחויבת לציין זאת בדו"ח (סעיף 5(א)א לחוק חובת גילוי) בנוסף על חובת גילוי שמו של התורם, על עמותה המקבלת תרומה מישות זרה כלשהי לדווח לבנק ישראל כאשר היקף התרומות שווה ל-20 מיליון דולר ארה"ב לפחות, או שיתרת השקעותיו בתוספת יתרת הנכסים הפיננסים מחוץ לישראל הינה 20 מיליון דולר ארה"ב.

יש לציין כי החוק מחייב גילוי רק כאשר התרומה מגיעה מישות הזרה, שהיא מדינה, חברה או אורגן כלשהו של מדינה זרה, דהיינו, אדם זר שמעוניין לתרום באופן פרטי לא נכנס לגדרי החוק.

הבעיות:

הבעיה העיקרית בחוק הנ"ל טמונה בכך שישנם רבים מהתורמים אשר מעוניינים לשמור על הפרטיות לחלוטין ולכן יכול שהחוק יוביל לפגיעה קשה בתזרים התרומות, ואף יוביל לקריסתן של עמותות.

חשוב לציין כי עמותות עושות מאמצים רבים למשוך תורמים לבחור בהם כעמותה אשר כדאי להשקיע בה את כספם וזאת באמצעות הזדהות עם תכליתה וכן על-ידי "פיתוי" כלכלי, כך כאשר עמותה מוכרת במוסד ציבורי על פי ס' 46(א) לפקודה, זכאי התורם היחיד לקבל זיכוי של 35% על המס השנתי שנגזר מסכום התרומה וחברה זכאית לקבל החזר בהתאם למס החל על חברות, מסכום התרומה.

כמו כן, חשוב לציין כי מלכ"ר לא ישלם מע"מ על הכספים שקיבל כתרומה, וזאת כפועל יוצא מסעיף 12(א) לחוק מע"מ אשר מחריג מוסדות מעין אלה כחייבים במס ערך מוסף.

עינינו הרואות כי קבלת תרומה מישות זרה איננה פשוטה, וכי לעיתים ישנו מחסום אשר יכול לפגוע בהעברת התרומות כדבעי. לפיכך, עת עמותה מעוניינת לקבל תרומות עליה לפעול באופן מסודר ולפנות לעורך דין כדי שיבאר עבורה את החוק לאשורו, שכן עמותה שאינה עומדת בכללים יכולה להיות להינזק קשות אם על ידי סנקציות כלכליות ואם על-ידי הפיכתה לחברה פרטית רגילה. אשר לא תזכה ליהנות מהנחות במס לתורמיה ועוד.

ליעוץ ותיאום פגישה בענייני עמותות פה אלינו כבר עתה – 04-8100170

סוגי המס

1. מס פרוגרסיבי – אומר שככל שההכנסה גבוהה יותר אנו מטילים מס בשיעור גבוה יותר.
2. מס רגרסיבי – המצב ההפוך – ככל שההכנסה עולה יותר שיעורי המס פוחתים. השיעור מההכנסה יורד ככל שההכנסה עולה.
3. מס יחסי/אחיד – הטלת מס בשיעור קבוע מההכנסה או מההוצאה – על כולם מטילים את אותו שיעור, מס באחוזים כמו מע"מ 17%, הוא יחסי להוצאה או מס חברות 23% מוטל בשיעור קבוע מתוך הבסיס.

פרוגרסיביות, רגרסיביות ויחסיות – בשלושתם מי שמרוויח יותר משלם אבסולוטית יותר. שלושתם מקיימים את עקרון היכולת לשלם. אם רוצים לצמצם את הפערים בחברה, משתמשים במס בין השאר לחלק מחדש את ההכנסות במשק.

מס גולגולת – כמו מס יחסי, אך מס גולגולת לא מדבר על אחוז מסוים אלא על סכום מסוים, וזה להבדיל ממס אחיד (שהוא לפי אחוז) מס גולגולת אינו הוגן משתי סיבות:

• הוא רגרסיבי גם על ההכנסה וגם על התועלת – אותו מס שמוטל על שני אנשים שונים עם שכר שונה איננו הוגן. לדוגמה מס גולגולת הוא רגרסיבי על ההכנסה – נניח שיש שני אנשים – אחד משתכר ב-2500 ₪ והאחר משתכר ב-900 ₪. אם נטיל מס גולגולת של 500 ₪ – נשאר לעשיר 2000 ולעני 400  – לעשיר לקחנו 500/2500 – 20% ולעני לקחנו 500/900 = בערך 50% + – זה מצדיק שמס גולגולת בגרף השיפוע הולך וקטן. ככל שההכנסה עולה, התועלת שאדם מפיק פוחתת. זה הרעיון של התועלת השולית הפוחתת.כלומר – העשיר מתחיל עם 2,500 ש"ח, העני מתחיל מ-900, מהעשיר לקחנו חמישית, מהעני לקחנו 5/9, זה הרבה יותר ממה שלקחנו מהעשיר. ההשפעה של מס גולגולת על ההכנסה היא למעשה רגרסיבית, כלומר לקחנו מהעשיר פחות מאשר מהעני.
• הוא רגרסיבי על ההכנסה כי לקחנו באחוזים גבוהים יותר מהעני לעומת העשיר.

נניח שמס גולגולת הוא גם רגרסיבי על התועלת– אם הטלנו מס גולגולת 500 ₪ על העשיר התועלת שלו ירדה ב-5 יח'  = 5/50 = 10% ולעני – 10/30 = 30% התועלת של העשיר ירדה בחמישית ושל העני בכמחצית. כלומר מס הגולגולת רגרסיבי גם לגבי התועלת.

אם נקבע מס גולגולת בסך של 500 ₪, מהעשיר גובים 20% מההכנסה ואילו מהעני גובים 60% מההכנסה. כלומר, העני הרוויח פחות ולוקחים לו יותר. דבר זה משפיע בצורה רגרסיבית על ההכנסה. בנוסף, רואים בגרף שככל שיש לאדם יותר תועלת הוא נהנה פחות.

משרד עורכי הדין חיים ברוטמן מטפל בתיקי מס קטנים כגדולים, ואנו נשמח לייעץ ולהעניק לך שירות משפטי בדיני מסים פנה אלינו כבר עתה – 04-8100170

(נכתב ביום 27/12/18)

הקדמה

במקרים רבים, אדם מסוים מעוניין לתת מתנה לזולת, במסגרת זו הוא מעביר למקבל המתנה נכס ללא תמורה ו/או מוותר על זכות שיש לו כלפיו.

מתנה יכולה להיות מקרקעין, מיטלטלין או זכויות למיניהן. כדי להגדיר דבר מה הניתן כמתנה יש להראות כי הנותן לא הפיק דבר של ממש בעצם נתינת המתנה והוא לא גורם למקבל לעשות או להימנע מלעשות משהו למענו, שכן אז ענייננו בעסקת שירות לכל דבר ועניין. יחד עם זאת בעסקת מתנה אפשר שתהיה תמורה סמלית מכוח דין או רווח רגשי.

נותן המתנה יכול לתת מתנה על תנאי או לתת מתנה המחייבת את המקבל לעשות משהו (לא לטובת הנותן) כך למשל, ניתן לתת תרומת כסף לאוניברסיטה לצד קביעה שהיא תעניק מלגות.

חשוב לציין כי הקניית המתנה נעשית בעת העברת המתנה למקבל, כאשר תמיד קיימת חזקת קיבול לפיה, אם המקבל לא דוחה את קבלת המתנה תוך זמן סביר חזקה שהוא קיבל על עצמו את המתנה לפי סעיף 3 לחוק המתנה. ואולם, חשוב לציין כי כאשר מדובר על מתנה שהיא זכות במקרקעין, הקנייתה תמה רק בעת הרישום במקרקעין ולא בעת הקניית המקרקעין לידי המקבל (ראו ע"א 404/84 סעתי).

חזרה ממתנה – נותן המתנה רשאי לחזור בו מן ההתחייבות בטרם ההקניה במצבים הבאים:

1. המקבל לא שינה את מצבו בהסתמך על המתנה אלא אם הנותן ויתר בכתב כי הוא לא יכול לחזור בו בכל מקרה.
2. החזרה מוצדקת בשל התנהגות מחפירה של המקבל כלפי הנותן וזאת גם אם ויתר חזרה מהמתנה בכתב.
3. הרעה במצבו הכלכלי של הנותן.

סעיף 5 לחוק המתנה קובע באופן חד משמעי כי התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב, קרי הסכם מתנה בכתב, בעניין זה חשוב להדגיש כי להסכם המתנה נפקות חשובה ויש לעשות אותו בצורה מיומנת על ידי עו"ד בעל ניסיון רב להסכמים מסוג זה.

לקבלת יעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

הקדמה

על אף תחלואיה הרבים, מקיימת מדינת ישראל, מדיניות רווחה סבירה. כחלק ממדיניות זו שאופת המדינה לאפשר לכל אזרח לחיות בכבוד מינימאלי. על-פי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה") פועלת המדינה באמצעות המוסד לביטוח לאומי ודואגת שכל אדם ומשפחה בישראל יוכלו להתקיים באופן סביר על-ידי העברת קצבה – הבטחת הכנסה.

הקצבה משולמת למי שאין לו הכנסות או שהכנסתו נמוכה. ברם כדי לזכות בה, עליו להתייצב בשירות התעסוקה. כמו כן אדם שזכאי לקצבת נכות כלשהי ומצוי בהליכים אל מול הביטוח הלאומי זכאי, בזמן שבין הגשת התביעה לבין החלטה עליה, לקבל הבטחת הכנסה, וגם הוא מחויב להתייצב בלשכת התעסוקה. עם זאת יש להדגיש כי ישנם כאלה הפטורים מלהגיע ללשכת התעסקה, בהם אסירים ואימהות לילדים עד גיל שנתיים.

התנאים לקבלת הבטחת הכנסה הם מצטברים ובהם:

1.  תושב ישראל בן 25 לפחות. אלא אם ישנן נסיבות מיוחדות כמו התמכרות לסמים, הריון וכדומה.
2. על התובע להיות תושב ישראל לפחות 24 חודשים רצופים לפני הגשת התביעה.
3. התובע עומד במבחן ההכנסות: דהיינו הכנסתו נמוכה במידה כזו שמגיעה לו הבטחת הכנסה. ניתן להיעזר במחשבון הביטוח הלאומי לחישוב סכום קצבת הבטחת הכנסה המגיע לו

כמה כסף מקבלים?

סכום הזכאות לקצבה משתנה מאדם לאדם, וזאת לפי פרמטרים של גיל, מצב משפחתי, הכנסות וכיו"ב. כעקרון, סכומי הגמלה משתנים מאדם לאדם והם תלויים במספר משתנים כגון, גיל, מספר ילדים ועוד .הקצבה משולמת החל בחודש שבו הוגשה התביעה לביטוח הלאומי; ואולם לא ניתן לקבל תשלום רטרואקטיבי בגמלה להבטחת הכנסה ולכן חשוב לא להתמהמה בהגשת התביעה.

כיצד מגישים את התביעה?

את התביעה מגישים ע"ג טופס תביעה להבטחת הכנסה, וזאת בסניף המוסד לביטוח לאומי הקרוב למקום המגורים. יש להביא תעודת זהות, אישורים לעמידה בתנאי הזכאות, מספר חשבון בנק, המחאה מבוטלת לאישור הבעלות בחשבון וריכוז דפי עו"ש ל- 3 החודשים האחרונים. ייתכן ותידרשו להציג מסמכים נוספים, ובכל מקרה שמרו העתק מכל מסמך שאתם מוסרים למוסד. (פורסם באתר המוסד לביטוח לאומי).

ליעוץ בענייני הביטוח הלאומי פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר – 04-8100170

הקדמה

הביטוח הלאומי דואג להבטיח למובטל שעבד כשכיר ועבר תקופת אכשרה, אמצעי מחיה בתקופת האבטלה עד שיעלה בידו להיקלט בעבודה. דמי האבטלה משולמים למי שהיה עובד שכיר והוא רשום בשירות התעסוקה כמחוסר עבודה, ומתייצב בו לדרוש עבודה.

כלומר כדי לקבל דמי אבטלה יש לפעול בשני מסלולים במקביל. על המעוניין לקבל דמי אבטלה לפנות לשירות התעסוקה מיד עם הפסקת עבודתו, ולהתייצב במועדים קבועים כפי שייקבעו על-ידי שירות התעסוקה, בדרך כלל יום ההגעה לחתום בפעם הראשונה יהיה היום הקבוע.לאחר מכן עליו לפנות לביטוח הלאומי בתביעה לקבלת דמי אבטלה. בהתאם לזאת שירות התעסוקה מעביר לביטוח הלאומי מדי חודש את הנתונים על מספר ימי האבטלה שנרשמו, ועל סמך נתונים אלה משלם הביטוח הלאומי את דמי האבטלה.

התנאים הכלליים לקבלת דמי אבטלה הינם:

1.  גיל 20 לכל הפחות ומתחת לגיל 67, למעט חיילים ו/או מי ששירתו בשירות לאומי, וכן מי שצה"ל פטר אותו משירות סדיר מסיבות של בריאות, משפחה, חינוך והתיישבות ביטחונית.
2. תקופת אכשרה (עבודה בתור שכיר) של 12 חודשים לפחות שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 18 חודשים שקדמו לתחילת תקופה האבטלה.
3. אבטלה – "מובטל" הוא מי שפוטר או הפסיק עבודתו מרצונו, והוא רשום בשירות התעסוקה כמחוסר עבודה, ומתייצב בו כדי לקבל עבודה בהתאם לתקנון שירות התעסוקה. ברם, מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי סיבה מוצדקת – יתחיל לקבל את דמי האבטלה רק לאחר 90 ימים מיום הפסקת העבודה. למרות זאת הוא צריך להתייצב בשירות התעסוקה בסמוך להפסקת העבודה, כדי לא לאבד את זכאותו.

דמי האבטלה משתנים מאדם לאדם על-פי הכנסתו, גילו ומצבו המשפחתי של הפונה ונעים בין כ-1800 לבין 9,000 ₪ לחודש.

לתיאום פגישת ייעוץ פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

החוק הקובע

רישום תקבול הוא חובה הכתובה עלי ספר ומופיעה בסעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), בסעיף זה נקבע כי בעל עסק מחויב לרשום תקבול מיד עם קבלתו, גם אם מדובר בעסקה מתמשכת.

ביקרות מס הכנסה לניהול ספרים

בדיקת התקבולים היא פועל יוצא של ביקורת לניהול ספרים אשר מתרחשת לעיתים קרובות. ביקורת קלאסית מתחילה מתצפית על בית העסק, לאחר מכן נערכת "קניית ביקורת" אשר בדרך כלל מובילה לבדיקת ספרים ורישום הקנייה עצמה. לאחר סיום הביקורת המבקרים מכינים דו"ח מפורט הכולל את כל מה שנעשה בעסק מבחינת ניהול הספרים, בעל העסק יכול להשיב על הממצאים שהופקו. בסוף התהליך ולאחר הכנת הדו"ח מועבר הוא למנהל המחלקה, אשר בודק את הדו"ח ומחליט מהו סוג הליקוי.

מה עושה פקיד השומה

ברגע שהספרים נפסלים על ידי פקיד השומה  – הדרישות באשר לטיב השומה שתצא פחותות מהמקובל, כלומר פקיד השומה יכול לשום לפי מיטב אמונתו וללא סימוכין משמעותי, יחד עם זאת, גם שומה שפקיד השומה מוציא לעסק לפי ספרים בלתי קבילים, לא יכולה להיות בעלמא (ע"א 62/73 פקיד השומה תל-אביב נ' חברת הממרח בע"מ). יש לציין כי לפני שמחליטים האם לפסול ספרים מתקיים הליך של שימוע בפני הפקיד, מעמד אשר רצוי שיהיה נוכח בו עורך דין מטעם הנישום.

ההלכה המשפטית

יודגש כי כפי שהצגנו לעיל רישום תקבול הינו חובה מידית. כך גם השתרש בפסיקה בהלכת שירותי גרר (ע"א 2334/90 שרותי גרר אזור בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3, מיסים ט/3 (יוני 1995). בפרשה זו דובר על אי רשום שיק דחוי שבהמשך אף קוזז מהשירות, אך הוכנס לספרים. נאמר כי המבחן יהא על-פי נישום סביר ונקבע כי מוטלת חובה לרשום תקבול, כל תקבול, באופן מידי. רק אם יש לבעל העסק "סיבה מספקת" או "הצדק סביר" לאי רישום התקבול במידי, הספרים לא יפסלו, אבל הפסיקה נותנת לאמור פרשנות מצומצמת ביותר.

עם זאת, עוד בשנות ה – 90 עת פורסמו המלצות "הוועדה ליישום מנהלי של הוראות החוק" בעניין פסילת ספרים. (ועדת דורון) וכן חוזר מ"ה 25/93 "יישום מנהלי של הוראות הפקודה בעניין פסילת ספרים בשל אי רישום תקבול", ("מיסים" דו-ירחון לענייני מיסים, כרך ז/4 עמ' ג-1), נקבעו כללים מנחים לפקיד השומה לאופן הפעלת שיקול דעתו, בטרם יורה על פסילת ספרים.  וכך נקבע: "הכלל המנחה בהפעלת שיקול הדעת, במקרה של אי רישום תקבול, יהיה כי סעיף 145ב' לפקודה יופעל רק באותם מקרים שבהם אי הרישום, בצירוף שאר הנסיבות, מורה על אחת משתיים: א. קיים חשד, כי הנישום ניסה להעלים מס. ב. קיימת אצל הנישום שיטה לקויה של רישום התקבולים", לפיכך עת מגיע הרגע כי נפסלו ספרי הנישום יש לפתוח בערעור בזק כדי למצות את זכותו של הנישום.

פנייה מוקדמת לייעוץ משפטי יכולה למזער את הנזקים באופן משמעותי שכן ניתן להגיע להסכמות מרחיקות לכת מול רשות המסים, כך, על פי החוזר לעיל ניתן להמיר סנקציה משמעותית "לאזהרה" בלבד.

לפגישת ייעוץ בענייני מסים פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

הקדמה

לאחרונה, התקיימה רפורמה בכל הקשור למחירי המוניות בנתב"ג, במסגרתה הוחלט כי במכרז שיתקיים יזכה זכיין בודד שיפעיל פלטפורמה משותפת שתרכז את כל המוניות שבאות לנמל – ללא קשר לתחנה אליהן הן שייכות. ובכך אמור להסתיים המונופול של תחנת המוניות "הדר-לוד" הזכיינית שמפעילה את שירות ההסעות מנמל התעופה ב-40 השנים האחרונות.

כמו כן, נקבע כי הסעת נוסעים לא תוגבל יותר לתחנת מוניות אחת. בנוסף, ולאחר מאמציו של שר האוצר משה כחלון, תתאפשר הזמנת נסיעות מראש באמצעות אפליקציה ייעודית באמצעותה ניתן יהיה לקיים נסיעות משותפות ליעדים זהים ו/או קרובים ותובטח הנחה של כ-20% על תעריפי הנסיעה במוניות כיום.

במסגרת אותה רפורמה, החליטו ברשות המסים בהנחיית מנהל הרשות, משה אשר, להגביר את פעילות האכיפה אל מול נהגי המוניות ולשפר את כושר ההרתעה, בין היתר, על ידי עריכת מבצעי שטח שמטרתם להביא לדיווחי וגביית מס אמת ולהגביר את השוויון בנטל בקרב האזרחים.

המבצע שהתנהל

בהתאם לאמור, לאחרונה התבצעה פעילות ראשונית של יחידת ניהול ספרים ברשות המסים, כהכנה לפעילות רחבת היקף בקרב נהגי מוניות הנותנים שירותי הסעה לנתב"ג וממנו. לאור השינויים, בתנאי הפעלת שירותי המוניות בנתב"ג בדקו מבקרי היחידה את ספרי העסק של  מספר נהגי מוניות. התוצאה העגומה הצביעה על ליקויים אצל כלל הנבדקים.

בדיקה זו העלתה ממצאים בעיתיים כאמור, כך למשל אחד מנהגי המוניות שנבדק ונתפס כשמיאן לרשום 120 ₪ בגין נסיעה, טען כי הנוסעים לא שילמו לו עדיין והוא צריך להחזירם, אולם כשהמבקרים ביקשו ממנו את הטלפון של אחד הנוסעים, הוא הודה שלא רשם. נהג נוסף שנצפה שעה שלא רשם הכנסה של 200 ₪  טען כי הוא עובד ימים ספורים ואינו מבין את המטריה. בדומה לאלה, שלושה נהגים אחרים שלא רשמו את נסיעת הביקורת טענו: "שכחתי", "אני שכיר ויצא לי מהראש" ו"אני מודה, כמה זה יעלה לי".

המבקרים היו "המומים" וגילו כי קיימת בעיה אכיפתית בענף זה שכן רבים מנהגי המוניות נתפסו בקלקלתם, תוך שהם ממציאים תירוצים מגוונים כאמור, אלא שאת רשות המסים לא מעניין סיפורים ומעשיות.

