202024.08
0

בקשה להארכת מועד ועיכוב ביצוע פסק דין

לאחרונה משדרנו קיבל לידו תיק שהתנהל בבית הדין לעבודה במסגרתו נדחתה תביעתו של עובד לפיצויים תוך השתת הוצאות כבדות.

בחנו את התיק והחלטנו להגיש בראשית הדברים בקשה להארכת מועד ועיכוב ביצוע כדי לתכנן את צעדינו כנדרש.

בית הדין קיבל את הבקשה ונתן החלטה שניתן להבין ממנה כי הטענות של המערער הן חזקות. נוכח בקשה זו המשיבה הסכימה להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית הדין.


חלקים מהבקשה:

בית הדין הנכבד מתבקש בזאת להורות על הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי  לעבודה בחיפה בהתאם לסמכותו לפי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)  תשנ"ב-1991 (להלן:" התקנות")  מן הטעמים המיוחדים והמהותיים שיובאו להלן:

בקשה זו מוגשת במסגרת המועד הקבוע בדין להגשת ערעור .

כן מתבקש בית הדין הנכבד להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין בהתאם לסמכותו לפי תקנה 129(2) לתקנות אשר מפנה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984(להלן: "תקסד"א") ולמעשה לתקנה 467 ו/או כל דין אחר ,אשר במסגרתם לבית הדין הנכבד הסמכות לעכב את ביצועו של פסק הדין.


א. עובדות פסק הדין בקצרה:

  1. ביום 12/2019/25 ניתן פסק הדין, במסגרתו נדחתה תביעת המבקש והוא חויב בהוצאות גבוהות
  1. המבקש הוא עובד כפיים בעבודה פיזית אצל המשיבה תבע סך של 194,983 ש"ח עבור שעות עבודה נוספות אותן עבד מביתו, עוגמת נפש וכן פיצוי עבור שירותי מומחה ועוד.
  2. במסגרת פסק הדין הוכח פוזיטיבית כי המבקש אכן עבד שעות נוספות (ראו ס '33, 46 לפסק הדין) ואף נקבע שאין מדובר בזוטי דברים (סעיף 57 לפסק הדין) כמו גם החליף שלושה עובדים בתפקיד זה (סעיף 57 לפסק הדין) אך לקביעת בית הדין הנכבד המבקש נכשל בהוכחת כלל היקף השעות שעבד ובשל כך נדחתה תביעתו .
  3. חשוב לציין כי בית הדין קבע שהמשיבה ידעה שהמערער עבד שעות נוספות ואף נתנה לכך מעין הסכמה, כך שלמעשה השאלה כולה הצטמצמה לכדי קביעת היקף השעות בלבד כאמור. (ראו ס '34 לפסק הדין)
  4. בית הדין התייחס למאמר אליו הפנה המבקש של כב' השופטת אופק גנדלר (חני גנדלר, "ענוחה – בין עבודה למנוחה בעידן הדיגיטאלי "עיוני משפט 5 (2016), וקבע כי לא ניתן לשקלל בזמן עבודתו של התובע "מוכנות נפשית" לפני ואחרי קבלת ההודעות והטלפונים (ראו סעיף 59 לפסק הדין). בית הדין קבע כי הוא לא פוסל גישה המאמר אך בפועל ולמעשה ,הוא דחה גישה זו וכן סטה מהוראת החוק הקובעת שאין לכמת זמן עבודה בפועל אלא לחשב את הזמן שעומד העובד לרשות העבודה, לעיתים בדרך של אומדנא.
  5. המערער פונה לכב' בית הדין הארצי, ותוהה, כיצד יעלה על הדעת, כי חברה כה גדולה כמו המשיבה חוטאת ויוצאת נשכרת ? איך זה ייתכן כי על אף שיש קביעה פוזיטיבית שהמערער עבד הוא אינו זכאי לתשלום, וחמור מכך הוא "נענש" על עבודתו בדמות השתת הוצאות כבדות.
  6. תחושת המבקש קשה מאוד. הוא נתן ממרצו משך שנים בשעות נוספות לתועלת הנתבעת שנהנתה משירותיו – וזאת הוכח גם הוכח. עם זאת ,הוא נאלץ להוסיף עוד מכיסו ולשלם לה בנוסף.
  7. גם אם לכאורה עסקינן במערער אשר תבע סעד באומדן שגוי לקביעת ביה"ד, אין זה סביר, בכל הכבוד, להשית עליו הוצאות כבדות, בוודאי שעה שהעילה המרכזית שעולה בתביעתו – עבודה בשעות נוספות – הוכחה כאמור. קל וחומר, כאשר עילת הדחייה היא גם עניין של מדיניות שיפוטית, עניין שבעל דין לבטח לא יכול לנבאו בטרם פסק דין (ראה סעיף 59 לפס"ד).
  8. המבקש סבור כי בית הדין קמא שגא בקביעותיו המשפטיות ובתוצאותיהן כמו גם סטה מהלכות משפטיות מחייבות. אלו בין היתר הובילו לקיפוח זכויותיו הדיוניות המהותיות וגרמו לו עיוות דין קשה.
  9. נוכח האמור המבקש פונה בזאת לבית הדין הנכבד בשתי בקשות האחת, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור והשניה היא עיכוב ביצוע פסק הדין.

