חוקי הפקעה

קיימים כעשרים וחמישה חוקים אשר עוסקים בהפקעה במדינת ישראל ואולם החקיקה המרכזית המאפשרת הפקעה היא פקודת הקרקעות וחוק התכנון והבניה (אריה קמר כרך ראשון). בשל קוצר היריעה אתייחס רק לשני החוקים הללו אך אציין שההבדל העיקרי בינם לבין השאר הוא שהם רוחביים והשאר ספציפיים.

פקודת הקרקעות מאפשרת הפקעת קרקע לצורך ציבורי ומטרה ציבורית אשר נקבעת על-ידי שר האוצר (בג"צ 114/77 שוורץ) או שר התחבורה היכול להפקיע לטובת "דרך" בגין צורך ציבורי (סעיף 22א לפקודה). התנאי להפקעה הוא התייעצות עם הועדה וכן הצורך הציבורי כאמור בסעיף 2(1).

חוק התכנון והבניה מקנה לרשות המקומית אפשרות להפקיע מקרקעין לפי פרקים ח' וג' לחוק. הכוח להפקיע ניתן בידי ועדה מקומית לפי סעיף 189 וועדה מחוזית במקרה שהועדה המקומית לא ביקשה לעשות כן (סעיף 28 לחוק). יצוין כי סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הרכישה קבע הסדר דומה בפקודה ובחוק בעניין אפשרות ההפקעה ללא תשלום והעמידו על מקסימום 40% למעט הסייגים המופיעים שם המתייחסים גם להגנת היתרה (ע"א 3819/01 אסלן).

השוני בין השניים:

הצורך הציבורי בפקודה הוא רחב יותר משום שסעיף 2(1) לפקודה מפנה לסעיף 188(ב) לחוק, מוסיף עליו ומעניק לשר האוצר שק"ד. הפקודה עוסקת בהפקעת מקרקעין שאינו מוניציפאלי ומטרתה היא לבצע את ההפקעה באופן מהיר ויעיל (יפעת הולצמן גזית). ואילו במסגרתו החוק ההליך הוא דו שלבי המתחיל מכוח תוכנית ורק לאחר מכן מעניק זכות הפקעה. במסגרת החוק ישנה התחשבות גדולה יותר בזכות הקנין של הפרט בכך שהוא מעניק הגנה במקרה של הפקעת מקרקעין שפגעה בשווים "הגנת היתרה" 190(1) וכן סעיף 190(א)(2) המאפשר לפצות בכל מקרה בגין "פיצויי סבל" (ע"א 6407/14 כרמיאל). וכי רק במקרה של שינוי ייעוד תוכנית לרווחת הציבור ניתן להפקיע את הקרקע. החוק בשונה מהפקודה קובע רשימה ספציפית של מקרים בהם ניתן להפקיע מקרקעין לצורכי ציבור (סעיף 188(ב) אלא אם תינתן תמורה (סעיף 190(א)לחוק).

בסיכומו של דבר:

תחום ההפקעות הוא מורכב ביותר ולכן מן הראוי כי בעת מחלוקת עם הרשויות יש להיוועץ בעורך דין מקרקעין אשר יידע לאבחן את המצב באופן נכון עבור הלקוחות כדי להגן על הנכס היקר להם מכל.

משרדנו עוסק רבות בתחום המקרקעין וגם בדיני ההפקעות מכוח פקודת הקרקעות וחוק התכנון והבניה.

פנו אלינו עוד היום לקבלת ייעוץ משפטי בטלפון 04-8100170.