חשוב להזכיר כי רישום תקבול הינו חובה הכתובה עלי ספר ומופיעה בסעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), בסעיף זה נקבע כי בעל עסק מחויב לרשום תקבול מיד עם קבלתו, הגם אם מדובר בעסקה מתמשכת, כמו כן בפרשת שירותי גרר נקבע כי ישנה חובה לרשום תקבול באופן מידי (ע"א 2334/90 שרותי גרר אזור בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3, מיסים ט/3 (יוני 1995) ). בפרשה זו, דובר על אי רשום שיק דחוי שבהמשך אף קוזז מהשירות שניתן, אך הוכנס לספרים. בעניין זה נקבע  כי הבדיקה של הנישום תיעשה על-פי סבירות מעשיו ונקבע כאמור כי מוטלת חובה לרשום תקבול, כל תקבול, ובאופן מידי.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

(נכתב ביום 26.07.17)

מסגרת החוק

חוק איסור לשון הרע נועד להגן על כבודו של אדם ועל שמו הטוב באמצעות איסור על פרסום ביטויים שעלולים להשפילו ולבזותו, הערכים המתנגשים הם חופש הביטוי מחד והזכות לכבוד ולשם טוב מאידך, לשון הרע מקים עוולה אזרחית וסנקציה פלילית אשר תנאי להתקיימותן הוא פרסום לשני נמנעים ומעלה תוך יסוד נפשי של כוונה. במסגרת לשון הרע ניתן לקבל 50,000 ₪ פיצויים ללא הוכחת נזק ואם לשון הרע הייתה בכוונה, ניתן לקבל גם 100,000 ₪ פיצויים ללא הוכחת נזק, כל זאת בנוסף על פיצויים להחזרת המצב לקדמותו ופיצויי נזק ישירים.

יסודות עוולת לשון הרע הם:

• אמצעי פרסום בע"פ, בכתב בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל או כל אמצעי אחר.
• שעשוי להגיע לאדם אחד למעט הנפגע, גם אם לא הגיע אליו בפועל.
• נושא הפרסום הוא אדם חי/מת או תאגיד, למעט פרסום על ציבור שאינו תאגיד, או פרסום על אדם לאחר מותו. יחד עם זאת  תביעה על פרסום נגד אדם בחייו כאשר לאחר מכן הוא מת, הינה מותרת והיא יכולה להתבצע על-ידי בן משפחתו תוך 6 חודשים ממותו.
• יש בפרסום לשון הרע (בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע) באופן שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזות אותו בשל מעשים או תכונות המיוחסים לו, לפגוע בו בעיסוקו ולבזות אותו בשל גזעו, מוצאו, דתו ומגוריו.

פסיקת בתי המשפט

חשוב לציין כי יסודות העוולה נבחנים באופן אובייקטיבי על פי מבחן האדם הסביר ולא על רגשות הנפגע המסוים, ואולם במקרים מיוחדים תבחן הפגיעה ע"פ אמות המידה של הקבוצה שעמה נמנה האדם הספציפי (ע"א 466/83 שאהה)

לשון הרע זהו עולם בפני עצמו בדיני הנזיקין, ולכן ראוי להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון רב לדיני לשון הרע אשר יידע להתמודד עם הסוגיה ולפצח אותה בדרך הטובה ביותר עבור הלקוח.

אנו במשרד עורכי הדין חיים ברוטמן נשמח לעמוד לרשותכם ולתת מענה בשעה שנפגעתם או נתבעתם בעניין לשון הרע.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

עורך דין תביעות דיבה

הוצאת דיבה או לשון הרע היא שיש בה כדי להשפיל, לבזות ולפגוע באדם או עסק ושאין בהם אינטרס ציבורי כלשהו, בין אם בשל כך נגרם לו נזק ובין אם לא. עורך דין תביעות דיבה ולשון הרע הוא הכתובת המקצועית לפנות אליה ולקבל ממנה מענה באשר לדרך ההתנהלות המתאימה.

מתי צריך לפנות לייעוץ של עורך דין תביעות דיבה ולשון הרע?

מי שנכתב או נאמר עליו דבר שאינו נכון ואין בכך אינטרס ציבורי כלשהו צריך לפנות אל עורך דין תביעות דיבה ולשון הרע כדי לקבל ייעוץ פרטני והמלצה איך יהיה הכי כדאי ונכון להתנהל. יש מי שלא ירצה להתעסק בכך כלל ויש מי שיהיה סבור שמגיע לו פיצוי בגין אותה אמירה. בעידן הרשתות החברתיות האצבע של הרבה גולשים מאד קלה על המקלדת והם לא מהססים לשתף חוויה פחות חיובית בלי לדעת שהם גם חושפים את עצמם לתביעות וגם פוגעים באנשים אחרים. חשוב לדעת את זה וחשוב לא פחות לדעת אל מי לפנות בעניין.

המשמעות של הוצאת דיבה

מכיוון שהוצאת דיבה היא אמירה או כתיבה של דבר שנועד לפגוע ולבזות באופן מודע בדרך כלל ומתוך בחירה הרי שיש בכך סיכון רב. עורך דין תביעות דיבה יוכל להבין לעומק מה המשמעות וההשלכות של אותה אמירה או של הטקסט הכתוב המדובר וינחה את הלקוח שפנה אליו מה הכי כדאי לו לעשות ואיך יהיה הכי נכון להתנהל. כל מקרה צריך להיבחן לעומק לגופו והתמודדות נכונה במקרה אחד לא בהכרח תהיה נכונה ומתאימה גם במקרים אחרים.

דרוש לכם ייעוץ בנושא דיבה? פנו אל משרד חיים ברוטמן – עריכת דין וקבלו ייעוץ ממוקד ופרטני שיהיה נכון ורלוונטי למקרה הספציפי שלכם.

מסגרת החוק

בנסיבות מסוימות, כאשר צד לחוזה חתם על החוזה תוך טעות בעובדה או בחוק, יכולה לקום עילה לביטול החוזה (ראו ס'14(ד) לחוק החוזים). כך למשל כאשר אדם רכש צמיד שהוא סבור שהוא עשוי מזהב, אך לאחר מכן הוא מגלה שזהו צמיד דמוי זהב, הוא חתם מתוך טעות בעובדה ויש לו עילה לבטל את החוזה. ואולם, ישנם מקרים במסגרתם לא ניתן לבטל את ההסכם על אף הטעות, כך למשל אם ניתן לתקן את החוזה והצד שלא טעה אמר שהוא מוכן לתקן את החוזה לפני הודעת הביטול (ראו ס' 14(ג) לחוק החוזים), או כאשר מודבר בטעות טכנית בלבד שניתן לתקנה לפי אומד דעת הצדדים (ס' 16 לחוק החוזים).

מקרה נוסף שבגינו לא ניתן לבטל את החוזה המופיע בעיקר בחוזים מסחריים, נוגע לטעות בכדאיות העסקה, כלומר במקרה בו צד להסכם טעה בנוגע לשווי הכלכלי של העסקה – לא ניתן יהיה לבטל את החוזה שכן מדובר בסיכון כלכלי שקם בתוך מערכת חוזית (ס' 14(ד) לחוק החוזים; ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי).

כמו כן, גם כאשר מדובר בטעות בנוגע להלכה המשפטית השוררת באותה עת אין זכות לבטל את החוזה וזאת להבדיל מטעות שבחוק אשר כמוה כעובדה אשר מזכה בביטל חוזה (ע"א 2444/90 ארואסטי).

דיני הטעות

בדיני הטעות, ישנם שלושה מצבים, האחד הוא, שהצד שלא טעה ידע על הטעות (המדובר בטעות אובייקטיבית מבחינת האדם הסביר) או היה עליו לדעת, ואז הצד הטועה יכול לבטל את החוזה בהודעה בלבד לצד השני. השנייה היא טעות בלתי ידועה, קרי הצד שלא טעה לא ידע ולא היה עליו לדעת, או אז רק בית המשפט רשאי לבטל את החוזה והודעה לצד השני לא מספיקה כאשר במקרה כזה בימ"ש יכול להטיל על הצד שטעה לפצות את הצד השני (ס' 14(ב) לחוק החוזים), מצב שלישי הוא טעות משותפת בה שני הצדדים טעו טעות זהה, ודינה כדין טעות בלתי ידוע – פניה לבימ"ש.

בהקשר זה, ראוי להזכיר כי בדיני הטעות ישנה גם הטעיה (ס' 15 לחוק החוזים) שנעשתה על-ידי צד לחוזה, כאשר המבחן הוא סובייקטיבי וההטעיה אינה מחויבת להיות בזדון, כלומר גם רשלנות ותום לב, מזכה בביטול החוזה ללא הודעה לבימ"ש (גבריאלה שליו, דיני חוזים – החלק הכללי, 322(2005))

משרדנו, בעל ניסיון רב בדיני החוזים ואנו נשמח לעמוד לשירותכם בכל מקרה בו ביצעו כלפיכם הפרה ו/או ביצעתם הפרה ואתם מעוניינים לצאת עם ידכם על העליונה.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

חוזה למראית עין הוא חוזה שהאמור בו אינו תואם את כוונתם האמתית של הצדדים. כלומר מדובר בהסכם שנועד לשוות מראה אותנטי, אך בפועל מטרתו אחרת.

קיימים מספר סוגים של חוזה למראית עין:

1. מראית עין מוחלטת – אין מאחורי החוזה דבר, הצדדים לא באמת מעוניינים לשנות את המצב המשפטי ביניהם (ראו לעניין זה ע"א 6295/95 בוחסירה נ' בוחסירה)
2. מראית עין יחסית – מדובר במקרה בו מאחורי החוזה הגלוי ישנו חוזה אחר "המסתתר מאחורי הקלעים"- החוזה האמיתי, ובעצם הצדדים מעוניינים לשנות את המצב המשפטי בהתאם לחוזה המוסתר ולא לזה הגלוי, במרבית המקרים מדובר על רצון להימנע מתשלומי מס ו/או לחמוק מנושים וצדדי ג'.

יצוין כי חוזה למראית עין הוא חוזה שבטל מלכתחילה, כלומר הוא כאילו לא היה מעולם ואין צורך לעשות פעולה אופרטיבית כדי לבטל אותו. בעניין זה ראוי לציין שבחוזה ל"מראית עין יחסית" יכול בית המשפט לתת גושפנקא לחוזה הנסתר (האמיתי שקיים בין הצדדים).

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

הקדמה

דיני החוזים הם ענף משפטי אשר קובע את התנאים והדרכים לאכיפת הסכם. בדיני החוזים ישנם שני עקרונות מרכזיים- החופש החוזי ותום הלב – הפסיקה במדינת ישראל הכירה בחופש של הפרטים בחברה לעצב את החוזה, זאת בשילוב עקרון תום הלב המטיל על הצדדים חובת הגינות כלפי הצד האחר לחוזה וכן חובת נאמנות לרוח העסקה ומטרתה.

כלומר החיוב החוזי נובע מרצון הצדדים ולא מהדין כפי שקובעים דיני החיובים הנזיקיים ודיני עשיית עושר שלא במשפט.

דיני החוזים בחקיקה

דיני החוזים במדינת ישראל שזורים האחד בשני וחולשים על מגוון רחב של דברי חקיקה, המרכזיים שבהם הם חוק החוזים (חלק כללי) וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), כן יש את חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, חוק החוזים האחידים, וחוק המתנה.

יצוין כי ישנם חוזים בין צדדים שמוסדרים בחוקים ספציפיים אשר גוברים על הוראות חוק החוזים, כך למשל בדיני הצרכנות ישנו חוק הגנת הצרכן והתקנות לפיו אשר מסדירות יחסים צרכניים בעיקר של עניינים דיומא, ומעניקים פירוש חוזי למכר צרכני.

אנשים רבים לא מודעים שכמעט בכל יום הם מבצעים מגוון רחב של פעולות במסגרתן הם "חותמים" על חוזה עם מאן דהוא, לכן לעיתים נוצר מצב כי אדם חתם על חוזה על אף שהוא אינו מודע, כך למשל כאשר משא ומתן על שכירות דירה מגיע לכדי סיכום בין הצדדים ונותר רק לחתום על החוזה ואולם אחד הצדדים חוזר בו, יכול שבנסיבות מסוימות תקום לנפגע תרופה מכוח החוק.

אנו במשרד עורכי הדין חיים ברוטמן עורכים מגוון רחב של חוזים, בהם חוזה מכר, חוזה קבלנות, חוזה שכירות מגורים/עסק, חוזה לרכישת זיכיון ועוד. נשמח לעמוד לרשותכם בכל עת.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

הקדמה

פירוק שיתוף במקרקעין, הינו הליך שלא מסתכם רק בפירוק קנייני כספי גרידא אלא בדרך כלל מדובר על פירוק שותפות עם אדם קרוב לאחר שהתגלע סכסוך. על כן, אנו כעורכי דין צריכים לעבוד בזיקה למכלול הכלים שעומדים לרשותנו ולא לפעול כמו "טכנוקרטים" ולבצע פעולות טכניות בלבד. אי לכך, עלינו לפעול בדרכים יצירתיות כדי להטיב עם הלקוח ועם הצדדים לפירוק השיתוף.

סעיף 37 לחוק המקרקעין קובע כי כל שותף, יכול לדרוש בכל עת, את פירוק השיתוף וזאת בכפוף לחובת תום הלב (רע"א 1017/97 רדילביץ), יחד עם זאת השותפים יכולים לקבוע הסכם ביניהם שאחד הצדדים לא יוכל לבקש את פירוק השיתוף. עם זאת, כאשר מדובר בהסכם של מעל 3 שנים יכול בית המשפט כעבור 3 שנים להורות על הפירוק בכל מקרה.

הדרכים לפירוק שיתוף המקרקעין:

דרך המלך היא ע"י הסכם שנחתם ונקבע בין הצדדים (ס' 38 לחוק). באם אין הסכם, יש לפנות לבית משפט השלום ולבקש את הפירוק, בית המשפט יתחשב בכלל השותפים ויביא את החלטתו בהתאם לממצאים שיעלו מהדיונים ולבסוף יחליט על דרך הפירוק.

במידה וחוק התכנון והבניה אינו מונע זאת, יורה בית המשפט על חלוקה בעין של המקרקעין (ס' 39 לחוק) יודגש כי ניתן להתגבר גם על בעיות תכנוניות ע"י קבלת הסכמות מצדדים שותפים במקרקעין.

דרך נוספת היא חלוקה של המקרקעין והפיכתו לבית משותף, בעצם מדובר על חלוקה בעין באמצעות הפיכת הבניין לבית משותף שמננו יוקצו חלקים לצדדים (ס' 42 לחוק).

באם שתי הדרכים לעיל לא מתאימות, יורה בימ"ש על חלוקת המקרקעין בדרך של מכירתם וחלוקת הפדיון בין הצדדים (ס' 40-40א)

פירוק שיתוף במקרקעין יכול להיות סבוך למדי, על כן ובכדי למקסם את פירות הנכס, ראוי להתייעץ עם עו"ד העוסק בפירוק שיתוף. משרדנו דוגל בשיטה שירותית ומיוחדת לאנשים המעוניינים בפירוק שיתוף ונשמח לעמוד לשירותך.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

צווי הגנה:

ישנם מספר סוגי צווים אותם ניתן להשית על אדם מסוים. חלק מהצווים ניתנים ישירות על ידי משטרת ישראל וחלקם ניתנים ע"י בית המשפט לאחר פניית הנפגע.

ככלל מטרתם של צווים אלה היא להגן על אדם מסוים ולמנוע מפלוני לפגוע בו ולהטריד אותו באופן כזה או אחר. לדאבוננו, מרבית המקרים בהם נעשה שימוש בצווים מאין אלה (בעיקר הגנה) הם במסגרת אלימות משפחתית.

 צו הגנה כנגד אלימות במשפחה:

צו הגנה ניתן ע"י בית משפט לאחר שהנפגע מגיש בקשה להוציא כנגד הפוגע (בן משפחתו) צו המונע ממנו להטריד ולפגוע בו. בד"כ, בתי המשפט נוטים להוציא צו הגנה במעמד צד אחד עוד בטרם ניתנה לפוגע האפשרות לטעון כנגד הצו וזאת בשל החשש לפגיעה מידית. יחד עם זאת, לאחר כשבוע ימים לכל היותר ייערך דיון משותף, לבירור הנסיבות והטענות, שבסיומו יוחלט על הארכת או אי הארכת צו ההגנה, ואם כן – לכמה זמן.

ישנה תופעה בציבור הרחב במסגרתה רבים פונים לבית המשפט ללא סיוע של בעל מקצוע. חשוב להדגיש כי לבקשה מסוג זה השלכות קשות, כך למשל בית המשפט יכול לקבוע כי בקשת צו ההגנה הייתה טורדנית ולהשית סנקציות כנגד המבקש. המקרים העיקריים בעטיים יוצא צו הגנה הם – חשש סביר לפגיעה גופנית, ביצוע עבירות מין והתנהגות הפוגעת באפשרות לנהל אורח חיים תקין מצד הקורבן.

בדיונים המשפטיים העוסקים בצו הגנה, מוטלת חובת ההוכחה על כתפיו של המתלונן, שעליו להראות את ההצדקות להוצאתו. כלומר, אם הצליח הפוגע/החשוד להפריך את טענות הצד השני, עשוי בית המשפט להחליט שלא להאריך את תוקף הצו. בנוסף לכך, בית המשפט מודע לפגיעה החמורה בחירותו ובחופש התנועה של האדם, לכן בכל מקרה תוקפו של צו ההגנה עומד על 3 חודשים לכל היותר. מאידך, במקרים חמורים במיוחד תיתכן הארכה נוספת של 6 חודשים ואפילו לשנה שלמה, בהתאם לנסיבות.

צו הרחקה שניתן על-ידי המשטרה:

במקרים מסוימים, כאשר מוגשת תלונה למשטרה עקב אלימות במשפחה, וכן במקרי אלימות אחרים, יכול קצין משטרה להורות על מספר תנאים מגבילים. במסגרת אותם תנאים מגבילים, יכול קצין משטרה להוציא צו הרחקה המוגבל ל- 30. כחלק מאותו צו, יכול הקצין להטיל מגבלות שונות על החירות, כגון איסור על הגעה לבית המגורים לתקופה של כשבועיים, איסור על יצירת קשר עם המתלונן ושמירת מרחק ממנו.

צו למניעת הטרדה מאיימת:

כאמור, צו ההגנה חל רק במקרי אלימות במשפחה בלבד. בשנת 2001, נחקק החוק למניעת הטרדה מאיימת המכוון להגן כל אדם מפני איומים והטרדות הפוגעים בגופו בשלוותו וחירותו. בהתאם לחוק, ניתן להוציא צו הגנה כאשר ישנו בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של אדם, או כי הוא עלול לפגוע בגופו. למותר לציין  כי ההטרדה עשויה להיות בכתב, בעל פה או בכל אמצעי אחר, ועשויה להוות פגיעה ברכוש, בשם הטוב או בחופש התנועה. מכאן שהיא יכולה להתבצע גם על גבי רשת האינטרנט או כל אמצעי אלקטרוני ומדיה אחרת, במידה שהמטריד מפרסם בהם את הדברים באופן חוזר ונשנה

בהתאם לחוק, רשאים להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת בית משפט השלום, בית המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט לנוער. הצו יכול שינתן במעמד צד אחד או במעמד שני הצדדים, והכל תלוי נסיבות. לאחר שבוע לכל היותר יתקיים הדיון במעמד שני הצדדים.

במסגרת הצו, ניתן להטיל מספר רב של מגבלות ובכלל זה איסור על יצירת קשר עם הנפגע בכל דרך שהיא, איסור על נשיאת נשק, כולל לאנשי מערכת הביטחון ורשויות המדינה, איסור על הימצאות במרחק מסוים מהרכב, דירת המגורים, מקום הלימודים והעבודה של הנפגע, או כל מקום אחר שאליו הוא נוהג להגיע באופן קבוע. תוקפו של צו למניעת הטרדה מאיימת הוא לתקופה מקסימאלית של חצי שנה. ואולם לבית המשפט נתונה הסמכות להאריך את תוקפו פעמים נוספות, עד לתקופה מרבית וכוללת של שנה אחת. יחד עם זאת, במקרים מסוימים ומיוחדים, ניתן להמשיך ולהאריך את תוקף הצו עד לתקופה כוללת של שנתיים.

לסיכום, נציין כי בחירת עו"ד להוצאת צווי הרחקה אינה משימה פושט ואולם משרדנו אשר מייצג בערכאות ברחבי הארץ בעל ניסיון רב בהוצאת צווי הגנה והצוות ישמח לעמוד לשירותך.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

יורש רשאי לוותר על חלקו בעיזבון באופן מלא או חלקי לאחר מות המוריש סעיף 6(א) לחוק הירושה, כאשר יורש מסתלק הסתלקות כללית/מלאה – רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה וכאשר מדובר בירושה על פי דין, חלקו מתווסף לחלקם של שאר היורשים על פי יחס חלקיהם, בירושה על פי צוואה הוראת הצוואה לטובתו מבוטלת וחלקו עובר לשאר היורשים על פי דין אלא אם כתוב אחרת בצוואה, למעט במקרים בהם נכתב כי יבוא במקומו יורש חלופי.

חשוב לציין שאפשר להסתלק רק לטובת אדם מסוים – בן זוגו של המוריש, ילדו או אחיו.