ב. בקשה להארכת מועד להגשת הודעת ערעור:

  1. נוכח מורכבותו של התיק והזמן שלקח ללימוד וניתוח פסק הדין, תוך שימת דגש על היותו של המבקש אדם דל אמצעים אשר צריך היה לשקול את הדברים בכובד ראש, דרושים לח"מ 30 ימים נוספים על מנת להגיש ערעור ענייני ומנומק.
  2. יוער כי הח"מ מצוי בעיצומו של עריכת הערעור ובכלל זה חקירה ודרישה מעמיקות בכלל ההיבטים שהועלו במסגרת פסק הדין. למותר לציין כי פסק הדין ניתן לאחר כחמישה חודשים מתום הגשת כתב הסיכומים האחרון דבר אשר מעיד על מורכבותו של התיק.
  3. עוד חשוב לציין כי במהלך הדיון בבית הדין קמא הוענקו למשיבה הארכות מועד רבות, כאשר משך כל ההליך התובע עמד במרבית המועדים שנקבעו. כלומר אין עסקינן במבקש בעל דפוס דחייני אלא באדם ששקל בכובד ראש את סיכויי הערעור ועתה, נוכח מורכבות התיק והחקירה הנדרשת, אין סיפק בידו לעמוד בזמנים.
  4. בעניין זה חשוב להזכיר כי בקשה זו מוגשת עוד בטרם חלף המועד להגשת ערעור, דבר אשר מעיד על שקידתו של המבקש לטפל בענייניו ובקשה זו אף מונעת מהמשיבה לפתח ציפיות בדבר סופיות ההליכים, נוכח העובדה שהמבקש הודיע לה על כוונתו להגיש ערעור (ראו בעניין זה בש"א 1468/99 בנק הפועלים בע"מ נ' בוני התיכון בע"מ (פורסם law data, 10/06/1999). עוד נקבע כי בקשה בטרם חלוף המועד להגשת ערעור מהווה טעם מיוחד כשלעצמו (ראו בעניין זה בש"א 3094/01 שמואל שמואלי נ' עתים – סוכנות י החדשות הישראלית (פורסם law data, 08/05/2001).
  5. מכאן כי מתקיימים שלל טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת ערעור כאשר ברור לכל שמתן הארכה המבוקשת לא תגרום נזק למשיבה.
  6. יצוין כי נעשתה פנייה למשיבה לפני מספר ימים בעניין בקשות אלה. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה להארכת המועד ולעיכוב ביצוע.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין:

  1. בהמשך ובשים לב לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, המבקש מבקש בזאת לעכב את ביצועו של פסק הדין.
  2. הכלל הוא, כי על-מנת להצדיק עיכוב ביצוע, על המבקש להצביע על כך, שבבחינת מאזן הנזקים נוטה הכף לזכותו וכן כי סיכוייו להצליח בערעור טובים. להלן יפרט המבקש את טענותיו בשני מישורים אלו.

