הקדמה

כאשר אדם הולך לעולמו הוא מותיר אחריו במרבית הפעמים חובות, זכויות ונכסים, סך כל אלה למעט זכויות גמל, פנסיה וכספי ביטוח מכונים בשפה המשפטית עזבון. כלומר האדם משאיר לאחר מותו את מה שעזב בלכתו.

באופן עקרוני כאשר אדם הולך לעולמו כל עזבנו עובר ליורשיו על פי דין, למעט אם השאיר אחריו צוואה בה הוא מצווה את רכושו לפלוני אלמוני.

חוק הירושה קובע כי חלוקת העזבון ליורשים לפי הדין או הזוכים לפי הצוואה תיעשה רק לאחר שנוכו ההוצאות הכרוכות בקבורה ובלוויית המוריש – הוצאות צו הירושה או צו קיום הצוואה, חובות נוספים שהיו למוריש לפני מותו לרבות כאלו שנוצרו בעקבות קשר אישות.

חשוב לציין כי במידה והחובות עולים על הזכויות אין היורשים חייבים בחובות העיזבון.

מהי ירושה?

כאמור כאשר אדם הלך לעולמו הוא מותיר אחריו עיזבון. ירושה היא בעצם הדרך לקבל את המצוי בו אם זה ע"פ הדין או על פי צוואה כתובה – חשוב לציין כי בשני המקרים על הטוען לירושה להגיע לרשם הירושות ולהגיש בקשת קיום אם לירושה ואם לצוואה.

כשירים לרשת את האדם כל מי שהיה בחיים בזמן שמת ומי שנולד תוך 300 ימים לאחר מותו, אלא אם כן הוכח שהוא נוצר לאחר מכן. זכויות הירושה של הילד, לא תלויות בשאלה אם ההורים שלו היו נשואים או לא, מכאן כי גם ילדים מאומצים זכאים לרשת את הוריהם המאמצים והביולוגיים.

שיטת הירושה עליה מבוסס החוק הישראלי היא מעגלי הקרבה למוריש.ילדיו של המוריש יירשו אותו לפני ההורים שלו וההורים שלו יירשו אותו לפני ההורים שלהם. כל אחד מקרובי המשפחה למעגלי הירושה השונים ייחלקו את החלק שלהם ביניהם. ילד מאומץ יכול לרשת את הוריו הביולוגים והוריו יכולים לרשת אותו.

צוואה:

צוואה היא מסמך משפטי שמאפשר לאדם להעביר את העיזבון לאנשים על פי רצונו ובלא קשר לרשימת היורשים שלו לפי הדין ולחלק אותו כראות עיניו. החוק מכיר בארבע דרכים ליצירת צוואה.

סוגי צוואות:

צוואה בכתב יד –צוואה בכתב יד פשוטה כמשמעה  צריכה להיכתב על ידי המצווה בלבד. סעיף 19 לחוק הירושה מורה כי במסגרת הצוואה המצווה חייב לכתוב את תאריך עריכתה ולחתום עליה. כך לדוגמא אין המצווה יכול להדפיסה ואין הוא יכול להכתיב את הצוואה לצד ג'.
חשוב להדגיש כי בתי המשפט אישרו צוואות בכתב יד גם כאשר הן לא נשאו תאריך או חתימה אך הן היו כתובות בידי המצווה. המסקנה היא שדרישת הכתב היא יסודית ואילו הדרישות האחרות הן צורניות בלבד ( סעיף 25(ב)(1) לחוק הירושה).

צוואה בעדים– צוואה בעדים היא הצוואה הנפוצה ביותר מאחר והיא נערכת בדרך כלל על ידי עורך דין מומחה לעריכת צוואות. צוואה מסוג זה צריכה לשאת תאריך וחתימה של המצווה ושני עדיו באותו מעמד (סעיף 20 לחוק הירושה).
צוואה בעדים כאמור היא השכיחה ביותר והיא מבטאת את רצון המצווה בצורה הטובה ביותר שכן עורך הצוואה הוא בדרך כלל אדם מיומן לעריכת צוואות והוא מניסיונו יכול לצפות את התקלות העתידיות.