מועד ההסתלקות יכול להיעשות לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון, מכאן שאפשר להסתלק אף לאחר מתן צו ירושה או צו קיום צוואה ובלבד שהעיזבון לא חולק.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

הקדמה

חשוב להבחין בין שני מצבים: האחד, חוק הירושה אוסר לערוך עסקה בירושה, היינו – עסקה המעניקה ירושה או שוללת אותה. כלומר אין לכרות הסכם שענייננו הפיכת אדם ליורש, ביטול זכותו של אדם לרשת או העברת הזכות לאחר. לדוגמא, חוזה בין מוריש לבין אחד מהיורשים המבטל את זכותו של אותו יורש לרשת, חוזה בין מוריש לאדם שלישי הקובע כי לאותו אדם יהיה חלק בירושה.

בהתאם לאמור, חוק הירושה קובע כי הסכם בדבר זכות הירושה או ויתור על זכות הירושה בחיי המוריש בטלים סעיף 8(א) לחוק הירושה.

על אף האמור מותר ליורש לעשות בחיי המוריש עסקה בנכסי העיזבון, כלומר בנכסים שעתידים לעבור אליו לאחר מות המוריש  (ראו ע"א 682/74), בשונה מעסקה על הזכות לירושה עסקה על נכסים עתידים היא לא הזכות לרשת אותם, אלא היא עסקה בנכסים לאחר שהיורש קיבל אותם לידיו.

כמו כן, לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון יורש יכול להעביר את חלקו בעיזבון כולו או מקצתו או לשעבד אותו על –ידי עריכת הסכם בכתב סעיף 7(א) לחוק הירושה^. חשוב לציין כי הסכם זה הוא בר חשיבות מיוחדת שכן בד"כ מדובר בהסכם שמתקיים בין בני משפחה ועל כן ישנה חשיבות מכרעת לרגישות של עריכת הסכם מסוג זה.

משרדנו, משרד חיים ברוטמן,בעל ניסיון רב בדיני ירושות וצוואת ואנו נשמח לעמוד לשירותכם בכל שאלה משפטית הנובעת מכך.

פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

מהי צוואה?

צוואה היא מסמך משפטי שמאפשר לאדם להעביר את עיזבונו לאנשים על פי רצונו ובלא קשר לרשימת היורשים שלו לפי הדין ולחלק אותו כראות עיניו.

החוק מכיר בארבע דרכים ליצירת צוואה – כתב יד של המצווה, צוואה בפני עדים, צוואה בפני רשות וכן צוואה בעל פה שנעשתה על ידי שכיב מרע לפני מותו. בצוואה בכתב יד חייבים להופיע חתימה ותאריך והיא צריכה להיכתב כולה על ידי המצווה. צוואה בעדים צריכה להיעשות בנוכחות שני עדים שאף אחד מהם לא קטין או פסול דין לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ”ב-1963 שיחתמו ויאשרו שזו הצוואה של האדם. צוואה בפני רשות תיעשה בפני חבר בית דין דתי, רשם לענייני ירושה או שופט בית המשפט לענייני משפחה.

מלבד הדרישות הצורניות, הצוואה חייבת לעמוד במספר תנאים מהותיים. סעיף 33 לחוק לא מאפשר לקיים הוראות שלא ניתן להבין מהן את זהות המצווה או המשמעות שלהן. סעיף 30 מאפשר לבית המשפט לבטל הוראות שנכתבו תחת כפייה, תרמית, תחבולה, איום או השפעה בלתי הוגנת. הטוען לאחת מהעילות האמורות צריך להוכיח את קיומן.

חשוב להבין עריכת צוואה היא מטלה חשובה מאין כמותה שכן המצווה לא יהיה כאן כדי לעקוב אחר המתרחש ולכן חשוב לצפות שנים קדימה ולנסח את הצוואה בצורה כזו שרצון המצווה יתקיים במלואו.

אנו במשרד עורכי הדין, חיים ברוטמן מנוסים ומיומנים בעריכת צוואה ונשמח לעמוד לשירותכם בכל עת.

ליעוץ ולתיאום פגישה התקשרו אלינו כבר עתה לטלפון – 04-8100170

הקדמה

כאשר אדם הולך לעולמו, הוא מותיר אחריו חובות, זכויות ונכסים. סך כל אלה למעט קופת גמל, פנסיה וכספי ביטוח מכונים בשפה המשפטית עיזבון, כלומר האדם משאיר לאחר מותו את מה שעזב בלכתו. באופן עקרוני כאשר אדם הולך לעולמו כל עזבנו עובר ליורשיו על פי דין, למעט אם השאיר אחריו צוואה בה הוא מצווה את רכושו לפלוני אלמוני.

מסגרת החוק

חוק הירושה קובע כי חלוקת העזבון ליורשים לפי הדין או הזוכים לפי הצוואה תיעשה רק לאחר שנוכו ההוצאות הכרוכות בקבורה, לוויית המוריש, הוצאות צו הירושה או צו קיום הצוואה, חובות נוספים שהיו למוריש לפני מותו, לרבות כאלו שנוצרו בעקבות קשר אישות ורק לאחר מכן יחולק שאר הרכוש בין הזוכים או היורשים. חשוב לציין כי במידה והחובות עולים על הזכויות אין היורשים חייבים בחובות העיזבון, קרי היורשים גם מתוקף הדין ו/או מכוח צוואה לא יצטרכו להוציא מכיסם כאשר סך החובות מן העיזבון עלה על הזכויות.

כאמור, בעת אדם הולך לעולמו הוא מותיר אחריו עיזבון. ירושה היא בעצם הדרך לקבל את המצוי בו אם זה ע"פ הדין או על פי צוואה כתובה – חשוב לציין כי בשני המקרים על הטוען לירושה להגיע לרשם הירושות ולהגיש בקשת קיום אם לירושה ואם לצוואה.

מי כשיר לרשת?

כשירים לרשת את האדם כל מי שהיה בחיים בזמן שהמצווה הלך לעולמו ומי שנולד תוך 300 ימים לאחר מותו. זכויות הירושה של הילד, לא תלויות בשאלה אם ההורים שלו היו נשואים או לא, מכאן כי גם ילדים מאומצים זכאים לרשת את הוריהם המאמצים והביולוגיים.

שיטת הירושה עליה מבוסס החוק הישראלי היא מעגלי הקרבה למוריש. ילדיו של המוריש יירשו אותו לפני ההורים שלו וההורים שלו יירשו אותו לפני ההורים שלהם. כל אחד מקרובי המשפחה למעגלי הירושה השונים ייחלקו את החלק שלהם ביניהם. ילד מאומץ יכול לרשת את הוריו הביולוגים והוריו יכולים לרשת אותו.

דיני הירושה הם מהמורכבים שבעולם במשפט, על כן ראוי להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון ותחכום בכל הנוגע לדינים אלה.

ליעוץ ותיאום פגישה אנא פנו אלינו כבר עתה ונשמח לעמוד לשירותכם – 04-8100170

הקדמה

בשנים האחרונות, הולכת וגוברת המודעות של זוגות במדינת ישראל בנוגע לחשיבות עריכת הסכם כלכלי ביניהם, כדי למנוע ויכוחים מיותרים אשר לבסוף יכולים להוביל לפרידה. על כן, רבים פונים לעורך דין לצורך עריכת הסכם ממון.

בטרם, נדרש לסוגי הסכמי הממון שקיימים נציין כי במדינת ישראל חוקק חוק יחסי ממון אשר קובע כי כל מה שנצבר ע"י הצדדים במהלך הנישואין, הינו רכוש משותף למעט נכסים אשר היו לצדדים טרם הנישואין ו/או שקיבלו במתנה ו/או ירושה במהלך הנישואין. החוק מתייחס לזוגות שנישאו לאחר 01/01/1974, יחד עם זאת החוק קובע כי בני הזוג החפצים להסדיר ביניהם הסדר אחר, יעשו זאת באמצעות עריכת הסכם כדין.

מערכות זוגיות

לכל מערכת זוגיות במדינת ישראל יש נפקות שונה ביחס להסכמי הממון. כך למשל זוגות  אשר חיים יחד ובכוונתם להתחתן מחויבים לאשר את הסכם הממון בפני נוטריון או בפני ביהמ"ש למשפחה וזאת טרם הנישואין, זוגות נשואים מחויבים לפנות לבית המשפט וזוגות ידועים בציבור לא מחויבים לאשר את ההסכם ככל ועיקר. יחד עם זאת, נהוג לאשר זאת בבית משפט אשר בכל מקרה חויב להיעתר לבקשת הזוג ולאשר את הסכם הממון.

חשוב לציין כי רק עורך דין בעל ניסיון בדיני משפחה יידע לנסח עבורכם הסכם ממון. הסכם ממון מבוסס בעיקר על ניסיון משפטי ואין מדובר כבכל הסכם אחר, לעיתים אנו רואים זוגות שנערך להם הסכם ממון אשר לא נתן מענה לכל דרישותיהם. על לכן, חשוב מאוד לבחור עורך דין המנוסה בכך.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

עובדות המקרה

התובע עבד בחברת מרדכי בנימין (להלן: "החברה")  בתור נהג משאית. החברה עוסקת בין השאר בעבודת אספלט, חומרי מחצבה ועפר. לאחר שפוטר דרש התובע מאת החברה מגוון זכויות בהן, תמריץ אי היעדרות, דמי כלכלה ותמורה בעד שעות קיץ, והכל מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבניה והעבודות הציבוריות.

השאלה שעמדה לדיון הייתה האם ההסכם הקיבוצי בענף הבניה החל על החברה יחול על עובד שהוא נהג משאית? דהיינו לא עובד בניה דה פאקטו?

נקבע שאין הבדל בין זכויות נהג בחברה לבין זכויותיהם של עובדים אחרים אצל אותו קבלן, שעה שכולם עוסקים בהגשמת המטרה של ביצוע עבודות עפר הכלולות במסגרת "עבודות ציבוריות" בהתאם להסכם הקיבוצי, לפיכך ההסכם הקיבוצי חל על יחסי העבודה שהיו בין הצדדים והתובע זכאי לכל הזכויות.

ללמדך כי הסכם קיבוצי החל בענף מסוים עשוי לחול גם על שאר העובדים שעה שהם חלק מהמערך האינטגרלי של העבודה הכלולה בהסכם הקיבוצי.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

עובדות המקרה

יובל עבד כשכיר בחברת אוטו מוטור בע"מ (להלן: "החברה") מיום 1/4/2006 ועד ליום 31/12/2007.

מיום 1/2008 החל יובל להוציא לחברה חשבוניות ודיווח על היותו עצמאי. כאשר במקביל החברה סגרה את תיק הניכויים בשל העובדה שהיא הפסיקה להעסיק עובדים. בהמשך ביום 4/5/2008 החברה יזמה את הפסקת עבודתו של יובל.

לאחר שפוטר, הגיש יובל תביעה לדמי אבטלה מאת המוסד לביטוח לאומי, אולם נאמר לו שהוא לא עבר תקופת אכשרה מספיקה משום שהוא צבר 210 ימים מתוך 360 הנדרשים בחוק שכן מבחינת המל"ל מים 1/1/2008 הוא נחשב כעובד עצמאי ולא שכיר הזכאי לדמי אבטלה.

בית הדין פסק כי היותו של עובד שכיר או עצמאי אינו נקבע על פי הכינוי שנתנו לו הצדדים, אלא על פי מהות היחסים. בעניין זה קבע בית הדין כי יובל היה שכיר גם בתקופה שמיום 1/1/2018 ועל כן הוא זכאי לקבל דמי אבטלה.

לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

עובדות המקרה

המטפל הועסק מספר שנים תחת הסכם שנחתם בינו לבין זלדה ובעלה. המחלוקת העיקרית הייתה בשאלה האם יש לראות בילדי האם המטופלת מעסיקיו המשותפים של המטפל.

באותו עניין, לא נקשרו יחסי עבודה פורמאליים בין ילדיה של האם לבין המטפל, שכן הם לא חתמו על חוזה העסקה ולא גרו עימו בדירה. יחד עם זאת, ניכר היה כי בכל התקופה הילדים היו מעורבים בנעשה, דאגו לסידורים, לאישורי שהייה בארץ, לתשלום ביטוח בריאות ולהתכתבויות עם משרד הפנים.

בית הדין התייחס למהות היחסים בין הצדדים והגיע למסקנה כי הבת התייחסה אל המטפל "באדונות" ולקחה החלטות במקום הוריה, בשונה מהבן אשר טיפל בעניינים פורמליים מתבקשים.

לסיכום

נקבע כי הבת היא מעסיקה במשותף עם המטופל. בית הדין ציין כי קביעה לפיה רק המטופל הוא המעסיק יכולה להותיר את המטפל ללא מענה וללא זכויות בניגוד לדין בוודאי כאשר הילדים לקחו החלטות ועקבו אחר הטיפול.

משרדנו בעל ניסיון בדיוניים משפטיים הנוגעים ליחסי עובד מעביד ואנו נשמח לעמוד לשירותכם בכל שאלה הנוגעת לכך.

לקבלת יעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

עובדות המקרה

רפי רופא עבד בחברת מרקם  (להלן: "החברה") כסוכן ביטוח וכאחראי על סוכני ביטוח מטעמה. במסגרת עבודתו קיבל רפי תמורה של 2,035 ₪ בתלוש משכורת וסך של 2000 ₪ בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס. לאחר תקופה הועלה סך התשלום כנגד חשבונית המס ועמד על 10,000 ₪ . בשנת 2003 הפסיקה החברה לשלם לרפי את התמורה הקבלנית כנגד החשבונית ושילמה לו רק את הסך הנמוך עבור תלוש השכר. בהמשך חתמה החברה הסכם שת"פ עם חברה נוספת להלן ד.נ.ר סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "ד.נ.ר").

בסוף חודש יולי לשנת 2004 הפסיק רפי את עבדותו בחברה ובשנת 2006 הגיש רפי תביעה כנגד החברה וכנגד ד.נ.ר במסגרתה ביקש להכיר בו כעובד של שתיהן ועתר לקבל פיצויים.

בית הדין האזורי  קיבל את התביעה כנגד החברה ודחה אותו כנגד ד.נ.ר, יחד עם זאת קיזז בית הדין סכום של 215,270 ₪ ובפועל התביעה נדחתה במלואה.

הערעור

השאלה בערעור לבית הדין הארצי הייתה האם ניתן לקזז מזכויות עובד שהוכר בדיעבד כשכיר, על תשלומי יתר שקיבל ממעסיקו, והאם סכום היתר מקים גם חובת השבה שיכולה לעלות על סכום הזכויות שקיבל העובד.

כבוד השופטת ס' דוידוב – מוטולה, קבעה כי עובד שסווג באופן שגוי כ"עצמאי" יהיה זכאי לכל הזכויות בדיוק כפי שהיה מקבל לו היה מוגדר כעובד מלכתחילה, ולא ניתן לקזז ממנו בגין "סכומי יתר" למעט במקרים של חוסר תום לב קיצוני של העובד, וזאת לצורך מניעת ניצול עובדים.

לקבלת יעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

הקדמה

בפסיקת בתי הדין לאורך השנים התעוררו מחלוקת רבות על אודות העובדה האם אדם נחשב עובד לצורך דיני העבודה ובעצם כך זכאי להיות מוגן בהתאם לחוק. המבחן שנעשה לארוך השנים מושתת על מהות היחסים בין הצדדים ולאו דווקא בדל הכינוי שניתן לאותו אדם, כך שבעצם פלוני שמכונה עובד יכול להימצא ללא הגנה חוקית ואלמוני המכונה עובד קבלן או מיקור חוץ יכול למצוא עצמו ככזה שכן זכאי להגנה מעצם מהות היחסים אשר מקנים להעסקה אופי של עובד- מעביד.

מבחני בדיקה לקיומם של יחסי עובד מעביד

• מבחן ההשתלבות במפעל: במבחן ההשתלבות בתי הדין בוחנים שני פנים, שלילי וחיובי, . הפן החיובי בודק את היותו של העובד חלק ממפעל יצרני כאשר אין בלתו, דהיינו אדם ייחשב כעובד כאשר המפעל נשען עבודתו והפסקתה תגרום להפסקת העבודה במפעל, ברור כי בג"כ מפעל מבוסס על מספר רב של עובדים אבל השאלה היא האם עבודתו של העובד נחוצה להמשך הייצור או שבעצם הוא גורם חיצוני ומשלים למפעל כמו נותן שירותי חשמל חיצוני.
• הפן השלילי מבוסס על העבודה שהאדם בעובד אינו בעל עסק עצמאי חיצוני אשר נותן שירות למפעל כמעטפת חיצונית, גם אם מדובר בגורם חשוב עבור המפעל. בעניין זה שאלות הפתח הינן האם העובד נתון לשליטה ופיקוח של המעביד, כך שבצעם עובדת היותו נותן שירותים לאנשים נוספים או עובד מהבית אינה גורעת לעיתים מהיותו עובד.
• מבחן כלי העזר לביצוע העבודה: במקרים מסוימים ישנם נותני שירותים אשר משתמשים בכלי עזר כגון משאית או דחפור, על כן בעניין זה ניתן להיעזר במבחן לבדיקה בבעלות מי כלי העזר ומה גובה ההשקעה והאם היא עיקרית או טפלה לביצוע העובדה, כך ככל שההשקעה גבוה יותר וההישענות על כלי העזר היא קריטית ככל הנראה מודבר בעסק עצמאי גם אם מדובר בנהג הסעות אשר נותן שירות רק לחברה אחת.
• מבחן הקשר האישי: מבחן הבודק את הקרבה בין הצדדים ועד כמה מדובר ביחסים אישיים, ראוי לציין שלא כל יחסים אינטימיים יובילו למסקנה שאכן מדובר ביחסי עובד מעביד. כך למשל הזכות להעביר את העבודה לאדם אחר בדרך כלל שוללת את יחסי העבודה למעט מקרים בהם אדם נעזר במחליף באופן שולי.
•  צורת תשלום השכר: בדרך כלל, יחסי עובד מעביד כוללים חובה של העובד לשלם משכורת עבוד העבודה, חשוב לציין כי תלוש משכורות או חשבונית מס אינם מעידים על היות האדם עובד או לא.
• ניכוי מס הכנסה ותשלומים סוציאליים: ניכוי מס הכנסה במקור או תשלומים למס הכנסה  מע"מ וביטוח לאומי יכולים להעיד על עובדת היותו של עובד שכיר או עצמאי, אך אין בהם לשלול או לקבוע כי מדובר בעובד שכיר.

לסיכום

משרדינו, משרד חיים ברוטמן, מתמחה בדיני עבודה ואנו נשמח לעמוד לשירותכם בכל שאלה משפטית הנוגעת לסכסוך עבודה עם העובד או עם המעסיק.

ליעוץ ראשוני ללא עלות פנו אלינו כבר עתה 04-8100170

בשנת 2017, תוקן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ונוסף לו פרק המסדיר את עניין האפוטרופסות בישראל. עד לשנה זו, ההחלטה על מינוי אפוטרופוס, שיקבל החלטות לגבי ענייניו הרפואיים או הרכושיים של האדם, היו בידיהם של רשויות המדינה ובית המשפט בלבד.

רקע כללי

כיום, החוק מכבד את רצונו של האדם, ומעביר לידי האנשים עצמם את הכוח לקבוע מי מבין קרוביהם יתמנה כאפוטרופוס שלהם ואפילו איך לטפל בהם רפואית ואיך לנהוג ברכושם, החל מהזמן שיהיה להם קשה לעשות זאת בעצמם ועד לשלב שכבר לא יוכלו לבטא זאת בעצמם. במילים פשוטות, נתנו לנו את האפשרות לקבוע מהיום מה יעשה עם גופנו ורכושנו בשארית חיינו, בזמנים שעודנו בחיים אך מתקשים או כבר לא יכולים לבטא זאת בעצמנו. עד לאחרונה, היו מספר מסמכים שנתנו מענה חלקי לבעיות של שארית החיים. למשל, אדם שכבר היה לו קשה להתנייד נאלץ לגשת לבנק ולהוסיף מיופה כח לחשבון וכן, לחתום על מסמכים שונים המרשים לאחרים לטפל בכל מיני עניינים שוטפים כמו איסוף תרופות מרשם ועוד. אך לבעיות אחרות, כמו הצורך במעבר לבית אבות או העסקת מטפלת בבית, לא היו כלל מענה ופתרונות. במקרים כאלו, קרוביו של האדם שמצבו הידרדר, נאלצו לעבור מסכת בירוקרטית קשה לפני כל החלטה שכזו.

מה זה ייפוי כוח מתמשך, למה הוא נועד ומה הוא מחליף?

החידוש הוא, שיפוי הכח המתמשך הוא מסמך אחד שנותן מענה שלם וכולל לכל העניינים – האישיים, הרכושיים והרפואיים – בתהליך אחד ובליווי צמוד של עורך דין המוסמך והמוכשר לכך. האפשרות לקבוע מראש לשארית החיים, מה יקרה כמעט בכל סיטואציה, בוודאי תיתן לך ולקרובים אליך שקט נפשי וודאות. תהליך עריכת ייפוי הכח המתמשך כולל מספר מפגשים אל מול עורך הדין ואורך 4 – 6 שעות. במהלכו, עורך הדין מסביר לך את משמעויותיו של יפוי הכח המתמשך, מטרותיו ותוצאותיו ומלווה אותך צעד אחר צעד עד שתבטא ככל האפשר את רצונותיך ביפוי הכח המתמשך. כמו כן, אנשים שקרובים אליכם, ישותפו בתהליך ותוכלו לקבוע מי מהאנשים שאתם סומכים עליהם ישמש בעתיד מיופה הכח או יפקח במידת הצורך. בענייני בריאות ורפואה ישותפו בתהליך גם אנשי מקצוע מהתחום. בסוף התהליך, עורך הדין מפקיד את יפוי הכח המתמשך במערכת המוגנת והשמורה של האפוטרופוס הכללי. לאחר ההפקדה, תמיד תוכלו להיכנס בעצמך למערכת האפוטרופוס באמצעות סיסמה שבחרת, לבחון את יפוי הכח ולבצע פעולות נוספות בקשר אליו. כל האמור נכתב בכלליות בלבד ואין הוא ממצה את כל הנושא. מה שגם, יתרונותיו של ייפוי הכח המתמשך רבות ולא ניתן למנות את כולם כאן. לנוחותך, צירפתי כאן דוגמא למסמך יפויי כח מתמשך.