(1) סיכויי הערעור: הטעויות המהותיות בפסק הדין:

  1. כפי שהובהר בחלק העובדתי של הבקשה בית הדין הנכבד קבע קביעות עובדתיות אשר יש בהן כדי להוכיח את זכאותו של המבקש בשכר עבודה ובהתאם לקבל סעד בתביעתו. ואולם בית הדין קבע, הגם אין חולק שהמבקש עבד שעות נוספות, כי משלא הצליח המבקש להוכיח את ההיקף המלא של שעות העבודה אותן תבע אין הוא זכאי לסעד המבוקש.
  2. ביה"ד נשען על קביעות משפטיות ועובדתיות כעוגנים והגיע לתוצאות המשפטיות אליהן הגיע .אלא שהרבה מעוגנים אלה התאפשרו בין היתר, עקב קיפוח זכויותיו הדיוניות של המבקש, התנהלותה הבלתי הוגנת והמתישה של המשיבה וסטיות ביה"ד מהלכות מחייבות. בכך קופחה זכותו של המבקש להליך ולדיון הוגנים.
  3. בית הדין קמא הגיע למסקנה משפטית שאינה עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת שיצאה תחת ידי בית הדין הארצי בפסק הדין ע"ע 14-09-47715 רעיני נ' אליאסי שיווק בע"מ (29/03/2017) (להלן:" הלכת רעיני"), במסגרתו נקבעו ארבעה מצבים ביחס לקביעת היקף שעות נוספות. לדידו של המבקש הוא נכנס בגדר המצב השני וכדלהלן:

"המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא  חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות ש בועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות"

  1. בהקשר האמור חשוב לציין כי המשיבה לא ערכה רישום כלשהו עבור השעות הנוספות על אף שהוכח שהיא ידעה שהמבקש עובד שעות נוספות ואף הסכימה לכך, על כן בית הדין היה צריך לפסוק בהתאם לחזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 ובהתאם להלכת ריעני.
  2. כמו כן ,ביה"ד נסמך אך על מסמך יחיד וחלקי ביותר שאינו יכול לשקף את היקף העבודה. וכבר נזכר בבית דין זה כי לא ניתן להסתמך בהקשר זה על מסמך יחיד (ראה: ע"ע 18-12-18024 יורם אביחסרה נ' יעקב זכאי).
  3. הנה כי כן בית הדין קמא סטה, מהלכת ריעני ופסיקות קשורות אחרות והגיע לתוצאה משפטית שגויה.
  4. בנוסף, בית הדין סטה מהחלטת ביניים ופסק בניגוד לה.
  5. בהחלטת הביניים נקבע כי אין להיעתר לבקשה מכיוון שהנטל להוכיח מי שילם על הקו גם כך חל על המשיבה מתוקף היותה הבעלים של הקו, תוך שהרשם קובע כי ההתכתבות בין נציגת המשיבה לחברת הסלולאר אינה מספיקה להוכחת העובדה שהמשיבה לא שילמה על הקו – ואילו בפסק הדין בסעיף 38 נקבע כי המשיבה הוכיחה שהמבקש שילם על הקו. זאת בטענה כי הדבר הוכח – כאמור, באמצעות אותן ראיות בלתי מספקות שהיו בפני ביה"ד עת נתן החלטתו על היפוך הנטל .
  6. כלומר, ביד אחת בית הדין דחה את בקשה המבקש לגילוי מסמכים אובייקטיבים מהמבקש ובעצם איין את יכולתו להוכיח טענותיו. ביד השניה בית הדין פטר את המשיבה מלהוכיח עובדות בנתונים אובייקטיבים והסתפק בתצהיר של נציגתה ובאותה טענה שהיתה בפניו קודם, שבעקבותיה הועבר הנטל.
  7. משכך ושעה שהמבקש טען בתצהירו כי הוא לא שילם על הקו, נותרו כפות המאזניים מאוינות ולכן היה לבכר את עדותו של המבקש בהתאם לכלל הידוע שידו של מי שהנטל לא עליו והתוצאה היא שוויון ראייתי ידו על העליונה. לא זו אף זו, במידה ובית הדין בחר לשנות מהחלטת הביניים היה עליו לנמק זאת (ראו לעניין זה דב״ע ארצי נו 190-3 אילנה בן עזרא נ׳ מדינת ישראל) .
  8. בהקשר האמור ייאמר כי החלטה נוספת של בית הדין קמא אשר טמונה בה שגיאה אינהרנטית היא ביחס לפסיקת ההוצאות הגבוהה אשר לקחה בחשבון את" החלטתו של כב' הרשם חסנין מיום 13.11.18 אשר דחתה בקשת ביניים של התובע לגילוי מסמכים וקבעה כי שאלת ההוצאות תידחה לסוף ההליך".

