התנגדות לצוואה והשפעה בלתי הוגנת: כך מוכיחים שהצוואה אינה משקפת את רצון המצווה

ע"א 5640/92 אלוני יובל נ' אליצה באומן – פסק דין מרכזי בתחום התנגדות לצוואה והשפעה בלתי הוגנת

נושא ההתנגדות לצוואה הוא אחד התחומים המורכבים והרגישים ביותר בדיני הירושה. בתי המשפט נדרשים לעיתים קרובות לבחון האם הצוואה שנערכה אכן מבטאת את רצונו האמיתי של המצווה, או שמא מדובר במצב שבו הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. אחד מפסקי הדין המרכזיים בתחום זה הוא ע"א 5640/92 אלוני יובל נגד אליצה באומן, שבו נידונו שאלות עקרוניות הנוגעות לתוקפה של צוואה שנערכה תחת נסיבות חריגות.

רקע המקרה

במקרה זה, המנוחים – קרל ויונה פלצקו – ערכו בשנת 1971 צוואות הדדיות, ובהן הורישו את כל רכושם לבתם היחידה, אליצה באומן. כעבור שנים, בשנת 1985, הם ערכו צוואה חדשה, שבה הורישו את רכושם לנכדיהם של משה ויהודית אלוני – הזוג שהיו עמם בקשר קרוב במיוחד.
הקשר בין המשפחות היה חזק, ואף נבע מהכרת תודה של המנוחים, לאחר שהמנוחה יונה פלצקו סייעה להציל את חייו של משה אלוני בתקופת השואה.

לאחר פטירת המנוחים, הגישה הבת התנגדות לצוואה המאוחרת, בטענה כי הצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת של בני משפחת אלוני.

השאלות המשפטיות שנדונו

1. האם חל שיהוי בהגשת ההתנגדות לצוואה?
2. האם בעת עריכת הצוואה הופעלה על המנוחים השפעה בלתי הוגנת?
3. האם יש להעביר את נטל ההוכחה למערערים – הנהנים על פי הצוואה המאוחרת?

קביעת בית המשפט

לעניין השיהוי:
בית המשפט העליון קבע כי למרות האיחור בהגשת ההתנגדות, יש להתחשב בנסיבות האישיות של המשיבה – לרבות מצבה הבריאותי, מגבלות ביטחוניות במדינת מגוריה והקשיים באיסוף מסמכים מחו"ל. לכן, השיהוי לא מנע את בירור ההתנגדות לגופה.

לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת:
נקבע כי התקיימו נסיבות המעידות על תלות מקיפה ויסודית של המנוחים במשפחת אלוני, לרבות מצבם הפיזי והנפשי הירוד ונסיבות החתימה על הצוואה.
בשל כך הועבר נטל ההוכחה למערערים להראות כי הצוואה נעשתה מרצון חופשי.
המערערים לא הצליחו להוכיח זאת, ובית המשפט דחה את ערעורם.

בית המשפט הדגיש כי החלטתו התקבלה לאחר בחינה מדוקדקת של מערכת יחסים מורכבת ובלתי שגרתית, שבה הגבול בין קשר אנושי עמוק לבין השפעה בלתי הוגנת היה דק במיוחד.

העקרונות המשפטיים שנקבעו

פסק הדין חידד את תחולתו של סעיף 30 לחוק הירושה, הקובע כי “צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת – בטלה”.
הפסיקה הדגישה כי לצורך קביעה אם הופעלה השפעה בלתי הוגנת, יש לבחון מכלול נסיבות המקרה, ובהן:

• מידת התלות של המצווה בזולת;
• מצבו הבריאותי והנפשי;
• נסיבות עריכת הצוואה והיקף המעורבות של הנהנה;
• ועוד – כאשר אין רשימה סגורה של מבחנים, אלא יש לשאוף לחשוף את רצונו האמיתי של המצווה.

משמעות פסק הדין למתנגדים לצוואה

פסק דין זה מהווה אבן יסוד בפסיקה הישראלית בכל הנוגע לנטל ההוכחה במקרים של השפעה בלתי הוגנת. הוא מלמד כי גם כאשר קיימת צוואה מאוחרת, בית המשפט אינו מהסס לבטל אותה אם מתברר כי לא נערכה מתוך רצון חופשי של המצווה.

לכן, כאשר מתעורר חשד להשפעה בלתי הוגנת על אדם מבוגר או חולה בעת עריכת צוואה, חשוב לפנות בהקדם אל עורך דין התנגדות לצוואה המתמחה בתחום. עורך דין מנוסה ידע לאתר את הראיות הנדרשות, לבחון את נסיבות החתימה על הצוואה ולהגיש התנגדות לצוואה בצורה מקצועית שתגדיל את הסיכוי להצלחת ההליך.

סיכום

פסק הדין בע"א 5640/92 מדגים כיצד מערכת יחסים אנושית קרובה עלולה להפוך למוקד מחלוקת משפטית מורכבת.
המסר המרכזי הוא ברור – על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, תוך שמירה על האיזון בין רצון המצווה לבין ההגנה עליו מפני השפעה בלתי הוגנת.

אם גם אתם מתמודדים עם צוואה המעוררת חשד לאי־כשרות או השפעה פסולה, פנו עוד היום אל עורך דין התנגדות לצוואה המתמחה בתחום, על מנת להבטיח כי רצון המצווה האמיתי יישמר.