לחץ כאן להורדת המדריך לממנה – ייפוי כח מתמשך

שאלות ותשובות – המדריך לממנה

מהו יפוי כח מתמשך?

מסמך שמאפשר לך לקבוע מי יהיה האדם שיהיה מורשה לקבל במקומך החלטות בקשר לעניינים אישיים או רפואיים או רכושיים או לכל אלה, כשלא תהיה לך כשירות לעשות את זה בעצמך עקב חוסר מסוגלות. בבוא העת, תהיה לך ודאות גבוהה כי רצונך היום הוא זה שיקבע בשארית החיים.

מיהו הממנה?

את/ה. אדם מעל גיל 18 שמסוגל להבין את המשמעות של מתן ייפוי כוח מתמשך, מטרותיו ותוצאותיו. במסמך זה הינך ממנה אדם אחר, שיהיה מוסמך לפעול בשמך בעניינים שקבעת ביפוי הכח המתמשך ולייצג אותך בקשר אליהם בהתאם להוראות ולהנחיות שתקבע במסמך זה.

מיהו האפוטרופוס הכללי ומה תפקידו?

הגורם הממשלתי – מפקח העל – שאחראי על רישומו התקין של ייפוי הכח המתמשך במרשם ושמירתו במאגר סודי. בהובלתו של האפוטרופוס הכללי הוסדר מסמך ייפוי הכח המתמשך כתחליף למנגנון אפוטרופסות המורכב. מידי כ-3 שנים המשרד ישלח לך דרך ההתקשרות שבחרת "דף רענון" הכולל את עיקרי הפרטים שקבעת במסמך זה ויזכיר לך כי באפשרותך לשנות אותם. כשיתקיימו התנאים לכניסתו של ייפוי הכח המתמשך לתוקף, האפוטרופוס הכללי הוא זה שיבחן את הדבר וימסור בכתב את האישור לכך.

למה נדרשת סיסמה למערכת המקוונת?

בתום תהליך עריכת ייפוי הכח המתמשך, משרד האפוטרופוס הכללי יאפשר לך לצפות בייפוי הכח המתמשך שיופקד אצלו, בכל זמן ולבצע פעולות דרך מערכת אינטרנטית באופן עצמאי.

מיהו מיופה הכח?

אדם אחר שאתה מבקש שיהיה מוסמך לפעול בשמך בעניינים שקבעת ביפוי הכח המתמשך ולייצג אותך בקשר אליהם בהתאם להוראות ולהנחיות שתקבע במסמך זה – רק לאחר שכבר לא תהיה מסוגל להחליט בעצמך.

מי כן יכול לשמש כמיופה הכח?

בכלליות, כל אדם מעל גיל 18, שאינו מסובך כלכלית ושאין לך תלות בו, תוכל לבחור בו כמיופה הכח שלך. כך למשל כן יכולים לשמש כמיופה כח:

1. בן משפחה קרוב מעל גיל 18, שאינו מסובך כלכלית.
2. חבר או מכר מעל גיל 18, שלא נותן לך טיפול רפואי, שלא מספק לך מגורים ושלא מסובך כלכלית.

בכל מקרה, חובה לבחון האם האדם שנבחר לתפקיד זה עומד בכל תנאי החוק ומסכים לקבל על עצמו את התפקיד

מהם ההחלטות והפעולות שמיופה הכח יכול לייצג אותי?

החוק גמיש ומאפשר לך לבחור מהם בדיוק אותם עניינים שמיופה הכח רשאי להחליט במקומך לגביהם, כאשר לא תהיה מסוגל לעשות זאת בעצמך.

מהם "עניינים רכושיים"?

כל ענייני הכספים והרכוש שלך הנחוצים להסדרת כל עניינך הכספיים כסדרם ושמירה עליהם, למשל: השכרת הדירה לאחר מעברך לדיור מוגן. לעומת זאת, עסקאות גדולות ברכושך, לא יתאפשרו אלא אם תקבע זאת במפורש.

מהם "עניינים אישיים"?

כל ענייני היום-יום הקשורים לרווחתך ולצרכיך. למשל: רכישת מוצרים או איסוף דברי דואר במקומך. ואם בחרת שמיופה הכח גם רשאי לקבוע בעניינים רפואיים, אלה גם יחשבו כעניינים אישיים.

מהם "עניינים רפואיים"?

כל העניינים הקשורים לבריאותך וקבלת החלטות הנוגעות לגופך ולדרך הטיפול בך. למשל: הסכמה לניתוח. חשוב לדעת, כי עניינים הקשורים בהחלטות לגבי סוף החיים לפי חוק החולה הנוטה למות, כמו אי-ביצוע החייאה, לא נחשבים לעניינים רפואיים ויש למלא מסמך נפרד על מנת להסדירם. גם לענייני פסיכיאטריה נדרשת הסמכה מפורשת -ראה פרק הנחיות למיופה כח.

ניתן לבחור יותר ממיופה כח אחד?

בהחלט, החוק גמיש ומאפשר לך אפילו לקבוע כי כל כל אחד ממיופה כח יוכל לקבל החלטות בעניינים שונים.

למה נועד מיופה כח "בנוסף"?

אם ברצונך לקבוע יותר ממיופה כח אחד, כך שכל אחד ממיופה הכח יהיה מורשה להחליט בעניינים שונים. למשל: האחד בעניינים רפואיים והשני בעניינים רכושיים.

למה נועד מיופה כח "במשותף"?

אם ברצונך לקבוע כי החלטות לגבי העניינים שבחרת יתקבלו במשותף. למשל: שהחלטה על ביצוע ניתוח תתקבל רק אם שני מיופה הכח הסכימו עליה במשותף.

למה נועד מיופה כח "חלופי ל:"?

למקרה שמיופה הכח הראשון לא יוכל לשמש בתפקיד זה, ניתן לקבוע כי מי שיחליף אותו יהיה מיופה הכח החלופי. למשל: אם מיופה הכח הראשון נפטר או לא יסכים מכל סיבה שהיא לשמש בתפקיד זה, מיופה כח השני יחליף אותו.

מהן הנחיות מקדימות?

הוראות וכללים שתוכל לקבוע כיום, שיתחשבו בהם בבוא העת, גם כאשר כבר לא ניתן יהיה לשמוע מפיך את דעתך ורצונך.

מה זה "מסוגל להבין בדבר"?

כיום, כשהינך קורא שורות אלה בהבנה – אתה מסוגל להבין את הדברים והעניינים שבהם מסמך זה עוסק. החוק קובע כברירת מחדל שבבוא העת, רק רופא מומחה יוכל לקבוע האם אתה כן "מסוגל להבין בדבר" או לא. במקרה שיקבע שלא – יכנס יפוי כח זה לתוקפו. עם זאת, באפשרותך לבקש דרך שונה לקביעה זו. למשל: "כאשר שני ילדיי, אברהם ויצחק, יאמרו זאת".

האם ניתן לקבוע מועד כניסה לתוקף?

אך ורק לגבי ענייני רכוש. לגבי יתר העניינים יפוי הכח יכנס לתוקפו לאחר שיקבע כי אינך "מסוגלת להבין בדבר". סעיף זה יכול לתת מענה למשל במקרה שברצונך להסמיך את מיופה הכח כבר מהיום לבצע פעולות בבנק או להשכיר דירה שבבעלותך.

מי ידע שייפוי הכח נכנס לתוקף?

מיופה הכח שבחרת ידע על כניסתו של ייפוי הכח המתמשך לתוקף. באפשרותך לבחור כי אדם נוסף יקבל ממיופה הכח הודעה כשזה יקרה. אם יפוי הכח יכנס לתוקפו יתכן שמצבך אז לא יאפשר לך ליידע אנשים החשובים לך לגבי השנוי הפתאומי במצבך. הודעה לגבי כניסת יפוי הכח לתוקפו לאדם אחר, חוץ ממיופה הכח, תאפשר גם פיקוח וביקורת כלליים על הנעשה לגביך. בכל מקרה, חובתו של מיופה הכח להודיע למשרד האפוטרופוס הכללי, אשר יכול לתת תוקף לייפוי כח המתמשך.

מהן ההנחיות המקדימות למיופה הכח?

סמכויות מיופה הכח לקבל החלטות ולבצע פעולות עם כניסתו לתפקיד, כפי שתקבע במסמך זה ובהתאם לרצונותיך. כאן תוכל לבטא במילותיך היום ומראש, כמעט ללא מגבלה, איך הדברים יטופלו ויתנהלו כשיהיה לך קשה או כשלא תוכל לומר זאת בעצמך.

למה נדרשת הסמכה מפורשת?

מיופה הכח יוכל לפעול לפי ההוראות וההנחיות שקבעת חוץ ממקרים מסויימים, לגביהם תידרש הסכמתך המפורשת מראש. למשל: מתן מתנות, תרומות, ערבות או לקיחת הלוואות שסכומן מעל ל-100,000 ש"ח; העברתך לבית אבות אגב מכירת הבית ועוד. חשוב לדעת, כי במקרים מסויימים בכל מקרה ידרש אישור בית משפט לפני הפעולה, גם אם הסכמת לה מראש. למשל: מכירת הבית.

מדובר בעניינים רפואיים?

החוק מבדיל בין עניינים רפואיים גופניים לבין עניינים פסיכיאטרים – להם נדרשת הסכמתך המפורשת מראש. ניתן גם לקבוע מראש כי מיופה הכח לא יהיה כלל מוסמך לקבל החלטות או מידע לגביך בענייני פסיכיאטריה.

מה זה "גם אם אתנגד לכך"?

משמעות סימון סעיף בשפה פשוטה: "אל תקשיבו לי בענייני פסיכיאטריה" – כבילת רצונך בזמן אמת. יש לזכור, כי גם לאחר כניסתו של ייפוי כח המתמשך לתוקפו, תמיד תהיה חובה להתחשב ברצונותיך ובקשותיך אם מצבך יאפשר זאת, בתקופות צלילות והבנה. סעיף זה קובע כי גם בתקופות צלילות, יש לפעול על פי הקביעה שסימנת כאן – שלא להתחשב ברצונך בזמן אמת לגבי עניין פסיכיאטרי.

באילו מקרים יפקע ייפוי הכח?

לאחר כניסתו של מיופה הכח לתפקידו יתכן ויחולו שינויים שלא יאפשרו לו להמשיך לבצע את תפקידו. למשל: הסתבכות כלכלית, שינוי במצבו הבריאותי, נסיבות משפחתיות או אם הודיע על התפטרות.

מה זה "נסיבות אחרות"?

נועד על מנת לתת מענה למקרים אחרים שלא מוזכרים בחוק. כך למשל, במקרה שבן הזוג משמש מיופה כח, אך החל במערכת יחסים אחרת מבלי לעזוב את הבית; או אם הפריד את חשבונותיו.

האם ניתן לבטל את ייפוי הכח?

בהחלט. ניתן לבטל את ייפוי הכח המתמשך בכל עת על פי רצונך. אך במקרה שייפוי הכח נכנס לתוקף, אם סעיף זה סומן – שמשמעותו "אל תקשיבו לי לגבי ביטול בזמנים שאיני מסוגל להחליט" – לא יהיה ניתן לבטלו ללא פנייה לבית משפט.

מה ההבדל בין ביטול לפקיעה?

ביטול יכול להיעשות רק בידי הממנה – את/ה. משמעותו, סיומו המוחלט והסופי של ייפוי הכח. מרגע הביטול, לא תהיינה להוראותיו כל תוקף חוקי. פקיעה אינה בהכרח מביאה לסיומו של ייפוי הכח. יתכן שהפקיעה תחול רק על עניין מסויים ומוגדר ויתר ההוראות ימשיכו להתקיים. לפי החוק, אם מיופה הכח נכנס להליך של פשיטת רגל, הרי שייפוי הכח יפקע בקשר אליו בלבד. יתר הוראות ייפוי הכח ימשיכו לעמוד בתוקף. כך שבדוגמא זו, אין כל מניעה שמיופה הכח המשותף או המחליף ישמשו בתפקיד זה.

מיהו האדם המיודע?

המיודע הוא מפקח העל מטעמך בכל הקשור לייפוי הכח המתמשך והתנהלות מיופה הכח. מרגע הכניסה לתוקף של ייפוי הכח, מיופה הכח מחוייב לדווח למיודע באופן מלא על כל הנעשה בעניינך. המיודע יוכל לבקר את עשיית מיופה הכח ואף לבקש לעיין בהוצאות ובמסמכים השונים. יש הממליצים על מינוי אדם מיודע שהממנה סומך עליו. שאחרת, האפוטרופוס הכללי ישמש כמפקח העל היחיד כברירת המחדל. לידיעתך, באפשרותך לבקש מעורך הדין שערך את ייפוי הכח לשמש כמיודע.

האם ניתן להגביל את המידע שידווח?

כן. ניתן לקבוע כי מיודע יקבל דיווח בנושאים או מועדים מסויימים בלבד וכן, ניתן לקבוע יותר ממיודע אחד. אז, ניתן לקבוע למשל כי עניינים רפואיים ידווחו למיודע א' ועניינים רכושיים למיודע ב'.

המיודע יקבל לידיו את ייפוי הכח?

לא, אלא אם יסומן הסעיף שמתיר למיודע לקבל העתק ייפוי הכח.

האפוטרופוס הכללי לא מפקח ממילא?

משמעות סימון סעיף זה היא שמיופה הכח בין היתר יחוייב להעביר דיווחים ודו"חות לאופטרופוס ובכך יוטל על מיופה הכח עומס נוסף.

המטפל יקבל לידיו את ייפוי הכח?

לא, אלא אם תסמן סעיף זה ב"כן" על איזה ייפוי כח "רפואי" מדובר? ניתן לקבוע כי ייפוי הכח המתמשך יכלול עניינים רפואיים. אך קיימת חלופה לתת הנחיות וייפוי כח דרך טופס אחר מטעם משרד הבריאות. חשוב לציין, כי ייפויי כח אלה לא נותנים מענה לגבי ענייני "סוף החיים" לפי חוק החולה הנוטה למות.

מה המעמד של קרובי המשפחה?

לאחר שייפוי הכח יכנס לתוקף, קרובי המשפחה יהיו זכאים לקבל מידע על זהות מיופה הכח, המיודע וכן על סוגי העניינים שקבע הממנה. לפי החוק, חלה על מיופה הכח חובה להיוועץ במידת הצורך עם בני משפחת הממנה ולהיעזר בהם לצורך קידום ענייני הממנה. ככלל, תפקידם הטבעי של קרובי המשפחה הוא לשמור על ענייני הממנה.

האם ניתן להגביל קרוב מלקבל מידע?

כן, בהחלט. כאמור, החוק מתיר לקרובים לקבל מידע, אך באפשרותך לקבוע כי המידע או חלקו לא ימסר למי מבני המשפחה. ניתן לערוך ברשימה את קרובי המשפחה ולהחליט מי מהם, כולם או חלקם, לא יהא זכאי לקבל את המידע.

דיני מסים הם תחום משפטי מורכב למדי, אשר כרוך בידע מעמיק וניסיון בהתמודדות עם תיקים מאתגרים.

עקרונות דיני המס בישראל מושתתים על כמה נדבכים בהם:

1. ערך השוויון (כל אחד ישלם לפי היכולת שלו).
2. וודאות, ההיפך משרירותיות, המס צריך להיות וודאי, שנדע כמה אנו צריכים לשלם ומתי עלינו לשלם.
3. נוחות למשלם, יש כאן התחשבות במי שמשלם, הנישום. ליצור עבורו מדיניות מס טובה כמו למשל מועד שנוח למשלם לשלם אותו.
4. יעילות בגבייה.

עורך דין מיסים בשתי שיטות עיקריות

• מס טריטוריאלי: שיטת מס זו מבוססת על עיקרון גיאוגרפי הגורס כי כל הכנסה שנוצרה בתחום שטחה הריבוני של מדינה מסוימת חייבת במס, ללא תלות בתושבתו או אזרחותו של מפיק ההכנסה.
• מס פרסונלי: שיטת מס זו מתעלמת מן ההיבטים הגיאוגרפים של מקור ייצור ההכנסה, ומטילה את המס על בסיס אזרחותו של מפיק ההכנסה, גם אם מקור ההכנסה הוא מעבר לגבולותיה הריבוניים של המדינה.

שיטות מיסוי אלה עשויות להתנגש מפעם לפעם זו בזו, שכן אזרח מדינה מסוימת השוהה בחו"ל עלול להידרש לתשלום מסים כפול גם במדינת האם שלו וגם במדינה בה הוא שוהה. על מנת לפתור את הבעייתיות הטמונה בסיטואציה כזו קיימים פתרונות שונים כגון אמנות בינלאומיות למניעת כפל מס.

בישראל, קיימת הלכה משפטית בתחום דיני מיסים הגורסת כי על מנת להימנע ממצב של כפל מס תקוזז מחובת המס של הנישום עלות המס ששולמה בחו"ל.

שיטות המס:

שיטת המיסוי בישראל – בבסיסה היא שיטת מס טריטוריאלית, אותה ירשנו מן המנדט הבריטי. עם זאת, בעקבות התפתחות הכלכלה העולמית והתעצמותן של מגמות כלכליות כמו הגלובליזציה. הוחלה בארץ החל משנת 2003 נוכח תיקון החוק, שיטת מס משולבת הגורסת כי כל הכנסה שמקורה בישראל חייבת במס כמו גם כל הכנסה שהופקה על ידי תושב ישראלי השוהה בחו"ל. כך, גדלה יכולת הגבייה של המדינה, וצומצמו שיעוריהן של תופעות כגון התחמקות ממס.

• מס פרוגרסיבי: אומר שככל שההכנסה גבוהה יותר אנו מטילים מס בשיעור גבוה יותר.
• מס רגרסיבי: המצב ההפוך – ככל שההכנסה עולה יותר שיעורי המס פוחתים. השיעור מההכנסה יורד ככל שההכנסה עולה.
• מס יחסי/אחיד: הטלת מס בשיעור קבוע מההכנסה או מההוצאה – על כולם מטילים את אותו שיעור, מס באחוזים כמו מע"מ 17%, הוא יחסי להוצאה או מס חברות 23% מוטל בשיעור קבוע מתוך הבסיס.
• פרוגרסיביות, רגרסיביות ויחסיות- בשלושתם מי שמרוויח יותר משלם אבסולוטית יותר. שלושתם מקיימים את עקרון היכולת לשלם. אם רוצים לצמצם את הפערים בחברה, משתמשים במס בין השאר לחלק מחדש את ההכנסות במשק.
• מס גולגולת: כמו מס יחסי, אך מס גולגולת לא מדבר על אחוז מסוים אלא על סכום מסוים, וזה להבדיל ממס אחיד (שהוא לפי אחוז) מס גולגולת אינו הוגן משתי סיבות: הוא רגרסיבי גם על ההכנסה וגם על התועלת – אותו מס שמוטל על שני אנשים שונים עם שכר שונה איננו הוגן. לדוגמה מס גולגולת הוא רגרסיבי על ההכנסה. נניח שיש שני אנשים  אחד משתכר 2500 ש"ח והאחר משתכר 900 ש"ח. אם נטיל מס גולגולת של 500 ₪, ישארו לעשיר 2000 ש"ח ולעני 400 ש"ח לעשיר לקחנו 500/2500,  20% ולעני לקחנו 500/900, בערך 50% + – ככל שההכנסה עולה, התועלת שאדם מפיק פוחתת. זה הרעיון של התועלת השולית הפוחתת. כלומר – העשיר מתחיל עם 2,500 ש"ח, העני מתחיל מ-900 ש"ח, מהעשיר לקחנו חמישית, מהעני לקחנו 5/9, זה הרבה יותר ממה שלקחנו מהעשיר. ההשפעה של מס גולגולת על ההכנסה היא למעשה רגרסיבית, כלומר לקחנו מהעשיר פחות מאשר מהעני.

מטרות דיני המס

1. להעשיר את קופת המדינה כדי לממן שירותים ומוצרים ציבוריים. PUBLIC GOODS (מוצר ציבורי). הרעיון הוא לממן מוצרים ושירותים ציבוריים. מבחינה כלכלית מוצר ציבורי מתאפיין בשניים:
   1. השימוש אינו נוגד – המוצר אינו מתכלה, העלות השולית שלו תמיד נמוכה, העלות בין המוצר לבין הבא אחריו היא נמוכה.
   2. קשה להגביל את השימוש – ברגע שמישהו משתמש במוצר הציבורי ומשלם עבורו, גם מי שאינו משלם יכול להשתמש בו.

דוגמה קלאסית בכלכלה ל"מוצר ציבורי" הוא המגדלור, המגדלור עונה על שני התנאים למוצר ציבורי, כל הספינות המגיעות לנמל רואות אותו גם אלה שלא משלמות עבורו. השימוש בו אינו מתכלה – גם אם יהיו מיליון ספינות השימוש שלו לא יתכלה.