במה דברים אמורים ?

  1. בטרם הבקשה לגילוי מסמכים בית הדין נמנע מלקבוע רשימת פלוגתות כמתחייב מימים ימימה ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 684/05 יאיר גולן – אשור חברה ליבוא עצים ומסחר בע"מ (פורסם בנבו ,23/07/2006). מטעמים שלא נומקו, בית הדין הנכבד קבע סדר דיון שונה. על כן, משכל טענות הצדדים קטנות כגדולות היו שנויות במחלוקת, לא היה בידי המבקש אלא לעתור בבקשה לגילוי מסמכים בהתאם למסגרת כתבי הטענות, שכן לא הייתה לו יכולת לצמצם את דרישתו. מאחר שבמועד הבקשה לגילוי מסמכים לא היתה רשימת פלוגתות לא ייתכן שיוטל סכום הוצאות כה משמעותי על המבקש שעה שהכלל כי הגילוי לא יחרוג מרשימת הפלוגתות לא יכול להתקיים ממילא (בר"ע (ארצי) 12-10-55638 מקורות חברת המים הלאומית בע"מ – חיים מולד, ס' 14(פורסם בנבו ,08/01/2013).
  2. המבקש גם פנה למשיבה בבקשה לקבוע פלוגתות וזו לא השיבה לו. בנוסף, הוא נימק בקשתו לגילוי נוכח היעדר רשימת הפלוגתות .ויוזכר, כי שלב הדיון היה לאחר הדיון המקדמי ולאחר מתן צו לגילוי הדדי בטרם הוכחות. למעשה, רק לאחר הבקשה לגילוי, נעתר ביה"ד וקבע פלוגתות במסגרת החלטתו תוך קביעת הוצאות. ואם הרי זו מלכתחילה זכותו הדיונית של המבקש, כחלק מההליך ההוגן, מדוע יש להשית בגין כך הוצאות.
  3. כך מבלי משים ,עת קבע ביה"ד הוצאות עבור זכות דיונית בסיסית, נוצר מאזן אימה מפני המשך הגשת בקשות נדרשות היסודיות לניהול הליך הוגן. בנסיבות אלה, בין היתר לאור קביעות היפוך הנטל על כתפי המשיבה, טענת ביה"ד בפסק הדין כי המבקש יכל לעתור לגילוי מסמכים נוספים אינה הוגנת למצער.
  4. זאת ועוד, בית הדין הנכבד סטה ממוסכמות והודיות והעלה טענות עובדתיות שסותרות את הראשונות.