צוואה בפני רשות– צוואה בפני רשות היא אינה נפוצה כלל ועיקר משום שהיא כרוכה בבירוקרטיה מורכבת יותר שכן היא אמורה להיות בפני בפני רשות, כמו למשל שופט, רשם של בית משפט, רשם לענייני ירושה, חבר בית דין בתי ו/או נוטריון.
לצוואה מסוג זה שתי דרכים עיקריות, הראשונה היא הקראת הצוואה בפני נציג הרשות שאמור לתעד את הדברים בכתב. או הגשת הצוואה בכתב לידי הרשות.

צוואה בעל פה– צוואה בעל פה מתקיימת רק בשני מקרים חריגים: 1. שהאדם שכיב מרע, חולה אנוש הנוטה למות- נפוצה בעיקר במצבים שאדם מצוי במצב של חולי קשה ומעוניין לערוך צוואה. 2. שהאדם חושב שהוא עומד למות כאשר הוא מצוי בסכנת מוות ממשית כמו שדה קרב.

צוואה מסוג זה צריכה להיאמר בפני שני עדים ולהיכתב על ידם. לאחר מכן על הדים לחתום על מה שנכתב ולהפקיד את האמור אצל הרשם לענייני ירושה, כאשר עליהם לכתוב ולהגיש לרשם את הצוואה מהר ככל הניתן.

צוואה מסוג זה מתבטלת מאליה כאשר חלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה, חלף חודש ממועד חלוף הנסיבות והמצווה עודנו בחיים.
חשוב לציין שהסמכות לדון בצוואה מסוג זה מסורה לבית המשפט בלבד ולא לרשם לענייני ירושה.

צוואה הדדית:

צוואה הדדית היא צוואה הנערכת בין בני זוג מתוך הסתמכות הדדית מתוך הסתמכות האחד על השניה. יצוין כי צוואה הדדית תקפה בין אם ההורשה היא לבן הזוג או לצד ג'.

מניסיוננו אנו יכולים להגיד כי הצורך בצוואה הדדית נובע מתוך רצון של הצדדים להגביל אחד את השני לאחר מות מי מהם.

לצוואה הדדית שתי צורות עיקריות האחד היא כתיבת הצוואה ועריכתה במסמך אחד או עריכה של צוואה בני מסמכים נפרדים (סעיף 8א(א) לחוק הירושה).
ביטול צוואה הדדית – כאשר שני בני הזוג בחיים על המבקש לבטל את הצוואה למסור לצד השני בכתב על רצונו לבטל את הצוואה. לאחר מסירת הצוואה בטלות שני הצוואה ההדדיות.

לאחר מות אחד מבני הזוג – אם העזבון טרם חולק יבצע המבקש לבטל את הצוואה הסתלקות כללית מהעיזבון.
אן העיזבון כבר חולק ואחד המצווים מעוניין לבטל את עליו להשיב לעיזבון את מה שלקח בעין ואם זה אינו אפשרי אז את השווי של מה לקח.

המומחים ממליצים:

משרדנו המתמחה בצוואות ממליץ כי לאחר כתיבת צוואה או עריכת צוואה בעדים היא תופקד בידי הרשם לענייני ירושה. יצוין כי הפקדת הצוואה תיעשה רק על ידי המצווה בעצמו ולא על ידי אדם אחר (סעיף 21(א) לחוק הירושה).
הפקדת צוואה בידי הרשם מהווה ראיה לכאורה לכך שהאדם ששמו רשום בצוואה הוא שרשם את הצוואה. הפקדת צוואה יכולה למנוע ויכוחים עתידיים בוודאי כאשר ישנם עותקים נוספים של הצוואה וניסיונות רמייה של צדדים הרוצים ברע.