דוגמה פחות בולטת, חינוך או ביטחון, המדינה מספקת לנו מוצרים שגם אינם בדיוק פרופר מוצר ציבורי. כמו למשל תשתיות תחבורה, ברגע ששולם מס למדינה יש כסף לבנות כבישים והם פתוחים גם למי שאינו משלם מסים וההתכלות של הכביש הינה מינימאלית. לכן המדינה מספקת לנו שירותים ומוצרים גם אם אינם המוצר הקלאסי כפי שהגדרנו לעיל. בריאליזם, נאמר כי המטרה היא העשרת קופת המדינה כדי לממן את פעילותה.

2. צדק חלוקתי – חלוקה מחדש – העברת משאבים מאנשים מסוימים לאנשים אחרים, לקחת מהעשיר ולהעביר לעני. היום למשל אחת הטענות של המפגינים מעת לעת, שאין נטל שווה של המס. אבל יש מחלוקת בספרות אם דיני המס הם הכלי הטוב ביותר לחלק מחדש את העושר. כי כל פעם שמטילים מס, בכלכלה הטהורה מציירים את השוק שיש לו שיווי משקל ומגיע למצב אופטימאלי, וכאשר מוטל המס הוא משבש את התוצאה האופטימאלית כי הוא גורם לנטל נוסף, וגורם לייצור נמוך יותר, היצרנים מייצרים פחות והצרכנים מקבלים פחות – נוצר למעשה אובדן רווחה. יש האומרים כי דיני המס יוצרים אובדן מסוים, כי הכל למעשה הופך ליקר יותר, קונים פחות ומייצרים פחות. למעשה דיני המס מעצם הגדרתם יוצרים אובדן מסוים לכל המשתתפים במשחק. (יש עמדה שסוברת שדווקא דיני המס הם הכלי שיוצר את החלוקה מחדש).
3. הכוונת התנהגות – בתחומים שעל פניהם אולי נראים שאינם קשורים למסים. כמו בתחומים כלכליים, ויכול להיות גם בתחומים חברתיים ולאומיים. דוגמא: הקלות במס ליישובי ספר. נקודות זיכוי לאישה עובדת – הרעיון של נקודת זיכוי זה לשמור על מינימום קיום מסוים ולעזור לאנשים עובדים. ברמה התיאורטית לתת נקודת זיכוי לאישה זה לעודד נשים לצאת לעבוד.

דוגמה נוספת, מיסוי על הדלק, אחד הניסיונות של רשות המיסים להצדיק את המס על הדלק זה כדי לעודד אנשים לנסוע באוטובוסים וליצור עולם ירוק יותר, הטיעון בעייתי כי אין תשתית טובה לכך.

דוגמה נוספת, פטור עד תקרה מסוימת לשכירת דירות. דמי שכירות זה סוג של הכנסה ומבחינת הרציונל יש להורות על מיסוי הכנסה. ואולם יש הוראת שעה שמתחדשת ומתעדכנת כל שנה. בהיסטוריה החקיקתית של הוראה זו הרעיון היה משנות ה-90 באותה תקופה הייתה העלייה מרוסיה ואוכלוסיית ישראל גדלה במיליון אנשים והסתבר שהאוכלוסייה הישראלית הקיימת (הצברים) לא כל כך ששו להשכיר את דירותיהם לעולים, מתוך חשש שלא יקבלו את התמורה עבור ההשכרה. לכן היו דירות פנויות והמחוקק ביקש להסדיר את מצוקת הדיור, ועל כן פטרו את המשכירים ממס. דרך דיני המס השיגו מטרה זו.

סיווג הכנסות

לסיווג ההכנסות ישנה השלכה משמעותית על גובה המס שמוטל על הנישום. נהוג לסווג את ההכנסות כהכנסות פירותיות או הוניות. הכנסה פירותית תמוסה בהתאם למדרגות המס הרגילות ואילו הכנסה הונית תמוסה באחוז מס קבוע.

על מנת להבין את ההבדל, מדמים את ההכנסה למטע. העצים הם ההון ולכן אם אני אמכור את העצים – אני אקבל הכנסה הונית ואם אני אמכור את הפירות אני אקבל הכנסה פירותית.

הרעיון הוא של עץ שמניב את הפירות. הפרי הוא סוג של מקור שממוסה כי הוא יכול להיות מחזורי, כל הזמן גדל, לעומת זאת העץ הוא חד פעמי. כך לדוגמא אם אני אמכור או אכרות את העץ לא אוכל לעשות בו שימוש.

המבחנים להבחנה בין הכנסה הונית להכנסה פירותית:

• מבחן הנסיבות המיוחדות – המבחן שישנה את הקערה על פיה – זהו המבחן החשוב ביותר במסגרתו נבדוק כל מקרה לגופו ובית המשפט ינסה לבחון את כוונתו של הנישום בביצוע העסקה.
• מבחן טיב הנכס – בודק את טיב העסק, האם העסק יותר הוני או פירותי – מניות הן בעלות אופי השקעתי, בתי המשפט קבעו שבד"כ ני"ע הן לצורכי השקעה, עם זאת יש כול מיני סוגי ני"ע. כמו ני"ע בעלות אופי ספקולטיבי יותר, כאשר השקעה בד"כ היא יותר שקולה ותחשב כהכנסה הונית , ואילו כאשר יש יותר סיכון זה מעיד על הכנסה פירותית.
• מבחן היקף העסקאות – אמנם מדובר בעסקה חד פעמית אך ההיקף שלה מצביע על פירותי, כי מדובר בעסקה גדולה מאוד.
• מבחן המימון – מימון זר או מימון עצמי, ככל שמדובר במימון זר = פירותי עסקי, ככל שמדובר במימון עצמי = השקעתי הוני – אם בעלי המניות השקיעו מההון האישי שלהם זה תיאורטית מעיד על הוני. כאשר הם לקחו כסף עצמי שלהם, זה מעיד על הוני.
• מבחן התדירות – תדירות רבה יותר = פירותי, תדירות נמוכה = השקעתי (הוני).
• מבחן הארגון והבקיאות – שני המבחנים מתקשרים יחד. מבחן הארגון מדבר על המנגנון לניהול הפעילות – ככל שיש מנגנון מאורגן יותר = פירותי עסקי. במבחן הבקיאות – ככל שאדם בקיא יותר בפעילות שהוא מבצע אזי הוא יותר פירותי (לא רק האדם עצמו אלא גם שלוח שלו).
• מבחן משך הזמן – כמה זמן אנו מחזיקים בנכס הזמן לפני המכירה. ככל שאנחנו מחזיקים יותר זמן – הוני.
• מבחן הרישום בספרים – נעזרים בדיקה החשבונאית כיצד הנכס רשום, רכוש קבוע = הוני, רכוש שוטף = פירותי.

בסקירה לעיל, ניסינו להציג ולו במעט את המטריה של דיני המס. המדובר בתחום מורכב בעל מערכת כללים נוקשה ומסועפת וחשוב מאוד להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום שעה שנקלעים לבעית מיסוי. משרדנו המורכב מעורכי דין להם זיקה כלכלית חשבונאית יידעו להעניק לכם שירות בדיני המס בצורה הטובה ביותר.

תחום דיני מיסים הינו מורכב למדי. החל משיטות המס השונות, סיווג ההכנסות ומגוון תחומים נוספים. במסגרת דיני המס – בבואכם לקבל ייעוץ בנושאים אלו יש להסתייע בשירותיו של עורך דין מיסים. מבקשים חוות דעת בתחום המיסוי? זקוקים למענה בנושא אישורי מס והסדרים? לבירור בתחומים אלו ואחרים, אתם מוזמנים לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה דוגל בסטנדרט עבודה חסר פשרות – ושם לו ליעד לתת מענה מקצועי ומקיף לכל לקוח ולקוח.

עורך דין מיסים: בקיאות בתחום משפטי מורכב זה

דיני המס בארץ נבחנו ונחקקו מתוך רצון לקבוע, בין היתר, את ערך השוויון בין כלל האזרחים – כך שכל אחד מהם יוכל לשלם בהתאם ליכולתו. כמו כן, תחום זה נקבע באופן ברור ו-וודאי – כך שכל אחד ואחת מאזרחי המדינה יודעים מתי עליהם לשלם ואילו סכומים הם נדרשים לשלם. בנוסף, ישנה התחשבות באופן התשלום של הנישומים – מתוך מטרה לסייע בנוחות שלהם כמו גם לקבוע מדיניות מס מיטיבה בכל הקשור למועדי התשלום.

כך או כך, אם עולות לכם שאלות בכל הנוגע לאופן המיסוי, דרכי התשלום או טענות לגבי גביית הכספים, יש לפנות אל עורך דין מיסים. עו"ד העוסק בתחום זה בקיא במטרתם של דיני המס, ברציונל העומד מאחורי הצדק החלוקתי, סיווג ההכנסות, ביצוע מבחן הנסיבות המיוחדות, מבחן הרישום בספרים לצד תחומים רבים אחרים בדיני המיסים.

עורך דין מיסים – להוביל להצלחה

מעוניינים לקבל ייצוג מול רשות המיסים? ברצונכם לקבל מידע על שירותי גביית חובות? בין אם מדובר בנושאים אלו או אחרים, כל שעליכם לעשות הוא לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה מציע מגוון שירותים בתחום המשפט. לצד דיני המיסים, תוכלו לקבל מענה משפטי מקצועי גם בתחום דיני המקרקעין, העבודה, הצוואות והירושות. בזכות הידע, ההכשרה והניסיון הרב בתחומים אלו, הפך משרד זה לאחד המובילים בארץ.

פנו אלינו כבר עתה – 04-8100170

ליטיגציה/התדיינות משפטית

תורת הליטיגציה מאז ומעולם ריתקה את העולם הרחב והייתה מושא לכותבים ובמאי סרטים מכל קצוות תבל. בלב ליבם של אותם סרטים, התרחשו סצנות בתוך אולם בתי המשפט אשר הנגישו לצופים את המשחק המשפטי באופן מרתק.

את עורכי הדין שיחקו שחקנים יפים וכריזמטיים, אשר עושים כל שלאל ידם לעזור ללקוח "המסכן" שלהם תוך שהם משכנעים את השופט להאמין לדבריהם.

מהי התדיינות משפטית?

באופן עקרוני מדובר על כמה שלבים, אשר מתחילים בכתיבת הטענות באופן ממצה תוך ניסוח נהיר אשר יגרום לשופט לתמוך בדברי עורך הדין, לאחר מכן עובר השלב לאולם בית המשפט, בו על עורך הדין להציג את המסכת העובדתית והמשפטית באופן שיטיב עם הלקוח שלו ויגרום לבית המשפט לפסוק לטובתו.

עולם הליטיגציה מחולק לשלוש קטגוריות עיקריות – ליטיגציה מסחרית, אזרחית ופלילית.

ליטיגציה מסחרית:

הליטיגציה המסחרית עוסקת במשפטים פליליים מסחריים אשר מעורב בהם כסף, כמו לדוגמא עבירות דיני מסים, עבירות לפי חוק ניירות ערך וגם בכל מיני הליכים אזרחיים הקשורים לדיני החברות.

ליטיגציה אזרחית:

ליטיגציה אזרחית משמעה ייצוג והופעה בבית משפט בהליכים אזרחיים ובכלל זה ייצוג בהליכים שעניינם, תובענות ייצוגיות, דיני חוזים, לשון הרע, ירושה וצוואה, זכויות יוצרים, נזיקין, מקרקעין דיני עבודה ועוד.

ליטיגציה פלילית:

ליטיגציה פלילית אשר בד"כ מככבת בסדרות וסרטים משפטיים משמעה ייצוג והופעה בבית משפט בהליכים פליליים.

תפקיד הליטיגטור:

עורך הדין המתמחה בליטיגיציה צריך לשלוט בכמה נדבכים לפני המשפט ובמהלכו כגון:

1. כתיבת כתבי בי-דין באופן אינטיליגנטי אשר יעביר את המסר בצורה הטובה ביותר תוך שימת דגש על בניית אסטרטגיה וראיית הנולד בתיק.
2. הבנה מעמיקה של המטריה המשפטית ובכלל זה החוק הדרוש והפסיקה המנחה ולאו דווקא זו ההלכתית של בית המשפט העליון שכן לעיתים פסיקה באותו נושא בבית המשפט המחוזי והשלום יכולה להוות מכשיר לגיטימי לתמיכת הטיעונים.
3. יכולות להתמודד עם סיטואציות משפטיות שלא ניתן היה לצפותן מראש ולדעת כיצד להשיב להן באופן הטוב יותר.
4. ניהול תיק הוכחות באופן רהוט תוך הצגת הדברים בצורה נהירה לבית המשפט, והכל תוך הכנת תיק החקירה הנגדית באופן מקצועי, ושאילת שאלות נכונות אשר יבהירו לבית המשפט את צדקת דרכך.
5. ניתוח הטענות, העדויות, ההתרשמויות וסיכומן – הן בכתב והן בעל פה – בצורה קולחת משכנעת חדה ומעניינת;

למעשה ליטיגטור טוב ואיכותי הוא אדם הניחן בכמה תכונות במקביל בהן: יסודיות, חריצות, השקעה, בקיאות בדינים, בעיקר עליו להיות בעל יכולת לנסח ולהתמודד עם חוזים והסכמים למיניהם כמו גם עם כתבי טענות המסוגל לשכנע את בית המשפט בצדק טענות לקוחותיו.

משרד עורכי הדין חיים ברוטמן אשר בראשו עומד עורך דין בעל ניסיון רב בשנים בליטיגיציה במגוון ערכאות ברחבי הארץ ובכלל זה בתי הדין לעבודה בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים ברחבי הארץ יידע להעניק לכל לקוח את המעטפת המשפטית הטובה ביותר עבורו.

תפקידו של עורך דין ליטיגציה הוא משמעותי, שכן הוא מייצג אתכם בבתי המשפט – ומספק את המענה המשפטי המקיף והמקצועי ביותר. כלומר, לאורך הייצוג בבית המשפט, הוא מנהל בשמכם את ההליך המשפטי – ומציג בפני הגורמים השונים את מכלול הראויות הרלוונטיות. זקוקים גם אתם לייצוג משפטי מסוג זה? אתם מוזמנים לפנות עוד היום אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה מציע מגוון שירותים משפטיים – ללקוחות פרטיים ועסקיים כאחד. כמו כן, צוות המשרד הינו מקצועי, איכותי ומעניק יחס אישי ואדיב לקהל לקוחותיו.

עורך דין ליטיגציה: תפקיד בעל חשיבות רבה

אנו רואים אותם בסדרות טלוויזיה רבות העוסקות במשפט: הליטיגטורים, הנואמים בבית המשפט, מגנים על לקוחותיהם ומציגים את הראיות באופן שאינו משתמע לשני פנים. בפועל, תפקידו של עורך דין ליטיגציה נותר אחד המשמעותיים, שכן בזכות כישוריו – יש ביכולתו להטות את הכף ולהציג את העובדות היבשות באופן מרשים ומשכנע.

אין ספק, תפקידו של עו"ד ליטיגציה הינו חשוב ביותר, שכן לצד תפקידו כנואם ומייצג הלקוח בבית המשפט, עליו להתכונן – ולחקור היטב את מלוא הנתונים, הראיות והזוויות בתיק הנידון. ככל שעבודת המחקר תתבצע ביסודיות, כך ניתן יהיה לנהל את הדיון בבית המשפט על הצד הטוב ביותר – ולשכנע את השופט בצדקתכם.

חשוב להדגיש, בשלב זה, כי על עו"ד ליטיגטור להחזיק במספר מאפיינים מרכזיים. לצד יכולות מחקר של הראיות ויכולת דיבור בפני הנוכחים בבית המשפט – עליו גם להחזיק ביכולת קריאת האנשים הניצבים מולו, בין אם מדובר בעדים או בדוברים אחרים. יכולת קריאת שפת הגוף שלהם לצד רגישות גבוהה של נפש האדם תסייע להצלחת התיק.

עורך דין ליטיגציה – לקבל ייצוג משפטי הולם

עבודת הליטיגציה משלבת בין מגוון יכולות ומאפיינים אותם על עורך הדין להחזיק. מחפשים אחר עו"ד מקצועי ומנוסה שייצג אתכם היטב בבית המשפט? כל שעליכם לעשות הוא ליצור קשר עם משרד עורכי הדין חיים ברוטמן.

לקבלת יעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

עורך דין לענייני ירושה עוסק בכל התחומים הנמצאים תחת נושא צוואות וירושות. החל מעריכת צוואה ועד למימושה לאחר מות הלקוח. בנוסף, תחומים כגון: התנגדות לצוואה, עדכון צוואה וחלוקתה ליורשים החוקיים וטיפול בחלוקת הרכוש – גם הם חלק מתחום העיסוק של עו"ד העוסק בכך. עו"ד חיים ברוטמן, העוסק בתחום הירושה והצוואה, מבצע עבודתו נאמנה בעבור אלפי לקוחות ועושה אותה במקצועיות רבה.

משרד עורך דין לענייני ירושה

– באילו מקרים נזדקק לסיוע? 

במידה והורינו מעוניינים בעריכת צוואה בצורה מסודרת ושתהיה בעלת תוקף ביום הדין, ניתן לפנות לעורך דין לענייני ירושה. אותו עורך דין יידע לפרוס בפנינו קשת רחבה של נקודות עליהן הורינו צריכים לחשוב טרם חתימתם על אותה צוואה.

בתחום זה, חשוב מאוד למצוא עו"ד שמתמקצע בעריכת צוואות בכי למנוע מצבים קשים לאחר מות המוריש. מצבים בהם חלק מהמשפחה מתנגדת לצוואה בעוד המוריש אינו נמצא עוד בחיים. את הירושה יורשים רק לאחר מות המוריש והיא נגזרת כתוצאה מהצוואה אותה כתב המוריש טרם מותו.

ישנם מצבים בהם אדם הולך לעולמו ולא משאיר אחריו צוואה. במקרים אלו על היורשים החוקיים; ילדים, בעל או אישה לפעול בעצמם יחד עם עורך דין לענייני ירושה על מנת לקבל צו ירושה. זו פרוצדורה המלווה בהליכים בירוקרטים שונים אותם רק עו"ד הבקיא בתחום ידע לבצע היטב.

עורך דין לענייני ירושה

מהי העלות?

כיום לא קיים בחוק סכום מסוים אותו ניתן לגבות עבור טיפול במקרים של צוואות וירושות. כמו כן, טוען עו"ד חיים ברוטמן העוסק בתחום, כי שכר טרחתו משתנה מלקוח ללקוח בעקבות שעות ההשקעה והעבודה שלו בתיק. הוא עוסק במקרים סבוכים בהם מעורבות נפשות רבות- דבר המקשה על קיום הצוואה ועליו להתמודד עם כל המשתמע מכך. החל ממריבות חוזרות ונשנות בין חלקי המשפחה ועד הגעת הסכומים הכספים המגיעים לכל יורש ישירות לחשבונו. בעולם הירושות על עורך דין לענייני ירושה לפעול בהגינות ובשקיפות מול לקוחותיו ולתת להם את הבטחון שהוא יהיה עבורם ביום קיום הצוואה.

עורך דין צוואות וירושות

עורך דין צוואות וירושות עוסק בעריכת צוואה לאדם המעוניין בכך ובטיפול במימושה. לאחר מות המוריש עו"ד עובר לטפל בעיזבון אותו הוריש אחריו. משפחות שונות מגיעות לפתחם של שערי בית המשפט עקב התנגדותם לצוואה מסוימת שנכתבה על ידי המוריש. עו"ד חיים ברוטמן מייצג לקוחות רבים בבתי המשפט בתחומים אלה וצולח בתיקים אלו עקב עבודתו המקצועית והיצירתית אשר חשובה ביותר במקרים כאלה.

האם עורכי דין לדיני צוואות וירושות עוסקים בנוסף בייפוי כוח מתמשך? 

צוואות נכתבות בשעה שבעל הצוואה נמצא בחיים ודואג לרכושו לאחר יום מותו.

ירושה עוברת ליורשים החוקיים על פי צוואתו של המוריש כאשר הוא כבר איננו נמצא בחיים.

לעומת זאת, ייפוי כוח מתמשך דואג לזכויותינו שלנו כאשר נהיה בחיים ולא תהיה באפשרותנו לדאוג לעצמנו עקב מצב פיזי או מצב נפשי רעוע. עורך דין צוואות וירושות עוסק לרוב גם בתחום עריכת ייפוי כוח מתמשך כיוון שיש לו זיקה מסוימת לתחום הצוואות והירושות. אותו ייפוי כוח מתממש כאשר האדם עדיין נמצא בחיים שלא כמו מימוש צוואה והורשה שמבוצעת רק לאחר מות המוריש.

תחום צוואות וירושות הינו תחום רחב אשר טומן בחובו תחומי טיפול רבים. על עורך הדין העוסק בדינים אלו לדעת לייעץ היטב ללקוחות המגיעים למשרדו ולתת להם את כל המידע הנחוץ והדרוש להם לשם עריכת צוואה מסודרת והוגנת.

איך נדע שבחרנו בעורך דין צוואות וירושות מקצועי? 