כך לצורך הדוגמא בסעיף 60.1 לפסק הדין קבע בית הדין כי" היו שיחות רבות שאינן קשורות כלל למערך ההסעות" אלא שהמשיבה בעצמה לא הכחישה שהשיחות כולן ו/או רובן היו בענייני עבודה. כך עלה מסעיף 82.ב. לתגובת המשיבה לבקשה לגילוי מסמכים:" מכתב ההגנה עולה בבירור, כי הנתבעת לא טענה שהתובע לא שוחח עם עובדים, והיא אף לא טענה שהוא לא שוחח עם עובדים או גורמים נוספים בנושא ההסעות. טענתה של החברה היא, כי התובע התבקש לא לעשות זאת, אך הוא עשה זאת בניגוד להנחיות ובשלב מסוים אף כפה עצמו על מערך ההסעות. בהתחשב באמור, בצירוף העובדה שהתובע הינו חבר ועד העובדים ומטבע הדברים פלט ההתקשרויות יראה שיחות מרובות עם עובדים ועם מנהליו ,ברור שלא ניתן יהיה להסתייע בפלט המבוקש" לומר, המשיבה הודתה בטענת המבקש והדבר היווה הודאת בעל דין לעניין זה .

  1. בפשיטא ישאל, הכיצד זה בית הדין קמא קובע קביעות עובדתיות בניגוד להודאת בעל דין ולמעשה מעלה מיוזמתו עובדה חדשה, לכל הפחות היה מוטל על בית הדיו הנכבד להעניק למבקש הזדמנות להשיב לקביעה עובדתית זו (ראו לעניין זה דב״ע (ארצי) נו /201-3 שמש ירושלים בע״מ מאיר ניסימיאן).
  2. כמו כן, ולפי ההלכה הידועה, יש סוגי עניינים שביה"ד מחוייב לדון בהם בשלבים מטבעם המורכב. לאחר קביעת הפלוגתות ,בשלב שני ,היה על ביה"ד לקבוע האם הוכח בעסקת התובע בשעות נוספות ובאיזו מידה עליו להוכיח את ההיקף. בשלב אחרון, שלב המשפט וההוכחות להוכיח את ההיקף כאמור. לא היה בענייננו סדר כזה. הנתבעת כמובן תרמה למצב דברים זה וביכרה אותו – מאחר שהנפגע העיקרי ממצב זה הינו התובע שנכפה עליו לנהל את תיקו במסגרת עמימות זו ובלא כל סדר מוכתב בהתאם לכללים וההלכות המחייבות.
  3. השלכה ישירה של חוסר הסדר בניהול הדיון בשלבים היא אילוצו של המבקש לנחש, שרק תקופה מסויימת תוכר ע"י ביה"ד כ"תקופה מזכה". משלא קלע לתוצאה אליה הגיע ביה"ד, שכאמור הושתתה תוך קיפוח זכויות המבקש – נדחתה מלוא תביעתו .הדבר לא היה קורה אילו העניין היה נדון בשלבים כאמור שאז היה באפשרות המבקש לנקוט בהליכים שהיו מאפשרים גילוי מסמכים נדרשים. ובכל מקרה ,היה ראוי לקחת בחשבון את הפרשי המעמדות והפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים, במיוחד כאשר מירב המסמכים הנדרשים לגילוי האמת מצויים בידי המשיבה.
  4. מכל האמור עולה כי נפלו טעויות משפטיות רבות בפסק הדין, וכי סיכויי הערעור להתקבל הינם טובים ביותר. כאמור, בית הדין קבע קביעות ללא קוהרנטיות להחלטות קודמות בהליך ולדין הקיים לרבות להלכת ריעני; בית הדין הסיק מסקנות משפטיות שגויות, דבר שהתאפשר נוכח קיפוח זכויותיו של המבקש. ולבסוף, ביה"ד הטיל על המבקש הוצאות כבדות למרות שכבר הוכח כי שילם ממרצו למשיבה בשעות נוספות.
  5. יתר על כן ,באשר לשאלת משך "התקופה המזכה" כהגדרת ביה"ד, הוא ביכר את גירסת משיבה שלא נתמכה במסמכים חד-משמעיים, והתעלם ממסמך משמעותי ביותר אשר מפריך לחלוטין את גרסת הנתבעת .
  6. בשולי הדברים יאמר, כי טעם נוסף שיש לקחתו בחשבון הוא בהתאם להלכת המבט התוצאתי מ"מעוף הציפור". בפן האחד, הוא כאמור אותה תוצאה בלתי סבירה, כי למרות שהוכח שהעובד עבד בשעות נוספות, עליו לשלם למעסיקתו .בפן השני, בית הדין התייחס לתובע ולנתבעת כשווים בכוחם ועל כן ,נוסף על האמור, ביסס פסיקתו על מתווה ראייתי בלתי אובייקטיבי. שיטתיות המשיבה ותחכומה בשזירת ראיות וטענות בעלי עניין בלתי אובייקטיביות, כפי שעולה מפסה"ד ,עלותה להוות מדריך לכל מעסיק איך להתחמק מתשלום זכויות לעובד חרף ניצולו .
  7. מכל האמור לעיל, וטרם עמדנו על הכל, שכן הרחבת היריעה תיעשה בהודעת הערעור, המבקש יטען כי דינו של פסק הדין להתבטל וכי הסיכויים לכך, בשים לב למפורט לעיל, טובים. המבקש סבור בין היתר, כי אם בית הדין הנכבד קמא לא היה שוגה כפי שפורט בתמצית לעיל, הרי שהתוצאות המשפטיות אליהן היה מגיע היו שונות בהחלט.