יוזכר כי צוואה בפני רשות יכולה להיות מופקדת על ידי כל אדם שהוא לאו דווקא המצווה. וצוואה בעל פה צריכה להיות מופקדת על ידי העדים שרשמו את זיכרון הדברים של האדם שציווה את הוראותיו.

כשרות הצוואה:

הכלל החשוב ביותר בצוואה היא החופש לצוות ועל כן התחייבות של אדם לערוך צוואה לשנותה, או לבטלה, וכן התחייבות של אדם שלא לערוך צוואה להימנע מלשנותה או להימנע מלבטלה. כמו כן הוראה בצוואה המגבילה או השוללת את הזכות לבטלה או לשנותה אינה תקפה.

היעדר כשרות לצוות:

חוק הירושה בסעיף 26 קובע מספר אנשים שאין בכוחם לערוך צוואה כדלהלן:
1.קטין שטרם מלאו לו 18 שנים.
2.מי שהוכרז פסול דין על ידי בית המשפט – גם אם לאחר מכן הכרזתו בוטלה וגם אם נקבע כי בעת שהוכרז פסול דין נפלה טעות ( ראו לעניין זה ע"א 2328/91).
3.אדם שבשעת עריכת הצוואה לא ידע להבין את טיבה, את מצבת הנכסים שיש ברשותה. כמו למשל אדם שהוא חולה דמנטי.

הסכם חלוקה בין יורשים:

חשוב להבחין בין שני מצבם האחד חוק הירושה אוסר לערוך עסקה בירושה, היינו – עסקה המעניקה ירושה או שוללת אותה, כך למשל אין לכרות הסכם שענייננו הפיכת אדם ליורש, ביטול זכותו של אדם לרשת או העברת הזכות לאחר. לדוגמא חוזה בין מוריש לבין אחד מהיורשים המבטל את זכותו של אותו יורש לרשת, חוזה בין מוריש לאדם שלישי הקובע כי לאותו אדם יהיה חלק בירושה. הסכם בדבר זכות הירושה או ויתור על זכות הירושה בחיי המוריש בטלים .

על אף האמור מותר ליורש לעשות בחיי המוריש עסקה בנכסי העיזבון, כלומר בנכסים שעתידים לעבור אליו לאחר מות המוריש בשונה מעסקה על הזכות לרשת, עסקה על נכסים עתידיים היא לא נוגעת לעצם הזכות לרשת אותם אלא היא עסקה בנכסים לאחר שהיורש ירש אותם בעצמו.
כמו כן לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון יורש יכול להעביר את חלקו בעיזבון כולו או מקצתו או לשעבד אותו על –ידי עריכת הסכם בכתב .
חשוב לציין כי הסכם זה הוא בר חשיבות מיוחדת שכן בד"כ מדובר בהסכמים שמתקיים בין בני משפחה ועל כן ישנה חשיבות מכרעת לרגישות של עריכת הסכם מסוג זה.

הסתלקות מן הירושה:

יורש רשאי לוותר על חלקו בעיזבון באופן מלא או חלקי לאחר מות המוריש , כאשר יורש מסתלק הסתלקות כללית/מלאה – רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה וכאשר מדובר בירושה על פי דין חלקו מתווסף לחלקם של שאר היורשים על פי יחס חלקיהם, בירושה על פי צוואה הוראת הצוואה לטובתו מבוטלת וחלקו עובר לשאר היורשים על פי דין אלא אם כתוב אחרת בצוואה ולמעט במקרים בהם נכתב כי יבוא במקומו יורש חלופי.

חשוב לציין שאפשר להסתלק רק לטובת אדם מסוים – בן זוג של המוריש, ילדו ואחיו.
מועד ההסתלקות יכול להיעשות לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון, מכאן שאפשר להסתלק אף לאחר מתן צו ירושה או צו קיום צוואה ובלבד שהעיזבון לא חולק.