עורך הדין חיים ברוטמן מציין בפנינו כי לא כל עו"ד אשר עוסק בתחום זה, משמע כי הוא מקצועי וניתן לסמוך עליו בוודאות. כאשר אתם ניצבים בפני סיטואציה של טיפול בירושה או צוואה, בדקו תחילה מול עורך הדין מה הניסיון שלו בתחום. שוחחו עימו ואף קבעו פגישה ראשונה. רושם ראשוני וההתרשמות שלכם בתור לקוחות לא פחות חשובה מנושאים אחרים.

תוכלו בנוסף לקבל חוות דעת שונות ברשתות החברתיות ובעולם התוכן הרחב הנמצא בכף ידנו. כיום נוכל לקבל מידע על כל עו"ד טרם הפגישה עימו ולכן בדקו היטב לפני התקשרותכם עימו.

עו"ד ירושה

עו"ד ירושה הינו עורך דין העוסק בדיני ירושה וצוואה. עורך דין מסוג זה עובד אל מול הגוף הממשלתי "הרשם לענייני הירושה" ובקיא בתחום הירושות והצוואות. בכדי להתמקצע בתחום זה, עורך דין ירושה לוקח חלק בהכשרות רבות ובקורסים שונים על מנת לצבור ידע נוסף בכל הקשור לתחום ולחידושים החלים בו. עורך דין חיים ברוטמן עוסק שנים רבות בנושאים הללו ודואג להתעדכן בכל שינויי החקיקה והפסיקה הקיימים המשתנים מעת לעת.

במה עוסק עו"ד ירושה?

עו"ד ירושה עוסק בכל עולם הירושות והצוואות. להלן תחומי עיסוקו:

עריכת צוואה, טיפול בצוואה, בדיקת צווי ירושה, טיפול בחלוקת הרכוש המשותף, מתן ייעוץ בנושאים שונים, הכוונה ועוד. עו"ד ירושה עובד באופן שוטף מול הרשם לענייני ירושה. גוף זה הינו הגוף הממשלתי הרשמי העוסק בתחומים אלה ולכן הטיפול מתנהל מולו.

על עו"ד ירושה להיות מקצועי ובקיא בחקיקה המתחדשת. בנוסף לעובדה שהוא עוסק בתחום כל כך רגיש. פעמים רבות עו"ד פוגש לקוחות הנמצאים בסוף חייהם, קשישים או לחלופין אנשים צעירים החולים במחלה סופנית ורוצים עד מאוד לדאוג ליקיריהם באמצעות הורשה של כל נכסיהם. עורך דין שניצב מול מצבים כאלה צריך לגייס כוחות נפשיים יחד עם מקצועיות רבה. להקשיב לליבם של הלקוחות ולתת להם הרגשה שיש כאן אדם מעבר להיותו עו"ד ירושה שמטפל בעניין.

האם עו"ד ירושה עוסק בנוסף בתחום הנדל"ן? 

עורכי דין רבים העוסקים בעולם הירושות עוסקים במקביל בעולם הנדל"ן. ברוב במקרים, לאחר שאדם הולך לעולמו נשארים לו נכסים שונים. לרוב נכסים אלו מתבטאים בנכסי נדל"ן כגון דירות, חנויות ומשרדים אותם יורשים היורשים החוקיים של הנפטר. לכן על עו"ד ירושה לדעת לעסוק גם בתחום רישום נכסים בטאבו ובכל הקשור להעברת זכויות של נכסים מאדם אחד למשנהו. עורך הדין חיים ברוטמן עוסק הן בענייני צוואות וירושות והן בדיני מקרקעין. לטענתו, קיימת זיקה מוחלטת בין ירושות ועיזבונות לבין תחום דיני מקרקעין. לכן, עליו להבין בשלל התחומים בכדי להעניק ללקוחותיו את השירות היעיל ביותר.

עו"ד צוואות וירושות

עו"ד צוואות וירושות עוסק בתחום דיני הירושה ומספק את שירותיו ללקוחות המעוניינים בעריכת צוואה ובהפקדתה אצל הרשם לענייני ירושה . בכדי שעורך דין יהיה מומחה בתחומים אלה עליו לקחת חלק בהשתלמויות שונות והכשרות אשר יהפכו אותו לבעל ניסיון ומומחיות בתחום וכך ידע לספק את השירות המקצועי ביותר עבור לקוחותיו. עורך הדין חיים ברוטמן, עו"ד בתחום צוואות וירושות, עוסק בתחום זה ודואג להשתתף בקורסים השונים מטעם לשכת עורכי הדין ומטעם רשם הירושות בכדי לספק מענה יעיל ללקוחותיו.

באילו תחומים עוסק עו"ד צוואות וירושות?

כאשר עורך דין מקבל את הסמכתו לעסוק במקצוע מטעם לשכת עורכי הדין בישראל, עליו להחליט באיזה תחום להתמקצע. רוב עורכי הדין לא יכולים להתמקצע בהכל בשל העובדה שכל תחום מורכב בפני עצמו ושומה על עו"ד אשר רוצה להיות מומחה בתחום מסוים ללמוד את הנושא ולדעת את כל תורתו. כמו כן, אין איסור על עו"ד צוואות וירושות לעסוק בתחומים נוספים מלבד תחומים אלה. ניתן למצוא עורכי דין רבים העוסקים במקביל לעולם הירושות והצוואות בתחומים נוספים אשר יש להם זיקה לתחום זה. נושאים כמו דיני מקרקעין, עסקאות מכר, העברת זכויות בין נכסים ורישומן בטאבו, ביצוע ייפוי כח מתמשך ועוד, אלו רק חלק מהנושאים בהם עוסקים עו"ד צוואות וירושות במקביל. כאשר אנו בוחרים עו"ד שעוסק בכמה תחומים יחד זה יכול להקל עלינו מאוד. כיוון שבנושא צוואה וירושה למשל, כאשר יורש חוקי יורש דירה על פי צוואת הנפטר או על פי דין, על עורך הדין לדאוג להעביר את הרישום בטאבו על שמו של היורש החוקי. לשם כך עליו להיות בקיא בתחום ולדעת לבצע פעולות בירוקרטיות אלו במקצועיות וביעלות רבה.

עורך דין צוואות וירושות 

מהי עלות שכר טרחתו בגין עריכת צוואה? 

עורך הדין חיים ברוטמן, עו"ד צוואות וירושות אשר עורך צוואות מידי יום עבור לקוחותיו השונים טוען כי אין סכום קבוע אשר ניתן לגבות מן הלקוח בגין פעולה מקצועית זו. הסכום נקבע על ידי כל עורך דין בנפרד. כמובן שסכומי התשלום נקבעים על פי פרמטרים שונים ובעיקר נסיבות עריכת הצוואה ומורכבותה.

עו"ד לענייני ירושה

כאשר אדם נפטר ועוזב את עולמנו, כל הרכוש שצבר במהלך חייו מועבר ליורשים שלו. יורשים אלה יכולים להיות על פי צוואה במידה והוא דאג להכין כזו במהלך חייו ושהיא קבילה והוכנה כחוק. במידה ואין צוואה, הירושה נקראת "ירושה על פי דין" ומחולקת בהתאם לחוקים במדינת ישראל לענייני ירושה מסוג זה. משרד עורכי הדין חיים ברוטמן, מתמחה בטיפול בדיני משפחה ובעל ניסיון רב לענייני צוואות וירושות. המשרד בקיא היטב בחוקים השונים ובהתנהלות השוטפת לטובת פתיחת וניהול תיק ירושה. אם אתם מחפשים עו"ד לענייני ירושה, תוכלו לפנות אלינו באתר או בטלפון ונשמח להעניק לכם את השירות המקצועי, המהיר והרגיש ביותר.

משרד עורך דין לענייני ירושה

– הליך קבלת צו ירושה:

צו ירושה, הוא אותו צו משפטי שעל פיו מחלקים את העיזבון של האדם שנפטר, זאת בהנחה שהוא לא השאיר אחריו צוואה. במידה ויש צוואה, עורך דין לענייני ירושה מטעם היורשים, יגיש בקשה לצו קיום צוואה. בהיעדר צוואה קיימת, עורך הדין יבקש להגיש בקשה לצו ירושה. הצו מוגש לרשם לענייני ירושה, שלאחר הבדיקות והאישורים ינפיק צו ירושה עם תוקף משפטי חוקי.

• תחילה ממלאים טופס מקוון לבקשה של קבלת צו ירושה. אל הבקשה מצרפים העתק של תעודת פטירה של המנוח, תצהיר המבקש וייפוי כוח של עורך הדין המטפל. 
• עורך הדין יגיש את הבקשה לרשם לענייני ירושה באזור שלכם.
• עובדי לשכת הרשם מבצעים את הבדיקות השונות שלהם, בין היתר אם קיים תיק קודם בעניין המנוח, ולאחר מכן דואגים לפרסם בעיתונות אודות הגשת הבקשה. 
• הבקשה מפורסמת בעיתון כך שאם מישהו רוצה להתנגד לצוואה יכול להגיש את ההתנגדות בכתב בצורה מנומקת. 
• לאחר מכן העתק הבקשה לצו ירושה יעבור לאפוטרופוס הכללי שתוך 45 ימים יגיב על הבקשה. הוא יכול לבקש להשלים פרטים חסרים, לאשר את הבקשה או לבקש מבית המשפט לדון בנושא. 
• לבסוף מקבלים את הצו המונפק כקובץ חתום דיגיטלית דרך המחשב והוא מועבר אל עורך הדין המייצג.

עורך דין לענייני ירושה שיילחם עבורכם

התנהלות מול עורך דין לענייני ירושה והחשיבות שלו בהליך:

לכל אורך ההליך לענייני ירושה חשוב להיוועץ ולהתלוות לעורך דין מנוסה ומקצועי, המתמחה בטיפול בענייני ירושות ויכול להוביל אתכם בראש שקט עד לקבלת חלקכם בירושה. משרד עורכי הדין חיים ברוטמן, שם לו ליעד לספק ללקוח את הטיפול המשפטי הטוב ביותר האפשרי. פנו אליו לייעוץ.

עורכי דין ירושה

כאשר רוצים לבקש צו ירושה יש צורך לפנות לעורך דין מוסמך המומחה לענייני ירושות וצוואות ולבקש את עזרתו להגיש בקשה למתן צו ירושה. צו זה יינתן בהנחה שאין צוואה קיימת וקבילה שהמנוח השאיר אחריו לאחר לכתו. במידה ויש כזו פועלים לטובת בקשת צו קיום צוואה. בהיעדר צוואה מבקשים צו ירושה לחלוקת הירושה על פי דין. משרד עורכי הדין חיים ברוטמן מתמחים בתחום צוואות וירושות. עורכי דין ירושה מטעם המשרד, יוכלו להעניק לכם את הליווי המקצועי, המהיר והטוב ביותר ולסייע לכם בהליך עד קבלת חלקכם בירושה כחוק. לפרטים נוספים צרו עמנו קשר באתר או בטלפון ונשמח לתת לכם שירות.

משרד עורכי דין ירושה 

החשיבות של עורך דין בהליך

כדי להגיש את הבקשה למתן צו ירושה, יש להתנהל מול הרשם לענייני ירושה ויתר הגופים הנדרשים ובמיוחד במידה ויש התנגדות לצו ירושה – בכל המקרים האלה תצטרכו עורכי דין ירושה, המתמחה בענייני ירושה שיהיה לצידכם. עורך הדין ילווה אתכם בהליך, יגיש את הבקשה עם המסמכים הרלוונטיים וידאג לכך שתקבלו את חלקכם בירושה כחוק ובהקדם האפשרי. 

כיצד עובד הליך בקשה לקיום צו ירושה?

במידה ואין צוואה קיימת לפיה יש לחלק את הירושה, הרי שהיורשים הטבעיים יכולים להגיש בקשה למתן צו ירושה בה תחולק הירושה על פי דין. גם אם קיימת צוואה על פיה מחלקים אז העיזבונות של האדם הנפטר, אך מדובר בחלק מנכסיו – הרי שאת החלק השני מחלקים באמצעות צו ירושה על פי דין. במקרה כזה עורך הדין המטפל יפתח בקשה למתן צו ירושה אשר תוגש לרשם לענייני ירושה. אל הבקשה יש לצרף צילום של תעודת הפטירה של המנוח, תצהיר המבקש וטופס ייפוי כוח חתום לעורך הדין המטפל. הבקשה נבדקת ובמידה ואין בקשה אחרת שהוקדמה בנושא על ידי טוען אחר לירושה, מפרסמים מודעה בעיתון כדי לפרסם את הבקשה ולאפשר זמן התנגדות ליורשים פוטנציאליים אחרים. במידה ואין כאלה מעבירים את הבקשה לאפוטרופוס הכללי המחליט לגבי מתן צו הירושה, בקשה להוספת מסמכים שונים או העבר התיק לדיון בבית המשפט. במידה והכול תקין תקבלו את צו הירושה חתום דיגיטלית שיועבר אל עורך הדין המייצג אתכם. עו"ד חיים ברוטמן, הוא מומחה בענייני ירושות, פנו אליו לייעוץ.

דיני המקרקעין מוסדרים בעיקרם בחוק המקרקעין תשכ"ט -1969 (להלן: "החוק") אשר מסדיר את כל הקשור בנושא הזכויות בין הצדדים. סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כי הסכם מכר מקרקעין חייב להיות בכתב בלבד, מדובר על דרישה מהותית ולא טכנית, לאמור, באין הסכם בכתב אין קמה עסקה במקרקעין למכירת דירה למשל. כמו כן כדי להשלים עסקה במקרקעין עליה להסתיים ברישום בטאבו, ואין הכוונה להערת אזהרה שהיא מהווה מעין שלב ביניים בעסקה אלא ברישום זכויות מלא בטאבו.

עורך דין מקרקעין מומלץ

חשוב לציין כי אנו נתקלים במקרים רבים במסגרתם אנשים חתמו על הסכם מכר, רשמו הערת אזהרה אך לא סיימו את התהליך ברישום ולכן יש בידם זכות חוזית/ כספית בלבד כנגד המוכר, אך לא זכות קניינית כלפי כולי עלמא שקמה רק לאחר הרישום.

אמנם הערת אזהרה היא מעין תמרור עצור, כלפי רוכש פוטנציאלי וכנגד המוכר, אך היא אינה מונעת בעיות לרוכש אשר יכול למצוא עצמו התחרות קניינית עם בנק מעקל ו/או צד ג' אשר תובע זכויות בנכס, על כן ראוי כי עסקה במקרקעין תיערך אצל אדם בלע מומחיות וידע אשר ידע לסיים את העסקה כדבעי ולא להשאיר קצוות פרומים.

זכות הקניין:

זכות הקניין נוגעת ליחסים שבין בני אדם לבין משאב מסוים. זכות זו הינה חוקתית ונמנית על הזכויות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בעל הזכות הקניינית נהנה ממנה כלפי כולי עלמא. המשאב הקנייני עדוי להיות מיטלטלין מקרקעין ו/או מוניטין ני"ע ועוד. כמובן שהזכות המוכרת יותר כזכות קניינית היא מקרקעין מוחשי אך כמובן שיש קניין רוחני כגון פטנטים סימני מסחר ועוד.

ההבדל בין זכות חוזית (אובליגטורית) לזכות קניינית:

הבחנות בין "זכות קניינית" לבין "זכות אובליגטורית":

1. זכות קניינית – זכות חפצית.
2. זכות אובליגטורית – זכות אישית.

זכות אישית (in personam) – זכות שלי כלפי אדם מסוים, כמו בהלוואה הזכות היא רק כלפי אותו אדם. או למשל אם פלוני נוסע ברכב שלו ופגעו בו הפוגע חייב לפצות אותו. זכות אובליגטורית היא ספציפית  (מקורה על פי רוב בדיני חוזים ובדיני נזיקין).

זכות הקניינית (in rem) – מכיוון שהיא מופנית כלפי כל העולם היא זכות נגטיבית.

לדוגמא זכות השלמות על הגוף שלי היא זכות מוגנת כלפי כל העולם, כל מי שיפגע יעמוד לדין.

סוגי זכויות במקרקעין:

• זכות הבעלות – הבעלות היא הזכות הקניינית החזקה ביותר ומאפשרת לבעלים לעשות בזכות כרצונו.
• זכות השכירות – זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק במשאב ולהשתמש בו שלא לצמיתות.
• משכון משכנתה – שעבוד של מקרקעין כערובה לחיוב, אם לא יסולק החיוב שכאי בעל המשכנתה לממש את המשכנתה כדי להיפרע מהחוב. בדומה לכך משכון הוא שעבוד מיטלטלין כערובה לחוב.
• זכות קדימה – הזכות לקבל הצעה ראשונה לרכישת זכות במקרקעין (זכות סירוב ראשונה).
• עיכבון – הזכות לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב שלא קוים- לדוגמא פלוני משאיר רכב במוסך לתיקון ובעל המוסך מעכב את הרכב נוכח העובדה שאותה אדם חב לו חוב כספי הקשור לתיקון.
• חזקה – הזכות להחזיק במשאב באופן פיזי בתוספת הכוונה להחזיק בו.

קניין ציבורי או פרטי:

• קניין פרטי – משאב המצוי בבעלותו של פלוני פרטי או קבוצת פלונים אשר אף זכאים להגנה מפני הזולת בכל הקשור למשאב זה.
• קניין ציבורי –  משאב שמצוי בבעלות משותפת של המדינה ושל הציבור. מכוח זאת מוטל על המדינה לנהל את נכסיה באופן שיוויוני ואינה יכול להפלות על בסיס גזע דתן ומין ( ראו לעניין זה בג"ץ קעאדן 6698/95).

לסיכום

זכרו, רכישת בעלות על  נכס בוודאי נכס מקרקעין היא עסקה משמעותית בחייו של אדם ורצוי לא להקל בה ראש ולפעול באופן סדור ומקצועי, תנו לנו לטפל עבורכם בכל עסקת מקרקעין אותה אתם מעוניינים לבצע.

בבואכם להתחייב לעסקה של קניית דירה או מכירתה, רצוי להסתייע בשירותיו של עורך דין מקרקעין מומלץ. בזכות ייעוץ משפטי מוקפד ומקצועי, ניתן יהיה לסכם את מלוא תנאי החוזה, למנוע ככל הניתן סיכונים כמו גם לנהל משא ומתן על הצד הטוב ביותר. מעבר לכך, תוכלו לפנות אל עו"ד מקרקעין גם בתחומים נוספים כדוגמת זכות הבעלות והשכירות, משכון משכנתא ועוד. לפרטים נוספים, אתם מוזמנים ליצור קשר עם משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה הינו מהמובילים בארץ בתחום דיני המקרקעין, המיסוי והגבייה, המסחר, העבודה כמו גם בתחום הצוואות והירושות.

לחפש אחר עורך דין מקרקעין מומלץ

מטרתם של דיני המקרקעין, שנקבעו בחוק המקרקעין תשכ"ט 1969, מסדירים את כל הנוגע אל זכויות המעורבים בהסכם. נציין כעת כי זכות הקניין עוסקת ביחסים שבין בני אדם לבין המשאב הקנייני המדובר. כמו כן, כאשר מדובר בזכויות מקרקעין, יש להבין לעומק את מגוון סוגי הזכויות הקיימים כיום. בין אם מדובר בזכות הבעלות, זכות השכירות, משכון משכנתא, זכות קדימה, ובין אם מדובר בחזקה – כדי לקבל על כך מידע מקיף כמו גם ייעוץ משפטי מתקדם, יש לפנות אל עורך דין מקרקעין מומלץ.

אין ספק, חשיבותו של עו"ד מקרקעין היא רבה. בהתאם, בבואכם לחפש אחר עורך דין העוסק בתחום זה, יש לפעול בהתאם למספר נקודות מרכזיות. ראשית, עליכם לברר באילו פרויקטים עוה"ד לקח חלק בעבר ובאילו תיקים בתחום המקרקעין יש לו ניסיון נרחב. החל מליווי יזמים, רכישה מקבלנים ועד שיתוף פעולה עם קונים ומתווכים – ניסיון זה יעיד על התאמה עבורכם.

מעבר לכך, רצוי לקבל חוות דעת חיובית על עורך הדין, כמו גם להתרשם מהתקשורת ביניכם. כך תוכלו לקדם את ענייניכם באופן המקצועי והיעיל ביותר.

 לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן

בין אם אתם מוכרים או קונים נכס, מעוניינים לבצע בדיקות מקדימות בטרם ייחתם ההסכם ובין אם ברצונכם לוודא האם ישנן תכניות פיתוח באזור הנכס – כדי לקבל את הייצוג האיכותי ביותר, ניתן לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן.

עורך דין מיסוי מקרקעין יסייע לכם כראוי במסגרת עסקאות מקרקעין; עסקאות המחויבות בדרך כלל במס שבח, מס רכישה או היטל שבח. משום שהחוק מתיר פטורים בחלק מהעסקאות הללו, עורך הדין בתחום מיסוי מקרקעין יסייע לכם גם בכך. בבואכם לערוך הסכם מכר לרכישה או לקנייה, רצוי לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה יעניק לכם ייעוץ, ליווי וייצוג משפטי מקצועי בתחום מיסוי מקרקעין. משרד זה מעודכן במלוא שינויי החקיקה, יודיע כאשר חבות המס תהפוך לעסקת מקרקעין לצד שירותים משפטיים איכותיים נוספים.

