דף הבית > ידועה בציבור וסוגיית הסמכות: השלכותיה על בדיקת צו ירושה

ידועה בציבור וסוגיית הסמכות: השלכותיה על בדיקת צו ירושה

בדיקת צו ירושה ומחלוקת על זהות הזכאים לעיזבון (בג"צ 4122/02)

רקע עובדתי
בשנת 2000 נפטר אדם שהותיר אחריו חמישה ילדים, ביניהם קטינים, ללא שהותיר צוואה. ילדי המנוח, כולם שומרי תורה ומצוות, הגישו בקשה לצו ירושה לבית הדין הרבני האזורי. לאחר פרסום הבקשה בעיתונות, הוציא בית הדין ביום 20.12.00 צו ירושה שחילק את העיזבון בין שלושה מילדי המנוח ומינה את אמם כאפוטרופסית על חלקם.

לאחר מכן, פנתה אישה שטענה כי חיה עם המנוח בשלוש השנים האחרונות לחייו כ"ידועה בציבור", וטענה לזכאות למחצית מהעיזבון לפי סעיף 55 לחוק הירושה. היא ביקשה להכיר בה כבת זוגו החוקית של המנוח לצורך חלוקת הירושה.

השאלה המשפטית המרכזית
האם בית הדין הרבני מוסמך לדון בשאלת מעמדו של אדם כ"צד הנוגע בדבר" לפי חוק הירושה, כאשר אותו אדם לא נתן הסכמה לסמכותו? במילים אחרות – האם בית הדין הדתי רשאי להכריע במעמדה של הידועה בציבור במסגרת בקשה לצו ירושה, או שמא הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.

עמדת בית הדין הרבני
בא כוחם של ילדי המנוח טען כי בעת מתן צו הירושה הייתה הסכמה של כל הנוגעים בדבר, וכי אין די בטענה כללית של העותרת כדי לשלול את סמכות בית הדין. לטענתו, על העותרת היה להוכיח בפני בית הדין כי היא בעלת זכויות בעיזבון, ולא ניתן למנוע את הדיון רק על סמך טענה לסמכות.

עמדת העותרת
העותרת ביקשה כי בית הדין יימנע מלדון בבקשה לצו ירושה בטענה שאין לו סמכות לדון בעניינה בהיעדר הסכמתה. היא הסתמכה על ההלכה הפסוקה בעניין משולם, שבה נקבע כי "ידועה בציבור" היא בגדר "צד הנוגע בדבר" לפי סעיף 155(א) לחוק הירושה, ולכן נדרש אישורה המפורש לסמכות בית הדין הרבני.

הכרעת בית המשפט
בית המשפט העליון, מפי השופט אנגלרד, קבע כי אין להבחין בין שאלת הסמכות לפני מתן צו ירושה לבין שאלת הסמכות לאחר מתן הצו. כל עוד אדם הטוען לזכויות בעיזבון לא נתן הסכמה מפורשת בכתב לסמכות בית הדין הדתי, אין אפשרות להכפיפו לסמכות זו.

בית המשפט הבהיר כי גם במסגרת בדיקת צו ירושה או בקשה לביטולו, על הערכאה הדתית לוודא כי כל הצדדים הנוגעים בדבר נתנו את הסכמתם המפורשת להליך. העדר הסכמה שולל את סמכות בית הדין הרבני לדון בנושא.

תוצאת פסק הדין
נקבע כי:

שאלת מעמדה של הידועה בציבור תתברר בבית המשפט לענייני משפחה.
תוקפו של צו הירושה שניתן בבית הדין מותלה עד להכרעת בית המשפט.
אם יקבע שאין לעותרת זכויות – צו הירושה יעמוד בתוקפו.
אם ייקבע כי היא זכאית למחצית מהעיזבון – צו הירושה יבוטל.

משמעות והשלכות
פסק דין זה מדגיש את חשיבות ההבחנה בין סמכות בית הדין הרבני לבין סמכות בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע להליכי ירושה, ובייחוד במקרים שבהם עולה טענה לזכויות של ידועה בציבור. לפני מתן צו ירושה או בדיקתו מחדש, חשוב לוודא שכל הצדדים הנוגעים בדבר נתנו את הסכמתם הכתובה, אחרת ייתכן שהצו יבוטל.

הפסיקה ממחישה את החשיבות שבפנייה אל עורך דין לענייני ירושה הבקיא גם במקרים של ביטול צו ירושה וגם בהליכי בדיקת צו ירושה. עורך דין מנוסה יוכל לוודא שההליך מתבצע בערכאה המתאימה, ולשמור על זכויות הצדדים בצורה מיטבית.