ביטול צוואה:

מכוח עקרון חופש הציווי המצווה יכול לבטל את צוואתו בכל עת באחת מהדרכים הבאות:

1.השמדתה של הצוואה. 2. ביטול על ידי עשיית צוואה חדשה בהתאם לחוק, עם זאת לעיתים בתי המשפט יכולים לראות בצוואה החדשה כמוסיפה על הישנה ולא מבטלת אותה ולכן יש לעשות זאת באמצעות מומחה לעריכת צוואה.

התנגדות לצוואה:

לעיתים קורה כי יורש מגיש צוואה אך צד אחר בדרך כלל הצד המנושל, מתנגד לה ומעוניין לעצור את ההליך, במקרה כזה אם הבקשה לקיום צוואה הוגשה לרשם לענייני ירושה, ופלוני מגיש התנגדות, על הרשם להעביר זאת באופן מידי לבית המשפט לענייני משפחה.
התנגדות לצוואה הינה הליך קריטי אשר יכול להשליך על חיים שלמים, על כן חשוב לפעול בטקטיקה מיוחדת במינה כדי להיכנס להליך כאשר ידך על העליונה.

טענות להתנגדות לצוואה:

השפעה בלתי הוגנת – הטענה הראשונה והשכיחה ביותר להתנגדות הינה שהצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת לרבות אונס, איום, תחבולה או תרמית. בתי המשפט לאורך השנים קבעו מספר מבחנים להבחנה בין השפעה כשרה לבין השפעה בלתי הוגנת. א. מבחן התלות – האם במועד עריכת הצוואה היה המצווה במצב של תלות גופנית ונפשית באדם אחר. ב מבחן הסיוע האם המצווה הסתייע באדם אחר ומה מידת התלות של המצווה באותו סיוע. ג. מבחן הקשרים עם אחרים- האם המצווה היה מצוי בבידוד חברתי או שהוא היה מיודד עם אנשים רבים. בתי המשפט בוחנים את הצוואה בהתאם לנסיבות ובאמצעות המבחנים הנ"ל.

טעות בצוואה – התנגדות לצוואה מחמת טעות בעשייתה בעובדה או בדין. יחד עם זאת אם ניתן לקבוע בבירור מה היה מצווה המוריש לולא הטעות, בתי המשפט יכולים לתקן את הצוואה במקום בו נעשתה הטעות  ולהורות על קיומה.

צוואה סתומה– הוראה בצוואה שלא ניתן להבין את משמעותה, מי היורש מה הרכוש שניתן לו היא בטלה (סעיף 33 לחוק הירושה).

צוואה בלתי חוקית – כאשר אדם מצווה בצוואתו הוראה שהיא בלתי חוקית מבחינת החוק הישראלי או שהיא נוגדת את תקנת הציבור תהא בטלה. כך למשל הוראת צוואה הקובעת שאדם יירש רק אם ירצח מישהו מסוים היא בטלה.

מעורבות פסולה בצוואה:

ישנם מקרים בהם על בתי המשפט להורות על ביטולה של הצוואה כאשר ישנה מעורבות פסולה של הזוכה: 1. זוכה שערך או ניסח את הצוואה. 2. עד פורמלי של הצוואה. 3. מעורבות גבוהה של הנהנה מכוח הצוואה. 4. בן זוג של אחד מאלה לעיל למעט בצוואה בעל פה.

סיכום:

דיני ירושה הם מהמורכבים במדינת ישראל, ועל כן חשוב מאוד להתייעץ עם עו"ד בטרם עורכים צוואה ו/או מתכוונים להתנגד לצוואה. בתי המשפט במדינת ישראל שמו על נס את רצון המת ולכן קשה מאוד להתנגד לצוואה ויש לפעול בטקטיקה משפטית מעולה כדי להצליח בכך.

יחד עם זאת ראוי כי עריכת צוואה תיעשה בתשומת לב מיוחדת כדי למנוע סכסוכים עתידיים.


התקשר עתה לעורך דין מומחה בדיני צוואות וירושות – 04-8100170