סיועו החשוב של עורך דין מיסוי מקרקעין

תחום מיסוי המקרקעין הינו אחד התחומים המשפטיים המורכבים ביותר. כיום, כמעט כל עסקת מקרקעין תחויב במס שבח, מס רכישה או בהיטל השבחה – כאשר לעיתים ניתן לקבל פטור, להפחית את תשלום המס או לדחות את התשלום בהתאם לסעיפים השונים. בין אם אתם עומדים בפני רכישת נכס או מכירתו, כדי שניתן יהיה לקבל את מלוא המידע בעסקת המכר כמו גם את אופן הרישום ואת דרכי המיסוי יש לפנות אל הגורם המוסמך הבא: עורך דין מיסוי מקרקעין.

עו"ד העוסק בתחום זה יציג בקיאות רבה, בין היתר, בכל הנוגע לשינויים הרבים מעת לעת שנוצרים במסגרת חוק מיסוי המקרקעין תשכ"ג 1963. לשינויים אלו השלכות ישירות על ההיבט הכלכלי של כל עסקת מקרקעין המתבצעת הארץ ובעולם. החל מההגבלה על ניצול הפטורים בעת מכירת נכס, העלאתן של מדרגות מס הרכישה, שינויים בכל הקשור אל תקופת הצינון ועוד – עו"ד מיסוי מקרקעין מחזיק בידע בנקודות אלו ובהתאם יוכל לכוון אתכם לעבר התנהלות נכונה.

כמו כן, עוה"ד יוכל לייצג אתכם בעת הגשת הערר על מס שבח, כתיבת חוות דעת בשלל סוגיות מס ועוד.

עורך דין מיסוי מקרקעין 

לקבל שירות משפטי מקצועי

החל מתכנוני המס והיבטיו השונים, סיוע במיסוי נאמנויות, מיסוי מכר דירה ועוד – כדי לקבל את השירות המקצועי ביותר בתחום מיסוי המקרקעין יש לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן.

עורך דין לענייני נדלן יסייע לכם במגוון נושאים: החל מהסכם שיתוף במקרקעין, ערבות, חוק מכר, זיכרון דברים, פלישה לנכס ועוד – בזכות מענה חשוב זה, ניתן יהיה לנהל את התיק על הצד הטוב ביותר. אם גם אתם זקוקים לשירות מסוג זה, ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. צוות המשרד מציע סל שירותים משפטיים מהמעלה הראשונה לקהל לקוחותיו, מענה איכותי, אמין ויחס אדיב ואישי.

לפנות אל עורך דין לענייני נדלן מנוסה

דיני המקרקעין מוסדרים תחת חוק המקרקעין, ומנסחים את כל הנוגע לזכויות הצדדים המעורבים בעסקה. בין אם אתם מעוניינים לרכוש נכס או למכור אותו, מדובר בהליך המשויך לתחום המקרקעין – ויהיה עליכם לפנות בשלב זה לייעוץ של עורך דין לענייני נדלן. כך, תוכלו לשמור על זכויותיכם כקונים או מוכרים, למלא את מגוון הטפסים הרלוונטיים ולהגיש אותם לרשויות כהלכה – לצד היבטים משפטיים חשובים אחרים.

בבואכם לחפש אחר עו"ד לענייני נדלן, רצוי לפעול בהתאם למספר דגשים. ראשית, יש לוודא כי מומחה זה מחזיק בהכשרה ובוותק הדרושים למשימה. ככל שהוותק ניכר יותר – כך הניסיון של עורך הדין משמעותי יותר כאשר עוה"ד יכול לסייע לכם עם פתרונות מתוחכמים ויצירתיים.

בנוסף, ניתן להתרשם מהלקוחות הקודמים של עורך הדין ומטבעם – ולאמוד את טיב השירות שקיבלו. לצד זאת ניתן לפנות גם אל אתרי האינטרנט או לסביבתכם הקרובה ולקבל מהם חוות דעת נוספת.

עורך דין לענייני נדלן – שירות משפטי מקצועי

ביצוע פעולות כדוגמת תשלום מס שבח, מיסי עירייה, עריכת החוזה של רכישת הדירה ועוד – לאורך הליכים אלו רצוי לקבל את עזרתו של משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה הינו מהמובילים בארץ בתחום המקרקעין. כמו כן, ניתן לפנות אל משרד זה גם לצורך ייעוץ וליווי בתחום דיני העבודה, המסחר, המיסוי והגבייה. בתמורה, תקבלו שירות משפטי חסר פשרות ומהמעלה הראשונה. זאת לצד יחס אישי ומכבד.

לקבלת יעוץ ותיאום פגישה פנה אלינו כבר עתה לטלפון מספר: 04-8100170

משרד עורך דין מקרקעין מומלץ

מקרקעין זהו שטח אדמה – קרקע. ישנן קרקעות השייכות לאנשים פרטיים, וישנן קרקעות השייכות למדינה. על פי חוקי מדינת ישראל, כל קרקע השייכת לאדם פרטי וכל מה שבנוי על קרקע זו בין אם באופן ארעי או באופן קבוע, וכן מה שנמצא מתחת לפני הקרקע שייך לבעל הקרקע. בעל הקרקע יכול לבצע עליה כל עסקה. נכסי מקרקעין כפי שהם מכונים בעגה המשפטית, נקראים גם נכסי דלא ניידי ובראשי תיבות הידועים יותר לכל- נדל"ן. כאשר רוצים לעשות פעולות של העברת קרקע, רכישת קרקע או מכירת נכס מקרקעין , כל אלו מצריכים העסקתו של עורך דין מקרקעין. עורך דין מקרקעין מומלץ הוא עורך מתמחה הבקיא בכל חוקי מקרקעין של מדינת ישראל, פעל בפרויקטים נוספים וצבר ניסיון מוכח באחד מתחומי חוק המקרקעין. במשרדו של עורך הדין חיים ברוטמן, ניתן למצוא עורך דין מקרקעין מומלץ לדיני קרקעות כשתחום התמחות הוא במכירת וקניית נכס.

חוקי מקרקעין במדינת ישראל

חוקי המקרקעין במדינת ישראל מתייחסים כאמור לקרקע בבעלות פרטית . חוקי המקרקעין עוסקים במספר נושאים הקשורים לקרקעות במדינת ישראל, ועל כן עורך דין מקרקעין מומלץ, הוא עורך דין המכיר לפני ולפנים תחום ספציפי מעולם המקרקעין כדוגמת עולם הנדל"ן. ואם בנדל"ן עסקינן, ישנם מספר סוגי זכויות במקרקעין שחשוב להכירם:

• זכות הבעלות- כאשר קרקע שייכת לאדם פרטי, היא זכות הקניינות החזקה ביותר ומאפשרת לבעלים  כרכושו הפרטי לעשות בה כרצונו.
• זכות השכירות- זוהי זכות המאפשרת להחזיק במשאב המצוי על גבי הקרקע ולהשתמש בו, אך לא לצמיתות.
• משכון משכנתה- כאשר ישנו חוב קיים לאדם שהוא גם בעל מקרקעין, ישועבד גם המקרקעין של אותו אדם והוא ישמש כערובה עד לסילוק חובו.
• זיקת הנאה: הזכות להשתמש בחלק מהמקרקעין של אדם אחר.

ישנם סוגי קרקעות נוספים כ – זכות קדימה בעת רצון לרכישה, עיכבון- כאשר יש צורך לעכב מטלטלין של אדם לסילוק חוב, חזקה- זוהי זכות להחזיק במשאב פיסי.

עורך דין מומלץ לענייני מקרקעין

קרקעות ועסקי נדל"ן

כיום מדינת ישראל מאפשרת לאנשים פרטיים אזרחי המדינה, לרכוש קרקעות והיא תהיה רכושם הפרטים עם כל המשתמע מכך בחוקי המקרקעין. אך כאמור חוקי המקרקעין מתפרסים על מספר נושאים, כך שרק עורך דין מקרקעין מומלץ, שהוא מומחה ומלומד בתחום עיסוקו כעורך דין שפעל בתיקים רבים בתחום עיסוקו העיקרי בדיני מקרקעין, קיבל על עצמו פרויקטים התואמים לכישוריו בתחום עיסוקו העיקרי בדיני מקרקעין ובעל חוות דעת חיובית, כמובן עם ניסיון רב בעניין עורך דין חוזים יכול לאותת כאישור ואור ירוק לקבלת שרותיו של עורך דין מקרקעין. כפי שניתן למצוא במשרדו של עורך הדין חיים ברוטמן, שאחד מתחומי עיסוקו של המשרד הוא בתחום מיסוי מקרקעין. כאשר הטיפול המשפטי ניתן מתוך נקודת מבט בה הלקוח עומד במרכז, יסופק ללקוח הטיפול המשפטי הטוב ביותר בעניינו. לפני רכישה או קניית קרקע, פנייה למשרדו של עורך הדין חיים ברוטמן תעזור לכם לעשות את ההחלטה הנכונה. 

משפט העבודה במדינת ישראל הינו ייחודי בין היתר בשל עובדת קיומן של ערכאות נפרדות ומתמחות המיוחדת לתחום זה – בתי הדין לעבודה.

משפט העבודה מורכב בשל היותו יונק כוחו ממספר רב של מקורות:

• שלל חוקי מגן אשר קובעים כי לא ניתן להתנות על פרמטרים מגוונים ביחסי העבודה.
• הסכמים קיבוציים כללים, ענפיים ומיוחדים.
• צווי הרחבה ענפיים אשר מרחיבים הסכמים קיבוציים.
• צווי הרחבה כללים אשר חלים על כלל העובדים במשק ובמסגרתם נקבעו דמי הבראה, הוצאות נסיעה, תוספת יוקר, ביטוח פנסיוני מקיף ועוד.
• חוזה עבודה אישי.
• נוהג במקום העבודה.
• פסיקת בתי הדין לעבודה על ששל ערכאותיהם.

במסגרת משפט העבודה יש לבדוק את  קיומם של יחסי עובד-מעביד ואת מערכת היחסים החוזית ובכלל זה קיומו של חוזה עובדה אישי, צווי הרחבה ונוהג.

יחד עם זאת,  חובותיהם וזכויותיהם של הצדדים לפי הדין החקוק, ובפרט לפי חקיקת המגן, אשר מעניקה לעובד הגנות – גוברות על ההסכמות החוזיות בין הצדדים.

במסגרת משפט העבודה ישנה מסגרת עבודה קיבוצית – במסגרתה מוסדרים היחסים שבין ארגון עובדים למעביד, בתחומים כגון חופש ההתאגדות, זכות השביתה והסכם קיבוצי. בנוסף, תחום זה מתייחס לצווי ההרחבה וליחסים שבין ארגוני עובדים לארגוני מעבידים.

מהן ההצדקות לקיומו של הענף המשפטי המכונה "דיני עבודה" ומהו היקפו?

• אי שוויון בין המעביד החזק לעובד הנחות – הריבון מתערב על מנת לאזן את חוסר האיזון המהותי שקיים בין המעביד לעובדים. במו"מ בין העובד למעביד, מדברים על פער, המהווה כשל שוק עצום בעמדות הכוח לטובת המעביד. הריבון מתערב כדי לאזן הפער.
• פערים במעמדות בנוגע לאי-השוויון – לא תמיד אי-השוויון הוא זהה בין עובדים – יש עובדים שהם חזקים יותר בגלל כוח השוק שלהם ולכן אי השוויון יהיה אולי יותר נמוך, אם כי קיים, למשל, עובדי היי-טק.
  לעומת זאת יש לנו למשל את עובדי הניקיון שאצלם אי-השוויון יהיה מן הסתם מאוד גדול ולכן היכולת להפעיל כוח לגביהם ולנצל אותם תהיה הרבה יותר גדולה מאשר עובד היי-טק. ויודגש: עדיין, אצל שני הנ"ל, נדרשת הסדרה מסוימת ורגולציה של כוח.
• פערי אורח "הנשימה" של הצדדים – עוד לפני ההתפתחות של דיני העבודה בארה"ב ובאנגליה (שהתפתחו רק החל מ-1800 והלאה), גרס הכלכלן אדם סמית כי הפער בין הון לבין עבודה או בין עובדים לבין מעביד הוא פער שמתקיים בגלל בעיה מבנית. ההבדל הוא באורח הנשימה – כלומר, למעביד או לבעל הון יש יותר אורח נשימה. המעביד/בעל ההון יכול לשרוד זמן רב יותר בלי עבודה/פרנסה.
  לעומתו, העובד שחי על עבודתו לא מסוגל לשרוד בלי עבודה/פרנסה, או כדברי סמית – מעט מאוד עובדים יכולים לשרוד שבוע, מתי-מעט יכולים לשרוד חודש ואין בכלל עובדים שיכולים לשרוד שנה ללא הכנסה.
• הפעלת בלמים/פיקוח כאשר נכנסים לעולם של יחסי מרות – אפילו יהיה אדם עובד היי-טק בשנות ה-2000, ברגע שהוא נכנס ליחסי עבודה, הוא נכנס לעולם של יחסי מרות. חוזה העבודה הוא חוזה לכפיית יחסי מרות. חוזה בו אדם מסכים להיכנס למצב בו יש מעליו בוס שהחוזה מתיר לו לצוות עליו ומחייב את העובד לבצע את הציווי. והיה והעובד לא יבצע את ההוראות יהיה מדובר בהפרה של חוזה העבודה.
  משמע, ברגע שיש חוזה כזה מובן שחייבים להפעיל עליו פיקוח ולא רק בשל הכוח היחסי בין העובד למעביד, אלא בגלל שאינהרנטית לחוזה העבודה יש צד מצווה וצד שהוא מחויב לציית. תפקיד המשפט, כעניין חברתי, הוא הפעלת פיקוח כאשר נכנסים לעולם של ציות וזאת מהחשש שהמעביד ינצל את כוח הציווי שלו.
• העבודה אינה מצרך – עיקרון זה אומץ ע"י ארגון העבודה הבינלאומי ב-1944, ידוע גם בשם הצהרת פילדלפיה. כוח העבודה של העובד קשור לאישיות העובד ולא ניתן להפריד ביניהם. הגנה על העובד היא הגנה על כבוד האדם. העבודה היא תהליך יצירתי בו העובד מממש את עצמו. מקום עבודה שהעובד לא מממש את עצמו בו הוא מקום עבודה מנוכר.
• ניצול העובד – במקומות בהם אין הסדרה של דיני עבודה וכן יש הסדרה רק של דיני חוזים, מה שקורה זה שיש תופעות של עבודת ילדים, עבודת כפייה, תנאי עבודה לא נאותים המזיקים לבריאות וכיוצ"ב. דיני העבודה מציבים סטנדרטים שבאים לספק הגנה על עובדים שהם מועמדים לניצול, דבר שלא קיים בדיני החוזים המסתכמים בעובד ומעביד כאשר כל אחד מהם ממלא את תפקידו ותו-לא.

אין ספק כי הסדרה של דיני עבודה קוגנטיים מהווה הגבלה של חופש החוזים, אולם הדבר הוא לחיוב שכן כחברה אין אנו רוצים לראות תופעות כמו אלו שצוינו לעיל.

יתרה מכך, הסדרה של דיני עבודה מגינה על העובד גם מפני עצמו – למשל, נניח שעובד באמת צריך כסף ולכן רוצה לעבוד 20 שעות, אסור למעביד להסכים לכך גם אם העובד עצמו רוצה בזה.

לסיכום

במסגרת הסקירה לעיל ניסינו להמחיש לכם מהם דיני העבודה ובכלל זה מטרותיהם. הראינו כי משפט העבודה מורכב מאוד ועל כן יש להיעזר בכל מקרה בגורמי מקצוע אשר יידעו לנתב עבור הנפגע, בין אם מדובר בעובד או מעסיק, את הדרך הנכונה והטובה ביותר עבורו.

משרדנו, חיים ברוטמן ושות' מתמחה במשפט העבודה על כלל ענפיו ואנו נשמח לעמוד לצדכם בכל עת.

התקשר עתה לעורך דין מומחה בדיני עבודה – 04-8100170

תפקידו של עו"ד תאונות עבודה הינו משמעותי ביותר. בייחוד כאשר בשנים האחרונות כמות תאונות העבודה הולכת וגוברת. במקרים בהם לקחתם חלק בתאונה מסוג זה, רצוי לא להתנהל במצב זה לבד – אלא לפנות לשירותיו של עורך דין מנוסה. כך, תוכלו להבין האם אכן ניתן להגדיר את האירוע כתאונת עבודה, האם מומלץ להגיש תביעה כנגד הביטוח הלאומי ועוד. למידע נוסף בנושא זה, יש לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. תחומי ההתמחות של משרד מוביל זה הינם דיני העבודה, דיני מיסים, ליטיגציה וייצוג משפטי, דיני מקרקעין ונדל"ן, דיני ירושה וייפוי כוח מתמשך.

עו"ד תאונות עבודה: להגיש תביעה עם סיוע משפטי

חוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה בתור תאונה שהתרחשה לעובד תוך כדי עבודתו או בעקבותיה. חוק זה מדגיש גם כי תאונת עבודה עלולה להתרחש בדרך למקום העבודה או בחזרה ממנו. במקרים בהם הייתם מעורבים בתאונת דרכים, יש באפשרותכם להגיש תביעה דרך הביטוח הלאומי עבור הימים בהם נעדרתם ממקום עבודתכם. כמו כן, במסגרת התביעה תוכלו אף לתבוע בגין הוצאות הטיפול הרפואי שלכם.

כך או כך, כדי להגיש את התביעה, כמו גם לברר האם אתם זכאים לאחוזי נכות, יש לפנות אל עו"ד תאונות עבודה. בבואכם לפנות אל עורך דין זה, רצוי להציג בפניו את מלוא המסמכים העומדים לרשותכם. החל משמות העדים לתאונה והפרטים שלהם, מלוא המסמכים הרפואיים, חשבוניות שהוצאתם עקב הפציעה, תיעוד מקום התאונה וכן הלאה. מידע חשוב זה יוכל לקדם את ההליך המשפטי.

עו"ד תאונות עבודה – ניהול התיק באופן המדויק ביותר

עברתם תאונת עבודה ומעוניינים להגיש תביעת נזיקין נגד המעביד? ברצונכם לפנות אל הביטוח הלאומי? כך או אחרת, כדי לקבל את מלוא המידע, אתם מוזמנים ליצור קשר עם משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה ממוקם במקום מונגש ומרכזי – ולרשותו ספריה עשירה. אמצעי זה ורבים אחרים מסייעים לצוות המשרד בניהול התיקים באופן המדויק ביותר.

בשנת 2017, תוקן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ונוסף לו פרק המסדיר את עניין האפוטרופסות בישראל. עד לשנה זו, ההחלטה על מינוי אפוטרופוס, שיקבל החלטות לגבי ענייניו הרפואיים או הרכושיים של האדם, היו בידיהם של רשויות המדינה ובית המשפט בלבד.

כיום, החוק מכבד את רצונו של האדם, ומעביר לידי האנשים עצמם את הכוח לקבוע מי מבין קרוביהם יתמנה כאפוטרופוס שלהם ואפילו איך לטפל בהם רפואית ואיך לנהוג ברכושם, החל מהזמן שיהיה להם קשה לעשות זאת בעצמם ועד לשלב שכבר לא יוכלו לבטא זאת בעצמם. במילים פשוטות, נתנו לנו את האפשרות לקבוע מהיום מה יעשה עם גופנו ורכושנו בשארית חיינו, בזמנים שעודנו בחיים אך מתקשים או כבר לא יכולים לבטא זאת בעצמנו.

עד לאחרונה, היו מספר מסמכים שנתנו מענה חלקי לבעיות של שארית החיים. למשל, אדם שכבר היה לו קשה להתנייד נאלץ לגשת לבנק ולהוסיף מיופה כח לחשבון וכן, לחתום על מסמכים שונים המרשים לאחרים לטפל בכל מיני עניינים שוטפים כמו איסוף תרופות מרשם ועוד. אך לבעיות אחרות, כמו הצורך במעבר לבית אבות או העסקת מטפלת בבית, לא היו כלל מענה ופתרונות. במקרים כאלו, קרוביו של האדם שמצבו הידרדר, נאלצו לעבור מסכת בירוקרטית קשה לפני כל החלטה שכזו.

החידוש הוא, שיפוי הכח המתמשך הוא מסמך אחד שנותן מענה שלם וכולל לכל העניינים – האישיים, הרכושיים והרפואיים – בתהליך אחד ובליווי צמוד של עורך דין המוסמך והמוכשר לכך. האפשרות לקבוע מראש לשארית החיים, מה יקרה כמעט בכל סיטואציה, בוודאי תיתן לך ולקרובים אליך שקט נפשי וודאות.

תהליך עריכת ייפוי הכח המתמשך כולל מספר מפגשים אל מול עורך הדין ואורך 4 – 6 שעות. במהלכו, עורך הדין מסביר לך את משמעויותיו של יפוי הכח המתמשך, מטרותיו ותוצאותיו ומלווה אותך צעד אחר צעד עד שתבטא ככל האפשר את רצונותיך ביפוי הכח המתמשך. כמו כן, אנשים שקרובים אליכם, ישותפו בתהליך ותוכלו לקבוע מי מהאנשים שאתם סומכים עליהם ישמש בעתיד מיופה הכח או יפקח במידת הצורך. בענייני בריאות ורפואה ישותפו בתהליך גם אנשי מקצוע מהתחום.

בסוף התהליך, עורך הדין מפקיד את יפוי הכח המתמשך במערכת המוגנת והשמורה של האפוטרופוס הכללי. לאחר ההפקדה, תמיד תוכלו להיכנס בעצמך למערכת האפוטרופוס באמצעות סיסמה שבחרת, לבחון את יפוי הכח ולבצע פעולות נוספות בקשר אליו.