(2) מאזן האינטרסים של הצדדים ומאזן הנוחות:

  1. כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, עיכוב ביצוע החלטה או פסק דין יהא מוצדק כאשר בבחינת מאזן הנזקים ,הנוחות והאינטרסים של הצדדים נוטה הכף לזכות מבקש עיכוב הביצוע, כאשר בביצוע פסק הדין ייגרם נזק שיהיה קשה להפכו אם יתקבל הערעור או כאשר לא תתאפשר החזרת המצב לקדמותו (נר ר' למשל ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובצניק, פ"ד לח4 572.

עיכוב ביצוע פסק הדין לא יפגע בכיסה של המשיבה כלל ועיקר שכן עסקינן בחברה בעלת אמצעים רבים אשר יכולה להמתין עד להכרעה בערעור מבלי להינזק. 

  1. מאידך גיסא, הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין הנכבד יהיה קשה ביותר ואף בלתי הפיך שכן עסקינן באדם  שיתקשה לשלם את הפסק בתשלום אחד. למעלה מכך ראוי לציין כי המבקש עדיין עובד בשירות המשיבה ועל כן לא קיים כל חשש עתידי לגביית ההוצאות שנפסקו.
  2. חשוב גם לומר, כי ביה"ד הצניע את טענות המבקש אשר למוחלשותו והציג אותו כחזק.
  3. נוכח האמור לעיל, ברי כי בבחינת מאזן הנזקים, הנוחות והאינטרסים של הצדדים, נוטה הכף בבירור לטובת המבקש, ובכך יש כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.
  4. המבקש יטען, כי הסיכויים שטענותיו יתקבלו במסגרת הערעור שיוגש על ידו, טובים ,הן בשל הטעויות המשפטיות שנפלו בפסק הדין והן בשל עובדות המקרה, כפי שפורטו לעיל, ובמיוחד נוכח העובדה שהמבקש הוכיח כי עבד ולא זכה להליך הוגן שהיה מזכה אותו בסעד שביקש.
  5. מן הדין ומן הצדק להיעתר לשתי הבקשות גם יחד.

להגשת ערעורים פנו למשרדינו בהקדם ואנו נדע לתת מענה איכותי – 04-8100170