כל האמור, נכתב בכלליות בלבד ואין הוא ממצה את כל הנושא. מה שגם, יתרונותיו של ייפוי הכח המתמשך רבות ולא ניתן למנות את כולם כאן. לנוחותך, צירפתי כאן דוגמא למסמך יפויי כח מתמשך.

לנוחותכם, מסמך הסבר ייפוי כח מתמשך בקובץ PDF – לחצו כאן

בבואכם לפנות אל עורך דין ייפוי כוח מתמשך, יש לוודא כי הוא מחזיק בהכשרה, בהסמכה, בניסיון וברגישות לצורך מענה בתיק זה. כאשר אנו מדברים על ייפוי כוח מתמשך, הכוונה היא לבגיר בן 18 ומעלה המעוניין למנות לעצמו מיופה כוח. זאת, כדי שמיופה הכוח יוכל להחליט עבורו את מלוא ההחלטות כאשר לא יוכל לבצע אותן באופן עצמאי. הנסיבות המובילות אנשים לבקש מענה זה הן מגוונות. כך או כך, כדי לקבל את מלוא הפרטים, ניתן לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. משרד זה חורט על דגלו את ערכי המצוינות, המקצוענות והשירותיות. כמו כן, משרד זה מציע סל שירותים משפטיים – ללקוחות פרטיים ועסקיים כאחד.

עו"ד ייפוי כוח מתמשך

לנהל את ההליך המשפטי כראוי

אנשים בני 18 ומעלה, אשר מתמודדים עם מורכבויות שונות שעלולות למנוע מהם בעתיד את עצמאותם ויכולת קבלת ההחלטות שלהם, יכולים להגיש את הבקשה הבאה: ייפוי כוח מתמשך. בין אם בשל מוגבלות פיזית או אחרת, אם גם אתם מעוניינים בהגשת בקשה זו, עליכם לפנות אל עורך דין ייפוי כוח מתמשך ולבקש את שירותיו.

למעשה, מומחה זה יסייע לכם לאורך הליך הגשת הבקשה לייפוי הכוח המתמשך. נדגיש כי על מומחה זה להיות מוסמך לכך – מטעם האפוטרופוס הכללי וכי אין לו אינטרס אישי בבקשה זו. כעת, בתחילתו של ההליך, עורך הדין יסביר לכם את משמעות הבקשה ומתן ייפוי הכוח, החלופות לכך וכן הלאה.

בהמשך, הגשת הבקשה בפועל תתנהל אל מול משרדי האפוטרופוס הכללי ברשות הרלוונטית. זאת, תוך צירופם של מלוא המסמכים הדרושים – כולל חוות דעת של מומחה.

משרד עורך דין ייפוי כוח מתמשך 

לפנות אל הגורמים המוסמכים

מתקשים להתנייד? העתיד הופך למורכב באופן שישפיע על עצמאותכם? אם ברצונכם להגיש בקשה לייפוי כוח מתמשך, בכדי להעביר את הסמכות לקבלת החלטות לאחרים, ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין חיים ברוטמן.

עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה

אם הנכם תושבי חיפה ומחפשים עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה, אתם ודאי יודעים כי מדובר הוא בתיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שנכנס לתוקף בשנת -2017. אך מהו ייפוי כוח? ייפוי כוח הוא כאשר ניתנת הראשה לאדם לבצע פעולה משפטית כלשהיא בשם מייפה הכוח כלפי צד שלישי. במקרה בו אדם שוכר את שרותיו עורך הדין, הוא בעצם מייפה את כוחו של עורך הדין לבצע פעולות משפטיות נצרכות לענייננו. אדם המצוי במצב בו הוא מתקשה לנהל את חייו או אינו יכול עוד לעשות זאת כלל, יכול למנות את מי מקרוביו לאפוטרופוס שיוכל לטפל בבריאותו וכל רכושו ונכסיו של מייפה הכוח. תושבי חיפה המבקשים למצוא עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה, יוכלו להיעזר בשרותי צוות משרדו של עורך הדין חיים ברוטמן. משרדו של עורך הדין חיים ברוטמן ממוקם בצ'ק פוסט חיפה. צוות עורכי הדין דוגל בשיטה כי רצונו של הלקוח הוא המרכז השרות ניתן בהתאמה לצרכי הלקוח תוך מתן שרות אישי צמוד.

עו"ד ייפוי כוח מתמשך בחיפה

תפקיד ייפוי הכוח

ישנם מספר סוגים של ייפוי כוח הקיימים במערכת המשפטית, כגון ייפוי כוח נוטריוני, הניתן במקרים בהם יש צורך לאימות חתימה על ייפוי כוח, הנוטריון מוודא שייפוי הכוח נחתם על ידי מייפה כוח כשיר, סוג נוסף של ייפוי כוח היא ייפוי כוח מיוחד. ייפוי כוח מיוחד ניתן כאשר יש צורך לבצע פעולה משפטית או מספר פעולות משפטיות המוגדרות בייפוי כוח מראש. עוד סוגי ייפוי כוח הן: ייפוי כוח בלתי חוזר וייפוי כוח מתמשך. ייפוי כוח מתמשך נכנס לתוקף מימושו בשנת – 2017 בו יש הזכות לאדם לבחור את מי הוא ממנה כאפוטרופוס בהמשך חייו כאשר כבר לא יהיה כשיר לדאוג לצרכיו וענייניו.  מה עוד צריך לדעת על ייפוי כוח מתמשך, הנה כמה נקודות חשובות:

• ייפוי כוח מתמשך נותן מענה שלם לכל הענייניים האישיים הרפואיים והרכושניים בתהליך צמוד עם עורך דין שהוכשר לכך. אדם יכול לקבוע כעת, על ידי מי ינוהלו המשך חייו בכל סיטואציה.
• החוק מכבד את רצונו של האדם להחליט את מי ירצה למנות בבוא העת כאפוטרופוס שלו ואיך ינהגו בהם בעלי האפוטרופסות בכל הנוגע לבריאותם ורכושם. כלומר החוק מאפשר לאדם עצמו לקבוע מה יעשה בו וברכושו על ידי מיופה הכוח עליו החליט עוד בזמן שהיה יכול לעשות זאת.
• תהליך עריכת ייפוי כוח מתמשך: הינה סידרת מפגשים בני כמה שעות כאשר בכל פגישה עורך הדין מסביר את התהליך מטרותיו ותוצאותיו. בתהליך זה יהיו נוכחים הקרובים עליהם יחליט מבקש האפוטרופסות את מי מהם ימנה ועל מי מהם הוא סומך.

משרד עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה

לקבוע היום מה יהיה המחר שלכם

החוק בא לקראת האזרח ומאפשר לו להחליט מי יטפל בו ובכל עניינו בעת יגיע היום בו יזדקק לכך. תושבי חיפה, אם ברצונכם למנות את אחד מקרובי משפחתכם כמיופה כוח מתמשך, עליכם לפנות לעזרתו של עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה ,שעבר הכשרה והסמכה. עוד חשוב לשים לב, כי עורך הדין שהוסמך לתת את שרותיו כעורך דין מייפה כוח, הוא אדם בעל ניסיון ורגישות הדרושים במצבים מעין אלו. עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה, תמצאו בצ'ק פוסט חיפה שם ממוקם משרד עורך הדין חיים ברוטמן, ויחד עם צוות עורכי הדין של המשרד יעניקו לכם שרות מקצועי המותאם לצרכי הלקוח. צרו קשר וקיבעו פגישת לקבלת פרטים נוספים על ייפוי כוח מתמשך.

עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות

החוק כיום מאפשר לכל אזרח במדינת ישראל להחליט מה ייעשה במצב בו הוא לא יהיה כשיר להחליט על חייו. תושבי הקריות, אם ברצונכם למצוא עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות, הכירו את משרדו של עורך הדין חיים ברוטמן. משרדו של עורך הדין חיים ברוטמן ממוקם בצ'ק פוסט חיפה ומעניק שרות מקצועי על ידי עורך דין ייפוי כוח מתמשך, שעבר הסמכה והוכשר ללוות את תהליך הגשת טופס ייפוי כוח מתמשך, תוך שימת דגש על רגישות וניסיון שייתן מענה לתיק. 

עו"ד ייפוי כוח מתמשך בקריות 

פקיעת ייפוי כוח

תושבי הקריות המחפשים שרות עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות, צריכים לדעת שלא כל עורך דין רשאי להגיש טופס בקשה לייפוי כוח מתמשך. על עורך הדין להיות מוסמך ולעבור הכשרה בנושא. על עורך הדין להיות מוסמך מטעם האפוטרופוס הכללי ולהציג כי אין לו אינטרס אישי בבקשה שהוגשה, אך עדיין ישנם מקרים בהם ייפוי הכוח יפקע: 

• כאשר מייפה הכוח או מיופה הכוח מבטל את ייפוי הכוח.
• ייפוי כוח שניתן לתקופה מוגבלת, יבוטל בתום אותה תקופה.
• מייפה הכוח או מיופה הכוח נפטר.
• אם נגרעה כשרותו המשפטית של מיופה הכוח.
• נגרעה כשרותו של מייפה הכוח מלבד ייפוי כוח מתמשך.

אדם מעל גיל – 18 אשר חווה ומתמודד עם מורכבויות פיסיות  שיעיבו על כושר עצמאותו  בעתיד יכול להגיש בקשה (ראו עוד : עורך דין חוזים) עבור ייפוי כוח מתמשך. תושבי הקריות המעוניינים במציאת עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות, יכולים להיעזר בשרותי צוות משרדו של עורך הדין חיים ברוטמן הממוקם בצ'ק פוסט חיפה.

משרד עורך דין ייפוי כוח מתמשך בקריות 

ייפוי כוח מתמשך כהחלטה מושכלת

ישנם רגעים בחיים בהם אדם יודע כי לא יוכל עוד להיות עצמאי ולתפקד בחייו כפי שירצה. את מציאות עתיד חיינו לא נדע לעולם, אך כן נוכל להתכונן לקראתה בראייה מושכלת, ולהיות מוכנים לכל תרחיש שלא נדע. ייפוי כוח מתמשך מאפשר על פי החוק לקיים זאת תוך מתן אפשרות בחירת האדם עצמו, את מי מקרוביו ירצה למנות כאפוטרופוס עליו הוא יסתמך בהמשך הדרך בכל סיטואציה שתקרה בדרכו מבחינה רפואית ורכוש. אם עד היום החוק עזר חלקית במילוי אפוטרופסות לאדם תוך כדי מעבר מסכת ביורוקרטית, כיום באמצעות ייפוי כוח מתמשך ניתן לממש בבקשה אחת למינוי אפוטרופוס שיקבל החלטות על עניין מחיי קרובו מייפה הכוח. תושבי הקריות המחפשים עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה, צרו קשר עם משרד עורך דין חיים ברוטמן. צוות עורכי הדין שהוסמך והוכשר מטעם האפוטרופוס הכללי להגיש בשמכם את טופס ייפוי כוח מתמשך, יעניק לכם ליווי צמוד ומקצועי ברמה המשפטית הגובה ביותר עד תום התהליך ברגישות ובסובלנות. 

מעוניינים לערוך חוזה שכירות? נמצאים בעיצומו של חוזה מכר מקרקעין? בין אם מדובר בעריכתם של חוזים אלו או שמא מדובר בעסקאות מסוגים אחרים, יש להקפיד על ניסוח החוזה. שכן ככל שהוא יהיה מדויק וברור יותר, כך ניתן יהיה להבינו בקלות. לשם כך, יש לפנות אל עורך דין חוזים אשר ילווה אתכם שלב אחר שלב – עד יצירת התוצאה הרצויה. לפרטים נוספים, אתם מוזמנים לפנות אל משרד עורכי הדין חיים ברוטמן. צוות עובדי המשרד פועלים מתוך רצון כנה לספק לקהל לקוחותיהם את הטיפול המשפטי הטוב ביותר. לשם כך, המשרד משתמש באמצעים יעילים ובפתרונות יצירתיים לשם התרת סוגיות משפטיות מורכבות.

עו"ד חוזים

לשתף פעולה עם גורם מוסמך

בכל אחד מתחומי המשפט נכללים דיני החוזים. מעוניינים לרכוש נכס או למכור אותו? ברצונכם לקחת הלוואה לצורך ביצוע עסקה? מבקשים לערוך צוואה? בין אם מדובר בתחום המקרקעין, הצוואות והירושות, המסחר, המקרקעין או המסים – בכדי להוציא אל הפועל את תכניותיכם, יש לערוך חוזה מדוקדק, מוקפד ומקיף.

בשל כך יש לפנות אל עורך דין חוזים. בזכות המענה של עוה"ד, ניתן יהיה להביע על הכתב את כוונות שני הצדדים. בבואכם לחפש אחר עורך דין לצורך עריכת החוזה, יש לפעול בהתאם למספר נקודות מרכזיות. נציין את חלקן כעת:

• בין אם מדובר בחוזה בתחום המקרקעין, צוואות וירושות, מסחר, עבודה או שמא מדובר בתחומים משפטיים אחרים – יש לאתר עו"ד חוזים בהתאם לכך.
• בנוסף, יש לוודא כי עורך הדין המדובר מחזיק בהכשרה הדרושה ובניסיון קודם בתיקים דומים.
• כמו כן, רצוי לבקש עבור עורך הדין חוות דעת חיובית. בין אם מדובר בקרובי משפחה, חברים או קולגות – רצוי לקבל את המלצותיהם וניסיונם האישי בנושא.

משרד עורך דין חוזים

להגיע אל עמק השווה עם חוזה מדויק

כדי למנוע מחלוקות או סכסוכים בין שני הצדדים, רצוי לפנות אל עורך דין בעל ניסיון נרחב בתחום החוזים. כך, ניתן יהיה להגיע אל עמק השווה ביעילות, בסבלנות ובמקצועיות. לשם קבלת מענה מקיף, כל שעליכם לעשות הוא ליצור קשר עם משרד עורכי הדין חיים ברוטמן.

עורכי דין חוזים

הידיעה הברורה היא, שחוזה עורכים באמצעות עורך דין חוזים. אך מהו בעצם חוזה? חוזה הוא הסכם אשר בו נכתבים כל העקרונות וההתחייבויות אותם מעגנים בתוך החוזה ויאכפו בפועל בעת הצורך. מעבר לזה כאשר נחתם חוזה בין אנשים, הכוונה היא לקשור ולעגן את הדברים הנכתבים על פי חוקי המשפט. מי שעורך חוזים אלו הוא עורך דין חוזים, הבקיא בכל העגה וההליכים המשפטיים. אם ברצונכם לערוך חוזה שכירות, חוזה מכר קניין או לערוך צוואה, עורך דין חוזים יקפיד על ניסוח החוזה באופן משפטי, מדויק וברור. משרד עורך הדין חיים ברוטמן, ילווה אתכם צעד אחר צעד בכתיבת החוזה לו אתם זקוקים.

עורך דין דיני חוזים

מהו חוזה מכר?

חוזה הוא כאמור הסכם הנכרת בכוונה משפטית, בו כתובים העקרונות וההתחייבויות שיאכפו בפועל בעת הצורך. מדובר בדבר מקצועי ולעיתים דברים קמים ונופלים על ניסוחו של חוזה. רבים המקרים בהם יש לבקש את עזרת עורך דין חוזים כגון בעת מכירת קניין, עריכת חוזה שכירות או עריכת צוואה. אך מדוע ישנה חשיבות רבה כל כך לכתיבת חוזה. הנה כמה נקודות לכך:

• חוקי מכר- זהו חוזה בו חקוקים חוקים כיצד להעביר בעלות נכס, עוסקת בשאלת מכירת הנכס כאשר ישנה אי התאמה או שאלות נוספות אחרות העלולות לצוץ מתוך סוגיה זו, חוקי המכר עוסקים בשאלות וסוגיות הנוגעות לעניין זה.
• חוק חוזה הביטוח- זהו חוק המתכוון להגן על המבוטח כנגד סוכן הביטוח. חוק זה מעוגן ומובא כחוק הגנת הצרכן. 
• חוק החזר מקדמה – חוק הנוצר בעקבות נגיף הקורונה. כאשר ניתנה מקדמה לאירוע שלא התקיים בשל מגבלות הקורונה.

עורך דין חוזים והסכמים

כוחו של חוזה

כתיבת חוזה היא כתיבת הסכם בהתקשרות משפטית בין שני צדדים שהגיעו להחלטה לבצע פעולה, כל עניין לגופו. לעיתים מעלה בנו המילה חוזה הרגשת תקיפות שלא באה לטובת האזרח הקטן, אך לא כך הדבר. בעת עריכת חוזה עם עורך דין חוזים הבקיא בכל חוקי החוזים, ייכתב החוזה בצורה בה לא יוקטן מכוחו של אף צד בחוזה, וכל הזכויות והאינטרסים של שני הצדדים ישמרו בצורה ברורה. במשרדו של עורך הדין חיים ברוטמן, תוכלו להיעזר בשרותיו של עורך דין לכתיבת החוזה בו אתם מעוניינים, צעד אחר צעד עד ליצירת התוצאה הרצויה. רכישת או קניית נכס, הלוואה לצורך ביצוע עסקה, עריכת צוואה,  ועוד. במשרדו של עורך הדין חיים ברוטמן הממוקם בחיפה, ישנו צוות עורכי דין שישמח לסייע לכם ברגעים החשובים של החיים.

עורך דין חוזים בחיפה

ישנה חשיבות רבה ברגעים מסוימים בחיים, בהם אנשים צרכים סיוע בעריכת חוזים. בין אם מדובר בתחום המקרקעין ואז כדאי לפנות לעורך דין מקרקעין מומלץ, המסחר, הירושות והצוואות, עורך דין חוזים הוא האדם שאתם צריכים. תושבי חיפה והסביבה ישמחו למצוא עורך דין חוזים בחיפה על מנת לא לבזבז זמן מיותר. במשרדו של עורך הדין חיים ברוטמן, תוכלו למצוא את כל שתבקשו. בכדי למנוע סכסוכים ומחלוקות, עריכת חוזה בעזרת עורך דין חוזים בחיפה, נחוצה מאוד. היא תעגן זאת בכתיבת חוזה בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים. במשרד עורך הדין חיים ברוטמן, תוכלו למצוא עורך דין המתמחה בעריכת חוזים בתחומים אלו. 

עורך דין חוזים בקריות

תוקף החוזה על ידי עורך דין חוזים בחיפה והקריות

אנחנו יודעים שכאשר נערך ונחתם חוזה בין שני צדדים, באופן גורף מחויבים שני הצדדים לחוזה הנחתם. אך האם ישנם מקרים בהם נחתם חוזה ותוקפו יכול להתבטל במקרים מסוים? התשובה היא כן כאשר ישנם מצבים מסוג זה ולהלן הדוגמאות לכך:

• טעות –  כאשר יש פער בין המציאות לתפיסת המציאות. אדם מן המניין חתם על חוזה בו ידיעת הטעות גרמה לו לחתום על החוזה, ובמקרה בו הצד השני היה מודע לטעות. בית המשפט הוא זה המחליט האם יש מקום לבטל חוזה טעות.
• הטעיה – כאשר אחד מהצדדים הבאים לחתום הטעה ביודעין את הצד השני. הטעיה היא כאשר לא קוימה חובת הגילוי. במקרים בהם מנע אחד מהצדדים ידיעה משמעותית לעניין החוזה, מדובר בעילה לביטול חוזה.
• כפייה –  כאשר מופעל כוח אחד מהצדדים להחתים את הצד השני בכפייה על חוזה. יחד עם זאת קובע החוק שאזהרה למימוש זכות חוקית הנעשית בתום לב, לא תחשב ככפיה.
• עושק –  כאשר חוזה נחתם בעת מצב מצוקה של אחד מהצדדים והעושק מנצל את מצב מצוקתו של הצד הנעשק ותנאי החוזה גרועים מאד מהמקובל.

עורך דין חוזים בחיפה, הוא הכתובת שלכם לעריכת חוזה הוגן ומוצלח.

עורך דין חוזה דירה

חוזה הוגן

ישנם רגעים ומצבים בחיים בהם אנחנו עומדים בפני החלטה מכרעת אותה יש לעגן בחוזה.גם בשמדובר בחוזה דירה או עניין שמצריך עורך דין דיני עבודה תוכלו למצוא עורך דין חוזים בחיפה, בו תוכלו להיעזר בכתיבת החוזה לו אתם נזקקים. לא כל עורך דין חוזים בחיפה בקיא ויודע לכתוב בצורה בהירה ומדויקת את תנאי החוזה אותו אתם מבקשים. לשם כך, עליכם לבחור עורך דין חוזים בחיפה, היודע לעשות מלאכתו נאמנה מתמחה ובקיא בכתיבת חוזים במקרקעין, צוואות וירושות, מסחר. תוכלו לפנות אל משרד עורך דין חיים ברוטמן הממוקם בחיפה. עריכת חוזה עם עורך דין מתמחה בכתיבת חוזים היא הדרך להגן עליכם כחוק. צרו קשר עם משרדו של עורך הדין חיים ברוטמן ,שיחד עם צוות עורכי הדין ישמח לעמוד לרשותכם ולסייע לכם בכל שלב צעד אחר צעד בכתיבת החוזה עד קבלת התוצאה רצויה.